היום לפני 22 שנה: The Day the Owners Killed the Series / מנחם לס

September 14, 1994NEW YORK

 

בהודעה בת ארבע שורות בעלי קבוצות הבייסבול סגרו ונעלו את עונת הבייסבול, לפני שהפלייאוף החלו.

לישראלי הממוצע הדבר לא נראה כסוף העולם. אז בסדר, סגרו את העונה. ביג דיל.

אבל לאמריקאי אוהד הבייסבול זה היה כאילו עקרו את קרביו מתוכו.

בהודעה אחת הם קטעו רצף של 112 שנות פלייאוף המסתיים עם ה"וורלד סרייס", מוסד ומושג אמריקאי כמו ג'ינס והמבורגר.

הקומיסיונר באד סליג (היש צורך להוסיף 'היהודי'?) של MLB הודיע במסיבת עתונאים קצרה ביותר שבעלי הקבוצות הצביעו 2-26 לבטל את מה שנשאר במשחקי העונה, ואת הפלייאוף, ו-"אם זה יהיה הסוף למשחק שידענו הנקרא 'בייסבול', SO BE IT".

הוא סרב לקחת כל שאלות. רק הודיע את הודעתו ונעלם אל השחור.

בעלי הקבוצות האשימו את שביתת השחקנים בת ה-34 יום, ואת ארגון השחקנים על חוסר רצון להתפשר בכל צורה ("MEANINGFUL WAY") לדרישת בעלי הקבוצות 'לצמצם את ההוצאות'" – או במילים אחרות – משכורות.

דונלד פאר, יו"ר איגוד השחקנים, הגיב.

When people think back to what the final image of the 1994 season will be, it may be Bud Selig at a press conference in Milwaukee protesting the pain and gnashing of teeth but nevertheless going ahead and dashing the hopes and dreams of many people. It was their decision to make. They decided their circumstances were more important."

חוסר היכולת של האיגוד ובעלי הקבוצות להגיע לעמק השווה בעניין PAYROLL חיסל את סוף העונה והפלייאוף שמסתיים בוורלד סרייס לראשונה מאז 1904. הוורלד סרייס בוטל. שתי מלחמות עולם, ואפילו רעידת אדמה שהוגדרה כ-"מייג'ור" בסן פרנציסקו בעת הוורלד סרייס – לא עצרו או דחו את הוורלד-סרייס שנוצר ב-1903. הצבעת 2-26 של בעלי הקבוצות עשתה זאת. ב-1904, שנה אחרי שהוחלט על הוורלד סרייס הוא בוטל כשאלופת הנשיונל ליג הניו יורק ג'איינטס סירבה לשחק נגד בוסטון, אלופת ה-AL בגלל ריב בין בעל הג'איינטס והליגה החדשה. אבל מאז 1904 – 112 שנים ברציפות – הוורלד סרייס נערך ומאומה לא עצר אותו.

ביטול הפלייאוף והסרייס חיסלו ליאנקיס את הסיכוי להופיע בוורלס סרייס לראשונה מאז 1981, ואת הסכוי של דון מטינגלי מהיאנקיס כוכבה הגדול של היאנקיז להופיע לראשונה בוורלד סרייס, ואת סכוייהם הריאליסטים של קן גריפי ומאט ויליאמס לשבור את שיא ההום-ראנס לעונה של רוג'ר מאריס.
השביתה – הארוכה בתולדות הבייסבול – ניפסקה כששופט פדרלי ציווה במרץ 1995 על בעלי הקבוצות לחזור לחוקי ה-COLLECTIVE BARGAINING של לפני השביתה, או שכולם הולכים ישר לבית סוהר.

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. באד זליג האגדי.
    ללא ספק מחזיק מקום של כבוד בפודיום של הקומישנרים הגרועים בהיסטוריה של הספורט המקצועני.
    "לזכותו" אפשר לציין, בנוסף לשביתה, את שערוריית משפרי הביצועים (או נכון יותר, העלמת העין מהמשפרים)

    חולקים אתו את הפודיום –

    גארי בטמן (bettman , לא העטלף) מה-NHL, שניסה לחקות את סטרן, והרחיב את ה-NHL עד לכמעט פשיטת רגל (שהביאה גם ב-NHL לשביתה של עונה שלימה)

    ורוג'ר גודל, הקומישינר הנוכחי של ה-NFL, שעבור רשימת השערוריות שלו, צריך פוסט נפרד.

  2. השביתה הזאת עזרה לאחד, מייקל ג'ורדן, להשלים את החלטתו לחזור לנבא. לפחות ככה נטען ב30 על 30. אז הרווחנו משהו לא?

  3. כמו מלחמת העולם השנייה, ביטול הוורלד סיריס ב-1994 היה התוצאה הסופית של תהליך שהתבשל במשך 20 שנים.

    הכל התחיל באמצע שנות ה-70, כשפעם הראשונה בית משפט אמר לבעלי הקבוצות שוואלה, אי אפשר להכריח שחקן להישאר בקבוצה אחת עד אין סוף (או עד מתי שהבעלים מחליט על כך). זה יצר את הפרי-אייג׳נסי והזרים כמות אדירה של כסף אל השחקנים (ולא מכיסיהם של הבעלים אלא מכיסיהם של האוהדים ורשתות השידור התחילו לשפוך כסף על ספורט). מאז הבעלים חיפשו כל דרך לדפוק את השחקנים ולהחזיר כמה שיותר שליטה בחזרה אליהם, שהשיא של זה היה ה-collusion (משנת 85 עד 88 כמדומני) בו בעלי הקבוצות סיכמו בינהם לא להתחרות על שחקנים חופשיים זמינים כדי להקפיא את רמת השכר. כאשר הדבר התגלה הבעלים שילמו לשחקנים פיצוי של מאות מיליוני דולרים (כמה פעמים מהשווי הממוצע שך קבוצה באותם זמנים, היום זה יוצא מעל מיליארד דולר), ולמעשה הייתה הסיבה להתרחבות של הליגה בשנות ה-90 כי הבעלים הקיימים השתמשו בכסף שהבעלים החדשים שילמו כדי להיכנס לליגה, כדי לשלם לשחקנים. דבר נוסף שגרם הקולוז׳ן הוא ההשמדה של כל טיפה של אמון וכבוד של השחקנים כלפי הבעלים.

    המשך בתגובה הבאה

    1. אנחנו מגיעים לשנתיים לפני ביטול הוורלד סיריס. הקומושיניר של הליגה מודח/מתפטר בעקבות הצבעת אי אמון של הבעלים ובמקומו ממונה באד זליג כקומישינר זמני. זליג היה מבין המנהיגים של הקולוז'ן (ביחד גם ג'רי ריינסדורף הבעלים של הווייט-סוקס והבולס) ומנהיג סיעת הקבוצות ה-"קטנות" שרצו שיתוף ברווחים ממכירת זכויות שידור מקומויות. מכיוון שהבעלים של הקבוצות הגדולות רצו לאזן את ה-"הפסד" שהיה צפוי להם משיתוף הרווחים, הם התנו את זה בכך שהשחקנים יקבלו תקרת שכר. השחקנים סירבו בכל תוקף כי הם האמינו שהבעלים עוד פעם מנסים להוציא מהם כסף.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט