לכבוד הסופ"ש שמתי פעמיי על עבר מרכז הטניס ברמת השרון בשביל לצפות מקרוב בנבחרת ישראל מנצחת את שבדיה. בעבר שבדיה הייתה מעצמת טניס רצינית, אבל היום נשארו מזה בעיקר שחקנים צעירים עם פוטנציאל שלא ממש היה להם סיכוי מול המחבטים שלנו.
לא מזמן, בשנת 2009, ישראל הגיעה לחצי גמר הגביע אחרי ניצחון מטורף על רוסיה שדורגה אז ראשונה בעולם. מטרת המפגש הזה היה לשרוד בבית האזורי מספר 1 (הבית השני בחשיבותו אחרי הבית העליון). בשנה הבאה תהיה לנו הזדמנות להעפיל בחזרה לבית העליון.
הגענו ביום שישי למשחק השני – את המשחק של ויינטרוב לא הספקנו לראות, אבל הבנו שהמחבט מספר אחת של השבדים היום הוא בכלל אתיופי, ו-ויינטרוב ניצח אותו בקלות ב-3 מערכות.
המגרש היה מלא אוהדים – רובם ילדים שהגיעו במרוכז ממרכזי הטניס או הכדורגל (קל להבדיל ביניהם – הילדים מהכדורגל זה אלו שזורקים טיסני-נייר למגרש וצועקים בזמן ההגשות). החוויה באופן כללי הייתה נהדרת – הקהל בארץ יודע לתת גב ולתמוך, ורובו יודע לכבד את המשחק ולמחוא כפיים גם למהלכים יפים מהצד של היריב.
במשחק השני דודי סלע פגש את מרכוס אריקסון. אריקסון די איטי וכבד רגליים, אבל יש לו יד חזקה והגשות מסובבות שדווקא דודי הצליח להתמודד איתן יפה. החסרון הגדול של השבדים היה בעבודת הרגליים ובשליטה במחבט – לצד הגשות יפהפיות הם גם העיפו מדי פעם כדורים לעמדת השידור בגובה 10 מטרים מעל המגרש. אין לי הרבה מה להרחיב על משחק שדודי שלט בו די בקלות מהרגע הראשון ונגמר ב-3 מערכות בלי שהשבדי הצליח לאיים יותר מדי. בסה"כ יום המשחקים הראשון הסתיים עם שני ניצחונות שלנו בלי שהשבדים מצליחים לגנוב אפילו מערכה אחת.
בשבת לפני המשחק הוזמנתי לארוחת צהריים בביתו של מנהל מרכז הטניס בהדר-יוסף, שהוא גם בעלים של בי"ס לטניס ואחד המאמנים המכובדים ביותר בענף – מנו זגורי. בזמן שאכלנו חמין קיבלתי שיעור בטניס מקצועי, שמעתי סיפורים מרתקים על דודי סלע כשהיה ילד בן שמונה, על איגוד הטניס ומרכזי הטניס – ועל הקשיים והבעיות בענף. לשם עוד נגיע בהמשך.
אחרי האוכל שמנו פעמינו למגרש. קפצנו לביקור ב-VIP שם פגשנו את אנדי רם שקפץ להגיד שלום ועוד כמה עסקנים שבאו בשביל לאכול, לשבת על ספה ולראות את המשחק בוידאו, אבל בעיקר באו בשביל לאכול.
במגרש עצמו המשחק היה יותר מעניין מהשניים הראשונים כשהשבדים הצליחו אפילו לנצח מערכה אחת, אבל יוני ארליך הותיק (39) ודודי סלע הצליחו להתאפס ולנצח את המשחק 3-1, במה שהבטיח לישראל את הניצחון בתחרות כולה. יוני רשם כמה הגשות נהדרות ומהלכים יפים, דודי באופן כללי הראה אינטליגנציית משחק גבוהה ופעם אחר פעם הצליח לשים את הכדור במקומות שהשבדים פשוט לא הצליחו להגיע אליהם
את שני המשחקים הנותרים כבר לא יכולתי לראות, אבל הבמה ניתנה לעידן לשם וישי עוליאל – שחקני העתיד של ישראל (בעיקר עוליאל – ילד בן 16 זכה ברולאן-גארוס לנוער). לשם הפסיד 2-1 את המשחק הרביעי, ועוליאל הרשים וניצח את החמישי (בגלל שהוא לא היה רשום כשחקן הנבחרת בעצם נרשם הפסד במשחק הספציפי לישראל, ובסופו של דבר ניצחון של 2-3 במשחקים).
עץ הקיקיון:
אלוהים הורה ליונה ללכת לעיר נינווה ולהזהיר את תושביה שאם הם לא מפסיקים לחטוא הוא יחריב את העיר בתוך 40 ימים. יונה, שלא כל כך התלהב מהרעיון, ניסה לשכנע את אלוהים להחריב את העיר מבלי להזהיר אותם ויחסוך לו את המאמץ. אלוהים התעקש – אבל יונה היה עקשן לא פחות, והחליט לעלות על אנייה ולנסות לברוח. האנייה טבעה בסערה שיזם אלוהים ומיד לאחר מכן הגיע דג גדול שבלע את יונה. אחרי 3 ימים הדג הקיא את יונה אל החוף, ויונה הבין שאין לו ברירה אלא ללכת לנינווה ולעשות כפי שציווה אותו אלוהים . לאחר שיונה הלך לנינווה והזהיר את תושביה הוא התיישב במדבר וסבל מהחום הנורא. אלוהים ברוב אדיבותו זימן ליונה עץ קיקיון שיעשה לו צל. יונה שמח מאוד ונהנה מהחיים. אחרי 3 ימים אלוהים זימן תולעת שתאכל את הקיקיון – ויונה התבאס מאוד על הקיקיון שאבד. אז נגלה אליו אלוהים ואמר לו: "אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם…".
אם מישהו שאל את עצמו מאיפה באה המילה "קיקיוני" – אז זה המקור. בעצם התיאור הוא של מישהו לא רציני, שלא עומד בחובות שלו, שמתחמק מאחריות ומנסה לברוח, שמחפש את הדרך הקלה.
לא היה משחק דיוויס ברמת-השרון כבר 4 שנים. עקב מחסור בתקציבים במשחק לא היה לוח תוצאות גדול כמו שמקובל אלא רק 2 לוחות קטנים שחצי מהקהל בכלל לא היה יכול לראות – אבל עם זה עוד אפשר להסתדר. מגרש החנייה היה הבעיה הגדולה יותר.
מגרש החניה שהוקצה למשחק לא הוכשר לקראת המשחק בגלל ש"לא ציפו לכזו כמות של קהל". בפירוט רב יותר – המגרש היה מלא חול. עמוק. בסיום שני ימי המשחקים עברנו מטורניר טניס בינלאומי לתחרות מגוחכת של חילוץ רכבים מהחול. טרקטורים וג'יפים הוזמנו על ידי גורם עלום באיגוד/מרכז הטניס בשביל לחלץ את הרכבים התקועים – אותם טרקטורים שמישהו החליט שלא כדאי לשלם עליהם לפני המשחק בשביל להכשיר את מגרש החניה.
בשיחתי עם מנו זגורי עלו בעיות חמורות הרבה יותר מחניה – מצב התקציבים של איגוד הטניס בכי-רע. כשהנבחרת מגיעה לבית העליון היא זוכה לתקציבים רבים מאיגוד הטניס הבינ"ל ובנוסף לספונסרים רבים. כשאנחנו לא שם? נשארים כמה ספונסרים קטנים, והתקציבים שמגיעים ממשרד הספורט. התקציבים הללו מביכים בכל קנה מידה. בשנת 2011 ענף הכדורגל בארץ זכה לתקציבים ציבוריים בסך של כמעט 42 מיליון ₪, הכדורסל זכה בתקציבים בסך 33 מיליון ₪. איגוד הטניס? קיבל פחות מ-2 מיליון. שוב: איגוד הטניס בישראל בשנת 2011 קיבל פחות מ-5% מסך התקציבים של איגוד הכדורגל. והמצב ככה כמעט בכל איגוד שהוא לא כדורגל או כדורסל. בכל ענף המאמנים והשחקנים מתלוננים על מחסור בשחקנים, במתקנים מקצועיים מספיק ובציוד ברמה סבירה. ככה שלא רק הרכבים שקעו בחול – אלא גם מצב הטניס בארץ שוקע לאט-לאט.
אני יודע שכסף לא גדל על העצים, ושאנחנו מדינה עם תקציב בטחון גבוה מאוד. אני גם יודע שכדורגל מביא יותר הכנסות מטניס, ושכמות שחקני הכדורגל בארץ גדולה פי כמה וכמה מכמות הטניסאים – אבל זה ככה ברוב מדינות העולם. בנוסף במגרש כדורגל אחד יכולים להתאמן 20 שחקני כדורגל ויותר, בזמן שבמגרש טניס יכולים להתאמן במקסימום ארבעה. הישגי הטניס הישראלי מרשימים עשרות מונים מרוב ענפי הספורט שלנו – באופן די קבוע כבר יותר מ-30 שנה יש נציג ישראלי אחד לפחות בטופ 50 של הטניס העולמי – משלמה גליקשטיין דרך עמוס מנסדורף, אנה סמשנובה, הראל לוי, יוני ארליך ואנדי רם, שחר פאר ועכשיו דודי סלע. לא רבים יודעים – אבל דודי סלע לא היה רחוק מפרישה בזמן שהיה בארצות הברית עקב המחסור בתקציבים. הוא כמעט הלך לעבוד בעגלות במקום.
אז למה סיפרתי לכם על הקיקיון? כי בזמן שאיגוד הטניס נלחם במרכזי הטניס בשאלה מי צריך לדאוג לכשירות המגרשים ומינהל הספורט עסוק בכדורגל, ענפי הספורט המצליחים באמת בארץ נמצאים במצב רע, ואיכשהו בכל זאת מצליחים כל פעם להכשיר איזה כוכב צעיר שמייצג את העתיד של המדינה. הגיע הזמן שמישהו ילמד איך לחלק את העוגה יותר נכון. הגיעה הזמן ששרת חסרת התרבות והספורט מירי רגב תיקח איתה את יוסי שרעבי המנכ"ל לטיול לימודי בחו"ל – שיסעו לקרואטיה, מדינה לא גדולה ולא עשירה במיוחד שהגיעה העונה לגמר גביע דיוויס, או ארגנטינה, או שוויץ – לא חסרות אפשרויות. שילכו ללמוד איך לחלק תקציבי ספורט, איך לנהל מרכזי ספורט ואיך לשמור על הרמה בענפי הספורט שהם לא כדורגל. שישאלו את עצמם אם לא היינו מסתדרים בלי עוד קבוצת כדורגל ילדים בעיר תל אביב ובמקום משקיעים עוד קצת כסף בטניס. אמרנו קיקיון? בזמן שאיגוד הטניס, מרכזי הטניס ומשרד הספורט מתחמקים מאחריות המצב הולך ומדרדר. את מעצמת הטניס בארץ לא בנו ב-3 ימים, אלא ב-30 שנה. עשו טובה ואל תהרסו לנו את זה.
מנחם לס
31 אוק 2016 16:20:26כיף של מאמר מכניס נישה אישית, ובכל הספור המעניין כמעט שוכחים שהניצחנו את שבדיהף פעם מעצמת טניסץ
אז כל הכ[בוד לישראל ואי שמח שאור 0 מומחה הבייסבול שנו – מתמחה גם בטניס!
אני נהניצי מאד הקריאצ המאמרץ,תודה
רועי ויינברג
31 אוק 2016 19:04:481+
תודה רבה, שמחתי לראות את הבכורות של עוליאל ולשם
הברון מקריית אקרון
31 אוק 2016 16:58:14אור אתה מוכשר בצורה בלתי רגילה!! לדעתי אתה צריך לפרסם את המאמר הזה שיגיע גם לעוד מקומות בתקשורת – אולי דרך איגוד הטניס שיעשה לך שיתופים – חשוב מאוד!! כל הכבוד ונשמע שהיה כיף גדול לראות את הנבחרת שלנו מול השוודים. היום יש לנו יום מנוחה מהבייסבול אבל אני מחכה לקרוא כבר את הפוסטים והתגובות של משחק 6 מחר..
יאיר
31 אוק 2016 17:12:07אחלה מאמר אור.
יוסי שרעבי ומירי רקב אולי יסעו לקרואטיה לנופש אבל ללמוד זה לא בזרגון שלהם. השרה בטח חושבת שללמוד זה משהו של אשכנזים כמו גם טניס.
גור גולן
31 אוק 2016 17:36:07תודה רבה על המאמר.
אני מגיע מעולם הטניס ועברתי קורס מדריכים ואני כיום מדריך טניס לפני הגיוס. מכיר את ראשי האיגוד ואת רוב המאמנים מהתקופה שהייתי מתחרה ויש שם הרבה דברים שלא מתפקדים היטב. אני אישית נפגעתי מאיגוד הטניס בגלל שהיה לאבא שלי מה לומר…
הכול מתחיל מלמעלה – לא מגיע הרבה כסף וזה בגלל שהכדורגל (שלא משנה כמה ישקיעו בו בגלל הכול רקוב ולא מקצועי) לוקח את רוב הכסף בחלוקה לא הגיונית. בטניס כל הילדים ממנים את עצמם בסכומים לא הגיוניים בגלל שמשקיעים בארץ רק הטובים ביותר כי אין כסף להשקיע בכולם. שחר פאר כדוגמא הצליחה בזכות השקעה בלתי הגיונית של אבא שלה אבל על כל אחת שמצליחה יש מאוד שלא..
דבר נוסף זה חוסר מקצועיות- עשיתי קורס מדריכים בווינגייט והשיטה שהביאו לארץ בשנים האחרונות (פליי אנד סטיי) זו שיטה שכמו שהבנתם מטרתה להשאיר את הילדים בחוג אבל לא בגלל המטרה הנכונה אלא בגלל כבף… מכשירים מאמנים לאמן 15 ילדים על מגרש – דבר שהוא בלתי הגיוני!
אור בן-יעקב
31 אוק 2016 19:17:17עצוב מאוד המצב. אגב אחד הדברים שבאמת עלה בשיחה שלי עם מנהל מרכז הטניס בהדר יוסף זה אבא של שחר פאר שמימן אותה באופן כמעט בלעדי, וגם העניין של הדירוגים – מצפים מילדים בגיל מאוד צעיר להשתתף בתחרויות ולהיכנס לדירוג וזו דרך לא טובה להקנות יסודות. הסיבה העיקרית לכל הדירוגים האלו זו השיטה של צה"ל לקביעת ספורטאי מצטיין בטניס שדורשת דירוג בינלאומי ועוד כמה דברים.
אפלטון
31 אוק 2016 18:11:10תודה אור, טור מרתק וכתוב נפלא.
גרם לי לחשוב ועלתה לי השאלה הבאה שאני לא בטוח שיש לה תשובה: כמה באמת המדינה צריכה לתקצב ספורט?
אני אחדד. מה הגורם הקובע כמה המדינה תתקצב. נגיד יש תקציב קבוע ולא גדול במיוחד, ואם נודה על האמת, הוא לא הולך לגדול בזמן הקרוב. על פי מה תיפרס העוגה?
על פי ההישגים הבינלאומיים? על פי כמות המשתתפים בחוגים?
אם נודה על האמת, טניס הוא ספורט של עשירים. העלות של הקמת מגרש, תחזוקה, אימון, תחרויות הכרחיות בחו"ל, היא עצומה. האם מקדישים את זה למספר מועט של יחידי סגולה שבהם משקיעים או האם לוקחים את הטניס כספורט עממי ומשקיעים לרוחב?
אני אומר את זה כי יש כבר סיפור הצלחה והיא האקדמיה לטניס בקרית שמונה (או לפחות כשאני גדלתי באיזור היא היתה שם). היא גם הביאה לנו את דודי סלע אגב. אני חושב שההשקעה לא צריכה להיות בשחקנים הבודדים, גם לא במגרש המפואר ברמת השרון, כי אם בפריפריה. שילד בקרית שמונה ידע שיש עוד ספורט מלבד כדורגל או כדורסל זה יותר חשוב בעיני מאשר הצלחה בגביע דייויס כזה או אחר או הכרה בינלאומית כלשהי. ועובדה שדווקא אחד השחקנים המצליחים בתולדות הטניס הישראלי גדל באקדמיה כזו, אולי היא תומכת בדיעה זו. אז אם כל הכבוד לחנייה ולטרוניות המובנות, הטניס במימון המדינה, לדעתי, כן צריך להיות ברמת הכמות ולא האיכות. וכמה שיותר נפרש אל הקצוות ולא המרכז הרי זה מבורך.
אור בן-יעקב
31 אוק 2016 19:32:01קודם כל חשוב לי להבהיר נקודה – רוב תקציבי הספורט של המדינה מגיעים מהמועצה להסדר ההימורים – קרי: לוטו, טוטו, ווינר וכן הלאה. הסכום שמגיע מהמדינה (קרי משלם המיסים) הוא בערך 10% מהסך הכולל.
לגבי פריסת העוגה – צריכה להיות ועדה מסודרת שתעבוד ע"פ מספר קריטריונים – הישגיות, רווחים, תרומה לחברה/תרבות, צביון שהיינו רוצים שיהיה לספורט בישראל ועוד. חלוקת תקציב זה אף פעם לא דבר קל שאפשר לבסס על קריטריון אחד או שניים. התרבות הספורטיבית במגרשי הטניס היא ברמה הרבה יותר גבוהה ממגרשי הכדורגל. אני לא הייתי לוקח ילד למגרש כדורגל כדי שישמע ש"טועמה מחבל ואותו נחסל" וגם לא למשחק כדורסל שבו הוא ישמע "שמעון מזרחי תתאבד". בטניס יש יותר תרבות – מכבדים את השחקנים היריבים ומעודדים את הנבחרת. זו אווירה אחרת לגמרי – ויעשה לילדים שלנו רק טוב אם הם ילמדו תרבות ספורט ברמה"ש ולא בבלומפילד.
אור בן-יעקב
31 אוק 2016 19:33:32ועוד דבר ושוב סליחה על החפירה – זה פשוט נושא כאוב: כיום באיגוד הכדורגל פועלים 325 מועדונים שונים. בבאר יעקב למשל יש שני מועדונים על פחות מ-20000 תושבים. מרכזי טניס בישראל יש היום 14. בשנות ה-90 הוקמו 2 מרכזים בדרום, ובשנות ה-2000 עוד שלושה בצפון – חלקם הוקמו במימון העיריות או במימון פרטי. יש התפתחות מאוד חיובית בתחום דווקא באזור הפריפריה, אבל בשביל שהמרכזים יפעלו כמו שצריך הם חייבים מימון סביר.
אם היו פועלים במדינה 75 מועדוני כדורגל פחות עדיין ילדים היו מוצאים איפה לשחק ואז לאיגודים אחרים כמו טניס, שחייה והתעמלות היו יותר תקציבים. בעיני זה WIN-WIN, אבל משום מה בפועל זה לא קורה.
אפלטון
31 אוק 2016 20:45:36מעניין באמת איך התקציב מחולק.
אמנם הכדורגל מביא את הכסף (מהטוטו) ולכן בטח העצמה יותר גדולה על מחלקי התקציבים. אבל לדוגמא מכבי חיפה מפעילה עשרות קבוצות בצפון, מעניין אותי כמה מזה ממומן מתקציב הספורט וכמה מתקציב הקבוצה שהיא בבעלות פרטית.
ido
1 נוב 2016 02:06:36אתה עושה צחוק? ליישר שטח של 40 על שלושים מטר ל 2 מגרשי טניס. לשים על זה אספלט ושטיח זה בדיוק יום עבודה של טרקטור ותחזוקה אפסית.
מגרש טניס זה זול מספיק בשביל לשים בחצר האחורית בשביל לא לכסח דשא….
אפלטון
1 נוב 2016 09:07:22עידו זה קצת יותר מורכב מזה. באיזור של דיונות לא מספיק ליישר את השטח. זאת אומרת, כן זה אפשרי, רק כמה ימים של רוח זה חוזר למצב דיונה. צריך לבטן. לפנות את החול ולשים בטון וזה כבר הרבה יותר מורכב. אישורי בנייה, עלויות גבוהות, ה'ירוקים' שכל הכבוד להם והצליחו להגיע למצב שכל קבלן בנייה צריך לקחת אותם בחשבון.
יחד עם העובדה שמדינת חלם ואף אחד לא יודע של מי האחריות חוץ מביום שצריך לקחת משכורות, ברור שזה יראה ככה.
IDO
1 נוב 2016 09:48:13לפני החורף עשינו כמה חברים WORKING BEE אצל בארי הקבלן הכי ירוק בויקטוריה. בעזרת בובקט ו-3 מעדרים ו מכבש ידני פילסנו 30X20 . בארי שתל גשא ופיזר 15 גיני פיגס למשטח הדשא הכי קצוץ בעולם.
פרוייקט של חצר אחורית.
מנחם לס
31 אוק 2016 19:40:41למה תפקיד המדינה לממן ספורט? בארה"ב המדינה לא משקיעה אפילו דולאר והכל מתפקד על הכיפאק
אור בן-יעקב
1 נוב 2016 08:46:27מי ממן את הספורט הלאומי? זאת אומרת – המשלחת האולימפית, נבחרת הכדורגל למונדיאל, נבחרת הטניס בדיוויס וכולי? מאמנים, צוות וכל הדברים האלו?
ובספורט הקהילתי – מי בונה מגרשי סטריט-בול, כדורגל, סופטבול בערים?
ido
31 אוק 2016 23:04:15תודה אור. אני ממלבורן ומשחק טניס פעיל כבר שנה ב 2 מועדונים שונים . אנחנו לא מקבלים גרוש מהמיסים. הכנסות המועדון זה מדמי חבר השכרת מגרשים . דמי שימוש של המאמן. ליגה של ימי שני ליגה של ימי שבת. ומידי פעם משהו משכיר את המועדון לפונקציה כמו חתונה או חוגים.
את המגרש בנתה העירייה שמקבלת שכר דירה נדיב ביותר. ואת כל זה אני יודע כי אחת לחציון אני כחבר מועדון מקבל את הדוחות פעילות שכוללים מאזנים.
הבעיה שלכם אם תשאל אותי זה שאתם חובבנים בהכל. אצטדיון זה לא אצטדיון מגרש חנייה זה לא מגרש חנייה דווח הכנסות והוצאות זה פיקציה אחת גדולה.
ובעניין הטניס מיקאל יימר שלא הגיע יהיה אלוף ענק.1
IDO
1 נוב 2016 00:36:54הרבה מתבלבלים בין ספורט עממי לספורט השגי…
ספורט עממי שמצריך תשתיות בונה העירייה או המועצה כחלק מתכנית האב העירונית. פארקים, מגרשי ספורט, מסלולי BMX. אצלנו יהיה בכל ישוב מגרש קריקט, טניס, נט בול ובריכה. (ישובים שלא מציאים תשתיות בסיסיות כאלו פשוט מחיר הנדל"ן צונח…)
את השימוש במתקנים מנהלת הקהילה ומשלמת שכ"ד. את המאמנים והתוכניות מנהל האיגוד.
בסוף היום מועדון טניס הוא עסק מניב רווחים!
מחיר ההשכרה ומחיר במועדון ציבורי הוא מעוגן בחוק. ($99.99 לשנה , $10 לשעתיים השכרה ן $20 למשחק ליגה בטניס. המועדון שלי גם עושה אליפות פתוחה הרשמה של $100 ופרסים של $2000 )
אם משהו מצטיין ברמה המקומית הוא יאותר ויועבר לרמה יותר גבוה ושם תחל ההקצבה של הספורט ההישגי שיממן לו מאמן ומלגה. (תפקיד שב USA עושים המכללות) . ובאוסטרליה יש רמה עוד יותר גבוה זה המכללה/פנימייה לספורט בקנברה לשם מגיעים העילויים.
(באוסטרליה זה מלגת/ מלווה מדינה שהאתלט יחזיר מכספי הזכיות במידה ויהיו כאלו)
כמובן שהכל פשוט להפליא . במידה ואין שחיתות והכספים הולכים לאתלט ולא לקומבינטור.
אור בן-יעקב
1 נוב 2016 08:57:47יש אצלנו יותר מדי בלאגן בניהול התקציבים. לא ברור מספיק מה הולך לאן ואיפה נשאר הכסף. למשל לא הצלחתי להבין מי אחראי על האירוע שהיה – איגוד הטניס הישראלי, או מרכז הטניס ברמה"ש.
אם מרכז הטניס הוא מועדון פרטי עם כוונות רווח אז האיגוד צריך לשכור את האצטדיון לטובת המשחק, והמרכז צריך לדאוג לתפעול – בדיוק כמו ששוכרים אולם לאירוע.
אם מרכז הטניס שייך לאיגוד – אז האיגוד צריך לדאוג לתקינות המקום.
מפה הגיע סיפור הקיקיון – כולם מתחמקים מלקיחת אחריות ובסופו של דבר הספורט הוא מה שנפגע.
IDO
1 נוב 2016 10:00:42אור זה מאד פשוט.
סבב ה ATP הוא ברמת מועדוני הטניס (רולאן גרוס, ווימבלדון, פךאשינג מדאוס, קויונג הם קודם כל מועדונים עם מסורת ארוכה וטורניר פתוח לפני שנכנסו לסבב)
האליפות העולמית: גביע דיוויס או גביע הפדרציה הוא ברמת האיגוד וכל מדינה מארחת רשאית לבחור את המגרש לבחירתה (אוסטרליה אירחה את ארה"ב על חיימר כי זה המגרש החלש שלהם ואת שוויץ על דשא כי וואורינקה לא שחקן גדול על דשא).
מכאן …
ברור לגמרי שהאיגוד שוכר את המגרש בדיוויס.
אור בן-יעקב
1 נוב 2016 10:07:54בהחלט ככה זה צריך להתנהל – בפועל זה לא המצב. על זה גם בדיוק החלק השני של הטור – הפוליטיקה והבחשנות בארץ הורסים את הספורט ואת התרבות.
שגיא נאור
1 נוב 2016 09:53:03תודה רבה אור.
מודה שקשה לי עם כל הצד של העסקנות והדברים שמאחורי הקלעים של הספורט עצמו – כל כך הרבה פוליטיקה ואינטרסנטים בלי חזון וראייה ארוכת טווח.
פעם ב-4 שנים כשמגיעה או מסתיימת האולימפיאדה עולה מושא חלוקת התקציבים לענפים השונים אל מול הכדורגל וקצת גם הכדורסל.
אם בטניס יש לנו שחקן קבוע ב-50 הראשונים בעולם (לא הכי מדויק אבל נגיד שכן) מה יגיד הג'ודו שבערך בכל רגע נתון ב20 שנה האחרונות יש לנו לפחות 10 שהם ב50 הטובים בעולם במשקל שלהם וגודוקא טופ 10 יש לפחות 3, 4 בכל זמן נתון.
אור בן-יעקב
1 נוב 2016 10:10:13אני חושב ששמת את האצבע בדיוק על הבעיה – אין שום חזון וראיה ארוכת טווח. כולם מתעסקים בפוליטיקה במקום בספורט.
לגבי הג'ודו -צודק ב-100%. אני לקחתי את הטניס כדוגמא כי במקרה יצא לי לחוות את זה בסופ"ש האחרון, אבל זה רלוונטי לכל ענפי הספורט ההישגי ברמה הלאומית וחבל שהענף הכי פחות הישגי שלנו בולע את כל הכסף
ינון יבור
1 נוב 2016 13:10:25זה קצת פופוליסטי להשוות לכדורגל.
יותר הגיוני להשוות למדינות אחרות ואיך הן מחלקות את העוגה. כמה אחוז מהתקציב מקבל הטניס בשבדיה לעומת הכדורגל בשבדיה? ובמדינות אחרות? זה יהיה מדד יותר נכון לטעמי.
אור בן-יעקב
1 נוב 2016 14:07:35בגלל זה הצעתי שאנשי המקצוע בתחום יסעו למקומות מצליחים בענפי ספורט אחרים ויבינו איך הם מצליחים. איך מדינה כמו קרואטיה שיש בה 4.5 מליון תושבים ומשקיעה המון בכדורגל וכדורסל מצליחה להעמיד נבחרת שמגיעה לגמר גביע דיוויס? והטניס זה רק דוגמא לכל ענפי הספורט התחרותי המצליחים בארץ. השבוע ישראלי זכה באליפות אירופה באגרוף תאילנדי אבל אפילו לא שומעים על זה.
הבעיה בפוליטיקה בארץ היא שאגו ועצלנות מונעים מבעלי התפקידים ללכת וללמוד. זה אותו דבר עם מנהלת הכדורסל שממציאה "חוק צעירים" שאין בשום מדינה במקום ללכת ללמוד מה עושים במדינות אחרות עם בעיות דומות. כנ"ל עם חוק הדירות של כחלון- ועוד ועוד
שגיא נאור
1 נוב 2016 14:28:58אור, קרואטיה היא מעצמת ספורט לא נורמלית. כדורסל, כדורגל, טניס, ספורט חורף, ספורטאים אולימפיים. החינוך לספורט שם הוא משהו יוצא דופן.
אור בן-יעקב
1 נוב 2016 14:36:05אני יודע – לכן הצעתי שנלך ללמוד מהם משהו! אגב הם מעולים גם בכדוריד…