אסיסט 66: סיפור אמיתי/ אסי שלם

בס"ד

אסיסט 66: סיפור אמיתי

האם הלייקרס יכולים לקחת אליפות? חחחח….כנראה שלא.

חכו רגע! היה פעם סיפור כזה. ביוסטון. לא, באמת! אני לא צוחק. שבו ותשמעו סיפור נפלא.

שנות ה90' היו "שנות הזהב" של הNBA, לדעתי. ה'דרים טים' המקורית, שנות השליטה האלמותיות של מייקל ג'ורדן האחד והיחיד. 6 אליפויות היו לו. הפרישה המתוקשרת של מג'יק, התחזקות המערב עם המעבר של בארקלי לפיניקס.

גם המזרח היה חזק מאוד פעם. הניקס היו חתיכת קבוצה שהיה מאוד קשה לנצח, אינדיאנה עם רג'י היתה המופע הכי טוב בעיר, האלופה דטרויט היתה בשלבי התפרקות אבל עדיין בעטה, שאקיל המפלצתי התחיל לשחק באורלנדו ועוד ועוד.

בתחילת עונת 93-4 מייקל פרש בפעם הראשונה, והשאיר חלל גדול בלב של כולם. היינו בשוק. איך הוא עושה לנו את זה?! בדיוק כשכולם התחילו להתערב אם הבולס יכולים לקחת אליפות רביעית(!!!!) ברצף ואולי להפוך לסלטיקס של אאורבך.

ה'מגה סטארים' מג'יק ובירד פרשו בתחילת ה90', אבל מייקל לא הסכים להישאר. אנחנו כבר חיפשנו מישהו חדש לאהוד.

באותה עונה "משעממת" ללא מייקל, זכתה יוסטון באליפות.

האקים אולאג'וואן קיבל רשמית את התואר שהיה כל כך חסר לו ועוד צדק היסטורי קטן נעשה.

בעונה השנייה(94-95) לאחר פרישתו של 23, כבר התחלנו להתרגל לאפרוריות של הליגה.

שוויון כללי וחוסר יכולת לנחש מי מהמועמדות(הבינוניות יחסית) יזכה באליפות אמנם הבטיחו עונה מסקרנת מבחינת הסיכויים, אבל משעממת מבחינת אבק הכוכבים. לאף אחד לא היה מושג שזו הולכת להיות אחת העונות המרתקות והמשוגעות אי פעם.

הליגה נפתחה רע ויוסטון השתרכו מאחורי הכוחות העולים במערב. ואז החלה העונה לקבל תפנית. מייקל ג'ורדן תולה את אלת הבייסבול.

פיפן קורא למייקל לחזור באותה עונה מטורפת

אף אחד כבר לא התעסק באלופה השוקעת מטקסס כאשר החלו השמועות שאייר החל להתאמן עם הבולס. ה'הייפ' הגיע לטירוף כאשר 'אלוהי הכדורסל' החליט שהוא חוזר לשחק באמצע העונה. המספר החדש היה 45 לזכר אבא שלו שנפטר. כולם התעניינו במייקל, מה הכושר שלו, האם יוכל לשחזר את הכושר הבלתי נתפס שהיה לו ועוד.

יוסטון עשתה בינתיים טרייד משמעותי מאוד. היא שלחה את אוטיס ת'ורפ לפורטלנד וקיבלה בתמורה את אחד (מיני רבים)מהכוכבים שכולם שיערו שיפרוש ללא טבעת: קלייד דרקסלר.

דרקסלר(חבר היכל התהילה, שחקן הדרים טים המקורית אול סטאר ועוד תארים שונים) היה כבר בן 32 ושיחק בפורטלנד 13 עונות. הוא הצליח להגיע פעם אחת לגמר והפסיד למייקל בסדרה מצוינת. הוא כמעט והפך לעוד אחד שהיה יכול להיות הכי טוב אלמלא שיחק בשנות ה90' (הארורות לאגדות מהסוג שמייקל הצליח להשכיח). ואז הוא עבר ליוסטון, שם חבר לכוכב הגדול ששיחק איתו במכללה יחד. ה'חלום' ו'גלייד' קיוו לשחזר את היכולת מפעם כדי להביא טבעת ראשונה לדרקסלר ושניה ברציפות לאולוג'וואן.

הם עלו לפלייאוף רק מהמקום השישי. אבל שוב, איש לא התעסק עם המערב ה"משעמם" וכל העיניים היו נשואות למזרח ולמספר 45 שבינתיים חזר למספר המקורי- 23.

הרוקטס ניצחו בסדרה מרתקת(של הטוב מ5) את יוטה המעולה עם סטוקטון ומלון 3-2 ללא יתרון ביתיות.

המנה השנייה באה בדמות הפיניקס סאנס עם צ'ארלס בארקלי וקווין ג'ונסון, מהקבוצות הצבעוניות והכיפיות של הליגה. פיניקס הביסו בסיבוב הראשון בסוויפ 0-3 את פורטלנד (נטולת דרקסלר) והמתינו בשעמום ליוסטון שגברה במשחק חמישי מתיש את הג'אז.  חצי הגמר נפתח ב0-2 מוחץ בבית. כולם הכינו את ארון הקבורה של הרוקטס אבל הוכו בתדהמה כשפיניקס הפסידו והיגיעו למשחק שביעי. יוסטון עם 115-114 שממש לא ייאמן, הרוקטס בקושי-בקושי זוחלים לגמר המערב.

אבל שוב, הפלייאוף המעניין היה במזרח. שם ג'ורדן, פיפן וג'קסון היו במרדף אחרי הטבעת הרביעית. הם הגיעו עד לחצי גמר המזרח מול אורלנדו של שאקיל ופני הארדווי, ושחקן נוסף, אקס הבולס, האלופה לשעבר: הוראס גראנט. הבולס הפסידו בסדרה לא נורמאלית 4:3.

גמר המערב הפגיש בין יוסטון לסאן אנטוניו ספרס עם הMVP לאותה העונה: דיוויד רובינסון. המאצ' אפ המצוין בעמדת הסנטרים עם האדמירל והחלום הבטיח וגם קיים כשיוסטון מנצחת(שוב, ללא יתרון ביתיות) 2-4.

תבינו שיוסטון שיחקה 3 סדרות מלאות(כמעט) עם 18 משחקים מתוך 19 אפשריים עד לגמר. מדהים.

גם אורלנדו,אלופת המזרח אכלה לא מעט &^% בדרך לגמר הNBA עם 4:3 מתיש על אינדיאנה.

אני לא יודע למי היו כוחות נפשיים לצפות בגמר הNBA שההתעניינות בו ירדה פלאים בעקבות היעדרות השוורים משיקגו.

אבל לענייננו, אורלנדו הגיעה עם יתרון ביתיות לגמר מול יוסטון.

הם הובסו ב'סוויפ' ליוסטון. האקים הוכיח למפלצת הצעירה שיש לה עוד הרבה מה ללמוד עד שתענוד טבעת ראשונה(שאק עבר לאחר מכן ללייקרס ורק שם זכה סוף סוף באליפות עם קובי בראיינט ופיל ג'קסון).

איש לא ציפה לאלופה הקמה מהקבר שזוכה באליפות שנייה ברציפות(מהמקום השישי ללא יתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף) ותחת מטר הקונפטי והשמפניות הוטבע המשפט האלמותי ע"י רודי טומג'נוביץ' המאמן(כיום המנהל הספורטיבי בLA):

!Don't ever underestimate the heart of chamipon

בתרגום זהיר: "לעולם אל תזלזל בליבם של אלופים."

אז אם יש לכם תקוות לשחזור ההיסטוריה, קצת השוואה בין יוסטון 94-5 ללייקרס מודל 2012-3:

1. האם הלייקרס יכולה לסיים במקום השישי? כנראה שכן.

2. האם טרייד(נניח עם פאו גאסול) יכול לשדרג את הלייקרס לקבוצה אלופה?

כמו שהבאת דרקסלר עזרה ליוסטון, לדעתי כן. אני מחזיק מפאו אבל כנראה שאצל ד'אטוני הוא מחוק. שחקן בעמדה 3 או 4 שמסוגל לשמור חזק ולייצר נקודות בעצמו(רודי גיי או אנדרה איגואדלה) יכול לעשות את השינוי.

3.סופר סנטר– אי אפשר להשוות בין החלום לסופרמן. דווייט כל כך רחוק מהיכולת ההתקפית המצוינת של האקים(מישהו אמר זריקות עונשין?).

אם הגב הפצוע של דווייט לא ישתפר גם ההגנה שלו כבר לא הדבר המפחיד מפעם. מצד שני, זו כבר לא ליגה של סנטרים. אם שמתם לב בסיפור הוזכרו דמויות-על כמו רובינסון ושאקיל הצעיר. גם יואינג וההולנדי המעופף מאינדיאנה(ריק סמיתס למי שלא יודע) היו באותה התקופה. היום זו ליגה של גארדים ופוררוורדים ואם הלייקרס תביא שחקן-על ליד קובי המשוואה תשתנה.

דרקסלר או קובי? אני הייתי בוחר בקובי

4. קליידVS קובי- לפחות בהשוואה אחת הלייקרס מנצחים. קובי נותן עונה של MVP(אל תצחקו, הוא פשוט מעולה!), וקלייד נתן מספרים בינוניים עם 21.4 נק'(לעומת 27 לעונה שהיו לו בשנות השיא בפורטלנד) לעומת הממבה שקולע 29.2 למשחק. קובי בלי ספק טוב הרבה יותר.

5. חמישייה. ליוסטון היו 2 שחקני על- קלייד והחלום ממש כמו ללייקרס(קובי והאווארד). יתר החמישייה עם קני סמית' הררה וסופר מריו אלי היו יחסית בינוניים. החמישייה של הלייקרס עם נאש, גאסול(או מישהו אחר) וMWP טובה יותר, יחסית.

6. ספסל. מקסוול, סם קאסל הצעיר(מצויין) וביג שוט רוברט הורי היו מחליפים מצויינים. בלייקרס ג'ודי מיקס וג'יימיסון טובים אבל דוהון וג'ורדן היל, שלא מוצא את עצמו, חלשים לדעתי ובדקות שקובי והאווארד על הספסל הלייקרס מורידים הילוך.

אז הנה שאלה לזקנים שבנינו, האם הלייקרס יכולה להיות הגרסא המודרנית ליוסטון רוקטס? יאללה, תקבקו!

ולמי שיש קצת זמן פנוי שיראה את הסרט המרגש והמרתק על העונה המשוגעת הזו:

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. אמיר ל.

    17 דצמ 2012 23:33:09

    מאוד מעניין, חידשת לי כמה דברים על אותה עונה.
    מאוד שמחתי בשביל Clyde the Glide (הוא באמת היה דואה באוויר שחבל על הזמן…) שלקח אליפות. שחקן מדהים.

    נראה לי שראיתי את הסרט אבל תמיד טוב להיזכר.

  2. אמיר ל.

    17 דצמ 2012 23:35:29

    לגבי ההשוואה ללייקרס – הלוואי שזה יהיה רלוונטי. הרבה דברים דומים אבל יש גם הבדל אחד משמעותי – לא מעט שחקנים בלייקרס משחקים לראשונה ביחד העונה וחלקם עדיין לא הצליחו להסתגל.

  3. מנחם לס

    17 דצמ 2012 23:54:36

    אוי, אסי, הזכרת לי נשכחות. הגמר נגד אורלנדו היה הפחות מעניין בכל תולדות ה-NBA אבל אליפות זאת אליפות. אבל את האליפות השנייה נגד הניקס אני זוכר ממש רגע-רגע. במשחק הנצחון של הניקס במדיסון סקוור גארדן, פתאום הטיווי שהיה לכל אחד מאיתנו העתונאים מפסיק לשדר את המשחק ועובר למרדף המשטרה אחרי או.ג'יי סימפסון. אפילו השחקנים הבינו שקרה משהו חשוב. הסידרה היתה של הניקס להפסיד, וזה בדיוק מה שעשתה אחרי שכבר הובילה 3-1 במשחקים.

    1. Mbk

      18 דצמ 2012 12:09:12

      הגמר של סן אנטיוניו ספרס נגד הנטס היה המשעמם ביותר.
      המשחק הראשון היה סופר צמוד ואורלנדו הפסידה בגלל ניק אנדרסון שפיספס 4 עונשין רצוף ת גם המשחק ה -3 היה צמוד וטוב.
      הניקס לא הובילו 3 1 בסדרה מול יוסטון !
      הם ניצחו את המשחק ה -5 הגיעו ליוסטון ביתרון 3 -2 והפסידו 4-3.
      אין סיכוי ל – LA לנצח 4 סדרות של הטוב מ – 7 ללא יתרון ביתיות ואני אוהד שלהם כבר 30 שנה.

  5. gogo

    18 דצמ 2012 06:05:20

    תודה אסי
    מבחינתי דווקא ההעדרות של ג'ורדן נתנה מאבק פתוח בשנתיים האלו- ובשבילי אחת התקופות היותר מעניינות בנבא . לצפות בהאקים בשיאו הייתה חוויה.

    לא רואה את הלייקרס מגיעים לגמר. מנגד אני רואה את הסלטיקס, עם מאזן לא טוב, כן מגיעים לגמר.

  10. יניב

    18 דצמ 2012 12:56:03

    בהחלט נעשה צדק היסטורי שאלאוגורן לקח 2 טבעות,ולצורך הדיון לדעתי מייקל פרש כי הוא ידע שהוא חייב מנוחה מהעונה המתישה וקשה לי לראות מצב שבו הוא היה ממשיך שהם היו זוכים ב2 אליפיות של יוסטון,לדעתי הם היו חייבים לרענן את הסגל,והם עשו זאת שמייקל נח בחוץ,חזר עם כוחות מחודשים ואז הסתער שוב על הליגה.

  11. דדי

    18 דצמ 2012 13:15:48

    כתבה יפה – מקווה שהצעירים למדו משהו על ההסטוריה.

    בכל אופן – 2 טעויות בסיסיות בהשוואה בין הלייקרס לרוקטס:

    1. אין שום משמעות להשוואה בין הסגלים של הרוקטס אז והלייקרס היום.
    – כל מה שמשנה זה יחסי הכוחות בין הלייקרס ליריבות הנוכחיות שלהם…
    הלייקרס יכולים להיות קבוצה יותר טובה או פחות טובה מיוסטון של אז, אבל העובדה היחידה שתקבע אם הם יהיו אלופים זה האם הם יותר טובים מהמתחרות הנוכחיות שלהם…

    2. "don't ever underestimate the heart of a champion"

    – יוסטון אכן היו האלופים.
    – הלייקרס כבר שנתיים לא…

    תכלס, הדבר היחידי שהלייקרס וכולם יכולים לקחת מאותה עונה הוא שכל עוד אתה בפלייאוף – את האליפות תיקח הקבוצה הכי טובה במאי-יוני, לא בדצמבר.
    אבל זה די ברור לכולם בנבא – גם אם לא לרוב האנשים בהופס…

  12. רועי ויינברג

    18 דצמ 2012 14:37:26

    בשנתיים האלה, למיטב הבנתי, הליגה הייתה תחרותית יותר.

    עדיין קיים סיכוי שהלייקרס יקחו אליפות, כי בפלייאוף גם מקום שמיני יכול לקחת אליפות, אם הוא נותן פלייאוף גדול. כרגע (אם דגש על כרגע), הלייקרס לא ברמה שציפו. אבל כמו שדדי אומר, העונה עוד ארוכה, ויכול להיות שהם יקחו את זה. הסיכויים נמוכים.

  14. רפאל

    18 דצמ 2012 16:42:20

    אם כבר משווים, דווקא הלייקרס דומים יותר ליוסטון של 96-97 שנתיים אחרי שתי האליפויות (כמו הלייקרס) הם צרפו את ברקלי (נאש? השינוי של הוארד וביינום בסה"כ שומר על מאזן כוחות )וששת השחקנים המובילים ביוסטון היו בני גיל מעל 33 (האקים, דרקסלר , בארקלי, אדי ג'ונסון, מריו אלי וקווין וויליס). השחקנים המבוגרים של יוסטון נשחקו במהלך העונה הסדירה (תבדקו את מספר הדקות של קובי……)והגיעו למקום השלישי במערב. ואחרי סדרה בת שבעה משחקים מול סיאטל בחצי גמר המערב הם הגיעו לגמר המערב מול יוטה והפסידו בששה משחקים הירןאים שהוכרעה במשחקים צמודים שבסיומם השחקנים המבוגרים של יוסטון נפלו מהרגליים

  15. אלעד אייל

    18 דצמ 2012 19:26:21

    אסי הזכרת לי את אחת העונות המיוחדות שאני זוכר. יוסטון אגב הייתה פעמיים בפלייאוף הזה בפיגור משמעותי. בסיבוב הראשון בסדרת הטוב מ – 5 הם פיגרו 2-0 מול יוטה והיו מרחק הפסד מהדחה, אבל התעלו וניצחו 3 משחקים ברציפות כולל את החמישי בחוץ. גם בסיבוב השני מול פיניקס הם פיגרו 3-1 אבל הצליחו להפוך ל4-3. אגב אם אני זוכר נכון גם בגמר מול אורלנדו הם פיגרו במהלך המשחק הראשון ב20 הפרש והפכו את התוצאה במטווח שלשות מטורף.

    בראיה היסטורית מדובר באחת הקבוצות עם האופי הקשה ביותר להכנעה. הם לא היו המוכשרים ביותר, רחוק מכך בוודאי באליפות הראשונה, אבל הם לא נשברו אף פעם. הורי המשיך אח"כ כשחקן קלאץ' גם לליקרס וסאן אנטוניו, ויזכר כאחד הגדולים בתחום. גם סאם קאסל נתן קריירה יפה, ואף הוביל יחד גארנט וספריוול את מינסוטה לגמר מערב היסטורי.

    דרקסלר איתרע מזלו, והוא נחת בתקופה בה שיחק הגדול מכולם בעמדה שלו ובכלל, וכך הוא נותר יחסית בצל לאורך הקריירה, ולא זכה למעמד הראוי לו למרות שהוא אחד הגדולים בהיסטוריה בעמדה 2.

    אגב מנחם רק כדי לזרות מלח על הפצעים – באליפות הראשונה האקים חסם את יואינג ומנע ממנו קליעת אליפות היסטורית, דווקא אחרי פרישת ג'ורדן. יואינג הוא אחד הניזוקים הגדולים מתקופת

  16. אלעד אייל

    18 דצמ 2012 19:29:05

    ג'ורדן, ולעניות דעתי יואינג היה ראוי לזכות באליפות אחת לפחות כמו גם בארקלי אחרי שסחב את הניקס שנים ארוכות על כתפיו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט