מי שאנחנו/ריצ'רד ג'פרסון | תרגום: רועי ויינברג

הערת המתרגם: המאמר הזה נכתב ע"י ריצ'רד ג'פרסון, פורוורד קליבלנד, באתר המשובח The Players Tribune, לפני המשחק השישי בסדרת הגמר. המאמר המקורי נמצא: כאן.

*

יום אחד נסעתי ל"קנה וסע" של סטארבאקס בפארק קרוקר ולקחתי את ההזמנה הקבועה שלי. הגברת הנחמדה שהייתה בחלון ולקחה הזמנות חשבה שאני משוגע. מה שהיא ראתה כשהיא הסתכלה לעבר המכונית שלי-אודה-לא היה מחזה רגיל. בן אדם בן 35 במושב הנהג עם תמונה ממוסגרת של קווין לאב במושב לידו. חגורה.

היא לקחה את ההזמנה שלי: תה ירוק אחד ובננה אחת. התה הירוק בשבילי. הבננה בשביל ליל' קו. כשהיא העבירה לי את ההזמנה היא נתנה בי מבט בוחן. היא הייתה צריכה להגיד משהו, ואמרה: "חכה, אתה…אתה משחק בשביל הקאבס, נכון?". היא הסתכלה על התמונה הממוסגרת לידי כאילו מדובר בחיה מפוחלצת או חיית מחמד.

"זה ליל' קו!" היא צעקה. לפני שיכולתי לענות, העיניים שלה נדלקו. "אז זה בטח הופך אותך לריצ'רד ג'פרסון! תמשיך להביא את הצליפות האלו, אנחנו צריכים אותן". כשנהגתי משם, התחלתי להתפקע מצחוק. הייתי חייב לעצור. שם הייתי, בן אדם מבוגר עם תמונה ממוסגרת לנוסע שצוחק לעצמו במגרש חניה של סטארבאקס. הייתי פחות ניתן לזיהוי מתמונה חתוכה ממגזין. במבט לאחור, אני חושב שהיה לי מזל כי היא לא התקשרה למשטרה.

אם אתם שואלים את עצמכם מיהו "ליל' קו" או מה זה סנאפצ'אט אל תהיו מודאגים. פשוט תעשו את מה שעשיתי לפני כמה שבועות, כשלא ידעתי שום דבר על סנאפצ'אט בעצמי: תבקשו מבן אדם צעיר לספר לכם. ככה ליל' קו התחיל. אחרי אימון אחד, ראיתי את קיירי (אירווינג) וג'ורדן (מקריי) משחקים בסנאפצ'אט, אז שאלתי אותם איך להשתמש בזה. הם היו שמחים לעזור-למרות שהרגשתי כמו סבא שקיבל את הסמארטפון הראשון שלו.

ג'יי אר סמית' מדגמן חולצת Lil Kev. בדיחה שהפכה לגורם מגבש.

ממש לפני הפלייאוף היינו על המטוס הקבוצתי וראינו תמונה במגזין של בחור שנראה בדיוק כמו קווין לאב, של בחור עם חולצת הוואי מטורפת עליו, והתחלתי לפרסם סדרת סרטונים בסנאפצ'אט על זה. בהתחלה רק החברים שלי וחבריי לקבוצה עקבו אחרי התעלולים (shenanigans), אבל אז הפכתי את החשבון שלי לציבורי וליל' קו נולד. לקחתי אותו לכל מקום-למועדון, לאוטו שלי ואפילו לספה כשראיתי משחקי פלייאוף. מהר מאוד אנשים התחילו לשלוח לי תמונות של חולצות ליל' קו שהם הכינו בעצמם. התגובה לכל סרטון הייתה מוחצת. זה הפתיע בהתחלה, אבל אז הבנתי את זה: אוהדי קליבלנד רצו לראות אותנו כמי שאנחנו באמת.

לפתע זה היה נושא השיחה של הקבוצה. מה ליל' קו יעשה עכשיו? הוא היה יותר מקמע-אנשים דיברו עליו כאילו הוא בן אדם אמיתי. זה אפילו לא היה עליי יותר. אני הייתי המדיום. ליל' קו היה הכוכב. (לכן אין הפתעה בזה שהגברת מסטארבאקס זיהתה אותו לפניי. אל תדאגי, לא נעלבתי).

אבל אני מקדים את המאוחר. אני על המחשב שלי. אני מחובר. זה הלילה לפני המשחק הגדול ביותר בקריירה שלי וכנראה הגדול ביותר בהיסטוריה של הקאבס. אני מתקשה להרגע. כל מה שאתה יכול לחשוב עליו הוא האווירה ב-Q בחמישי בלילה. המשחק הביתי האחרון של העונה. ליל' קו וסנאפצ'אט הם כיף, אבל לא הסיבה שאני כותב את המאמר הזה. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא איש מדיה חברתית. אני הבחור המבוגר. אין לי טוויטר או אינסטגרם, אף פעם לא מצאתי בהם יותר מדי שימוש. בשבילי-ואולי זה עניין של גיל-קשה מדי בשביל ספורטאי להעביר את מה שהוא מרגיש במדיה חברתית בלי שזה יובן לא נכון או יתפס כמשהו מזויף. הבחורים האחרים יותר מעוניינים בהשגת האיזון האותנטי הזה ממני, אבל זה אף פעם לא היה הקטע שלי.

ב-15 השנים שלי בליגה, ובכל הכדורסל ששיחקתי בימי חיי, למדתי הרבה על כימיה קבוצתית. איך אתם באים ביחד בזמן הנכון? הייתי בקבוצות שהגיעו לגמר ובכאלו שאיבדו סיכוי להגיע לפלייאוף באמצע העונה. בשבילי העונה הזאת, והקבוצה שלנו, מסתכמות בסיפורים. כל השנה שמענו על בעיות כימיה שיש בקבוצה.

לברון וקווין-סיפור.

הפציעה של קיירי-סיפור.

יש לנו מאמן חדש-סיפור.

אה, ואנחנו לא מסתדרים כקבוצה. בהתבסס על מה? מי מספר את הסיפור שלנו? לא אנחנו.

כמובן שהיה לנו שינוי מאמן, היו לנו תקופות קשות ופציעות (קיירי פספס את 24 המשחקים הראשונים של העונה וחזר רק עכשיו למשחק ה-MVP שהוא מסוגל לתת). שרטנו את דרכנו ל-56 ניצחונות כשאנחנו רק מנסים להגיע לקצב שלנו. זה בסדר שאחרים יעשו ספקולציות, אבל הנרטיבים האלה לא הציגו אותנו כפי שאנחנו. ורוב העונה זה היה בסדר מבחינתנו, התעלמנו מזה וניסינו להגיע לגרוב שלנו.

זאת הסיבה שהטיימינג של ליל' קו מעניין. הוא הופיע בסוף העונה, כשמשהו התחיל לקרות בקבוצה. השינוי התחיל בארוחת ערב בבית של לברון לפני הסיבוב הראשון.

היינו 15 אנשים שישבו מסביב שולחן ארוחת הערב הגדול. באמצע הארוחה הוא נעמד והתייחס לכל אחד מהאנשים בחדר. הוא הצביע על מה שכל אחד מביא לקבוצה, והסביר איך זה יהיה חיוני אם אנחנו רוצים לקחת אליפות. הוא נתן לכל אחד מאיתנו מזכרת, מתנה קטנה. אני לא אשתף את זה בדיוק כי זה קטע של הקבוצה, אבל זה לא היה משהו גדול. אני חושב שזה פשוט הכה בנו, העמדה המיוחדת שכולנו נמצאים בה. 'ברון אמר לנו שאנחנו יכולים לעשות את זה אם אנחנו משחקים ביחד. זה כל מה שמשנה. הוא לקח אליפויות לפנינו. רצינו להקשיב.

ואז, אחרי הסוויפ על אטלנטה, היה לנו הרבה זמן פנוי. היה קריטי לשמור על הקשר בינינו בזמן שכולנו מתכוננים לסדרה הבאה, אז קווין הזמין את כולם אליו הביתה בשביל ארוחת ערב. צ'אנינג ואני היינו שם 3 שעות מראש כדי לפשוט על ארון המשקאות של קווין ולאתגר אותו במשחק חצים. ליל' קו היה שם, כמובן. כמה סנאפים (סנאפ=תמונה/סרטון שנשלח בסנאפצ'אט, ר.ו) נוצרו.

ואז, בארוחת הערב, בדיוק כמו בפעם שעברה, הסתובבנו ודיברנו על מה צריך לעשות בשביל להתאים את עצמנו ולעבור את הסדרה הבאה. הייתי כל כך גאה בבחורים באותו רגע. זאת הייתה עונה כל כך ארוכה ועברנו הרבה מאוד כישלונות שונים בשביל להגיע לרגע הזה.

באותו רגע הבנתי שליל' קו התחיל בתור בדיחה אבל זה גדל למשהו אחר מסתם דבר כיפי שעשיתי באפליקציה בזמן חופשי. זה הראה אותנו כמו שאנחנו, אבל יותר חשוב, זה השפיע על מה שנכון עבור הקבוצה שלנו. ואתם יודעים מה קרה? חלק משאלות הכימיה הקבוצתית השתתקו.

אולי הדבר הטוב ביותר שיצא מזה הוא התגובה של אוהדי הקאבס. אחרי ניצחון ההודעות שאני מקבל מאוהדי הקאבלירס משוגעות. תנו לי להגיד לכם, אוהדי קליבלנד אומרים את הדברים המשוגעים ביותר. אני לא יכול לכתוב את זה פה. ואחרי הפסד, אם אני לא שולח סנאפים, אנשים אומרים לי שאתה חייב להמשיך. תן לאוהדי קליבלנד לדעת שאתם בסדר. תן לנו לדעת שאתם ממוקדים במטרה.

זאת סיבה אחרת שאני כותב את זה עכשיו, כשאני אמור לנסות להרגע. זאת סיבה אישית. אני לא איל צעיר בליגה הזאת. אני לא בן 25 או 30. אני לא השחקן המרכזי. אני רוכב על הכתפיים של מישהו אחר. כשבאתי לפה השנה, ידעתי את התפקיד שלי. אני רק מנסה לעזור לקבוצה ולעשות את התפקיד שלי. אני יודע כמה קשה זה להגיע לגמר. להגיע למשחק השישי. אני יודע כמה מזל יש לנו כי אנחנו בבית במשחק הזה.

לברון וג'פרסון. מספר 23 הרים את ג'פרסון כשהוא היה צריך.

לברון הביא את זה הביתה בשבילי אחרי הסדרה מול טורונטו. ישבנו במטוס, באלכסון אחד מול השני. בהיתי בחלל והתחלתי להזיז את הראש. לא שמתי לב שהוא צפה בי. לברון קם מהמקום שלו והתיישב לידי.

"ריצ'רד, אני יודע".

עדיין הזזתי את הראש.

"ריצ'רד, אני יודע".

הזזת ראש. לא ידעתי מה להגיד. הייתי אמוציונלי.

"עוד ארבעה, Come On".

כנראה אספר לו כמה זה היה משמעותי עבורי אחרי שהכל יגמר. לברון מכיר את המסע שהייתי בו. הגעתי לגמר הראשון שלי כשהוא היה בתיכון. הוא מאוד מודע בקשר למה שהוא מנסה להשיג בשביל העיר הזאת. הוא מודע לכמה אליפות תהיה משמעותית עבורי ועבור הבחורים האחרים.

לא אכפת לי אם אתה "מעריץ" של לברון או לא. ראיתי את זה: לברון היה משהו שאף פעם לא ראיתי. הדרך שהוא אומר "בוא אחריי ואקח אותך לשם", עם פעולות, יותר ממילים, שונה מכל שחקן אחר ששיחקתי איתו אי פעם. הוא מסוג המנהיגים שגורמים לך לרצות לסחוב את המשקל על גבך. הרגשתי אסיר תודה כלפיו. כולנו.

אני יודע שיש כמה קלישאות שאתה תמיד יכול לשמוע על אוהדי ספורט, אבל מה שאני יכול להגיד על המעריצים שלנו זה שיש מעט מאוד מעריצים, במעט מאוד אולמות, שיכולים לשמר את רמת האינטנסיביות שהם מביאים כל ערב. שיחקתי בהרבה מאוד אולמות, אז סמכו עליי כשאני אומר שזאת רמת תשוקה מאוד מאוד נדירה-בכל ענף ספורט.

כל אחד מכיר את היסטורית הספורט של קליבלנד. אבל בניגוד לקאבס (משיקגו, הקבוצה שלא זכתה בוורלד סירייס ב-108 השנים האחרונות) או הרד סוקס (מבוסטון) לפני האליפויות שלהם, מחסור האליפויות של קליבלנד לא מלווה בתחושת אומללות. זה לא מזוייף, לא "טוב, נזכה בשנה הבאה". זה יותר כמו אנחנו יכולים לעשות את זה. בואו נעשה את זה.

עכשיו כשהמשחק היום, אני לא חייב לספר לכם: זה משחק גדול. אני לא מודאג בקשר לאוהדי הקאבס. אנחנו יודעים שתביאו את זה. אבל אנחנו צריכים אתכם עכשיו יותר מתמיד. הגעתי פעמיים לגמר בכל הקריירה, אבל לא לפסגת ההר. אני לא לוקח את ההזדמנות הזאת כמובטחת.

זאת הייתה נסיעה משוגעת. בואו נמשיך אותה.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. תודה רןעי,
    ושאפו גדול – על בחירת המאמר, ועל התרגום.

    משחק 7 בפיינלס. אין משחק כדורסל חשוב יותר.
    תקבע האלופה,
    יקבע פיינלס MVP.
    וגם יקבע מי הוא השחקן שיזכה בפרס הלא רשמי, ה-X פקטור.
    השנה המעומדים הם ג'פרסון מהקאבס, וברבוסה מגולדן סטייט,
    והאמת היא? ל-2 השחקנים מגיע לזכות הלילה.
    2 השחקנים עברו חתיכת דרך ב-NBA.

    1. הדברים שהוא אומר על לברון מדהימים, אותו דברים אמרו על בירד ועל מעט מאוד שחקנים בהיסטוריה. הריגוש שיש למשחק הזה מטורף. אבל בניגוד לשנים עברו הסדרה הזו מציגה יותר מכול את הבעיה שנוצרה בליגה כמעט ואין משחקים צמודים כל משחק נגמר בבלואוט.
      יש לי הרגשה טובה שהאליפות המיוחלת תגיע סוף סוף לאוהדים ולעיר הכי מסכנה בספורט ואני מאוד מקווה שאני צודק.

  2. רועי תרגום מצוין, תודה רבה

    קצת קשה לי לקרוא אותו, כי אני מאחל לו שיתוק (מודים, להירגע – הכוונה שישתקו אותו בהגנה במשחק 7).

    מפתיע שהוא לא כתב על חוויותיו עם ליל' קוו במועדון ה"צדפה הכחולה" (הקרדיט למומי ול-no funny shtuff):
    https://www.youtube.com/watch?v=nlGclIZV5JQ

      1. סיפור יפה ואחלה תרגום רועי ,אבל עדיןן זה רק סיפור, ואני יודע בוודאות של 100% שהבייצית לא התיישבה ליד ג'פרסון ואמרה לו עוד 4 ואני עלק יודע חחחחחחח,תמשיכו ככה ואני עוד (הממ הממ ) אוהב את המלכה,סתם בצחוק ,מתעב אותו חראגיל,הכל מסונכרן היום ע"י קונטרול, מדובר בהמון המון כסף ,והמון המון אינטרסים אישיים,לא מאמין למילה אחת על לברון,חחחחחחחחח עלק אכפת לו מהעיר ואכפת לו מהשחקנים ואכפת לו מהפאקינג קקק,ואכפת לו מהדוק, חליק פיל ג'ון…,לא כפ'ת לו מאף אחד חוץ מעצמו,צאו מהסרטים ,זה מדע בדיוני איכותי !!!!!!
        קדימה ה לללל לקרב המאה לא להשאיר פצועים בשדה הקרב, לדקוררררררר

  3. תודה רועי !
    גפרסון נותן תפוקה מדהימה מתפקיד הווטרן בטח ליד מייק מילר גיימס גונס ושון מריון שפשוט חיממו את הספסל ובאמת מגיע לו שאפו

  4. תודה רבה !
    לכל המתעניינים באישיות לברון, ובעיקר השונאים (אני מודה שגם אני עברתי תקופה שלא סבלתי אותו ועכשיו אני פשוט חשדן כלפיו…) זה מאמר חשוב מאוד.

    כל מי ששיחק ספורט קבוצתי, ובמיוחד כשחקן שאינו המוביל, מבין את החשיבות של ההרגשה שהכוכב של הקבוצה שלך נותן לך. זה מתבטא בהמון דברים קטנים, שבסוף מסתכמים בכמה הוא מאמין בך.

    המשפט הכי חשוב של RJ היה "הוא מסוג המנהיגים שגורמים לך לרצות לסחוב את המשקל על גבך" . זה אומר לי הרבה עליו כבן אדם, כחבר לקבוצה וגם , למרבה הגועל מהמשפט שהוא כל הזמן טוחן- כמנהיג (a leader of this team….). דברים שמנוגדים לסטראוטיפ עליו, וגם על מה שחשבתי עליו בעצמי.

    1. מתוך המאמר:

      I got two predictions for you for Sunday.

      Number 1: All our guys are gonna leave their guts out on the court.

      Number 2: Steph’s gonna go off on Sunday.

      I wouldn’t be surprised if he comes out and scores 50.

  5. בתור מעריץ לברון (ואורלנדו מג'יק אף אחד לא הכין ילד בכיתה ד לעזיבה של שאק ולפציעות של a.f)
    יחסר לי מאוד הארס של האשך וללל.
    כל האתר הזה פשוט חוויה.
    מוריד את הכובע בפני מנחם וצאן מרעיתו ושאפו ל99.9% מהמגיבים רפי ההבנה. כל אחד ואחד מוסיף צבע בדרכו.
    הלוחמים ב35

  6. יפסידו או ינצחו זה לא מה שישנה שלברון היה ונשאר אחד הגדולים. לא מצליח להבין את השינאה של חלק מהאנשים פה אליו. מישהו ממכם פגש אותו? דיבר איתו? דיבר אם מישהו שמכיר אותו? מניח שלא. בתור אחד שפשוט אוהב כדורסל טוב אני רק יכול להגיד שלראות אותו משחק זה פשוט תענוג. שום כתבות שטוטיות כמו גבב השטויות שפורסם כאן ע"י נדב הלפרין (מי זה בכלל? )שהשמיץ והספיד את לברון אחרי משחק מס2(איפה אתה עכשיו מר הלפרין? ),לא ישנו את העובדה שלברון הוא ללא ספק ענק כדורסל.

    1. L.J ינעלול,פגשתי גם פגשתי את הבייצית ,ואני עדיין בטראומה ,זה היה ביום שבת לפני 4 חודשים ….. באמצע חלום מדהים על קייט אפטון והבזזים שלה ,הביצלה מופיע ,ועושה לי הורדת זקיף לחציל,שיחנק המניוק!!!!

    2. דחוף לקבוע תור ל-3 דברים:

      1. קורס עברית
      2. רענון דחוף ביותר לשלולי הבנה, ע"ש יואש בן-טולילה
      3. ניתוח מוח

  7. עשית לי את היום יואל! חולה על זה! אומנם אני לא אוהב של קליבלנד וגם לא של גולדן סטייט , אבל יהיה שווה לראות את קליבלנד מנצחים אם רק בשביל העצבים והמרמור שזה יגרום לשכמותך😅😅😅😅

    1. יפסיד, ינצח אני פה מחר אבל אם יש משהוא שאני כן יודע בוודאות זה שאתה תעלם כמו נוד ברוח בים שרב ,אם הבייצלה תפסיד!!!!
      יש דיל ביננו ….. הרמה להנחתה עצמית יאהבל …. אני מחפש אותך ברגע שהוא מפסיד ילדון ,תכין מקום מחבוא טוב

  8. כששחקן כותב מאמר זה כבר משהו. ערן זהבי, למשל, אני לא בטוח אם הוא יודע לחתום את השם שלו בלי שגיאות.

    ומה יהיה היום בערב? הגעתי למסקנה חד משמעית שגם אם לברון יקלע 71 נקודות כחלק מקוודרפל דאבל וינצח את המשחק בבאזר ביטר ויביא לקליבלנד אליפות היסטורית והיסטרית – אין לו מקום בחמישיה הראשונה. שם, בצמרת האולימפוס איפה שנושמים אוויר פסגות, לשם לא מגיעים אנשים שכתוב להם the chosen בענק על הגב. פשוט לא.

    יש ניתוחים להסיר את הדברים האלה. אם הוא ימחק – נחזור ונדבר על זה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט