מסקנות חפוזות 43 / עמיחי קטן

4 משחקי אחד האחרונים של הסיבוב הראשון שוחקו אמש, והפעם נתחיל עם השאלה עד כמה משחק 1 משקף את הצפוי בשאר הסדרה בכל הסיבוב הראשון, נעבור לעיון בפרופיל הזריקות של 8 הקבוצות ששיחקו הלילה ונסיים עם אקס פקטור לכל קבוצה, אחרי שכל אחת מהן שיחקה פעם אחת בפלייאוף.

1. עד כמה זה משקף?

לכל משחק פלייאוף יש מאפיינים שרלוונטיים לכל הסדרה ומאפיינים חריגים לאותו משחק. אני אנסה כאן לאמוד עד כה כל אחד מ-8 משחקי 1 שהיו משקף את מה שצפוי להיות בהמשך הסדרה עם ציון מ-1 (לא משקף בכלל) עד 10 (משקף בדיוק) בתוספת משפט של נימוק או הסבר.

מילווקי-מיאמי – 2. מיאמי קלעו ב-60% לשלוש לעומת 24.4% של מילווקי ובאטלר כיכב באופן שאחריו לרוב הוא לא שומר על יציבות. ההיט הוכיחו שהם רלוונטיים ושלא כדאי להספיד אותם, אבל לפחות כל עוד יאניס יהיה כשיר, הבאקס נשארו פייבורטים ברורים לקחת את הסדרה.

בוסטון-אטלנטה – 8. המחצית הראשונה, שהסתיימה ב-30 הפרש, לא ממש משקפת, וכך גם המחצית השנייה שבה ההוקס היו טובים יותר, אבל התוצאה והנתונים הסופיים משקפים די טוב את יחסי הכוחות. ההוקס יכולים לקחת משחק בית אחד בלי להפתיע יותר מדי, אבל יותר מזה יהיה מפתיע.

פילדלפיה-ברוקלין – 8. פילדלפיה ירו שלשות באחוזים יוצאי דופן, אבל כך גם ברוקלין עם אחוזי שדה גבוהים. בסך הכל התוצאה משקפת היטב את יחסי הכוחות.

קליבלנד-ניקס – 5. יותר מדי שחקנים של קליבלנד היו ביום חלש במקביל, וגם אם ההתקפה שלהם לא יציבה מלבד דונובן מיטשל, בכל זאת ביום נתון לפחות אחד או שניים מבין השחקנים האחרים יהיו טובים יותר. אצל הניקס, השאלה היא עד כמה ברונסון מסוגל לשמור על יציבות.

דנבר-מינסוטה – 8. דנבר לא יעצרו יריבות על 80 נקודות ב-48 דקות באופן קבוע, וזה כולל גם את מכבי תל-אביב לצורך העניין, אבל הם יקלעו יותר מ-109 נגד מינסוטה כשהם יצטרכו. גם כאן זו סדרה שבה ניצחון בית אחד של המדורגת הנמוכה יותר הוא תרחיש אפשרי, אבל כל דבר מעבר לזה יפתיע.

ממפיס-לייקרס – 6. הגנתית, הלייקרס בעמדה טובה מאוד בדקות של דיוויס על הפרקט, וכל עוד הוא יצליח להישאר בריא יהיה קשה לממפיס להשיג נקודות בצבע, אבל הם קיבלו יום קליעה חריג לטובה, וממפיס הראו שיש להם כלים להתמודד עם משחק האחד על אחד של לברון ודיוויס, גם אם האחרים מקבלים מצבים נוחים שהם כנראה יקלעו פחות בהמשך. הרבה תלוי גם בכשירות של מוראנט.

סקרמנטו-גולדן סטייט – 7. הסקור והקצב הגבוה מאוד משקפים, אבל סבוניס יהיה טוב יותר במשחקים הבאים, פוקס ומונק כנראה קצת פחות, והווריורס בעיקר מקווים שאחוזי הקליעה מחוץ לקשת יתאזנו לטובתם בהמשך הסדרה.

פיניקס-קליפרס – 7. בניגוד להפתעות האחרות עד כה, המשחק הזה לא חידש לנו משהו שלא שיערנו מראש – הרכבים של 4 הכוכבים של פיניקס בדרך כלל מנצחים את הדקות שלהם, אבל הקליפרס מנצחים את ההרכבים של הספסלים, ובעיקר בדקות של קוואי והמחליפים. יש לא מעט שחקנים שתלויים ביום קליעה טוב יותר או פחות, ולכן דברים יכולים להשתנות בהמשך.

2. פרופיל זריקות.

עבור כל אחד מבין 4 המשחקים שהיו הלילה, חיפשתי נתון על פרופיל הזריקות של שתי הקבוצות, במקרה הזה, מאילו טווחים הן זרקו וכמה, ולבחון את זה מתוך השוואה לנתונים העונתיים של הקבוצות, מה שאולי יראה את ההצלחה של ההתקפה המדוברת או של ההגנה היריבה במשחקי אמש.

ממפיס זו קבוצה שמחפשת ללכת לצבע כמה שיותר, כשלאורך העונה הם לקחו יותר מ-50 זריקות מהצבע למשחק, לעומת 6.4 זריקות בלבד מחצי מרחק, הנתון הנמוך ביותר בליגה. הם פתחו את הפלייאוף באותו כיוון עם 48 זריקות בצבע ו-5 בלבד מחצי מרחק, אבל הנוכחות של אנתוני דיוויס בהגנת הלייקרס הייתה משמעותית מאוד כשבדקות שלו ממפיס היו עם 18/36 בצבע (50%) לעומת 10/12 בדקות בלעדיו (83.3%). אלו לא רק 7 החסימות של דיוויס, אלא כל הנוכחות שלו שמנעה מממפיס לייצר סלים קלים, והובילה גם לאותה ריצת 15- 0 שסגרה את המשחק.

הלייקרס קלעו היטב כמעט מכל הטווחים הלילה עם 15/20 באיזור המוגבל (75%), 28/41 בסך הכל בצבע (68.3%) ו-16/37 לשלוש (43.2%). כלומר, הלייקרס היו אמנם ביום קליעה חריג לטובה, אבל הם הצליחו גם לייצר יתרון של ממש בצבע, גם לאור הנתון שהראינו על ממפיס בדקות של דיוויס על הפרקט, ואם הם יצליחו לשמור על היתרון הזה, ייתכן שהשליטה שלהם בסדרה הזאת רק תעמיק.

לאורך העונה, מילווקי זו קבוצה שלוקחת הרבה שלשות עם כ-40 זריקות למשחק, וגם הפעם הם זרקו 45 שלשות לעומת 46 זריקות ל-2 נקודות. הפעם ההחלטה הזאת לא הוכיחה את עצמה כשהבאקס היו עם 23/28 מהצבע (82.1%) ו-11/18 מחצי מרחק (561.1%) לעומת 6/16 בשלשות מהפינה (37.5% ו-56.3% אפקטיבי) ו-5/28 בשלשות מאמצע הקשת (17.9% ו-26.8% אפקטיבי), כך שקל לזהות מה מילווקי היו צריכים לנסות להפחית.

לצורך ההשוואה, מיאמי היו עם 4/5 מהפינה ו-11/20 מאמצע הקשת ביום שבו כל מטאטא ירה, אבל גם בצבע הם קלעו היטב (31/47 = 66%) לעומת 4/12 בלבד מחצי מרחק (33.3%). מיאמי לא היו יציבים מחוץ לקשת העונה, אבל הקליעה מחצי מרחק של מי שאינו ג'ימי באטלר זו גם כן נקודת תורפה אפשרית של מיאמי, וזו נקודה למחשבה עבור ההגנה של מילווקי לקראת המשך הסדרה.

אם כבר קבוצה שטובה מחצי מרחק, אז פיניקס מדורגת 2 בכמות הזריקות מהטווח הזה ו-7 באחוזים והם גם מובילים את הליגה באחוזים בשלשות מהפינות. אולם, הלילה הם היו עם 8/27 מחצי מרחק (29.6%) ו-1/6 מהפינה (16.7%) לעומת 25/36 מהצבע (69.4%), ובמקרה שלהם כדאי לציין לשבח בעיקר את דווין בוקר שהיה עם 3/10 בזריקות מחצי מרחק ומחוץ לקשת יחד, אבל ענה על זה עם 7/9 בצבע ואת אייטון שהיה עם 8/12 בצבע לעומת 0/4 מחצי מרחק. לעומתם, דוראנט הגיע בסוף לאחוזים סבירים של 3/7 מחצי מרחק ו-3/7 לשלוש, וכך ההתקפה של פיניקס התאוששה מפתיחה רעה מאוד, ויכולה להאמין בעצמה בהמשך, כשהזריקות מחצי מרחק ייכנסו יותר.

הקליפרס סיימו עם 24/48 בצבע (50%), כולל 2/11 של ווסטברוק (18.2%), אבל הם דווקא קלעו טוב מחצי מרחק (7/14 = 50%) וזרקו הרבה יותר שלשות, כך שמשחק שבו 2 הקבוצות סיימו באחוזים דומים – הקליפרס עם 10/31 (32.3%) ופיניקס עם 6/19 (31.6%) – הקליפרס זכו ליתרון בקטגוריה הזאת. סביר להניח שפיניקס יצמצמו את הפער מרחוק בהמשך, מה שאומר שהקליפרס יהיו תלויים ביכולת לסיים בצבע טוב יותר, בעיקר בכל הנוגע לווסטברוק וזובאץ' שהם המסיימים העיקריים בצבע.

אחד היתרונות הבולטים של מינסוטה העונה זה היכולת להגיע קרוב מאוד לסל, כלומר זריקות מהאיזור המוגבל הסמוך לסל, והעונה הם עומדים על 29.2 זריקות משם (מקום 6) ב-68.5% (מקום 9) לעומת 16.4 זריקות משאר הצבע (מקום 16) ב-43.4% (מקום 19). הלילה, דנבר הצליחו למנוע מהם להגיע לאיזור המוגבל, בו הם היו עם 9/14 (64.3%) לעומת 9/24 בשאר הצבע (37.5%). דנבר הצליחו למנוע מגובר לקבל כדורים בצבע וגרמו לאדוארדס להרים זריקות מרחוק, וכך מינסוטה נקלעו ליום התקפי חלש מאוד.

הזכרנו את היכולת של מינסוטה באיזור המוגבל, אבל דנבר היו טובים עוד יותר העונה עם 29 זריקות משם (מקום 8) ב-70.2% מקום 2. הנאגטס לא הצטיינו בצורה יוצאת דופן בהתקפה הלילה, אבל בניגוד למינסוטה, הם דווקא הצליחו להגיע לאיזור המוגבל לא מעט, וקלעו בו באחוזים טובים עם 17/27 (63%). ההגנה של מינסוטה הצליחה קצת לפגוע בדנבר, אבל לא מספיק, במיוחד לא ביום כל כך רע שלהם התקפית.

3. אקס פקטור לכל קבוצה.

מילווקי – ג'ו אינגלס – ב-15 דקות של משחק הוא תפר 3 שלשות מ-7 ניסיונות וחילק 2 אסיסטים. במשחק שבו הבעיה של מילווקי הייתה בהגנה לא פחות מאשר בהתקפה אינגלס היה פחות רלוונטי, אבל כשההגנה של הבאקס תתאזן הוא יהיה שווה יותר דקות.

בוסטון – דריק וויט – הוא אמנם הוקפץ לחמישייה ומקבל המון דקות, אבל התפקיד שלו זה לשמור על טריי יאנג ובהמשך על גארד בכיר אחר ולקלוע זריקות פנויות. הוא פתח את הפלייאוף עם 24 נקודות ו-7 אסיסטים, אבל זה לא ממוצע שהוא ישמור עליו, מה שיחזיר אותו למעמד של אקס פקטור.

פילדלפיה – פי ג'יי טאקר – בעונה הסדירה הייתה ירידה ביכולת שלו, אבל מבחינתו כל זה הכנה לשלב שבו הוא שומר על אחד מכוכבי היריבה וזורק שלשות פנויות. 5 החטיפות במשחק אחד היו בונוס נאה.

קליבלנד – צ'די עוסמן – בספסל הקצר של קליבלנד, הפורוורד הטורקי הוא דמות מפתח שמשלב בין הגנה להתקפה, בעוד שיתר שחקני הספסל מצטיינים רק באחד מהתחומים. עוסמן היה טוב במשחק הראשון, אבל ברונסון הצליח לגבור על ההגנה שלו ברגעי ההכרעה.

ניקס – ג'וש הארט – אולי הדוגמה הכי קלאסית. 17 נקודות ו-10 ריבאונדים היו להארט במשחק 1, וחלק משמעותי בניצחון החוץ של הניקס.

ברוקלין – סת' קרי – יש לנטס המון פורוורדים עם הגנה וקליעה, אבל לאח של הפיינלס MVP המכהן יש את הידית הטובה ביותר אצל הנטס, וזה הסיכוי הכי טוב שלהם לגנוב משחק או יותר.

אטלנטה – סאדיק ביי – האמת היא שיש להוקס כמה מועמדים טובים מהספסל, אבל בעוד שבוגדנוביץ' תופס את המשבצת של השחקן השישי בקביעות ואוקונגו את ג'יילן ג'ונסון בעיקר עושים הגנה, הרי שלביי יש יכולות התקפיות משמעותיות שראינו בדטרויט, והוא יכול לעשות צרות להגנה שלא תתמקד בו מספיק.

מיאמי – קווין לאב – אנחנו כנראה לא נראה ממנו ממוצעים של 18 ו-8, כמו שהוא נתן במשחק הראשון, אבל גבוה עם קליעה כמו שלו זה מצרך חשוב ביותר ב-NBA, וזו ההזדמנות להזכיר שכל פלייאוף בו הוא שיחק כלל העפלה של קבוצתו לגמר.

דנבר – ברוס בראון – החמישייה של הנאגטס כוללת הרבה אפשרויות, אבל הספסל קצת חסר, וברוס בראון הוא הדמות המשמעותית ביותר מבין המחליפים, גם בהתקפה וגם בהגנה. הוא קלע 14 מתוך 26 הנקודות של הספסל במשחק 1, וההגנה שלו תהיה משמעותית בהמשך.

ממפיס – דיוויד רודי – בנוי פיזית בדיוק כדי לשמור על לברון, ועשה זאת היטב ב-8 וחצי הדקות שקיבל במשחק 1. במשחקים הבאים, בהם כנראה אחד מבין ג'קסון או ברוקס יהיה בבעיית עבירות, רודי יצטרך לקבל יותר דקות בהגנה, ויעמוד למבחן משמעותי יותר.

סקרמנטו – טריי ליילס – גבוה עם יד רכה מבחוץ שיכול להקשות מאוד על ההגנה של גולדן סטייט, וגם עשה זאת עם 16 נקודות במשחק 1. הווריורס ינסו להתאים את הדקות של לוני לאלו של סבוניס ככל האפשר, כך שדריימונד גרין יצטרך לעזור בהגנה ולהשאיר כנראה את ליילס פנוי לא אחת גם בהמשך הסדרה.

פיניקס – לנדרי שאמט – זה נכון שיש לסאנס כמה סקוררים מובילים, אבל גם הספסל צריך לייצר נקודות, ושאמט הוא האפשרות המובילה של פיניקס מהספסל. במשחק הראשון הוא קלע רק 4 והספסל של פיניקס הובס על ידי זה של הקליפרס.

קליפרס – ראסל ווסטברוק – אחרים מתייחסים אליו כאל כוכב, אבל הוא כבר מזמן לא ביכולת הזאת. אם הוא יעשה הגנה טובה כמו במשחק אחד, יקח ריבאונדים ומדי פעם גם יצליח לקלוע זאת תהיה תועלת משמעותית שתחפה על האחוזים.

גולדן סטייט – דונטה דיווינצ'נזו – וויגינס אמור לתפוס את מקומו בחמישייה בקרוב, אך בכל מקרה מדובר בגארד-פורוורד שנותן 15-20 דקות במשחק של הגנה, אנרגיות וזריקות פנויות שתמיד יש לשחקני המשנה של גולדן סטייט. אפשר לומר שדיווינצ'נזו השתלב היטב בשיטת המשחק של גולדן סטייט, כשבמשחק אחד הוא גם חילק 4 אסיסטים בנוסף ל-10 הנקודות שלו.

לייקרס – רוי האצ'ימורה – הוא לא יקלע 29 נקודות ב-11/14 מהשדה כל משחק, אבל מדובר בשחקן שיודע לקלוע אם הוא מקבל את המצבים הנכונים, אותם הוא כנראה יקבל עם לפחות אחד מבין לברון או דיוויס לידו. כל עוד הוא לא יפשל יותר מדי בהגנה, הוא יקבל את הדקות שלו.

מינסוטה – קייל אנדרסון – מנהל משחק מהספסל, שומר בכיר בדקות שלו ובעיקר מקבל החלטות שאמור לסייע לשחקנים האחרים לבוא לידי ביטוי. במשחק הראשון זה לא ממש עבד, למרות שהוא אישית היה בסדר עם 11 נקודות ו-3 אסיסטים, אבל בהמשך הטימברוולבס יקוו שאנדרסון יסייע לאחרים, ובעיקר לטאונס וגובר, לבוא יותר לידי ביטוי.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. תודה רבה.
    מייק מאלון עשה שחמט הגנתי לפינץ'. דנבר לא קבוצת הגנה גדולה, אבל הם כיוונו את הקבוצה שבה למעט קונלי, אין מקבלי החלטות חכמים מדי לשחק לידיים של החבורה מקולורדו ומיני במחצית השנייה (ולא שבראשונה ראינו ממנה התפוצצות התקפית), לא הצליחה להניח 40 נקודות על הלוח.
    וזה כשדנבר תוכל תמיד לקלוע יותר ממה שהיא נזקקה אתמול

    1. תודה. היה שילוב של יום קליעה לא מספיק טוב של מינסוטה, יחד עם היערכות הגנתית נכונה של דנבר, שקיבלה מבחינתה מאצ'-אפ נוח נגד קבוצה שתוקפת יותר את הצבע ופחות מבחוץ.

    1. תודה. אני חושב שזה לא בהכרח עניין של דקות, אלא של חלוקת זריקות מאוזנת יותר – ביומבו ולנדייל זרקו יותר משאמט ורוס, שהם שני הסקוררים הבכירים על הספסל של פיניקס.

  2. בסעיף הראשון – מסכים עם הכל. בסעיף השלישי – בהחלט. הסעיף השני לדעתי קצת, הממ… חפוז מדי, גם בגלל הפציעות וגם בגלל שהקבוצות ילמדו אחת את השניה והמשחקים הבאים יראו אחרת, אבל כאמור זה טבען של מסקנות חפוזות.

    1. תודה. פרופיל הזריקות של קבוצה במשחק בודד משתנה בצורה משמעותית לעיתים קרובות ומאוד תלוי בתוצאות בפועל (כלומר, קבוצה שקולעת יותר שלשות נוטה להמשיך לזרוק יותר, למרות שהסיכוי הסטטיסטי לקלוע נשאר זהה). לכן, ההתרשמות ממשחק בודד יכולה לתת תשובה רק על מה היה באותו משחק, אבל אפשר גם לנסות לגזור מזה כיווני מחשבה להמשך עבור המאמנים משתי הקבוצות.

  3. לא כל כך מבין מאיפה המסקנה שהלייקרס לא יקלעו בהמשך.
    ביזלי לא היה טוב במשחק הזה, גם לא שרודר.
    ללייקרס יש מספיק עומק להיות טובים לאורך סידרה, ולא ראינו מדיוויס או לברון משהו חריג. מה יעשו בממפיס אם לברון יקלע טוב במשחק נתון?

    1. אם נשווה את האחוז שבו הלייקרס קלעו אתמול לשלוש ביחס לעונה הסדירה, אז רק ב-12 משחקים הם קלעו טוב יותר, וב-25 משחקים הם קלעו ב-40% ומעלה. לכן, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שלאורך זמן האחוזים יתאזנו, וברוב מוחלט של המקרים זה מה שקורה כשבוחנים סדרה ביחס למשחק בודד. אני לי שום דרך או כוונה לחזות כמה בדיוק יקלעו הלייקרס, אבל במשחק אתמול היו יותר דברים ש"עבדו לטובתם" מאשר דברים שלא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט