משחקי השחמט הגדולים (12) סופת הרגלים / עמיחי קטן

התמונה מויקיפדיה

אליפות העולם הרשמית הראשונה בשחמט התקיימה ב-1886, בזמן שהשחקנים הראשונים ששמותיהם מוכרים הם פול מורפי ואדולף אנדרסן, שבלטו בשנות ה-50 של המאה ה-19 והלאה. הפעם, אנחנו נלך אחורה עוד יותר מזה אל מפגש שמוגדר לפעמים כאליפות העולם הלא-רשמית הראשונה, בין לואי שארל דה לה בורדונה הצרפתי, שנחשב לשחמטאי המוביל בעולם מ-1821 עד 1840 בערך, ובין אלכסנדר מקדונל האירי, שנחשב אז כשחקן החזק ביותר בבריטניה.

למעשה, מדובר היה ב-6 מפגשים באורכים שונים שכללו במצטבר 85 משחקים, מהם הצרפתי ניצח 45 לעומת 27 ניצחונות של האירי ו-13 תוצאות תיקו, אך לאחר הדו-קרב הראשון שהסתיים בתוצאה 18- 7 לטובת דה לה בורדונה, יתר הקרבות היו די צמודים, ברובם עם יתרון קל בלבד לזכותו. הרבה חומר מעניין יש על המשחק הזה, כולל את כל המשחקים באתר chessbase, אבל אנחנו נתמקד היום במפורסם ביותר מביניהם – המשחק ה-16 של הדו-קרב הרביעי, שהוא גם המשחק ה-62 בסך הכל.

המפגש הזה הוא כנראה פרה-היסטוריה אפילו עבור אגדמטור, כך שהסרטונים של ניתוח של המשחק שמצאתי הם של רב אמן בן פיינגולד בו ניתן לצפות כאן (החצי השני של הסרטון זה משחק של פול מורפי) ושל האמן האמריקאי סם קופלנד בו ניתן לצפות כאן. יש גם סרטונים נוספים ואפילו ערך בויקיפדיה על המשחק הספציפי הזה, אם כי זה נכון גם לגבי כמה מהמשחקים האחרים שסקרנו בסדרה הזאת.

לבן: אלכסנדר מקדונל.

שחור: לואי שארל דה לה בורדונה.

פתיחה: הגנה סיציליאנית ישנה. סיציליאנית פתוחה. (B32).

ניתן לעקוב מסע אחר מסע בקישור הבא: https://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1001165

1. e4 c5 2. Nf3 Nc6 3. d4 cxd4 4. Nxd4 e5

דה לה בורדונה פותח בהגנה הסיציליאנית, מקדונל בוחר בהגנה הסיציליאנית הפתוחה, כלומר פו3 והחלפת רגל ד' של הלבן ברגלי ג' של השחור, ומיד השחור מאיים על הפרש ומאלץ אותו להחליט האם להחליף פרשים או להזיז שוב את הפרש שלו. בתיאוריה המודרנית, ידוע שהמסע היחיד ששומר על היתרון של המסע הראשון של הלבן, וזה מה שקורה ב-93.8% מהמקרים בעמדה הזאת, אבל יוהאן לבנטל, שההסתעפות הזאת קרויה על שמו, היה אז צעיר בן 24 ועוד לא שחמטאי מקצועני, כך שמקדונל בחר אחרת.

5. Nxc6 bxc6 6. Bc4 Nf6 7. Bg5 Be7 8. Qe2 d5 9. Bxf6 Bxf6

מקדונל בוחר להחליף את הפרשים, מה שמעניק לשחור יתרון של טמפו בדמות רגלי ב' שהיכה בחזרה והפך לרגלי ג'. כעת, מקדונל מפתח את הרץ במטרה למנוע מדה לה בורדונה לשחק ד5, אז הוא מפתח את הפרש ומחזיר את האפשרות הזאת. מקדונל מרתק את הפרש למלכה, דה לה בורדונה מסיר את הריתוק עם הרץ, ועל מנת למנוע מהפרש להכות את ה4 מביא מקדונל את המלכה להגנה על הרגלי.

כעת, דה לה בורדונה יכול לקדם את הרגלי ל-ד5, כי הפרש כבר לא מרותק, וזה מה שהוא עושה, ובתגובה מקדונל מחליף את הרץ שלו בפרש של דה לה בורדונה, בחירה שאף שחמטאי מודרני לא היה עושה היום ככל הנראה. לכאורה מדובר בהחלפה של כלים זהים בחשיבותם פחות או יותר, אך גם אם נתעלם מהדעה המקובלת שרץ שווה קצת יותר מפרש באופן כללי (בובי פישר וקספרוב סברו כך למשל), בעמדות פתוחות כמו זו הרץ עדיף והלבן לא מרוויח שום דבר מההחלפה הזאת, בניגוד למה שהיה קורה לו הוא היה מפתח את הפרש ל-ג3 במקום את המלכה ל-ה2, כי הפרש שם גם יכול להגן על ה4 וגם לתקוף את ה5.

10. Bb3 O-O 11.O-O a5 12. exd5 cxd5 13. Rd1

כעת, מקדונל מחכה קצת עם ההחלטה על הרגלים במרכז ומסיג את הרץ לאחור. שני הצדדים מצריחים ודה לה בורדונה מנצל את המיקום הבעייתי של הרץ של מקדונל ומשחק א5 מתוך מטרה לשחק א4 וללכוד את הרץ. מקדונל בוחר עכשיו להחליף את הרגלים ולהביא את הצריח למרכז, מכיוון שעכשיו רגלי ד' של מקדונל מוגן רק על ידי המלכה, ויש עליו איום כפול מצד הרץ והצריח, כך שדה לה בורדונה יצטרך קודם למצוא את הדרך להגן עליו ורק אחר כך להמשיך בהתקפה שלו על הרץ.

d4 14. c4 Qb6 15. Bc2 Bb7 16. Nd2 Rae8 17. Ne4 Bd8 18. c5

דה לה בורדונה מקדם את הרגלי ומקדונל מגיב עם ג4, שנועד לשחרר לרץ את האפשרות להתמקם ב-ג2, ואמנם הכאה דרך הילוכו הייתה אפשרית לפחות מאז המאה ה-16, אבל כמובן שזה מוביל לאובדן המלכה ולא קורה כאן. שני הצדדים מפתחים את הכלים שנותרו להם ומקדנולד ממקם את הפרש במרכז, מה שגם מאפשר לו אחר כך להתקיף את המלכה ולהרוויח עוד קצת זמן, מסע שהמנוע חושב שהוא מעולה. כרגע מדובר בעמדה די שקולה, אם כי לשחור יש יתרון קל בזכות צמד הרגלים במרכז והעובדה שיש לו שני רצים לעומת רץ ופרש של הלבן.

Qc6 19. f3 Be7 20. Rac1 f5 21. Qc4+ Kh8

דה לה בורדונה מזיז את המלכה ויוצר איום פוטנציאלי במט אם הפרש הלבן יזוז מ-ה4, מה שיקרה כמעט בוודאות אחרי שהשחור ישחק ו5, אם וכאשר, אז מקדונל נאלץ לשחק ו3 כדי להציב שם הגנה חלופית. השחור מקדם את הרץ ומוסיף איום לרגלי ג' של הלבן, אשר בתורו ממקם את הצריח בטור הזה ומונע מהלבן להכות את הרגלי, מכיוון שאחרי החלפת הכלים ב-ג5 יוכל הלבן לעשות שח עם הרץ בנוסף להתקפה נגלית של הצריח על המלכה. עכשיו מגיע המסע ו5, אך לפני שהוא יחליט מה לעשות עם הפרש, מקדונל מוסיף עוד הגנה לרגלי שלו על ידי שח עם המלכה וגם מרוויח טמפו כשהמלך השחור נאלץ לזוז לפינה.

22. Ba4 Qh6 23. Bxe8 fxe4 24. c6 exf3!!

עכשיו לכאורה נאלץ מקדונל להזיז את הפרש, אבל הוא בוחר אחרת ומייצר עם הרץ איום על המלכה, כשאם היא תזוז הוא יוכל להכות את הצריח. לכאורה, מדובר ברעיון טוב כי הוא מבטיח זכייה בכלי ששווה יותר מפרש, אבל המנוע לא אוהב את הרעיון הזה בשל התגובה שאותה מוצא דה לה בורדונה, שמגדילה קצת את היתרון העמדתי שלו. המלכה נסוגה ומאפשרת לרץ להכות את הצריח, ובתגובה השחור מכה את הפרש.

מקדונל בוחר נכון ומקדם את הרגלי שיאיים על הרץ ומתקרב להכתרה פוטנציאלית, אבל זה לא מפריע לדה לה בורדונה פשוט להכות את הרגלי ב-ו3 ולהשאיר את הרץ שלו תלוי, מה שמזכה את המסע הזה ב-2 סימני קריאה, וזו הזדמנות לחידה הראשונה של היום – אם הלבן יכה את הרץ, איך יוכל השחור לנצח?

זו העמדה האפשרית אם הלבן יכה את הרץ, מה שלא קרה במשחק הזה, כשכדאי לשים לב לכך שקשה מאוד למנוע הכתרה של הרגלי הלבן, כי המלכה והצריח בטור ג' יכולים לעזור לו ולחסום את הדרך של מי מהכלים השחורים שינסה למנוע את ההכתרה. למרות זאת, לשחור יש דרך לנצח.

25. Rc2 Qe3+ 26. Kh1 Bc8 27. Bd7 f2 28. Rf1 d3

במקום זאת, מקדונל מקדם את הצריח כדי להגן על השורה השנייה, דה לה בורדונה מגיב בשח ומסיבה שלא ברורה לי, מקדונל בוחר להזיז את המלך במקום לחסום את השח עם הצריח. כעת השחור מתייחס לאיום של הלבן על הרץ ומסיג אותו לאחור, הלבן ממלט את הרץ שלו ומציע החלפה שתאפשר לרגלי להתקדם עוד קצת ולהפוך לאיום כמעט בלתי עציר, אז דה לה בורדונה מגיב בקידום הרגלי עוד צעד אחד והצריח הלבן נאלץ להתמקם ב-ו1 כדי לבלום את איום ההכתרה של השחור, ואת זה מנצל דה לה בורדונה כדי לקדם עוד רגלי עם טמפו על הצריח.

29. Rc3 Bxd7 30. cxd7 e4 31. Qc8

הצריח הלבן מתקדם ומרתק את רגלי ד' למלכה, ועכשיו דה לה בורדונה מחליף את הרצים ומקדם את הרגלי שלו, כשהפעם הוא חושב שיש לו איך למנוע את הכתרת הרגלי הלבן. מקדונל ישר מזהה את ההזדמנות ומקדם את המלכה ל-ג8, כשאם הצריח יכה אותה יוכל הרגלי להכות בחזרה תוך כדי הכתרה וזה יהיה מט בשורה האחורית, אבל דה לה בורדונה צדק בהערכה שלו שהפעם הוא יכול למנוע את ההכתרה.

זה מביא אותנו לחידה השנייה של היום – דה לה בורדונה שיחק רד8, ונניח שבעמדה הזאת המלכה הלבנה מכה את הרץ, מה שלא קרה בפועל, הצריח השחור מכה בחזרה כמובן, ואז הצריח הלבן מגיע ל-ג8 ומאיים להכות את הצריח ולזכות בו, או להכתיר מיד אחרי החלפת הצריחים. מה הדרך היחידה של השחור להימנע מזה ולשמור על היתרון?

זו העמדה הרלוונטית לחידה, ומעניין לשים לב לכך שמלבד היתרון בחומר של השחור אחרי שהלבן הקריב את המלכה, ללבן יש רגלי אחד מספיק מתקדם כדי לייצר איום, לעומת 3 כאלה של השחורים, גם אם נכון לרגע זה הצריח עדיין מצליח לבלום אותם.

Bd8 32. Qc4 Qe1 33. Rc1 d2 34. Qc5

השחור כאן בוחר למקם את הרץ במשבצת ההכתרה כאמור, ומקדונל כנראה ראה את פתרון החידה, אז הוא החזיר את המלכה לעמדה הגנתית יותר, וכעת זה תורו של דה לה בורדונה למקם את המלכה ליד הצריח בשורה האחורית ומקדונל מיד מחזיר את הצריח השני שלו לשורה האחורית, כדי שתהיה לו מספיק הגנה שם. כעת השחור מקדם רגלי ומייצר איום נוסף על הצריח, ובינתיים הלבן מגיב באיום נוסף עם המלכה על הצריח, אולי בתקווה שהשחור לא ישים לב, אם כי המלכה כעת עוברת למשבצת ג5 שהיא גם קצת יותר יעילה גם מבחינה הגנתית עם איום על המשבצות ו2 או ה3.

Rg8 35. Rd1 e3

דה לה בורדונה מזיז את הצריח המאוים שלו למשבצת בטוחה, וכך גם מקדונל, אך דה לה בורדונה ממשיך בהתקפה שלו ומקדם את הרגלי השלישי. כאן מדובר כבר בעמדה אבודה לחלוטין מבחינת הלבן ואין לו שום דרך לאיים על המלך הלבן או להכתיר את הרגלי שנמצא ב-ד7. אולם, לו היה מקדונל נכנע כאן היינו מפסידים את שני המסעים הבאים ואת עמדת הסיום המפורסמת של המשחק הזה.

36. Qc3 Qxd1!! 37. Rxd1 e2

המלכה הלבנה עוד מחפשת משבצת להגן על העמדה, אך המלכה השחורה החליטה שלה זה הספיק והיא מוקרבת תמורת הצריח. הצריח השני מכה את המלכה כמובן, ואז מגיע המסע שמסיים את המשחק הזה וסופת הרגלים מושלמת עם 3 רגלים בשורה השנייה (או השביעית, תלוי איך סופרים), ועמדה שבה לא ניתן למנוע את ההכתרה ואת המט שיבוא אחריה, ולכן מקדונל נכנע כאן.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

    1. עמיחי קטן

      14 נוב 2023 21:12:06

      תודה. המשחק במאה ה-19 היה יותר קצבי בגלל פחות מודעות לעקרונות עמדתיים, ככה ששחקנים בתקופה ההיא לא הקדישו לכך מחשבה ותקפו יותר מהר ובצורה פחות מדויקת. לגבי מורפי, כנראה שהוא הראשון שאפשר לומר על המשחקים שלו שהם שיקפו גם הבנה עמדתית

  2. Yinon Yavor

    15 נוב 2023 11:55:20

    עוד לא קראתי הכל. הגעתי לחידה השניה (הראשונה קלה).
    לדעתי זה מהז5. ככה מגינים על הצריח וגם מונעים מהצריח הלבן לעזוב את השורה האחורית שלו (איום מט). אחרת – הצריח הזה יוריד את החייל ו2 ויאיים להגיע בעצמו לשורה 8 ולחולל נזק.
    בלי קשר ובלי שראיתי את ההמשך – נראה לי מגניב במקום להגן עם הרץ, השחור היה יכול "להשיב לו כגמולו" ובעצמו להביא את המלכה לשורה התחתונה, תוך איום מט – ולחייב את הצריח הלבן השני לחזור לשורה האחרונה – ואז לקדם את הפיון ל-ד2 עם איום כפול.
    נחזור ונראה איך זה המשיך…

  4. Boston Ami

    15 נוב 2023 19:10:44

    תודה, משחק מעניין ומאד וניתוח מצויין.
    חידה 1 – מה ה3, ואח״כ ו:ז2, הנקודה הנחמדה זה שאחרי שהמלך יקח ב ז2, הצריח הוא שיתן את השח ב ו2 ויוביל למט.
    חידה 2 – מה ב6. ואין דרך למנוע את ההכתרה בסוף כי זוג הרגלים בטורים ה ו ד כבר יותר חזקים מהצריח שלא יוכל לעצור אותם, ושלושת הרגלים כבר חזקים אפילו משני הצריחים.

    שוב תודה

        1. עמיחי קטן

          15 נוב 2023 21:40:32

          את רגלי ו' הוא יכול להכות, אבל רגלי ד' מוגן על ידי רגלי ה' ואם הצריח יכה את רגלי ה' השחור יוכל לשחק ד2 והמלכה מונעת מהצריח לבוא ל-ד4 ולבלום את רגלי ד', כשהצריחים נמצאים בטורים ג' ו-ה' ולא יכולים למנוע את ההכתרה. מעבר לזה, המלך השחור יוכל לברוח לשורה השביעית ואז הצריח יוכל להכות את הרגלי ב-ד7 בלי בעיה.

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט