שלום לגולשיי וצוות אתר הופס! חג הודיה שמח מפיניקס החמימה!

הפעם, אחד החברים שכבר רכשתי כאן שכנע אותי להתחלק איתו במונית למשחק.
תקראו לי קמצן, אך אשיב בחסכן! דן חסכן! אך אין ספק שהנוחיות של נסיעה של 35 דקות מהבית לאולם עדיף על כל דרך התניידות אחרת. היה ערב נעים וצחיח כאשר הגענו לאולם הפוטפרינט סנטר.

לאחר הנצחון הענק נגד הלייקרס אתמול, והחזרה המוקדמת של קווין דוראנט (הקדים ביומיים את הצפי) להרכב הפותח, התחושה הרווחת מחוץ לאולם ובקרב האוהדים הייתה גבוה ומלאה בציפיות. כולם היו בהתרוממות רוח שהזכיר את אותם האנרגיות מפתיחת העונה, בהן פיניקס הייתה אחת הקבוצות הבלתי מנוצחות בליגה.

"אנחנו נקח אליפות!" צועק אוהד אחד "אין לכם סיכוי!" משיב אוהד ברוקלין אמיץ שהגיע לאולם עם גופייה של קבוצתו והאוהדים שהגיעו מניו-יורק אכן היו חצופים, רועשים וחסריי בושה לפרקים רחבים של המשחק.

ברוקלין הגיעה למשחק ללא שני שחקני חמישייה שלה. הקלע המוביל שלה, קאם תומאס, והריבאונדר המוביל שלהם, ניק קלקסטון. יחד עם עוד 3 שחקנים פצועים אחרים ביניהם בוגדנוביץ' המנוסה, האיר שיהיה להם קשה מאוד לעמוד מול פיניקס לאחר נצחונה המוחץ מול הלייקרס. אצל פיניקס? סגל מלא. אין פצועים בכלל.

רבע ראשון

הרבע הראשון נפתח כמעין פיק אפ גיים בין הקבוצות, מעין Shootaround אחד מול השני. כל מי שקיבל כדור מיד חיפש את הטבעת והכדור לא הפסיק לצלול אל תוכו. כמעט 80 נקודות נקלעו ברבע הראשון בלבד! האולם זמזם מקצה לקצה והיה עניין רב. "בואנה אתה קולט! 37 נקודות ברבע אחד!" מתלהב אוהד שלצידי. עבורי זה היה נראה יותר כמו חימום מנועים ומשחקון פנימי בין השחקנים, לראות מי לוהט, מי קר, למי הולך להיות משחק טוב ולמי פחות. הרבע הראשון מסתיים בתוצאה – 37-34 לפיניקס.

רבע שני

כשדוראנט מקבל את הכדור ביד, מרגישים את המתח באוויר. זה לא רק האוהדים, אלא גם השחקנים. יש משהו אוטונומי באופן שהוא נע ומאוד קשה לעצור אותו. יש מעין בועה של יראה סביבו וברוב המקרים שהכדור אצלו, ראוי לצפות שהוא ינסה לקלוע בג'אמפר טיפוסי. המשחק מתקדם ונהא מאוד תחרותי. דניס שרודר הוא רכז נפלא והחיוך שלא יורד מפניו מוסיף לקסם שלו. לפרקים גדולים של המשחק, הוא היה שחקן הטוב ביותר על הפרקט.
ברוקלין נראית אנרגטית יותר, רעננה יותר למרות היעדרות שחקני מפתח. אך הסיפור של המשחק הזה הוא טייריס מרטין.
מי? זה מה שכולם באולם שאלו. כי טייריס מרטין קלע במשך שני עונות בליגה 33 נקודות ב-21 משחקים בהם שותף. הערב? הוא קלע ב-%77 מהשדה ו%80 אחוז מהשלוש!


Credit : Netsdaily.com

ברוקלין צלפה הערב 18 שלשות לעומת 12 של פיניקס ומרטין קלע 8 מהם!
לקראת שריקת המחצית, נדמה שפיניקס מתחילה להתפורר וברוקלין משתלטת על המשחק אך התוצאה מראה על שוויון 63.

לפני תחילת המשחק, הסברתי לחבר שאיתי שאנחנו הולכים להחליף כסאות במהלך המשחק. שהאולם לבטח לא יהיה מלא ונתקדם לכיוון הפרקט כל עוד המזל ישחק לצידנו. היו לו שאלות בנוגע למהימנות של העניין, אז ללא חשש דבר ראשון ניגשתי לסדרן. "אתה אוהב את העבודה שלך?" שאלתי. "אמממ…זה בסדר. יותר טוב מעבודות אחרות…" הוא ענה באדישות. "אתה בכלל אוהב כדורסל?" שאלתי. "אממממ, כן…כדורסל זה אחלה. אני לא אוהד מטורף, אבל זה דבר נחמד" שוב מגיב באדישות נחרצת. "לא נשמע שאתה מתלהב כל כך, אז למה אתה בכל זאת עושה את מה שאתה עושה?" שאלתי אותו. עיניו נפקחו מעט כי מי בכלל מדבר עם הסדרנים בד"כ, הוא חייך וענה "מה שאני אוהב בעבודה שלי זה לגרום לאנשים לחייך. לעזור לאנשים ולראות איך הם נהנים שהם מגיעים לאולם. אתה כאן במשחק ספורט, אך אנחנו צוות הסדרנים עובדים עם כל ההופעות והאירועים שמתרחשים כאן באולם. אני לא מתעשר מזה, אבל זה עושה לי את היום איך אנשים מתלהבים מכל דבר הכי קטן שהם רואים שהם מגיעים לכאן. אני אוהב להסתכל על ההתלהבות של האנשים באירועים. כמה הם מתרגשים, איך הם נהנים. זה עושה לי את זה, לראות את ההתלהבות שלהם בעיניים. איך אני יכול לעזור למישהוא פשוט למצוא את הכסא שלו והם מחזירים לי עם חיוך מלא התלהבות. זה שווה לי את הכל" לבסוף ענה באנושיות וחדווה. "התשובה שלך מקסימה מאוד. זה מחמם את הלב" השבתי ושנינו הסמקנו לחצי רגע. חבר שלי משתהא ברקע כשאני שואל עוד שאלה בלפני שנפרדנו "נכון זה בסדר לרדת לכסאות נמוכים יותר אם הם פנויים?" והסדרן עונה "בטח שזה בסדר, רק תשאל אותנו אם זה בסדר ובשמחה נתן לך לשבת איפה שתרצה, בעיקר לאחר שריקת המחצית…אבל תעשה טובה, תהיה בטוח שלא לשבת בכסא של מישהוא אחר…" ועניתי "אתה יודע איך יודעים אם הכסא תפוס או לא?" והוא שואל במבטו "אם הכסא חם, אז ישבו בו, אם הוא קר…הוא ריק. המשחק הראשון שהלכתי אליו היה בגיל 6 בשיי סטדיום, אני מבין את החוקים הכתובים והבלתי כתובים!" עניתי עם השאריות של המבטא הניו-יורקי שלי. הוא השיב בצחוק "מגיל 6 אתה הולך למשחקיי ספורט? אני מרחם עלייך!" ונפרדנו בחיוך.

בדיוק כך עשינו ובתחילת הרבע השלישי, שוב בשורה מספר 10. אני מתחיל להתמכר למיקום הזה וכל מקום אחר, מתחיל להרגיש לי רע ומנוכר.

רבע איום מבחינתה של פיניקס. איבוד כדור לאחר איבוד כדור. הגנה איטית ומבולבלת ודניס שרודר נראה כמו קובי בראיינט לרגעים מסויימים. מלא בטחון והחיוך הזה, מאיר את הלילה. סה"כ 17 איבודי כדור לפיניקס (שתורגמו ל-24 נקודות) במשחק. 7 לדוראנט! ברוקלין שוטפת יותר, מאמנה פרננדז נראה להוט בזמן הטיים אווטים כאשר בודנהולצר מגיע אל שחקניו רק בעשר השניות האחרונות שלהם ומעביר להם כמה מילים. פרננדז לא מפסיק להלום בשחקניו למשך יותר מדקה והם קשובים אליו מאוד. למרות השמות האלמוניים יחסית של ברוקלין, כמו טרנדון ווטפורד היא שיחקה משחק קבוצתי נפלא שאוהדי הסאנס יכלו רק לעמוד מהצד ולקנאות.

ברבע הרביעי והאחרון המגמה המשיכה וברוקלין פתחה פער של 18 נקודות בשיאה. בראדלי ביל עוד הראה קצת ניצוצות עם חדירות לסל בלפניי שעזב את הפרקט עם מתיחה בשריר התאומים וכאבים בקרסול. גם יוסוף נורקיץ' לא שותף בחצי השני בשל הקרסול הבעייתי שלו. זמן הגארבג' התחיל מוקדם ו-7 דקות לסיום חלק גדול מן האוהדים כבר עזבו את האולם. מעציב משהו.

בסיום : 127 – 117 לברוקלין ואני עומד על מאזן של 0:2 מאז שהגעתי לכאן. אמשיך להגיע לאולם ולקוות לסקר את הנצחון הראשון שלי עם פיניקס.

קלעו לברוקלין : טייריס מרטין 30 נקודות (נבחר ע"י גולדן סטייט בדראפט 23' ושיחק שנה שעברה בליגת הפיתוח) , שרודר 29 נק' , בן סימונס עם כמעט טריפל דאבל 14 נק', 8 אס', 9 ריב' וטרנדון ווטפורד עם 18 נק'

לפיניקס : דווין בוקר 31 נק' , דוראנט 30 נק' , ביל 17 נק' , טיוס ג'ונס עם 12 אס'.

התבוננויות :

אני מאמין שעם כל משחק שאהיה בו, ההתלהבות תרד…אך לבינתיים היא ממשיכה לרקוע שחקים.
אתמול שמתי לב לראשונה, כמה אלכוהול נצרך במהלך משחק ולמעשה שיש באולם אלפיי אנשים שיכורים לחלוטין. $18 לליטר בירה הם יקרים מדי עבורי ואני מסרב לתת לזה יד, כאשר בסופרמרקט אני יכול לקנות 6-8 ליטר בסכום הזה. בשירותים היה אדיוט שיכור שהתגאה בקול בכך שהוא לא שטף ידיים אחרי שהוא עשה פיפי ו"התפכחתי" לראות באמת כמות מאסיבית של אלכוהול ואנשים פשוט מחוקים. אני לא יודע מה אני מעדיף יותר, כדורסל כמו בארץ וברוב המקומות בעולם, בהם צריכת אלכוהול אסורה או עם. אני משער שאם היה לי תקציב בלתי נדלה, הייתי קונה אחד וחושב אחרת. אך אתמול הבנתי עד כמה שזה גורם עיקרי, משפיע ומהדהד באווירה באולם. רק לחשוב על מבנה אחד עם 5-8 אלף בני אדם שיכורים, איך לא קורה שם אסון בכל משחק? תרבות חברים, תרבות.

הדבר השני שאני קצת מאוכזב ממנו הוא קווין דוראנט. כל כך חיכיתי לרגע לראות אותו משחק, העיניים שלי היו דבוקות אליו ונצרתי כל רגע שלו עם הכדור. היריבות בינו לבין סימונס נשמעה היטב מהמושב הקרוב שהיה לי והאמת היא, שהוא קצת דחה אותי. כל מילה שנייה שלו זה "Bitch" והוא סלאם-דוג אמיתי. אני מבין שהם שחקני כדורסל ושהתחרות היא בריאה גם עם הטחות וקללות, אך לעיתים היה לזה טעם רע. קצת הוריד לי ממנו כי הרגשתי שאני לא יכול לכבד אותו, אם הוא לא מכבד אחרים. בחיי שבמהלך מחצית אחת, הוא בטח אמר את המילה הזו בקול רם עשרות פעמים. תקראו לי רכרוכי ומיושן, אבל זה קצת מגעיל.

אפילו בתקציר הרשמי של הנ.ב.א על המשחק, צפו בכמה שניות הראשונות. הם לא חסכו זאת בעריכה.
מתחילת המשחק, זו כנראה המילה שיוצאת לו הכי הרבה מהפה. חבל.

עד המשחק הבא!!
Peace!!!!