הערב בשעה 22:00 תארח מכבי תל-אביב (11- 8) את בולוניה (14- 5) לקרב צמרת במחזור ה-20 של היורוליג וכחלק משבוע כפול נוסף. בעונות הקודמות כינסנו כאן צוות כדי להציג את נבחרי העונה שלנו, אבל עקב קיצוצים בזמן הפנוי של הכתבים האחרים אני כאן לבד הפעם, כך שעל מנת שיהיה מה לשאול בסקר, אני אציג את הטופ 5 שלי עבור כל אחד מהתארים ובחמישיות אציע 8 גארדים, 8 פורוורדים ו-4 סנטרים בסדר יורד. כל הנתונים בכתבה הזאת מה-9/1.

הטבלה:

תופעות העונה:

ריאל מדריד – ריאל היו בפיינל-פור ב-9 מתוך 12 הפעמים האחרונות, וזכו בתואר 3 פעמים בעשור האחרון, אבל ייתכן שהחצי הראשון של העונה הזאת היה הטוב ביותר שלהם. ההפסד היחיד שלהם בסיבוב הראשון היה מסל ניצחון יוצא דופן של ים מדר באיסטנבול, אבל בשבוע שעבר הם הפסידו לברצלונה ושרדו משחק יוצא דופן נגד אנדולו שנדבר עליו עוד רגע. יש להם יתרון של 3 משחקים על בולוניה במקום השני ויתרון של 6 משחקים על המקום הרביעי כבר עכשיו, אז ייתכן שהם יכולים כבר לנוח ביורוליג עד לשלבי ההכרעה.

הצפיפות בצמרת ומרכז הטבלה – בולוניה וברצלונה קצת פתחו פער לאחרונה, יחד עם ריאל מדריד שמחזיקה במאזן 17- 2 מדהים, אך מקומות 4-7 כולן במאזן זהה של 11- 8, וביניהן גם מכבי, וכך מקומות 8-11 במאזן זהה של 10- 9, וגם מקומות 12-14 במאזן זהה של 8- 11. היורוליג הוסיפו העונה פליי-אין למקומות 7-10, כך שכנראה שהמאבק שם יהיה צמוד עד הסוף.

המפגש בין שתי הזוכות האחרונות – אנדולו אפס זכו ביורוליג ב-2021 ו-2022, אז הם ניצחו בגמר 58- 57 את ריאל, ובשבוע שעבר הם התארחו במדריד אצל אלופת 2023 ריאל בשחזור של גמר 2022. הפעם קיבלנו משחק שובר שיאים עם סקור גבוה כששתי הקבוצות קלעו יותר מהשיא הקודם בעידן היורוליג (123 של מכבי ב-2005 ופנאתנייקוס כמה שנים מאוחר יותר), אבל הן גם נעזרו ב-4 הארכות, במשחק הראשון בעידן היורוליג שכלל יותר מ-2 הארכות.

שיין לארקין וטיבור פלייס הפכו לראשונים שעוברים את ה-50 דקות במשחק הראשון שעבר את הרף הזה, ולארקין גם קלע 32 נקודות עם 9 אסיסטים והוביל 7 קלעים בספרות כפולות אצל הטורקים. אולם, השחקן המצטיין היה דז'נאן מוסה של ריאל שקלע שיא עונתי של 40 נקודות, הכי הרבה מאז לארקין עצמו וטייריס רייס שעשו זאת בעונת 2020, כך שלמרות שרק 4 שחקנים של ריאל קלעו בספרו כפולות, מוסה, הזוניה, קמפאצו וטבארס, הם היו אלה שהשיגו ניצחון 130- 126.

תארים אישיים:

חמישיות:

גארדים:

מרכוס הווארד (באסקוניה) – 18.4 נקודות, 1.2 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 38.6% לשלוש, 54.1% אפקטיבי, 82.8% מהקו, מדד 10.6 – הווארד שלישי בנקודות למשחק ביורוליג, אבל הוא לא ממש עושה שום דבר אחר, ככה שהפער בין ממוצע הנקודות שלו ובין המדד המשוקלל הוא יוצא דופן לרעתו, וגם בדירוג הזה הוא נפגע קצת מחוסר היכולת לתרום בתחומים אחרים.

סקוטי ווילבקין (פנרבחצ'ה) – 12.4 נקודות, 2.2 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, 40.9% לשלוש, 55.1% אפקטיבי, 84.2% מהקו, מדד 12.2 – מאז ששאראס החליף את איטודיס על הקווים, ווילבקין השתפר ל-14 נקודות, 2.3 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים ב-45.7% לשלוש, 64% אפקטיבי, 91.7% מהקו ומדד 15.6, ופנרבחצ'ה הפסידו רק פעם אחת מאז. הפתיחה הפחות טובה פוגעת בו כאן, אבל אם הוא והקבוצה ימשיכו ככה הוא יהיה גבוה יותר בדירוג של סוף העונה.

ניקולאס לפרוויטולה (ברצלונה) – 13.4 נקודות, 2.1 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים, 40.4% לשלוש, 60.1% אפקטיבי, 75.6% מהקו, מדד 14.4 – ברצלונה נמצאת בעמדה די נוחה במקום השלישי בטבלה, והגארד האיטלקי הוא זה שמוביל אותה בנקודות ובאסיסטים למשחק, כך שניתן לראות בו כשחקן המשמעותי ביותר שלהם יחד עם יאן וסלי שמנהיג את הקו הקדמי.

קינן אוונס (ז'לגיריס) – 16 נקודות, 3.1 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 42.4% לשלוש, 56.9% אפקטיבי, 84.2% מהקו, מדד 17.2 – אקס מכבי הפך לשחקן המוביל של ז'לגיריס, ואולי אחד היחידים שם ששווה חמישייה גם בקבוצות אחרות. את העונה שעברה הוא גמר אחרי פציעה בנקודת החצי, וטוב לראות שהוא חזר בצורה טובה וחלקה מהפציעה ורושם נתונים יפים מאוד.

שיין לארקין (אנדולו אפס) – 18.9 נקודות, 2.9 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 39.6% לשלוש, 57.9% אפקטיבי, 90% מהקו, מדד 21.8 – לארקין חזר להיות המנהיג הבלעדי של אנדולו בזמן שמיצ'יץ' מתייבש על הספסל של אוקלהומה, אבל הקבוצה במקום ה-15 בטבלה, גם בגלל גל פציעות גדול במיוחד, והמיקום הזה לא מאפשר לו להתברג גבוה יותר כאן.

לורנזו בראון (מכבי תל-אביב) – 14.2 נקודות, 2.7 ריבאונדים, 6.5 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 34% לשלוש, 48.5% אפקטיבי, 90.2% מהקו, מדד 13.8 – השחקן היחיד בכל הכתבה הזאת שלא הגיע ל-50% אפקטיבי, אבל בסופו של דבר בראון הוא זה שמוביל את מכבי העונה, כשהוא שני ביורוליג באסיסטים וגם חוטף הרבה. הקליעה מחצי מרחק לא נכנסת לו טוב העונה, אבל זה יכול להשתנות בהמשך ואז מכבי יהיו בעמדה טובה יותר.

מייק ג'יימס (מונאקו) – 19.6 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 43.1% לשלוש, 57.6% אפקטיבי, 76.5% מהקו, מדד 21.3 – הקלעי המוביל של היורוליג נמצא עם הקבוצה שלו מונאקו במקום לא רע בינתיים, גם אם לא מספיק ביחס לציפיות מקבוצה שעשתה פיינל-פור בעונה שעברה, ובזמן שג'יימס לויד פצוע וקמבה ווקר לא יציב, יש למונאקו שחקן אחד שעושה את שלו בעקביות.

פקונדו קמפאצו (ריאל מדריד) – 12.1 נקודות, 2.9 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 30.5% לשלוש, 51.8% אפקטיבי, 86.2% מהקו, מדד 17.5 – לכל אורך העונה שעברה דיברו על זה שריאל חסרה רכז, והנה הוא הגיע בקיץ ומוכיח שכל הדיבורים האלה היו נכונים. 2 הפסדים בלבד יש לריאל העונה והם גם קולעים 4 נקודות יותר באחוזים גבוהים יותר, והבאת קמפאצו היא פחות או יותר השינוי המשמעותי היחיד שהם עשו בקיץ.

פורוורדים:

אלק פיטרס (אולימפיאקוס) – 15.4 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 54.8% לשלוש, 69.9% אפקטיבי, 85.4% מהקו, מדד 17.8 – סגנית אלופת אירופה במגמת התאוששות לאחרונה, ולדמות הזאת ואחוזי הקליעה הנהדרים שלה יש חלק משמעותי בכך. פיטרס צריך לקחת העונה תפקיד משמעותי יותר לאור המעבר של וזנקוב ל-NBA, ובינתיים הוא עומד היטב באתגר.

דינוס מיטוגלו (פנאתנייקוס) – 14.1 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 35.3% לשלוש, 56.8% אפקטיבי, 72.3% מהקו, מדד 17.1 – אחרי השעיה ארוכה בעקבות שימוש בסמים, מיטוגלו חזר היישר לעונת שיא אישית בה הוא דמות מרכזית בהצלחה היחסית של הפרויקט השאפתני של פנאתנייקוס בינתיים. אם הוא ימשיך ככה אולי יהיו לנו 2 יווניות ברבע הגמר, לראשונה מאז 2018.

נייג'ל הייז-דיוויס (פנרבחצ'ה) – 13.5 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 33% לשלוש, 55.5% אפקטיבי, 84.3% מהקו, מדד 15.9 – הייז-דיוויס היה האיש המרכזי של פנרבחצ'ה באופן די בלעדי תחת איטודיס, ולמרות שמעמדו של ווילבקין השתפר לאחרונה, בכל זאת הייז-דיוויס הוא זה שמקבל הכי הרבה דקות ומוביל את הקו הקדמי של הטורקים, כך שהוא גם מוביל אותם בנקודות ובעוד כמה מדדים סטטיסטיים העונה.

בונזי קולסון (מכבי תל-אביב) – 13.4 נקודות, 5.9 ריבאונדים, 0.6 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 35.3% לשלוש, 57.4% אפקטיבי, 82.2% מהקו, מדד 15.7 – האמירה לפיה בונזי קולסון עושה הכל על הפרקט חטפה מכה קשה לאור נתוני האסיסטים שלו, אז הוא עושה הכל בלי הכדור, ועד שהוא כבר מקבל את הכדור זה כבר האינטרס הקבוצתי שהוא יזרוק בדרך כלל. לאחרונה הקליעה משלוש גם חוזרת לעצמה אחרי פתיחה רעה, וזה עוד צעד חשוב מבחינת קולסון כדי להתברג ברשימת הפורוורדים הבכירים באירופה.

צ'ומה מונקה (באסקוניה) – 14.3 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 43.1% לשלוש, 59.2% אפקטיבי, 73.2% מהקו, מדד 19.1 – המעבר של מונקה ממונאקו עשה לו טוב והוא הפך לשחקן מרכזי הרבה יותר בבאסקוניה, למרות שהוא עולה מהספסל, וזה כולל גם יכולת קליעה מפתיעה מחוץ לקשת שמאפשרת להקל קצת את הלחץ על מרכוס הווארד כסקורר.

דז'נאן מוסא (ריאל מדריד) – 13.3 נקודות, 2.6 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים, 42.3% לשלוש, 62.6% אפקטיבי, 75% מהקו, מדד 13.7 – במשחק האחרון הוא קלע 40 עם 8 אסיסטים, אבל גם היו 60 דקות למשחק ההוא אז זה לא אומר הרבה. בין כה וכה, מוסא ממשיך מאיפה שהוא עצר בעונה שעברה בתור פורוורד סקורר מרכזי עבור קבוצה שהגארד הבכיר שלה בעיקר מוסר והגבוה הבכיר בעיקר עושה הגנה.

מריו הזוניה (ריאל מדריד) – 13.4 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 0.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 40.9% לשלוש, 60.1% אפקטיבי, 93.1% מהקו, מדד 12.8 – עודד קטש החזיר את הזוניה לאירופה אחרי שהוא לא הצליח ב-NBA, ולקח לו כמה שנים, אבל היום אפשר לומר שמדובר באחד מהשחקנים הבכירים ביורוליג, ועוד שחקן שמרוויח מאוד מהנוכחות של רכז כמו קמפאצו בריאל. כרגע הזוניה הוא הקלעי המוביל של ריאל והיעיל ביותר מבין הסקוררים המשמעותיים.

טוקו שנגליה (בולוניה) – 15.9 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, חטיפה, 29% לשלוש, 54.2% אפקטיבי, 82.4% מהקו, מדד 20.4 – שנגליה מקבל 6 דקות יותר מהבא אחריו ברשימה אצל בולוניה, מה שמעיד על החשיבות שלו אצל סגנית המוליכה, ואחרי שנתיים פחות מוצלחות באופן אישי בצסק"א ועונה ראשונה בינונית בבולוניה, העונה הוא שוב מזכיר לנו שבשיאו הוא כנראה הפורוורד הטוב באירופה. בוודאי לא תופתעו לשמוע שהשיא העונתי שלו היה נגד מכבי, אותה הוא יפגוש הערב.

סנטרים:

יאן וסלי (ברצלונה) – 13.1 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 62.8% אפקטיבי, 79.4% מהקו, מדד 17.2 – בשקט בשקט, הסנטר הצ'כי נותן עונה טובה, כמו רוב העונות הקודמות של ביורוליג, כשהוא נהנה משיתוף הפעולה עם לפרוויטולה וסטורנסקי מהקו האחורי, ועם סקוררים כמו הרננגומז וג'בארי פארקר כפורוורדים לידו ובדקות המנוחה שלו. עם כל הכבוד לאחרים, וסלי הוא עדיין השחקן הכי משמעותי של ברצלונה שרושמת עוד עונה טובה בשקט.

ג'וש ניבו (מכבי תל-אביב) – 10.8 נקודות, 6.2 ריבאונדים, 0.8 אסיסטים, 63.9% אפקטיבי, 76.7% מהקו, מדד 15.8 – לאורך רוב העונה שעברה היו סימני שאלה סביב ניבו כסנטר פותח של קבוצת צמרת, אבל אלה נמוגו מזמן והוא כבר הפך לדמות משמעותית ביותר אצל מכבי, גם כמי שמנצל הזדמנויות בהתקפה כשהוא מקבל אותן וגם כמי שמתקן הרבה טעויות של אחרים בהגנה.

מתיאס לסור (פנאתנייקוס) – 13.5 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 0.6 אסיסטים, 62.5% אפקטיבי, 67.3% מהקו, מדד 17.3 – מצבו של לסור דומה קצת לזה של ניבו – יכולת לא רעה במכבי עם סימני שאלה התקפיים ואז עונת פריצה שהופכת אותו לכלי התקפי משמעותי ושחקן שמחזיק את ההגנה, רק שבמקרה שלו זו הייתה העונה שעברה במדי פרטיזן שהפכה אותו לרכש המרכזי במסע הרכש של פנאתנייקוס העונה. מקבע את מעמדו כסנטר השני בטיבו בליגה השנייה בטיבה.

אדי טבארס (ריאל מדריד) – 10.4 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 1.6 חסימות, 66.4% אפקטיבי, 75.5% מהקו, מדד 15.8 – אחרי כמה עונות בהן טבארס היה צריך לסחוב גם את ההתקפה של ריאל, יחד עם פורוורדים מתחלפים, קמפאצו חזר אחרי שנות גלות בדנבר והכוכב האדום, מה שמאפשר לטבארס לחזור לתפקיד שהוא אוהב, כלומר זה שעושה בעיקר הגנה וקולע הרבה פחות מאשר בעונות הקודמות. מעמדו של טבארס כסנטר הטוב ביותר באירופה נשאר איתן, למרות שהמספרים פחות טובים מאשר בעונות קודמות.

MVP:

5. מייק ג'יימס (מונאקו) – 19.6 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 43.1% לשלוש, 57.6% אפקטיבי, 76.5% מהקו, מדד 21.3 – מבין הקבוצות שכן מצליחות העונה, מונאקו היא עדיין זו שהכי מושפעת מהכוכב העיקרי שלה, ומייק ג'יימס עושה את העבודה היטב גם העונה, למרות אחוזי עונשין פחות טובים שעלו להם באיזה משחק או 2 השנה.

4. מריו הזוניה (ריאל מדריד) – 13.4 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 0.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 40.9% לשלוש, 60.1% אפקטיבי, 93.1% מהקו, מדד 12.8 – הראשון מבין 3 שמות של ריאל שנכנסו לטופ 5 שלי, כשפער בין ריאל ובין כל היתר גדול במיוחד העונה. הקלעי המוביל של ריאל העונה, והמשחק נגד אנדולו הוכיח שהזוניה הפך להיות השחקן המרכזי שריאל הולכים אליו ברגעי ההכרעה, לפחות כל עוד המצב לא כזה שמצריך את סרחיו יוי על הפרקט.

3. אדי טבארס (ריאל מדריד) – 10.4 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 1.6 חסימות, 66.4% אפקטיבי, 75.5% מהקו, מדד 15.8 – אנחנו כבר יודעים איך זה עובד בריאל עם טבארס שמחפה על כולם בהגנה ונהנה מסגנון המשחק ההתקפי של ריאל. הפעם יש שחקן אחד משמעותי יותר ממנו להצלחה הקבוצתית של ריאל, אבל עדיין מועמד לגיטימי ל-MVP לדעתי.

2. טוקו שנגליה (בולוניה) – 15.9 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, חטיפה, 29% לשלוש, 54.2% אפקטיבי, 82.4% מהקו, מדד 20.4 – אלמלא היה מתבקש במיוחד לבחור בשחקן של ריאל, שנגליה היה יכול להיות בחירה טובה ל-MVP, והוא יסתפק כאן במקום השני המכובד, בדומה לקבוצה שלו שבוודאי מרוצה ממצבה הנוכחי.

1. פקונדו קמפאצו (ריאל מדריד) – 12.1 נקודות, 2.9 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 30.5% לשלוש, 51.8% אפקטיבי, 86.2% מהקו, מדד 17.5 – ריאל עשו שינוי אחד משמעותי בקיץ, והפכו מקבוצה עם המון קשיים שהצליחה להתגבר על כולם ברגעי ההכרעה של העונה לקבוצה שקשה הרבה יותר למצוא אצלה חסרונות. מזכיר לי קצת את ההגעה של דוראנט לגולדן סטייט בזמנו, ובניגוד ל-NBA, כאן לא מורידים הילוך בעונה הסדירה, אז קמפאצו הוא הבחירה שלי ל-MVP בינתיים.

שחקן ההגנה:

5. סרג' איבקה (באיירן מינכן) – 12.7 נקודות, 7 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 1.2 חסימות, 41.2% לשלוש, 62.4% אפקטיבי, 63% מהקו, מדד 15.4 – באיירן כקבוצה נמצאת במקומות 12-14 ועוד מוקדם לומר האם ועד כמה הם באמת יכולים להיאבק על מקום בפליי-אין ומעלה, אבל על היכולות ההגנתיות של סרג' איבקה אין עוררין, והוא מביא אותן גם ליורוליג, ליגה שמאפשרת לו להישאר בצבע בלי צורך לרדוף אחרי קלעים מבחוץ.

4. סמי אוג'ליי (ולנסיה) – 13.3 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 0.2 אסיסטים, 52.5% לשלוש, 58.3% אפקטיבי, 92% מהקו, מדד 14.4 – ההגנה של ולנסיה מדורגת שנייה לזו של ריאל, וצריך להכניס כאן גם מישהו שהוא לא ביג-מן, אז הנה הפורוורד של ולנסיה, הקבוצה עם ההגנה השנייה בטיבה ביורוליג כרגע. אוג'ליי הוא אולי השומר האישי הטוב ביותר ביורוליג כרגע, וגם בליגה שבה לגבוה שאוטם את הצבע יש יותר חשיבות צריך שומרים כאלה, כך שהוא ראוי למקום מכובד כאן.

3. ג'וש ניבו (מכבי תל-אביב) – 10.8 נקודות, 6.2 ריבאונדים, 0.8 אסיסטים, 63.9% אפקטיבי, 76.7% מהקו, מדד 15.8 – ההגנה של מכבי היא לא מהמובילות ביורוליג העונה, אבל ההבדל בין מכבי בדקות של ניבו ובין מכבי בדקות בלעדיו הוא משמעותי מאוד ומהווה את ההבדל בין הגנה די טובה בסך הכל ובין הגנה רעה. ניבו סוגר את הצבע, יוצא לחילופים, עוזר איפה שצריך ובגדול עושה הכל בהגנה.

2. מתיאס לסור (פנאתנייקוס) – 13.5 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 0.6 אסיסטים, 62.5% אפקטיבי, 67.3% מהקו, מדד 17.3 – המקרה של לסור דומה לזה של ניבו, רק קצת יותר טוב ועבור קבוצה עם הגנה טובה יותר. ההגנה של פנאתנייקוס היא בין הטובות יותר ביורוליג העונה, והמפתח המרכזי לכך הוא לסור בצבע, כשהוא גם יכול לעשות כל דבר אחר שנדרש ממנו בהגנה.

1. אדי טבארס (ריאל מדריד) – 10.4 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים, 1.6 חסימות, 66.4% אפקטיבי, 75.5% מהקו, מדד 15.8 – ההגנה הטובה ביותר ביורוליג שייכת גם הפעם לריאל מדריד, וכרגיל, זהו האיש הגדול בצבע שאחראי לזה. אני כן חושב שלסור קצת צמצם פערים ואולי סוף סוף עבר את ונסן פוארייה, שמחליף את טבארס מהספסל של ריאל בשנים האחרונות, בתור הסנטר השני בטיבו בצד ההגנתי ביורוליג, ובכל זאת, זה כנראה התואר שהכי קל לחלק.

שחקן שישי:

5. צ'ומה מונקה (באסקוניה) – 24:34 דקות (רביעי בקבוצה) 14.3 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 43.1% מהקו, 59.2% אפקטיבי, 73.2% מהקו, מדד 19.1 – מונקה אמנם עולה מהספסל, אבל הוא שחקן בכיר לכל דבר ועניין, ואולי אפילו הדמות המובילה של באסקוניה, ולכן הוא יסתפק במקום הזה.

4. ונסן פוארייה (ריאל מדריד) – 18:01 דקות (שמיני בקבוצה), 9.1 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 0.6 אסיסטים, 1.3 חסימות, 33.3% לשלוש (1/3), 70.8% אפקטיבי, 64.4% מהקו, מדד 13.1 – הנה מחליף אמיתי, שהיה יכול לפתוח בכמות דו-ספרתית של קבוצות יורוליג, ואולי אפילו חבל שהוא מסתפק במעט הזה, וגם זה די הרבה בגלל שברוב העונה ריאל לא מתקשה לתת הרבה דקות למחליפים.

3. מילוש תיאודוסיץ' (הכוכב האדום בלגרד) – 22:03 דקות (רביעי בקבוצה), 11.1 נקודות, 2.4 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים, 35.8% לשלוש, 54.3% אפקטיבי, 82.5% מהקו, מדד 13.5 – הקבוצה של ספרופולוס חווה שיפור לאחרונה, והוא בא לידי ביטוי גם בכושר טוב יותר של תיאודוסיץ', בעיקר בניצחון על מכבי. באופן כללי, לצד חוסר היציבות של הקליעה שלו, בעיקר מחוץ לקשת, ניהול המשחק של תיאודוסיץ' משאיר אותו שחקן חשוב מאוד עבור הסרבים.

2. ווילי הרננגומז (ברצלונה) – 15:54 דקות (שמיני בקבוצה), 10.9 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 0.4 אסיסטים, 36.4% לשלוש, 55.2% אפקטיבי, 73.8% מהקו, מדד 11.8 – הרננגומז מקבל מעט דקות כשהוא צריך להיאבק עליהן עם יאן וסלי וג'בארי פארקר, אבל כשהוא משחק הוא הופך לשחקן המטרה העיקרי של ברצלונה והאיש שהכדורים הולכים אליו. עד כה הוא עושה את זה טוב ומדורג שני אחרי מרכוס הווארד בנקודות פר 40 דקות (27.5).

1. מריו הזוניה (ריאל מדריד) – 21:39 דקות (רביעי בקבוצה), 13.4 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 0.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 40.9% לשלוש, 60.1% אפקטיבי, 93.1% מהקו, מדד 12.8 – זה קצת לא הוגן ליריבות ששחקן כזה עולה מהספסל, אבל לניצחונות זה מועיל מאוד. מבחינתי הוא נכנס לחמישיית העונה עד כה, ולעשות את זה מהספסל זה מרשים במיוחד, כשהוא לא עולה פעם אחת מהספסל ולא יורד, אלא מקבל רק טיפה יותר מחצי מהדקות.

שחקן משתפר:

5. תמיר בלאט (מכבי תל-אביב) – 7.8 נקודות, 2 ריבאונדים, 5.1 אסיסטים, 42.9% לשלוש, 64.1% אפקטיבי, 87.5% מהקו, מדד 9.4 – ממוצע הנקודות של בלאט היה קרוב בעונה שעברה, אבל היעילות שלו השתפרה במיוחד והוא הפך משחקן שקולע שלשות וקצת מוסר לאחד שיכול לנהל את ההתקפה, לקלוע מכל מקום ביעילות מרשימה ואפילו לעשות קצת הגנה לפעמים.

4. דינוס מיטוגלו (פנאתנייקוס) – 14.1 נקודות, 6.6 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 35.3% לשלוש, 56.8% אפקטיבי, 72.3% מהקו, מדד 17.1 – מיטוגלו הפסיד שנה וחצי בגלל השעיה על סמים וחזר טוב מתמיד, כשהמספרים שלו השתפרו באופן משמעותי לעומת שיא קריירה של 9.3 נקודות למשחק קודם לכן, והוא הפך לצלע מרכזית בהצלחה היחסית של פנאתנייקוס עד כה.

3. ג'ואל בולומבוי (הכוכב האדום בלגרד) – 10.4 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 0.9 אסיסטים, 35% לשלוש, 63.5% אפקטיבי, 80.7% מהקו, מדד 14.1 – עד כה נחשב בולומבוי שחקן שלא מצליח להשתלב ביורוליג וממלא דקות מעטות כמחליף, ומעולם לא עבר את רף ה-6 נקודות למשחק. אולם, העונה משהו השתחרר אצלו והוא הופך לשחקן טוב ויעיל מכל עונה קודמת ביורוליג, והגבוה הבכיר של הכוכב האדום.

2. טדאס סדקרסקיס (באסקוניה) – 10.6 נקודות, 8 ריבאונדים, 1.4 אסיסטים, 47.8% לשלוש, 70.2% אפקטיבי, 80.4% מהקו, מדד 17.9 – באסקוניה לקחו כמה שחקנים צעירים ולא כל כך מוכרים וסדקרסקיס הוא אחד מהמוצלחים שבהם, כשקלע פחות מ-6 נקודות בעונה שעברה, ואילו העונה הוא קולע באחוזים יוצאי דופן ומוביל את היורוליג בריבאונדים בפער די גדול מחברו לקבוצה מונקה שמדורג שני.

1. צ'ומה מונקה (באסקוניה) – 14.3 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 1.5 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 43.1% מהקו, 59.2% אפקטיבי, 73.2% מהקו, מדד 19.1 – מונקה הפך משחקן של 4 נקודות למשחק שזרק 3 שלשות בעונה שלמה והחטיא את כולן לשחקן של 14 נקודות למשחק, שני בליגה בריבאונדים וקלעי טוב מאוד מחוץ לקשת. מונקה לא באמת מתאים להיות שחקן שישי, ולכן הוא נדחק שם, אבל לתואר השחקן המשתפר הוא בהחלט ראוי.

מאמן:

5. ארגין עתמאן (פנאתנייקוס) – מאזן 11- 8 – המאמן שהוביל את אנדולו ל-2 זכיות רצופות ביורוליג הגיע לפנאתנייקוס בקיץ האחרון כדי להחזיר אותם לפחות לרבע גמר ראשון מאז 2019, ובינתיים לפחות נדמה שהוא עומד במשימה. היוונים עשו רכש משמעותי בקיץ, אבל בינתיים עתמאן מצליח לחבר את הקבוצה טוב, וזה מספיק עבורו כדי להיכנס כאן.

4. רוג'ר גרימאו (ברצלונה) – מאזן 13- 6 – אולי הדבר החשוב ביותר שמעניק גרימאו לברצלונה זה שקט. אחרי 3 עונות סוערות עם שאראס, הפסד אחד דרמטי בגמר ועוד 2 הדחות בחצי הגמר, ואז פרידה בטונים צורמים כמו שהודה שאראס בעצמו לא מזמן, גרימאו שמר על מקומם של הקטלונים בצמרת ועושה זאת בלי לייצר כותרות גדולות.

3. עודד קטש (מכבי תל-אביב) – מאזן 11- 8 – עונה מבולגנת עוברת על מכבי, והאיש שעומד בפרץ ומצליח למנוע משברים עד כה הוא המאמן. לפעמים ההרכבים שקטש מנסה נראים מוזר, אבל מכבי ניצחו כבר כמה משחקים בזכות הברקות כאלה של קטש, והוא בעיקר מצליח לחבר את הקבוצה יחד ולמצוא בכל פעם עם איזה שחקנים ללכת.

2. צ'וס מתאו (ריאל מדריד) – מאזן 17- 2 – לריאל יש את ההתקפה הטובה ביותר וההגנה הטובה ביותר ביורוליג, שתיהן בפער די משמעותי, ואמנם אפשר וצריך לזקוף את זה לסגל החזק לא פחות, אבל כל פרויקט כזה מצריך מאמן שיודע לעבוד ולהתנהל עם הכלים שיש לו, ומתאו עושה את זה מעולה מאז שהסתיים משחק 2 ברבע הגמר של העונה שעברה.

1. לוקה באנקי (בולוניה) – מאזן 14- 5 – אחרי מאבקים בין ההנהלה ובין סקאריולו המאמן הקודם בפגרה, החליטו האיטלקים להביא את לוקה באנקי, שאימן ביורוליג לאחרונה ב-2018. עד כה, ההחלטה הזאת מסתמנת כהברקה כשבאנקי הצליח לבנות קבוצה טובה מאוד סביב שנגליה ומרקו בלינלי, וכרגע הם מאיישים את המקום השני במפעל. ההמשך יהיה מאתגר לא פחות, וכנראה גם יותר, עבור הקבוצה והמאמן, אבל נכון לנקודה זו אני בוחר בו כמאמן העונה.