מסקנות חפוזות 53 / עמיחי קטן

אחרי שמיאמי הבטיחו את מקומם בגמר נגד דנבר, הפעם נפתח עם התאמה אחת של אריק ספולסטרה שסייעה להיט להכריע את הסדרה, נעבור למבט על כמה שחקנים שגילו בעצמם תכונה חדשה בגמרים האזוריים ונסיים עם שאלה אחת לקראת הגמר.

1. לא צריך גבוה מחליף.

קווין לאב הוקפץ לחמישייה בשלב מוקדם של הפלייאוף ותרם קליעה טובה וריבאונד וקודי זלר נכנס לרוטציה במשחק השני של הפלייאוף והפך למחליף קבוע של אדבאיו לכ-7-12 דקות למשחק. עם זאת, בסדרה נגד בוסטון שניהם התקשו בהגנה בסדרה נגד בוסטון (לאב עם רייטינג הגנתי של 119 וזלר עם 119.1) והם שני שחקני הרוטציה היחידים את הסדרה שסיימו עם נט רייטינג שלילי (יחד עם קייל לאורי וה-0.1- שלו).

אחרי התבוסה במשחק 5, החליט ספולסטרה לוותר על לאב לגמרי ובחר בזלר לדקות המנוחה של אדבאיו, אבל הוא נענש על כך כשבוסטון ניצחו את אותן 2:21 דקות 11- 4. את כל שאר המשחק אדבאיו שיחק, אבל ספולסטרה היה זקוק לפתרון אחר במשחק 7. בניגוד למשחקים הקודמים, הפעם ספולסטרה חיכה עם המנוחה של אדבאיו ונתן לו לשחק את כל הרבע הראשון, וגם לפתוח את הרבע השני בדקות המנוחה של באטלר.

מי שנכנס לרוטציה והחליף את באטלר בתחילת הרבע, יחד עם אדבאיו, רובינסון, לאורי ומרטין, היה היווד הייסמית', והוא גם זה שמילא את מקומו של אדבאיו בדקת המנוחה שהוא קיבל, ואחר כך ב-2:41 הדקות שסגרו את המחצית, אחרי שאדבאיו עשה את העבירה השלישית שלו ונשלח לספסל. הייסמית' היה גם זה שהחליף את באם בדקה האחרונה של הרבע השלישי, למעט מהלך התקפי ב-9 השניות האחרונות של הרבע, שבו רובינסון נכנס במקומו.

השורה הסטטיסטית של הייסמית' לא מרשימה בכלל – 2 נקודות ב-1/2 מהשדה ו-0/1 לשלוש, ריבאונד, חטיפה ועבירה ב-9:22 דקות, וגם בהגנה הוא לא היה זה שחיפה לגמרי על חסרונו של אדבאיו או באטלר, אבל הוא כן הוסיף הרבה ריווח לקבוצה כשהוא בא על קודי זלר (6/9 לשלוש בדקות שלו במשחק 7 ו-16/33 בסדרה – 48.5%). לא בכדי, בדקות שלו לאורך הסדרה מיאמי רשמו רייטינג התקפי של 123.5 (שני רק לדאנקן רובינסון אם מתעלמים מיוביץ' ויורטסבן שנכנסו רק לגארבג' טיים).

2. תגליות הגמרים האזוריים.

המונח תגליות הוא לא כל כך מדויק, מכיוון שהשחקנים שיוזכרו כאן היו מוכרים ומשמעותיים גם קודם לכן, אבל כל אחד מהם שדרג את מעמדו ואת היכולת האישית שלו במהלך הגמרים האזוריים, וכל אחד מהם יקווה לשמור על היכולת הטובה שלו בגמר.

ג'מאל מארי – מדובר באחד מהסקוררים המובילים לכל אורך הפלייאוף, וכך גם בפלייאוף הקודם בו הוא שיחק ב-2020, אך בגמר המערב הנוכחי הוא הוסיף תכונה אחת שלא הייתה קיימת באף סדרה קודמת – יציבות. זו סדרת הפלייאוף הראשונה בקריירה של מארי שבה הוא קולע 20+ בכל אחד מהמשחקים (אפילו 25), כולל 45% מהשדה או יותר ו-50% אפקטיבי ומעלה בכל 4 המשחקים.

הנאגטס השלימו סוויפ ראשון אי פעם בתולדות המועדון (!) וליציבות של מארי חלק משמעותי בכך, כשבסדרות קודמות הם הפסידו במשחקים פחות טובים שלו. למעשה, מארי עומד על מאזן של 28- 20 במשחקי פלייאוף בקריירה שלו, כשבניצחונות הממוצע שלו עומד על 28.3 נקודות ב-51.4% מהשדה, 46.2% לשלוש ו-60.3% אפקטיבי, לעומת ממוצע של 15.2 נקודות ב-41.8% מהשדה, 31% לשלוש ו-46.9% אפקטיבי בהפסדים.

קיילב מרטין – כל הפלייאוף העיד על שיפור קל ביחס לעונה הסדירה, כש-9.6 נקודות למשחק ו-4.8 ריבאונדים ב-54% אפקטיבי צמחו ל-11.2 נקודות ו-5.4 ריבאונדים ב-75% אפקטיבי נגד מילווקי והתאזנו ל-10.5 נקודות ו-5.2 ריבאונדים ב-56.3% אפקטיבי, ויחד עם ההגנה הטובה שלו על שחקני כנף, מרטין הפך לשחקן יעיל, שאמנם עולה מהספסל כשקווין לאב פותח בחמישייה, אבל נכנס היטב לתפקיד השחקן השישי.

את מה שקרה נגד בוסטון איש לא חזה, כשמרטין הפך לסקורר האמין ביותר מ-2 הקבוצות, כולל 25 נקודות במשחק 2 ו-26 נקודות במשחק 7, ואת הסדרה הוא סגר עם ממוצעים של 19.3 נקודות ו-6.4 ריבאונדים ב-72.7% אפקטיבי. בשני המשחקים האחרונים מרטין כבר קיבל את המעמד השמור לבאטלר ואדבאיו, עם מקום בחמישייה הפותחת ויותר מ-40 דקות בכל אחד מהמשחקים, והוא הגיב עם שני משחקים נהדרים באופן אישי, ואפילו 4 מתוך 9 הקולות ל-MVP של גמר המזרח.

דאנקן רובינסון – הכרנו אותו כקלעי שלשות ולא הרבה מעבר, שספולסטרה נאלץ לתת לו הזדמנות נגד מילווקי, והוא ענה בגדול עם 14/19 לשלוש לאורך הסדרה (73.7%). ההגנה של הניקס כבר סגרה את רובינסון טוב יותר בסדרה של 12/42 לשלוש (28.6%), והדקות שלו היו יעילות בעיקר בגלל שהן היו נגד מחליפי הניקס. נגד בוסטון הוא חזר לכושר קליעה טוב יותר עם 15/31 מבחוץ (48.4%), אבל ראינו ממנו הרבה יותר מגוון.

זה כולל 2.6 אסיסטים למשחק, כשמדובר על שחקן שבין הבועה לסדרה הזאת חילק 2 אסיסטים או יותר רק ב-5 משחקי פלייאוף ו-3 ומעלה רק פעמיים ויכולת סיום בצבע עם 15/23 ל-2 נקודות (65.2%), כשמדובר בשחקן שעד כה זרק כמעט אך ורק לשלוש. הגיוון הזה הקשה על ההגנה של בוסטון, שחשבה שהיא תוכל להסתפק ביציאה לקליעה, ונענשה בחדירות, פיק-אנד-רול עם באם וחיתוכים לסל, דברים שלא ממש ראינו מרובינסון קודם לכן.

3. שאלה אחת לגמר.

בסדרה נגד בוסטון, מיאמי עברו להרכבים נמוכים יותר ויותר ככל שהסדרה התקדמה, כולל הרכבים בהם ג'ימי באטלר ודאנקן רובינסון היו השחקנים הגבוהים ביותר ששיחקו במיאמי. נגד דנבר ויוקיץ', האתגר הוא שונה ומאלץ תגובה שונה, ויהיה מעניין לראות מי מבין הקו הקדמי של מיאמי יקח על עצמו את התפקיד, ובעיקר מי יצליח להקשות, ולו במעט, על יוקיץ', בדומה למה שהאצ'ימורה עשה לפרקים בגמר המערב.

אם בודקים רק את הנתונים הפיזיים, נגלה שהמועמד המתאים ביותר הוא קודי זלר, היחיד במיאמי שמתנשא לגבהים כאלה חוץ מעומר יורטסבן, קווין לאב הוא שחקן חכם ומנוסה בהתמודדות עם גבוהים בכירים, אדבאיו כמובן הוא המועמד לעשות את זה ברוב ההרכבים, למרות שהוא התקשה בתחום במפגשים קודמים, ואולי הייסמית' או מרטין יכולים לעשות את זה קצת. ג'ימי באטלר אולי יפגין נוכחות ממניעים פסיכולוגיים, והשלב הבא של הלוחמה הפסיכולוגית יהיה האסלם או ניקולה יוביץ'.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. אחלה מסקנות
    מיאמי במחסור בגובה, כישרון ונצנצים.
    הטיעון הכי מגובה סטטיסטיקה לטובתם הוא שזה היה המצב גם בסדרות הקודמות
    🤣
    וברצינות… מאוד מסקרן מה הסכמה ההגנתית שספולסטרה ינסה
    🙏

  2. אני מניח שספוסטרה ילמד היטב את הסרטים של הסדרה בין ג"ס לדנבר בשנה שעברה אבל אז בראון פורטר ומארי לא שיחקו וגורדון היה טוב פחות ממה שהוא השנה.
    .
    בוב מיירס הודיע על סיום תפקידו.

    1. אני מניח שגם דרווין האם, מונטי וויליאמס וכריס פינץ' למדו את הסדרה הזאת, אבל לאף אחת מהן אין קו אחורי שיודע לתקוף גבוהים כמו יוקיץ' באותה מידה כמו הווריורס.

  3. תודה על פוסט מצויין וניצוח משובח. אכן דנבר היא מיס מאץ למיאמי ואני לא רואה שום מגן איכותי שיכול על יוקיץ, עם זאת ניתן קרדיט לספו שיעשה התאמות וימצא את הנוסחא לעצור את יוקיץ או את השלשנים מסביבו באיזורית חכמה.
    ההגנה של מיאמי היתה מהטובות אם לא הטובה בפלייאוף והיא תעמוד למבחן סופר רציני מול דנבר (שלדעתי עוד לא שיחקה מול הגנה רצחנית כזו בפלייאוף).
    היתרון של מיאמי בעיני הוא בספסל הקצר ובד"כ לא משמעותי של דנבר לעומת האסים שספו יכול לשלוף (לאורי, רובינסון, סטרוס ואלי גם הירו בהמשך).

    1. אמת
      מיאמי שידועה בעיקר בהגנה שלה ולא ממש בהתקפה, בטח לא בעונה הסדירה, אמורה לנצח סדרה כזאת דרך ההגנה.
      אבל כשעל ההתחלה של יש לך מיס מאצ (חוסר התאמה?) ככ עצום שאין דרך לגבור עליו זה חסרון ענק שלא ברור איך אפשר להתמודד איתו
      ומבחינה התקפית עם כל הכבוד לקלעים לא מאמין שנראה את מיאמי מנסה לעקוב את כמות הנקודות שדנבר השחילה לאורך השנה כולה

    2. תודה. ראיתי כבר כמה נתונים שמתייחסים לכך שדנבר זו הקבוצה ששוברת הגנות אזוריות הכי טוב בליגה. לכן, אני חושב שהפתרון של מיאמי לא יהיה דרך אזורית, אלא דרך שומר שיקבל החלטות בהגנה, ינסה לאלץ את יוקיץ' לעבוד קשה על כל סל ויתיש אותו

    1. אם הסלטיקס מזייפים כך בבית ואף שטייטום היה פצוע מההתחלה, מתבקש משחקים אתרים ובראשם בראון להתעלות, אז איך לא ידיח אותם?

  4. כל מילה בסלע.

    נאלץ לראות אם המסקנות הידועות והמוכרות בנתונים הפיזיים ועומק הסגל ידברו מול מיאמי, שכעת יהא טיפשי להספידם…אך אין ספק שדנבר היא פייבוריטית ושספולסטרה יצטרך אולי לתת למחליפים להוציא גרזנים ולהכאיב ליוקיץ' הנפלא, אם בכדי להאיטו או להוציאו מאיזון.

    תודה עמיחי.

  5. תודה רבה. אחלה חימום לקראת הדבר האמיתי
    הנקודה על מארי ממש מדויקת. הסדרה מול הלייקרס שדרגה את מעמדו לגבהים חדשים. ואם הוא מצליח לשמור על כזאת יציבות בגמר קשה להאמין שדנבר יכולה להפסיד
    מבחן גדול עבורו. אבל אין ספק שהוא נראה ממש מפוקס על האליפות וראינו שהגיע לשיאו כשהיה הכי קרוב לשם שזה הסדרה האחרונה. שצריך לציין לא הייתה ככ קלה עבורו מבחינת השמירה עליו. הרבה מאוד זריקות בדרגת קושי גבוהה שרוב השחקנים בליגה לא היו שורדים.
    וכל זה אחרי הפציעה הקשה שהתפלאתי שדנבר לא מנסה למצוא אפיקים חדשים כדי להגיע למעמד הזה
    סיפור מדהים

    1. תודה. בסדרות קודמות בפלייאוף הזה הייתה לי תחושה שמראש מניחים שיהיו למארי משחקים רעים, אז בימים שהוא לא קלע את הזריקות הקשות פחות הלכו אליו, ואילו בסדרה הזאת הוא מצא את הדרך לייצר לעצמו מצבים יותר נוחים כשהיה צריך, וכך הוא שמר על יציבות

  6. לא ברור באמת איך מיאמי יכולה להתמודד עם יוקיץ מבחינה הגנתית. כל קשר בין הנשקים שהיה ללייקרס לבין מה שיש למיאמי להציע לא קיים.
    אפילו מבחינת מהירות המעבר מהגנה להתקפה ולהפך היה נוקאאוט גדול של יוקיץ, כשבכ"כ הרבה מקרים דיוויס הגיע כמה שניות אחריו שמספיקות כבר להתקפה הרבה יותר קלה עבור דנבר
    הכבדות של יוקיץ הוכחה בסדרה האחרונה שהיא נעלמה לגמרי מה שמבטל חסרון לא קטן שהיה לו בפלייאוף בעבר
    .
    מה שבטוח זה שסטרוס ורובינסון (והירו?) הולכים לירות על יוקיץ הרבה שלשות אחרי חסימה

    1. יש למיאמי כמה אפשרויות מעניינות. אני מאמין שספולסטרה חושב על זה היטב ויגיע עם כמה רעיונות, אותם הוא ינסה עד שמשהו יעבוד. לגבי השלשות אחרי חסימה – זה תחום ששתי הקבוצות מצטיינות בו בהתקפה, ויהיה מעניין לראות איך ההגנות יגיבו

  7. מבחינתי גם ברוס בראון הוא תגלית לא קטנה
    בברוקלין היה נראה שהוא יודע לעשות לא מעט דברים ביעילות טובה
    אבל בסדרה האחרונה בנוסף לכל הוא גם הראה שהוא אחלה מוביל כדור (בגמר אזורי!), מקבל החלטות חכמות, מזהה פריצות בהגנה וכרגיל איכותי מאוד בכל מה שנמצא באזור הטבעת

  8. מסקנות מעניינות תודה עמיחי.
    אני מרשה לעצמי להוסיף אחת משלי.
    זו התגובה הראשונה שלי על המשחק אתמול אז קודם על אין מאושר ממני עבור באטלר והקבוצה במיאמי שהיא ללא ספק קבוצה שמנוהלת מצוין – אולי הניהול הטוב בליגה במיוחד עכשיו אחרי הפרישה של מאיירס.
    שמח בשמחתם.
    ובכל זאת:
    ראיתי את המשחק אתמול עד המחצית.
    במחצית אמרתי בבלוג החי לילה טוב לכולם ושאני פורש. אני לא מאמין לך כתב לי שי אבן צור. איך אפשר לפרטש באמצע משחק כזה?
    הסיבה שפרשתי היא שראינו אתמול משחק חסר ערך ספורטיבי.
    ג'ייסון טייטום נפצע פציעה קשה ביותר בדקה הראשונה של המשחק. אני לא יודע כמה ראו אותה ומעטים דיברו עליה אבל סיבוב הקרסול הזה שלו :
    ***********************
    היא לא פציעה שאחריה ממשיכים לשחק כדורסל. נקודה.
    ***********************
    זו פציעה שלאחריה הולכים לנוח לכמה שבועות לתת לגוף להתאושש ממנה. נקודה. מדובר בנקע.
    אומרים שמזולה לא יודע לקחת פסקי זמן איך זה יתכן שהוא לא לקח פסק זמן אחרי הפציעה של טייטום לתת לרופא לבדוק אותו. לשאול אותו מה קרה. איך זה יתכן שהוא נתן לטייטום להמשיך לשחק כל המשחק כשהיה ברור לחלוטין שהוא עושה שני דברים רעים:
    1. מסכן את המשך הקריירה של טייטום כי לשחק על פציעה כזו ועוד משחק כזה תחרותי זה יכול לייצר הרס מוחלט לקרסול משהו שיכול להןביל להרבה דברים רעים שיתפתחו.
    2. מסכן את הקבוצה שלו כי כל המשחק הוא משחק עם חצי שחקן במקרה הטוב ולכן מועד להפסד
    3. מעביר מסר של פאניקה ליתר השחקנים בקבוצה. מסר שהסאב טקסט שלו הוא – בלי טייטום אתם חבורה של כלומניקים לכן אני לא מוריד אותו כי אני לא סומך על אף אחד מכם. וככה בוסטון אכן שיחקה. כולן היו גרועים. קודם כל טייטום. אחריו כל היתר. חוץ מווייט.
    טייטום הוא שחקן צעיר והוא "שיחק אתמול דרך הכאב" והוא "סקרפייד היז באדי" באמת. טייטום הוא שחקן צעיר והוא לא מבין מה הוא עשה אתמול לעצמו ולקריירה שלו. המאמן שלו כן היה צריך להבין.
    מאזולה חייב להתפטר. עכשיו.
    אני לא הייתי צריך את המחצית השניה. זה היה משחק שברור שמיאמי תנצח בו לאור הארועים הללו.
    זה היה משחק חסר ערך ספורטיבי.
    חבל שהוא שוחק.
    תודה עמיחי וברכות למיאמי ובאטלר.

    1. תודה. לו הייתי בתפקידו של מאזולה הייתי מנסה לאלץ את טייטום לכל הפחות לרדת ולהיבדק, אבל ב-NBA של ימינו היכולת לשחק עם פציעה כזאת נחשבת (שלא בצדק לדעתי) ככלי למדוד אופי וקשיחות של שחקן. בהנחה שטייטום נבדק באחת ההפסקות וקיבל אישור רפואי לשחק, אני לא חושב שמאזולה היה יכול לוותר עליו, ולכל היותר, הוא היה יכול להאריך את הרוטציה ולתת לטייטום קצת פחות דקות.
      באופן כללי יותר, הדבר הכי גרוע שבוסטון יכולים לעשות לדעתי הוא שוב להחליף מאמן, במה שיהיה קיץ שלישי ברציפות עם מאמן חדש. מאזולה עשה טעויות לאורך הפלייאוף הזה, וגם לא מעט דברים טובים, אבל רוב הטעויות הן עניין של חוסר ניסיון ואלו דברים שיכולים להיפתר עם שינויים קלים (עוזר מאמן מנוסה למשל), כששינוי בעמדת המאמן יחזיר את בוסטון לחוסר יציבות ויש להם הרבה יותר לאן לרדת מאשר לאן לעלות.

    2. מאזולה נתן באופן כללי לטייטום לעשות מה שהוא רוצה במשך כל הפלייאוף. טייטום מדיי צעיר ועם אופי לא קשוח מספיק. אם הם =סטיבנס, לא מעיפים את מאזולה אז או שאין להם שכל או שהם יותר חכמים ממני.

  9. אין להיט שחקן שיכול לשמור על יוקיץ'.
    במשחק האחרון בין הקבוצות מייד אחרי הדדליין (פברואר) יוקיץ' היה פשוט בלתי עציר.
    באם לא מסוגל למנוע ממנו לתפוס עמדה בפוסט, או לעצור אותו מלקלוע (אפ אנד אנדר, הוק, שימוש בראש – יוקיץ' פשוט העביר סדנת "ככה משחק אולד סקול סנטר" באחוזים מטורפים).
    כל ניסיון לדאבל טים הסתיים בשלשה פנויה (אם הדאבל הגיע בצבע) או בליי אפ (אם הדאבל הגיע המרפק או כאשר היה בטופ אוף דה קי).
    .
    זה לא אומר שזה יהיה קל לדנבר –
    למרות משחק אדיר של יוקיץ', הנאגטס בקושי ניצחו (מורי לא שיחק, שזה משמעותי מאוד. ועדיין)
    הצד השני הוא הגנת הצבע של דנבר בכלל ושל יוקיץ' בפרט.
    מיאמי יודעים להיכנס לצבע, יודעים לשחק על שחקן איטי כמו יוקיץ', ויודעים לגרום להגנה כזו לשלם.
    מיאמי מגיעים לפיינלס בכושר קליעה וברמות ביטחון אחרות לגמרי בהשוואה לאותו משחק בפברואר (גם אז הירו לא שיחק).
    אני בהחלט יכול לדמיין את הפעמים בהן ג'ימי פעם אחר פעם מגיע בקלות יחסית לצבע כאשר זה מסתיים בשילוב של המון נקודות לבאטלר (גם מהעונשין) ולהמון מבטים פנויים לשלשנים של ההיט.
    .
    השורה התחתונה?
    אני חושב שדנבר פייבוריטים ברורים, לא מעט ואולי בעיקר בגלל הנקודה שעלתה בפוסט –
    מי שומר על יוקיץ'.
    אבל אם יצליח ספולסטרה לשלוף שפן,
    זה בהחלט יכול להפוך למעניין מאוד.
    .
    תודה עמיחי.

    1. תודה. כשמדברים על גבוהים דומיננטים כמו יוקיץ', ההגנה היריבה יודעת שהשאלה כמה הוא יקלע תלויה בעיקר בו וביכולת שלו לקלוע מהמצבים אליהם הוא מגיע, כשהמטרה של ההגנה היא לגרום לו להגיע למצבים שהוא יקלע קצת פחות. ככל שההגנה תצליח להקשות עליו יותר, כך זה ישפיע על הקבוצה באופן כללי, וכן להיפך, כשימים פחות טובים של האחרים יאפשרו להגנה להתמקד בו יותר. נזכיר רק שיוקיץ' עם ממוצע של 42 נקודות בהפסדי פלייאוף העונה לעומת 26.9 נקודות בניצחונות, אבל הנתון המשמעותי מבחינתי הוא זה שהיוסג' שלו קופץ מ-28.8% בניצחונות ל-37.4% בהפסדים, שמגיעים במשחקים בהם הכל עובר דרך יוקיץ' והאחרים לא באים לידי ביטוי.

      1. ההסקה שלך לא מוכרחת.
        זה שיוקיץ מעלה את היוסג׳ בהפסדים זה לא בהכרח הסיבה להפסד,אפשר גם להגיד שכשהשחקנים מסביבו לא מצליחים לשחק בהתקפה כלומר שהקבוצה מפסידה אז הוא מנסה יותר לקחת על עצמו ולכן יש לו יוסג׳ גבוה יותר בהפסדים אבל ההפסדים לא בגלל היוסג׳ הגבוה.

        1. יוקיץ' מעלה את היוסג' בגלל שהאחרים לא מצליחים לשחק בהתקפה, מה שאומר שהססטטיסטיקה האישית הטובה יותר שלו מגיעה כתוצאה מכך שהאחרים לא טובים ולא מספיקה כדי לחפות על החסר (כי בכל זאת מדובר בשחקן אחד לעומת כמה סקוררים)

  10. בס"ד
    תודה רבה.
    בהחלט מסקנות מעניינות.
    להערכתי מה שיכריע את הסדרה זו הקליעה לשלוש.
    ל 2 הקבוצות יהיו מבטים פנויים של שחקני הישנה בעיקר,
    השאלה מי תקלע טוב יותר.
    זו הנקודה המרכזית שבה נפלו בוסטון ו לייקרס.

    1. הנפילה של בוסטון במשחק השביעי הושפע לא מעט מפציעת טאטום, אם הוא בריא לסלטיקס היה סיכוי לנצח. אמנם יכול להיות שהיו מפסידים אם האחרים לא היו עוזרים מספיק או הוא לא היה טוב מספיק, אך היו מתמודדים על הניצחון ולא מובסים.

  11. תודה עמיחי על פוסט מעולה. טוב שהזכרת את היווד הייסמית שהפתיע לטובה ויקבל יותר דקות נגד דנבר. בקשר לגבוה מחליף – זלר מספיק טוב. נגד דנבר חייבים מחליף גבוה טוב מספיק בסנטר כדי שתמיד יהיה על יוקיץ' שחקן ממש גבוה. בקשר ללאב, הוא פתח בעמדה 4 וטוב שספו החליט להחליפו עם קלב מרטין. לדעתי המצ'אפ בין מארי לבאטלר יהיה אחד הגורמים החשובים בדו-קרב הזה.

    1. תודה מנחם. קווין לאב שחקן מאוד חכם, ואם הוא לא צריך לרדוף אחרי גארדים בחילופים, אלא להישאר על יוקיץ' הוא אולי יוכל להתמודד איתו בצורה סבירה. בלי קשר, קיילב מרטין הרוויח את מקומו כשחקן בכיר בסדרת הגמר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט