הלייקרס לאן ? / גל שור בתרגום של ביל פלצ׳קי מה״לוס אנג׳לס טיימס״

יומן האליפות של הלייקרס (בשנת 2025)

עד כמה אנחנו בקרשים, כאן בלה לה לנד (שהולך לזכות ב-14 אוסקרים -רוצו לראות והתחברו אל הצד הנשי שבכם!)? בחרתי לתרגם את המאמר האחרון של ביל פלצ׳קי מה״לוס אנג׳לס טיימס״, אחד מהאורים והתומים של הספורט האנג׳לוסי, כדי להעביר את תחושות הקבס, המיאוס וחוסר התוחלת בהמשך מעקב רגשי ומנטלי אחרי קבוצתנו האהובה, שרק לפני 7 שנים חגגנו איתה בפיסגת העולם והיום אנחנו שקועים איתה במלנכוליה מרה. אז הנה פלצ׳קי, לביקורתכם:

כדי להבין באיזה מצב ג'יני באס עומדת כיום, חשוב קודם כל להבין איפה היא יושבת. הבוסית של הלייקרס לא צופה במשחקי הבית של הקבוצה מהסוויטות המפוארות שבמרומי הסטייפלס סנטר. באס יושבת דרך קבע בשורה הראשונה בצד המגרש, בפינה של המעבר, איפה שהיא גלויה בקלות ונגישה לכל אוהד או מחזיק כרטיס בסביבה. היא אינה יושבת עם סלבריטאים, היא יושבת עם חברים. היא לא רואה את המשחק כשליטה בלתי מעורעת של אימפריית הלייקרס הגדולה, היא צופה בו בתור אוהדת מן השורה.

האהבה הראשונה שלה היא אותם אוהדים. סדר העדיפויות שלה הם אותם אוהדים. הטוויטר שלה מלא אפילו עם הערות טיפשיות ותמונות של אותם האוהדים.

עכשיו, באס יודעת, אותם אוהדים עוברים גיהנום, וברור לכל מי שמכיר אותה מקרוב שהיא הולכת לעשות משהו בקשר לזה.

בעקבות התבוסה המשפילה ושוברת השיאים השליליים של הסגולים זהובים במשחק האחרון נגד דאלאס מאבריקס, נראה שבאס החלה בזריזות להרהר ברצינת על ניקיון אביבי  של הדמויות העיקריות במשרדי ההנהלה באל סגנדו: אחיה ג'ים באס ומנכ"ל הקבוצה מיטש קופצ'אק.

ג'יני באס, נשיאת המועדון, לא תדבר על כל בקול רם. שום החלטה לא צריכה להיעשות במשך כמה חודשים. היא תזדקק לקצת תושיה לדחוף את אחיה הצידה למרות ציר הזמן הידוע לשמצה שלו שנקבע לפני שלוש שנים. אבל זו תהיה ההחלטה הכי משמעותית שהיא תקבל, כואבת ככל שתהיה, מאז היא השתלטה על ניהול המועדון בעקבות מותו של אביה האגדי, ג'רי באס, לפני ארבע שנים.

אבל אני מהמר כאן שבבוא העת, ג'יני באס תהיה מוכנה לזה. קשה להאמין שהיא תתעלם מאותם אוהדים שאימצה לחיקה כל השנים. וקשה לדמיין שהיא תסתכן לאפשר ללייקרס להמשיך להידרדר תוך שהם הופכים מקבוצה בתהליך שיקום לתושבי קבע בבור התחתית.

שלוש שנים של בחירות ראשונות בדראפט –  והם עדיין מסריחים. קיץ אחד של כמעט 150 מיליון דולר על 'פרי אייג'נטס' – והם עדיין מסריחים. חודשים  ארוכים לאחר עזיבתו של קובי בראיינט הכל היה אמור היראות הרבה יותר טוב, אבל הכל נעשה גרוע יותר.

משהו כאן חייב להשתנות. כולם כבר רואים אותו. ביום ראשון שעבר, כולם הרגישו אותו.

עונת הסיוט הרביעית ברציפות הגיעה לשפל אחר ההפסד שהפרש של 49 נקודות בדאלאס, אחת מחמש הקבוצות הגרועות בליגה. זה לא היה נגד גולדן סטייט. זה לא היה נגד סן אנטוניו. זה היה נגד המאבריקס שאת הפיגועים הראשיים מבצעים שחקנים שקוראים להם ג'סטין אנדרסון או סת' – לא סטף – קארי.

הפסד 122-73 על ידי חבורה של ילדים שכבר חיים בעצב ומוכנים להתמקם בנוחות עם כישלון – ולמה לא, זה כל מה שהם עשו במשך שלוש שנים! –  מזכיר שני blowouts אחרים בעונות אחרונות. בימים האחרונים של העונה שעברה, הלייקרס נמחו מעל פני האדמה על ידי 48 נקודות על ידי יוטה ג'אז, ההפסד המשפיל ביותר בהיסטוריה של הקבוצה ובקריירה של בראיינט. מסתבר, שזה גם היה הקש האחרון עבור המאמן שלהם. כמה שבועות לאחר מכן, ביירון סקוט פוטר.

שתי עונות קודם לכן, גם בחודש מארס, הפסד בפער 48 נקודות ללוס אנג'לס ב', הקליפרס, הפך הקש האחרון עבור מאמן אחר. כמה חודשים לאחר מכן, מייק ד'אנטוני נעלם.

לא, לוק וולטון לא יפוטר. הוא פשוט רק בהתחלת הדרך. כולם בלוס אנג'לס אוהבים את לוק. הוא היה הרכישה הטובה והתקווה הגדולה של הקיץ האחרון.

אבל ההפסד ההיסטורי בדאלאס מצביע ישירות על הכישלון החרוץ של ההנהלה הנוכחית לבנות בסיס לסגל מבטיח לעתיד. זה כולל את הטריידים  דווייט הווארד וסטיב נאש, הדראפט של ד'אנג'לו ראסל, והחתמות הקיץ הנוראיות של לואל דנג וטימופיי מוזגוב. הרוסטר של הלייקרס נמצא בצניחה חופשית כבר חמש שנים רצופות, מאז ֿֿֿֿשדיוויד סטרן שלל מהם את עסקת כריס פול-פאו גאסול.

כן, ההחלטה של דיויד סטרן היתה שערוריתית. הלייקרס נשדדו לאור יום. בעוד הקליפרס קיבלו מפתח למספר שנים של הצלחה, הלייקרס נאלצו לנהל מלחמת חפירות במטרה לגבש סגל שיוכל להתחרות.

אבל עדיין, זה היה לפני חמש שנים. היה להם זמן להתאושש ולבנות מחדש, אך הם לא עשו זאת. מאז עיסקת פול-גאסול שלא יצאה לפועל, הלייקרס מציגים מאזן עלוב במיוחד של 167-275. בתוך סגל משתנה של מאמנים ושחקנים, מי שנותרו על כיסאם הם ג'ים באס, סגן הנשיא הבכיר של פעילות הכדורסל, ומיטש קופצ'אק המנהל הכללי.

אולי זה יהיה זמן לפגישה את משפחת באס לדון עתידם? למעשה, לפני כשלוש שנים, התרחשה פגישה כזו, שבמהלכה ג'ים באס התוודה  ב"לוס אנג'לס טיימס" שהוא קם במפגש המשפחתי והבטיח להתפטר מתפקידו – הוא מן הסתם היה לשמור נתח הבעלות שלו – אם הקבוצה לא תשתפר באופן ניכר בתוך כמה שנים."אם אנחנו לא משתפרים תוך שלוש עד ארבע שנים, אם אנחנו לא בפלייאוף העליון, מתחרים על אליפות המערב  – אז אני אפרוש, כי זה אומר שנכשלתי", אמר באס ג'וניור באותה פגישה.

עכשיו אנחנו מתקרבים ליום השנה שלישית של המנדט הזה; והלייקרס לא רק שלא מתמודדים – הם מביכים. במקום להיות הקבוצה הכי הטובה במערב הם, למעשה, הגרועה ביותר, עם רקורד 16-32 ושישה נצחונות ב-28 המשחקים האחרונים שלהם.

ג'יני באס מעולם לא הפריכה את המנדט המוגבל שג'ים באס הציב לעצמו, וארוחת הערב המתוקשרת האחרונה-  וצפייה משותפת במשחק – עם מג'יק-חיים-של-מומי-ג'ונסון עם מג'יק ג'ונסון, מסמלת את מה שהיא מתכננת וחושבת לגבי העתיד הקרוב. המועד של הדד-ליין מתקרב? בהחלט נראה כך.

זו שנה שלישית ברציפות, שהלייקרס מפסידים בסיטונאות במקום לנצח. ארגון עם 16 באנרים של אליפויות נשאל שוב ושוב על tanking, כדי להגן על הבחירה המוגנת בדראפט הקרוב.

"When you start losing on purpose, I think the basketball gods come back to get you in the long run,’’ אמר השבוע לוק וולטון לכתבים לאחר אימון הקבוצה.

האמת המצערת היא, שהם לא צריכים טנקים כדי לשמור על tanking. הם צריכים להמשיך לשחק עם הילדים האלה כדי ללמוד אילו שלושה או ארבעה מהשישה ימשיכו. ברנדון אינגרם וג'וליוס רנדל נראים כרגע the only locks. שאר משחקי העונה ישמשו להערכות נוספות.

ההחלטות הגדולות, כנראה, ייעשו בסיום העונה. השאלה היא, מי יהיה שם כדי לבצע אותם? הדבר הוודאי היחיד הוא שג'יני באס תהייה זו שתבצע את ההחלטה הראשונה.

ג׳יני באס בסטייפלס סנטר. עכשיו בלי פיל על הראש – הגיע הזמן להחלטות דרמטיות

Bill Plaschke has been an L.A. Times columnist since 1996. He has been named national sports columnist of the year six times by the Associated Press, and twice by the Society of Professional Journalists and National Headliner Awards. He is the author of five books, including a collection of his columns entitled, “Plaschke: Good Sports, Spoil Sports, Foul Ball and Oddballs.’’ Plaschke is also a panelist on the popular ESPN daily talk show, “Around the Horn.’’ For his community service, he has been named Man of the Year by the Los Angeles Big Brothers/Big Sisters, and has received a Pursuit of Justice Award from the California Women’s Law Center. Plaschke has appeared in a movie (“Ali”), a dramatic HBO series (“Luck’’) and, in a crowning cultural moment he still does not quite understand, his name can be found in a rap song “Females Welcome’’ by Asher Roth. In case you were wondering – and he was – “Plaschke” is rhymed with “Great Gatsby.’’

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. תודה רבה!
    באמת מעניין לקרוא על הלייקרס מהפרספקטיבה של מישהו שחי את העיר.

    (ככה הם משחקים כשהם מנסים לנצח???
    באמת???)

  2. כבוד גדול של מומי שגם ב LA טיימס הבינו שמג'יק הוא חיים של מומי
    אחרי ההופעה מול דאלאס מומי הכניס את עצמו למיטה ל 36 שעות ולא יצא משם

  3. ביל פלצ'קי הוא אחד מכתבי הספורט האהובים ביותר עלי. הוא כתב כמה סיפורים שזכו בפרסי "BEST SPOT STORY OF THE YEAR".
    בקשר לג'יני נחיה ונראה. בינתיים היא לא עשתה דבר אחד משמעותי.
    תרגום מצויין של סיפור טוב שאגב, לא מחדש דבר. זה עדיין הכל ספקולציות. נדבר כשמשהו חשוב יקרה. אני לא מבקש טפיחה על הכתף אבל על קופצאק והאח אני מדבר כבר שנים.

  4. ב ביל פלצ'קי הוא אחד מכתבי הספורט האהובים ביותר עלי. הוא כתב כמה סיפורים שזכו בפרסי "BEST SPOT STORY OF THE YEAR".
    בקשר לג'יני נחיה ונראה. בינתיים היא לא עשתה דבר אחד משמעותי.
    תרגום מצויין של סיפור טוב שאגב, לא מחדש דבר. זה עדיין הכל ספקולציות. נדבר כשמשהו חשוב יקרה. אני לא מבקש טפיחה על הכתף אבל על קופצאק והאח אני מדבר כבר שנים.
    ודבר נוסף: כולם אוהבים את 'האישיות' של לוק וולטון. מה בקשר ליכולתו הפחות מבינונית כמאמן המבין כדורסל?

  5. מבחינת הדראפט:

    2014 – ג'וליוס בחירה מצויינת. רוב הבחירות השוות בדראפט הזה היו בטופ 3 ויהלומים שאף אחד לא ידע מה יצא מהם בסוף הסיבוב הראשון והשני. זה אחד הדראפטים העמוקים של השנים האחרונות אבל הם לא טעו לפי מה שהיה ידוע אז

    2015 – אוקיי הם פיספסו את קריסטאפס. כמה באמת חשבו שהוא הולך להיות כזה גדול? אבל הלייקרס היו גם זקוקים לפוינט גארד. נכון שדוון בוקר נראה טוב יותר בדיעבד אבל הוא שיחק בקנטקי תפקיד מאוד משני. הוא שיחק מאחורי האחים האריסון והיה ילד צעיר עם קליעה טובה בקבוצה מפוצצת כוכבים. מדובר על אחד הדראפטים הגרועים אי פעם ודווקא אז זכו מקום שני. פה צריך לעות בשכל ולהבין שדיאנג'לו הוא לא פוינט גארד אלא מוביל כדור שיודע לתת מסירה ושומר גרוע בהגנה. בעיני הדראפט הזה זה הזדמנות לפוינט גארד אמיתי.

    2016 – הבחירה באינגרם מצויינת. אני מאמין בו מאוד. אני אפילו חושב שהוא צריך לשחק ב-SG אם ישלחו את דיאנג'לו בטרייד. כשיתעבה יעבור ל-SF.

    בנוסף הליקרס עשו אחלה בחירות נמוכות (זובץ', נאנס, קלארקסון)

    היכן הבעיה אז? הלייקרס לא מושכת פרי אייג'נטס וההסכמים החדים מאוד יקשו על כל קבוצה למשוך סופר סטאר אליה כשקבוצתו המקורית יכולה להציע כל כך הרבה כסף. ההחתמות הקיץ חוץ מלו ווילאמס נראות על הפנים. ניק יאנג יכול לזייף רבע עונה אבל גם הוא יודע מה הוא ומה הוא לא. וכמובן שפציעות גם השפיעו על ההתפתחות.

    אחרי שמנתחים את הכל. סה"כ הלייקרס לא עשו עבודה נוראית עם מה שיש להם. כשמשווים סגל למאזן אז המיקום שלהם ריאלי.

    1. אני מואד אוהב את התגובות שלך אודות שחקני הקולג', ואודות הדראפט (גם בדיעבד).

      אני מוכרח להודות שאני הדיוטה בכל הנוגע לפרוספקטים עתידיים מהקולג', כך שהתגובות שלך, עבורי, הן צינור מידע משמעותי.

  6. הלייקרס עושים טאנקינג כבר כמה שנים טובות , הם פשוט מסתירים את זה עם בזבוז כספים וכל מיני החתמות מוזרות או מאמנים מוזרים שרק גורמות לעוד הפסדים(היברט,מוזגוב,דאנג , ביירון סקוט) , ג'וליוס רנדל הוא שחקן בינוני ומטה שלא משחק הגנה ובקבוצה טובה היא שחקן 4 מהספסל.
    ראסל הוא אנוכי בלי אתלטיות , שחקן שהיכולת שלו בקולג' לא מתורגמת טוב ל NBA.
    לאינגרם יש הרבה כשרון אבל הוא רק בן 19 , יש לו בעיה קשה עם הגוף שהוא צריך לעלות לפחות 30 פאונד של שרירים אולי בעוד 3 שנים הוא יתחיל לממש את הפוטנציאל שלו.
    הדבר הכי טוב שהלייקרס יכולים לעשות זה לנקות את כל הפרונט אופיס ובקיץ אחרי שהסכם הנום קומפיט שלו מסתיים להחתים את סאם הינקי , הם בעצם כבר עושים טנקינג כבר 3 שנים אז שלפחות יעשו את כמו שצריך ואולי יהיה להם קבוצה עם עתיד ורוד כמו פילדלפיה.

  7. יש רק מהלך אחד שיכול להחזיר את הלייקרס.
    אחד ויחיד.
    להחזיר את מג'יק לעמדת מפתח.
    בחירה 3 או 30 זה לא משנה.
    רק מג'יק משנה. עד אז הלייקרס ימשיכו לגרד את התחתית.

    1. מג'יק הוא איש עסקים ויזם ששווה מעל חצי מיליארד בנוסף הוא בעל קבוצה. הוא ממש לא הולך להיות איזה שכיר של ג'יני באס. מה שיותר חשוב מהקשבה לפרשות שלו בשנים האחרונות הוא ממש לא מוח כדורסל חד כמו בעבר או מחובר למשחק המודרני. בעיניי החלטות כאלה בניקס (אייזיה) ובלייקרס לאורך השנים הם מה שדירדרו את הפרנצ'ייסים. צריך מוח לא שם וצריך עיניניות ולא זוהר.

  8. בדרך כלל אין שמחה כמו שמחה לאיד, אבל הלייקרס נראים כל כך רע שאפילו את זה הם כבר לא ממש מעוררים אצלי יותר. נקווה בשבילך ובשביל האוהדים האחרים (איכשהו נראה שזו הקבוצה עם הכי הרבה אוהדים באתר; מעניין אם זה מלמד משהו על הנטיות של הישראלי הממוצע) שאינגראם באמת יתחיל לממש את הפוטנציאל בקרוב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט