לכבוד 'מרץ' מדנס: התעוררות / אלונזו מורנינג (תירגם יוסי באומס)

לכבוד המרץ' מדנס: התעוררות / אלונזו מורנינג (תירגם יוסי באומס)

ג'ורג'טאון התכוננה לנצח הכל באותה שנה.

עברנו את הביג איסט.

מנצחים את העונה בצורה מושלמת ללא הפסדים, כולל כל הדרך לזכיה בביג איסט.

וכמובן שעוד העלינו הילוך בטורניר המכללות.

סיבוב ראשון: ' נגד פרינסטון – סיפור דוד וגולית ממש. לא יכולנו להיות שונים יותר. היינו הפכים גמורים. זה היה בשנת 1989 שהייתה באמצע תרבות ההיפ הופ. מהלבוש עד האווירה והשירים היינו פשוט הפכים. היינו כל כך בצדדים שונים שאנשים דיברו אפילו על השלכות תרבותיות וחברתיות של המשחק הזה.

לא הייה ספק שלפעמים הרגשנו לחץ חברתי ותרבותי.

אבל אתם יודעים מה הקטע?

בגלל השחקנים, אנשים חשבו שג'ורג'טאון היא אוניברסיטה לשחורים, ולמעשה זאת הייתה אוניברסיטת עילית שהיתה לה קבוצת כדורסל שחורה.

 

 

(פריטנסטון נגד ג'ורג'טאון: לבנים נגד שחורים)

לפני המשחק צפינו במשחקים שלהם וחשבתי לעצמי: "אוקיי הם יוכולים למסור אבל הם קטנים. הם לא יכולים לנצח אותנו בפיזיות וכח מתפרץ. אם זה מה שהם שווים אנחנו הולכים לשלוט במשחק!"

אף אחד לא הימר על פרינסטון במשחק ההוא. דיק ויטל אפילו התערב שילבש מדים של מעודדת פרינסטון אם הם ינצחו, וכמעט שרציתי לראות את זה.

יצאנו מחדר ההלבשה לחימום וראינו אותם בבגדים גדולים למידותיהם מתחממים בעצמם. אתה רואה אותם ומניד בראשך – אנחנו הולכים לפרק אותם.

הבאזר סימן והמחצית הראשונה החלה. אני לקחתי את הג'אמפ בול אבל הם קלעו ראשונים בהוק שוט. בהתקפה השניה שהיתה בק-דור הם משכו אותי מהצבע בגלל שהייתי הגבוה היחיד שלנו.

לחצנו על כל המגרש  כי היינו קבוצה עליונה עם כישרון ומהירות וסגרנו טוב נגד מסירותהם. כך לפחות חשבנו. הם היו קבוצה 'חכמה' מאד אם אפשר לדבר על כדורסל במושגי 'חכמה' והם הצליחו להפוך את האישית הלוחצת ליתרון.

עוד בק-דור ועוד בק-דור.

הם סירסו  לנו את הצורה. מאמנם פיט קריל שהיה ידוע כשועל בין המאמנים  ידע מה הוא עושה, וכנראה ניבא למפרע שנלחץ אותם. הם היו כל כך ממושמעים ובעלי סבלנות במסירותיהם,  כשהוא מכניס למוחם את החובה לקחת רק זריקות טובות ומוכרות, ולא למהר במציאתם

בק-דור אחרי בק דור עם שימוש בשעון כמעט עד השנייה האחרונה, וכפי שנלמד בבית הספר לכדורסל של פיט קריל – "לוקחים רק זריקות נוחות באחוזים טובים".

פיט קריל נראה כפרופסור, אימן כפרופסור, ושחקניו שיחקו כמו תלמידים טובים במכללה.

 

שחקני פרינסטון ניצלו את היתרונות שלהם בכל רגע ובכל מקום, שמרו על סבלנות, וברגע שמישהו משלנו נרדם לשנייה בהגנה – בום! בק-דור!

ירדנו לחדר הההלבשה ב-8 מינוס. המאמן ג'ון תומפסון היה מאוד תמציתי כשאמר לנו שאם  לא נתאפס מיד, תיגרם כאן אחת מהפתעות הכדורסל הגדולות, ושמות כל השחקנים ושמו כמאמן ייכנסו להסטוריה כאלה שגרמו לכך.

"יש לנו עוד מחצית אחת. חובה להתאפס מיד מהכדור הראשון!"

והנה אנחנו מקבלים סל מהיר שמעלה אותם ליתרון 10 בתחילת המחצית. אין שאלה שהיה זה ערב שחור. ישנם ערבים שמאומה לא הולך ולא מסתדר, וזה היה אחד מהם.

המתח באולם גבר. כולם הריחו אפשרות לנצחון לאנדרדוג, שהיה אולי האנדרדוג מספר אחד בכל טורניר המכללות. רוב הקהל החל לעודד את פרינסטון כי אף אחד לא אוהב את גוליית, ואנחנו היינו – מה לעשות – הגוליית של המשחק. כולם רוצים עכשיו לראות אותם מנצחים וזה הרגיש כאילו המגרש הביתי היה שלהם.

 

 

מה שהטריד אותי היתה העובדה שהם לא פחדו מאיתנו, לא היה בהם פחד בכלל. כיצד פרינסטון, קבוצת אייבי ליג, לא פוחדת מג'ורג'טאון המהוללת, מס' 1 במכללות, והבלתי מנוצחת? כיצד הם יכולים לשחק בחופשיות כזאת נגדנו?

ועדיין ידעתי שנשאר מספיק זמן.

המשחק בקולג' מבוסס על ריצות והתקפות מתפרצות וידעתי שיש לנו את היכולת, ושזה יבוא. פשוט לא ידעתי מתי זה יבוא. אבל ידעתי שזה יבוא…

אחרי כמה דקות התאפסנו ועשינו התאמות. התחלנו לשחק ביתר רצינות כשאנחנו יודעים שחרב נמצאת מול צווארינו.

על השעון נשארו 15 שניות לסוף המשחק…

אחרי שהיתרון עבר מיד ליד, אנחנו סוף-סוף מובילים בנקודה, אבל הכדור אצלם.

בוב סקארביס עלה לזריקה ואני חסמתי והכדור שעף מחוץ למגרש עם שניה לסיום. פרינסטון לוקחת פסק זמן.

היה להם זמן לזריקה אחת ואני ידעתי בדיוק על מי הם ילכו: קיט מולר.  הם הלכו לקיט מולר.

מאט לאפין היה זה שהכניס למולר את הכדור. מולר עלה לזריקה, הרמתי את יד שמאל.

בלוק!!!

באזר!!! ג'ורג'טאון ניצחה!!!

האולם כמרקחה. האנשים יצאו מהכלים. צרחות מכל עבר, "היה פאול!!! היה פאול!!!"

.אנשים יוצאים מדעתם.  בוגרי פרינסטון אומרים לי עד היום: "אלונזו, אתה ואנחנו יודעים שעשית פאול על מולר!"

BULLSHIT

משעשע, אבל לא היה שום פאול.  אפילו רחוק -רחוק מזה ולכו תראו זאת בעצמכם בהילוכים חוזרים. היו לי 7 בלוקים במשחק וזה אחד מהם.

לא האמנתי כמה קשוחים הם היו עד ששיחקנו נגדם, התרשמתי מזה מאוד. הם היו צריכים לנצח, הם שיחקו טוב מאיתנו אבל לנו היו שחקנים אתלטיים יותר, ולי היה חתיכת משחק 21 נק' ו- 7 בלוקים. אנחנו היינו צריכים משחק כזה כדי להבין את המשך הדרך ומה עלינו לעשות כדי לנצח.

הלכנו כל הדרך עד לגמר המזרח האזורי מול דיוק אבל לא קלענו טוב כל אותו משחק והפסדנו. אחרי זה דיוק הפסידו לסיטון הול. אותה סיטון הול שמשך העונה ניצחנו 3 פעמים.

היינו צריכים להגיע לפיינל פור ולקחת את האליפות, אבל נכשלנו, ואני מצר על זה.

 

 

רק על דבר אחד איני מתחרט: על כל אותן שנים בהדרכתו של המאמן תומפסון.

היה אימון אחד שאני זוכר עד היום: כולנו זרקנו לסל כשהמשרוקית של ביג ג'ון קוראת לנו. הוא אומר לנו לשבת ביציע. שקט מחלט. ובקול הבאס הנמוך – אבל השקט שלו, הוא שואל: "האם אחד מכם יכול לומר לי מה קרה בעולם היום?"

הסתכלנו אחד על השני בשקט מחלט ואיש לא ענה. אז הוא שואל שוב:

"אף אחד לא יכול לומר לי מה קרה היום בעולם?"

כשאיש לא ענה הוא אמר:

"היום הפילו את חומת ברלין".

המאמן כמובן התאכזב מכל השחקנים וכאילו אמר "מה אתכם? אתם באוניברסיטת עלית! תפתחו עיתון! אל תקחו את ההשכלה שלכם כדבר מובן מאליו"

זה סוג המאמן שהוא היה. הוא לא דאג רק לכדורסל או לקליעות וריבאונדים. הוא דאג להשכלתנו ולהתפתחותנו כסטודנטים וכבני אדם. אז אולי לא האמינו לנו, אבל הוא ראה בנו סטודנטים לפני אתלטים.

האימון תחתיו עזר לי להיות להיות אדם טוב יותר, אב טוב יותר, ואזרח תורם יותר, אפילו יותר מאשר להיות שחקן טוב.

הוא היה כמו דמות אב עבורי. העברתי את מה שלמדתי ממנו לבני שהוא שנה ראשונה בג'ורג'טאון עכשיו והוא הרבה יותר חכם ממה שהייתי בגילו.

ותנו לי לומר לכם דבר נוסף: בפעם הראשונה שראיתי אותו במדים של ג'ורג'טאון התרגשתי מאוד. כמובן שיש עליו לחצים כי הוא משחק שם והוא היה בן של 'אול אמריקן, שאביו בהיכל התהילה של ה-NBA, אבל אמרתי לו: "בן אל תיתן לזה להפריע לך כי בכל מקום שתהיה בחיים יהיה לחץ. זה שאתה נושא את השם הזה על הגופיה? אנשים הולכים לפתח ציפיות. רק שתדע לך שאני אהיה גאה בכך בלי שום קשר לקריירת הכדורסל שלך".

אולי הוא הוא יקח את האליפות שברחה לי, אבל אם לא, זה כלל לא משנה. עדיין אהיה גאה בו!

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. אני עדיין זוכר את המשחק הזה מול פרינסטון.
    קשה להאמין שהקבוצה הזו של ג'וגרטאון עם אלונזו מורנינג ודיקמבה מוטומבו ביחד במשך ארבע שנים לא הגיעה אפילו פעם אחת לפיינל פור.

  2. מת על אלונזו מורנינג.
    שאלה בתור מישהו שמחבב אבל לא תמיד עוקב אחרי המכללות: מה קרה לג׳ורג׳טאון? הסמול-בול הרג את תכנית הכדורסל שלהם?

  3. אלונזו שחקן מדהים, אהבתי אותו מהרגע הראשון ובעיקר בתקופה שהם היו שלושה מוסקטרים – עם מאגי בוגד ולארי ג'ונסון.
    אם הוא היה היום בליגה הוא היה שחקן מקסימום ומוביל קבוצה. מעין טריסטן תומפסון בנתונים הפיזיים אבל עם כשרון

  4. ג'ון טומפסון לא היה המאמן שהוביל את הדרים טים באולימפידה להפסד בגמר מול סאשה גומלסקי ואיזה ארווידאס סאבוניס אחד ?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט