הטור של מל ליום חמישי בבוקר: מה קורה למשחק היום (עם השוואות לשנות ה-80 וה-90)

אני לא יודע אם היתה אי פעם עונה כזאת עם כל כך הרבה שחקנים שקלעו לפחות 45 ' במשחק מסויים. רק להזכירכם:

קליי תומפסון 60; אנטוני דייויס 50; קרל-אנטוני טאונס 47; אנדרו ויגינס 47; ראסל ווסטברוק 51; ג'יימס הארדן 53; דמרכוס קאזינס 55; אייזיה תומאס 52; ג'ימי באטלר 52; ג'ון וול 52; סטפן קרי 46.

אני לא יודע כמה פעמים ווסטברוק, הארדן, ואחרים קלעו 40+. מי שלא מתעצל ימצא זאת בקלות ברפרנס.

מה קרה – או קורה – לכדורסל ב-NBA? למה היום שחקנים קולעים יותר מאשר לפני עשר שנים? למה כמעט כל השיאים שנקבעים הם התקפיים ולא הגנתיים? והאם רמת  הכדורסל היום היא באמת גבוהה יותר מאשר בעבר?

אני לא מנסה להיות "מדעי" כאן מעל המספרים שמצאתי ברפרנס, "538" וקלקולוס, ובמקומות המצריכים "REFERENCE" הכנסתי אותו בכחול. אין לי מספרים להוכחה מלבד כמה מ-NBA רפרנס, וקצת מקלקולוס. גם בקשר לכמות השחקנים השונים ולמספר הפעמים ששחקנים קלעו העונה מעל 40 לעומת שנים אחרות אין לי הוכחות מספריות (ל"מעל 30" מצאתי סטטיסטיקה וכללתי אותה), אבל אני מוכן לשים כסף שלא היתה עדיין עונה כזאת בהיסטוריה של ה-NBA עם כל כך הרבה שחקנים שונים שקלעו מעל 40, וכמה פעמים ש-40+ נקלע במשחקים כעת חייה בעונות של העבר. אולי עונת 2005-2006 היתה דומה מעט לעונה זו עם אלן אייברסון, קובי בריאנט, לברון ג'יימס, וגילברט ארינס – ואולי העונות שמייקל ג'ורדן היה בשיאו והוא סחב עמו כמה שחקנים אחרים למשחקים של 40 נק' פלוס, אבל לא מצאתי סטטיסטיקה לכך.

מה קורה? מה הן הסיבות? דיברנו על כך, אבל לא יזיק לחזור ולדסקס מה קורה למשחק שאנחנו כה אוהבים.

  1. טרוף השלשות

קליעת ה-3 שפעם היתה הברירה האחרונה, הפכה היום לנשק התקפי מקובל ורגיל ביותר. אף פעם בעבר לא זרקו כל כך הרבה שלשות וכמובן לא קלעו כל כך הרבה שלשות.

2. האובססיה של הליגה ל-DOWNSIZING ו-SMALL BALL

פעם לא היה תחליף לגובה שחקנים. גולדן סטייט היתה הראשונה למחוק את החובה לסנטר דומיננטי, ואפילו לפרונט-ליין דומיננטי. זה מאפשר את ה-ENVIRONMENT (ניסיתי מילים בעברית כמו 'אווירה', 'סביבה', 'נטייה', ואף אחת לא התאימה; אולי למישהו ישנה מילה מתאימה שלא הצלחתי לחשוב עליה) למשחק מהיר של גארדים וסמול פורוורדים (שבהיעדר הענקים תחת הסל מצליחים גם לחדור ולקחת ריבאונדים), ומספר גדול יותר של זריקות לסל. לכן היום יכול לקרות שגארד יעשה את הסטטיסטיקה הזאת הנראית כבלתי אפשרית של  53 נקודות, 17 אסיסטים, ו-16 ריבאונדים כפי שעשה ג'יימס הארדן לפני כמה ימים נגד הניקס.

3. רוב הקלעים של 40+ הם גארדים או סמול פורוורדים

זהו כמובן פועל יוצא של הסמול בול. הגבוהים היחידים שקלעו העונה 50+ הם טאונס, קאזינס, ודייויס. גם רוב הקלעים של ה-40+ הם גארדים וסמול פורוורדים. פעם זה היה בשליטת הגבוהים – צ'מברליין, קרים עבדול ג'אבר, פט יואינג, חאכים אולג'ואן, קרל מלון , צארלס בארקלי – לא עוד.

יומיים אחרי ה-53 של הארדן בא ג'ימי באטלר וקלע 52 נק' עם 12 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, ו-GUESS WHAT? – התוצרת של באטלר נחשבת עליונה על זו של הארדן בגלל שהוא עשה זאת באחוז קליעה טוב יותר, פחות איבודי כדורים, ויותר גניבות וחסימות (best Game Score of this NBA season so far!)

*
4. איסור ה-HANDCHECKING
*
*
אין לי סטטיסטיקה בקשר להשפעת איסור ה-HANDCHECKING על משחק ההגנה אבל כשיש עיניים וקצת היגיון, ברור לכל אחד מאיתנו שאיסור ההנגצ'קינג הכביד מאד על ההגנה, בעיקר על ההגנה מפני חדירת הגארדים והסמול פורוורדים.
 *
*
5. קצב המשחק
*
*
לפי הרפרנס (since the early 1990s) קצב המשחק היום (מספר הפוזשיונס למשחק)  הוא המהיר ביותר מזה 25 שנה. תוסיף למספר הפוזשיונס את זריקת ה-3, והמספרים המטורפים של היום הם הרבה יותר מובנים.
*
*
6. כישרון השחקנים
*
*
נייט סילבר, עורך "538" השתמש בטכניקה שמשתמשים בה בבייסבול למדוד "כשרון" ו-"יכולת" של שחקנים (“baseball time machine).  הוא השתמש בכמה סטטיסטיקות, כולל Box Plus/Minus והגיע למסקנה שרמת השחקנים היום היא הטובה ביותר שהיתה מאז אמצע שנות ה-1990'S.
הוא מבסס את קביעתו שרמת הכדורסל היא הגבוהה ביותר מזה אמצע שנות ה-90 במספר המשחקים, ומספר השחקנים שקלעו העונה מעל 30 נק': אבל ב-1989 היו 58 שחקנים שונים שקלעו לפחות 30 עד ה-12 לינואר, לפחות פעם אחת וזה יותר מאשר העונה. לפי חישוביו בשנות ה-80 היו שחקנים שהיו "יותר BIG GAME PLAYERS" – ז"א יותר טובים משחקני היום, אבל היו פחות מהם. ז"א פחות "BIG GAME PLAYERS", אבל המעטים יותר שהיו בשנות ה-80 התעלו ברמתם על הטובים ביותר היום. (למייקל ג'ורדן היו עד תאריך זה בעונת 1987-88 יותר מפי שניים משחקים של +30 משיש לראסל ווסטברוק נכון להיום- Jordan had twice as many).
*
*
7. רמת הקבוצות
*
*
בגלל ה-EXPANSIONS ישנם היום יותר קבוצות בליגה, וממוצע הרמה שלהן גבוה מממוצע הרמה של הקבוצות של שנות ה-80 וה-90, אבל אז היו יותר מה שהוא מכנה "SUPERTEAMS" מהיום (superteams), וב-"קבוצות שהן 'סופר' יש לכוכבים יותר סיכוי להצליח. בכך הוא מסביר את העליונות של ה-SUPER-PLAYERS של שנות ה-80 ואמצע שנות ה-90 על ה-SUPER-PLAYERS של היום. אבל מצד שני, היום ישנם יותר SUPER-PLAYERS מאשר בעבר. במילים אחרות, העליונות של מייקל, מג'יק, לארי בירד, והכוכבים האחרים שהוא מגדיר כ-"סופר" היתה גדולה מהיכולת של לברון, קליי ת'ומפסון, ראסל ווסטברוק, ג'יימס הארדן, אנטוני דייויס, סטפן קרי, דריימונד גרין, כריס פול, או דמיאן לילארד, אבל היום ישנם יותר סופר-שחקנים מאשר אז.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 78 תגובות

