יומן מילווקי – פרק 2 – מה נשמע דוק? / עמיחי קטן

בפרק הקודם של היומן הצגנו שאלות למעקב לאורך העונה, ונחזור אליהן בהמשך העונה, אבל פיטוריו של אדריאן גריפין ומינויו של דוק ריברס לתפקיד מאמן הקבוצה הביאו לכך שאנחנו נתמקד כאן בשאלה מה היתרונות והחסרונות המקצועיים שהיו למילווקי בקדנציה הקצרה של גריפין, על אף שהם כנראה לא הסיבה למהלך, וננסה להבין מה ואיך ריברס אמור לעשות עם הקבוצה, ולמה בדיוק מישהו חושב שדוק ריברס זה מה שהיה חסר לבאקס. לכן, כל הנתונים של העונה הנוכחית בכתבה הזאת, למעט אם צוין במפורש אחרת, הם עד לפיטוריו של גריפין ב-23/1.

אז מה לא עבד?

נתחיל עם טבלה של נתונים קבוצתיים כלליים של מילווקי ודירוג ביחס לליגה, בניסיון לזהות יתרונות וחסרונות. כל הנתונים בחלק הזה הם בהשוואה בין העונה הסדירה שעברה ובין העונה הנוכחית עד ל-23/1, תאריך פיטוריו של גריפין. דברים שהיו שינוי משמעותי ביחס לעונה שעברה סומנו בירוק (אם זה היה שיפור) או באדום (אם זה היה שנמוך) והנתון העדיף הודגש בכל מקרה (לא משנה אם זה בעונה שעברה או הנוכחית).

מילווקיעונת 2023עונת 2024 עד ה-23/1
מאזן58- 24 (מקום 1 בליגה)30- 13 (מקום 2 במזרח ובליגה)
נקודות116.9 (8)124.6 (2)
נקודות יריבות113.3 (14)120.5 (25)
ריבאונדים48.6 (1)44.4 (10)
ריבאונדים יריבות44.2 (20)43.9 (18)
אסיסטים25.8 (12)26.7 (13)
אסיסטים יריבות23.9 (5)26.9 (17)
איבודים14.6 (22)12.9 (9)
איבודים יריבות11.8 (30)11.6 (30)
חטיפות6.4 (27)6.5 (29)
חטיפות יריבות7 (13)6.9 (9)
חסימות4.9 (11)5.6 (10)
חסימות יריבות3.9 (5)4.5 (4)
עבירות18 (2)20.2 (22)
עבירות יריבות19 (5)20.5 (5)
אחוזי שלשות36.8% (10)37.7% (8)
אחוזי שלשות יריבות35.4% (8)34.7% (4)
אחוז אפקטיבי55.5% (10)57.8% (2)
אחוז אפקטיבי יריבות52% (1)53.7% (9)
אחוזי עונשין74.3% (29)77.9% (17)
אחוזי עונשין יריבות77.6% (10)81.8% (30)
קצב משחק101.45 (10)102.48 (4)
רייטינג התקפי114.3 (15)120.6 (2)
רייטינג הגנתי110.9 (4)116.8 (21)
נט רייטינג3.4 (5)3.8 (10)

כמו שאפשר לראות, יש יותר אדום מאשר ירוק בטבלה הזאת, אבל מילווקי טובים יותר בכל נתון התקפי העונה מאשר בעונה שעברה, כך שהבאקס, שהיו קבוצה ממוצעת התקפית בעונה שעברה, הפכו כעת לקבוצת ההתקפה הכי טובה אחרי אינדיאנה. מצד שני, ההגנה חוותה ירידה משמעותית בכל תחום, כך שהשינוי שהפך את מילווקי לקבוצת התקפה טובה יותר וקבוצת הגנה טובה פחות ניכר לעין מהסטטיסטיקה.

ההגנה של מילווקי היא זו שכופה הכי מעט איבודים העונה, אבל זה היה נכון גם בעונה שעברה ולא מנע מהם להיות בצמרת ההגנתית של הליגה, כך שההבדל הוא בנתונים האחרים. היריבות עדיין קולעות באחוזים נמוכים מאוד לשלוש ויחסית נמוכים בצבע, אבל כן חל שיפור קל באחוזי הקליעה של היריבות בצבע (58.1% לעומת 56.4%) ובעיקר באחוזים שלהן מחצי מרחק (45.8% לעומת 39.7%). לכן, היריבות של מילווקי, שבעונה שעברה קלעו באחוז האפקטיבי הנמוך בליגה, שיפרו את הנתון הזה וכעת ההגנה של הבאקס רק בקצה הטופ 10 בנקודת החוזקה העיקרית שלה.

היינו חושבים שהשיפור של היריבות מחצי מרחק נובע בעיקר מכך שהבאקס אפשרו הכי הרבה זריקות פנויות (13.4) ופנויות לחלוטין ל-2 נקודות (5.1) תחת אדריאן גריפין, כששוב נזכיר ש"פנויות" הן כשהשומר הקרוב ביותר במרחק של 4-6 פיט ו"פנויות לחלוטין" הן כשהמרחק גדול יותר, אבל גם בעונה שעברה הבאקס היו אלה שאפשרו הכי הרבה זריקות פנויות (14.9) ופנויות לחלוטין (4). ההבדל הוא באחוזים שעלו בפנויות מ-54.5% ל-61.2% ובפנויות לחלוטין מ-56.7% ל-62.6%. כלומר, השיטה ההגנתית של מילווקי, שעבדה טוב בעונה הסדירה שעברה וקרסה בפלייאוף נגד מיאמי, עובדת הפעם פחות טוב גם בעונה הסדירה.

נקודה משמעותית נוספת לחובת ההגנה מגיעה מקו העונשין. בעונה שעברה, הבאקס עשו מעט מאוד עבירות והיריבות קלעו רק באחוז קטן מעל הממוצע מקו העונשין, ואילו העונה הבאקס עושים יותר עבירות ומוסיפים חטא על פשע כשהם שולחים את הקלעים הטובים לקו, מה שגורם לכך שמילווקי היא הקבוצה שמאפשרת את האחוזים הכי גבוהים מהעונשין.

בגדול, אם נסכם את מה שראינו עד כה, ההתקפה של מילווקי הרבה יותר טובה מאשר בעונה שעברה יחד עם ירידה דומה פחות או יותר באיכות של ההגנה. לכן, השאיפה של מילווקי תהיה לייצר מודל דומה לזה של דנבר בעונה שעברה, עם התקפה מעולה (מקום 5) והגנה בינונית בעונה הסדירה (מקום 15), ואז קפיצת מדרגה הגנתית משמעותית בפלייאוף (הרייטינג ההגנתי שלהם השתפר מ-113.5 ל-110.2).

מה אפשר לעשות?

מילווקי התארחו בדאלאס ב-3/2 ומצאו את עצמם בפיגור 44- 20 בסיום הרבע הראשון, אך ספגו 21, 27 ו-25 נקודות ברבעים הבאים והשיגו בסופו של דבר ניצחון בהפרש דו-ספרתי. החלטתי לבחון את המשחק הזה ולנסות לקחת ממנו דוגמאות לדברים טובים יותר או פחות שההגנה של מילווקי עשתה שם, ולנסות להסיק מסקנות מה הם צריכים לעשות יותר בהמשך, חוץ מאשר לקוות שהיריבה תחטיא שלשות (דאלאס עם 9/14 ברבע הראשון ו-7/25 ביתר המשחק).

המהלך ההתקפי הראשון של דאלאס נתקע קצת וגרנט וויליאמס חדר לסל על יאניס. בהתאם לתוכנית הדרופ לופז (הפעם רובין כי ברוק לא שיחק) הסנטר נשאר בצבע וחיכה לו בזמן שגם יאניס נשאר עם וויליאמס. במילווקי כנראה שכחו שהגבוה שלא קולע לייבלי לא שיחק הפעם, ובמקומו עלה בחמישייה מקסי קלבר שהוא קלעי מצוין, אז וויליאמס מצא אותו לשלשה פנויה ומדויקת. למעשה, דאלאס פתחו עם 5/5 מהשדה ולשלוש, כולן אחרי מהלך שבו המאבס ניצלו את הרגליים הכבדות של רובין שהוחלף אחרי 4:10 דקות ולא חזר למשחק, אם כי, יש לציין שדאלאס הובילו רק 17- 16 כשלופז יצא וניצחו 27- 4 את יתר הרבע הראשון.

נעבור למהלך הנד-אוף שבו דוויט פאוול, שבדיוק נכנס במקום קלבר, משאיר את הכדור להארדי ומילווקי מגיבים, כרגיל, עם דרופ של בובי פורטיס. עכשיו ההגנה צריכה לעכב את הארדי כמה שיותר עד שמאליק ביזלי יחזור לשמירה, בזמן שהארדי ינסה למנוע את זה ולהיות פנוי לזריקה או לאלץ את ההגנה להשאיר מישהו אחר פנוי. מידלטון הוא הראשון שבא ושולח יד לרגע, אך מיד צריך לחזור לאיש שלו הארדווי בפינה, ואחריו מגיע לילארד שרואה שביזלי לא הספיק להגיע והוא זה שסוגר את הזריקה של הארדי, אבל זו סגירה מאוחרת שלא מספיקה. אפשר לראות שביזלי עושה סיבוב ארוך מסביב לפאוול ולא ממש מנסה לעבור את החסימה.

הדוגמה השלישית והאחרונה של הרבע הראשון מגיעה אחרי שדונצ'יץ' חוזר ממעט המנוחה לה הוא חזר וקולע 11 נקודות ב-3 הדקות האחרונות של הרבע. במקרה הזה פאוול חוסם את קראודר ששומר על לוקה, ופורטיס אמנם לא נסוג מיד לעמדת הדרופ בגלל איום הקליעה של דונצ'יץ', אבל צעד אחד שלו לכיוון הצבע גורם לכמה צעדים כאלה של פורטיס ויש לדונצ'יץ' מספיק זמן לעלות לשלשה עד שקארודר יגיע אליו.

נעבור עכשיו לרבע השני ושוב מהלך שבו פאוול חוסם להארדי שמקבל את הכדור, הפעם מג'וש גרין. פאט קונאטון מספיק את ההתערבות הראשונית בדומה למה שמידלטון עשה קודם, אבל הפעם אנחנו לא רואים דרופ של פורטיס אלא חילוף כשהוא נצמד להארדי וכופה עליו זריקה קשה יותר שהולכת החוצה.

הפעם אנחנו עוברים לניסיון של דונצ'יץ' לשלוש. המהלך שוב מתחיל בחסימה, הפעם של הארדווי, וקונאטון נצמד לדונצ'יץ' בחילוף. רגע אחד שבו קונאטון מחפש חילוף בחזרה גורם ללוקה לעלות לשלשה, אבל הגארד של מילווקי קולט את זה מהר ונמצא מספיק קרוב כדי להקשות על הזריקה שהולכת החוצה.

נקפוץ עכשיו לרבע האחרון ולשוויון 97. חסימה שלוקה מקבל מובילה לשמירה כפולה עליו והוא מכניס לצבע לאיש הפנוי ג'וש גרין, אליו יוצא פורטיס לעזרה. יאניס סוגר את פאוול כך שקלבר הוא האיש הפנוי בפינה, אבל ביזלי ולילארד הגיבו מהר ועד שהכדור מגיע לקלבר ביזלי כבר סוגר את הזריקה מספיק טוב והכדור הולך החוצה. במקרה הזה אפשר לראות את התפקיד החשוב של לילארד כאיש שעשה את השמירה הכפולה על לוקה, שמבין שהוא זה שצריך לסגור את החור שנוצר עליו.

בעצם, אפשר לראות שהדוגמאות כאן כוללות שלשה של קלבר ברבע הראשון והאחרון, שלשה של דונצ'יץ' ברבע הראשון והשני ואותו דבר לגבי זריקה של הארדי מחצי מרחק. מעבר לתוצאה, כלומר סל ברבע הראשון והחטאה במקרה הנוסף, גם הטיפול ההגנתי היה שונה בכל אחד מהמקרים והיה נכון יותר במקרה המאוחר יותר, ועכשיו נראה את זה ב-3 המקרים.

במקרה של קלבר, בסל ספק אם היה בכלל צורך להשאיר אותו פנוי ואף אחד לא חיפה, ואילו בהחטאה הייתה עזרה טובה מאוד של כל הקבוצה. במקרה של הארדי, בסל ההגנה חיכתה שביזלי יחזור לשמור על הארדי וזה לא קרה, ואילו בהחטאה זיהו את האיום והלכו ישר על חילוף שכפה זריקה קשה. במקרה של השלשה של לוקה, הסל הגיע כשפורטיס ירד לדרופ מול אחד מהקלעים הכי מסוכנים בליגה וההחטאה הגיעה כשקונאטון נשאר מספיק קרוב, לפחות עד שיגיע מישהו להחליף אותו, מה שלא קרה.

אם נסכם את זה, מעבר לכמה לקחים במאצ'-אפ הספציפי הזה למפגש גמר לא סביר במיוחד נגד דאלאס, אפשר לטעון שההגנה של מילווקי אמנם נחלשה בסגל השחקנים שמבצע את התפקידים האלה, אבל יש לה עדיין הרבה כלים כדי להתאים את עצמה ולהיות טובה אם מי שעומד מאחוריה יעשה את ההתאמות הנדרשות, כלומר, אין פסול עקרוני בהגנת הדרופ אם היא עובדת ומתאימה לשחקנים היריבים, אבל היכולת של מילווקי לשנות ולהתאים תהיה המשמעותית והייתה חסרה בפלייאוף שעבר באופן מובהק. כאן אנחנו מגיעים לדוק ריברס, ולו נקדיש את הקטע הבא.

דוק ריברס:

19 עונות בסך הכל בילה דוק ריברס כמאמן בפלייאוף, כולל 15 מתוך 16 האחרונות, אבל רק 3 פעמים עבר ריברס את הסיבוב השני של הפלייאוף, כולן עם בוסטון של גארנט, פירס, ריי אלן ורונדו. כמו כן, הקבוצות שלו הודחו 8 פעמים בסיבוב הראשון ו-8 פעמים בסיבוב השני, איבדו יתרון 3- 1 שלוש פעמים, איבדו יתרון 3- 2 עוד ארבע פעמים, עומדות על מאזן של 6- 10 במשחקי 7 והפסידו ב-5 סדרות עם יתרון ביתיות (לא כולל אחת בבועה). כל אלו נתונים שמעמידים אותו מעט במבוכה.

אולם, אם אנחנו מדברים על 19 עונות שהסתיימו בפלייאוף עם הנתונים האלה, בסך הכל מדובר במאזן 111- 104 ב-215 משחקי פלייאוף של ריברס (מקום 4 בכל אלה) ובמאזן 17- 18 בסדרות פלייאוף בקריירה. בין היתר, קבוצות של ריברס מעולם לא הודחו בסוויפ ורק פעם אחת בקריירה הוא הפסיד 4- 1 בסדרת פלייאוף (יחד עם 2 הפסדי 3- 1 בתקופה שהסיבוב הראשון היה הטוב מ-5). במילים אחרות, מי שמפסיד במשחק 7 גם הצליח לנצח 3 משחקים בדרך, וזה הרבה יותר טוב מאשר להפסיד בסוויפ.

אפשר לנסות לנתח עד כמה ריברס היה גורם חיובי או שלילי בסיטואציות שונות בעבר, אבל אותנו כאן מעניינת השאלה של העונה הנוכחית של מילווקי. לעונה הסדירה של הבאקס לא צריך לדאוג, גם אם הם יאבדו את המקום השני במזרח בהמשך העונה, וסימני השאלה יגיעו סביב היכולת של ריברס לעשות התאמות תוך כדי סדרת פלייאוף ולקבל את הכוכבים שלו במיטבם ההתקפי ברגעים המכריעים, משהו שראינו שלא עבד הרבה פעמים בקבוצות של ריברס.

אליפות אחת יש לדוק ריברס בקריירה עם בוסטון של 2008, בעונה הראשונה מתוך 5-6 של בוסטון בהרכב ההוא (ריי אלן עזב אחרי 5), ובשנים הבאות הסלטיקס הפסידו בשלבים שונים של הפלייאוף, ברוב המקרים אחרי סדרה צמודה ודרמטית. באותן שנים, בוסטון נתנו את התחושה של קבוצה שיודעת להעלות הילוך כשצריך, כך בסדרת ההארכות נגד שיקגו, שבה בוסטון הובילו כמעט בכל הצמתים המרכזיות, כך בסדרות נגד קליבלנד או מיאמי של לברון וכך בסדרות הגמר נגד הלייקרס, וגם כשבוסטון הפסידו, התחושה הייתה שהם עשו כל מה שיכלו ונכנעו לקבוצה טובה יותר.

יכול להיות שזאת תחושה שיכולה לעזור למילווקי. הבאקס סיימו עם המאזן הטוב בליגה ב-3 מ-5 העונות האחרונות, אך בכל אחד מהמקרים האלה הפסידו בפלייאוף במשבר בפעם הראשונה שהם היו צריכים להתמודד עם סיטואציה מאתגרת – 4- 2 לטורונטו אחרי איבוד יתרון 2- 0 ו-10- 1 עד אז בפלייאוף ב-2019, 4- 1 למיאמי אחרי פיגור 3- 0 ב-2020 ו-4- 1 למיאמי אחרי 3 הפסדים ב-3 המשחקים האחרונים של הסדרה בעונה שעברה. לעומת זאת, בשנתיים בהן מילווקי היו בלי יתרון ביתיות זה נגמר באליפות אחת ובהפסד במשחק 7 בבוסטון, בסדרה בה הבאקס היו בלי מידלטון הפצוע.

כמו שזה נראה כרגע, הבאקס יצטרכו לעבור בבוסטון ואולי בעוד סדרה או יותר בלי יתרון ביתיות בדרך לאליפות, ובין כה וכה, ברוב השנים האחרונות הם הריצו בקלות את העונה הסדירה ולא הצליחו להתמודד עם משברים והצורך בהתאמות בפלייאוף, בפעם הראשונה שהם נתקלו בקונטנדרית אחרת. אולי השילוב של קבוצה שהצליחה בפעם היחידה שהיא נתפסה כאנדרדוג עם מאמן שמצליח בסדרת פלייאוף אחת להפוך מאנדרדוג לפייבוריט וחוזר חלילה יותר מכל אחד, וכזה שאת ההצלחות העיקריות שלו חווה כשנתפס כאנדרדוג, יכול להיות זה שיצליח לחבר את מה שהיה חסר להם בפלייאופים קודמים ולעשות צעד קדימה.

סיכום הפרק הזה:

ההתקפה של מילווקי העונה טובה יותר מעונות קודמות, ואילו ההגנה ירדה באופן שמאזן את זה, והם אמנם צריכים לשים לב לזה ולנסות לשפר את זה, אבל העונה שעברה הוכיחה למשל שצריך התקפה והגנה טובות בפלייאוף, וקודם לכן מספיק להיות מאוד טובים בצד אחד של המגרש ולהשיג מספיק ניצחונות. ראינו שהבאקס ידעו לעשות התאמות במשחק אחד נגד דאלאס השבוע ומחקו פיגור 25 מוקדם, וניסינו לזרוק תיאוריה למה דוק ריברס דווקא יכול להתאים למילווקי, גם אם ברור שהמפתח מבחינתו יגיע בהמשך, כלומר בפלייאוף.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  2. Stockton2Malone

    5 פבר 2024 16:08:09

    תודה עמיחי
    ניתוח מעלף ומעשיר מאוד.
    השאלה, אולי יידעו לענות כאן, עד כמה ההנהלה של הבאקס מסתכלים (אם בכלל) על הנתונים ולא פשוט עושים מה שהכוכבים רומזים להם לעשות או פשוט פועלים על פי תחושות בטן?

    1. יו"ר איגוד רפי ההבנה העולמי

      5 פבר 2024 17:58:32

      הכוכבים קובעים הכל בwwe המאמן זה סדרן.
      רק מאמנים מיוחדים שמקבלים סמכות שליטה מוחלטת בקבוצות בלי כוכבים אתה רואה את העבודה שלהם הארדי ביוטה תיבס בניקס.

      איפה שיש,שקצים המאמן הוא יסמן וצריך להיות טוב בליקוק תחת מומלץ עם אות בעל הלשון החומה

  8. S&M

    5 פבר 2024 20:09:07

    חסר לי שם אחד בטור המרתק והמעמיק הזה – ג'רו הולידיי.
    אם מסתכלים על הנתונים היבשים בסטטיסטיקה, ההבדל בין הקבוצות זה להוציא סטופר הגנתי, ריבאונדר סביר וצובר נקודות דו-ספרתי "נמוך", ולהכניס במקומו חור בהגנה, בלי ריבאונד, עם צבירת נקודות דו-ספרתי "גבוה".
    הטרייד של לילארד החליש אותם במקום לחזק אותם. יאניס דרש שם גדול, וקיבל שם גדול. אלא שכולם יודעים שיאניס עם כל הכבוד הוא לא האדם הכי חכם, אפילו די טיפש, אז הם עשו טרייד טיפש והחלישו את הקבוצה.
    ולמרות שהם נראים לא טוב, גריפין הגיע למאזן כמעט זהה לעונה שעברה.
    אז לסיכום, הם התחילו בלהקשיב לסופר סטאר טיפש, עשו טרייד טיפש, והוסיפו עוד טיפשות בכך שהביאו מאמן שאין לו שום ייתרון על הקודם אלא להפך.
    והולידיי פורח בבוסטון. יחד איתו יש להם בונקר הגנתי אם הם רוצים. זה המתכון לאליפות.

    1. עמיחי קטן

      5 פבר 2024 20:27:49

      הולידיי פורח בבוסטון בתור אופציה רביעית-חמישית בהתקפה, בזמן שהוא היה מאוד לא יעיל כאופציה שנייה-שלישית בהתקפה במילווקי. בינתיים השיפור של ההתקפה לא פחות גדול מהירידה בהגנה.

    2. Zvika Bar-Lev

      5 פבר 2024 20:31:38

      אני איתך שהולידיי זה הגרוש שחסר ללירה לבוסטון, ומרכיב סופר חשוב באליפות של הבאקס, והם טיפשים שהחליפו אותו בלילארד. אבל אני גם מסכים עם עמיחי שהנתונים מראים, מה שלא ציפיתי, שפחות או יותר מה שהפסידו בהגנה הרוויחו בהתקפה, וגם שיש יכולת לפתח סכימות הגנתיות ולהגיע במצב סביר בתחום הזה לפלייאוף. אני חושב שריברס לא מאמן מספיק טוב, לא מי שיביא איזה פתרונות למגבלות ההגנה, ולא אדם שיודע להגיב טוב ליריבות ולמצבים המשתנים במשחקי הפלייאוף. לדעתי הבאתו היא מהלך גרוע בהרבה מאשר הטרייד על לילארד. לא מובן בכלל מה מצפים פה. קבוצה לאליפות לא מביאה את ריברס. זה לא הגיוני בכלל.

      1. S&M

        5 פבר 2024 20:52:07

        העניין הוא שהפיצוי ההתקפי הוא במשחקי ליגה.
        בפלייאוף זה משהו אחר. שם ההגנה מקבלת אפקט הרבה יותר משמעותי. זה יהיה חיסרון גדול.

        1. עמיחי קטן

          6 פבר 2024 07:11:09

          אני לא יודע אם ריברס הוא האיש הנכון לפתור את זה, אבל המטרה שלהם היא שההגנה תהיה מספיק טובה כדי שההתקפה תנצח להם משחקים בפלייאוף, וזה יעד בהחלט אפשרי מבחינתם

  11. אשך טמיר המקורי

    10 פבר 2024 22:48:23

    קיירי / לוקה / שיי חודרים – השופטים היום ישרקו אם זה לא יסתיים בסל או שהכוכב יחליק.
    פשוט לא משנה מה באמת היה.
    כבר שתי חדירות של קיירי, אחת של לוקה, ואחת של שיי, 0 מגע או שהשחקן פשוט נופל מעצמו ויש שריקה אוטומטית.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט