ב 22 בנובמבר 2013 נפל דבר בעולם השחמט. גארי קספרוב הגדיר זאת כ"עידן חדש", היום שבו שחקני הדור הישן פינו את מקומם לטובת אלה שגדלו לתוך השחמט של מחשבי-העל. נציג הדור הישן, אלוף העולם ווישוונת'ן אנאנד הפסיד את התואר לנורווגי צעיר ומבטיח שבמו ידיו שינה את פני עולם השחמט והביא אותו, לא לבד כמובן, אל מרחבים חדשים שרגל אדם לא דרכה בהם. ההתמודדות ביניהם, שארכה עשרה משחקים בלבד (קרלסן ניצח שני סיבובים לפני הסוף), התקיימה בעיר צ'נאי שבהודו. לא רחוק משם, באותה העיר ממש, התגורר ילד בן 6 שעדיין לא ידע לשחק שחמט וייתכן מאוד שלא עקב אחר ההתמודדות בין שני הענקים שהייתה מרחק נסיעה ממקום הולדתו. איש לא ידע אז, שהשנה שבה הפסיד אנאנד את התואר ונאלץ להעביר אותו מהודו לנורווגיה, תהיה גם השנה בה אותו ילד יתחיל את צעדיו הראשונים במשחק ויוביל את הודו, כעשור בלבד לאחר ההפסד של מורהו הגדול, אל הבמה הגדולה מכולם. גוקש דומרג'יו, שלמד את משחק השחמט רק בגיל 7 (מאוחר מאוד יחסית לטופ של המשחק) ויחגוג בהמשך השנה את יום הולדתו ה 18 בלבד, הוא השחקן הצעיר ביותר שישחק על תואר אלוף העולם והוא רחוק 14 משחקים מעוד חילופי דורות מהירים, עשור בלבד לאחר שהחל עידן קרלסן. אנאנד אמנם הפסיד את אליפות העולם ההיא ב 2013 אך עבורו הייתה זו רק ההתחלה של בניית אימפריה הקרובה יותר מתמיד להיות מדינת השחמט הגדולה בתבל.

1 מי יודע

"אני לא רואה שום תרחיש בו הוא זוכה בתחרות או אפילו באחד משלושת המקומות הראשונים, מדובר בשחקן שעוד צריך ללמוד והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לחטוף כאפות מהמנוסים ממנו". שלושה שבועות עברו מאז כתבתי את השורות האלו. שלושה שבועות בהן גוקש סתם את הפה שלי באלימות (מטאפורית כמובן, מדובר בבחור מנומס מאוד) ושלח אותי הביתה יחד עם כל המהמרים לעשות חשבון נפש. הילד ההודי היה השחקן הטוב ביותר בתחרות בפער ניכר, אך יותר מכל הוא זה שהבין טוב מכולם איך התחרות עובדת ומהם המפתחות להצלחה בה. מול שלושת השחקנים הוותיקים שאיישו את מקומות 2-4 (עם אותה כמות נקודות) הוא השיג תוצאות תיקו גם בכלים הלבנים וגם בכלים השחורים וידע ללחוץ ולנצל את ההזדמנויות שלו מול שאר השחקנים. אילולי היה נכנס לבעיית זמן קשה מול פירוז'ה הוא היה יכול לסגור את הסיפור עוד לפני הסיבוב האחרון אבל גם לאחר ההפסד הוא הראה אופי ויציבות שלא אמורים להיות לשחקן בגיל בו הראש יכול ללכת לכל כיוון אפשרי שאינו שחמט. באף אחד מהמשחקים האחרים הוא לא היה בפיגור משמעותי, ניצול הזמן שלו במשחקים היה מעורר התפעלות עם הבנה עמוקה של הפורמט ומסגרת הזמן והשחמט היציב שלו לכל אורך הדרך היה ללא תחרות. הדרך בה ניצח את ווידית סיבוב אחד בלבד לאחר ההפסד שלו הראה יכולות מנטליות השמורות לטובים ביותר והתיקו הנונשלנטי מול היקארו בסיבוב האחרון היה מופת של סבלנות. למרות שלאורך הקריירה גוקש שיחק 1.d4 באופן כמעט גורף (וגם לא מעט 1.Nf3) הוא הראה שליטה בפתיחות מסוגים שונים וניצח את רוב המשחקים שלו עם הכלים הלבנים דווקא ב 1.e4. האם כל זה יספיק נגד דינג לירן? קשה מאוד לדעת, בטח לאור העובדה שאלוף העולם לא הרשים באף אחת מהתחרויות ששיחק מאז הדו-קרב מול נפו. גוקש יגיע להתמודדות בסוף השנה ככל הנראה כשהוא מדורג מעל דינג ולא יראה את עצמו כאנדרדוג בשום סיטואציה. גם אם יפסיד בהתמודדות שעשויה להיות בצ'נאי ותעורר עניין חסר תקדים בעולם השחמט ובהודו בפרט, הוא ייזכר בשנים הקרובות כפנים של הדור החדש והחזק של השחמט בשנים הבאות. פשוט לא להאמין.

שקיעתה של הזריחה

שנתיים בספורט, ובעיקר בשחמט, הן נצח. בתחרות המועמדים הקודמת השמות של אבדוסטורוב, פראג, ווינסנט קיימר וגוקש היו עדיין שם נרדף לצעירים מבטיחים שצריכים להוכיח את יכולתם על הבמות הגדולות של הענף. פירוז'ה, בהופעתו הראשונה בתחרות המועמדים, עבר את רף 2800 נקודות הדירוג ונחשב אז לדבר הבא. שנתיים בלבד עברו, וענף השחמט מתחיל להיות מוצף בכשרונות צעירים שמשחקים את המשחק כאילו היו בעלי וותק של שנים. התחרויות ברמה הגבוהה הופכות צפופות ומחליפות את הווסלי סואים והלבון ארוניאנים בשחקנים שגדלו עליהם. במסגרת הזאת, חלומם של פביאנו קוראנה, היקארו נקמורה ויאן נפומנישצ'י הולך ומתרחק. שלושתם, ובעיקר הראשון והשלישי, נבנו מהחומרים הנכונים והיו קרובים מאוד להיות אלופי העולם אבל שניהם פשוט נולדו בתקופה הלא נכונה ונכנעו כל אחד בתורו לספורטאי היסטורי חסר חולשות. נפו עוד קיבל הזדמנות פז מול דינג אליפות העולם האחרונה אבל בעט בדלי לקראת הסוף ויישאר עד סוף הקריירה עם כמות חרטות שלא תבייש אחות במנזר. הפנים שלו במשחק האחרון מול קרואנה, כשהוא מבין שההזדמנות שלו לעלות לאליפות העולם נגוזה, אמרו הכל. הם החזירו אותי אחורה למשחק האחרון מול דינג בו הוא הפיל בטעות את הפרש על הרצפה, רועד ומבין שהחלום שלו מהשנים האחרונות ככל הנראה לעולם לא יתגשם. גם בתחרות הזאת, אותה הוא הוביל כמעט לכל אורכה, הוא קיבל מספיק הזדמנויות לברוח עם ההובלה אבל סיים בתיקו פעמיים מול אבאסוב החלש ונכנס למגננה בלא מעט משחקים. ההתרשמות מנפו בשלוש תחרויות המועמדים האחרונות היא שלא מדובר בשחקן של פוטו-פיניש. הדרך שלו לפסגה חייבת לעבור דרך דומיננטיות ושהייה ממושכת בפסגה ובניגוד לשחקנים כמו דינג או קרלסן הוא לא ממש יודע להתמודד עם סיטואציות בו הוא עם הגב לקיר. הרגע מכמיר הלב בו הוא התנצל בפני קרואנה בסיבוב האחרון על שהצליח להגן על העמדה וגנז גם את חלומו של הפנומן האמריקאי, עוד ייצרב בתודעה השחמטאית זמן רב.

פביאנו קרואנה הגיע לתחרות המועמדים בכושר הטוב ביותר שלו מאז שנת 2018 אז היה קרוב מאוד להדיח את קרלסן מהמלוכה. הוא ניצח תחרויות על ימין ועל שמאל, שיפר את יכולת החישוב שלו כשהשעון התחיל להלחיץ והיה הפייבוריט שלי לקחת את התחרות. אלא שגם הוא לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו ורדף אחרי המקום הראשון לכל אורך הדרך, תלוי באחרים לא פחות מאשר בעצמו. הוא התאושש יפה מההפסד להיקארו, ניצח כשהיה צריך לקראת הסוף והוביל על נפו כמה וכמה פעמים במשחק האחרון שהיה יכול לשלוח אותו לשובר שוויון מול גוקש. "my fault" הוא ענה ביובש לנפו לאחר שזה התנצל על המשחק, שתי מילים קולעות שיכולות להיות הזיכרון האחרון שלו מהניסיון להיות אלוף העולם. בתחרות המועמדים הבאה קרואנה יהיה בן 33 בואכה 34, גיל שבו ספורטאים מתחילים את הדעיכה הבלתי נמנעת. גם אם יצליח להעפיל לתחרות הבאה (שתהיה השישית שלו) הוא ישחק כנראה מול שחקנים חזקים הרבה יותר ויצטרך להיות חד יותר בכל האספקטים של המשחק. לא מן הנמנע שהתיקו מול נפו היה סתימת הגולל על החלום השחמטאי הטוב ביותר של העשור אחרון שלא עונה לשם מגנוס קרלסן לשלוט רשמית בענף.

ההתנהלות של היקארו נקמורה בתחרות הזאת ולפניה דורשת פוסט נפרד וארוך. היקארו בראיונות לפני התחרות ניסה למכור את הגישה שלא אכפת לו אם יזכה ושהדבר המרכזי שהוא עסוק בו כיום הוא תחזוק ערוץ היוטיוב שלו והרחבת הקהלים אליהם הוא משדר. "אם אזכה באליפות העולם יהיו לי עוד כמה עשרות אלפי עוקבים, זה לא כזה משמעותי" הוא אמר ביובש לפני התחרות כאילו מדובר במסע קידום עצמי ולא במאבק על התואר החשוב ביותר בענף. בכנות, אני לא מאמין לו. היקארו מיעט לשחק בשנים האחרונות ו"במקרה" השתתף בעיקר בתחרויות שמובילות לתחרות המועמדים שדורשת הכנה ארוכה ומדוקדקת כך שלא סביר שהוא עשה את כל זה רק בשביל הכיף. מדובר בשחקן תחרותי לא פחות ממורו ורבו גארי קספרוב ולא ממש אוהב להפסיד בלשון המעטה. הוא אמנם פרסם בכל יום ניתוח של המשחק שלו (ניצחון או הפסד) אבל הגיע גם הוא מאוד קרוב לקטוף את המקום הראשון במשחק מול גוקש בסיבוב האחרון בו הוא ניסה בכל כוחו להכריח על עמדה שוויונית לחלוטין דינמיות שתוביל לניצחון. גוקש עמד במשימה בכבוד ושלח גם את היקארו הביתה. את עשרות האלפים העוקבים החדשים שלו הסטרימר האמריקאי יצטרך לחפש במקום אחר.

קיבלו נקודות על השתתפות

בין ארבעת השחקנים שאיישו את מקומות 4-8 רק אחד השתתף בעבר בתחרות והגיע עם ציפיות להעלות את הרמה. עאלי-רזא פירוז'ה אמנם רק בן 20 אבל התחרות הזאת חידדה יותר ויותר את חוסר הבשלות שלו ואת הקושי שלו לשחק שחמט יציב מול הטופ של המשחק. הוא השיג ניצחון חסר חשיבות מול אבאסוב וניצח את גוקש עם יותר מזל משכל אבל סיים את התחרות עם אותה הכמות של הפסדים ותוצאות תיקו (6). פירוז'ה לא הסתדר בכלל מול הוותיקים מולם השיג שתי תוצאות תיקו ונחל חמישה הפסדים  שבכל אחד מהם הוא ביצע טעויות גסות ולא היווה להם תחרות. הוא העפיל לתחרות בקושי ובאמצעים מפוקפקים משהו ולא הצליח להתעלות כשהמעמד דרש ממנו. פירוז'ה צריך לחזור לנקודת ההתחלה, להבין איך הוא משלב את הקריירה החדשה שלו באופנה עם השחמט המקצועני האכזרי ולעבוד על היסודות שלו מחדש.

אבאסוב וווידית הגיעו לתחרות בלי ציפיות גבוהות ויכולים להתהדר בעובדה שהעפילו לתחרות שמעטים האנשים שזכו להשתתף בה. שניהם לקראת סוף שנות ה 20 שלהם וקשה לראות אותם עושים זאת שוב כאשר בתפקיד המרכזי שלהם, לא להפסיד, הם לא ממש עמדו בכבוד. ווידית לפחות שיחק שני משחקים מעולים מול היקארו והיה הסיבה המרכזית לדשדוש של האמריקאי במקומות 2-4 לקראת סוף התחרות בעוד אבאסוב סיים עם שבעה הפסדים (רובם בשחור) ושבע תוצאות תיקו כשהוא מראה לעולם את הפערים העצומים בין שחקני ה 2600 לשחקני ה 2700. היה יפה לראות ששני השחקנים הבכירים של אזרבייג'ן – ממדיארוב ורדג'אבוב – היו הסגנים של אבאסוב ועזרו לו בהכנות לתחרות.

כל זה משאיר אותנו עם פראגנננדה, שאת הפסקה עליו הייתי אמור לכתוב יחד עם זאת של גוקש. ההודי הצעיר הגיע עם תכנית משחק שונה לחלוטין מהשחמט שהציג בשנה האחרונה ואהב להיכנס לווריאציות מפוקפקות בפתיחה אותן הכין כבר מראש. זה עבד מול השחקנים שבתחתית הטבלה אבל לא ממש הרשים מול ארבעת המקומות הראשונים שהריחו דם והענישו אותו על המשחק הלא זהיר. פראג אחראי לניצחון הראשון של גוקש בתחרות וזה שאולי התחיל לסלול את דרכו לזכייה ולמרות התחרות ההגיונית בין השניים אני מעריך שיש גם פרגון רב. לא אתפלא אם נראה את פראג כחלק מההכנות של גוקש למפגש מול דינג.

עם הפנים קדימה

עוד לא נקבעו התאריך והמקום של אליפות העולם בסוף השנה אך כבר סביר להניח שהיא תהיה אחת הנצפות בהיסטוריה. הטירוף של ההודים למשחק יחד עם העובדה שגוקש עלה להתמודדות תייצר באזז היסטרי בעולם ובהודו בפרט. גוקש מגיע להתמודדות כשאין לו הרבה מה להפסיד – עצם ההשתתפות שלו היא הישג עצום וייתכן מאוד שהוא יקבל עוד הזדמנויות בעתיד. דינג לעומת זאת קיבל יריב נח בהרבה מהצפוי אבל יהיה תחת לחץ עצום לספק את הסחורה כאשר איבוד התואר לשחקן בן 18 תוכל לפגוע במורשת שלו. אם לפני שנה אליפות העולם חטפה ביקורות על כך שהשחקן הטוב ביותר בעולם לא משחק השנה כבר ברור שגם אם קרלסן לא מופיע לתחרות שני המתמודדים לא יכולים לטעון על עצמם שהם נמצאים במקום השני. האלופים שקדמו לדינג היו בתקופתם השחקנים הטובים בתבל (או קרובים לכך) ואלה שאתגרו אותם לאורך השנים לא היו רחוקים מהם מבחינת הרמה (לקו, גלפנד, קריאקין, קרואנה). ענף השחמט נמצא לקראת פיצול בין התואר הרשמי של אלוף העולם לבין הידיעה שבנורווגיה הרחוקה יושב אדם שבוודאות עושה זאת טוב יותר מכולם. מה יהיו המשמעויות? האם פיד"ה תסכים לשנות את פורמט? האם אנחנו נכנסים לאחר עשורים ארוכים לתקופה בה אין שחקן אחד ששולט בכיפה? כיצד ייזכר בדברי הימים הדו-קרב בין דינג לגוקש בסוף השנה? ההיסטוריה כידוע אוהבת להפתיע ולראיה תחרות המועמדים האחרונה שעשויה להיות נקודת מפנה בלא מעט שאלות שהענף האהוב כל כך נאלץ לענות עליהם. דבר אחד בטוח – עליית הפופולריות של השחמט, השחקנים הצעירים שמגיעים לבשלות מהר והשחקנים הוותיקים שמנסים לשמור על מקומם וכבודם, נותנים את התחושה שהשחמט, לאיזה כיוון שלא ילך, נמצא בידיים טובות.

בהצלחה ילד.