פורטלנד היא העיר הגדולה באורגון וה 26 בגודלה בארה"ב. באופן מפתיע זו אינה בירת המדינה. כבוד זה שמור לסיילם, עיירה שלווה ונינוחה בניגוד לאחותה מן הצד השני של היבשת, סיילם מסצ'וסטס שם היה ציד המכשפות הגדול ביותר בארה"ב.

פורטלנד עצמה נוצרה די במקרה בגלל מיקום אסטרטגי ומתחילת המאה ה 20 נחשבה לעיר נמל פרועה ומסוכנת ומרכז של פשע מאורגן. למרות שיפור קל בתדמיתה של העיר לאחר מלחמת העולם השניה בשנת 1957 הופיע מאמר ראשי בעתון LIFE שפירט את השחיתות השלטונית, הפשע והנוכלויות בעיר. בעקבות כך גם הופק סרט בנושא.

בשנות השישים פורטלנד הפכה לאבן שואבת להיפים, בהמשך לסצנה הגדלה בסן פרנסיסקו, השכנה מדרום. במהלך שנים אלו העיר גם השתפרה כלכלית בעקבות השקעה ממשלתית והתווספו כ 150,000 תושבים חדשים – רובם עובדים שבאו בגלל הפריחה התעשייתית, ואחר כך בשנות ה 90 המגזר הטכנולוגי.

והנה, ב 1970 הוקם מועדון ה Trail Blazers שנשאר בעיר מאז ועד היום. כדאי לציין שזהו מועדון הספורט היחיד באורגון שמשחק באחת מ 4 הליגות הבכירות (כדורסל וגם פוטבול, בייסבול והוקי קרח).

הקבוצה מעט דשדשה בהתחלה (חלק אפילו תחת הנהגתו של לני ווילקינס האלמותי) אולם אט אט נראה שיפור כאשר בשנת 1977 הייתה למועדון הופעת פלייאוף ראשונה משולבת באליפות – כל זאת בהובלת ביל וולטון נער הפרחים הבלתי עציר שהעיף את הלייקרס בגמר האיזורי ונצחון בגמר נגד פילדלפיה אהודתי . הפציעות של וולטון עצרו את ההתקדמות וכאשר התרעם על הטיפול הרפואי ברגלו הפגועה וביקש טרייד ההנהלה פשוט הושיבה אותו על הספסל לכל העונה (קוואי לנארד צריך לומר תודה גדולה לאל על שלא נפצע בתקופה ההיא).

הקבוצה המשיכה להגיע לפלייאוף אבל ללא איום רציני על תואר. הלייקרס שלטו בבית הפאסיפי ביד רמה באותה תקופה.

ב 1983 בחרו את קלייד דרקסלר מהמקום ה 14 ושנה אחרי זה זכו בבחירה השניה בדראפט, מה שאמור היה לייצר קו צעיר ועוצמתי. כדי להשלים את דרקסלר המהיר כשד פורטלנד בחרו את הבחירה שנחשבת לגרועה בהיסטוריה – סם בואי במקום השני אחרי האקים אלג'ואן. מכיוון שהיה להם את דרקסלר המהפנט זו הייתה נראית בחירה טובה וראויה, שהלא מה יעשו עם עוד מהפנט, צעיר יותר, שחיכה במקום השלישי…..

ב 86 פורטלנד הצליחו להנחית את אחד השחקנים הטובים בעולם – ארווידאס "האליל" סאבוניס יחד עם אחד דראז'ן פטרוביץ (שלצערם הגיע לקבוצה רק בשנת 90 ועזב שנה אחרי). ב 1988 קנה את הקבוצה פול אלן, אחד ממקימי מייקרוסופט. אבל גם שילובים אלו לא הביאו אותם לגבהים הרצויים עד שבשנות ה 2000 הצליחה להתקבץ חבורה שבאה להחזיר עטרה ליושנה – הג'ייל בלייזרז שבאו להחזיר את רוח הימים העתיקים מבית סבא כשפורטלנד נודעה כעיר הפשע והרשע.

מאז קצת אפס ולא מעט דאונז עד שבשנת 2012 הגיע אחד – ליילארד ושינה את ה DNA של המועדון.

מקבוצת אמצע טבלה טיפוסית שלא מעניינת אף אחד הצליח הגארד הצנום להביא אותה למצב של קבוצה עם שאיפות צמרת. שלא התממשו אמנם אבל כל שנה היה נראה כאילו.

אחרי 12 שנה בסימן ליילארד הוא עזב בשנה הקודמת לטובת סיכוי לזכות בטבעת עם היווני (שלא צלח) ופורטלנד פנתה לדרך חדשה שהשנה הראשונה שלה לא הראתה על שיפור משמעותי.

בין ההישגים ההיסטוריים בשנה החולפת אפשר למנות את ההישג שהקבוצה היא ה 14 שלא ניצחה במשך חודש עם מאזן 9-0 בפברואר 2024 ואת העובדה שלראשונה יש להם קבוצת בת ב G League

וכך, בתופים ובמצילות הגענו אל השנה הנוכחית.

בעונת המלפפונים פורטלנד לא נראתה פעילה במיוחד. ב 27/6  קצת החלפות בחירות עם OKC ועם הניקס ואז ….(תופים)…. ב 6/7 המגה טרייד שישנה את ה DNA של הקבוצה… אולי לנצח.

מלקולם ברוגדון, זכויות הדראפט על בוב קארינגטון (Bub ולא Bob) וקצת בחירות 2028-2030 עברו לקבוצה של בירת אמריקה ופורטלנד זכתה ביהלום הישראלי, הטלאנט מהלבאנט, בנו של זופר הצללים – דני אבדיה.

הררי מילים נשפכו על משמעות הטרייד, וההדים הגיעו מבירת ארה"ב ועד בירת העולם. כרגיל עם טריידים ומילים גבוהות – נדע בעתיד הנראה לעין.

ב 31.7 הגיע לקבוצה הג'ורנימן דוונטה גראהם היישר מהחממה של פופ בסאן אנטוניו בתקווה לפריחה מאוחרת בצפון הגשום.

מהדראפט הגיע דונובן קלינגן – סנטר מהמקום השביעי שעשה הרבה נזק היקפי במכללות. נראה איך יעשה את המעבר מהילדים לגברים.

החמישיה המסתמנת לקראת העונה הקרובה:

פוינט גארד – סטרלינג סקוט (Scoot) הנדרסון (בן 20). הסקוטרמן נכנס לשנה השניה אחרי שהיה משמעותי בקבוצה בשנה שעברה עם ממוצע של 14 נקודות ו 5.4 אסיסטים. עזיבת ליילארד וההחלטה על הצערת הסגל תרמו לכניסתו החלקה לתפקיד. אם לא ייתקע בקיר השנה השניה נראה שיש על מי לסמוך בפוינט.

שוטינג – אנפרני סימונס (בן 25). הגארד שנבחר על ידי הבלייזרז ב 2018 התחיל להראות ניצוצות של כוכב אמיתי. ניצחון באליפות ההטבעות ב 2021 יחד עם התקדמות עקבית בשורת הנקודות (והאסיסטים) הקנה לו את המקום של ליילארד בתור ספק הנקודות העיקרי. אם ימשיך בקו ההשתפרות הוא יכול להיות אחד הכוחות שיצעידו את המועדון קדימה.

קדמי קטן – דני אבדיה (בן 23). נציג ישראל בליגה של הגדולים הראה בשנה האחרונה שהוא לא מפחד מאף אחד. בקבוצת המכשפים הסוליסטים של השנה שעברה הוא לקח פיקוד והפך דה פאקטו למנהיג השקט. נראה שהפעם היכולות שלו לא נחשפו רק בחלק המזרחי של הים התיכון אלא אף היכו גלים בחלונות הגבוהים של קבוצות הליגה. עם 14.7 נקודות בשנה שעברה, 3.8 אסיסטים ו 7.2 ריבאונדים דני הוא המניה הבטוחה בחמישיה. מבחינת מציאת מקומו המנטאלי בקבוצה יהיה מעניין לראות אם ייקח את תפקיד המבוגר האחראי או שינסה להשתלב דינאמית במרקם הקבוצתי.

קדמי גדול – ג'רמי גראנט (בן 30). ג'ורני מן שהתחיל בפילדלפיה, עבר ל OKC לשתי עונות, דנוור עונה אחת ואז שתי עונות עם מספרים גבוהים יותר בפרוייקט החברתי  של דטרויט. אם ישמור על המספרים מדטרויט (פחות סביר) אזי הוא יהווה נוכחות משמעותית. 20.5 נקודות עם 4.5 ריבאונדים היו המספרים בשנה שעברה. אני מניח שהנקודות ירדו ומקווה שהריבאונדים יעלו.

סנטר – דיאנדרה אייטון (בן 26). הסנטר שהגיע בקול תרועה רמה לפיניקס הגיע לפורטלנד לפני השנה שעברה כאשר פיניקס לא הסכימו לשלם לו כמה שביקש. בשנה הקודמת הוא נתן מספרים יפים, 16.7 נקודות ו 11.1 ריבאונדים. מהבחירה מס' 1 בדראפט נראה שמצפים למעט יותר. לאחר שהיה נראה די כבוי ובדיכאון בפניקס עדיין לא ברור מה מצבו בפורטלנד למרות שעם זקן וצמות הוא נראה מעט יותר שמח.

על הספסל

דונובן קלינגן – הסנטר הרוקי שיחליף את אייטון כשזה יתעייף או יראה חולשה של החשק.

ג'בארי וולקר – אולר שוויצרי בגובה 2.06 שיכול לעשות קצת מהכל. מראה גרף התקדמות יפה , בטח למי שנבחר 57 בדראפט 2022.

מטיס ת'ייבול – פה רק בגלל שהוא מוכר לאוהדי פילדלפיה באתר (כל האלפים, כולל אני). המעבר בעונה שעברה לפורטלנד הצליח להביא אותו קצת יותר לידי ביטוי.

שיידון שארפ – שחקן השנה השניה המלהיב, נבחר בבחירה השביעית. היו עליו נבואות שיהיה וינס קארטר הבא, ימים יגידו.

וכמובן הטיים לורד – רוברט וויליאמס (כינויים נוספים: Boo Butt, Lob Williams). לא מרבה בנקודות אבל חביב היציעים.

על כל הטוב הזה ממונה צ'ונסי "האליל" בילאפס שהיה המשורר בתקופת הבד בויז 2.0. הוא פותח שנה שלישית על הקווים, באופן כללי, ולא בהצלחה מטורפת. למעשה הקבוצה בנמושות הליגה כבר די הרבה זמן, עם הבלחות קצרות לפסגה.

תחזית

אוהד אופטימי

הטרייד הגדול על דני אבדיה מוכיח את עצמו. הוא משתלט על חדר ההלבשה בקטע טוב והופך את מקבץ הצעירים והמנוסים לקבוצה לוחמת שנהנית מהמשחק. המאזן מוביל אותם לפלייאוף במקום השמיני אבל רק העכברים בהופס בדקו ומצאו שבממוצע ההפסדים הם ב 1.6 נקודות. טייטל "הכבשה השחורה" מודבק לקבוצה שעוברת 2 סיבובים עם ניצחון במשחק 7 בלי ביתיות. בחצי הגמר הם קורסים מול לוקה וחבורתו ומפסידים 4-2. בסוף הסדרה קלינגון מודיע שהוא מתגייר ועובר לארץ הקויידש. כאן במפתיע הוא מצטרף להפועל חולון.

אוהד פסימי

הקבוצה לא מתחברת. מתחים על רקע פוליטי בחדר ההלבשה. צ'ונסי בילאפס מתייאש ועובר לגדל סוסים בסרביה. נתפרת קומבינה וברוני ג'יימס מגיע לאמן את הקבוצה. אחרי שבוע לברון מעביר את הכישרון שלו גם כן לפורטלנד כדי לייצר את הפעם הראשונה שאבא ובן משחקים + מאמן ושובר את השיא של עצמו מתחילת העונה של אבא ובן משחקים יחד בליגה.

הקבוצה לא מגיעה לפלייאין ולברון מאשים את המצב לפני שהוא הגיע. הוא מכריז בנוסף שהוא רוצה לשחק עוד 5 שנים לפחות בפורטלנד שהפכה לו לבית.

אין עתיד, אין תקווה, אין חלום.

דני אבדיה חוזר לארץ. להפועל אילת.

והריאלי, מה הוא אומר

השנים האחרונות של המועדון מפורטלנד עמדו בסימן דימיאן ליילארד. הבעיה שהורגש גם חוסר חשק מצדו והקבוצה הייתה בינונית זמן רב.

לאחר עזיבת הסמל התחיל מסע של בדיקת כיוון, דרך וצעירים שאפשר לסמוך עליהם. לא היו הרבה ציפיות מהשנה שעברה.

נראה שהשנה זוהי שנת המבחן של צ'ונסי כמאמן. השילוב של צעירים שגדלו במועדון יחד עם וותיקים בעלי נסיון צריך להספיק לפלייאוף. לא פחות ואולי יותר.

פלייאין נראה כמו מטרה ריאלית

מאחל שנה טובה ומוצלחת לכל אוהדי פורצי הדרך.  עם ישראל עומד מאחוריכם (העונה)

Trail blazers monument on the way to Jerusalem