מסקנות חפוזות 47 / עמיחי קטן

אחרי כמה ימי הפסקה, המסקנות חוזרות כשמשחקי 4 ו-5 בכל הסדרות הושלמו, ונשארנו רק עם 3 מתוך 8 הסדרות שיגיעו למשחק 6 ביומיים הקרובים, כולל זה שהתקיים הלילה בין אטלנטה לבוסטון אחרי "סגירת הגיליון". בנקודה הראשונה נתייחס לכל אחת מסדרות הסיבוב הראשון, מלבד זו של פילדלפיה וברוקלין שהסתיימה עוד לפני הטור הקודם, ואחר כך נקדיש נקודה אחת לכל אחת מ-2 הסדרות שכבר נקבעו – דנבר נגד פיניקס והניקס נגד מיאמי.

1. נקודה על כל סדרה.

מילווקי-מיאמי – ג'ימי באטלר. ב-2 המשחקים האחרונים של הסדרה באטלר קלע 98 נקודות, הכי הרבה בצמד משחקי פלייאוף מאז ג'ורדן ב-1986, כולל 22 נקודות שהשאירו את ההיט בתמונה ברבע הראשון של משחק 4, 21 נקודות במהפך של הרבע האחרון במשחק 4, 11 נקודות ברבע הראשון של משחק 5 ששוב מנעו בריחה, 10 נקודות ברבע השלישי ששמרו את ההיט במרחק אפשרי ו-14 נקודות ברבע האחרון, כולל אותו סל שכפה הארכה. יש לא מעט אלמנטים מקצועיים שאפשר לדון בהם, אבל בשני המשחקים האחרונים מילווקי שלטו עד שהגיע באטלר ולקח אותם בכוח.

בוסטון-אטלנטה – טריי יאנג. הסלטיקס ספגו 102.5 נקודות ב-2 המשחקים הראשונים של הסדרה, אך ב-3 המשחקים הבאים הם ספגו 123.3 נקודות. הגורם העיקרי לשינוי הוא טריי יאנג שעומד ב-3 המשחקים האלה על 35 נקודות ב-52.5% אפקטיבי ו-12.3 אסיסטים על 3 איבודים למשחק לעומת 20 נקודות ב-38.8% אפקטיבי ו-7 אסיסטים על 5 איבודים ב-2 המשחקים הראשונים, וכמובן סל הניצחון במשחק 5. בלי להוריד מהיכולת המצוינת של יאנג במשחקים האחרונים, לבוסטון יש מקום לשיפור בהגנה עליו, לפחות באחד מהתחומים (קליעה או מסירה).
*נכתב לפני משחק 6*

קליבלנד-ניקס – הספסל של הניקס. משחקים 4 ו-5 התפתחו די דומה כשהניקס הובילו משלב מוקדם של המשחק וקליבלנד רק התקרבו קצת ולא מעבר, ושוב הספסל של הניקס היה עדיף, למרות שאוקורו רשם שני משחקים טובים יותר בסוף הסדרה והארט הוקפץ לחמישייה. הסיבה העיקרית לכך היא אובי טופין שהוקפץ במקום רנדל ובעיות הכשירות שלו, ובמשחק 5 גם קוויקלי הצליח לקלוע בכמות משמעותית לראשונה.

דנבר-מינסוטה – יוקיץ' לבד. דנבר ניצחו בקושי את משחק 5 אחרי ההפסד בהארכה במשחק 4, אבל שני המשחקים האלה חשפו את התלות של דנבר ביוקיץ' לפעמים. משחק 4 היה האחד שבו אף אחד אחר לא פגע, ויוקיץ' אמנם הגיע ל-43 נקודות באחוזים טובים, אבל לבד ידו קצרה מלהביא ניצחון, ואילו משחק 5 היה אחד שבו ההגנה הצליחה לגרום ליום קליעה רע של יוקיץ', והוא סיים עם 8/29 מהשדה. הפעם האחרים עזרו, ועדיין שני המשחקים האחרונים העלו סימני שאלה לקראת מפגש עם קבוצה טובה יותר בשלב הבא.

ממפיס-לייקרס – דזמונד ביין מול אוסטין ריבס. ביין הוא הסקורר המרכזי של ממפיס אחרי מוראנט וריבס הוא השומר העיקרי שלו לאורך הסדרה. ב-3 המשחקים הראשונים, ביין היה עם 6/17 כשריבס שמר עליו (4/11 במשחק 1, 1/2 במשחק 2 ו-1/4 במשחק 3), ואילו ב-2 המשחקים האחרונים ביין עם 10/18 (6/10 במשחק 4 ו-4/8 במשחק 5). משחק 5 היה הראשון שבו גם ביין וגם מוראנט רשמו משחק התקפי טוב, וכך ממפיס ניצחו בלי יום טוב התקפית של אף אחד אחר (אולי טיפה ג'קסון), אבל כל עוד ביין ממשיך בכושר של 2 המשחקים האחרונים (34.5 נקודות ב-57% אפקטיבי), הסיכוי של ממפיס משתפר משמעותית.

סקרמנטו-גולדן סטייט – דריימונד השחקן השישי. אחרי ההרחקה של דריימונד גרין ממשחק 3, הוא עלה מהספסל ב-2 המשחקים הבאים. בשניהם גרין היה השני במדד הפלוס-מינוס אצל גולדן סטייט אחרי קליי תומפסון ובשניהם הוא נתן תרומה התקפית משמעותית (7 אסיסטים במשחק 4 ו-21 נקודות במשחק 5, הכי הרבה שלו במשחק פלייאוף מאז 2017) והגנה על פוקס (3/8 במשחק 4 מול דריימונד ו-0/3 במשחק 5). לפחות בטווח הקצר, גרין והווריורס יצאו מחוזקים מההרחקה של גרין.

פיניקס-קליפרס – דווין בוקר ברבע השלישי. במשחק 5, פיניקס קלעו 50 נקודות ברבע השלישי, שבו בוקר קלע 25 ודוראנט הוסיף 13, וזה אפשר לפיניקס לא ממש לעשות הגנה בכל יתר המשחק, לספוג 130 נקודות, ובכל זאת לנצח במשחק ובסדרה. נכון לעכשיו, בוקר מקבל את שניות המנוחה שלו בתחילת הרבעים הזוגיים, כך שהרבע השלישי זו ההזדמנות שלו לקלוע בכמויות, וכך הוא עשה ב-4 הניצחונות בסדרה הזאת עם 16.8 נקודות ב-83.3% מהשדה, 87.5% לשלוש ו-95% אפקטיבי. בקיצור, בוקר ניצל באופן מקסימלי את מה שהקליפרס נתנו לו וגם את מה שלא, ולהגנה של דנבר יש גם כאב ראש כזה.

2. הספסל – לקראת דנבר נגד פיניקס.

שתי הקבוצות החזיקו בסיבוב הראשון רוטציה קצרה של 8 שחקנים ששיחקו בכל 5 המשחקים ולפחות 10 דקות בממוצע למשחק, אבל לפיניקס יש 3 שחקנים שקיבלו יותר דקות מג'מאל מארי שמוביל את דנבר בדקות. גם אם מסתכלים על אותו טריו מכל צד, ניתן לראות יתרון משמעותי אצל דנבר, אותו נראה בטבלה הבאה:

ממוצע למשחקברוס בראון, ג'ף גרין וכריסטיאן בראוןג'וש אוקוגי, לנדרי שאמט וביסמאק ביומבו
דקות6241
נקודות18.612
ריבאונדים7.28.2
אסיסטים4.63.2
אחוז מהשדה37/75 = 49.3%19/47 = 40.4%
אחוז לשלוש7/28 = 25%3/15 = 20%
אחוז אפקטיבי54%43.6%
אחוז עונשין12/16 = 75%19/27 = 70.4%

הספסל של דנבר לא היה מהמצטיינים של הסיבוב הראשון, אבל הוא בוודאי הצליח יותר מזה של פיניקס, ובעיקר לא שחק את הכוכבים כמו שדוראנט ובוקר נשחקו אצל פיניקס, ולזה אפשר להוסיף את כריס פול שכבר לא כל כך צעיר והחמיץ משחקים בשל פציעות ביותר מדי פלייאופים. שתי הקבוצות יצטרכו תרומה מהספסל בסדרה הזאת, וכרגע נדמה שנקודת הפתיחה של דנבר טובה יותר.

3. שלשות – לקראת הניקס נגד מיאמי.

לאורך העונה, שתי הקבוצות לא הצטיינו במיוחד בקליעה מחוץ לקשת (הניקס מקום 19 ומיאמי מקום 27 באחוזים), ובכל זאת ההתקפה של הניקס דורגה רביעית בליגה (בעיקר בזכות הרבה ריבאונדים בהתקפה ומעט איבודים). עם זאת, בסדרה נגד מילווקי הקלעים של מיאמי להטו, ואילו הניקס התקשו התקפית נגד ההגנה של קליבלנד, אך הצליחו לנצח בעזרת ההגנה.

למעשה, למעט מיילס מקברייד שדייק בשלשה היחידה שזרק בפלייאוף עד כה, הארט וטופין הם היחידים אצל הניקס עם יותר מ-30% לשלוש (הארט עם 5/11 = 45.5% וטופין עם 6/17 = 35.3%). לעומת זאת, מיאמי כקבוצה קלעו ב-45% לשלוש (77/171), ולמעט אדבאיו שהחטיא את השלשה היחידה שלקח, היוורד הייסמית' (עם 1/4 לשלוש בסדרה) הוא היחיד שקלע באחוז נמוך מזה של טופין (שהיה ממובילי הניקס…).

זו הרשימה:
דאנקן רובינסון – 14/19 = 73.7%
טיילר הירו – 2/4 = 50%
ג'ימי באטלר – 12/27 = 44.4%
קיילב מרטין – 7/16 = 43.8%
קווין לאב – 13/30 = 43.3%
גייב וינסנט – 14/33 = 42.4%
מקס סטרוס – 7/17 = 41.2%
ויקטור אולדיפו – 2/5 = 40%
קייל לאורי – 5/14 = 35.7%

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. כתיבה נהדרת, שווה לראות איך דאנקן רובינסון הפך להיות מהחוזה הגרוע בליגה לשובר שוויון וחוזה קצת יותר סביר תוך חודש

  2. קודם כל כיף לקרוא, מעוד מעניין.
    נקודה אחת שרציתי להעלות ואני יודע שבנ.ב.א. גם עושים את זה ואני מתכוון לספסלים של פינקס-דנבר. השוואת דקות, אומנם לגבי האחוזים זהה לא משנה כלום ודנבר מובילה בכל הסטטיסטיקות אבל בחישוב גס ב62 דקות הספסל של פיניקס משווה את כמות הנקודות והריבאונדים וכמובן שבאסיסטים הם עדיין מובילים בגדול. לכן אני לא בטוח כמה היתרון של דבר עד כדי כך גדול (כמובן שיש סיבה למה הספסל מיעט לשחק יחסית).

    1. תודה. מה שכתבת לגבי דנבר ופיניקס זו בדיוק הטענה שלי – על הנייר מדובר בספסלים דומים, אבל בפועל זה של דנבר משחק יותר ולכן גם תורם יותר, בזמן שמונטי וויליאמס מתיש את הכוכבים שלו

  3. כיף לקרוא אותך, עמיחי, ואני מסכיםמ עם הרוב. בעניין דנקן רובינסון, הוא פשוט שחקן פסיבי ממש. עומד בצד ומחכה לכדור שלא מגיע במקום לנוע, להשתחרר,ת ואז יגיעו כדורים. הוא יותר מדי עומד בפינה כמו דני ומחכה לכדורים.

  4. ממש מדויק ומאוד מעניין!
    עם כמה שבאטלר ירד על הולידיי בסוף אם יש זמן שבו אפשר לרדת על הולידיי זה אחרי ההצגה האדירה של באטלר.
    השחיקת כוכבים של פיניקס מובילה לכמעט אפס מנוחה לבוקר ודוראנט. מעניין אם מאלון יאלץ להשתמש בג'קסון המנוסה שהראה יכולות טובות בפלייאוף אצל קליפרס לאור הספסל הדל מאוד במיוחד בקו האחורי והתלות ביוקיץ

  5. אההה ובאמת מדהים מה שדריימונד גרין נתן ב2 משחקים האחרונים
    לפניהם כבר דיברו הרבה על התרומה הדלה שלו והירידה בהיררכית היעילות בקבוצה
    אבל מה שהוא עשה מזכיר את הימים הגדולים שלו

  6. טריי יאנג לקח 24.8 זריקות למשחק.
    וקלע 40% מהשדה 33% משלוש.
    .
    הבא אחריו, מאריי, לקח 20.6 זריקות למשחק.
    וקלע בכמעט 45% מהשדה, ו-38% לשלוש.
    .
    אחריהם האנטר, עם 14 זריקות.
    קלע 46% מהשדה, 37% משלוש.
    .
    המסקנה (הידועה מראש):
    טריי יאנג נוכל המנפח את ממוצע הנק' שלו עם נפח זריקות גבוה (באחוז גרוע) וסחיטת נקודות קלות מהעונשין ברמאות.

    1. אם אתה קובע מראש מה המסקנה, תמיד אפשר להוכיח אותה…
      בכל מקרה, קבלת ההחלטות של יאנג בעייתית, אבל כישרון כדורסל יש לו, וברגעים שהוא קולע טוב או מקבל החלטות טובות הוא שחקן מהטובים בליגה.

  7. בס"ד
    תודה. מסקנות מעניינות.
    נראה לי 'האחוזים לשלוש' של רובינסון באטלר יתיישרו.
    עדיין לדעתי מיאמי פייבוריטים מול הניקס.
    לגבי הספסל של פיניקס, נראה שהם לא יודעים לגמור משחקים,
    ומכאן השחיקה של הכוכבים. מסוכן ביותר להמשך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט