Driven as Ever \ פאו גאסול (תירגם עידן עופר)

מלא באנרגיה וחדור מטרה, כמו תמיד! / פאו גאסול

אתמול היה יום ההולדת שלי. כבר לא כל כך בא לי לגלות את גילי, אבל אני מניח שכניסה לגוגל תגלה זאת תוך דקה.

התעוררתי הבוקר עם הרבה תהיות. השבוע, כמו בפעמיים אחרות בקריירה שלי, אני אעזוב קבוצת NBA ואצטרף לאחת אחרת. אני שמח וגאה להתחיל את השלב החדש בקריירה שלי עם הסן אנטוניו ספרס. אני נרגש להצטרף לארגון שכזה, עם מאמן וצוות מדהים, סגל שחקנים מלא בכישרון, קשיחות ותחרותיות. אני אהיה חלק מקבוצה שהפכה להיות מודל לחיקוי בשל העקביות שלה, הנאמנות לשחקנים שלה, סגנון המשחק, הפילוסופיה והצטיינותה הכללית – אלה הן רק חלק מהסיבות שהספרס היו בפסגת הליגה שנה אחר שנה במשך 17 שנה, מאז שהם זכו באליפות הראשונה שלהם ב – 1999.

דבר אחד בטוח בחיים ובכדורסל –  תמיד יהיה שינוי. מעבר לקבוצה חדשה זו תמיד החלטה קשה לקבל – עיר חדשה, חיים חדשים וחברים חדשים לקבוצה. לפעמים זה מרגיש כשבדיוק ברגע שאתה מבין ומשתלב עם הקהילה והאוהדים שלך, אתה חייב לעזוב למקום חדש.

אני חדור מטרה מאי פעם. אני עדיין צריך אתגרים. בגיל 36 (אופפפפס…גיליתי את גילי…) , האש של התחרותיות שבי עדיין בוערת כמו בתקופה שלי כרוקי בממפיס. אך כרוקי הדחף התחרותי שלי היה מעורב עם תסכול, הרבה ממנו.

אני עדיין חושב על רגע אחד. זה היה אחרי המשחק השלישי בקריירת ה – NBA שלי. הייתי רוקי בגריזליס שעולה מהספסל. היינו בדרך להפסיד את המשחק והוכנסתי לתוכו, ב – "גארבג' טיים". שיחקתי נורא, לא הרגשתי כמו עצמי, וזה היה מביך. הוציאו אותי מהמשחק.

הייתי כל כך מתוסכל. אחרי המשחק הלכתי דרך המנהרה ישר לחדר המשקולות. ידעתי שאף אחד לא יהיה שם. לא רציתי ללכת לחדר ההלבשה. פשוט ישבתי לבדי, עם הראש בין הידיים, לקחתי את זה קשה. ואז הרגשתי יד על ראשי, זה היה לורנזן רייט, שהיה שחקן ותיק בקבוצה. עדיין הייתי "הבחור החדש מספרד" ולא הכרתי את חבריי לקבוצה כל כך טוב, אבל לורנזן היה נחמד אלי במחנה אימונים.

"אל תיקח את זה כל כך קשה", הוא אמר לי, "ואל תפחד מלעשות טעויות- אתה הולך לעשות עוד המון טעויות בדרך על מנת שתעשה את הדברים נכון".

הודיתי לו, וכאשר הוא יצא החוצה הוא אמר משהו שהיה מאוד משמעותי בשבילי – "אני פה אם יש לך שאלות". זה באמת היה רגע מיוחד בקריירה שלי. עכשיו, כשאני שחקן ותיק בליגה, זה משמעותי הרבה יותר. כאשר שחקן ותיק באמת משקיע את הזמן על מנת לדאוג לרוקי, זה ממשיך איתך לאורך זמן. זה המשיך איתי לאורך זמן. כשאני מסתכל על אותו רגע, יש בי גם עצב. ב – 2010 אני זוכר ששמעתי את החדשות על מותו של לורנזן.

כשהגעתי לשיקגו, ניקולה מירוטיץ' ואני פיתחנו חברות. זו הייתה שנת הרוקי שלו. רוב הדקות בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר התחלקו בין ג'ו (ג'ואקים נואה), טאג' ואני, ככה שניקולה לא שיחק הרבה דקות בתחילת עונה הרוקי שלו. במהלך השנה הראשונה שלו שמתי לב שהוא מתחיל להיות מתוסכל. זה היה כמו לצפות בגרסה הצעירה שלי. היו לו בערב רק 10 דקות במשחק על מנת להשפיע. פעם אחר פעם ראיתי אותו מתוסכל יותר ויותר מכיוון שהוא לא שיחק ברמה שהוא ציפה מעצמו.

אחרי משחק, יכולתי לראות שניקו מאוכזב, ובאותו רגע הסיפור על לורנזן חזר אלי. לקחתי אותו הצידה וסיפרתי לו על שנת הרוקי שלי וכל התסכולים שהיו לי. הזכרתי לו להיות סבלני ולהמשיך לעבוד. הזמן שלך יגיע, אמרתי לו.

אני לא בטוח שהוא האמין לי, אולי הוא חשב שזה היה סתם עוד שחקן ותיק שאומר, "תהיה חיובי", אבל לא הפסקתי לבדוק מה איתו, מוודא שהוא מייעל את התסכול שלו למקומות חיוביים. הורשמתי על ידיו, הוא המשיך לעבוד קשה באימונים גם כשלא קיבל דקות במשחקים. הוותיקים בקבוצה הבחינו בכך, כך גם המאמנים.

לא הרבה אחרי השיחה שלנו, סבלנו משורה של פציעות וניקולה קיבל את ההזדמנות שלו. פתאום הוא התחיל לשחק 30 דקות למשחק, ולא 10. אפילו היו לו "BREAK OUT GAMES", בהם הוא היה מסיים כקלע המוביל שלנו. בשנה השנייה שלו הוא עשה עוד מאותו הדבר. אנשים החלו לומר דברים כגון, "הבחור הזה, מירוטיץ' בא משום מקום".

אבל הוא לא בא משום מקום. הוא תמיד היה שם. מוכן. ה – NBA בא ולוקח. מהבולס של השנתיים האחרונות, הליגה בהחלט לקחה הרבה. הפציעות היו מאוד מתסכלות.

אני יודע שלארגון הבולס ולאוהדים היו ציפיות גבוהות מהקבוצה שלנו. באתי לשיקגו בשביל לנצח וזה צורב לי שלא הצלחנו לממש את הפוטנציאל שלנו.

זה לוקח כל כך הרבה דברים חיוביים מכל החוויה בשיקגו. ראיתי את ג'ימי באטלר הופך משחקן רוטציה בעונה לפני שהגעתי, לאולסטאר בליגה. ויותר חשוב, למנהיג. אני מקווה להמשיך לצפות בו פורח וסוחב את הקבוצה איתו בשנים הקרובות.

אני תמיד אהיה אסיר תודה למשפחת ריינסדורף, לכל ארגון הבולס, לשחקנים ובמיוחד לאוהדים שגרמו לי להרגיש נאהב ובבית, בזמנים הטובים והפחות טובים. אתם הייתם שם בשבילי, ואני אקח איתי את הזיכרונות שיצרנו ביחד ביונייטד סנטר ובקהילה לשארית חיי.

במהלך הקריירה שלי ב – NBA, הרצון שלי תמיד היה לשמש כחלק פעיל ומשמעותי בקבוצה עם סיכוי לזכות באליפות. זה ממש חשוב לי.

ניצחון על המגרש קודם לכל, וזה ממשיך כמובן להיות המקרה גם הפעם עם ההחלטה שלי להצטרף לספרס. אני אסיר תודה על ההזדמנות המדהימה הזו ואני אעשה כמיטב יכולתי לתרום מהניסיון וממוסר עבודה שלי על מנת לעזור למועדון המיוחד הזה להשיג את המטרה שלו.

בשבועות הקרובים אני אתכונן ביחד עם הנבחרת הספרדית למען עוד מטרה גדולה: מדלית זהב אולימפית. אבל היום אני רוצה לקחת הפסקה מהכל, ולהגיד מעומק הלב שלי, תודה לך שיקגו.

סן אנטוניו, אני לא יכול לחכות להתחיל. נתראה בקרוב.

 

לפוסט הזה יש 36 תגובות

    1. לא חושב שזה כל כך מוזר. הטור הזה אינו טור פרישה אלא טור עזיבה. את שיקגו. זו גם הסיבה שהוא נותן את הסיפור על לורנזן, כי המטרה שלו היא לתת shout out למירוטיץ׳.

      תהיה בטוח שבטור הפרישה שלו יזכיר את הלייקרס.

    2. מסכים גם עם מוש וגם שייקה.
      הלייקרס התייחסו אליו זוועה מעבר לזה שהוא עוזב את שיקגו ולא פורש או משהו כזה.

  1. בתור אוהד לייקרס זה לא כל כך צורם, הרבה יותר צורם היחס שהוא קיבל מהם בראשות האחים באס וקופצ׳אק שכל שני וחמישי ניסו להעביר אותו על אף היותו השחקן השני אחרי קובי הכי משמעותי בקבוצה, הנקניק שעונה לשם דווייט הווארד קיבל יותר יחס ממנו לעזאזל.

  2. תודה על התרגום המצויין.
    הוא גם לא דיבר על ממפיס אז יש לו בטן מלאה עליהם?
    פשוט מכתב פרידה מקבוצתו האחרונה, זה הכל…

      1. לא על המועדון כי אם על ווטרן שעזר לו להתפתח כשהיה בקשיים. והסיפור כתוב כהקדמה למה שהוא עשה עם מירוטיץ' בשיקגו.
        לא צריך תמיד לקרוא בקפה כשנותנים לך תה עם חלב

  3. תודה על התרגום. אני לא מייחס חשיבות גדולה לאמירות אישיות כאלו או אחרות. אותי מעניין איזו פאו נקבל:
    פאו של ימי הלייקרס, אחד מ- 5 הגבוהים הטובים בליגה
    או פאו המנומנם של שיקגו. שחקן בשלהי הקריירה שלו שאכל כמה דברים, שתה כמה דברים ושט לאיטו לעבר השקיעה.

    לצערי הרב, אני מנחש את התשובה

    1. פאו של שיקגו היה הרבה הרבה יותר טוב מפאו של השנתיים האחרונות בלייקרס. הוא היה השחקן היחידי שניתן לציין שם בחיוב יחד עם באטלר. אם הוא נותן עוד עונה כזו, סם אנטוניו יכולים להיות מרוצים עד הגג

    2. נפלת על הראש. פאו היה מעולה בשיקגו. PER 21.76
      31.8 דקות 47% מהשדה 35% מה-3 78% מהקו 2.2 ר. בהתקפה 8.9ר. הגנה 11.0 סה"כ ריבאונדים 4.1 אסיסטים 2.0 חסימות 0.6 גניבות 16.5 נקודות

      למשל בשנתיים של האליפות בלייקרס הוא שיחק 37 דקות בממוצע, ומסר 3.7 אסיסטים וחסם 1.7 חסימות. אז לדעתי זה רק מראה כמה הוא עוד השתפר מאז.

  4. מאוד מסכים איתך אפלטון, בעונה האחרונה בשיקגו הוא היה השחקן הכי טוב שלהם. לספרס הולך להיות את אחד הקווים הקדמיים היותר מסקרנים של השנים האחרונות, כמה חבל שהוא לא הגיע אליהם שנתיים קודם.

  5. אפלטון צודק. הוא היה השחקן הכי טוב בשיקגו יחד עם באטלר. למרות ששחטו אותו בדקות בגילו המתקדם.

    בספרס בניהול דקות מופתי של פופ, הוא יהיה נהדר, זה ההחלטה הכי טובה שהוא יכל לקבל, אני כבר מצפה לראות את זה.

  6. לספרס יש את הקומבינציה 3-4-5 ביי פאר הכי טובה בליגה. (יותר טובה מפאצוליה, גרין ודוראנט למשל). השאלה היא האם העובדה שאין להם משהו מספיק טוב בעמדות 1-2 יכולה להרוס את מה שהקו הקדמי הזה מסוגל לעשות. לדעתי כן. פארקר ומאנו של היום, לא מספיק טובים. אולי פופ בונה על סימונס.
    יש להם PG: פארקר, פאטי מילס ומילר הקשיש. ממש לא מספיק למשחק של היום.
    בSG: קוין מרטין, מאנו, גרין וסימונס, כנ"ל.
    בוא נראה איך פופ פותר את הבעיה. כי אין בדיוק רכזים טובים שמסתובבים חופשי כרגע.

    1. הקו הקדמי של הווריורס לא פחות טוב . גם אם גאסול טוב מפאצ'וליה ( וצריך לזכור שלפני מספר ימים הוא חגג 36 ולא בטוח שישמור על רמתו משיקאגו ) , הצירוף של גרין ודוראנט טוב מזה של אלדרידג' וליאונרד .

      1. אפילו לא קרוב.
        אפשר לטעון בקלות שגרין + דוראנט < אלדרידג' + לאנרד.
        (לא בהפרש, אבל מספיק שתחבר את ה-PER של כל צמד, ותגלה שהצמד של הספרס עדיף)
        וגאסול טוב בהפרש אדיר מפאצ'וליה.

        1. לספרס כרגע אין שום גיבוי ראוי לאולדריג׳ וגאסול ( ווסט,דיאו,בובאן עזבו,
          דאנקן פורש אל האופק) הבעיה שלהם לא פחות קשה מתחת לסל מאשר בקו האחורי כרגע.

  7. תודה על התרגום עידן.

    מאוד מעניין אותי לראות כיצד פאו יתפקד בספרס. באופן אישי רציתי לראות את זה קורה כבר לפני שנתיים, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם

  8. תודה רבה על התרגום.
    גאסול תמיד נתפס בעיניי כטיפוס אינטיליגנטי ואצילי.
    מהלך מבריק של הספרס.
    כפי שנאמר לפני, הבעיה היא במצבת הגארדים.

  9. גאסול גורם לזה להשמע כאילו הייתה לו כניסה קשה לליגה, אבל בעצם בעונה הראשונה שלו הוא פתח ב79 משחקים מתוך 82 (שיחק בכולם).
    ממוצע דקות – 36.7.
    זה המון לרוקי.

    1. סטיב יא גנוב – פאו היה רוקי השנה בשנה הזאת. ברור שהייתה לו שנה מעולה. אבל בחודש הראשון היו כמה משחקים מגומגמים, ועל זה הוא מדבר.

  10. פאו שחקן מעולה, חבל שהוא ילדה בכיינית…
    עדיין, החתמה מעולה של הספרס שהולכים חזק נגד הטרנד של גארדים ושלשות.
    סדרה ביניהם לג"ס תהיה מעניינת (אם נזכה…)

  11. פאו שחקן מעולה (למרות שרוב הזכרונות שלי ממנו הם מהיורוליג חוטף ממכבי תבוסות בפיינל פור) וגם בשיקגו היה מצוין. הוא מתאים לס"א והיה צריך להגיע אליהם מלכתחילה או לפחות לפני 6-7 שנים. לגבי הקו הקידמי המפחיד בליגה – פאו, אולדרידג' וקוואי נצטרך לחכות ולראות איך שני הגדולים ישתלבו באותה חמישיה, זה לא יהיה פשוט.

  12. תודה על התירגום המעניין דובי.
    השחקן שבלעדיו קובי היה נזכר בדברי הימים כגארד היסטורי אבל גם כעוזר של שאקיל.
    אני חושב שהוא האבן שהיתה עוזרת לווריורס יותר מדוראנט.

  13. אני מתפלא מאד למשל שהוא הסכים בגילו לשחק עבור ספרד באולימפיאדה בגילו וכו'. יותר מחצי שחקני NBA שהיו יכולים לשחק עבור מדינתם החליטו לוותר.
    זה מראה על משהו חיובי באופיו, וכנראה שהוא בסקהוליק רציני.

    1. בעיניי הוא שחקן ענק, שני אולי רק לנוביצקי מבין האירופאים שבאמת מימשו עצמם בnba.
      מה שכן, זה תמיד נחמד מישהו שמייחס ככה לנבחרת, ונראה לי שזה משהו ספרדי, אולי אפילו קשור לעשורים האחרונים. ההצלחה המטורפת שלהם הפכה את הספורטאים הבכירים לכאלה שנושאים את 'כבוד האומה, על הכתפיים שלהם. זה בלט גם אצל נדאל, ובכדורגל, ובדרך שכל אחד מהם הגיב על זכייה של ספורטאי מתחום אחר.

      1. וכמובן, תודה על תרגום המאמר. נראה לי שחלק מהכדורסלנים מנצלים את העלאות השכר המטורפות לשכור סופרי צללים, הם כולם כל כך רהוטים…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט