אחרי שמיאמי הבטיחו את מקומם בגמר נגד דנבר, הפעם נפתח עם התאמה אחת של אריק ספולסטרה שסייעה להיט להכריע את הסדרה, נעבור למבט על כמה שחקנים שגילו בעצמם תכונה חדשה בגמרים האזוריים ונסיים עם שאלה אחת לקראת הגמר.

1. לא צריך גבוה מחליף.

קווין לאב הוקפץ לחמישייה בשלב מוקדם של הפלייאוף ותרם קליעה טובה וריבאונד וקודי זלר נכנס לרוטציה במשחק השני של הפלייאוף והפך למחליף קבוע של אדבאיו לכ-7-12 דקות למשחק. עם זאת, בסדרה נגד בוסטון שניהם התקשו בהגנה בסדרה נגד בוסטון (לאב עם רייטינג הגנתי של 119 וזלר עם 119.1) והם שני שחקני הרוטציה היחידים את הסדרה שסיימו עם נט רייטינג שלילי (יחד עם קייל לאורי וה-0.1- שלו).

אחרי התבוסה במשחק 5, החליט ספולסטרה לוותר על לאב לגמרי ובחר בזלר לדקות המנוחה של אדבאיו, אבל הוא נענש על כך כשבוסטון ניצחו את אותן 2:21 דקות 11- 4. את כל שאר המשחק אדבאיו שיחק, אבל ספולסטרה היה זקוק לפתרון אחר במשחק 7. בניגוד למשחקים הקודמים, הפעם ספולסטרה חיכה עם המנוחה של אדבאיו ונתן לו לשחק את כל הרבע הראשון, וגם לפתוח את הרבע השני בדקות המנוחה של באטלר.

מי שנכנס לרוטציה והחליף את באטלר בתחילת הרבע, יחד עם אדבאיו, רובינסון, לאורי ומרטין, היה היווד הייסמית', והוא גם זה שמילא את מקומו של אדבאיו בדקת המנוחה שהוא קיבל, ואחר כך ב-2:41 הדקות שסגרו את המחצית, אחרי שאדבאיו עשה את העבירה השלישית שלו ונשלח לספסל. הייסמית' היה גם זה שהחליף את באם בדקה האחרונה של הרבע השלישי, למעט מהלך התקפי ב-9 השניות האחרונות של הרבע, שבו רובינסון נכנס במקומו.

השורה הסטטיסטית של הייסמית' לא מרשימה בכלל – 2 נקודות ב-1/2 מהשדה ו-0/1 לשלוש, ריבאונד, חטיפה ועבירה ב-9:22 דקות, וגם בהגנה הוא לא היה זה שחיפה לגמרי על חסרונו של אדבאיו או באטלר, אבל הוא כן הוסיף הרבה ריווח לקבוצה כשהוא בא על קודי זלר (6/9 לשלוש בדקות שלו במשחק 7 ו-16/33 בסדרה – 48.5%). לא בכדי, בדקות שלו לאורך הסדרה מיאמי רשמו רייטינג התקפי של 123.5 (שני רק לדאנקן רובינסון אם מתעלמים מיוביץ' ויורטסבן שנכנסו רק לגארבג' טיים).

2. תגליות הגמרים האזוריים.

המונח תגליות הוא לא כל כך מדויק, מכיוון שהשחקנים שיוזכרו כאן היו מוכרים ומשמעותיים גם קודם לכן, אבל כל אחד מהם שדרג את מעמדו ואת היכולת האישית שלו במהלך הגמרים האזוריים, וכל אחד מהם יקווה לשמור על היכולת הטובה שלו בגמר.

ג'מאל מארי – מדובר באחד מהסקוררים המובילים לכל אורך הפלייאוף, וכך גם בפלייאוף הקודם בו הוא שיחק ב-2020, אך בגמר המערב הנוכחי הוא הוסיף תכונה אחת שלא הייתה קיימת באף סדרה קודמת – יציבות. זו סדרת הפלייאוף הראשונה בקריירה של מארי שבה הוא קולע 20+ בכל אחד מהמשחקים (אפילו 25), כולל 45% מהשדה או יותר ו-50% אפקטיבי ומעלה בכל 4 המשחקים.

הנאגטס השלימו סוויפ ראשון אי פעם בתולדות המועדון (!) וליציבות של מארי חלק משמעותי בכך, כשבסדרות קודמות הם הפסידו במשחקים פחות טובים שלו. למעשה, מארי עומד על מאזן של 28- 20 במשחקי פלייאוף בקריירה שלו, כשבניצחונות הממוצע שלו עומד על 28.3 נקודות ב-51.4% מהשדה, 46.2% לשלוש ו-60.3% אפקטיבי, לעומת ממוצע של 15.2 נקודות ב-41.8% מהשדה, 31% לשלוש ו-46.9% אפקטיבי בהפסדים.

קיילב מרטין – כל הפלייאוף העיד על שיפור קל ביחס לעונה הסדירה, כש-9.6 נקודות למשחק ו-4.8 ריבאונדים ב-54% אפקטיבי צמחו ל-11.2 נקודות ו-5.4 ריבאונדים ב-75% אפקטיבי נגד מילווקי והתאזנו ל-10.5 נקודות ו-5.2 ריבאונדים ב-56.3% אפקטיבי, ויחד עם ההגנה הטובה שלו על שחקני כנף, מרטין הפך לשחקן יעיל, שאמנם עולה מהספסל כשקווין לאב פותח בחמישייה, אבל נכנס היטב לתפקיד השחקן השישי.

את מה שקרה נגד בוסטון איש לא חזה, כשמרטין הפך לסקורר האמין ביותר מ-2 הקבוצות, כולל 25 נקודות במשחק 2 ו-26 נקודות במשחק 7, ואת הסדרה הוא סגר עם ממוצעים של 19.3 נקודות ו-6.4 ריבאונדים ב-72.7% אפקטיבי. בשני המשחקים האחרונים מרטין כבר קיבל את המעמד השמור לבאטלר ואדבאיו, עם מקום בחמישייה הפותחת ויותר מ-40 דקות בכל אחד מהמשחקים, והוא הגיב עם שני משחקים נהדרים באופן אישי, ואפילו 4 מתוך 9 הקולות ל-MVP של גמר המזרח.

דאנקן רובינסון – הכרנו אותו כקלעי שלשות ולא הרבה מעבר, שספולסטרה נאלץ לתת לו הזדמנות נגד מילווקי, והוא ענה בגדול עם 14/19 לשלוש לאורך הסדרה (73.7%). ההגנה של הניקס כבר סגרה את רובינסון טוב יותר בסדרה של 12/42 לשלוש (28.6%), והדקות שלו היו יעילות בעיקר בגלל שהן היו נגד מחליפי הניקס. נגד בוסטון הוא חזר לכושר קליעה טוב יותר עם 15/31 מבחוץ (48.4%), אבל ראינו ממנו הרבה יותר מגוון.

זה כולל 2.6 אסיסטים למשחק, כשמדובר על שחקן שבין הבועה לסדרה הזאת חילק 2 אסיסטים או יותר רק ב-5 משחקי פלייאוף ו-3 ומעלה רק פעמיים ויכולת סיום בצבע עם 15/23 ל-2 נקודות (65.2%), כשמדובר בשחקן שעד כה זרק כמעט אך ורק לשלוש. הגיוון הזה הקשה על ההגנה של בוסטון, שחשבה שהיא תוכל להסתפק ביציאה לקליעה, ונענשה בחדירות, פיק-אנד-רול עם באם וחיתוכים לסל, דברים שלא ממש ראינו מרובינסון קודם לכן.

3. שאלה אחת לגמר.

בסדרה נגד בוסטון, מיאמי עברו להרכבים נמוכים יותר ויותר ככל שהסדרה התקדמה, כולל הרכבים בהם ג'ימי באטלר ודאנקן רובינסון היו השחקנים הגבוהים ביותר ששיחקו במיאמי. נגד דנבר ויוקיץ', האתגר הוא שונה ומאלץ תגובה שונה, ויהיה מעניין לראות מי מבין הקו הקדמי של מיאמי יקח על עצמו את התפקיד, ובעיקר מי יצליח להקשות, ולו במעט, על יוקיץ', בדומה למה שהאצ'ימורה עשה לפרקים בגמר המערב.

אם בודקים רק את הנתונים הפיזיים, נגלה שהמועמד המתאים ביותר הוא קודי זלר, היחיד במיאמי שמתנשא לגבהים כאלה חוץ מעומר יורטסבן, קווין לאב הוא שחקן חכם ומנוסה בהתמודדות עם גבוהים בכירים, אדבאיו כמובן הוא המועמד לעשות את זה ברוב ההרכבים, למרות שהוא התקשה בתחום במפגשים קודמים, ואולי הייסמית' או מרטין יכולים לעשות את זה קצת. ג'ימי באטלר אולי יפגין נוכחות ממניעים פסיכולוגיים, והשלב הבא של הלוחמה הפסיכולוגית יהיה האסלם או ניקולה יוביץ'.