פרויקט הקיץ הוא בעניין "שחקנים ששינו את המשחק". האתר הוא אתר NBA וכשאנחנו מדברים על "המשחק", הכוונה היא לכדורסל, אבל כדי להתחיל לאמוד את ההשפעה של ספנסר הייווד על המשחק כפי שאנחנו מכירים אותו, אבקש להפנות אתכם תחילה לאח הדביל והפופולרי יותר של הכדורסל – הכדורגל.

אם האתר היה אתר כדורגל והיה נעשה פרויקט מקביל של "השחקנים ששינו את המשחק", אני מניח שכמו בפרויקט הנוכחי היה מנעד של תשובות, בין הטוטאל פוטבול של יוהאן קרויף וריינוס מיכלס, עד לפפ גווארדיולה וליאונל מסי עם שיטת ה"תשע המדומה", ועוד הרבה תשובות, שחקנים והשפעות שונות ומגוונות לאורך כל השנים שהמשחק קיים.

אני ממשיך רגע את הדמיון המודרך ומתאר שלנוכח העובדה שהאתר הוא אתר של אוהדי ספורט, מה אוהדי ספורט הכי אוהבים לעשות (חוץ מלבכות על שיפוט נגד הקבוצה שלהם?) – דירוגים. אז בדירוג של האדם הכי משפיע על הכדורגל העולמי כפי שהוא משוחק כיום עומד, לדעתי, אחד בלגי ז'אן מארק בוסמן. לא בזכות ביצועיו הבינוניים על הדשא, אלא בשל ביצועיו התקדימיים בזירה שונה בהרבה – בין הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי.

בקצרה – בשנת 1988 בוסמן עבר מסטנדרט ליאז' לרויאל ליאז', בחוזה לשנתיים. ב-1990, אחרי שחוזהו תם, דנקרק מצפון צרפת רצתה לצרפו. אלא מאי? רויאל ליאז' דרשה עבורו סכום מופרך, והעסקה נפלה. בוסמן פנה לערכאות בבלגיה לכפות את השחרור שלו, וזכה אחרי שנקבע שהמעשה של ליאז' נוגד את חופש העיסוק – המעשה של ליאז' היה לא חוקתי. ליאז' ערערה והדיון עבר לערכאות האירופיות, ובוסמן הלך עד הסוף, עד פסק הדין החלוט של הבג"ץ האירופי. בפסק הדין נקבעו שתי הלכות מכוננות לכדורגל האירופי:

1. שחקן יכול לעבור, בתום חוזהו, לכל קבוצה שיחפוץ ללא תשלום תמורה לקבוצתו הקודמת.
2. הגבלת הזרים שעמדה בכדורגל האירופי (עד שלושה לקבוצה) הוסרה, וקבוצות אירופיות יכולות להחתים שחקנים בעלי דרכון אירופי כאוות נפשן.

https://eur-lex.europa.eu/legal-content/EN/TXT/?uri=CELEX%3A61993CJ0415 קישור לפסק הדין של רויאל ליאז' נ' בוסמן

אתם יכולים לדמיין לעצמכם את המציאות של ריאל מדריד, ליברפול או אינטר עם שלושה זרים בלבד ושמונה ספרדים/אנגלים/איטלקיים בהרכב? או את ארלינג הלאנד נשאר בדורטמונד בתום החוזה, כי מנצ'סטר סיטי לא מוכנה לשלם דמי העברה עבורו? נכון שלא?

ומכאן – להייווד. ההקבלה של הייווד לבוסמן היא לא מבחינת הביצועים על הדשא (הייווד הול אוף פיימר), ועל ההשפעה של הייווד על הליגה אפשר להתווכח לעומת ההשפעה של בוסמן על הכדורגל, אבל שניהם השפיעו באותה דרך – לא על המגרש, אלא דרך בית המשפט.

איך שינה את המשחק?

הייווד נולד בסילבר סיטי, מיסיסיפי. אביו נפטר סמוך ללידתו, אמו הרוויחה שני דולר ביום כקוטפת כותנה, וספסנר בן החמש הצטרף אליה, כמו כל אחד מעשרת אחיו ואחיותיו, אשר עם שניים מהם חלק מיטה בצריף ללא גז וחשמל. כדורסל הוא שיחק עם האחים שלו באמצעות גרב ממולא כותנה. העוני עוד ישחק תפקיד חשוב בסיפור. בשנתו האחרונה בתיכון עבר לדטרויט, לגור עם אחד מאחיו, שם מאמנו וויל רובינסון, המאמן השחור הראשון בתולדות ה-NCAA, אימץ אותו כבן.

1968 היא עונתו הראשונה בטרינידד סטייט ג'וניור קולג' בקולורדו. בתום אותה עונה, הייווד מוזמן לנבחרת ארה"ב לאולימפיאדת מקסיקו 1968, הכי צעיר בסגל, ועוזר לקבוצה לזכות בזהב עם 16 נק' למשחק. בעונה הבאה שיחק באוניברסיטת דטרויט. בתום אותה עונה, הוא בוחר להפוך למקצוען – אך הדלת חסומה בפניו ל-NBA. בשעתו, שחקן שרצה לשחק ב-NBA יכול היה לעשות זאת רק 4 שנים לאחר שסיים תיכון. אז עם הדרך חסומה ל-NBA, מה עושים? מזל שיש ליגה מקבילה, ה-ABA. גם שם קיים "חוק 4 השנים", אך שם קיים גם חריג לחוק – "פטור מצוקה", לפיו שחקן יכול להיכנס לליגה גם אם לא עברו 4 שנים מסיום לימודיו בתיכון, אם הוכיח מצוקה כלכלית.

בעונת 1969-1970 הייווד כיכב ברוקטס עם 30 נק' ו-19.5 ריב' למשחק, בדרך לתואר ה-MVP של הליגה. בתום העונה הוא ויתר על חוזה שיכול היה להפוך אותו לכדורסלן היקר בעולם, והבעלים של סיאטל סופרסוניקס הי"ד בחר להחתים אותו. כאן החלה הסאגה שהסתיימה בבית המשפט העליון של ארה"ב.

הליגה הכריזה שהחוזה לא בתוקף. מנגד, טען מאמנו בסיאטל לני ווילקינס שהייווד רשאי לשחק, שכן לא ה-NBA הפכה אותו למקצוען, אלא ה-ABA, ולסיאטל הוא הגיע כשהוא כבר מקצוען. "הוא כבר לא יכול לחזור לקולג' עכשיו". Toto, we're not in Kansas anymore. הייווד וסיאטל הגישו תביעה נגד הליגה, בטענה שהחוק שמחייב את השחקנים להשלים 4 שנות לימוד, פוגע ביכולתו של הייווד להתקיים. במסגרת התביעה הייווד ביקש צו ביניים כנגד הליגה על מנת שיתאפשר לו בינתיים לשחק.

הערכאה הראשונה הכריעה לטובת הייווד, מהנימוק שאכן אם הייווד לא ישחק עבור סיאטל, הקריירה שלו תיפגע וייפגע גם כושר ההשתכרות שלו. בנוסף, בית המשפט קיבל את בקשתו של הייווד לצו מניעה כנגד הליגה, עד לקבלת פסק דין חלוט בעניינו. הליגה ערערה לבית המשפט הפדרלי לערעורים על צו המניעה, ובית המשפט לערעורים אכן הפך את ההחלטה וביטל את הצו, בנימוק כי מתן האפשרות להייווד לשחק מפרה את הסטטוס קוו בליגה ואת הפגיעה בשוויון בין הקבוצות שתיגרם עקב שיתופו של הייווד. הייווד ערער לבית המשפט העליון. בעונה זו, הייווד שיחק רק 33 משחקים מתוך 82, כאשר בחלק מהמשחקים הכרוז מכריז לפני המשחק כי "סיאטל עולה לשחק עם שחקן לא חוקי הערב", ובחלק אחר מהמשחקים הוא נאלץ לעזוב לפני שריקת הפתיחה בהוראה מבית המשפט. הייווד ערער לבית המשפט העליון.

בחודש מרץ 1971 הפך בית המשפט העליון את ההחלטה, והשיב את צו המניעה על כנו. בית המשפט אף קיבל הסכם פשרה בין הייווד לליגה – חוקק אותו "פטור מצוקה", שאיפשר לשחקנים לשחק בליגה עוד בטרם חלוף 4 שנים לאחר שסיימו את התיכון, אם הם מוכיחים נזקקות כלכלית.

https://supreme.justia.com/cases/federal/us/401/1204 קישור לפסק הדין הייווד נ' הליגה

ב-1975, לדוגמה, דריל דוקינס וביל ווילובי עשו שימוש בסעיף המצוקה כדי להגיע לליגה היישר מהתיכון. ב-1976, קצת אחרי שהייווד נשלח בטרייד מהסוניקס לניקס והפך לשחקן היקר בליגה עם משכורת של חצי מיליון דולר לעונה, הליגה ביטלה את מגבלת ארבע השנים ואת פטור המצוקה. כלומר, משנת 1976 שחקני כדורסל יכלו להיבחר בדראפט גם מבלי להשלים ארבע שנות קולג', ואפילו מבלי ללמוד בקולג' כלל. קפיצה קטנה קדימה – ב-2005 הליגה קובעת את גיל 19 כגיל המינימלי לשחק בליגה – ה-one and done.

אז איך הייווד שינה את המשחק? בשנת 2021, קבעה ה-NCAA כי שחקן מכללות הוא הבעלים של ה-NIL שלו (name, image, likeness) המשמעות היא שלראשונה שחקן מכללות יכול להרוויח כסף על היותו שחקן כדורסל במכללות, בניגוד למסורת עתיקת היומין לפיה לשחקן מכללות אסור לקבל תמורה כספי או שוות כסף, למעט המלגה. מים רבים זרמו באגם מישיגן עד ההחלטה הזו, אשר אחד ממקורותיה הוא אותו פסק הדין בעניין הייווד. בדרך ישנן מספר נקודות ציון כמו הבחירה של קווין גארנט בדראפט 1995 היישר מהתיכון; דעיכה מתמדת בכמות השחקנים שמגיעים לליגה אחרי השלמת 4 שנות לימוד בקולג' (עם יד על הלב, ולא יהונתן גזלה – מי יכול לומר חמישה שחקנים בליגה שהשלימו ארבע שנות קולג'?); קביעת גיל המינימום לכניסה לליגה בעקבות גל התיכוניסטים ששטף את הדראפט וכדי לשמור על מעמדו של כדורסל המכללות ולא לרוקן אותו מכשרונות; ועד למעבר של פרוספקטים מבטיחים מהתיכון לקבוצה מקצוענית מחוץ לארה"ב או למקומות דוגמת ignite (לאלו שלא קוראים את יהונתן גזלה שלנו – קבוצת ג'י ליג ללא קבוצת אם שמתבססת על פרוספקטים מהתיכון שהולכים לשחק שם בחוקי NBA ומול שחקני NBA במקום בקולג').

פסק דין הייווד לא שינה את הכדורסל כמו שפסק דין בוסמן שינה את הכדורגל. ייתכן מאוד שגם ללא הייווד, מגבלת ארבע השנים הייתה מבוטלת בחלקה או מבוטלת כליל בשלב מסוים, כתוצאה מתהליכים טבעיים, מקצועיים וחברתיים שהתרחשו בליגה ובארה"ב במקביל. עם זאת, כל תהליך צריך איזשהו נפץ, קטליזטור, והייווד היה הנפץ הזה. הוא גם היה שחקן מצוין, חבר היכל התהילה שגופייתו הועלתה לגג האולם בסיאטל; שזכה באליפות 1980 עם הלייקרס (כשחקן שולי), ובשיאו היה אולסטאר קבוע עם ממוצעים של 24 נק' ו-12 ריב' למשחק. אבל המקום הראוי להייווד בהיסטוריה הוא לא בשל השחקן שהיה, אלא בשל התקדים שיצר, ולפעמים זה יותר חשוב או משפיע מעוד טבעת או מוב ייחודי. רק תחשבו לכם, ובזה נסיים את הדמיון המודרך, את לברון ג'יימס עם ארבע שנות קולג' (מספרים, הישגים, מורשת וכל הג'אז הזה) או את היורוליג נהנית מוומבנייאמה עד שנת 2026.