פיניקס סאנס 117 (10-8) – ברוקלין נטס 127 (9-10) / מאנו

הדרבי של שתי הקבוצות האחרונות של קווין דוראנט, התברר כמשחק מעניין בין קבוצה שאמורה להיות טובה, קצת לא הייתה כזו, ועכשיו אולי חוזרת למצופה, לבין קבוצה שאמורה להיות לא טובה, קצת הייתה טובה, ובינתיים מסרבת לחזור למצופה, והסתיים בניצחון האחרונה.

איך זה קרה?

המשחק עצמו היה צמוד בחציו הראשון, אך הנטס פתחו פער של כעשר נקודות במהלך הרבע השלישי שלא נסגר עד לסיום. הנטס קלעו טוב יותר משלוש עם 18 קליעות ב-43% בהשוואה ל-12 קליעות ב-38% של פיניקס. הנטס גם הבריקו עם 21/22 מהקו, לא פחות מ-95% ששמים אותם במחוזות של סטף ונאש – נדמה לי שזה משהו שלא נראה מהם, או ממישהו אחר, יותר מדי העונה.

בנוסף, מישהו בשם טייריס מרטין (לא טייריס מקסי, כאן זה לא פילדלפיה – טייריס מרטין) החליט לקלוע 30 נק', שיא קריירה, ודניס שרודר, שאיכשהו נראה לי שהוא מסתובב כאן כבר איזה עשרים שנה ועדיין לא החלטתי מה אני חושב עליו, הוסיף 29 נק'. זה לא מספיק, אתם אומרים? משהו נוסף נדרש כאן? אז אספר לכם שבן סימונס קלע 14 נק', לקח 9 ריב' תמימים, אחד מהם בהתקפה, והוסיף 8 אס', ולך תתמודד עם הפתעה אסטרטגית כזו, עם שפן שככה קופץ לו מהכובע, ואפילו בודנהולצר לא ידע מה לעשות מול הדבר הזה. אני שמח לציין שהניצחון הזה הושג ללא קאם "קלוריות ריקות" תומאס, שלא מסתובב כאן יותר מדי שנים אבל אני יודע בדיוק מה אני חושב עליו, ועם קמרון ג'ונסון, שהפליא עם 11 נק', 8 ריב', 6 אס', 2 חט' וחסימה בודדת נגד קבוצת נעוריו.

את פיניקס הובילו בוקר עם 31 נק', 3 ריב' ו-4 אס', דוראנט עם 30 נק', 8 ריב', 2 אס' ולא פחות מ-3 חסימות, אולי אפילו על עצמו

View post on imgur.com

אבל גם 7 איבודים, שמעידים שהוא כנראה, באופן טבעי, עדיין קצת חלוד. טיוס ג'ונס הבלתי מנוצח דווקא נוצח הלילה, לא לפני שקלע 10 נק', קטף 2 ריב' וכמובן מסר 12 אס'. ידידי רויס אוניל קלע 8, קטף 4, מסר 2 וחטף 4 פעמים, אבל זה לא הספיק. בראדלי ביל קלע 17 נק' והציג לראווה פלוס מינוס של מינוס 23, הנמוך ביותר בשתי הקבוצות, כשהכי קרוב אליו הוא נורקיץ' עם מינוס 13, מה שאומר שכנראה שגם ביל קצת חלוד, וגם זה טבעי, אבל אני לא בטוח שזו רק חלודה, ונראה מה יהיה.

יוטה ג'אז 103 (4-14) – דנבר נאגטס 122 (10-7) / מאנו

בדרבי של הרי הרוקי הג'אז הצליחו להישאר בסביבה כמעט מחצית שלמה אך בסופו של דבר פערי האיכות, והמוטיבציה, בין שתי הקבוצות הביאו לניצחון דנברי משכנע.

מעניין לציין א' – שיוטה דווקא זרקו יותר פעמים לסל – 90 זריקות לעומת רק 84 של דנבר, אבל החכמה, לידיעת הגולש וומבי, היא לא לזרוק אלא לקלוע, ואת זה הג'אז עשו רק 38 פעמים לעומת 46 של דנבר, או באחוזים – יוטה קלעו ב-42 אחוז מהשדה, או, אם תרצו, החמיצו ב-58 אחוז מהשדה, בעוד שדנבר קלעו, אכן קלעו, ב-54 אחוז מהשדה.

מעניין לציין ב' – שיוטה דווקא קלעו יותר טוב מעבר לקשת – 16/43 שהם 37% – בעוד שדנבר עם 11/33 שהם (רמז – תצמצמו ב-11 את המונה והמכנה, יוצא ,1/3 ואת זה אפילו אני יודע) 33% בלבד.

אז איך בכל זאת יצא כזה הפרש? אז ככה – יוטה הגיעו פחות לקו, וגם כשכבר הגיעו, קלעו פחות טוב (11/18, 61%) מדנבר (19/23, 82%). יוטה חטפו פחות, נחסמו יותר, איבדו יותר את הכדור, וקלעו רק 9 נק' במתפרצת, לעומת 33 של דנבר.

בדנבר בלט הגבוה הלבן הזה, מספר 15, עם 30 נק', 10 ריב' ו-7 אס' ופלוס מינוס של פלוס 20 ב-34 הדקות שלו על הפרקט.

View post on imgur.com

במקרה או שלא, מתברר, כמו שגיליתי הבוקר בזכות הפוסט של אבי, שהבחור הזה גם מוביל את טבלת הWS/48 בליגה בכל הזמנים, לפני מייקל ג'ורדן במקום ה-2, דייויד רובינסון במקום ה-3, ואפילו מאנו ג'ינובילי במקום ה-35, שזה לא רע בכלל יחסית לג'וקי סרבי שמנמן ואלמוני, ונדמה לי שכבר בשלב לא סופי זה של הקריירה שלו אפשר לקבוע, כמאמר אוהדי הכדורגל האנגלים, ש

“There’s only one Nikola Jokic”

ושהסיכוי שנראה עוד שחקן כזה בימי חיינו אינו גבוה במיוחד.

סייעו בעדו שאר חברי החמישיה – מארי עם 22 נק', 8 אס' ו-4 חטיפות, כריסטיאן בראון (18, 7, 3), פורטר (19, 7 ו-4), גם פטון ווטסון (9, 3, 2), ועם פלוס מינוס ממוצע של בערך פלוס 19, החמישיה האימתנית הזו לא נזקקה יותר מדי לשירותיו של הספסל בראשותו של ווסטברוק (10, 1, 5).

לאורי מרקאנן, קייל פיליפובסקי וגם פאטי מילס שלנו נעדרו ביוטה, אותה הובילו קולין סקסטון, שאני לא לגמרי מבין מה הוא עדיין עושה בליגה, וקיונטה ג'ורג' הצעיר עם 26 ו-23 נק' בהתאמה. סנטר בלתי מזוהה בשם מיכה פוטר, (מוכשר כמו מיכה שטרית? קוסם כמו הארי פוטר?), גזל 16 ריב' וקלע 9 נק' שזה יפה מאד, במיוחד מכיוון ששיחק גם במקביל לווקר קסלר שלקח 12 ריב' וקלע 16 נק'. האם הארדי שלנו מבשל תאומי מגדל? כנראה שלא שלישיית מגדל, כי דרו יובנקס (גם שלנו) שיחק רק שתי דקות והסתפק בפאול בודד.

גולדן סטייט ווריורס 101 (12-6) – אוקלהומה ת'אנדר 105 (14-4) / מאנו

אני צריך למשוך קצת זמן כי נכון לכתיבת שורות אלו המשחק טרם הסתיים, אז אצטט את כותרות העיתונים שזעקו "משחק העונה במערב", ואת הפרשנים שטענו "2016 אול-אובר-אגיין". כמובן ששני המועדונים השתנו מאד מאז, אבל כן, בהחלט מדובר בקרב צמרת מערבי מעניין, בליגה, שאם יורשה לי, לפחות בינתיים, עם כל הפציעות, הקבוצות הבלתי מתפקדות, הטנקיסטיות, ושאר הירקות, בהחלט זקוקה למספר משחקי צמרת שכאלו כדי להחזיר לנו את הברק לעיניים.

View post on imgur.com

הרבע הראשון עמד בסימן סופת רעמים, עם 39 נק' לאוקלהומה, מול 23 בלבד של המקומיים, אבל הלוחמים התאוששו ברבע השני עם 27 נק', מול 23 בלבד של הרעמים, ופרצו ברבע השלישי (33 מול 22), כך שקיבלנו משחק צמוד להפליא ברבע הרביעי והמכריע.

משחק קליעה רע של שתי הקבוצות מעבר לקשת, או בניסוח חיובי יותר – הגנת פרימטר מצוינת של שתי הקבוצות – הביאה לכך ששתי הקבוצות קלעו באזור ה-30% משלוש. הלוחמים הקטינו עשות והסתפקו ב-36% מהשדה בכלל, והפרחים, בהחלט, להגנה של אוקלהומה (10 חסימות, 9 חטיפות), אבל הלוחמים פיצו על כך ביותר ריב' (57 מול 49) והפכו אותם ליותר זריקות משלוש, ולכן גם יותר קליעות משלוש (16/49 בהשוואה ל-11/37), וכך קיבלנו משחק מאוזן להפליא.

את הרעמים הובילו שרגא עם 35 נק', 9 ריב' ו-5 אס' שהסתכמו בפלוס 5 ב-39 דקות. זו שורה מכובדת מאד בכל מקרה, אבל מעניין לציין שהוא עשה זאת למרות יום של 3/12 מעבר לקשת, ואפשר להתלונן על בחירת זריקות מול הגנת הפרימטר האימתנית של הלוחמים, אבל אפשר לומר גם כל הכבוד על כך שהוא, בסופו של דבר, מצא את הדרך לקלוע עם 10/16 בתוך הקשת ו-6/10 מהקו. בחור רציני. הרטנשטיין סיים עם 14 בנק' ובריב', ופלוס 11 ב-31 דקות, הגבוה בקבוצה. עוד בלטו ג'יי דאב עם 13 נק' ב-16 דקות, ואייזיאה ג'ו עם 17 נק', כולל 4/7 מהשלוש, ב-31 דקות, והם רק חלק מ-10 שחקני אוקלהומה ששיחקו מעל 13 דק' הלילה.

אצל הלוחמים בלטה התרומה יוצאת הדופן של סטף עם אפס נק', אפס ריב', ואפילו לא אסיסט אחד לרפואה, מכיוון שהבחור פצוע ולא שיחק, והנתון הזה, לבדו, מאיר את התוצאה באור אחר לגמרי – איך הלוחמים מצליחים להתמודד עם אוקלהומה האימתנית ללא סטף?!?! זו חברים, שאלה מצוינת, אז את ההגנה האימתנית כבר ציינו, והשלכת הבליסטראות משלוש נמשכה גם ללא הכוכב הראשי, גם אם האחוזים, באופן טבעי, צנחו, אבל הלילה הזה היה, במידה רבה, עדות מדויקת למה שעובר על הלוחמים השנה – סוג של פיסטוניזציה מעורבת בספרסיזציה – כלומר משחק קבוצתי, הגנה, זה עולה וזה יורד, זה הולך וזה בא, והמנגינה נשארת. אז אפשר לציין את קומינגה עם 19 נק', את וויגינס עם 16, ואת הילד עם 17, אבל באמת שזה היה משחק קבוצתי לעילא ולעילא, כשגם כאן יש 10 שחקנים עם מעל 13 נק'.

אז כל הכבוד לאוקלהומה, וכל הכבוד ללוחמים, על המשחק הלילה, על השיטה, על הקבוצתיות, על התחרותיות – תנו לנו עוד מהחומר הטוב הזה!

סן אנטוניו ספרס (10- 9) – לוס אנג'לס לייקרס (11- 7) 101- 119 / הדורבן

הלייקרס קטעו רצף 3 הפסדים, הספרס קטעו רצף 4 ניצחונות, במשחק שהיה בשליטה מוחלטת של האורחים החל מכמה דקות אחרי הפתיחה. ההגנה הרעה יחסית של הלייקרס העונה (27 בליגה) לא התקשתה מול ההתקפה הרעה יחסית של הספרס העונה (20 בליגה) כשמהר מאוד הזהובים עולים ליתרון דו-ספרתי שנשמר רוב חלקי המשחק, בחסות דקות נהדרות של אנתוני דיוויס (19 נק', 14 ריב' ו-7 אס') ודלתון קונקט (20 ו-2 חטיפות), שניצל שוב ושוב את ההפקרות של הספרס על קשת השלוש בדךר לשלשות קלות (44% לשלוש העונה).

ברבע השלישי היתרון כבר צמח ל-19 לאחר דקות נהדרות של מקס כריסטי בשני צידי המגרש, אבל וומבניאמה דאג להשאיר את האורחים עם סיכוי מסוים אחרי חמש נקודות רצופות בירידה להפסקה בין הרביעים. הרבע האחרון נפתח במומנטום של המארחים שצימקו לחד-ספרתי, אבל דיוויס וקונקט דאגו להשאיר את הניצחון בידי החבר'ה מלוס אנג'לס כשהגדילו חזרה את הפער.

קצת מוזר לכתוב את זה כשיש את וומבי, אבל הלייקרס השיגו את הניצחון בזכות תקיפה חסרת רחמים את הצבע (58 נקודות), כשבכל פעם שהספרס ניסו להצר את צעדיהם שם, מצאו את ריבס או קונקט לשלשה קלה. לברון רשם עוד טריפל דאבל בשקט-בשקט עם 16-10-11 (השישי שלו העונה) וכל החמישייה של הלייקרס קלעה בדו-ספרתי, כולל רוי האצ'ימורה (16) ואוסטין ריבס (13), יחד עם כריסטי (12) ודיאנג'לו ראסל (17) בדקות טובות משלו במחצית הראשונה, כשאצל המפסידים וומבי עם משחק שקט יחסית (20-10 בתוספת 3 חסימות ו-2 חטיפות אבל 2 מ-9 מהשלוש), והאריסון בארנס תרם 19 כהמשך לקמפיין "שחקן השבוע במערב". גם ג'וליאן שמפייני (18) בלט ודווין ואסל חזר אחרי 5 משחקי היעדרות לדקות טובות מהספסל (14 נקודות)

דאלאס מאבריקס (11- 8) – ניו יורק ניקס (10- 8) 129- 114 / ג'ף פוסטר

דאלאס פתחו פער 13 ברבע הראשון, בעיקר בזכות שחקני המשנה מארשל, וושינגטון ודינווידי, הגדילו אותו ל-22, ברבע השני לא מעט בזכות האקס קוונטין גריימס והניקס הצליחו רק להקטין נזקים במחצית השנייה, במשחק שהבטיח הרבה אבל דאלאס גמרה אותו מהרבע הראשון.

את הניקס הוביל ברונסון עם 37 נק' בלי אף שלשה ועם 7 אס', קא"ט סיים עם 25 ו-14 ריב', ברידג'ס אולי סוף סוף מוצא את עצמו בהתקפה וסיים עם 20 נק', והארט סיים עם 12. אנונובי, אחרי משחק השיא שלו, סיים עם 8 בלבד ב- 3-15 מהשדה (0-8 משלוש), והדבר שצריך להדאיג את הניקס, ומדאיג אותם כבר תקופה זה שגם בבלואואאוט כזה, כל החמישייה משחקת 35 דק' ומעלה ורק שלושה שחקני ספסל משותפים. הרבה דקות בנובמבר = הרבה היעדרויות במרץ, איפה שדברים קובעים.

את המנצחים, נטולי לוקה דונצ'יץ' הוביל דווקא נאג'י מארשל, בעונה בה הוא יוצא מאסופת שחקני המשנה של הפליקנס לחולייה חשובה בדאלאס, עם 24 נק'. קיירי שיחק היטב וסיים עם 23 נק', 7 ריב' ו-6 אס', גריימס (7 ריב') &דינווידי (9 אס') סיימו עם 21 כ"א, וושינגטון סיים עם 19, 10 ריב' ו-7 אס' ולייבלי סיים עם 12 ו-9 ריב', ברשימת קלעים מאוזנת להפליא. דאלאס קלעה בסך הכל ב-56.5% מהשדה וצלפה 17 שלשות מתוך 33 ניסיונות.

ניו אורלינס פליקנס (4- 15) – טורונטו ראפטורס (5- 14) 93- 119 / ג'ף פוסטר

הראפטורס המשתפרים לאיטם פוגשים את הפליקנס החבולים והמוכים, שהצליחו עוד להחזיק את המשחק צמוד ברבע הראשון אבל את שני הרבעים הבאים ניצחה טורונטו ב-23 הפרש, והדינוזאורים טרפו את השקנאים בעוד בבלואואאוט נוסף. גם דג'ונטה מארי, שחזר לראשונה אחרי הפציעה שלו במשחק הראשון של העונה, לא הצליח להושיע את השקנאים שמתקרבים עוד צעד לכדי ויתור על העונה וכניסה למירוץ אחר קופר פלאג.

את השקנאים האומללים הוביל עוד חוזר מפציעה, סי ג'יי מקולום שסיים עם 19. מארי וג'רמייה רובינסון ארל הוסיפו 14 כ"א, כשרובינסון ארל מוסיף 10 ריב', הרוקי מיסיי שלא ידע שיקבל כזו כמות של דקות סיים עם 11 ואלפריד פייטון המתקמבק סיים עם 10 מהספסל ו-3 חטיפות, אבל רק עם 4 אסיסטים אחרי ההתפוצצות מול הפייסרס. מי שגם חזר מפציעה וטרם מצא את עצמו זה שחקן השנה השנייה ג'ורדן הוקינס, שנראה חלוד מאוד בקליעה עם 2-9 מהשדה ו-6 נק' בלבד.

את הדינוזאורים השבעים הובילו אוצ'אי אבג'יי (אוקיי אני מכיר) וג'יימיסון באטל (???) עם 24 נק' כ"א, כשאותו הבאטל בא מוכן לקרב וצלף 6 בליסטראות מתוך 8 ניסיונות. אר ג'יי בארט סיים עם 22, 11 אס' ו-8 ריב' ונראה שהמעבר לקנדה עשה לו טוב, סקוטי בארנס המשיך להסיר חלודה עם 17 נק' באחוזים רעים (7-23 מהשדה, 2-12 לשלוש), אבל תרם גם 12 ריב' ו-7 אס', וג'קובי וולטר הרוקי סיים עם 14. טורונטו כולה נהנתה מהגנת הפליקנס הפריכה עם 21 שלשות (מ-52 ניסיונות).

ממפיס גריזליס (12- 7) – דטרויט פיסטונס (8- 12) 131- 111 / ג'ף פוסטר

מפגש בין שתי קבוצות שיש לי סימפטיה עליהן הסתיים בבלואאוט שלישי שאני מסקר הערב. גם כאן, הרבע הראשון הלך צמוד ונגמר ביתרון נקודה בלבד לדובים, אבל ברבע השני הגריזליס לא נתנו גרם של חמצן לבוכנות ומיתרון נקודה זה הפך ליתרון 20 בתום המחצית. ההפרש תפח עד 29 בתום הרבע השלישי, לפני צמצום נזקים וייפוי סטטיסטיקות של הבוכנות, ששיחקו שוב בלי קייד קנינגהאם וטוביאס האריס.

את המפסידים מדטרויט הוביל באופן מפתיע הרכז המחליף מרכוס סאסר עם 22 נק'. אחריו ברשימת הקלעים ניצב, במפתיע גם, סימונה פונטקיו, גם הוא מהספסל, עם 18 נק'. אייבי מהחמישייה סיים עם 17 ב-18 דק' בלבד (לא ראיתי דיווח על פציעה), הרוקי הולנד סיים עם 14 וצמד הקלעים הארדווי&ביזלי סיימו עם 10 כ"א.

אצל הדובים המנצחים הוביל, גם הוא מהספסל, מרכוס סמארט במשחק וינטג' עם 25 נק' (7 שלשות) ו-3 חטיפות, אחריו ניצבו, באופן גם מפתיע משהו, ג'ייק לארביה מהספסל וסקוטי פיפן ג'וניור מהחמישייה עם 19 כ"א, הפיפן הוסיף גם 7 ריב'. קלארק, וולס והאף הוסיפו 13 כ"א, וגג"ג סיים עם 12 לא מורגשות. עוד פחות הורגש דזמונד ביין, שסיים עם 2 בלבד אבל בערב כזה, עם 54.3% מהשדה לממפיס ו-31 אס', זה לא שינה הרבה.

אינדיאנה פייסרס (9- 10) – פורטלנד טריילבלייזרס (7- 12) 121- 114 / ג'ף פוסטר

במשחק הצמוד היחיד שיצא לי לסקר הערב, היה לי דרבי פרטי של קבוצתי האהודה נגד נציג העם היושב בציון, ואפשר לומר שניצחתי את הדרבי הזה – הפייסרס עם הניצחון, דני עם עוד משחק טוב. דני פתח בחמישייה לצד סיימונס, שארפ, קמארה ואייטון, כאשר משום מה סיימונס הוא זה שהוביל כדור בתחילת המשחק. הפייסרס מנגד פתחו בחמישייה הקבועה (עד שיחזרו הפצועים) של האליברטון, סיאקם, טרנר, מאת'ורין וג'קסון. ברבע הראשון אלה היו בעיקר סיימונס, שארפ ודני נגד סיאקם וטרנר, וזה יתרון 5 לפורטלנד בתום הרבע הראשון, לא לפני התקפה נדירה של הפייסרס בה הם הצליחו לקחת 4 כדורים חוזרים בהתקפה ולא לעשות מזה סל. המגמה המשיכה ברבע השני כש-5 רצופות של שארפ כבר עושות את זה 10, הפייסרס נוגסים לאיטם בהפרש עד שוויון 60 בירידה למחצית. המגמה התהפכה ברבע השלישי ורצף עצירות טוב בהגנה של הפייסרס (טרנר חגג עם 3 בלוקים ברבע) לצד שלשות של האליברטון וטופין קבעו הפרש 11 לפייסרס בעלייה לרבע האחרון. אבדיה פתח טוב את הרבע הרביעי ובעזרת שארפ והנדרסון (במשחק מעודד) הצליחו להקטין עד להפרש פוזשן, אבל סלי קלאץ' של האליברטון וסיאקם פתחו שוב יתרון דו ספרתי, כאשר כל פעם פורטלנד מצליחה להתקרב עד כדי שני פוזשנים אבל לא יותר, והאליברטון סגר עניין מהקו.

את פורצי הדרכים הוביל בנקודות סיימונס עם 30 (6 שלשות) ו-6 אס', הנדרסון (9 אס') ושארפ הוסיפו 17 כ"א. אייטון סיים עם 16 ו-12 ריב', כאשר גם דני שלנו סיים עם 16 (6-12 מהשדה, 2-5 משלוש), 5 ריב', 7 אס' ו-2 חטיפות, וכל הטוב הזה ב-41 דקות (הכי הרבה בקבוצה) כשהוא משחק את כל הרבע האחרון, מוביל כדור בהתקפה ומציג גיוון הגנתי (שמר במהלך המשחק על סיאקם, טרנר, האליברטון ומאת'ורין).

את הפייסרס המנצחים הוביל סיאקם עם 29 נק' ו-7 ריב', האליברטון הצדיק את התיאוריה של המגיב ljos שטען שבמשחקי הבית הוא משחק טוב יותר כי הוא ישן במיטה שלו שמותאמת לו וסיים עם 28 נק', 10 אס' ו-7 ריב', מאת'ורין סיים עם 24 ו-10 ריב' וטרנר קלע 15, אליהן הוסיף 8 ריב' (6 בהתקפה!) ו-5 חסימות.

קליבלנד קבאלירס (17- 2) – אטלנטה הוקס (8 -11) 124- 135 / אבי טרכטמן

עשיתי את המיטב לראות כמה שיותר מהמשחקים שאני מסקר, ויצא לי לראות שניים בעיקר. את הקליפרס לא יכולתי לראות כי זה חסום אצלי, אורלנדו ושיקגו היה נראה לי משמים שלא לומר משעמם, לאור התוצאות, אז התמקדתי במשחק הזה ובמשחק של הרוקטס, ומה שאני יכול לומר על המשחק של אטלנטה מול קליבלנד בהפסדה השני בלבד השנה, הוא שהיה משחק מהיר, מאד מאד מהיר. ושטריי יאנג נתן דובדבנים לכל העולם, ובעיקר בעיקר לג׳יילן ג׳ונסון שהוא למען האמת, אחלה מסיים שבעולם. בסופו של דבר, ההוקס ניצחו את המחצית השניה 60-74, כשאף אחד לא בולט מדי בקליבלנד, כולל מיצ׳ל שאמנם הגיע לממוצעים שלו, אבל עשה את זה באחוזים לא משהו. באטלנטה כולם הגיעו למשחק, אבל הכי חשוב יאנג הגיע למשחק, ונראה כמו סטיב נאש בפניקס, כשהוא מוסר למסיימים כל הזמן (והוא אפילו שיחק קצת בעצמו בלי הכדור, שזה די מפתיע עבורו). בקיצור, אטלנטה עם הפתעה לא קטנה.

באטלנטה, יאנג כאמור היה איש המשחק עם שיא קריירה של 22 אסיסטים וגם 20 נקודות, גם אם באחוזים מזעזעים. האנטר הוביל עם 26. ג׳ונסון עם 22, 9 ריב׳ ו 7 אס׳. ריזאשה גם היה טוב עם 17 כמו גם בוגדן בוגדן. דייסון חטף רק פעמיים אבל הוריד 10 ריב׳ וקלע 12 נקודות, וגם אוקנגוו קלע 10. בקאבס, מיצ׳ל עם 30. מובלי עם 22 ו 12 ריב׳, אבל נדמה לי שלא הופעל מספיק. 19 לגארלנד, 17 ו 10 ריב׳ לג׳ארט אלן וסם מריל עם 10 נקודות.

אורלנדו מג'יק (13- 7) – שיקגו בולס (8- 12) 133- 119 / אבי טרכטמן

כאמור, משחק שלא ראיתי בעיקר בגלל שנדמה היה שאורלנדו מפרקת לשיקגו את הצורה. במשחק שבו יתרון השיא היה 27 נקודות מתישהו באמצע הרבע השלישי, עד הגארבג׳ הבלתי נמנע ברבע הרביעי.

סאגס הוביל את קלעי אורלנדו עם 31 נק׳ ו 7 אס׳. קיי.סי.פי קלע 24, וגנר הבכיר והצעיר עם 21. אחיו המבוגר והזוטר הוסיף 15. ביטאדזה קלע 11 במשחק שבו שותפו 13 שחקנים עבור הקבוצה. בשיקגו הוביל דוסונמו עם 21, THT (שאגב נראה כאילו הוא מקנא קצת בציון מבחינת המשקל) הוסיף 20, 19 ו 11 לווצ׳י, 13 לגידי שקלע 2 מתוך שלוש ניסיונת לשלוש, אז אותו אי אפשר להאשים בהפסד הפעם. זאק לאווין תרם עשרה אסיסטים כשגם באורלנדו, 13 שחקנים משותפים.

פילדלפיה סבנטי סיקסרס (3- 14) – יוסטון רוקטס (14- 6) 115- 122 (OT) / אבי טרכטמן

מקסי ופילי בהחלט פתחו מבערים ברבע האחרון, ולמרות שיוסטון כבר הרגישה שהניצחון אצלה ביד כשם שתי דקות לסיום היא הובילה ב-8 נקודות, הרי שקונסיל עם כמה פעולות טובות, ומקסי עם קרח בוורידים אחרי פאול מטומטם שהוא קיבל מהשלוש (דילון ברוקס), קלע את כל השלוש מהקו והביא את פילי כמעט עד הבאר, או במילים אחרות עד ההארכה. אבל בהארכה, עם כל הכבוד יוסטון היא קבוצה עם פער איכותי על פילי (בטח ללא אמביד) וכבר היתה גדולה על הקבוצה המזרחית, כששנגון משתלט לגמרי על המשחק לאורך ההארכה, קולע 11 מה 14 של יוסטון בהארכה, כולל שני פולו אפים מריבאונד התקפה. בלי אמביד, פילי היא קבוצה דינמית והכל, אבל היא לא באמת יכולה למנוע מגוף גדול כמו שנגון לעשות מה שבא לו, לפחות לדקות מוגבלות .ככה זה.

למרות זאת, מי שהיה גיבור המשחק עד ההארכה עבור יוסטון, הוא ג׳יילן גרין עם שיא עונתי של 41 נקודות וגם 7 ריב׳. שנגון עם 22 (כאמור מחצית מהם בהארכה) 14 ריב׳, 7 אס׳. 19 ו 12 ריב׳ לתומפסון, 14 לאיסון, וון וליט הוסיף 13. בפינת הביזאר דילון ברוקס (נדמה לי השחקן השנוא עליי בליגה) סיים עם 0-11 מהשדה, שמונה מתוכן מהשלוש. מקסי כאמור היה אדיר בפילי עם 39 נק׳, 10 אס׳, 5 חטיפות, 6 שלשות, שבעה ימי שבתא, וכו׳. מקיין הסתפק ב 15 והחטיא רק שלשה אחת פחות מברוקס (וגם קלע את אותו מספר שלשות כמו ברוקס) . יבוסלה לעומתו היה טוב מאד עם 22 נק׳ ו 7 ריב׳ (לא מבין עד היום איך הוא נפלט מהליגה לכמה שנים). ריקי קונסיל הרביעי (הידעתם, אביו הוא הראשון, שני אחיו הם השני והשלישי) עם 12 נק׳ ו 10 ריב׳ וגם הגנה מעולה. אוברה קלע 11.

וושינגטון וויזארדס (2- 15) – לוס אנג'לס קליפרס (12- 8) 96- 121 / אבי טרכטמן

אלא אם המשחק משודר בטלויזיה הארצית, או אלא אם אני במקרה רוצה להיאבק שעה בחנייה ולהיות באינטואיט, אני לא יכול לראות משחקים של הקליפרס עם הליג פאס שלי כאן כי המשחקים שלהם חסומים (כי הם שייכים לאיזה ערוץ נוסף, ואני לא מתכוון לשלם 20 דולר בחודש רק בשביל הזכות המפוקפקת לראות את נורמן פאוול, עם כל הכבוד). אבל זה בסדר, כי עושה רושם שהם פירקו את הקבוצה החלשה בליגה לגורמים, כולל ניצחון בכל אחד מארבעת הרבעים, וכן – זה כולל גם את רבע הגארבג׳. והם אפילו עשו את זה בלי נורמן פאוול, אז אני חוזר בי ממה שכתבתי קודם. זה לא נורמן פאוול שעבורו אני לא משלם 20 דולר בחודש אלא… מו במבה… נניח.

הארדן הזכיר נשכחות באחד המשחקים האלה שבהם הוא עושה מה שבא לו (בעיקר בגלל שזה לא משחק שלישי ואחריו בסדרת פלייאוף…) 7 שלשות, 7 אסיסטים, 43 נקודות. מכונת הדאבל דאבל שהיא זובאץ׳ קלע 18 והוריד 16. ג׳ורדן מילר עם 15, ובונז היילנד עם 10. מנגד, שני זקני השבט ברוגדון את וולנצ׳יונאס קלעי 17 כ״א וצעיר השבט, סאר, קלע 13 ובגדול זהו. בפינת הביזאר כאן לאנתוני גיל היה +18 בפלוס מינוס, שזה די מדהים אם חושבים שהקליפרס ניצחו את כל הרבעים כולם.

שארלוט הורנטס (6- 12) – מיאמי היט (8- 8) 94- 98 / עמית טבול

שתי האקסיות של אלונזו מורנינג וגלן רייס נפגשו בשארלוט.
לאמלו בול הגיע בתקופת שיא אבל נראה שסחב פציעה מטרידה.
דאנקן רובינסון פתח את המשחק בסערה וקלע 13 מתוך 17 הנקודות הראשונות של מיאמי, כולל שלוש שלשות.
מהעבר השני שארלוט התחילה רע עם 3 נקודות ב-4 דקות עד שהפתיע/הפציע הרוקי האלמוני טידג'אן סלאון וקלע בדרך ל-7 נקודות ברבע הראשון ו-17 במשחק כולו. הטבעה שלו בפיגור 11 וקליעות של לאמלו דחפו את שארלוט קדימה והרבע הסתיים בשוויון 26.
ברבע השני מיאמי שוב ברחה ובמחצית ההפרש שוב עמד על 11.
באמצע הרבע השלישי ההפרש כבר צמח ל-20 והסתיים בהפרש 17. שלוש דקות לסיום הרבע ג'ימי באטלר הוחלף עקב פציעה ולא חזר עד סיום המשחק.
ברבע האחרון שארלוט חזרה למשחק בעזרת יכולת טובה של לאמלו, ברנדון מילר וסלאון. ההפרש צומצם בהדרגה ו- 42 שניות לסיום הרוקי העלה את המקומיים ליתרון 2. הירו היה גיבור הערב והגיב בשלשה שהעניקה למיאמי יתרון נקודה אחת, 28 שניות לסיום.
שארלוט יצאה להתקפה מכריעה, אולם ברנדון מילר איבד את הכדור וביצע עבירה. הירו קלע 1 מ-2 וההפרש עמד על 2.
קודי מרטין נשלח לקו 6 שניות לסיום אבל החטיא את שתי הזריקות ומיאמי סגרה עניין עם עוד שתיים מהקו.

קלעו למיאמי:
הירו 27, 8 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, רובינסון (6 שלשות) 22, אדבאיו 10 ריבאונדים, 10 אסיסטים, 2 חטיפות וגם 8 נקודות, חאקז 11 ו-7 ריבאונדים.

בשארלוט לאמלו בול השתולל עם 35 זריקות מהשדה. הוא סיים עם 32 נקודות, 10 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-7 איבודים. ברנדון מילר 21, סלאון עם 17 ו-3 חטיפות.

מינסוטה טימברוולבס (8- 10) – סקרמנטו קינגס (9- 10) 104- 115 עמית טבול

סקרמנטו הגיעה למשחק אחרי ארבעה הפסדים רצופים וגם מינסוטה לא מנצחת יותר מדי לאחרונה.
ג'יי קראודר עשה מעשה אלפריד פייטון וחתם בסקרמנטו אחרי תקופה ארוכה ללא פעילות.
המשחק היה צמוד ברבע הראשון כשמצד המקומיים אדוארדס מפגיז מחוץ לקשת ומהצד השני סאבוניס עושה שמות בצבע.
סקרמנטו התחילו לברוח ברבע השני במהלכו כבר הובילו ב-18. את המחצית הם סיימו ביתרון 12.
האורחים שברו את הטבעת בדקות הראשונות של ברבע השלישי כשהם קולעים שתי נקודות בלבד ב-4 דקות. מינסוטה ניצלה את זה למהפך שהציג את התוצאה האייקונית 77-78. בימים כתיקונם תוצאה כזו בישרה על זהות המנצחת. זה לא קרה הפעם. ההפרש אמנם גדל ל-5 עם סיום הרבע השלישי ואף מעבר לכך במהלך הרבע האחרון, אבל מאליק מונק במשחקו הטוב ביותר העונה (שני מאז הפציעה) השתלט על העניינים וריצת 2-17 של האורחים לא נתנה סיכוי למינסוטה.

בסקרמנטו מונק עלה מהספסל, שיחק 35 דקות וסיים עם 27 נקודות, 8 ריבאונדים ו-9 אסיסטים. סאבוניס גם כן סיים עם 27 והוסיף 12 ריבאונדים ו-5 אסיסטים.
פוקס 26, 8 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-2 חטיפות.

במינסוטה אדוארדס עם 29, 5 ריבאונדים ואסיסטים פלוס 3 חטיפות. רנדל עם 21, 9 ריבאונדים, 4 אסיסטים ו-2 חטיפות, ניקל אלכסנדר ווקר עם 17, קונלי 16 ו-2 חטיפות.