  1. עונה הסיטורית ברמה מטורפת
    Ortg של 3 קבוצות ( גולדן סטייט , טורונטו ויוסטון ) בטופ 5 בכל הזמנים
    כמות השחקנים עם מעל 50 נקודת למשחק
    ווסטברוק בדרך לטירפל דאבל 21 בחצי עונה
    הארדן עם עונה מטורפת
    העונה היא העונה עם כמות הפעמים הגבוהה היותר לשחקן שקולע 50 + למשחק ( מאז שנות ה 80 ) זה קרה כבר 8 פעמים העונה
    אני לא מוצא הסבר לתופעה ומקווה שזו לא עונה חד פעמית

  2. יש 32 שחקנים שקולעים מעל 20 לערב
    זה המון , בשנה שעברה היו 20 כאלו , לפני שנתיים 15 ולפני 3 שנים 19
    אם לוקחים בחשבון את אמביד ( 19.7 עם הגבלת דקות ) ופורזניגס קונלי וגאסול שגם הם באזור זה נתון מטורף
    אני בטוח שלמרקוס אולדריג' ורודי גיי יכוליןם להיות בקלות שחקנים של 20 + לערב

    1. אבל כפי שהסברתי (עם רפרנס) היום יש הרבה יותר "טובים מאד" מאשר בעבר, אבל בשנות ה-80 וה-90 היו יותר "מצויינים" (אם כי מספרם היה קטן בהרבה מה"טובים מאד" של היום.

      1. תאמין לי מנחם אני כבר לא כל כך בטוח
        מגיק בירד ג'ורדן קארים בארקלי מלון סטוקטון שמות גדולים , כנ"ל אייזה , יואינג , האקים , דרקסלר
        אבל ווסטברוק , הארדן , דוראנט , קארי , לברון בחוקים של היום יכולים להסתכל להם בלבן של העיינים
        זה גם קשה להשוואה וחתיכת דילמה

        1. ערכו השוואה בין השחקנים בשיטה של הבייסבול. אני לא הטרחתי לקרוא מה היא ואיך היא משווה. אבל השתמשו בה והשחקנים שהזכרת היו טובים יותר משחקני היום. אם אתה מעוניין, כללתי את הרפרנס למקור.
          יאללה, הולך לישון. מחר (היום) עוזב את הבית ב-6 בבוקר.

  3. גולדן סטייט ראשונה עם 103.6
    בהשוואה ל 96 ( אני משווה לבולס שהייתה כמו גולדן סטייט ראשונה גם באפנס וגם בדיפנס ) – 101.8
    זניח לחולטין

  4. פוסט מעניין
    ההגבלות על ההגנה לדעתי משמעותיות מאד. גולדן סטייט נגד הבאד בויז או הג'יילבלייזרז לא הייתה עוברת את החצי…
    בכל מקרה, אני הכי התלהבתי מזה שהכנסת את בארקל' לרשימה של "הגבוהים" 🙂

  5. באמת עונה מדהימה מכל הבחינות וכמה שיותר פוסטים שיסבירו את זה, הרי זה משובח.
    אמרתי כבר שלדעתי זו העונה האיכותית ביותר במילניום הנוכחי.
    ומי שפוטר את זה ב'אין הגנות' ממש לא בכיוון.
    ההגנות היום לא פחות טובות ממה שהיו לפני 5 ו-10 שנים, בטוח. לגבי שנות ה-90 זה קשור הרבה לחוקים אבל גם למהפיכת ה'מוריבול' שהכוונה היא להתייחסות ליעילות בקליעות ומיקסום אפקטיבי של ההתקפה. (אפקטיבי שמקטיבי).
    עכשיו להשוות את זה לשנות ה-90 זה ממש קשה. זה משחק אחר לגמרי.
    לגבי הגנות-
    מצד אחד ההנד צ'קינג כשיש שחקנים כל כך כשרוניים שיכולים לעבור באחד על אחד בהחלט אחד הגורמים הכי גדולים להבדל משנות ה-90. בכלל לאיך שהמשחק נראה והשתלטות הגארדים (יחד עם חוק ה-3 שניות).
    מצד שני מותר היום הגנה איזורית וההגנות הרבה יותר מתוחכמות מפעם.
    היום השחקנים באופן כולל יותר גבוהים ויותר אתלטים ממה שהיו בשנות ה-90, וכמו שאמרת פיזור הכישרון הוא רחב יותר.
    בקיצור יש לנו עונה גדולה, ואני יכול להגיד שאני נהנה לראות כמעט כל קבוצה בליגה היום. שזה דבר נדיר

    1. צודק, צודק צודק.
      ההגנה בשנות ה-80 ותחילת ה-90 נתנה לכל זריקה מבחוץ להיות פתוחה. זה עולם אחר לגמרי.

  6. שינו את החוקים כי הרמה ההתקפית בליגה ירדה לקראת אמצע שנות ה90. פשוט "שכחו" להחזיר אותם. היום צריך להגן על הסנטר ולא להכביד עליו. צריך להרחיק את קו ה3 ב25 ס"מ לכל הכיוונים. זה יוריד את האחוזים בליגה חזרה לאזור ה33% ההגיוניים. לאלתר צריך לבטל את חוק ה5 שניות עם הגב לסל ואת האזור המקוקו המטופש. גם את ה3 שניות בהגנה בצבע. אם מגן חונה ברחבה תעניש אתו במיד ריינג או קליעה מבחוץ. צריך להחזיר את חוק הצעד וחצי ולבטל את השטות של "איסוף" הכדור. דוראנט לברון ויאניס מספיק ארוכים כדי לא לקבל צעד נוסף מתנה. נכון שיש פחות זריקות עונשין אבל צריך לבטל את הפאוול של הפאמפ פייק אם התוקף לא עולה ישר. זה שהעלת שחקן באויר לא יכול להפוך לפאול אוטומאטי כשנכנסים לו לגוף. זה נגד חוק התנועה הטבעי. הרי אם המגן לא היה קופץ לא היה התוקף עולה קדימה אלא ישר הצידה או אחורה. זה גם הרס את אומנות הפייד אווי.

    1. +100 על העבירות של הפאמפ פייק, זה מגוחך לגמרי. מסכים גם לגבי הצעדים.
      הבעיה היא שיש כל כך הרבה באז סביב הסטטיסטיקה שאין לליגה סיבה לחזור לימי הסקור הנמוך של שנות ה90. כולם נהנים מזה שכולם קולעים 40+ וטריפל דאבלים בלי סוף וריצה ושלשות. זה יותר יפה לעין מלראות סנטר חופר בצבע.

      1. באז סביב סטטיסטיקה זה זמני. כי זה חדש ומסעיר. תוך שנה כולם מתרגלים וזה יהפוך ל-no big deal בראי ההיסטוריה זה יהפוך לסטטיסטיקה מעולם הטריוויה סטייל הנתונים של ווילט יחד עם כוכבית שלא צריך להתרשם מנתונים מהעידן הנ"ל וכו'.

        שנות ה-70 ותחילת ה-80 היו גם חגיגות ליאפים, דאנקים והתקפות בנות 10 שניות. תוצאות של 131-117 היו רגילות כמו היום. לא בטוח שזה יחזיק מים. לכן חבורת הביג מנים השונים והמסעירים נתפסים כחבל הצלה לליגה. פחות דיאנדרה ג'ורדון שנועדו לשרת את הגארדים ויותר קאזינס, אמביד, גאסול, דיוויס לכן אני אופטימי. עדיין אני רוצה ליגה בה ג'ואל אמביד יכול לזכות בתואר ה-MVP בדיוק כמו קארי או הארדן. הסנטר האחרון שזכה הוא שאק ב-2000 לפני 17 שנה.

        1. ג'ון אני איתך.
          בסופו של דבר מה שיקבע זה הקהל. הליגה משתנה תמידית בהתאם לדרישות הקהל וזה מה שיפה בה (בניגוד לכדורגל המקובע).
          כמובן שזה גם תלוי כישרון כי עכשיו יש באמת כשרונות גבוהים שלא פחות מלהיב לראות. אבל אני הכי בעד הרחקת קשת השלוש (או רק הרחקה של הפינות כפי שהוצע שתהיה קשת שווה לכל האורך).
          לדעתי זה רק יוסיף לליגה ומי שבאמת בנוי על קליעות משלוש ימשיך לעשות כך אבל זה לא יהיה מעין משחק ש'חייבים' להשתמש בו כי יהיה יותר מרווח גם לשחק בפנים.

      1. קודם כל ג'ון, אני חייב לומר שתמיד מעניין לקרוא את התגובות שלך. באתר בו יש מבינים רבים, שגם יודעים להתבטא, אתה מצליח לבלוט.
        לענייננו, מסכים עם דבריך. הופתעתי לגלות שיש את חוק חמש השניות בסל הנצחון של יאניס. בימים בהם הגנה אזורית מותרת, תרגיל כזה רק חושף אותך

    2. צריך להעניש את השחקנים היום שהם קולעים יותר טוב משלוש מהשחקנים בעבר?
      ביטול אזור הקו המקוקו לא יעזור לסנטרים אלא רק יקשה עליהם.
      אם מבטלים את השלוש שניות הגנה בצבע לא תראה יותר אף ליי אפ או הטבעה מחוץ למתפרצות.
      חוק הצעד וחצי לא שינה את כמות הצעדים שמותר לעשות בו, מדובר על אותו צעד וחצי שתמיד היה. זה שהשיפוט בעניין הצעדים מזוויע זה עניין אחר.
      לא מסכים שצריך לבטל את הפאול של הפאמפ פייק אם התוקף לא עולה ישר. שחקנים לא תמיד קופצים ישר בעת ביצוע זריקה. כן יש לא לשרוק לעבירה כאשר השחקן המתקיף קופץ במכוון אל תוך המגן שבאוויר. (זה אגב עניין לא חדש בליגה בכלל אלא ישן מאוד)

      1. הי ISH – תודה על התגובה! סליחה אם התגובה ארוכה. רציתי להגיב להכל.

        – "צריך להעניש את השחקנים היום שהם קולעים יותר טוב משלוש מהשחקנים בעבר?" – כן. כמו שהענשת את שאק ובארקלי בצבע בעבר. כשקבוצות בדרך ל-40 ניסיונות לשלוש במשחק זה יהפוך ליותר משעמם מתקופת הפוסט אפ. כמו שקירבו את הקו כשלא היו מספיק קלעים. יש היום שיטות להביא כל שחקן חוץ בינוני ל-35% משלוש (בבחירת זריקות סבירה). האבן בוחן שלי היא האם למצטיינים בתחומם יש יתרון על הפחות טובים? אם קלע יכול לקלוע מטר מהשלוש באותו אחוז או אפילו רחוק יותר אז או שתוסיף קו 4 נקודות או שתרחיק את קשת השלוש כשלא כל סנטר או קלע בינוני יכול להצמיד בוהן ס"מ מהקו ולקבל את אותו פרס.

        – "ביטול אזור הקו המקוקו לא יעזור לסנטרים אלא רק יקשה עליהם" איך? בהגנה בטוח לא… כך נחזור לגישה שעבירת תוקף היא תוקף בכל מקום. הרעיון ששחקן עומד יציב ובזמן ומתקיף דורס אותו בתוך הקיוקוב ועוד מקבל על זה עבירה הוא עד היום הזוי בעיני. שחקן שעמד טוב, הרים ידיו ישר או קפץ בקו ישר צריך להיות מוגן. תן לתוקף להיות מספיק יצירתי.

        – "אם מבטלים את השלוש שניות הגנה בצבע לא תראה יותר אף ליי אפ או הטבעה מחוץ למתפרצות." – תראה פחות בודאות וזה טוב. כמות הליאפים והדאנקים כבר הורידה את הריגוש שבזה. עדיין תראה מספיק כי חוניי הצבע יחטפו שלושות מגבוהים מוכשרים או מיד ריינג'ים שנעלמו כמעט לחלוטין. חוץ מזה המעופפים האמיתיים הם אלה שישימו דאנק על פרצוף המגן ולא סתם שחקנים שניצלו רחבה ריקה בגלל החוק המטופש

        – "חוק הצעד וחצי לא שינה את כמות הצעדים שמותר לעשות בו, מדובר על אותו צעד וחצי שתמיד היה. זה שהשיפוט בעניין הצעדים מזוויע זה עניין אחר." – ב-NBA זה כבר לפחות 30-40 שנה. באירופה פחות. נכון שגם על צעדים מפורשים לא תמיד שורקים אבל זה כבר בעיית אכיפה.

        היום הפרשנות היא שרק בסיום ה"איסוף" מתחילים לספור 2 צעדים. כך שאם שחקן החל להרים את הכדור ועשה צעד או אפילו 2 מתחילים לספור את הצעדים רק שהכדור בבירור בתוך ידיו. שחקנים כמו לברות ויאניס מנצלים זאת לצעד מאוד ארוך בתהליך האיסוף כך שבפועל עושו 2.95 צעדים חוקיים. הבעיה היא שלשופטים כך קשה לזהות מתי זה גם 3.1 צעדים.

        – "לא מסכים שצריך לבטל את הפאול של הפאמפ פייק אם התוקף לא עולה ישר. שחקנים לא תמיד קופצים ישר בעת ביצוע זריקה. כן יש לא לשרוק לעבירה כאשר השחקן המתקיף קופץ במכוון אל תוך המגן שבאוויר" – השאלה היא האם לשחקן היה מקום לקפוץ קדימה אילו שחקן היה פשוט עומד שם. אם התשובה היא לא, לתוקף אין שום "הצדקה" לקפוץ קדימה בזריקה אל תוך המגן. לגבי המתקיף שקופץ בכוונה, אני מתנג לכל פרשנות שיפוטית שיש בה את המושג "כוונה". הראיון ששופטים הם גם בוחני כליות במשחק שנע כה מהר גורם לשחיטות שיפוטית ולעיתים שפיטה על פי השם של השחקן או ההיסטוריה שלו.

        1. the more the merrier

          נתחיל עם זה http://www.nba.com/analysis/rules_history.html

          – לא ברור לי איך הענישו את בארקלי החוק של החמש שניות התחיל רק ב1999-2000. החוק אולי על שמו (כביכול) אבל הוא לא ממש זכה להנות או לסבול ממנו.
          לגבי שאק החוק הזה לא נוגע כי כשהוא היה בפוסט או שזה כבר נגמר אחרי חמש שניות או שיש דאבל טים לפני והוא כבר מסר את הכדור.

          אבל אם אני מבין נכון החוק נוצר בשביל האסטתיקה של המשחק ולא מתוך רצון לעצור שחקן זה או אחר. הוא מעין הרחבה של חוק החמש שניות.

          עכשיו אם זאת דעה של אסטתיקה אז אתה רשאי להחזיק בה אבל אני רשאי לא להסכים.

          בכל מקרה על אותו עקרון אתה יכול לדרוש שיעלו את גובה הסל כי שחקנים היום קופצים יותר גבוה? אני לא אוהב את זה. למה? תפיסות אסטתיקה.

          אבן הבוחן שלך לא כל כך ברורה לי. על בסיסה ניתן לקבוע כל מיני נקודות חמות המגרש ששוות ניקוד אחר כי יש איזה מצטיין בקליעות מהנקודה הזאת, אז צריך לאפשר לעליונות זו של לבוא לידי ביטוי במשחק? האם זה אומר שזאק לאבין וארון גורדון צריכים לקבל אקסטרה נקודות על סטייל בהטבעות שלהם? יהיה צריך לעדכן את החוקים כל שנה בהתאם לכשרונות שבליגה ולאיזה מהם אנחנו רוצים לתת יתרון. איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר?

          – יקשה עליהם לבוא לידי ביטוי בהתקפה. אני מניח כאן שהרעיון הוא לראות יותר איזון בתרומה ההתקפית בין משחק הפנים והחוץ*. מקור החוק של הקו המקווקו (שהינו אגב רק הרחבה של האזור המדובר) בא דווקא לעצור מכל מהלך שלהם להסתיים בעבירת תוקף. ביטול החוק ייצר חזרה של עבירות תוקף תחת הסל שיפגע במשחק הפנים יותר מאשר במשחק החוץ והחדירות.

          http://factuation.com/shaq-and-the-no-charge-zone-rule/

          *למרות שלדעתי סינרגיה בין השניים כפי שנוצרת אצל הווריירס לדוגמה לעיתים קרובות הינה תוצאה עדיפה.

          – עם האתלטיות של שחקנים היום מה שיקרה במצב הזה הוא שיהיה שחקן מתחת לסל לעצור חדירות ושאר ארבעת השחקנים ינועו לעצור שלשות יסגרו נתיבי חסימה ויעזרו פנימה בצבע במקרה שיהיה שם יותר משחקן אחד. אתה פשוט לא צריך היום חמישה שחקנים בשביל לכסות את כל קשת השלוש ושטחי המיד ריינג'. (לפחות לרוי היברט שוב תהיה קריירה, והווארד וג'ורדן אנד קו יקבלו הרבה יותר כסף)

          המעופפים האמיתיים שישימו דאנק על הפרצוף לא יהיו קיימים כי ישרקו להם עבירות תוקף.

          – הפרשנות שאתה מדבר עליה אינה נכונה ומלבד דיבורים כאן (שהינם שגויים) לא ראיתי אותה מוזכרת בשום מקום. לאתר הNBA יש קובץ חוקים מעודכן לכל עונה וגם חלק של חוקים בוידאו. אתה יכול לעבור עליהם ולראות שהשופטים מחוייבים לאותו צעד וחצי שתמיד היו מחויבים אליו. מה שהם עושים עם זה זה כמובן כבר סיפור אחר לגמרי, אבל כדאי להפסיק כבר עם המיסקונספציה הזו.
          סעיף b
          Section XIII

          http://www.nba.com/news/officiating

          – אני מסכים שיש בעיתיות בלכתוב ולהבין כוונה של שחקן בחוקים, אבל איסור על קפיצה לא ישרה אינו פתרון טוב יותר לטעמי בשום אופן. לכולם ברור כשזה קורה כולל לשופטים אבל הם כבולים ע"י מה שכתוב בחוק(חוץ מכשהם לא רוצים להיות(ע"ע גמר 2006,2016)) וצריך למצוא דרך לשים לזה סוף.

          1. טוב – מגילת עצמאות אחרונה… וזה רק כי אני סופר נהנה לקרוא אותך!

            – "עכשיו אם זאת דעה של אסטתיקה אז אתה רשאי להחזיק בה אבל אני רשאי לא להסכים." – זה תמיד נכון. אני לא קומישנר סתם אדם עם מקלדת 🙂

            – "בכל מקרה על אותו עקרון אתה יכול לדרוש שיעלו את גובה הסל כי שחקנים היום קופצים יותר גבוה?" – סל יותר גבוה לא רק משפיע על דאנקים. יש לזה השפעה על כל סוגי הקליעות. כרגע אין לזה הצדקה מכיוון שרוב ההטבעות הם חופשיות מול סל וסל גבוה רק יגרום לדאנקים להיות מוחלפים בליי אפ פשוט. בקיצור זה אחר. אבל גם פה יש עניין אסטטי אתה צודק…

            – "אבן הבוחן שלך לא כל כך ברורה לי. על בסיסה ניתן לקבוע כל מיני נקודות חמות המגרש ששוות ניקוד אחר כי יש איזה מצטיין בקליעות מהנקודה הזאת, אז צריך לאפשר לעליונות זו של לבוא לידי ביטוי " – לא זו הכוונה, אלא לנרמל תוצאות בשטח. כרגע הליגה קולעת 36% לשלוש עם כמות בלתי הגיונית של 27 ניסיונות למשחק. זה שיא כל הזמנים. וזה רק יעלה כי הממוצע לקליעה ל-2 נקודות בליגה היא 49% עלובים שנמצע הרחק בטבלה ההיסטורית. זאת אומרת שכרגע רק צריך לקלוע ב-33% משלוש כדי להשיג את אותה תוצאה. רוב הקבוצות בליגה משיגות זאת בקלות. מצד שני כדי להעלות את האחוז מ-2 לאיזור שמקביל לאחוז השלוש הממוצע בליגה צריך לקלוע ל-2 ב-54%. יש רק 2 קבוצות כאלה בליגה השנה כשהשאר אפילו לא קרובות: גולדן סטייט ויוסטון עם 56% ו-55% ל-2 הבתאמה. השאר הרחק מאחור. אם גורמים לקליעה ל-3 להיות קצת יותר קשה (לעניות דעתי כ-20-30 ס"מ בקשת, תתעלם מהשטות על קשת ה-4) זה יכריח יותר קבוצות לחזור להשקיע בקליעה בתוך הקשת.

            – " ביטול החוק ייצר חזרה של עבירות תוקף תחת הסל שיפגע במשחק הפנים יותר מאשר במשחק החוץ והחדירות" – אה אוקיי חשבתי בהגנה. כן זה נכון ובעיני למעט פלופינג אני מעדיף שהתוקפים ישתמשו ביצירתיות ולא יקבלו פס כשהם דורסים אדם רק מכיוון שהם היו בתוך העיגול המקוקו. אגב אני הייתי מוכן לוותר על ביטול האיזור אפילו בתמורה להקפדה יתרה על שימוש ביד נגדי כדי ליצור מגע עם המגן. זה חוק אצלי יחסית בעדיפות נמוכה

            "אתה פשוט לא צריך היום חמישה שחקנים בשביל לכסות את כל קשת השלוש ושטחי המיד ריינג'" – זה נכון. לכן כל כך כיף לי לצפות במכללות ובפיב"א. זה יוצר הגנות וחושף שחקנים מוחבאים בהתקפה. זה מכריח שחקן התקפה שיוצא החוצה ומושך מגן איתו אשכרה להיות איום אחרת המגן נותן 4 צעדים אחורה ושומר ברחבה איזורית. תשמע, בכל מקרה ב-NBA של היום תענש על זה כי קבוצות יודעות להניע כדור סביב הקשת ולהעניש מגן חסר. אבל זה יתן אפשרות נוספת למאמן לחשוף שחקנים מוחבאים.

            – "המעופפים האמיתיים שישימו דאנק על הפרצוף לא יהיו קיימים כי ישרקו להם עבירות תוקף" – עדיף. אם השחקן עלה ישר זה יהיה מגע חוקי ולא תוקף. אם עלה עקום זה בכל מקרה פאול על המגן. אם כמו גריפין על גאסול הוא משתמש במרפק הנגדית כדי להוריד למגן את הראש אז זה בכל מקרה תוקף. די נמאס לי שכל הטבעה על פרצוף היא and 1 אוטומאטית. מה שיוצא בפועל זה שכשחקן התקפה בא להטביע שחקנים זזים הצידה כדי לא לחטוף פוסטר + עבירה וזה נראה פחדני ועלוב.

            – "הפרשנות שאתה מדבר עליה אינה נכונה ומלבד דיבורים כאן (שהינם שגויים) לא ראיתי אותה מוזכרת בשום מקום." – החוק מדבר על הפסקת הכדרור. את הפרשנות שמעתי מלא פעמים בשידורים כשהסבירו את הצעדים שלא נשרקו ללברון או אחרים. הפרשן תמיד הסביר שעד שלא ברור שהככדור נאסף עוד ניתן לצעוד. רק כשהכדור בבירור נאסף שחקן יכול להשלים 2 צעדים. לעיתים קרובות שופטים מחליקים ומפרשים את הצעד הראשון כאיסוף למרות שהכדור לא כודרר בפועל על הרצפה. הנה דוגמא מצויינת מול עין של שופט.

            https://www.youtube.com/watch?v=CsLoph7VfMo
            תריץ את הסרט ל-11:00 שניות (תעצור ב-13:00 שניות כשהכדור נוגע בידו אך הצעד עוד לא הסתיים)

            הכדרור האחרון הוא ספק כדרור אבל נוגע בידו לפני שהוא מסיים את הצעד האחרון לפני 2 הצעדים. קשה להסביר את זה אבל מדברים על זה הרבה בשידורים בליגה. לפי הפרשנות החוקתית יש התייחסות רק לזה שהכדור נאסף ליד והכדרור נגמר השאר זו פרשנות מודרנית. בעבר כן צויין מה המשמעות של כדרור נגמר. אני מצאתי הרבה כתבות על זה כולל של ESPN (חפש מאמר של הנרי אבוט מ-24/10/2009 – לא רוצה יותר מידי לינקים בתגובה)

            – "אני מסכים שיש בעיתיות בלכתוב ולהבין כוונה של שחקן בחוקים, אבל איסור על קפיצה לא ישרה אינו פתרון טוב יותר לטעמי בשום אופן" – יותר קל לאכוף שחקן שהמגן קפץ ישר והתוקף לתוך הגוף שלו ללא הצדקה כדורסלנית מאשר לנחש או לפרשן למה התכוון השחקן. אם השחקן זז הצידה ישר או אחורה והמגן יצר איתו מגע סוף סיפור ועבירה. אגב בדיוק כמו שחקן שקפץ עם המגן שלו בחוק ורטיקלי ואז המגע באויר הוא מותר ואין אליו התייחסות. העונש של מגן באויר שקפץ ישר זה שהתוקף עבר אותו או עלה לקליעה כשנחחת. לא פאול אוטומאטי שרק נותן פחד מיותר למגן לנסות לעלות יחד עם שחקן התקפה.

          2. רק הערה אחת. הדיוק ל-2 נקודות הוא כמעט 50% שזה בכלל לא עלוב וכמעט הגבוה בהיסטוריה (נמוך אולי רק ממה שהיה בזמן "הגנות הברזל" של אמצע השנות ה-80). הסיבה לכך? בחירת זריקות. המורי בול הואג בקצב מהיא את המידריינג' והיחידים שמרשים לעצמם להמשיך ולזרוק משם הם אילו שבאמת עושים זאת בצורה טובה. גם אם ירחיקו את קו ה-3 (מה שלא יביא לירידה באחוזים דרך אגב, אלא אם עושים את זה בחצי מטר +) הדיוק מהמיד ריינג' לא ישתפר.

          3. חצי מגילה כי גם אני נהנה.:D

            – אם נשים רגע את עניין האסטתיקה בצד בו אפשר לדון על האם 27 זריקות מחוץ לקשת הן אכן יותר מדי ועל פי מה אנחנו קובעים דברים אלו? והאם בכלל צריכים לשנות חוקים בשביל להשפיע על בחירת זריקות ואסטרטגיות של קבוצות או שצריך לתת לקבוצות למצוא ולבחור בעצמם
            את הדרך בה הם ממקסמים את היכולת שלהם לנצח, ונניח שאנחנו רוצים לראות קבוצות חוזרות להשקיע בקליעה בתוך הקשת. האם אנחנו באמת בכלל יודעים שמדובר במדרון חלקלק ודרך חד כיוונית שאין חזרה ממנה? האם אפשר לומר שיש איזו קונפיגורציית זריקות אופטימלית שכל הקבוצות יבחרו לאמץ כי אחרת הן לא יוכלו להגיע להישגים? יכול להיות שהראיה שלנו לעתיד מוגבלת ושאנחנו מחמיצים משהו ושבעתיד תהיה תגובה לתנועה הנוכחית שאנחנו מבחינים בה שתגרום למשחק לשנות כיוון כך שהקליעה מתוך הקשת תעשה חזרה כלשהי או שלפחות מאזן תרחיש האיימים של רק זריקות משלוש, הטבעות ולייאפים הוא לא באמת ויאבילי? האם לא כדאי גם לאפשר וגם לראות אילו התאמות נעשות לפני שמחליטים שדרוש שינוי?(בכל זאת רק משחק כדורסל, לא תלויים פה חיים של אנשים על המאזניים)

            – "ב-NBA של היום תענש על זה כי קבוצות יודעות להניע כדור סביב הקשת ולהעניש מגן חסר" – זהו שלדעתי בNBA של היום השחקנים מספיק אתלטים בשביל שהנעת כדור סביב הקשת לא תספיק לסדר זריקה פנויה. למעשה לדעתי הדבר שמאפשר את הנעת הכדור מסביב לקשת שיוצר שחקנים פנויים הינו האיום בחדירה(לא דווקא של שחקן עם הכדור גם מסירה לשחקן בצבע נחשבת) וסיומת מתחת לסל. כשיש לך שחקן שם שחונה ללא פחד או בעיה האיום הזה הרבה פחות משמעותי אם אינו נעלם כליל.

            טוב אני אמשיך את השאר אחר כך צריך לזרוק ילדים למיטה

          4. – אני מסכים לחלוטין בצורך לשרוק עבירות תוקף כמו שצריך אבל אני לא בטוח שהעניין עם הבריחה מהטבעות זה באמת a thing או שזה קצת זכרון סלקטיבי. אני מעריך שגם בעבר לא תמיד כששחקן בא להטביע שחקן הגנה שהיה בסביבתו אבל ידע שהוא אינו בעמדה טובה מספיק לעצור אותו ניסה לקפוץ רק בשביל לקבל שריקה לעבירה. גם היום עדיין רואים נסיונות הטבעה נחסמים ונסיונות לחסימת הטבעות שלא צולחים. רני בכלל לא בטוח שזריקות מתחת לסל היום הן פחות contested מבעבר.

            – חפרתי את המאמר של אבוט*(ואגב אם אתחיל לדבר על הבחור מלא בבולשיט זה לא יגמר לעולם) והנה שם:
            Stu Jackson, the league's executive vice president of basketball operations, said recent media reports that the rule had been changed to allow an extra step after the dribble were not true.
            אבל צריך לכתוב כתבה והבחור פשוט טעה ונסחף עם הטרנד(אגב כמעט עשור מאז. הניסוח הנוכחי מאוד ברור לטעמי). מעשית הצעד וחצי נותר אותו צעד וחצי. זה שהשיפוט מבצע זאת גרוע במיוחד אצל כוכבים (והוידאו דוגמה של לברון ממחיש זאת הוא עשה שם צעדים שפשוט לא נשרקו. ובוידאו הרשמי שמסביר מה הם צעדים שבו גם משתתף לברון רואים בדיוק את זה(אגב מקושר לשם מהכתבה הזו של אבוט)) זו כבר בעיה אחרת.
            באופן כללי לשדרים יש נטייה להצדיק את השופטים גם כשהם טועים לגמרי, הקונספירטור שבי גורס שיש להם אינטרס והוראות לשמר את תדמית הליגה אבל זה לא משנה לנקודה. כאשר אתה שומע שדרן אומר זאת הוא בפירוש שוגה. על פי החוק הצעד וחצי שמותר לעשות הוא אותו צעד וחצי שלימדו אותך אותי ואותנו בקטסל לפני אי אלו עשרות שנים. ללא שינוי. שהשיפוט לא עושה את העבודה שלו כאן זו כאמור בעיה נפרדת. אבל צריך להפסיק להפיץ את המיתוס הזה של מותר לעשות עוד צעד בNBA. זה פשוט לא נכון.

            *http://www.espn.com/blog/truehoop/post/_/id/9963/traveling-violation-nba-on-rule-change

            – כאמור הבעיה עם הגדרת החוק בצורה זו הינה שלא תמיד שחקן קופץ ישר כשהו זורק. חוק הורטיקליטי כבר מגדיר כיצד מותר לשחקן המגן לקפוץ. אני ממש לא בטוח שהתוספת הזאת תעשה את זה יותר פשוט.

        2. the more the merrier

          טוב הנה התגובה בלי הקישורים עד שהיא תעבור את האישורים

          – לא ברור לי איך הענישו את בארקלי החוק של החמש שניות התחיל רק ב1999-2000. החוק אולי על שמו (כביכול) אבל הוא לא ממש זכה להנות או לסבול ממנו.

          לגבי שאק החוק הזה לא נוגע כי כשהוא היה בפוסט או שזה כבר נגמר אחרי חמש שניות או שיש דאבל טים לפני והוא כבר מסר את הכדור.
          אבל אם אני מבין נכון החוק נוצר בשביל האסטתיקה של המשחק ולא מתוך רצון לעצור שחקן זה או אחר. הוא מעין הרחבה של חוק החמש שניות.

          עכשיו אם זאת דעה של אסטתיקה אז אתה רשאי להחזיק בה אבל אני רשאי לא להסכים.

          בכל מקרה על אותו עקרון אתה יכול לדרוש שיעלו את גובה הסל כי שחקנים היום קופצים יותר גבוה? אני לא אוהב את זה. למה? תפיסות אסטתיקה.

          אבן הבוחן שלך לא כל כך ברורה לי. על בסיסה ניתן לקבוע כל מיני נקודות חמות המגרש ששוות ניקוד אחר כי יש איזה מצטיין בקליעות מהנקודה הזאת, אז צריך לאפשר לעליונות זו של לבוא לידי ביטוי במשחק? האם זה אומר שזאק לאבין וארון גורדון צריכים לקבל אקסטרה נקודות על סטייל בהטבעות שלהם? יהיה צריך לעדכן את החוקים כל שנה בהתאם לכשרונות שבליגה ולאיזה מהם אנחנו רוצים לתת יתרון. איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר?

          – יקשה עליהם לבוא לידי ביטוי בהתקפה. אני מניח כאן שהרעיון הוא לראות יותר איזון בתרומה ההתקפית בין משחק הפנים והחוץ*. מקור החוק של הקו המקווקו (שהינו אגב רק הרחבה של האזור המדובר) בא דווקא לעצור מכל מהלך שלהם להסתיים בעבירת תוקף. ביטול החוק ייצר חזרה של עבירות תוקף תחת הסל שיפגע במשחק הפנים יותר מאשר במשחק החוץ והחדירות.

          *למרות שלדעתי סינרגיה בין השניים כפי שנוצרת אצל הווריירס לדוגמה לעיתים קרובות הינה תוצאה עדיפה.

          – עם האתלטיות של שחקנים היום מה שיקרה במצב הזה הוא שיהיה שחקן מתחת לסל לעצור חדירות ושאר ארבעת השחקנים ינועו לעצור שלשות יסגרו נתיבי חסימה ויעזרו פנימה בצבע במקרה שיהיה שם יותר משחקן אחד. אתה פשוט לא צריך היום חמישה שחקנים בשביל לכסות את כל קשת השלוש ושטחי המיד ריינג'. (לפחות לרוי היברט שוב תהיה קריירה, והווארד וג'ורדן אנד קו יקבלו הרבה יותר כסף)
          המעופפים האמיתיים שישימו דאנק על הפרצוף לא יהיו קיימים כי ישרקו להם עבירות תוקף.

          – הפרשנות שאתה מדבר עליה אינה נכונה ומלבד דיבורים כאן (שהינם שגויים) לא ראיתי אותה מוזכרת בשום מקום. לאתר הNBA יש קובץ חוקים מעודכן לכל עונה וגם חלק של חוקים בוידאו. אתה יכול לעבור עליהם ולראות שהשופטים מחוייבים לאותו צעד וחצי שתמיד היו מחויבים אליו. מה שהם עושים עם זה זה כמובן כבר סיפור אחר לגמרי, אבל כדאי להפסיק כבר עם המיסקונספציה הזו.
          סעיף b
          Section XIII

          – אני מסכים שיש בעיתיות בלכתוב ולהבין כוונה של שחקן בחוקים, אבל איסור על קפיצה לא ישרה אינו פתרון טוב יותר לטעמי בשום אופן. לכולם ברור כשזה קורה כולל לשופטים אבל הם כבולים ע"י מה שכתוב בחוק(חוץ מכשהם לא רוצים להיות(ע"ע גמר 2006,2016)) וצריך למצוא דרך לשים לזה סוף.

    3. לא מסכים עם מרבית ההצעות (לדעתי צריך לדאוג שעבירות ומשחק קשוח שמונע טכניקה ויצירתיות יהיו משהו שלהגנה בכלל לא כדאי לעשות), אבל נהניתי מרמת ההשקעה מאחוריהן והנימוקים (בעיקר בשיח עם איש, שגם לו מגיע קרדיט) אז רציתי לציין את זה.

  7. נגעת בכל הנקודות הרלוונטיות – קצב משחק, שלשות, שיפוט מוטה לטובת ההתקפה. זה גם מה שמביא לריבוי הטריפל דאבלים – יותר פוזשנים מביא ליותר זריקות, יותר קליעות, יותר החטאות, יותר ריבאונדים (גם יותר איבודים). גם הגבוהים שזורקים מבחוץ ומוציאים את הגבוהים המגינים מחוץ לצבע מביאים ליותר ריבאונדים של הגארדים.

  8. טוב נגעת כאן בהרבה נקודות נכונות אבל אני רוצה לתקן כמה עיוותים.
    קודם כל למי שמעוניין לקרוא את המאמר המקורי של ניל פיין מ-538:
    https://fivethirtyeight.com/features/whats-behind-all-these-crazy-nba-stat-lines/
    בגדול הוא פחות מתייחס לאיכות השחקנים ויותר לשורות הסטטיסטיות שהם מייצרים אבל יהיה לי יותר קל להתייחס נקודה נקודה.
    1-4. השלשות הן פקטור משמעותי ביותר לעובדה שזה באמת עידן של שחקני הפרימטר. חפרנו בזה המון לאחרונה אז אני לא אוסיף.
    5. קצב המשחק הוא הגורם המרכזי לכך שאנחנו רואים הרבה יותר שורות סטטיסטיות מטורפות. בשנתיים האחרונות הייתה קפיצה משמעותית של כמעט 3 פוזשנים למשחק ועדיין לא התרגלנו לעלייה בכמות הנקודות הכללית שנקלעת שעלתה בשנה וחצי האלה ב-5 נקודות לקבוצה למשחק. המשמעות הישירה היא יותר משחקים של הרבה נקודות לשחקן אחד.
    6-7. כאן אתה קצת מעוות את מה שפיין אומר. בנוגע לאיכות השחקנים בליגה פיין מתייחס ל-BPM שזה מדד שבגדול עושה שעטנז בין הבןקס סקור של שחקן למדד פלוס/מינוס. המסקנה שלו (שהיא לא מפתיעה) היא שכתוצאה מהתרחבות של הליגה ב-7 קבוצות מסוף שנות ה-80 איכות השחקנים הממוצעת בליגה ירדה. החל מ-2005 אנחנו רואים שוב עלייה אבל מדובר כאן רק על הממוצע ולא על השחקנים מהטופ. כלומר לקח כמעט 20 למלא את חלל בכישרון שנוצר כתוצאה מההתרחבות.
    שאר הניתוח מתייחס לשורות הסטטיסטיות המנופחות שאנחנו רואים לאחרונה.. בגדול הוא מראה שבאמת יש אינפלציה ביחס לעבר הקרוב מבחינת מספר המשחקים עם שורות סטטיסטיות מנופחות. זאת אומרת אנחנו חווים שיא מאז סוף שנות ה-80. שוב זה קשור לכל הנושא של הקצב והשלשות אבל חשוב גם לזכור שאז היו הרבה פחות שחקנים ליגה. בכלל הדברים שהוא אומר לא מתייחס לסך הנקודות שהשחקן קלע אלא למדד שנקרא game score של ג'ון הולינג'ר. בגדול זה משקלל את הבוקס סקור של כל שחקן למספר בודד. ככה אפשר לקחת ביחד נקודות, אסיסטים ריבאונדים, חטיפות ..וכו'.במילים אחרות זה מקביל ל-PER עבור משחק בודד.
    מה שפיין מראה שיש באמת קפיצה חדה במשחקים עם גיים סקור מאד גבוה של 40+. שלא נראתה כדוגמתא גם בשנות ה-80 אבל גם במשחקים של גיים סקור של 30+ יש עלייה חדה.
    בקיצור צריך להפריד בין העלייה ברמת השחקנים הממוצעת שלאו דווקא קשורה להתפוצצות הסטטיסטית שאנחנו רואים.

  9. בקיצור הדרים של היום עושה מהדרים טים של 92 כרוב כבוש בצנצנת.

    40 – 50 הפרש

    אני שמח שכולם סופסוף מסכימים על זה, ואפשר לעבור לנושא הבא.

    NEXT..

    1. 🙂
      אתה גדול
      92 זה נוסטלגיה זה הדבר הכי טהור שיש מבחינת גדולה בלתי מעוררת
      הדרים טים של היום הייתה גוברת על לייטנר , סטוקטון , מולין , דרקסלר ויואינג
      אתה מכניס את בארקלי , ג'ורדן , מג'יק , בירד ,פיפן הם רלוונטים גם כיום
      ( היינו בויכוח הזה , היום ירדתי מ 30 הפרש ל 10 לטובת 92 , דבר איתי ב 2018 )*

      1. אתה מבין שכל מה שהחברה של היום צריכים לעשות מול ההגנות של 92 זה לעמוד על קו ה3 ולשחרר חופשי לגמרי. רק זה והם כבר ב150 מנקודות.

        1. אני מאמין שבירד היה 4 אולטימטיבי כיום
          פיפן היה בסדר מדאון טאון ומחסל הגנתית
          מג'יק זה מג'יק אולי גם כסנטר
          ואחד אלוקינו מ.י.ק.ל ג'ורדן
          גם בארקלי היה מתאים לכדורסל של היום
          האם ונדמה לי זה נחמד פעם הייתי פנאט של ה 80 היום אני כבר מתחיל ללהתרכך וסתם להינות להמשחק
          מאז 2015 המשחק עלה מדרגה ועבר שינוי מהותי צריך להרגע ולהנות מזה

          1. אני חושב שכל הענקים האלו היו הופכים להיות שחקנים ענקים גם אם היו גדלים היום, אבל צורת המשחק שלהם והיכולות שהם היו מפתחים היו שונות ממה שיצא מהם אז. כשלוקחים את מה שהיה כמו שהוא מול מה שיש היום הבן של קורא את המציאות נכונה.

  10. ההנד צ'קינג זה מיתוס של דינוזאורים.
    1) זה מעולם לא היה כל כך משמעותי כמו שאנשים שמזכירים את זה במטרה להגיד שפעם היה יותר קשה למתקיפים עושים. גם כיוון שהשימוש לא היה כזה נרחב וגם כי זה לא באמת היה כזה אפקטיבי בלעצור שחקנים מלהגיע לסל. זה בעיקר היה מכוער.(מוזמנים לראות משחקים מהעבר אם אתם לא מאמינים)
    2) שום הנד צקינג לא היה עוצר או מאט את הפוינט גארדים האתלטים של היום. אם מישהו באמת חושב שאתה יכול להשפיע על ווסטברוק, וול, הארדן, וכו' עם הנד צקינג, הוא צריך לבדוק את עצמו לגבי תפיסת המציאות שלו ורמת ההזיות שלו. מדובר על חברה שעוברים אותך בשבריר שניה אם אתה מתקרב אליהם ברמה כזו.
    3) ההנד צקינג לא באמת נעלם מהעולם. אמנם הוא אמור להיות לפי החוקים אבל עדיין אפשר לראות אותו מיושם ע"י שחקנים פה ושם במיוחד נגד שחקנים חזקים פחות (ראה ערך סטיב נאש בעשור הקודם וסטף קרי היום).

    1. ההנד צ'קינג אכן לא נאכף די במכוון, כמו צעדים.
      היתה הוראה בסביבות 2004-5 לאכוף את החוק ואז ראינו קפיצה עצומה בעבירות למשחק, מה שהליגה לא אהבה.
      עדיין זה קיים בחוק ואם שחקן יודע לנצל את זה כמו הארדן אז אין לשופטים ברירה אלא לשרוק. השריקות לא אחידות וזה מה שמביא לתסכול, כי מדובר על מעין העלמת עין מכוונת.
      אולי באמת עדיף היה להחזיר את החוק לכמה שנים. אני גם חושב שלא תהיה לזה השפעה משמעותית ויוסיף קצת יותר אינטנסיביות הגנתית.

      1. אני לא צופה באדיקות במשחקים של הרוקטס. אבל ברצינות כמה עבירות העונה כבר הארדן הוציא תוך שימוש בחוק ההנד צ'קינג? 4?

        1. לא באופן ישיר אבל הוא דואג לנצל את זה שהשחקנים לא שמים עליו מרפק, אלא יד אחרי קו השלוש ויודע להעניש אותם בכל פעם שהיד עוברת למצב אנכי. אני מניח שאם היה מונח עליו מרפק זה היה לו יותר קשה (למרות שהוא היה יודע לנצל את זה ולעבור אותם בקלילות).
          כמו שאתה אומר, אני לא חושב שלחוק יש איזו משמעות אמיתית וכרגע דווקא חוסר האחידות מפריע יותר, כך שעדיף לבטל אותו.

      1. סטף מקבל ים האנד צ'קינג. צודק מי שאומר שמשתמשים בזה רק פחות מול העיניים של השופט. סטף חזק כשהוא יוצא מחסימה ומגיב לתגובת המגן. האנד צ'קינג לא היה מזיז לו. סטף הוא הרבה דברים אבל עדין נפש הוא ממש לא. הוא בנוי לא פחות חזק מהרבה בתפקיד שלו ולוקה בעיקר בניתור. אפשר לראות את זה כל משחק כשמתרכזים בגוף שלו ולא בעיניו התכולות ועורו הצחיח 🙂

          1. nah
            כשמתחילים לשרוק לו לפאולים מטופשים הוא מפסיק לגעת בשחקנים ולשחק הגנה בכלל, זה עשה לקיירי הרבה טוב לפני כמה חודשים

  11. המגמה הכי בולטת מבחינתי היא אובדן הדומיננטיות של האנשים הגדולים בצבע , טוב שי עוד איזה מארק גאסול אחד בליגה וגם הוא פתאום התחיל לקלוע שלשות העונה

  12. צריך לזכור שבהשוואה לשנות ה-80 העליזות, יש לנו 30 קבוצות במקום 23, שזה מעלה את כמות המשחקים הכללית ב-30% לעונה, שזה המון! הרבה יותר הזדמנויות לקלוע 30+, 40+ או 50+

  13. אגב, לא יודע איפה לכתוב את זה אז אשאל כאן:

    מישהו יודע לתת עידכון ותחזית לגבי פציעות והיעדרויות מגמרי החטיבה בפוטבול?
    נלסון חוזר לפקרס או שזהו? מה מצב שאר הקבוצות?

  14. קודם כל טור מעולה מנחם ונושא מרתק.

    אני חושב שהתשובה היא חד משמעית במקום אחר לגמרי מכל מה שכולם פה חשבו. לדעתי הסיפור זה השיווק של הליגה.

    היום יותר מתמיד התבהרה התפיסה שמה שמוכר זה שחקנים מסוימים ולא קבוצות, אינדבידואלים ולא חבורות. זה עידן של אייקונים, עידן שבו מישהו יכול לעקוב אחרי שחקן בפנטזי מבלי להתייחס בכלל לשורה הסטטיסטית של כל הקבוצה שלו ואם הוא ניצח או הפסיד.
    בתוך האווירה הזו, נוצרים הרבה משחקים של מעל 50 ו-40 נקודות. הם נוצרים כי יותר מתמיד יש להם לגיטימציה ושחקן כמו איזיאה תומאס יכול להרשות לעצמו לקחת כל זריקה שהוא רוצה כי הוא ה'איקון' והוא זה שבסוף מוכר את הכרטיסים.
    הNBA הולכת עם זה, היא הולכת עם זה בשיפוט, היא הולכת עם זה במיתוג, היא הולכת עם זה בפרסים שהיא מחלקת וזה טובה לה תדמיתית. זאת בעיניי הסיבה העיקרית לשינוי.

    1. אבל זה היה המצב מאז ימי ג'ורדן. שם זה היה אפילו במובהקות יותר גדולה ולא נעלם, פשוט מאז שנות ה-90 לא היתה כזו אסופת כשרונות.

      1. זה מעבר לכך.
        עידן הכוכבים הגדולים האינדיבידואליסטים בהחלט קיים לפחות מאז שנות ה-90. אבל השיפט בתקופה זו הוא בחזרה אחורה, אל הקבוצות והחבורות.
        אנחנו נמצאים בעידן כדורסלני של מעבר, בו גם הכוכבים הגדולים וגם השחקנים הממוצעים מציגים את הייחוד שלהם בתוך המסגרת של החבורה. אף שחקן לא רוצה להיות אפור, ממוצע ונשכח. השחקנים היום, יותר מאי פעם, מגוונים. כל אחד מתמקצע ומתייעל בנקודה בה הוא הכי יכול לתרום. גם ספקי הנקודות.

  15. דווקא העונה אנחנו רואים את הצמיחה של 3 גבוהים שישלטו בליגה בשנים הקרובות, אמביד, פורזינגיס וטאונס. חוץ מזה המשחק היום הרבה פחות 'אמיתי', אין יריבויות ואין פלייאוף רצחני כמו פעם, אני לא חושב שהקבוצות המובילות היום שורדות את הפלייאוף של שנות ה-80 וה-90 אבל יחד עם זאת אם נעביר לימינו את הבאד בויס או הסלטיקס של שנות ה-80 או אפילו את הבולס של ג'ורדן אז הם יחטפו שריקות על כל דבר וזה דיי יסרס אותן.

    1. אתה שבוי בנוסטלגיה. ההגנות בשנות ה-80 היו הרבה פחות חזקות ואם כבר אז שרקו הרבה יותר פאולים מהיום.

  16. שמע מנחם לא יודע מי זה הבחור מהאתר הזה נייט סילבר מ538 אבל אני כבר שנתיים חופר לחברים שלי ש6 ו7 זה בדיוק מה שקורה הבעיה שאין לי ביסוס מספיק חזק כי לא ראינו יותר מידי משחקים מהעידן הזה (80-90) יש לך דעת מומחה לתת בנושא?

  17. תודה מנחם על פוסט מעולה בנושא שכל חובב NBA חשב עליו בשנים האחרונות.

    החצי שקל שלי אומר שזה קשור לכסף.

    חקיקה נגד הנדצ'ק (החלטה ישירה של הליגה שלא תלויה בשום גורם אחר) שדחפה לכיוון של כוכבים יותר נגישים ואנושיים, במיוחד עם סטיב נאש שעלה לשיא גדולתו במקביל לחקיקה (ומי שלא מבין למה סטיב נאש הוא שגריר אידאלי לליגה, שיקרא עליו קצת בויקי).
    האינטרס של הליגה לכוון לשחקנים פחות מפלצתיים ברור, גם בכלל ברמה האנושית, ובטח מול הפוטבול.

    השוואה של שחקנים היא מאוד בעייתית. יש את אלו שברור שהיו ויהיו עילויים, אבל אחרים – מי יודע?

  18. טור מצוין ותגובות מאלפות.
    אני גם מחזיק בדעה שהרמה בליגה בשיאה. השחקנים, גם רול פליירס, ברמת קליעה פנומנלית ורמת הכישרון בליגה אדירה.

    שנות ה-90 היו נהדרות לצפיה ואני שם אותן כרגע בצד אבל באייטיז היתה רמה הרבה יותר נמוכה מהיום. הספיק לי לראות משחק מהכריסטמס של 85' בין הניקס של יואינג לסלטיקס של בירד. עזבו נו, אין בכלל מה להשוות להיום. כשכמובן בימינו גם קבוצות מדרג האמצע ומטה כמו מילווקי, דנבר, שארלוט וכדומה הן ברמה התקפית מדהימה.

    הכי הכי חשוב- לבטל טכניות מטופשות, לא ללכת לוידאו על כל פלוץ שמריחים ולא יודעים מי הפליץ אותו ולמצוא דרך לקצר את שתי הדקות האחרונות. אז באמת יהיה תענוג אמיתי.

  19. ועל זה נאמר – איסתרא בלגינה קיש קיש קרייא.
    חבורת בלבלתי שכל וגונבי דעה…
    מי שחושב כמו אפלטון (כצת נרקיסיסט לקרוא לעצמך ככה לא?) שהשנה יש רמה חריגה הוא או תינוק שלא ראה משחקים בשנים הטובות או רפה שכל והבנה ברמות קשות. אי עוד אפשרויות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט