בחירות הדראפט הטובות בהיסטוריה – #22/ רון טחן

בשעה טובה הגענו כבר לבחירה ה – 22, בה מככבים בעיקר שחקני עבר, חלקם מוכרים יותר, חלקם מוכרים פחות.בואו נתחיל

שווים אזכור

1.בוב וייס (1965) – וייס בר המזל נבחר בסיבוב החמישי ע"י פילדלפיה, ובעונתו השנייה זכה לצפות בווילט צ'מברליין, האל גריר וצ'ט ווקר מסדרים לו טבעת אליפות. הגארד הצנום המשיך לקריירה בת 12 שנים במהלכה קלע 7.6 נק' למשחק, ובהמשך הפך למאמן ראשי, בין היתר, בספרס, אטלנטה, קליפרס, וכן אפיזודה קצרה בסיאטל. מאזנו כמאמן (223 ניצחונות – 299 הפסדים, 3 הדחות בסיבוב הראשון של הפלייאוף)

2.ג'ין מור (1968) – מור, שנבחר ע"י מילווקי מעולם לא שיחק ב NBA, אך השאיר את חותמו ב – ABA, ואלא אם כן הליגה תיפתח מחדש לאחר שביתת השחקנים הבאה, מור יישאר לנצח מלך העבירות של ליגת העבר.

סוג של מלך…

3.דאג מו (1961) – למרות שנבחר פעמיים בדראפט (נבחר במקום ה-52 ב 1960), מו העדיף לשחק ב ABA, ונחשב לאחד מכוכביה. אל ה-NBA הגיע מאוחר יותר כמאמן, ורשם קריירת אימון מוצלחת למדי. הוא אימן את הספרס 4 שנים, והעביר עשור בדנבר (1980-1990) כולל זכייה אחת בתואר מאמן העונה, לפני שהגיע לתקופה קצרה לפילדלפיה, בה הצליח פחות. את קריירת האימון סיים עם 628 ניצחונות ו 529 הפסדים. הישג השיא שלו היה גמר המערב מול הלייקרס של עבדול ג'אבר ומג'יק.

4.מייסון פלאמלי (2013) – נבחר ע"י ברוקלין, הפגין יכולת טובה כשניתנה לו ההזדמנות, ואף זכה להיכלל בסגל נבחרת ארה"ב שזכתה בקיץ שעבר באליפות העולם.

מייסון הוא השחקן המוכשר ביותר בבית פלאמלי (שלושת האחים זכו באליפות המכללות עם דיוק, בשנים שונות), ובקיץ הועבר בטרייד לפורטלנד, טרייד שלדעת הנטס עוד יצטערו עליו.  אני מאמין שהוא בדרך להתמודד על תואר השחקן המשתפר של העונה, בהנחה ולילארד יסכים למסור.

5.ריימונד טאונסנד (1978) – לא מזמן קראתי באחד מאתרי הספורט הישראלים שג'ורדן קלארקסון, הגארד המצוין של הלייקרס, עשה היסטוריה כשהפך לשחקן הראשון ממוצא פיליפיני ששיחק בליגה. מתברר שמדובר בטעות. מלבד העובדה שנייט רובינסון הוא 1/8 פיליפיני, טאונסנד (1/2 פיליפיני) הוא הראשון. מבחינה מקצועית, טאונסנד, שנבחר ע"י גולדן סטייט, לא עשה היסטוריה כלשהי וסיים 3 עונות עם 4.8 נק' למשחק.

6.ג'ארד דאדלי (2001) – לאחר פתיחה בינונית בקבוצה שבחרה אותו, שארלוט, הפך דאדלי לשחקן לגיטימי ביותר בפיניקס, שסיפק הגנה טובה וקלע לא רע מחוץ לקשת. לאחר תקופה מעולה בפיניקס, הועבר בטרייד לקליפרס, שם ציפו ממנו לעשות אותו דבר, אך הוא לא עמד בלחץ, וכרגע משתקם במילווקי.

7.קייל מייסי (1979) – נבחר ע"י פיניקס, בה שיחק חמש עונות לא רעות (כולל עונה של 14.2 נק' למשחק), והמשיך משם לשיקגו ואינדיאנה. סיים קריירה בת 7 עונות עם 9.5 נק' למשחק,

8.רנדי וויטמן (1983) – וויטמן הצעיר נבחר על ידי הוושינגטון בולטס ב 1983, אך הועבר בטרייד לאטלנטה, בה קלע 10 נק' במשך 5 עונות, עד שהועבר לסקרמנטו. את הקריירה סיים כשחקן שולי על הספסל של הפייסרס (סיים את הקריירה עם 7.4 נק' למשחק), והמשיך מיד לכמה משרות של עוזר מאמן, עד שבשנת 1999 קליבלנד נתנה לו צ'אנס כמאמן ראשי.

בתור מאמן הוא נכשל בגדול בקליבלנד ובמינסוטה, וגם בוושינגטון הוא התחיל רע מאוד, אך בשנתיים האחרונות הצליח להוביל את הקבוצה למאזן חיובי, וינסה להוביל אותה בעונה הבאה לצמרת המזרח.

9.ג'רי ריינולדס (1985) – אם תהיתם מהיכן מגיע המושג "24/7", הנה התשובה. ריינולדס היה הראשון להשתמש במושג זה, כאשר תיאר את הג'אמפ שוט שלו כאמין כמו העובדה שיש לנו 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, ו 365 בשנה.

האם ריינולדס דיבר דברי אמת? בערך… ב 8 עונותיו בליגה, השחקן שנבחר ע"י מילווקי, תרם 9.1 נק' למשחק.

10.קני תומאס (1999) – פאוור פאוורד נחמד שהעביר 11 עונות נחמדות לא פחות בליגה, רובן כשחקן חמישייה (9.3 נק' למשחק). לשיאו הגיע בפילדפיה של אלן אייברסון,כשסיים את עונת 2003/4 עם 13.6 נק' ו 10.1 ריב' למשחק. 

11.אוליבר מילר (1992) – סנטר נמוך (2.05) ועב בשר (בתקופתו בליגה שקל בסביבות ה 140 ק"ג), נבחר ע"י פיניקס, והגיע לשיאו בטורונטו, שם תרם 12.9 נק' ו7.4 ריב' למשחק. סיים 9 עונות עם 7.4 נק' למשחק.

שחקן גדול, אבל ממש גדול.

הקשר הישראלי

ביירון אירווין (1989) –לא הותיר רושם מיוחד בשלוש עונות ב-NBA (קלע 5.2 למשחק), אך בישראל הלך לו טוב יותר, אם כי לזמן קצר.אירווין הגיע בשנת 1993 להפועל גבעתיים, וקלע 22 נק' למשחק, אך נשאר לשמונה משחקים בלבד. אירווין משמש כיום כסוכן שחקנים, ובין לקוחותיו נמנו בחלוף השנים חבר'ה כמו שון מריון,סטיבן ג'קסון,ג'ייסון טרי, ואיזייה תומאס.

ג'ריל ססאר (2001) – נבחר ע"י אורלנדו, ולאחר שנתיים בהן לא הצליח לבלוט (2.4 נק') החל את מסעותיו בעולם, ועשה גיחה קצרה אל בני השרון, במטרה להחליף את קוקי בלצ'ר. לצערו של ססאר, הוא לא שיחק יותר משלושה משחקים בארץ עקב פציעה.

10 הגדולים

10. קורטני לי (2008) – כבר בעונת הרוקי שלו תפס הבחור הצעיר מקום בחמישייה של אורלנדו של דוויט הווארד בשיאו, והיה שותף מלא לריצת הפלייאוף של הקבוצה, שהגיעה עד לגמר ה-NBA.

ומה היה בגמר? משחק מס' 2: טורקוגלו (בפלייאוף מדהים שסידר לו חוזה עתק) חוסם את קובי בראיינט ואורלנדו זוכה בכדור. לי בורח לבראיינט וההגנה בדרך לליי אפ ניצחון מהסרטים, ואז…

אורלנדו המשיכה והפסידה בגמר, ולי נשלח בטרייד בנטס. בניו ג'רזי לי המשיך להשתפר, אבל לאחר עונה נשלח פעם נוספת בטרייד, הפעם ליוסטון. אחרי שתי עונות "בסדר" לי הועבר לבוסטון והיה די חלש, אך אז הגיע הטרייד לממפיס, ומאז הוא תפס את המקום בחמישייה, והפך לשחקן NBA  לגיטימי לחלוטין.

ו… הוא אפילו התגבר על אותו ליי-אפ:

9.ג'ארט ג'ק (2005) – נבחר ע"י דנבר אך הועבר מיד לפורטלנד, ונחשב לאחד הרכזים המחליפים היותר טובים היום בליגה. נמצא בליגה כבר 10 שנים, ותרם עד כה 11 נק' ו 4.4 אס' למשחק.

8.סקוט סקיילס (1986) – נבחר ע"י מילווקי, ופרץ באורלנדו , בה הפך לאחד הרכזים המוסרים הטובים בליגה, וזכה בתואר השחקן המשתפר של הליגה. סקיילס נחשב לאחד מקלעי העונשין הטובים אי פעם (88.9% בקריירה), ואחראי במו ידיו לאחד השיאים הקשים יותר לשבירה בליגה – 30 אס' במשחק אחד.

הוא שיחק 10 שנים בליגה, וסיים עם 11.1 נק' ו6.5 אס' למשחק. אחרי הפרישה הפך למאמן, הספיק לעבוד בפיניקס (3 עונות), בבולס ובמילווקי (5 עונות בכל אחת). העונה הוא ידריך את אורלנדו הצעירה.

7.ג'וני דיוויס (1976) – נבחר ע"י פורטלנד, וכבר בעונתו הראשונה טעם את טעמה של אליפות,  כשסייע למו לוקאס, ביל וולטון וליונל הולינס להביא אליפות לאורגון. הגארד המוערך נשאר 10 שנים בליגה, בהן קלע 12.9 נק' למשחק ומסר 4.5 אס' למשחק.

דיוויס המשיך בעולם הכדורסל, ואימן ב – 3 קבוצות שונות בהצלחה מועטה(73 נצחונות, 146 הפסדים), כולל שני הפסדים כמאמן זמני בממפיס, שאחריהם חזר לסייע לחברו מהעבר, ליונל הולינס, שמונה לתפקיד המאמן הראשי.

6.קנת' פאריד (2011) – לאחר שהיה בין מצטייני נבחרת ארה"ב בקיץ האחרון, זכה ה MANIMAL לחוזה בשווי 50 מיליון דולר, ובדנבר ציפו גם לשדרוג ביכולת. עם זאת, פאריד חווה עונה לא טובה, ודנבר עצמה די התרסקה.

עם זאת, במהלך 4 שנותיו הראשונות בליגה, פאריד בן ה-25 בהחלט גילה פוטנציאל רב להפוך לפאוורד טוב בליגה, ואם הוא יחזור לשחק עם האנרגיה וההתלהבות, אין סיבה שלא יצליח.

5.לאונרד יוג'ין "המשאית" רובינסון (1974) – נבחר ע"י וושינגטון, ואת פריצתו הגדולה עשה בניו אורלינס ג'אז בעונת 1977/78, עונה בה הוביל את הליגה במספר הריבאונדים (15.1) והדקות (44.1) למשחק. משם הוא עבר לפיניקס, ונתן עוד כמה עונות יפות, לפני שהגיע לניקס, שם התקשה לשחזר את יכולתו.

 

הוא סיים את הקריירה לאחר 11 עונות עם ממוצעים של 15.5 נק' ו 9.4 ריב' למשחק, ושתי בחירות לאולסטאר.

4. רג'י לואיס (1987) – נבחר ע"י בוסטון, ולאחר שמיעט לשחק בעונתו הראשונה, הפך בהדרגה לכוכב הקבוצה בהשקפתם הצמודה של לארי בירד וקווין מקהייל. לשיאו הגיע בעונת 1991/2, העונה בה הפך לאולסטאר וקלע 20.8 נק' למשחק, שהפכו ל 28 בפלייאוף (ב 6 עונותיו בסלטיקס קלע 17.6 נק' למשחק).

לצערם של כולם, עונת 1992/3 הייתה עונתו האחרונה.

במהלך חודש מרץ של אותה עונה, לואיס התלונן על סחרחורות, וכעבור חודש, התמוטט במשחק הראשון של הפלייאוף.הוא עבר סדרה של בדיקות, שבסופן נקבע על ידי ד"ר מדג', שהוא סובל מבעיה ניורולוגית. רופא הקבוצה של בוסטון, ד"ר שלר, התעקש שהשחקן יקבל חוות דעת נוספת, ולאחר התייעצות עם מומחים, שלואיס לא יוכל להמשיך את הקרירה שלו  עקב הפרעות קצב לב.

בבוסטון בחרו ללכת על חוות הדעת הראשונה ואישרו ללואיס לחזור לאימונים, ובאחד מאימוני הקיץ, לואיס התמוטט פעם נוספת. הוא הובהל לבית החולים, אך שם נאלצו לקבוע את מותו, בגיל 27 ו 8 חודשים בלבד. גופיית השחקן שלו, הנושאת את המספר 35 נתלתה באולמה של בוסטון.

3.ווין אמברי (1958) – נבחר ע"י סיאטל, אך הועבר לסינסניטי רויאלס, בה הפך לאחד השחקנים הבולטים בליגה, ובמשך 5 עונות רצופות נבחר הסנטר למשחק הכוכבים של הליגה. בעונת 1966/67 הצטרף לבוסטון והפך לשחקן רוטציה, ובעונתו השנייה ההקרבה השתלמה כשזכה בטבעת אליפות. עונה לאחר מכן הצטרף למילווקי, חזר להיות שחקן משמעותי, ופרש ממשחק פעיל לאחר 11 עונות בהן קלע 12.5 נק' ו 9.1 ריב' למשחק

פורץ דרך

 

בשנת 1971, הפך אמברי לגנ'רל מנג'ר האפרו-אמריקאי הראשון בתולדות הליגה (מילווקי), ובשנת 1994 הפך להיות הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון של קבוצה (קליבלנד). בשנת 1999 הוצג בהיכל התהילה של הכדורסל.

2. נורם ניקסון (1977) – נבחר ע"י הלייקרס, וזכה להיות שותף מלא לשתי אליפויות של קבוצת הלייקרס הגדולה. לאחר שש עונות מוצלחות הועבר בטרייד לקליפרס (עבור ביירון סקוט), ולאחר שנתיים די מוצלחות, החל לסבול מ"קללת הקליפרס", ולא שיחק כדורסל במשך מעל לשנתיים בגלל פציעות. כשחזר, זה כבר לא היה אותו דבר, והוא הודיע על פרישה.

את 10 עונותיו בליגה סיים עם 15.7 נק', 8.3 אס', ו1.5 חט' למשחק. נבחר פעמיים למשחק האולסטאר.

1.ג'ורג' מג'יניס (1973) – מגיניס הגיע לNBA בתור ה MVP המכהן של ה ABA, שם הוביל את אינדיאנה לשתי אליפויות. בשתי עונותיו הראשונות ב NBA בפילדפיה, בהחלט ענה על הציפיות הגבוהות.

בשנתיים הראשונות שלו בקבוצה, נחשב לאחד הפאוור פאוורדים המוערכים בליגה, ונבחר פעמיים לאחת מחמישיות העונה. הוא שיחק בסה"כ 7 עונות ב NBA, וסיים את הקריירה בגיל 31 בקבוצתו האהובה, אינדיאנה (הפעם בNBA כמובן), עם 17.2 נק' ו 9.8 ריב' למשחק.

הישגיו ב ABA

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  3. עידו גילרי

    26 יול 2015 08:25:49

    רואים שהגענו לאיזור הדמדומים.
    בכל אופן לדעתי הבחירה הטובה ביותר במקום ה-22 הייתה הופכת להיות רג'י לואיס אם הלב שלו לא היה קורס לו ככה פתאום. גם בעונות שכן קיבלנו ממנו אני חושב שהוא נכנס בטופ 5 כאן.

    2. המשגיח

      26 יול 2015 09:32:27

      הייתי בטוח שעברתי מחזור מחזור.
      לא ברור לי איך פספסתי אותו (ואת דון נלסון בפעם הקודמת). ממש מבאס. אתקן היום בערב.

      1. עידו גילרי

        26 יול 2015 09:55:17

        אל תתבאס – אחלה טור.

        דרך אגב אני הייתי בטוח שכמוני גם אתה משתמש במנגנוני החיפוש של באסקטבול רפרנס. לפעמים הבאות זה עושה את החיים הרבה יותר פשוטים.

        במסגרת השווים אזכור קפץ לי גם השם של טייט ג'ורג' – פשוט בגלל שהוא שיחק עם נדב הנפלד אז בקונטיקט. מסתבר שהבחור יושב עכשיו בכלא על הונאת פונזי לא קטנה. לא סוג הפשיעה אליה התרגלנו משחקני כדורסל.

  4. דובי

    26 יול 2015 09:11:01

    אוליבר מילר מזכיר יותר מהכל את אנדרו ביינום. שחקן סופר מוכשר, עם תנועה טובה ויד רכה, אבל חסר בגרות ומשמעת.
    הייתה לו בעיית קשה שהוא התמודד איתה כמו שהבוקסרית שלי הייתה מתנהגת. התעלמות.
    למחנה האימונים הראשון הוא הגיע כשהוא שוקל יותר מ150 קילו, עם 22% שומן. כששאלו אותו למה לא הקפיד הוא טען שהמשקל שלו נשבר….
    אפשר להאמין כמובן, אבל לא לקבל.

    1. גיא

      26 יול 2015 09:26:26

      זה, וגם 10 סנטימטר פחות…

      כמה כשרון מבוזבז היה בסאנס של 93'.
      ריצ'י דומאס, שעונה קודם שיחק לצד ארל וויליאמס בהפועל חולון,
      ונתן עונה אדירה עם כמעט 16 נק', 6 רב', 2 חטיפות וחסימה למשחק.
      ואז נתפס משתמש בסמים, ולמעשה שורף קריירה מבטיחה.

      2. עידו גילרי

        26 יול 2015 09:43:28

        אוליבר מילר תמיד היה בעיני בהייפ הרבה מעבר לכישרון שהיה לו באמת. ריצ'י דומאס לעומת זאת – באמת בזבוז אדיר.

    2. ינון יבור

      26 יול 2015 09:48:23

      מילר ממש לא מזכיר לי את ביינום. האחד שמן, איטי ורחב והשני קליל ודינמי (בשנים ששיחקו נורמלי לפחות). אוליבר מילר מזכיר לי יותר את קיבו סטיוארט המקרר.

  5. איתי

    26 יול 2015 10:10:47

    אוליבר מילר היה בדיוק כמו סופוקלייס שחורציאניטיס רק, – , עם כישרון כדורסל וסיבולת קצת יותר גדולה.
    שניהם הוכחה לכך שאין מקום בכדורסל המודרני לשחקנים איטיים ושמנים.

  6. Berch

    26 יול 2015 10:11:11

    עבר הרבה זמן מאז שהייתה בחירת מזל ב 22. למרות שקנט פאריד הוא גניבה ולא ממזמן, עדיין נראה שהאיזון שבטבע מזמן לנו עוד הפתעה שתתפתח בשנים הקרובות

  7. ינון יבור

    26 יול 2015 10:44:31

    לכותבים המוכשרים:
    זה הזמן אולי לנצל את מספר הבחירה (עשרים פלוס) כדי ליצור רשימה באותו אורך. למשל לטור הבא: 23 הבחירות הטובות של בחירה 23 (וחסר לכם שלא מופיע שם איש הברזל מ-LA)

  9. MBK

    26 יול 2015 14:03:23

    אחלה פוסט
    נורם ניקסון נדפק ביג טיים על המעבר לקליפרס
    ביירון סקוט לעומתו פרח באל איי ואני בספק אם היה מגיע רחוק בקליפרס

  10. עגל

    26 יול 2015 14:15:44

    גם אני אהבתי את סקוט סקיילס כשחקן, הוא ידע לרכז כמו שצריך, ולא חיפש את הסל בכל הזדמנות. אין פלא שהוא מחזיק בשיא האסיסטים למשחק בודד.
    שחקנים כמו אוליבר מילר באמת כבר נעלמו, סופו הוא השריד האחרון וגם זה רק באירופה וגם זה כבר לא להיט כמו בעבר.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט