מכתב פרידה ממיאמי/ דווין ווייד ׁ(תרגום: רון טחן)

מיאמי היקרה

היה לי מאוד קשה להגיע  אל ההחלטה אליה הגעתי. לאחר 13 שנים, החלטתי לצאת למסע חדש עם שיקגו בולס. זו לא הייתה החלטה קלה, אבל אני מרגיש שעשיתי את ההחלטה הנכונה עבורי ועבור משפחתי.

התחלתי את הקריירה במיאמי בשנת 2003, וזה היה כבוד בשבילי לשחק במועדון ולסייע לו לזכות בשלוש אליפויות. אני מסתכל אחורה על הזמן הזה עם גאווה ותדהמה מכל מה שהשגנו ביחד. אני רוצה להביע את הכרת התודה שלי למשפחת אריסון, פאט ריילי, אריק ספולטרה, צוות האימון, ולארגון כולו.

 

ממעמקי לבי, אני רוצה להודות לקהילת מיאמי ובמיוחד להיט-ניישון על כל האהבה והתמיכה שהעניקו לי במשך השנים. זה היה מדהים. אני מאוד מתרגש ומעריך את ההודעות המחזקות שאני מקבל מהאוהדים שמספרים לי כי הם רוצים את הטוב ביותר בשבילי, ואני יודע שהם יתמכו בהחלטתי.

הזכרונות שלי כוללים מצעדי אליפות וחמש זכיות באליפות המזרח, ומדובר ברגעים אדירים שחלקנו, ושתמיד יישארו קרובים ללבי בזמן שאחל את הפרק הבא בחיי.

כאשר גדלתי בשכונת רובינס, אף פעם לא חלמתי שקריירת נ.ב.א היא דבר אפשרי, ושביום אחד אלבש את מדי שיקגו בולס. הצפייה בבולס בתור צעיר חיזקה את רצוני להפוך לשחקן כדורסל מקצועני. הזכרונות הנצורים בלבי הם אלו בהם צפיתי באבי משחק כדורסל בבית ספר "פרמי", ומהתקופה בה פיתחתי את משחקי ב"בלו אייסלנד רק סנטר". אף פעם לא שכחתי מאיפה הגעתי, ואני מאוד מודה על ההזדמנות שיש לי לשחק עבור הקבוצה ש"תדלקה" לראשונה את האהבה שלי למשחק. רבים מבני משפחתי עדיין גרים בשיקגו, ואני מאוד מתרגש לחזור הביתה אל העיר שכה קרובה אל לבי.

אני מחכה בכליון עיניים אל חזרתי לשורשיי, ולמה שהעתיד טומן עבורי.

עם המון אהבה וכבוד,

ד. וויד.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. כל הסיפור כולו ב 2 משפטים –

    Jason Romano @JasonRomano
    Dwyane Wade ranks 1st in Heat history in points, assists and steals, but he's never been the highest-paid player in his 13 seasons with MIA.

  2. תודה, רון.

    קראתי הרבה תגובות שאמרו שווייד לא שווה את הכסף, או שהרצון שלו בעוד כסף זה תאוות בצע.

    אני חושב שהרצון להיות השחקן שמרוויח הכי הרבה בקבוצה זה קשור יותר לרצון להערכה.
    כשבוש קיבל את החוזה הענקי כשלברון עזב, אני חושב שווייד תפס את כזלזול בתרומתו לקבוצה.
    והשנה, כשמיאמי נתנו לו הצעה ראשונה שאפילו מוזגוב היה נעלב ממנה,
    נוצר קרע שכבר לא ניתן היה לאחות.

    1. כל מילה מדויקת גיא ודדי, אתה לא מתייחס לערך של השחקן הכי משמעותי בתולדות המועדון שלך שהביא לו אליפות אחת במו ידיו ובעוד 2 היה גורם משמעותי מאוד, לא פחות מלברון שהיה לצידו רק ע"פ היכולת שלו לתרום נטו על המגרש .

    1. כמו שאייזיה תומאס וג'ו דומארס הסתדרו ביחד. כמו שטרי פורטר וקלייד דרקסלר הסתדרו ביחד. כמו שג'ון סטוקטון וג'ף הורנסק הסתדרו ביחד. ויש עוד מאה דוגמאות

      1. אלו לא דוגמאות טובות כי בכולם יש לך אחד רכז. כאן רונדו יהיה הרכז.
        בכל מקרה זה לא אומר כלום כי באטלר יכול עבור לסמול פורוורד.

  3. וואו. זו פצצה. באיזשהו אופן גורם להסתכלות לאחור בהערכה על ההחלטה של הלייקרס לתת לקובי את החוזה המופרך הזה.
    לא חשבתי אז בזמנו ולא חשבתי שאגיד על הלייקרס את המשפט הזה בחיי אבל היה בזה קלאסה.
    הסיפור עם ווייד ומיאמי צורם

  4. אני יכול להבין אותו לנוכח מה שדדי כתב למעלה.

    הוא שם 13 שנים, שיחק בעונה האחרונה מעולה, ומצפה שהחוזה הגדול האחרון שלו יהלום את מעמדו (כשחקן הגדול בתולדות המועדון).
    זה שדירק ודאנקן קיצצו משמעותית בזמנם, לא אומר שהוא חייב.

    כנראה שהוא הרגיש שלוקחים את המשך דרכו בקבוצה כדבר מובן מאליו, בזמן שאחרי ווייטסייד שמשחק ברמה גבוהה בסה"כ שנה וחצי, ממש רדפו ונתנו לו את מה כל שהוא רוצה.

    1. נוביצקי קיצץ רק כדי לחזק את הקבוצה (פארסונס היחיד שבא) השנה לקח חוזה של 40 ל-2 כראוי, כי ידע שאין מי שההנהלה תיקח.
      זה גם מה שוויד עשה.
      ודאנקן שהוא אולי הPF הכי גדול בכל הזמנים, אבל בשנתיים האחרונות ממש לא ברמה של וויד בשנתיים האחרונות.

  5. לא נעים לומר אבל הוא נראה יותר אמין/יציב/בריא וחסין מדריק רוז.
    אני שמח בשביל שיקאגו.
    מה שלא ברור לי זו ההתעללות בילדים שלו. להעביר אותם ממזג האוויר של מיאמי לשיקאגו ????
    אני הייתי תובע את ההורים שלי על דבר כזה…. בטח בארה"ב…..

    1. אוהו איזה שינוי זה יהיה. לפחות הוא עובר בקיץ כשמיאמי בלתי נסבלת ושיקגו אחת הערים הנחשקות בארה'ב. בחורף הילדים יגלו שעבדו עליהם

  6. באמת נשמע שוויד צודק כאן על הקטע של ההערכה . ובלי קשר להערכה הוא נתן וואחד פלייאוף שצריך לזכות אותו בחוזה מכובד. עסקה טובה של שיקאגו אני בטוח שבאטלר שמח מזה.

  7. השאלה הגדולה היא מה יקרה עתה לכל אוהדי ההיט שבנו את אהדתם מהקבוצה של וייד ולברון. עכשיו שניהם כבר לא שם – האם מטוטלת האהדה תנוע צפונה?
    רועי – איך אתה מרגיש עם זה? הרי וייד היה מקור ההזדהות העיקרי עם הקבוצה.

    ** זה לא נשאל או נאמר בציניות. באמת מעניין אותי דפוס האהדה של הקבוצות מעבר לים, כשה"סיבה" לאהדה כבר לא שם.

    1. רועי, בוא לספארס, אתה גם ככה צעיר ותוכל לספר שהיית ח0ר הבנה מפאת גילך וכשבגרת הבנת שהספארס מספר 1.

  8. כאחד שכבר הודה בפירוש כאוהד של שחקנים (ב NBA – http://www.hoops.co.il/?p=69617), אני בדרך כלל נע באהדה יחד עם השחקן. אם הקשר בין השחקן והקבוצה היה מהותי, נשארת לי גם סימפטיה כלשהי לקבוצה.

    לדוגמא, כאוהד לברון, נשארה לי חיבה כלשהי למיאמי.
    כאוהד עומרי כספי, אין לי שום חיבה ליוסטון (ובגלל הארדן זה אפילו מעט הפוך).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט