כריס פול, הלוא הוא CP3, הסופרסטאר הגדול והנערץ, אולי אחד מהאנשים – כמו הרבה מכוכבי ה-NBA, הנערצים ביותר בעולמנו מקבל את הכדור.

השעון מראה כ-30-35 שניות (אני כבר לא זוכר) והתוצאה 96-93. שומר עליו קוואי לאונרד. השחקן של מילס – קרופורד אני חושב, מגיע לתת לו פיק כדי לגרור חילוף. החילוף מצליח (לאונרד שומר על קרופורד ומילס על פול) – ואני חושב לעצמי, בטח יבודדו את פול.

אבל אז אני מגלה שטעיתי. גריפין בא לתת לו פיק – המהלך הכי יעיל של הקליפרס (או לפחות אחד מהיותר יעילים) לאורך כל העונה וכמו כן במשחק, פול מטעה את ההגנה וקובר פלואטר קל יחסית שנועל את המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=aujp_bvIq_s

מה יקרה ברוב הפעמים (טוב, בסדר, בחלק גדול מהפעמים)? פול/לברון/דוראנט (או ווסטברוק – המצב ב-OKC מתוסבך)/וכו' יבודד – במקרה הטוב אחרי חילוף, במקרה הלא טוב ללא חילוף ובמקרה הכי גרוע כשיש מעט זמן לזרוק וההתקפה מתחילה מאוחר מידי.

למה זה קורה? לא יודע, אבל לדעתי, זה מאוד אמריקאי. יש בבידוד הזה משהו שאומר "הוא הגיבור – הוא יסחוב אותנו על הגב, this is his time to shine". אז לחברינו ממעבר לים: לא! זו טעות!

אם זה כל כך טוב, למה לא משתמשים בזה הרבה במשך 47:30 הדקות לפני זה? כי אחוזי הקליעה בבידוד הם נמוכים משמעותית מהאחוזים אחרי הנעת כדור, גרימת חילופים, התשת ההגנה ובלבול הרוטציות.

זה מאוד לא יעיל, כי אין הרבה הפתעות בזה – אתה יודע שהשחקן הזה יחדור לסל, ואם לא אז ישחרר זריקה גרועה ממיד ריינג', אבל העיקר – אם הכדור ייכנס (והוא לא) המהלך יופיע במקום הראשון בטופ 10 של מחר.

מה, אבל מהלך שיגרום סל אחרי משחק מסירות לא יגיע לטופ 10? אובכן, הוא כן יגיע, אבל לא למקום הראשון, לא לטופ של הטופ – כי זה מהלך שהאוהד הממוצע אומר "מהלך חכם, איזה יופי של הנעת כדור – הם הצליחו ליצור זריקה טובה מאוד", אבל הוא לא אומר "וואו!! לברון ג'יימס!!, איזה שחקן! תראה איך הוא קלע למרות ה-11 ידיים שהיו לו בפרצוף!" כמו בסל של אחד על אחד.

תראו את המהלך הזה של רוז (סליחה, נזכרתי בזה ברגע שאמרו לי buzzer beaters וגם בסל של ג'ורדן כמובן, אבל זה מייצג נהדר את מה שאני רוצה להראות.) יש לו כמעט 20 שניות שבהם היה אפשר לתת חסימות, לתת חיתוכים, הנדופים (handoffs), לתת את הכדור לפוסט, להוציא אותו מהפוסט, להכין חביתה. והוא (לא בהכרח באשמתו – גם, או אולי רק ת'יבאדו אשם בזה) מכדרר אותו עד שהוא לוקח זריקה גרועה שנכנסת. למה השדרן כ"כ בהלם, כי זו זריקה שלא קשורה לעולם הכדורסל – היא קשורה ל"ארץ הפוקסים".

אגב, ככל שהמהלך קשה יותר, כך התוצאות "מרשימות" יותר. כך השחקן שזרק נחשב למדהים יותר ו-ווינר יותר. אז יש לי חדשות בשבילכם: הרבה מאוד פעמים, הוא פשוט בעל המזל הגדול ביותר.

תמיד אומרים:"אין להם גו טו גאי, זו הבעיה". אז נכון, גו טו גאי יכול לעזור במקרים מסוימים, הוא עוזר כשההתקפה נתקעת לפעמים, הוא יכול לתת לך נקודות כשאתה צריך – אבל במהלכים האחרונים יהיה הרבה יותר יעיל שמייק דאנליבי, שמתמחה בשלשות, יקבל שלשה קלה (יחסית כמובן) מהפינה מאשר דריק רוז או ג'ימי באטלר יקבלו שלשה קשה מאמצע הקשת כשהם בתנועה ויש להם שומרים בפרצוף.

אחד מהדברים שאנחנו אוהדי הכדורסל אוהבים זה בידודים. יש בזה משהו נורא מותח, מרהיב ומלהיב, אם הכדור נכנס אתה צורח משמחה או כמעט מתחיל לבכות. כשזה מהלך קבוצתי, אתה יותר המום – איך הוא נשאר לבד כל כך? איך הם לא שמרו עליו – הרי הוא קלעי השלשות הכי טוב בקבוצה? הרגשות הרבה פחות מוקצנות שזה מהלך קבוצתי שנכנס.

אז מאמנים, אתם מכירים את הדבר הלבן הזה, שאפשר לשרטט אליו תרגילים שונים? כן, אתה צודק פופ – הלוח המחיק. אנא מכם, אם ניצחון קבוצתכם באמת חשוב לכם ואם אתם רוצים להיות הכי יעילים בקלאץ', אל תלכו על בידוד – תשתמשו בלוח ושרטטו תרגיל.