לבנין הכרוב – עבודת גמר באנטומולוגיה של הסיבוב הראשון / מאנו   

לבנין הכרוב – עבודת גמר באנטומולוגיה של הסיבוב הראשון / מאנו   

לבנין הכרוב הוא פרפר בינוני הנפוץ בכל האיזור הפליארקטי (אירופה, צפון אפריקה ואסיה הממוזגת), וכן בממפיס, טנסי, שבארצות הברית.

מוטת כנפיו עד כ- 55 מ"מ.

הנקבה מטילה את הביצים בקבוצות גדולות על הכרוב, ומיני מצליבים נוספים, וכן על כובע הנזיר והצלף. צבע הביצה צהוב.

הזחלים הבוקעים מהביצים צבעם צהוב ירקרק וראשם כהה. בימיהם הראשונים הם חיים ביחד, ועם גדילתם הם מתפזרים על פני הצמח עליו הם חיים. צבע הזחלים הגדולים הוא צהוב, עם כתמים כהים רבים לאורך גופם.

בהגיעם לגודל של כ- 40 מ"מ הם מתגלמים על השיח או בקרבתו. הגולם בצבע לבן מנוקד בעדינות בשחור, ואורכו כ- 25 מ"מ.

איבר החשיבה של לבנין הכרוב אינו גוש אפור ורך כמו אצל בני אדם רגילים, אלא חיבור אקראי של שלושה גנגליונים.

את משך חייו הקצר מבלה הלבנין בריחוף מפרח לפרח, נהנה מעצמו, ממעופו, ומהפרחים הצבעוניים עליהם הוא נוחת.

לבנין הכרוב וזחליו הם מחזה נפוץ בגינות, ויש העוקבים אחר התפתחות הזחלים בציפיה לראות אותם מתגלמים והופכים לפרפרים. אבל לתדהמתנו, בחלק מהמקרים, הזחל לא מתגלם, ובמקום זאת הוא עומד מעל פקעות קטנות בצבע צהבהב, שמזכירות צמר-גפן. זה ללא ספק מחזה מאכזב לילדים שציפו לראות זחל המתגלם והופך לפרפר, אבל מדובר בתופעה מרתקת – מהן הפקעות ומה גורם לזחל לעמוד מעליהן?

הפקעות שייכות לצרעה טפילית שאורכה מילימטרים ספורים, מהמין בְּרָקוֹנַאי הַלַּבְנין (Cotesia glomerata). הצרעה מטילה עשרות ביצים לתוך גופו של זחל הפרפר, וזחלי הצרעה בוקעים בתוך גופו וניזונים מרקמותיו. כאשר זחלי הצרעה סיימו לגדול, הם פורצים דרך גופו של הזחל, יוצאים החוצה וטווים פקעות צהבהבות בתוכן הם מתגלמים. הזחל הגוסס לרוב נשאר לעמוד מעל הפקעות של הצרעות שהגיחו ממנו, ממש כמו זומבי. בסופו של דבר, דור חדש של צרעות טפיליות יגיח מתוך פקעות ההתגלמות הצהבהבות, ועם הזמן, זחל הפרפר ימות, בעוד שהצרעות הטפיליות של הלייקרס יעלו לחצי הגמר.

מקורות:

https://hoops.co.il/?p=290225, תודה דובי

https://www.realtor.com/news/celebrity-real-estate/ja-morant-buys-mansion-next-door-to-dads-home/

http://www.wildisrael.com/?q=content/%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%91

http://israel-nature-site.com/?page_id=1572

https://www.lbscience.org/2019/12/02/%D7%96%D7%97%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%96%D7%95%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A6%D7%9C%D7%9B%D7%9D-%D7%91%D7%92%D7%99%D7%A0%D7%94/

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. אם לא הייתי רואה את שם המחבר ומזהה את הפלטפורמה הייתי מגיע למסקנה שזה מהמוצלחים בפוסטים של דובי
    (זו מחמאה אדירה, מאנו. תן לי מיליון ניסיונות ואני לא מגיע לאותה מדרגה של דובי. ושלך)
    .
    מבריק!

  2. השתגע מיקי ונהיה
    אנטומולוג דו-BEE
    🙂
    לפני מעל שלושים שנה עדיין חייתי בבית הורי בשכונה מיוחסת בתל אביב ובחצר זרק הגנן זרעי כובע החנזיר. מהר מאד מצאתי על העלים את הביצים הצהובות וזחלים חנזירים והייתי עד לגלגול כולו שהתרחש אצלי בבית בצנצנות בין כלובי הנחשים. מה שנשאר זה אוסף שיקופיות בו מתועד הגלגול מביצה, שלבי זחל, גולם חנוט ופרפרים לבנינים בוגרים בכל תנוחה.

    1. הצרעות יחפשו זחל חדש לעקוץ
      כחול צהוב המצלתיים OOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOO סגול המשקפיים שאבדה עטרת ראשו?

  3. מעולה מאנו. לא ידעתי על הסיפור עם הצרעה הטפילית בהקרש של לבנין הכרוב.
    .
    סיפור מהקיבוץ – בתור ילדים בבי"ס יסודי היינו עורכים מסעות ציד לתפיסת לבנינים. הפרפרים היו שועטים במספרים גדולים על דשא "המסלול" של ביה"ס. אנחנו לא היינו תופסים אותם עם רשת, חס וחלילה. לא היינו כל כך מתוחכמים. היינו מחזיקים דיקט גדול ורצים איתו, כשמגיעים לפרפר מפילים עליו את הדיקט הרחב והוא, קטן שכמותו, נלכד ונופל את הדשא.
    הציד המוצלח ביותר מבינינו היה מקבל הרבה כבוד מחבריו הגברים.
    🙁

    1. מחכים לרימייק של DC לסדרה הזאת, בו אקווה מן יעלם רגע לפני שחבריו יצטרכו אותו יותר מכל בקרבות נגד האגמים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט