מעורב אמריקאי (בהמשכים כל היום) – מה שבא לראש ללא סדר הגיוני / מנחם לס

4 משחקי ווילד קארד בשבוע הבא

***עונת הפוטבול הסתיימה. אחרי 17 שבועות נקבעו הקבוצות לפלייאוף. ראשית קבוצות ה-WILD CARD בשבוע הבא:

*סינסינטי בנגלס ביוסטון טכסנס: הטכסנים, שהיו הקבוצה הדומיננטית ביותר בליגה בחודשי ספטמבר ואוקטובר, אך 3 הפסדים מ-4 המשחקים האחרונים הורידו אותם לרמת 'ווילד קארד'. מצד שני הבנגלס – שהיו מחוץ לכל נבואת פלייאוף הגיונית, ניצחה 7 מ-8 המשחקים האחרונים. אם מומנטום עדיין נחשב, הסינסינטי תנצח את ה-REMATCH בווילד קארד בין השתיים מהשנה שעברה. 21-24 נראה לי הגיוני.

*אינדינאפוליס קולטס בבולטימור רייבנס: למשחק הזה ישנם ללא סוף סיפורים, ואולי הטוב מהם הוא החזרה של מאמן בולטימור צ'אק פקאנו לקווים אחרי טיפול כימו-טרפי ורמיסיה מסרטן הדם שנתגלה. הסיפור השני הוא הקוורטרבק הרוקי הנפלא אנדרו לאק של הקולטס נגד הליינבקר הטוב בביזנס ריי לואיס שחוזר לשחק ברייבנס אחרי פציעה די ארוכה. מה יקרה? "ההרגשה הטובה" של הקולטס בשבועות האחרונים עם אנדרו הנפלא תיגמר בבולטימור בהפסד 28-35.

*מינסוטה וייקינגס בגרין ביי פקרס: שתי הקבוצות חילקו נצחונות העונה, כשהוייקינגס מצילה את עצמה אתמול בנצחון 34-37 על הפקרס באחד ממשחקי הפוטבול הטובים ביותר שחזיתי בשנים האחרונות. אז בשבוענ הבא RE-MATCH בשלג של גרין-ביי בין שתי הקבוצות המכירות אחת את השנייה לא פחות משהן מכירות את עצמן. אהרון רוג'רס יעשה את הרבנג' ב-'למבאו פילד' בנצחון של פחות מטאצ'דאון.

*סיאטל סיהאוקס בוושינגטון רדסקינס: הרדסקינס זיכו את עצמם בווילד קארד בנצחון מרתק על דאלאס קאובויס בשניות האחרונות, אבל התענוג עלול להסתיים מהר נגד אחת הקבוצות החמות ביותר בליגה – סיאטל – שסיימה את חמשת משחקיה האחרונים ביתרון מטמטם חושים של 60-153 כשהקוורטרבק ראסל וילסון מפליא ביכולתו. במשחק הווילד-קארד יהיה לו את ברנדון בראונר, הקורנרבק המצויין. אני מאמין בנצחון חוץ של סיאטל בטאצ'דאון, משהו כגון 21-28.

 

מי ינצח את הסופרבול?

פעם היתה מחשבה שקבוצות הווילד-קארד סובלות מחסרון גדול: כל השאר נחות בשבוע ה-18 אחרי 17 שבועות מרתקים אך גם מעייפים וגורמי פציעות של העונה הרגילה. אבל בשנה שעברה מנצחת הסופרבול היתה הג'איינטס – שהפעם היא בחוץ ולא תגן על תוארה – שעשתה את הפלייאוף של 2012 בנצחון 7-9 על קנזס סיטי במשחק האחרון. שנה לפני הפקרס זכתה בסופרבול ללא שבוע מנוחה כשהיא זוכה בווילד קארד כ-6TH SEED. ישנם רבים הטוענים שאחרי 17 שבועות רצופים ה-RHYTHM של הקבוצה ניפגע אם פתאום יש לה שבוע חופש. דעתי? זה לא משנה הרבה. ישנם יתרונות וחסרונות, והם סתם עוד משתנים למאות המשתנים הקובעים את המנצחת.

בין החולמות על הסופרבול נמצאות…כולן. אז מי הן הדומיננטיות בליגה? בתחילת העונה כשסן פרנציסקו ניינרס ריסקה את הפקרס חשבתי שהיא הנומרו אונו. אבל אז הקוורטרבק שלה אלכס סמית' החל לפשל, והדרלינג שלי הפכה הפלקונס – שאף נבאתי לה סופרבול העונה. הם היו 0-8 ןנראו בלתי ניתנים לפיצוח. ואז כמובן החלו לבוא ההפסדים. ואז הטכסנים החלו לקרקר כשבתחילת דצמבר הם היו 1-11. אבל אז החלו ההפסדים הרצופים.

עכשיו הדנבר ברונקוס נראים הטובים ביותר, והרבה תודות לקוורטרבק הוותיק פייטונג מנינג שעשה במשחקים האחרונים דברים שהתאור היחיד שלהם הם 'מג'יק'. הם מגיעים לפלייאוף עם שבוע מנוחה בשבוע הבא עם רקורד של 11 נצחונות רצופים. למנינג ינה את ההגנה הטובה ביותר שהיתה לו אי פעם (במיוחד סורי, דווייט, פריניי) – שלישית בליגה – עם 48 סאקים, מס' 1 בליגה. הם נראים נפלא, אבל רגע, אתה לא זוכר שהטכסנים ניצחו אותם בביתם? אבל גם הניינרס עשו קאם-בק נפלא מהרגע שהחליפו את אלכס סמית' בקולין קפרניק שעשה פלאים איתם (מלבד משחק פישול אחד), ועם הגנתם הם שוב נראים מצויין. וישנם כמובן אלה המאמינים בשני הקוורטרבקים הצעירים – הם 'בהיכל התהילה' בבטחון שלא נופל מזה שהשמש תיזרח מחר בבוקר מעל הרי אדום – אנדרו לאק וגריפין השלישי בקולטס וברדסקינס. אבל אני הייתי ניזהר מאד לשים אותם לפני ווינרס עם קבלות, תום בריידי בניו אינגלנד פטריוטס, ואהרון רוג'רס בגרין-ביי פקרס, כי מי שמהסס ביכולתם מהסס ביכולת של הסאפרס והת'אנדר לנצח את ה-NBA העונה.

אני עומד מול מצב בלתי אפשרי לנבואה. סתם לזרוק שם אינני מוכן. מה זאת אומרת? זאת אומרת שהכל פתוח, ושום מנצחת לא תפתיע ביותר כאלופה.

סיבות לחגוג את שנת 2012 בספורט

*מיאמי היט אלופה

את מיאמי היט שנא כל העולם על הצורה שבה לברון ג'יימס הודיע בתכנית טלוויזיה מיוחדת שהוא "החליט לקחת את כשרונו לסאות' ביץ'". מאותו רגע הוא הפך לדרק של העולם, וכולם שמחו בכשלונו, וכשלון ההיט נגד הדאלאס מבריקס בגמר משחקי ה-NBA, אליפות שהמבריקס זכתה בה בכשרון, ובצדק, אך מיאמי היתה קרובה עד זריקת ג'אמפ אחת מנצחון האליפות כבר ב-2011. לברון וחבריו יכולים היו להתחיל תקופה של רחמים עצמיים, הלקאות עצמיות, בכיות על 'כולם שונאים אותנו, אפילו השופטים', ולוותר. במקום כל הנ"ל הם סתמו פיותיהם, קימצו אגרופיהם, ויצאו למאבק שני על תוארם שיכול היה ללכת שוב לאיבוד אחרי פיגור 2-0 לאינדיאנה פייסרס הגדולה כל כך תחת הסל, וקרב עקוב מדם נגד הניקס. הם ניצחו כמו גדולים בגמר את הת'אנדר והפכו לאלופים גאים, כשהתמונה של לברון מחבק עם דמעות את גביע האליפות מקשט כל עמוד ראשי של כל עתון בעולם. לא היתה קבוצה מעולם 'שהגיעה' לה אליפות יותר מהקבוצה האמיצה הזאת בסאות' ביץ'.

ה-NFL שינתה חוקים להקטנת פגיעות הראש

הניו יורק ג'איינטס הגיעו משום מקום לנצח את הסופרבול, אחרי שניצחו במשחק האחרון של העונה את קנזס סיטי, ואז הפלאים של איליי מנינג בשתי הדקות האחרונות של משחקים רבים. אך הסיבה לחגוג היא אחרת לחלוטין: בגלל פציעות הראש הרבות וזעזועי הנמוח, ומחקרי רפואה שהוכיחו שפגיעות רבות – אפילו שברגע שהן קורות איש לא שם לב אליהן – גורמות למחלות רבות בגיל יותר מאוחר כגון דימנשיה, איבוד זכרון, ואלצהיימר. הליגה מיד הגיבה בשינוי חוקים להגנת השחקנים, והיום ישנם פיתוחים שונים בקסדות, בטיפול הרפואי, ובשאר הטכנולוגיות. אך שינוי חוקים היא התרופה היחידה ממש, והליגה החלה בכך, ועוד ידה נטוייה.

נצחון האמריקאים באולימפיאדת לונדון

אולימפיאדה היא מבחן ליחידים, לא לאומות. אבל משום-מה 'המלחמה הקרה' בספורט חזרה אחרי שהלכה לישון לכמה שנים מאז נפלה האימפריה של בריה"מ. היתה זו סין האדומה שהחזירה את 'המלחמה הקרה' בספורט בהצהרות מהצהרות שונות. הכל החל לפני שסין הפכה למעצמה כלכלית שנייה בחוזקה אחרי ארה"ב, ובזמנים שהיא רצתה להוכיח לעולם את הישגיה החדשים בשטחים שונים. בספורט העסק החל עם נתינת סמים אסורים (בעיקר סטרואידים) לשחייניות שלהם שריסקו שיאי עולם בסיטונות. היום השחייניות האלה שאתה לא שומע מהן הרבה סובלות מבעיות שונות, והרצינית ביותר שבהן היא אי יכולת להורות וללדת ילדים.

כנראה שסין ירדה מעניין הכימיקלים האסורים לספורטאיה, אבל היא החלה בתכנית-אב מתוכננת למופת למציאת כשרונות בגילאים מ-4 עד 7 שלפי בדיקות אנטרופומטריות הוכיחו שיגיעו לגדלים מסויימים, ואז ל-'המליץ' למשפחות להגר עם ילדיהן למרכזי אימון מיוחדים, בהרבה מהם הילדים נמצאים שם יומם ולילה באימונים, כשהם מבקרים את ההורים אחת לשבוע. הסינים לא מסתירים זאת כי לפי הידיעות משם ההורים נהנים מתנאים כלכליים והטבות אחרות. לא משנה. העיקר שהקרב נגד ארה"ב החופשייה החל מהיום הראשון כשהאמריקאים – ואני הרי עד למה שהולך כאן כי כאן אני חי, ואני חי את ההווי האמריקאי יומם ולילה כבר 51 שנה – בכלל לא שמים לב למספר המדליות, ומדליות הזהב של "סין נגד ארה"ב". אבל היה נחמד לשמוע שבסוף היום, האמריקאים לא רק שיניצחו במקצועות הפופולריים יותר בעוד שהסינים אוספים זהבים רבים בענפי ספורט מינוריים לחלוטין, אלא שהאמריקאים גם ניצחו בסך הכל מדליות הזהב, וסך הכל מדליות, והכל כשהספורט כאן הוא חובבני לחלוטין, חופשי לחלוטין, כשהעזרה היחידה היא מילגות אוניברסיטאיות, אבל הן הרי פתוחות לכל אתלטי העולם, ובכמה אוניברסיטאות גדולות כטקסס או טנסי ישנם יותר אתלטים זרים על מילגות שחייה וא"ק מאשר אמריקאים.

*החזרה הפלאית של פייטון מנינג לטופ שבפוטבול

פייטון מנינג בן ה-36 היה שחקן של אינדינאפוליס קולטס כשנפצע. אחרי היעדרות ארוכה, קבוצתו שהוא הביא לטופ של הפוטבול לא רצתה בו יותר והעדיפה לבנות עתידה על בחירת דראפט ראשונה, הקוורטרבק הפוטנציאלי הנפלא מאוניברסיטת סטנפורד, אנדרו לאק. איש לא מאשים אותם: הם חשבו על בנייה לשנים רבות ולא על סיפוק מיידי, וויתרו על מנינג. הדנבר ברונקוס חטפה אותו, ומאז הוא מחולל בה ניסים ונפלאות, עד כדי כך שהיא הפכה לפייבוריטית לנצח את הסופרבול השנה.

הארדן הוא בדיוק מה שלין צריך

 

כשיוסטון רוקטס הפסידה בדקות האחרונות לסן אנטוניו ספארס בהארכה 126-134 והרקורד שלהם נעשה פתאום שלילי עם 11-9, החלו לחישות שאולי החיבור בין ג'רמי לין וג'יימס הארדן היווה שגיאה מלכתחילה, כי לין והארדן הם שני שחקנים שכדי להצטיין חייבים שהכדור יהיה בידיהם. כל אחד בניפרד כמובן. הסטטיסטיקה של לין רק הוסיפה שמן למדורה כשבכל משחק הוא נראה, לכאורה, יותר כמו השחקן שיוסטון וגולדן סטייט לא רצו לאשר הכוכב הגלובאלי לינסניטי.

משל תקופת ה-20 המשחקים הללו, ללין היו רק שלושה משחקים בהם קלע יותר מ-15 נק', ואחוז קליעתו צלע עם 35.9%.

אבל משהו פתאום דפק במשחק ה-21. לרוקטס היה משחק ביתי נגד וושינגטון. הרוקטס ניצחה רק 93-99 – לא ביג דיל, אבל היה זה הנצחון הראשון בשבוע – וצוות המאמנים ראו משהו. הם לא דיברו על כך, ונתנו לראוקטס לשחק משחק נוסף, עוד נצחון על הסלטיקס 101-89 (משחק חוץ). נזוז יותר קדימה ופתאום הם 12-16, עם נצחון מוחץ על הניקס במדיסון סקוור גארדן, 109-96. לין היה מצויין עם 9 מ-15 מהפארקט כי הוא – סוף סוף – למד לשחק עם הארדן, הדבר שמאמניו גילו במשחק ה-21.

מה שהוא למד זה שכשהארדן חודר לסל, במקום שיעמוד ויסתכל, הוא פתאום החל לנוע למקום חופשי – ושומו שמיים! – פתאום הכדור בידיו לקליעה חופשית. הוא גילה שהארדן אינו סוליסט ואגואיסט כמו שאמרו, אלא שחקן אינטיליגנטי ביותר שעושה מה שהכי טוב לקבוצה, וכשהוא רואה שהחדירה שלו עומדת להגיע לקיר, הוא יותר משמח לשחרר כדור לשחקן חופשי. ולךין קלט גם שכשהוא עם הכדור בדרך לחדירה לסל, הארדן עושה בדיוק מה שהוא ביקש מלין לעשות: להשתחרר משומרו למקרה שהחודר (עתה לין) יהיה זקוק לעזרה.

וכך, בצ'יק, נולד צמד בק-קורט שהוא היום אחד הטובים בליגה, ועוד היד נטוייה.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. דנבר אכן נראית מצוין אבל צריך לזכור שלוח המשחקים שלהם היה קל במיוחד וכלל (נדמה לי) רק ארבעה משחקים נגד קבוצות שעלו לבסוף לפלייאוף ומהמשחקים האלה הם ניצחו רק את סינסינטי והפסידו לפאטריוטס, ליוסטון ולאטלנטה (מה שכן – כל ההפסדים היו בתחילת העונה ומאנינג עדיין היה "חדש")

    התעסקנו אתמול בשיא של פיטרסון, אז כדאי להזכיר גם את השיא של ג'רי רייס מ 1995 שעמד על קבלה של 1,848 יארדים לעונה ושנשבר השנה על ידי קאלווין ג'ונסון (אקא המגאטרון) עם 1,943 יארדים (ועכשיו נראה אתכם אומרים בכמה הוא שבר את השיא). אמנם נדמה לי שב 1995 שיחקו משחק אחד פחות אבל ג'ונסון שבר את השיא כבר במחזור הלפני אחרון. והאמת היא שבעוד פיטרסון הבאמת נהדר העמיס את הויקינגס הרעועים על כתפיו הרחבות ופשוט לקח אותם לפלייאוף, ג'ונסון השיג עם הליונס (הרעועים אף יותר) מאזן שלילי ועונה שחוץ מהשיא הזה, אין באמת במה להיזכר ממנה

    1. דנבר ניצחו את סינסנטי ואת בולטימור כאשר שני הנצחונות היו במשחקי חוץ (בולטימור כמעט ולא מפסידה בביתה).

      דנבר מגיע לפלייאוף עם ייתרון בייתיות עד הסופרבול, ואיצדיון ה"מייל היי" הוא אחד הבייתים.

      בפעם האחרונה שדנבר זכתה בראשות ה-AFC היא גם נכתה בסופרבול.

  2. השנאה ללברון זה לא רק התכנית טלוויזיה – זה גם הקעקוע "the chosen one" , זה גם הצורה שהציגו את שלושת המגעילים על הבמה במיאמי, זה גם "not 1, not 2, not 3, not 4".
    ושום דבר מזה לא נשכח אצלי.
    שונא אותם.
    שונא אותו.

    1. חחחח אני זוכר את זה. הספיק לאכול מאז כמה פדיחות. אפילו מייקל לא העז לעשות את הדברים שהוא עשה. אני מת שנגיע כבר לרגע שהוא יהיה בן 30+ ויצטרך להסתמך על כישורי כדורסל נטו. נראה לי שהוא כבר יפרוש בגיל 31

  3. http://www.youtube.com/watch?v=jDwbjHV8jLo

    רצף בעיטות של כדורגלן לשעבר, שמתעניין באנ.אף.אל. הג'טס אמרו שהם רוצים אותו למבחנים. היו כדורגלנים לשעבר (כמו וומבלי טוני, שזהכניס שער ניצחון בוומבלי וזכה בסופרבול, אם אני לא טועה), שהגיעו ל-NFL כבועטים.

  4. אחרי 6 שנים בארה"ב אני מתחיל להתרגל לפוטבול, למרות שעדין קשה לי מאוד עם העצירות כל 5 דקות, כמה פרסומת בנאדם שפוי יכול לראות? או לחילופין כמה תרופות\מכוניות\בירה וג'אנק פוד אפשר לצרוך??
    אכן היה מחזור משחקים משובח, אני רואה את הטירוף בפוטבול בכל משחק וכמה הכל נזיל, עד לפני חודש הגאיינטס היו כמעט בטוחים בפלייאוף!
    לNBA נותר רק לקנא – אני מאוד מקווה שלקומישינר החדש יהיו ביצים לעשות שינויי מרחיקי לכת כדי לצמצם את השעמומונים בעונה הרגילה, שלא לדבר על זה שהרבה שחקנים מגיעים גמורים לפלייאוף.
    מה עם איזה מאמר אתגר עם הצעות שיפור? הראשונה שלי – לצמצם את כמות המשחקים כך שכל קבוצה תשחק רק פעמיים נגד כל קבוצה אחרת, בלי קשר לקונפרנס, ככה המאזן יהיה הוגן יותר (לאור כמות הנמושות במזרח).

  5. פטריוטס נגד גרין ביי בגמר, תרשום מנחם, שתדע איפה שמעת על זה לראשונה – תרשום בפנקס שלך.
    לין והארדן יוצרים קבוצה כמו גולדן סטייט של לפני כמה שנים, הם יכולים לקלוע 120 נק בכל משחק נתון

  6. מנחם, אתה הולך ומצדיק אותי?!!שלא תהפוך לאוהד יוסטון. אנא זיכרו מי כתב כאן באתר על הדאבל J שיכבשו את הליגה(בעוד שנתיים). אני מת ששניהם יפתחו באולסטאר אבל נראה לי שקובי וווסטברוק ייכנסו(ובצדק).

    1. אני דווקא חושב שלין לא מתאים להארדן.

      ברו שזה עדיין יהיה צמד שיצליח כי שניהם שחקנים טובים, אבל בדומה לביינום/גאסול – אני לא חושב שהשילוב מאפשר למקסם את היכולות של שניהם.

      אני חושב שהארדן ויוסטון ירוויחו הרבה יותר מ"רכז" שהוא יותר קלעי, בזמן שקבוצה אחרת שבה לין יוכל להחזיק יותר בכדור – תרוויח ממנו יותר מיוסטון בקונסטלציה הנוכחית.

      טרייד של לין תמורת מו וויליאמס יכול להיות מעניין מהבחינה הזו.

  7. הביי בפוטבול זו באמת אנומליה מוזרה. נדמה לי שגם באליפות הראשונה של איליי הם הגיעו ממקום 6. צריך להרחיב ל-8 עולות, ואז יהיה פשוט רבע גמר. גם כל הליצנות הזו שמקום ראשון בבית מבטיח פלייאוף תהיה קצת פחות רלוונטית, כי פחות קבוצות טובות יישארו בחוץ.

  8. מנחם שלום,
    נדמה לי שמיאמי היו בפיגור 2:1 מול אינידיאנה (ולא 2:0).
    אני כמעט בטוח שלא פגשו את הניקס בפלייאוף.

    בכל מקרה מסכים עם הביטוי: 'הגיע לה לזכות'.
    המאבק של לברון היה הירואי:
    1. תפקוד חלק גדול מהפלייאוף ללא כריס בוש.
    2. התגברות על פציעה בשריר הארבע ראשי.
    3. הופעה הירואית נגד בוסטון (נדמה לי) עם 45 נקודות ו – 15 זגוגיות

  9. לא מתלהב בכלל מלין. הוא בסך הכל גארד שמבין טוב פיק אנד רול ואוהב להריץ אותו אבל שום דבר שתוכל לבנות עליו בפלייאוף.

    הוא ליותר מדי משחקים העונה לא הגיע בטח לא מבחינת הקליעה, בפליאוף אם יגיעו השמירה תהיה הרבה יותר קשה ואז יוסטון תהיה עוד יותר בהארדן.

    בקיצור לא חושב שיוסטון קבוצה שיכולה לדגדג משהו במערב, כואב לי הלב שמיליארד סינים יכניסו את לין לאול סטאר.

    בדיחה עצובה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט