ב-3 באוקטובר 2023 עמדו 12 קבוצות על קו הזינוק, כשמטרה אחת עומדת לנגד עיניהן. אליפות. בבייסבול, להבדיל מענפים אחרים, באמת לכולן יש סיכוי לזכות, כשכל מה שאתה צריך זה לתפוס תנופה טובה, קצת יכולת והרבה מזל. או הפוך. זה נגמר עם האליפות הראשונה בתולדות הטקסס ריינג'רס, מועדון שבהחלט ראוי לזכיה בכלל, ובפרט העונה.

בעשור האחרון זכינו לראות כמה אלופות שהגיעו, איך נגדיר זאת, לא ממש מפסגת הליגה. הברייבס של 2021 החזיקו במאזן ה-12 בטיבו במייג'ורס, והג'איינטס של 2014 סיימו במקום העשירי בסך כל מאזני הקבוצות בליגה כולה. ככלל, ממוצע המיקום של תשע האלופות האחרונות עומד על 4.6, כך שלא מדובר במיתוס, אלא בעובדה. גם הריינג'רס, עם 90 הניצחונות שלהם, תפסו בסיום העונה את המקום השמיני בלבד בטבלה הכוללת, ופגשו בוורלד סירייס את אריזונה, שהגיעה מהמקום ה-13….

אין כמו בחוץ

זה ידוע שיתרון הביתיות במשחקי בייסבול הוא הכי פחות משמעותי. ועדיין, כל קבוצה נורמלית מעדיפה לשחק מול הקהל הביתי שלה. בטח בפלייאוף, ובטח כשמדובר בקבוצות שלא היו במעמד הזה הרבה זמן, כמו אריזונה (מאז 2011), בולטימור (2014) וטקסס (2016). ועדיין, כל קבוצות הפלייאוף במשותף רשמו העונה 64.5 אחוזי הצלחה בחוץ, הכי הרבה מאז 1971, העונה השניה בה הונהגו סדרות פלייאוף.

הגדילה, כמובן, האלופה. הריינג'רס שיחקו בפלייאוף הזה 11 משחקי חוץ. וחזרו הביתה עם… שימו לב…. 11 ניצחונות. שניים בטמפה ביי, שניים בבולטימור, ארבעה ביוסטון ושלושה באריזונה. האחרונים שסגרו פלייאוף שלם בלי הפסד חוץ (אם אני מוציא קבוצות שלא עברו סיבוב אחד) היו הווייט סוקס משיקגו, אך בגלל שיטת המשחק השונה הם הסתפקו בשישה ניצחונות ואפס הפסדים, אי שם ב-2005. 11 ניצחונות חוץ? זה לא היה מעולם לאף קבוצת פלייאוף.

ברוס הגדול מכולם

הוא נולד בעיירה שכוחת אל בלב צרפת, בשם Bussac-Foret, שם האוכלוסיה נכון ל-2008 עומדת על 957 תושבים… אביו היה איש צבא, ולכן חייו התגלגלו ממקום למקום. אני מתכוון כמובן, למי שקורא תיגר על תואר המנג'ר הגדול בכל הזמנים – הלו הוא ברוס בוצ'י. הוא היה שחקן די בינוני, תופס כמובן, עם ממוצע חבטות 239. ו-26 הום ראנס בקריירה, שהתחלקו בין האסטרוז, המטס והפאדרס.

אך קריירת האימון שלו היא המעניינת פה. זה החל עם תואר מנג'ר העונה כבר בעונתו השניה, במדי הפאדרס, והגעה מפתיעה עד לוורלד סירייס ב-1998 עם אותה חבורה מסן דייגו. נמשך, כזכור, עם שלוש אליפויות בחמש עונות במדי הג'איינטס (2010, 2012 ו-2014), או אז הוא הגיע לטקסס, כדי לנסות ולהפוך את הפרויקט שהחל שם למצליח.

הוא חיבר בין כל האגו והכישרון, סביב קורי סיגר, מרכוס סימיין ואדוליס גארסיה, ויצר שלישייה שמאוד קשה להכניע. הצליח לקדם צעירים דוגמת ג'וש יאנג (25) ואוואן קרטר (21) בזמן שהוא רץ (ומגיע) לאליפות, והתגבר על לא מעט פציעות ברוטיישן (ג'ייקוב דגראם, ג'ון גריי ומקס שרזר), ואפילו על ארולדיס צ'פמן אחד… ארבע אליפויות, 2,093 ניצחונות, וממשיך לספור. המקום בהיכל כבר מובטח.

ומי נתן?

יש שחקנים, שלאורך הקריירה שלהם אנחנו פתאום מגלים שהם שחקני פלייאוף קלאסיים, שחקנים שקורצו מהחומר המיוחד הזה, "מאני טיים מטריאל". שחקן הבסיס השני של אריזונה, קטל מרטה, הראה לנו שהוא כזה, אבל עם כל הכבוד לו, ניית'ן אוואלדי נמצא בפלנטה אחרת לגמרי. מדובר בפיצ'ר טוב מאוד גם בשגרה, אבל איזו קפיצה שהוא עושה כשממש צריך אותו.

לאוואלדי בן ה-33 קריירה די מרשימה, כשהוא עובר בדודג'רס, מארלינס, יאנקיז, רייז, רד סוקס וריינג'רס. ב-12 עונות ה-ERA שלו במשחקי ליגה סדירה עומד על 4.1, כשהוא פוסל ב-K 7.7 שחקנים בתשעה אינינגים. אלה נתונים נחמדים. אבל לא מעבר. באוקטובר? ERA של 3.05, עם 9.3 סטרייק אאוטס לתשעה. ואנחנו מדברים על 79.2 אינינגים, זה קנה מידה מרשים.

אולי אמיצים, אבל לא כל כך יפים

במהלך העונה הסדירה הובילו הברייבס מאטלנטה את הליגה ב: ממוצע חבטות (276.), אחוזי און בייס (344.), סלאגינג (501.), OPS (845.), RBI (916), הום ראנס (307) וריצות (947). ואז החל הפלייאוף, והקבוצה שסיימה את העונה עם 104 ניצחונות, הכי הרבה במייג'ורס, שמתכוננת לאוקטובר מאפריל, נחנקה.

מקום 11 מתוך 12 בממוצע חבטות (186.), תשיעי באחוזי און בייס (255.), שמיני בסלאגינג (264.), תשיעי ב-OPS (519.), תשיעי ב-RBI למשחק (1.75 בלבד), מקום שביעי בהום ראנס למשחק (0.75 עלוב) ותשיעי בריצות למשחק (2). רונאלד אקוניה ג'וניור, שמוביל בכל רשימה אפשרית לזכיה ב-MVP העונה, סיים את אוקטובר עם ממוצע חבטות 143., אפס הום ראנס ואפס RBI. מאט אולסן, שסיים את העונה עם 54 הום ראנס? הסתפק גם הוא באפס… יש הרבה על מה לחשוב בג'ורג'יה בחורף הקרוב…

יוסטון, סוף סוף יש בעיות?

היו רגעים לאורך העונה, שהרגיש, בפעם הראשונה מאז 2017, שהנה השושלת של האסטרוז מתפרקת. טקסס וסיאטל עשו להם את המוות, ופציעות של יורדן אלווארז וחוסה אלטובה שיבשו את ההתקפה. אך בסוף, כמו תמיד, יוסטון עלתה לפלייאוף. ולא סתם עלתה – מהמקום הראשון בבית. דאסטי בייקר ושות' חיכו בסבלנות לעולה מהוויילד קארד, ולבסוף קיבלו את מינסוטה.

זה היה אחלה חימום, עם 1:3 קליל, למרות שגם פה היו רגעים שנראה שהיה שהעניין מסתבך, עם הפסד ביתי בגיים 2. אבל אז יוסטון חזרה לעצמה, עם שני ניצחונות במיניאפוליס, כולל אחד על סוני גריי האדיר, והכל התיישר שוב לכיוון שלה. אך אז הגיעה טקסס, והחליטה שכל הכללים שחלים על הליגה כולה – לא מעניינים אותה.

שני ניצחונות גדולים ביוסטון, 0:2 ו-4:5, ונראה היה שהכל התהפך. הריינג'רס חוזרים הביתה, ועם כל התנופה יטיילו לוורלד סירייס. אך 5:8 בגיים 3 ו-3:10 ברביעי איזנו את הסדרה, ולמרות יתרון של טקסס באינינג התשיעי של גיים 5 – מי אם לא אלטובה הפך את התוצאה, והנה אנחנו חוזרים שוב ליוסטון כשהאסטרוז בשליטה מלאה, שוב אותה אימפריה מהשנים האחרונות. ניצחון אחד – והם שוב בקרב על התואר.

אבל הריינג'רס האלה, מדובר בחבורה שונה. 2:9 ענק בשישי, 4:11 מוחץ בשביעי, כל הדרך אל התואר. אבל עם כל הכבוד לטקסס, עליה כבר דיברנו פה, העובדה שיוסטון איבדה 2:3 עם שני משחקים בבית מעלה את השאלה – האם סוף סוף השושלת נעצרה? תשובות בעוד כשנה.

זה הזמן שלו

לפני מספר סדרות פלייאוף, כשהוא משחק במדי אותה יוסטון מדוברת מהפסקה הקודמת, קרלוס קוריאה ירה טיל קרקע ביטול משחק צמוד, וסימן עם היד על השעון, כאילו מנסה להגיד – "זה הזמן שלי". בעונה שעברה קוריאה לא ראה אוקטובר, וב-2023, לאורך העונה הסדירה, השורט סטופ הצבעוני היה די בינוני, עם 18 הום ראנס, ממוצע חבטות 230. ו-OPS של 711. בלבד. אך אז הגיע הפוסט סיזן וקוריאה התעורר עם ממוצע חבטות 409. ו-OPS של 1.004. אמנם מדובר בשישה משחקים בלבד, אבל היי, זה לא באשמתו…

ריינג'רס? ריינג'ר!

עם כל הכבוד לטקסס ריינג'רס, ויש כבוד, יש בעונה הזו ריינג'ר אחד שבלט מעל כולם. והוא לא שיחק בטקסס. מדובר בריינג'ר סוארז, הפיצ'ר השלישי בטיבו ברוטיישן של הפיליס. ארבעה משחקים באוקטובר, ERA של 1.93, עם 19 קייז ב-18 אינינגים, וכל זה, שוב, אני מזכיר, מעמדה מספר שלוש ברוטיישן של פילדלפיה. תוסיפו לו את שני האייסים, זאק ווילר וארון נולה, ותקבלו שלישייה שייצרה ERA של 2.08 ב-69 אינינגים.

כל שנה בסתיו…

ב-2013 וב-2014 היו אלה האקרדינלס. שנה לאחר מכן? המטס. ב-2016 הקאביס היו התורנים, וב-17' יוסטון. 2018 היתה בוסטון זו שעשתה את העבודה, ושנה לאחר מכן הנשיונלס. ב-2021 זו היתה אטלנטה, ובעונה שעברה סן דייגו. והעונה? אריזונה היתה זו ששלחה את הלוס אנג'לס דודג'רס המסכנים הביתה בידיים ריקות.

מדובר בעשר עונות (אם לשים לרגע בצד את עונת הקורונה והכוכבית שלה), כשבתשע מהן הדודג'רס סיימו במקום הראשון בבית, וממוצע הניצחונות של הכחולים מאל.איי בכל עשר העונות האלה עמד על 98.8. ואפס אליפויות. זה כבר לא קל (אמר אוהד יאנקיז).

עתיד מתוק

מבאס להפסיד את האליפות. בטח כשאתה כבר בגמר, ואפילו עם יתרון ביתיות. אבל היי, אין אוהד של הדיבאקס שלא היה קונה את המצב הזה בתחילת העונה. אריזונה הדהימה את כולם, הדיחה את מילווקי בוויילד קארד, את הדודג'רס בדיוויז'ן ואת הפיליס ב-NLCS, כשבכל אחת מהסדרות היא הכלב התחתון.

עכשיו השאלה שנשאלת – האם הילדים שרקדו לפנינו באוקטובר האחרון ימשיכו ללהטט גם בעונות הבאות. זאק גאלן אמנם כבר בן 28, אבל עדיין נחשב לעתיד. אך העניין הוא בעיקר סביב ברנדון פפאט (25), גבריאל מורנו (23), חראלדו פרדומו (24), אלכ תומאס (23) וקורבין קארול (23), כשהאחרון כנראה יזכה בתואר רוקי העונה.

כתום זה הוורוד החדש

את 2021 סיימו הבולטימור אוריולס עם מאזן של 110:52, החלש ביותר בכל המייג'ורס. גם את העונה שעברה הם החלו בצורה מקרטעת, אבל התעוררו עם עלייתו של אדלי ראצ'מן, ובסוף סיימו עם מאזן חיובי של 79:83. והעונה? 101 ניצחונות, הכי הרבה באמריקן ליג, המרעננת הרשמית של הליגה, אך כל זה הפך להיסטוריה כשלוח השנה החליף דף – ופתאום הופיע אוקטובר.

3:0 מוחץ של הריינג'רס, כולל שני ניצחונות בבולטימור, הוציאו את כל האויר מהמפרשים של האוהדים, ורובם הגיעו עם מפרסים מדגם 470 סטייל שחר צוברי. מה שהיה קל להבין מהסדרה הזו? האוריולס רחוקים עוד סטארטר תותח מהצמרת הגבוהה, אבל יש להם פגרה שלמה להשלים את החסר.