מסקנות חפוזות 51 / עמיחי קטן

אמש הסתיים הסיבוב השני, ומחר יתחילו הגמרים האזוריים, וזה זמן טוב לסכם ולהתחיל להתכונן. נתחיל עם נקודה על כל סדרה של הסיבוב השני, נעבור לאקס פקטורים ונסיים עם מפתח עבור כל סדרה לקראת הגמרים האזוריים.

1. נקודה על כל סדרה.

בוסטון-פילדלפיה – המהפכים. זו הסדרה השנייה אי פעם שבה נרשמו 3 מהפכים, כלומר סדרה שבה אחת הקבוצות ניצחה את משחקים 2, 3, 6 ו-7 והאחרת את משחקים 1, 4 ו-5 (הפעם הקודמת הייתה ב-1948, בסדרה של משחק 7 הראשון אי פעם). נתון זה מראה בעיקר את חוסר היציבות של שתי הקבוצות, יחד עם העובדה שמאז תחילת הפלייאוף של 2022 הסלטיקס עם מאזן 10- 9 בבית בפלייאוף (4- 3 העונה) לעומת מאזן 12- 6 בחוץ (4- 2 העונה) ולזהות תופעה מעניינת מאוד בנוגע ליכולת של הסלטיקס דווקא במשחקי חוץ.

ניקס-מיאמי – איבודים. שתי הקבוצות קלעו באחוזים נמוכים מאוד גם מהשדה וגם מחוץ לקשת, אבל הניקס איבדו 14.2 כדורים בממוצע למשחק לעומת 10.3 איבודים של ההיט וזה אפשר למיאמי להשיג 6.3 זריקות יותר מהשדה בממוצע למשחק, בזמן שהניקס הגיעו יותר לקו, אבל האחוזים של ההיט היו טובים יותר, מה שיצר שם יתרון קל בלבד לניקס.

דנבר-פיניקס – ההתקפה של דנבר בפעולה. הנאגטס קלעו 117.2 נקודות למשחק בסיבוב השני (הבאים בתור הם הלייקרס עם 112.7 ובקצב מהיר יותר) ברייטינג התקפי של 120, כולל 3 משחקים עם רייטינג התקפי של 127 או יותר, לעומת אחד בלבד עם פחות מהממוצע של פיניקס בסדרה הזאת (110.6). כל זה מעיד על הצלחה קבוצתית מרשימה, שבראשה עומד יוקיץ' שהפך לראשון אי פעם שמסיים סדרה עם ממוצע של 30 נקודות, טריפל-דאבל וניצחון בסדרה.

גולדן סטייט-לייקרס – שלשות פנויות (השומר במרחק של 4-6 פיט) או פנויות לחלוטין (השומר במרחק של 6+). הווריורס לסדר לעצמם זריקות נוחות יחסית מחוץ לקשת לאורך הסדרה, אבל סטף המותש עמד על 1/11 (9.1%) בשלשות "פנויות לחלוטין", וויגינס עם 4/16 (25%), ג'מייקל גרין עם 4/14 (28.6%) פול עם 2/7 (28.6%) והקבוצה כולה 36.5% בזריקות כאלה לעומת 38.1% של הלייקרס. בזריקות שהן "פנויות" ולא "פנויות לחלוטין" הווריורס השתפרו ל-37.5% כשסטף עם 14/32 (43.8%), וויגינס עם 5/10 (50%) וג'מייקל עם 1/1, אבל פול היה רע גם שם עם 3/13 (23.1%), ואילו קליי, שהציל את המצב ב"פנויות לחלוטין" עם 9/14 (64.3%) הרס ב"פנויות" עם 6/23 (26.1%).

2. אקס פקטורים.

כמו אחרי הסיבוב הראשון, גם הפעם נבדוק קודם את הבחירות של הסיבוב שהסתיים ואת מידת ההצלחה שלהם, ואחר כך נעבור לבחירות שונות לקראת הגמרים האזוריים.

נבחרי הסיבוב השני:

בוסטון – אל הורפורד – הגנתית הורפורד הבריק כשעצר את אמביד על 31/80 מהשדה (38.8%) לאורך הסדרה. התקפית הוא התקשה מאוד, כולל משחק של 0/7 מהשדה ולשלוש, אבל 5 שלשות במשחק 3, 2 שלשות במשחק 7 ובעיקר ההגנה הספיקו לסלטיקס הפעם, כשבשלב הבא הורפורד יעבוד פחות בהגנה ויצטרך לתרום יותר בהתקפה.

פילדלפיה – ד'אנתוני מלטון – במשחקים 1 ו-3 מלטון הצליח לצרף להגנה שלו גם תרומה משמעותית בהתקפה, מה שלא קרה ביתר הסדרה, וביטל את היתרון היחסי שלו על פי ג'יי טאקר. הגנתית הוא הצליח להקשות על טייטום ובראון, לפחות עד משחק 7 שבו טייטום קלע מכל מקום.

ניקס – אובי טופין – במשחק הראשון, ממנו רנדל נעדר, טופין היה טוב וקלע 18 נקודות ב-7/15 מהשדה ב-31 דקות, אבל החזרה של רנדל גרמו לת'יבודו שוב להתעלם ממנו ובשאר הסדרה הוא קיבל רק 11.4 דקות למשחק, וקלע בסך הכל 18 נקודות נוספות ב-7/20 מהשדה.

מיאמי – גייב וינסנט – כחלק מהירידה ביכולת ההתקפית של מיאמי נגד הניקס ביחס לסדרה נגד מילווקי, גם וינסנט ירד באחוזים וסיים את הסדרה עם 31.8% מהשדה ו-26.8% לשלוש. עם זאת, הוא צירף לזה ניהול משחק טוב עם 4.7 אסיסטים על 1.3 איבודים, הגנה טובה ו-1.2 חטיפות. נגד בוסטון ההיט יזדקקו ליותר התקפה מוינסנט.

דנבר – כריסטיאן בראון – אפשר לסמן בוי את עבודת ההגנה של הרוקי בסדרה נגד פיניקס, כשהוא הוריד את בוקר ל-4/10 מהשדה ואת דוראנט ל-8/18 מהשדה כשהוא שמר עליהם. התקפית בראון עדיין לא בעניינים כשבסדרה הזאת הוא עמד על 5/13 מהשדה ללא אף שלשה לאורך הסדרה, ודנבר יקוו לראות יותר ממנו נגד הלייקרס בצד הזה של המגרש.

פיניקס – טורי קרייג – באופן שלא ברור לי, מונטי וויליאמס בחר להתעלם לחלוטין מקרייג בסדרה נגד דנבר, למרות שמדובר היה במשלים הטוב ביותר ל-4 הכוכבים נגד הקליפרס. קרייג קיבל 24 דקות במשחק 1, רק 11 במשחק 2, ו-7 דקות מצטברות בלבד במשחקים 3-5. לא פלא שקרייג ירד מ-55.6% לשלוש נגד הקליפרס ל-14.3% נגד דנבר.

גולדן סטייט – ג'ורדן פול – 8.3 נקודות למשחק ב-34.5% מהשדה ו-25% לשלוש בסדרה הזאת מעידים על היכולת של פול, כשאחרי משחק 1 טוב של 21 נקודות הוא קלע 29 נקודות מצטברות בלבד ב-30.2% מהשדה ביתר הסדרה, כולל 1/17 לשלוש במשחקים 2-6. יחד עם ההגנה המזעזעת שלו, לא פלא שסטיב קר החל לצמצם את הדקות שלו, ואולי היה נכון לעשות את זה אפילו יותר.

לייקרס – דניס שרודר – עם 10.3 נקודות ב-43.8% מהשדה, 35.3% לשלוש ו-50% אפקטיבי נגד הווריורס, אפשר לומר שבסדרה הזאת שרודר היה הרבה יותר מאשר בסדרה נגד ממפיס. לזה אפשר להוסיף הגנה טובה על הגארדים המהירים של גולדן סטייט, ועכשיו הוא יצטרך להתמודד בהגנה על ג'מאל מארי.

נבחרי הגמרים האזוריים:

בוסטון – מלקולם ברוגדון – בהנחה שאנחנו מסתכלים על ג'יילן בראון כפורוורד, אז ברוגדון אמנם עולה מהספסל, אבל הוא כנראה הגארד הטוב והיציב ביותר של בוסטון מבחינה התקפית. בסדרה נגד הסיקסרס השחקן השישי של העונה הופיע בגדול בסדרה של 16 נקודות למשחק ב-59.9% אפקטיבי, יחד עם הגנה טובה מאוד על הארדן (7/20 כשברוגדון שמר עליו) ומקסי (7/18). בגמר המזרח מצפה לו ג'ימי באטלר…

מיאמי – קיילב מרטין – הסדרה הזאת תהיה הראשונה של מיאמי בפלייאוף הזה שבה אדבאיו לא ישמור כנראה על אחד מהשחקנים המובילים של היריבה, ויש לשער שקיילב מרטין יעשה את זה בחלק מהזמן, מה שגם עשוי להגדיל את כמות הדקות שלו. בצד השני, מרטין יצטרך גם לקלוע מספיק זריקות פנויות כדי להקשות על בוסטון להמר על הקליעה שלו.

דנבר – ארון גורדון – גורדון יצטרך כנראה לשמור על לברון בצד אחד ולא לאפשר ללברון לנוח יותר מדי בצד השני של הפרקט. מדובר במאצ'-אפ נוח יותר במעט מאשר דוראנט באחד על אחד, אבל כזה שבו הפיזיות באה יותר לידי ביטוי, ועשוי להתיש את גורדון.

לייקרס – אוסטין ריבס – ריבס הפך לשחקן המרכזי בקו האחורי של הלייקרס, וכתוצאה מכך הוא צפוי לקבל שחקן הגנה משמעותי יותר שינסה להצר את צעדיו. מאצ'-אפ אפשרי שלו עם קולדוול-פופ יכול להיות משמעותי מאוד לגמר המערב.

3. מפתחות לגמרים האזוריים.

מדובר למעשה בשחזור של הגמרים האזוריים מ-2020, לפחות בכל הנוגע לזהות הקבוצות וחלק מהשחקנים המובילים, ובמקרה המזרחי זה גם שחזור של הגמר מ-2022, ודרך הסדרות האלה ננסה להצביע על מפתח מרכזי אחד לכל סדרה.

בוסטון-מיאמי – אגרסיביות וסחיטת עבירות. ב-2 גמרי המזרח הקודמים בין הקבוצות הסלטיקס קלעו באחוזים גבוהים יותר בזמן שמיאמי איבדו פחות כדורים וזרקו לסל יותר. עם זאת, אחד ההבדלים המשמעותיים היה 7.7 זריקות עונשין למשחק שבוסטון קיבלו יותר בשנה שעברה לעומת פער של 2.6 לטובת מיאמי ב-2020. שתי הקבוצות אוהבות את הקליעה מרחוק, אבל שתיהן צריכות למצוא את הדרך לשחק אגרסיבי ולהשיג סלים קלים.

דנבר-לייקרס – ריבאונד. את המשחק היחיד שדנבר ניצחו ב-2020 הם השיגו בעיקר בזכות ניצחון 44- 25 בריבאונד, לעומת ניצחון 40.5- 34.3 של הלייקרס בממוצע ליתר משחקי הסדרה. פערי הקליעה שהיו אז לטובת הלייקרס לא צפויים להיות כאלה, אבל עדיין מדובר במפתח משמעותי אצל שתי קבוצות שהשחקן המוביל שלהן הוא הגבוה שלהן.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. מעולה עמיחי. תודה רבה
    סכמת החילופים באמת לא ברורה לי… יש מאמנים שנותנים לכוכבים לשחק יותר מדי דקות ובסיבוב השני יורדים בתפוקה (השנה בוקר ודוראנט דוגמה מעולה. בוסטון מובילים ב 25+ ברבע הרביעי, אז למה בראון וטייטום עדיין על המגרש ?. טורי קרייג דוגמא מצויינת : איך שחקן יכול לקבל ביטון כשהירידה בדקות שלו כ"כ חדה מסדרה לסדרה, קיבל 7 דקות ב3 משחקים שבאף אחד מהם פניקס לא הייתה במצב שאפשר לומר ש"הרכב מנצח לא מחליפים".
    כנראה שרוב המאמנים מקובעים ולא יודעים מה הם עושים.

    1. תודה. קשה לומר באופן מובהק מתי מאמן צריך להיצמד לתכנית המקורית שלו ולקוות שדברים יעבדו טוב יותר ומתי צריך לשנות, אבל ספציפית לגבי קרייג זה לא ברור לי כי הוא היה טוב נגד הקליפרס ונדמה היה לו שהוא אולי היחיד חוץ מהכוכבים שהדקות שלו מובטחות

      1. אם יש לך סגל מלא אין שום סיבה לא לתת לשחקן השמיני/תשיעי 10 דק' ממוצע למשחק.
        אז בוקר ודוראנט היו נחים ברבע השני / שלישי וברביעי תופרים שלשות במקום להיות אחרי 40 דקות …
        אותו דבר בסלטיקס – אתה מוביל 25+ באמצע הרבע, תכניס מחליפים. אל תסכן את הכוכבים בפציעה, אל תשחק אותם ותקבל שחקני ספסל מרוצים.

    1. תודה. אני לא יודע עד כמה "להדביק ליוקיץ' עבירות" זה משהו שנמצא בשליטת הלייקרס. לגבי באטלר, אני מאמין שהסלטיקס יחלקו את העבודה בין כמה שיותר שומרים.

  2. זה המקום לכמה סיכומים סט
    שיא דק למשחק
    48 של גריימס מהניקס משחק 5 מול מיאמי וזה שיא פליאוף נוכחי
    שיא נק למשחק
    53 של יוקיץ במשחק 4 בפינקס (הפסד)
    אחריו 51 של טייטום משחק 7 מול פילי
    אבל השיא עדיין של באטלר מהסיבוב הראשון במש 4 מול מילווקי 56 נק
    קרי היה לרביעי 50 ומעלה עם 50 בסקרמנטו מש 7

    ר'
    לוני ודיוויס שעשו זאת בשני צידי המתרס באותו משחק מס 1 והם עומדים על 23 שיא פליאוף נוכחי

    אס
    יוקיץ 17 במשחק 4 בהפסד בפיניקס שיא פליאוף

    סה"כ נק בסדרה
    1 יוקיץ 207 מול פיניקס
    2 טייטום 203 מול פילי
    השיא 236 של קרי מהסיבוב הראשון
    ממוצע נק כולל בסדרות החצי אזורי
    1 יוקיץ 34.50
    2 בורסון 31.00
    השיא בסיבוב הראשון של באטלר 37.60
    בוקר 37.20
    קרי 31.72
    אדוארדס 31.60

    מעניין מתי היו 6 בפליאוף אחד עם מעל 30 בסדרה
    ו 4 בפליאוף אחד להגיע לפחות ל 50 ?

    בית /חוץ
    מזרח סיבוב 1
    מילווקי – מיאמי 2-3
    בוסטון – אטאלנטה 3-3
    פילי – ברוקלין 2-2
    קליבלנד – ניקס 2-3
    סיכום מזרח 9-11 ( 55 אחוז)

    מערב סיבוב 1
    דנבר – מינסוטה 1-4
    ממפיס – לייקרס 1-5
    סקרמנטו – ג.ס 3-4
    פיניקס – קליפרס 3-2
    סיכום מערב סיבוב 1 8-15 (65 אחוז)

    סיבוב שני
    מזרח
    ניקס – מיאמי 1-5
    בוסטון – פילי 4-3
    סה"כ מזרח 5-7 ( 58)
    סה"כ כולל מזרח 14-18 ( 56 אחוז)

    מערב
    דנבר – פיניקס 1-5
    ג.ס – לייקרס 1-5
    סה"כ מערב 2-10 ( 83)
    סה"כ כולל מערב 10-25 (71 אחוז)
    מעניין
    סה"כ ביתיות כולל 24-43 (64)

    מאזן הקבוצות המדורגות ביחס למדורגות נמוך
    מזרח
    סיבוב 1
    מילווקי – מיאמי 4-1
    בוסטון – אטלנטה 2-4
    פילי – נטס 0-4
    קליבלנד – ניקס 4-1
    סה"כ 2-2 בסדרות ומאזן 10-10 ( 50)
    סיבוב 1 מערב
    דנבר – מינסוטה 1-4
    ממפיס – לייקרס 4-2
    סקרמנטו – ג.ס 4-3
    פיניקס – קליפרס 1-4
    סה"כ 2-2 ו 10-13 ( 57 אחוז)
    חצי גמר אזורי
    מזרח
    בוסטון – פילי 3-4
    ניקס – ממפיס 4-2
    סיכום שלב מזרח 1-1 ו 6-5
    סיכום כולל מזרח
    3-3 ו 16-15 לקבוצות שדורגו נמוך יותר
    ( 52 אחוז )
    מערב
    ג.ס – לייקרס 4-2
    דנבר – פיניקס 2-4
    מאזן כולל בסיבוב 1-1 ו 6-6
    מאזן כולל במזרח 3-3 ו 16-19 למדורגות גבוה 54 אחוז
    סיכום כולל רק 6/12 הסדרות הלכו למדורגות גבוה
    רק 34/66 המשחקים הלכו למדורגות גבוה 52 אחוז
    ( יותר 51.5)
    כאשר 39/72 שוחקו בביתם
    במילים אחרות רק בגלל יתרון הביתיות יש יתרון כליל לקבוצה המדורגת גבוה

    נתון אחרון
    בגמר מזרח ישחקו 2-5
    בגמר מערב 1-7
    דירוג ממוצע 3.75

    מאזני המודחות והנותרות
    מודחות
    מזרח
    פילי 4-7 בית 2-3 חוץ 2-4
    ניקס 5-6 בית 1-4 חוץ 4-2
    מערב
    פיניקס 5-6 בית 2-4 חוץ 3-2
    ג.ס 7-6 בית 2-4 חוץ 5-2
    עולות
    מזרח
    בוסטון 5-8 בית 3-4 חוץ 2-4
    מיאמי 3-8 בית 0-5 חוץ 3-3
    מערב
    דנבר 3-8 בית 0-6 חוץ 3-2
    לייקרס 4-8 בית 0-4 חוץ 4-2

  3. ניתוחים מצויינים. לדעתי האקס פקטור של מיאמי היה דוקא סטרוס.
    לגבי סדרות הגמר נראה שיהיו פחות שקולות מהסדרות הקודמות חושב שיהיה נצחון קל לדנבר ולבוסטון בלי התערבות שופטים ובהנחה שכולם בריאים.

  4. פשוט תענוג לקריאה. ממש מדיוק
    קרייג אפילו לא פתח אחרי שאוקוגי נפצע..הזיה. אולי בגלל שרצה שמירה על מארי אבל עדיין זרק אותו לגמרי מהרוטציה
    פול זה פשוט קריסה..והוא המשיך להגזים עם הקושי של הזריקות כאילו הוא קולע 30 כל משחק…זוועה
    הורפורד כתבתי אתמול באמת מדהים מה שהוא עושה לאמביד
    גורדון נוטה לאבד ריכוז לא מעט ודנבר חייבים אותו מול לברון כי אין להם ייותר מדי אופציות אחרות.. הוא חייב לעמוד במשימה כי לברון כבר לא אותו דבר.

    1. לא יהיה קל לעצור את לברון, אם הוא בריא. בגלל הגיל, לברון יודע שהוא איבד את האתלטיות והוא התעבה והעלה במשקל ובמסה. גורדון יצטרך להיות מאוד מרוכז וזה יתיש אותו מאוד. ואם הוא יהיה נטל התקפי, הנאגטס יהיו בצרות

    2. תודה.
      לגבי קרייג – ייתכן שהמאצ'-אפ השונה הצדיק שינוי בחמישייה, אבל לא ברור לי למה הוא לא קיבל הרבה יותר דקות מהספסל.
      לגבי פול – לאורך כל הקריירה הוא מקבל החלטות בעייתי וכישרון הקליעה שלו מספיק כדי לחפות על זה רק בחלק מהמקרים.
      לגבי גורדון – חוסר ריכוז זה בעיקר כשהשחקן שלך בלי הכדור, ובמקרה הזה הוא יסתדר כי לברון לא ממש נע בלי הכדור.

  5. והנקודה הכי חשובה מכולם- דיוויס. אקס פקטור או לא
    דיברו עליו פה לפני הסדרה ואין ספק שהוא המנצח הגדול
    זה פשוט מדהים היה לראות איך כל חדירה של קרי פול וויגינס ומי לא נגמרת בריצה לכיוון קשת השלוש בצד השני
    הגנת צבע שבאמת יחידי סגולה בליגה הזאת מתקרבים אליה
    שלא לדבר על השמירה המצוינת במרחב שמסביב ואיך שום שחקן גם אם הוא על קו השלוש לא מצליח לחדור עליו עד לסל בטבעת
    כשאתה יודע שיש לך מפלצת כזאת בטבעת גם השחקנים האחרים יודעים שהם יכולים להתרכז בשמירה על השחקן שלהם מחוץ לצבע ושיש להם גיבוי אם עוברים אותם

    1. היכולת של דייויס בצד ההגנתי בפלייאוף הזה, מזכירה סרטונים של ביל ראסל. עד כדי כך הוא טוב. ובניגוד לראסל, הוא לפרקים גם נותן תצוגות של ווילט בהתקפה (ממש לפרקים)

      1. כולם מספרים שביל היה נגר אבל כמות הנקודטת שהשיג העא לא של נגר. גם משחקים מוקלטים שראיתי לא שינו תפיסה זו.

    2. תודה. דיוויס הוא שחקן ההגנה של הפלייאוף עד כה, אבל אני חושב שבכל זאת קצת מגזימים. הווריורס הלכו לשלשות כי הן היו נוחות יחסית, ואם הם היו קולעים באחוזים הרגילים שלהם הסדרה הזאת הייתה מסתיימת אחרת לגמרי, מה שמעיד יותר על כישלון התקפי של גולדן סטייט מאשר על ההגנה של דיוויס.

      1. אני דווקא לא מסכים איתך, הסכמה ההתקפתית של גולדן היא שמרוב שאנחנו קולעים טוב משלוש, כולם חייבים להישמר שם ולכן אנחנו יכולים לחדור בקלות יחסית, AD ביטל כמעט באופן מוחלט את החדירות ולכן הסכמה כשלה, כי למרות שהיא קולעת משלוש באחוזים טובים, היא לא יכלה לקלוע מהצבע ואז היא חויבה לזרוק רק מחוץ לקשת ואז האחוזים יורדים כי הקבוצה משקיעה בלשמור אותך רק מהשלוש והזריקה באה והולכת, ואז הקבוצה היריבה יכולה לראות מי תפס יום קליעה טוב ומי פחות ואז הסכמה ההגנתית משתנה לפי זה, מי שבאמת כשל אצל גולדן סטייט, זה קליי ופול שהיו טובים רק במשחק אחד בלבד, קליי היה אמור לקלוע באחוזים טובים יותר ופול היה אמור להוריד את הנטל מקרי

        1. לדעתי, הסכמה של הווריורס עבדה בצורה מספיק טובה, כי החדירות יצרו הזמנויות טובות לשלוש והווריורס קלעו שלשות פנויות באחוזים נמוכים משמעותית מהרגיל שלהם. ההגנה של הלייקרס הייתה טובה מאוד, אבל בסוף גולדן סטייט החטיאו שלשות פנויות שוב ושוב.

  6. יופי של טור עמיחי.
    יהיה מעניין לראות איך בוסטון ישתמשו בהורפורד, כשהקליעה די מאכזבת עד עכשיו והוא פחות נצרך בהגנה, כך שלספוג אותו בהתקפה, כשגם כך לבוסטון יש חיסרון סופר משמעותי בעמדת מוביל הכדור, שמן הסתם ינוצל היטב על ידי מיאמי וסוללת הגארדים שלה, לא יהיה פשוט. מצד שני, אי אפשר לאפשר לאדאביו חופש גדול מדי. אני גם לא יודע כמה הורפורד בנוי להצר את צעדיו של באם שנייד בהרבה מאמביד ומסתמך לא מעט על חצי מרחק.
    מיאמי מן הסתם תשחק יותר דומה לסגנון המשחק מול מילווקי כשהיא יודעת שאין לסלטיקס מוביל כדור ראוי, בטח לא להתקפות מהירות.
    .
    דנבר בסך הכל צריכים לשחק את המשחק שלהם ולא ליפול למלכודות של הלייקרס מחד (המשחק של גולדן סטייט השתבש לחלוטין מול הלייקרס והם באמת היו צריכים לשנות), אבל כן להיות ערים להתאמות.

    1. תודה. לגבי הורפורד – אני חושב שהוא מספיק נייד כדי להתמודד עם אדבאיו. זה לא איזה גארד בסגנון סטף או אפילו ברונסון. בצד ההתקפי יהיה לו יותר קל כשההגנה קצת פחות תעמיס עליו.
      המשפט האחרון שלך על דנבר בגדול נכון לכל קבוצה בכל סדרה.

  7. תודה עמיחי.
    אחלה פוסט שמסדר קצת את המחשבות.
    הלילה אחת מהלייקרס ודנבר לראשונה יחוו הפסד במשחק ראשון, ובכלל פיגור בסידרה.
    לדעתי זה משחק קריטי. כל פעם הלייקרס גנבו את המשחק הראשון ועברו למוד מנוחה בשאר משחקי החוץ שלהם, כאשר במלחמות שלהם על הבית בלוס אנגלס הם תמיד הצליחו להגן על הסרב.
    נקודה חשובה נוספת היא מאזן הבית המושלם של דנבר, שגם מושפע לדעתי מההתאקלמות לאוויר הדליל שם בגובה, דבר שלוקח זמן לקבוצת החוץ קצת יותר

  8. בס"ד
    תודה רבה.
    ניתוח מבריק.
    לפי דעתי מיאמי יעשו הרבה צרות לבוסטון, ובהחלא לא יפתיע אותי אם הם גם יעברו אותם..
    דנבר פייבוריטים מבחינתי, כל עוד המאמן יגיב נכון ויתאים את עצמו.

  9. תודה עמיחי.ניתוח מצוין. עוד נק' שהייתי שם בדנבר-לייקרס היא תרומת הצוותים המסייעים של שתי הקבוצות מצד אחד זה של דיוויס ולברון ומנגד זה של יוקיץ'.

  10. טור מצוין תודה רבה. דנבר-לייקרס לדעתי המפתח (חוץ מריבאונד כמובן) זה לפתות את לברון לזרוק מבחוץ ולהתיש אותו בהגנה פעם אחר פעם. אני גם חושב שקצת הגזימו עם דיוויס בפלייאוף הזה הוא עוד לא התמודד עם סנטר חזק וגדול כמוהו. אדמס היה פצוע ולגולדן אין באמת סנטר דומיננטי (לוני לא מספיק מאיים התקפית). נחכה ונראה אם הוא יכול להתמודד עם יוקיץ' (אני בכלל לא בטוח). מיאמי-בוסטון, מיאמי הרבה יותר קשוחים ואני לא חושב שבוסטון מספיק קשוחים כדי לעבור אותם. אם השופטים יאפשרו סדרה אגרסיבית מיאמי עולים אם לא אז בוסטון יעלו (אין ספק שהכישרון נמצא בצד של בוסטון).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט