מאת: רביב פייג, אורן גרינמן ועמית קאופמן

שלושה שבועות לתוך העונה ואזור הדימדומים שהוא ליגת הNFL ממשיך להפתיע.
מינסוטה וסיאטל הם הבלתי מנוצחות של הNFC וקנזס, פיטסבורג ובאפולו עדיין לא בפסידו בAFC.
בעוד קבוצות חזקות כמו בולטימור ,סינסנטי וסן פרנסיסקו מתקשות להתניע את העונה.

האם זה סימפטומים של עונת המעבר של ספטמבר או שצפויה לנו עונה משוגעת עם חילופי גברא (לפחות בNFC)?

על כל זאת ועוד בסקירה שלפניכם:


קליבלנד בראונס (2-1) – ניו יורק ג'איינטס (2-1) 15 – 21

ניצחון ראשון העונה לג'איינטס למרות שהתחילו את המשחק בצורה הכי גרועה שאפשר עם פאמבל בהחזרה של בעיטת הפתיחה, מה שהוביל לטאצ'דאון של אמארי קופר לאחר 11 שניות בלבד. כעבור חמש דקות התשובה הגיעה עם גיחה לאנדזון של דווין סינגלטרי. ברבע השני ההתאוששות של ההתקפה הכחולה המשיכה ודניאל ג'ונס מסר 2 ט"דים לרוקי הנהדר מאליק נייברס. מנגד, דשון ווטסון וחבריו רשמו פאנט ופאמבל (אותו כפה הרכש החדש של ניו יורק בריאן ברנס) לפני ההפסקה. במחצית השנייה שחקניו של בריאן דאבול לא שמו נקודות על הלוח (כולל החטאת שער שדה שלוש דקות לסיום) וטאצ'דאון נוסף של ווטסון לקופר צימק את הפער לשש נקודות בלבד, אך הפלת כדור של התופס הצעיר אקסבייר טילמן, בדאון רביעי בדקות הסיום, שמה חותם על ניצחונם הראשון של הכחולים בעונת 2024, ועל הפסד ביתי שני לבראונס. דניאל ג'ונס הפתיע לטובה ורשם 24/34 מסירות, 236 יארדים ושני סקורים ללא איבוד, כשהוא מקבל המון עזרה מנייברס שהיה פנסטסטי עם 8 תפיסות ו-78 יארדים. על הקרקע המצטיין היה סינגלטרי עם 65 יארדים. בצד השני, ווטסון שוב לא הרשים וסיים עם 21/37, 196 יארדים ושני ט"דים, שניהם לקופר שרשם 7 תפיסות ו-86 יארדים.

בחירה מוצלחת, מאליק נייברס

אינדיאנפוליס קולטס (2-1) – שיקגו ברס (2-1) 21 – 16

גם באצטדיון לוקאס אויל ראינו משחק בינוני, שהסתיים בתוצאה כמעט זהה למשחק בקליבלנד, עם הבדל עיקרי אחד – הקבוצה הביתית הייתה זאתי שהשיגה את ניצחונה הראשון העונה. שתי ההתקפות היו מחרידות ברבע הראשון, בו ראינו החמצת בעיטה בנוסף לארבעה פאנטים. גם הרבע השני לא התחיל טוב מהבחינה הזאת כשאנתוני ריצ'רדסון (ע"י טרמיין אדמונדס) וגם קיילב וויליאמס (ע"י ג'יילון ג'ונס) נחטפו בדרייב הראשון שלהם ברבע. לשמחת הקהל הביתי, בהתקפה הבאה של הקולטס ג'ונתן טיילור רץ 29 יארדים לאנדזון וקבע יתרון 7-0, איתו הקולטס ירדו להפסקה. שמונה שניות לתוך הרבע השלישי, ריצ'רדסון שוב מסר לידיים יריבות, הפעם לאלה של האול-פרו ג'יילון ג'ונסון, חטיפה ששמה את התקפת הדובים בעמדה מספיק טובה בשביל נקודת ראשונות עם שער שדה של קאירו סנטוס מ-53 יארדים. עוד ברבע השלישי: וויליאמס שוב נחטף ע"י ג'ונס במהלך נהדר, אבל אחרי טאצ'דאון של טריי סרמון בצד הכחול, הק"ב החדש של הברס מסר לטאצ'דאון ראשון בקריירה שלו ושל התופס רום אודונזה. ברבע הרביעי וויליאמס מסר גם את הט"ד השני שלו, אך לצערו זה היה אחרי פאמבל שלו (שנכפה ע"י רוקי אחר, לאיאטו לאטו) וסקור נוסף של טיילור שהעלה את הקולטס ליתרון שהספיק להם כדי לנצח. קיילב סיים עם 33/52 מסירות, 363 יארדים (הכי הרבה העונה בינתיים לק"ב כלשהו), בנוסף לשני ט"דים ו-3 איבודים. המרוויחים העיקריים היו אודונזה (6 תפיסות, 112 יארדים) וקול קמט (10, 97) שתפסו את הט"דים של הברס. בצד המנצח ריצ'רדסון לא היה טוב למרות הניצחון ורשם 10/20 עם 167 יארדים ושתי חטיפות. מי שהוביל את קבוצתו של שיין שטייסן לניצחון היה טיילור עם 110 יארדים על הקרקע ושתי גיחות לאנדזון.

אנטי פוטבול, אנתוני ריצ'רדסון וכיילב וויליאמס

פיטסבורג סטילרס (0-3) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (1-2) 20 – 10

עסקים כרגיל בפיטסבורג עם הגנה אדירה(לראשונה מאז 2009, קבוצה עוצרת את שלושת יריבותיה הראשונות על 10 נקודות ומטה) והתקפה שעושה מספיק בשביל לא להפסיד. בפתיחת המשחק ראינו 2 פאנטים מכל קבוצה לפני ט"ד שמסר ג'סטין הרברט לקוונטין ג'ונסטון (השלישי שלו העונה). התגובה הייתה מהירה ובהתקפה הבאה של הסטילרס ג'סטין פילדס נכנס לאנדזון בעצמו כדי להשוות את התוצאה. שער שדה מוצלח של האורחים ואחד כושל של המארחים קבעו את תוצאת המחצית: 10-7 לקבוצתו של ג'ים הארבו. לצערו, 10 הנקודות הללו נשארו לבד על הלוח אחרי שהרברט נפצע והוחלף על ידי טיילור הייניקי ברבע השלישי. בהיעדרו, הסטילרס כפו על ל.א לבעוט פאנט בכל פעם שהם נגעו בכדור (סה"כ 4 פעמים במחצית השנייה) ומנגד, שער שדה בנוסף למסירת טאצ'דאון נהדרת (55 יארדים) של פילדס לקלווין אוסטין סגר את הסיפור. פילדס היה בינוני בסה"כ עם 25/32, 245 יארד, ט"ד אווירי (וקרקעי) וחטיפה. נאג'י האריס רץ ל-70 יארד והתופס המוביל היה אוסטין עם 4 תפיסות ו-95 יארדים. אצל המטענים הרברט הספיק למסור 12/18, 125 יארד וטאצ'דאון, כשהייניקי מסיים עם 2/2 ל-24 יארדים. בקרקע ובאוויר הובילו אותם ג'יי קיי דובינס וקוונטין ג'ונסטון, בהתאמה, כשכל אחד רושם 44 יארדים בתחומו.

בלתי מנוצח, ג'סטין פילדס

מינסוטה ויקינגס (0-3) – יוסטון טקסנס (1-2) 7-34 

איש המשחק שלי: בריאן פלורס, מתאם הגנה, ויקינגס

 בריאן פלורס נחת במיניאפוליס לתפקיד ה-DC בתחילת עונת 2023, לאחרי 3 שנים לא מוצלחות כ-HC במיאמי (2019-2021) ועוד הרפתקה קצרה כעוזר מאמן/יועץ של מייק טומלין בסטילרס. בעונה שעברה הגנת הויקינגס דורגה 16 בליגה מבחינת יארדים נגדה למשחק (333.2), ובמקום ה-14 מבחינת נקודות (21.3) – נתונים ממוצעים פר-אקסלנס, ובהחלט לא משהו שייצור כותרות מיוחדות. למעשה, הכותרות הכי גדולות שפלורס יצר באוף-סיזן היו בהקשר לסכסוך ההיסטורי שלו עם טואה טאגוואילואה, כשהקיובי רק נכנס לליגה.

העונה, תוך שלושה שבועות, פלורס הפך להיות האיש הכי אהוב במינסוטה.

בשבועיים האחרונים הוא גרם לשניים מהקיוביז הכי מוערכים בליגה (ברוק פורדי וסי.ג'יי סטראווד) להיראות רע מאוד. ההגנה של הויקינגס מדורגת במקום ה-14 ביארדים (310.7 למשחק) אבל היא שנייה בליגה בנקודות (10 בלבד למשחק, שנייה רק לסטילרס עם 8.7 נקודות). המזל הגדול של הויקינגס? פלורס כבר ניסה להיות מאמן ראשי, וכשל, ואולי זו תהיה סיבה מספיק טובה לקבוצות אחרות שלא לנסות את מזלן איתו שוב (סטייל המצב עם ספאגנולו והצ'יפס, להבדיל אלפי הבדלות).

במשחק האחרון מול הטקסנס, הוא התמודד מול הקיובי שפתח את הקריירה שלו עם היחס TD-INT הכי טוב אי פעם, שלא מסר INT בתשעה משחקים רצופים – ואיפשר לו 7 נקודות בלבד, עם 5 סאקים, 2 INTs ויחס המרה נמוך מאוד בדאון 3 (3 מ-13 בלבד).

עד כה העונה נתנו קרדיט לבלייק קושמן ולאנדרו ואן גינקל, אז השבוע הפרחים הולכים לג'ונתן גרינארד – עוד תוספת חדשה להגנה של פלורס, שעשה את הכיוון ההפוך מדניל האנטר (היום ביוסטון) – שהוביל את מינסוטה עם 3 סאקים ו-6 לחצים על סטראווד.

אם בשבועיים הראשונים (ובקריירה שלו בכלל) סטראווד הצטיין מול הבליץ (ציון PFF 93.2 העונה ו-17 מסירות מדויקות מתוך 20, ל-166 יארדים + TD) – אז במשחק נגד הויקינגס הוא השלים 9 מ-15 ל-103 יארדים, עם TD לאייקרס ו-INT. מה שמרשים במיוחד אצל פלורס, זה שהוא משנה ומזיז דברים כל הזמן, כדי לא לאפשר לצד השני לעשות התאמות/לפצח את השיטה שלו – במחצית הראשונה במשחק הוא שלח בליץ ב-54.5% מהדרופבקים (לפי נתוני Next Gen), אבל במחצית השנייה – הנתון הזה צנח ל-27.3% בלבד. מדוע פתאום סטראווד כשל נגד הבליץ? ובכן – לא כל הבליצים נוצרו שווים – צריך לדעת מתי להביא את הבליץ, מאיפה, ואיך לשנות את הכיסוי בהתאם.

ומה נגיד ומה נאמר על המועמד המוביל ל-MVP אחרי 3 שבועות – הלא הוא סאם פאקינג דארנולד! תראו את המהפך שקווין אוקונול והצוות שלו חוללו אצל האיש.

נקודה מעניינת לגבי ארבעת הטאצ'דאונים של דארנולד – כולם היו במסירות של פחות מ-10 יארדים באוויר, מול פאס ראש של 4 שחקנים בלבד, ושמירה אישית. שלושה מהם היו מהלכים שבהם הוא החזיק בכדור מעל 2.5 שניות עד למסירה (הוא מוביל את הליגה במסירות ל-TD שבהן הזמן למסירה הוא גבוה מ-2.5 שניות, עם 6 כאלה, וזוהי גם עדות לעבודה הטובה של קו ההתקפה שלו).

בצד של הטקסנס – המשחק הזה הוא עוד תזכורת לסיבה שהם הביאו את ג'ו מיקסון לקבוצה. 38 יארדים בסך הכול על הקרקע (ב-2.7 יארדים לנשיאה) הם נתון עלוב למדי. תצוגה שהזכירה לי את המשחק פלייאוף נגד הרייבנס בעונה שעברה, שגם בה – משחק הריצה של יוסטון בקושי היה קיים, וסטראווד לא הצליח להניע את ההתקפה לבדו. אני מאמין שהטקסנס קבוצה הרבה יותר טובה ממה שראינו כאן, אבל המשחק הזה יכול לשמש blue-print לקבוצות שיתמודדו מולם בהמשך.

לחובבי ההיסטוריה, עוד נאגט קטן: הויקינגס במאזן מושלם של 6 ניצחונות ללא הפסדים מול הטקסנס בתולדות שני הפרנצ'ייזים האלה.

מאסטר מיינד, בריאן פלורס

ניו אורלינס סיינטס (1-2) – פילדלפיה איגלס (1-2) 15-12

איש המשחק שלי: ג'יילן קרטר, דיפנסיב תאקל, איגלס

זה היה עוד אחד מהמשחקים האלה ב-NFL שבהם אתה נכנס למשחק במחשבה שאתה יודע משהו על שתי הקבוצות, ובסופו אתה מגלה שאתה בעצם לא יודע כלום… חשבנו שהאיגלס לא מסוגלים לעצור את הריצה, חשבנו שלסיינטס יש את ההתקפה הכי דומיננטית בליגה (45.5 נקודות ח-405.5 יארדים למשחק בשבועיים הראשונים), וגילינו שזה ממש לא המצב (12 נקודות ו-219 יארדים בטוטאל במשחק הזה).

קו ההתקפה של הסיינטס שכל כך שיבחתי סבל מהפציעה המוקדמת של אריק מקוי הסנטר (ובהמשך סזאר רואיז הגארד הימני), וקו ההגנה של האיגלס פשוט היה דומיננטי במשחק הזה, מתחילתו ועד סופו. מעל כולם בלט ג'יילן קרטר, עם 3 לחצים על דרק קאר, 2 מסירות שהוא הדף לקרקע, ו-4 עצירות במשחק הריצה… הוא היה פשוט בלתי-חסים.

הסיבה שהמשחק היה כל כך קרוב, למרות הניצחון של האיגלס 460-219 ביארדים? האיבודים של ג'יילן הרטס + חסימת פאנט של הסיינטס בחצי של האיגלס + ניהול משחק "מעורר מחלוקת" נוסף של ניק סיריאני.

האיגלס שמו 0 נקודות במחצית הראשונה (אותה סיימו בתוצאה 0:3) כשהם משאירים על הלוקח לפחות 9 נקודות – אינטרספשן של הרטס ברדזון (ועוד פאמבל בחצי מגרש של הסיינטס) ועוד פעמיים דאון 4 שהיו לגמרי בטווח של ג'ייק אליוט (דווקא את הבעיטה שנתנו לו לבעוט, ממרחק של 60 יארדים – הוא החטיא).

לג'יילן הרטס יש בעיה קשה של שמירה על הכדור. האיגלס ניצחו כבר 2 משחקים העונה שהפסידו בהם את קרב האיבודים (המשחק הזה, והמשחק נגד הפאקרס בשבוע 1) – אבל זוהי סטיה סטטיסטית. אין נתון עם קורלציה גבוהה יותר לזהות המנצחת במשחק מאשר זהות המנצחת בקרב האיבודים. להרטס יש 26 איבודים ב-21 המשחקים האחרונים – זה נתון שאם הוא יימשך – האיגלס לא יצליחו להגיע לשום מקום העונה, או בכלל. וכל עוד הוא ממשיך לאבד ככה כדורים, בנקודות קריטיות במשחק, אז כל הטוב שהוא עושה לא משנה. והוא עושה טוב.

גאדרט נתן הצגה אדירה, עם שיא קריירה, ושיא לעמדה בתולדות האיגלס, של 170 יארדים (10 תפיסות מ-11 טארגטים. האיגלס חייבים להמשיך לשלב את גאדרט בהתקפה, גם כשהיו בכשירות מלאה. מי שממשיך לככב בצד הזה של הכדור של האיגלס הוא סקוואן ברקלי, שמוביל את הליגה ביארדים על הקרקע (עם 351), ורשם במשחק את ה-TD הכי ארוך העונה על הקרקע, שגם היה הריצה הכי ארוכה שלו ב-5 שנים האחרונות.

הוא מוביל כרגע את הליגה גם בנגיעות בכדור (73), טאצ'דאונים (5), ונמצא במקום 2 ביארדים בסה"כ (404) ובמקום החמישי ביארדים בממוצע לנשיארה (5.6).

אז מי את הניו אורלינס סיינטס? האם את הקבוצה הדורסנית שפירקה את הפנתרס והקאובויס בשבועיים הראשונים? או זו שלא הצליחה ממש להזיז את הכדור בבית נגד האיגלס? אני מעריך שהאמת היא איפשהו באמצע – לאיגלס היה מאצ'אפ מאוד טוב נגד מערכי ה-2 טייט אנדים של הסיינטס, והם הצליחו למנוע מקמארה לרוץ מחוץ לתאקלים – משימה שלא כל קבוצה תצליח לעמוד בה (אבל לשם היא בוודאי תכוון). ההגנה תמשיך להיות סולידית פלוס (קארל גראנדרסן ואלונטה טיילור עם עוד תצוגות מרשימות), אבל תצוגה התקפית כזאת לא תנצח להם הרבה משחקים העונה. קלינט קוביאק המהולל יצטרך לחזור לשולחן השרטוטים ולחפש פתרונות – ויק פאנג'יו עשה לו שחמט במפגש הזה.

משחק קריירה, דאלאס גודארד

לאס וגאס ריידרס (2-1) – קרוליינה פנתרס (2-1) 36-22

איש המשחק שלי: אנדי דלטון, קוורטרבק, פנתרס

יש רק קיובי אחד העונה שמסר ליותר מ-300 יארדים ו-3 טאצ'דאונים במשחק. והאיש הזה הוא, כמה צפוי, אנדי דלטון – במשחק היחיד שלו העונה. בעונה שבה גם 200 יארדים באוויר במשחק זה לא טריוויאלי – הוא מסר ל-212 ו-3 סקורים כבר במחצית הראשונה! דיונטה ג'ונסון היה הנהנה העיקרי – 8 תפיסות ל-122 יארדים ו-TD.

יש מילה באנגלית שצריך להשתמש בה כדי לתאר את ההופעה של דלטון בוגאס, ואני לא מכיר תרגום מוצלח לה בעברית – Surgical:

אז איפה כל זה היה כשברייס יאנג פתח? שאלה טובה. ואיך כל מה שראינו כאן מתכנס לדיווחים, לפיהם הפנתרס מתכוונים לתת ליאנג עוד הזדמנות לפתוח בהמשך העונה? איך הם יעשו את זה בדיוק לשאר השחקנים בקבוצה, כשהם רואים בבירור, על הדשא, שאנדי דלטון הופך אותם לתחרותיים? שה-Skill Players וקו ההתקפה נראים לגמרי ברמה שהם צריכים להיות בה.

ומה נאמר על הריידרס? יש יותר ריידרס מלנצח בבולטימור, אחרי פיגור 10 עמוק בחצי השני, ואז לקבל בראש מקרוליינה בבית? כל עוד הם ימשיכו להציג את התקפת הריצה הגרועה בליגה (עוד הופעה של 55 יארדים בלבד, ב-3.4 לנשיאה), בשילוב עם קיוביז בעלי תקרה לא גבוהה במיוחד – זה לא ייגמר טוב, ובטח שלא בפלייאוף.

זה מה שהיה חסר? אנדי דלתון

טנסי טייטנס (3-0) – גרין ביי פאקרס (1-2) 30-14

מאליק וויליס! מי ידע? הק"ב שהגיע מטנסי להיות המחליף בגרין ביי הוביל את הפאקרס לנצחון משכנע מול קבוצתו מהעבר הממש לא רחוק כשהוא מחלק 202 יארד באויר וט"ד ומוביל את הקבוצה בריצה עם 6 ריות ל73 יארד. כן, זו ההופעה הטובה ביותר של הק"ב מכל הפתיחות שלו עם כמעט כפול יארדים באויר מהביצוע הכי טוב שלו עד עתה.
מהצד השני וויל לוויס ממשיך לעשות שטויות ולעלות לקבוצה שלו במשחקים. היבול הפעם: 2 חטיפות ופאמבל אבוד.
זה נכון שטנסי פיגרה משלב מאוד מוקדם של המשחק, אבל 8 ריצות ל21 יארד כל המשחק זה לא משהו שיכול להתקיים בליגה הזו.
יש מצב שנראה את מייסון רודולף הנצחי מאחורי הסנטר של הטייטנס כבר משבוע הבא.
אני לא חושב שיש איזשהו קרב ק"ב בגרין ביי, אבל מאט לאפלור מוכיח שוב שהוא מאמן מהטובים בליגה שיכול להפוך פחם לזהב.

הופך פחם לזהב, מאט לפלואר

טמפה ביי באקנירס (1-2) – דנבר ברונקוס (1-2) 7 – 26

לפחות בעיניי, זאת התוצאה המפתיעה ביותר של העונה עד כה. הכתומים שנראו רע בשני המשחקים הראשונים שלהם מגיעים לאצטדיון ריימונד ג'יימס ומעניקים לבאקנירס את הפסד הבכורה שלהם בעונת 2024. כבר מתחילת המשחק בו ניקס וחבריו הבהירו מה כוונותיהם עם דרייב נהדר של הרוקי (4/4 ל-70 יארד) אותו סיים עם רגליו והעלה את האורחים ליתרון. הנקודות הבאות הגיעו עם גיחה לאנדזון של ג'ליל מקלפלין 3 דקות לסיום הרבע, כשבין לבין בייקר מייפילד נחטף ע"י הסייפטי ברנדון ג'ונס. צמד שערי שדה של דנבר וטאצ'דאון של כריס גודווין (אחרי פאמבל של ג'בונטה וויליאמס האורח) הורידו את הברונקוס להפסקה ביתרון 20-7. אחרי ההפסקה וויל לאטץ דייק בשתי בעיטות נוספות וקבע את תוצאת המשחק אחרי שהבאקס כשלו להיכנס לאנדזון במחצית השנייה והטייט אנד קייד אוטון פימבל 4 דקות לסיום. הקיובי האורח ניקס ניצח לראשון בקריירה וסיים עם 25/36 ו-216 יארדים אוויריים, בנוסף לט"ד על הקרקע. התופס המוביל היה קורטלנד סאטון עם 68 יארדים והרץ המוביל היה טיילר באדי עם 70. בצד השני, מייפילד רשם את אחד ממשחקיו הפחות טובים מאז הגיע לטמפה עם 25/33, 163 יארדים, מסירה לאנדזון וחטיפה. הרוקי באקי אירווינג רץ גם הוא ל-70 יארדים, כשכריס גודווין עם 6 תפיסות ו-53 יארדים היה התופס המוביל במשחק בו מייק אוונס (2 תפיסות, 17 יארדים) "זכה" לשמירה צמודה במיוחד של האול-פרו פטריק סורטיין.

האם זה ימשיך ככה? בו ניקס

לוס אנג'לס ראמס (2-1) – סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (2-1) 24-27

הייתה לנו הרגשה שלוס אנג'לס ירצו את זה יותר, וגאים מדיי לתת לעצמם לפתוח עם שלושה הפסדים רצופים, לא משנה מי היריבה.
ואכן מאט סטאפורד הוביל קאמבק מהסרטים שבו הוא התגבר על פתיחה קשה דומה לזו שספגו שבוע שעבר מהקרדינלס, כיסה פיגור של 14 נקדות פעמיים, וניצל כל שנייה מהקריסה המפוארת של הגנת סן פרנסיסקו במחצית השניה ובבעיות הכיסוי של העורף כדי להוביל את הקבוצה לשער שדה מנצח בשניות הסיום.
סן פרנסיסקו פתחה את המשחק בצורה מצויינת ועלתה ליתרון מהיר של 2 ט"ד ברבע הראשון בדרך ליום פנומנלי של הק"ב ברוק פרדי (22/30 ל292 יארד ו3 ט"ד) שללא הכוכבים המובילים של הקבוצה, מקקפרי, דיבו וקיטל, מצא נחמה בתופס השלישי של הקבוצה, ג'ואן ג'נינגס שהציג הופעה לדורות עם 11 תפיסות ל175 יארד ו3 ט"ד.
אבל כל זה לא הספיק כשהצד השני של הכדור נראה רדום, ולא עשה את חלקו מול התקפת ראמס חסרת כוכבים משלה (קופר קאפ ופוקה נאקווה). קו ההגנה בקושי הצליח למצוא הזדמנויות מול קו ההתקפה של ל"א המורכב מטלאים טלאים  ואיפשר לסטאפורד לפעול בחופשיות מול טוטו אטוול לטווחים ארוכים (4 ל93 יארד) ולרץ קיירין וויליאמס לקנח עם שלישיה משלו ב2 ט"ד על הקרקע ואחד באויר.
סן פרנסיסקו החבולה מראש יוצאת עם עוד הפסד מלבד לוח התוצאות כשהDT המצויין, ג'ון הארגרייב, כנראה סיים את העונה עם קרע ברצועת החזה.

התעלה מעל כולם, ג'ואן ג'נינגס

סיאטל סיהוקס (0-3) – מיאמי דולפינס (2-1) 3-24

ללא טואה טאגליובה ואחרי מה שכנראה היא הטיסה הכי ארוכה במדינת ארה"ב, מיאמי מגיעים לאצטדיון הקשוח בסיאטל וזה הלך בדיוק כמו שחשבנו שזה יילך.
סיאטל שמו על הלוח 17 נקודות כבר ברבע הראשון ורק חטיפה שלג'ינו סמית קידמה את מיאמי 7 יארד לשער שדה נוח. אלו יהיו הנקודות היחידות של הדולפינים כשהם מחפשים את הפתרון הזמני או הקבוע בעמדת הק"ב. הם ניסו את סקיילר תומפסון (13/19 ל107 יארד) ואז את טים בויל (7/13 ל79 יארד)- נו בואנו.
ובהיעדר איום אוירי גם משחק הריצה היה תקוע לחלוטין.
הסיהוקס ניצלו את המשחק לחזור לפורמולה מאוזנת כשזאק שרבונה רץ 18 פעמים ל91 יארד ו2 ט"ד ודי קיי מטקאלף תופס ל104 יארד וט"ד נוסף, ההגנה תורמת 7 סאקים, והסיהוקס מסתפקים ב24 נקודות כדי להתחיל את העונה עם מאזן של 0-3 לראשונה מאז 2020 ולשבת בבטחה בראש הNFC מערב. בדיוק כמו שציירנו את זה בתחילת השנה.

דאלאס קאובויס (2-1) – בולטימור רייבנס (2-1) 28-25

איש המשחק שלי: דרק הנרי, ראנינג בק, רייבנס

יש לי ויכוח חוזר עם אוהדי קאובויס בטוויטר לגבי דאק פרסקוט – הם טוענים שהוא קורבן של הנסיבות, של בעלים/GM נוראי (החלק הזה נכון, אגב) ושהוא עושה את המקסימום עם מה שיש לו.

האם אני חושב שהסגל של דאלאס חף מבעיות? ממש לא. האם אני חושב שהארגון הזה מנוהל היטב? אפילו פחות. אבל לקאובויס יש מספיק שמות גדולים ופרו-בולרים, בשני צידי הכדור, כמעט לאורך כל הקריירה של דאק (עונה 9 בליגה, להזכירכם) ובאמת שנמאס לי לפרגן לו על משחקים גמורים שהוא כמעט מצליח להחיות.

למי שלא יודע – כשקבוצה עולה ליתרון 28-6, היא נוטה לשנות את ההגנה שלה למצב Prevent – אתה עובר למצב שבו אתה מנסה להימנע ממהלך גדול בכל מחיר, ונותן לקיובי היריב השלמות יחסית קלות באמצע המגרש. זה שינוי גם במיינדסט של ההגנה, ולא רק בעמידה הטקטית שלה.

הקאובויס היו בפיגור כזה עמוק לתוך הרבע הרביעי. עד לאותה נקודה היו לדאק 146 יארדים באוויר והוא לא מסר אפילו ל-TD אחד. הוא נראה מבולבל והחזיק בכדור יותר מדי, וגם חטף סאק באנדזון שאין לי מושג עד עכשיו איך השופטים החליטו שזה Illegal Touching (החלטה מביכה, כי זה אומר שכל קיובי שעומדים להוריד לסייפטי יכול למסור לשחקן קו התקפה כדי להציל את עצמו):

רק ברבע הרביעי, כשהמשחק כבר לא היה ריאלית בהישג יד (כנראה שבלי אונסייד קיק מוצלח שהושמט על ידי זיי פלאוורס, זה אפילו לא היה קצת קרוב בסיום). ברבע האחרון – מהנקודה שהקבוצה שלו נפלה לפיגור של 22, הוא מסר ל-240 יארדים ו-3 TDs.

מצטער, אבל אותי – זה לא מרשים. וזה רלוונטי אך ורק אם זה שווה בסוף ניצחון. לא קרוב לניצחון, ולא ליד ניצחון.

האם דאק האשם הבלעדי? ממש לא. הגנת הריצה של דאלאס ממשיכה להיות מביכה (274 יארדים לבולטימור, ב-6.1 לנשיאה!.  גם הנשק הכי אמין של דאק איכזב אותו במשחק – עם פאמבל ברדזון, שתרם לו הרוקי נייט ויגינס.

כמה הערות על בולטימור – דרק הנרי סוף סוף נראה כמו שרצו וציפו שהוא ייראה, והשילוב של ג'סטיס היל נעשה בחוכמה, ובתזמון הנכון. מארק אנדרוז – שיחק רק 33% מהסנאפים אתמול, וקיבל רק טארגט אחד – הטרנד הזה בשימוש שלו ממשיך להיות די עקבי.

ושימו לב לזה – ג'סטין טאקר החטיא פילד גול שלישי העונה (מ-46 יארדים הפעם), שהיה יכול להפוך את המשחק לאפילו פחות ספורטיבי ברבע הרביעי. ומנגד – ברנדון אוברי (הבועט הטוב בליגה) עם בעיטה מוצלחת מ-65 (השנייה באורכה אי פעם).

אריזונה קארדינלס (2-1) – דטרויט ליונס (1-2) 20-13

קיוונו פה לאיזה שוט אאוט מטורף שתואם את מה ששתי הקבוצות הראו לנו במשחקים קודמים העונה , אבל לאחר פתיחה חזקה של החלפת ט"ד בכל אחד משלושת הדרייבים הראשונים של המשחק, הגנת דטרויט התאוששה ראשונה ועצרה את הקרדינלס על 10 נק' במחצית בעוד ההתקפה בעוד אמון רא סט' בראון תופס לט"ד אחד ובמהלך יפיפה מוסר אחד לאחור לג'מיר גיבס שחותם את המחצית הראשונה הט"ד בריצה לס"כ של 20 נקודות במחצית לליונס.

המחצית השניה הכל נעצר בחריקת בלמים כשההגנות מכניסות להילוך רוורס ואחרי חטיפה של כל קבוצה ועצירת דאון רביעי של כל קבוצה, סך הנקודת במחצית הזו עומד על שער שדה בודד של הקרדינלס שלא מספיק כדי לסגור את היתרון שדטרויט פתחו במחצית הראשונה.
ג'רד גוף בהופעה צנועה יחסית של 199 יארד 2 ט"ד וחטיפה כשמשחק הריצה של דטרויט הרבה יותר משמעותי עם 188 יארד על הקרקע ממונטגומרי (105) וגיבס (83) ביחד.
מרוין הריסון ג'וניור מוביל את הקבוצה בתפיסות ועם הט"ד הבודד לפתיחת המשחק, אבל 64 היארדים שלו יחסית צנועים לציפיות אחרי המשחק הקודם.
קיילר מורי התרוצץ ל45 יארד והוביל את הקבוצה על הקרקע כשג'ימס קונור מנוטרל לגמריי על ידי הגנת דטרויט עם 17 יארד ב9 נסיונות.

אטלנטה פאלקונס (2-1) – קנזס סיטי צ'יפס (0-3) 17 – 22

ניצחון נוסף ולא מפתיע במיוחד של פטריק מהומס וחבריו, במשחק שבו הבזים נתנו פייט לא רע בסה"כ. קירק קאזינס והמארחים פתחו חזק עם דרייב נהדר של 7 מהלכים ו-70 יארדים תוך 4 דקות, בסיומו קאזינס מסר טאצ'דאון לדרייק לונדון. התשובה של הצ'יפס הייתה קרובה מאוד אבל חטיפה באנדזון של הסייפטי ג'סטין סימונס עצרה את ההתקפה שלהם. זאת הייתה הפעם השישית שסימונס, דנבר ברונקו במשך שנים ארוכות, חוטף מסירה של מהומס, והוא גם השחקן היחיד בליגה שעשה זאת יותר מפעמיים. למרות זאת, האורחים השוו את התוצאה בהמשך עם ט"ד של ראשי רייס, לפני שביג'אן רובינסון הגיח לאנדזון והעלה את קבוצתו של ראחים מוריס ליתרון 14-7. ,שתי בעיטות מדויקות של האריסון באטקר (וחטיפה של הסייפטי צ'מארי קונר ביניהן) צימקו את התוצאה והצ'יפס ירדו למחצית בפיגור נקודה בלבד. מהר מאוד הפיגור הקטן הפך ליתרון עם שער שדה נוסף של באטקר ברבע השלישי, וטאצ'דאון נוסף של מהומס לרייס העלה את הצ'יפס ליתרון 22-14, ממנו הפאלקונס כבר לא הצליחו לחזור. מהומס רשם 26/39 עם 217 יארדים, 2 סקורים ואיבוד, כולם באוויר, שם רייס היה מעולה עם 12 תפיסות ו-110 יארדים. על הקרקע קרסון סטיל הוביל עם 72. אצל המפסידים, קירק קאזינס סיים עם 20/29, 230 יארד, ט"ד ואיבוד. דרייק לונדון רשם 6 תפיסות ו-67 יארדים ודארנל מוני 8 ו-66, כשבמשחק הריצה לא טיילר אלג'יר (32 יארדים) ולא רובינסון (31) מרשימים במיוחד. ואם ההפסד לא מספיק, הפאלקונס גם איבדו את התאקל הימני קיילב מקגארי שנפצע בברכו וצפוי להיעדר כמה שבועות לפחות.

באפולו בילס (0-3) – ג'קסונויל ג'אגוארס (3-0) 10-47
מחצית ראשונה מושלמת לג'וש אלן והגנת בילס חונקת כמו הערפל שעטף את המגרש באורצ'ד פארק בתחילת המשחק, הפכו את משחק ליל שני (הראשון) לעניין חד צדדי לחלוטין.
כל דרייב של באפולו במחצית הראשונה הסתיים בט"ד, 4 מתוכם של אלן במסירה ל 4 שחקנים שונים. אלן גם הוביל את הקבוצה ביארדים בריצה כשהגנת ג'קסונוויל הגיעה לא מוכנה למשחק והשאירה המון שטחים פתוחים שנוצלו הייטב. הפתיחה הדומיננטית שמה את באפולו ביתרון של 34-3 בירידה למחצית.
הג'אגוארס לא הצליחו לעשות כלום במחצית הראשונה מלבד שער שדה בודד. המחצית השניה נפתחה בדרייב שלהם לט"ד אבל אלו יהיו הנקודות האחרונות של היאגוארים למשחק כשהבילס ממשיכים להערים שערי שדה ולהגדיל את היתרון.
ברבע הרביעי המאמן שון מקדרמוט כבר נתן לג'וש אלן (23/30 ל233 ו4 ט"ד, 44 יארד בריצה) לנוח ומאמן ג'קסונוויל, דאג פיטרסון נתן גם לק"ב הפותח שלו לשבת על הספסל, אבל מהסיבות הלא נכונות. מאט ג'ונס שהחליף את טרבור לורנס תרם פאמבל לטובת הביט דאון של הגנת הבילס שהוביל לחתימת המשחק עם ט"ד נוסף.
בפריים טיים של יום שני באפולו הראתה לכל ארה"ב כמה הם מסוכנים וחדים בעוד הג'אגוארס עם הפתיחה הגרועה ביותר שלהם מזה שנים.

הופעה דומיננטית, ג'וש אלן


סינסנטי באנגלס (3-0) – וושינגטון קומנדרס (1-2) 38-33

המשחק השני של ליל שני היה סוג של חגיגת התבגרות והצגה של הק"ב הטירון של וושינגטון – ג'יידן דניאלס.
מול סינסנטי הנואשת, דניאלס הציג משחק מושלם משל עצמו כאילו היה ותיק לפחות כמו הק"ב ששיחק במקביל אליו, ג'וש אלן. ובדומה לאלן גם הוא הוביל כל דרייב לניקוד, במקרה הזה כולם הסתיימו בט"ד. החגיגה התחילה עם שניים של הרצים אוסטין אקלר ובריאן רובינסון ועוד אחד שדניאלס לקח בעצמו, ט"ד במסירה לליין מן, ולקינוח כדור קשתי יפיהפה לפינת האנדזון של 27 יארד לטרי מקלורן (4 תפיסות ל100 יארד).
גם כן בדומה לאלן במשחק המקביל, דניאלס הוביל את הקבוצה בריצות עם 12 כאלו ל39 יארד.
סינסנטי נאבקו קשה כשג'ו בורו פותח עם פצצת עומק של 41 יארד לג'מאר צ'ייס (6 תפיסות ל118 יארד ו2 ט"ד) בדרך לערב של 324 יארד באויר ו3 ט"ד, אבל אחרי הסקור הראשוני הזה, סינסנטי היו בפיגור לנוכח מבול ההצלחות של התקפת וושינגטון. הם הצליחו לשמור את המשחק בטווח השגה לאורך הדרך אבל ההגנה לא הצליחה לעצור את וושינגטון בדאונים רביעים קריטיים ולהבקיע כל דרייב ששמר על היתרון של הקומנדרס.
זה המשחק הראשון מאז 1940 שלא נרשמו בו איבודי כדור וללא אף בעיטת הרחקה. חתיכת קאמינג אאוט פארטי. סינסנטי נכנסת לבור של שלושה הפסדים לתחילת העונה. זה לא שהמצב הזה לא מוכר להם ום הוכיחו בעבר יכולת התאוששות. אבל זה לא ממש סימן טוב לבאות.
וושינגטון יכולה להיות מאושרת שכנראה הם מצאו את הפרנצ'ייז ק"ב שלהם אחרי שנים של חיפושים. עכשיו הם יכולים אולי להשקיע קצת בהגנה כדי לא לסיים משחק שבו הם שמים 38 נקודות על הלוח בהפרש כל כך קטן.

he is him, ג'יידן דניאלס

וכרגיל, אם אתם רוצים עוד ניתוחי עומק ופרשנות, יש את בלוג הפוטבול פיק סיקס של כתב הופס, אורן גרינמן.