בפרק 4 בחנו את הצלחת הקבוצות בהן שיחקו השחקנים המצטיינים בתקופות בהן עלו מהספסל, ואת נתוניהם של השחקנים באותן תקופות, על מנת לאמוד את התאמתם להגדרה של שחקן שישי משפיע. היה קל יחסית לקבוע שהזוכים בתואר בעשור האחרון אינם בצמרת המשפיעים, אך התמונה הפכה פחות ברורה ככל שהרשימה התרחבה, וככל שפרק הזמן מאז האירוע התארך.
בפרק זה נרחיב את רשימת המועמדים לתואר השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם על ידי הוספת שחקנים שלא זכו בתואר השחקן השישי המצטיין בעונה ספציפית. לאחר מכן נדרג את כלל המועמדים, ונקבע מי מהם ממשיך איתנו לשלב הבא.
עוד בתחילת הסדרה ציינו את האפשרות ששחקן שישי מצוין לא יבחר לשחקן השישי המצטיין בעונה ספציפית, ולכן יעדר מהרשימה, וטענו שאין בכך להעיד שתרומתו הכוללת הייתה נמוכה יחסית לזוכים. ועדיין, נשאלת השאלה כיצד מצביעים על שחקנים שכאלה? התשובה נחלקת לשחקנים שעלו לי בזיכרון, כמו גם לשחקנים שצויינו כשחקן שישי מצוין במגוון מקורות ברשת. ואלה שמות…
אנדרה "איגי" איגודאלה
הקריירה של אנדרה מעניינת מאחר והוא התחיל כשחקן חמישייה, ואף כוכב ראשי, בפילדלפיה, עבר לדנבר ולגולדן סטייט בהן עלה בחמישייה, ואז ירד לספסל בגולדן סטייט ב-2015 בצעד לא טרוויאלי, שנחשב מוצלח מאד עבור הקבוצה, ולמעשה גם עבור איגי שהפך לשחקן בעל תפקיד מיוחד.
אם נסתכל על 5 העונות שלו בגולדן סטייט 2015-2019, אז איגי פתח ב-4/70 משחקים בעונה, בהם תרם 7 נק', 4 ריב', 3 אס' וחטיפה ב-26 דק' למשחק.
מצד אחד אפשר לטעון שאין זו שורה סטטיסטית מרשימה במיוחד. מצד שני, אפשר לטעון, ובצדק, שקבוצה עם יכולת התקפית חסרת תקדים כמו גולדן סטייט לא נזקקה לנקודות של אנדרה, ולהוסיף, ושוב בצדק, שחשיבותו באה לידי ביטוי בעיקר בהגנה, ובקבלת החלטות חכמות ברמות הגבוהות של הפלייאוף. בכל מקרה, 7 נק' או לא 7 נק', ברור, לי לפחות, שאיגי היה שחקן חשוב מאד עבור הקבוצה – האיש ששמר על לברון בפיינלז 4 שנים, האיש שזכה ב-FMVP ב-2015, והאיש שעלה מהספסל ליצור את חמישיית המוות הסמולבולית המפורסמת של גולדן סטייט. וההישגים של הקבוצה בתקופה זו, כידוע, מופלאים – 2 פיינלז ו-3 אליפויות.
חלק גדול מההיילייטס של איגי הן הטבעות, ואני יכול להבין מדוע, הבחור בהחלט יודע לקפוץ, אבל לטעמי עיקר כוחו בשכלו ובערמומיותו. תסתכלו למשל על המהלך הזה – חטיפה ואסיסט מרהיב הופכים "שום דבר" לשתי נקודות קלות.
וויני "המיקרוגל" ג'ונסון
עוד גארד קטלני… בשנות השמונים עלה ג'ונסון מהספסל של דטרויט משך 8 עונות מלאות, בגיל 27-34, בהן פתח בחמישייה ב-12/81 משחקים, וחימם 13 נק', 3 ריב', 3 אס', וחטיפה ב-26 דקות על הפרקט. כל מי ששיחק נגד דטרויט הכיר את התחושה המייאשת הזו, שהבחור הזה מתחמם ומתחיל לקלוע, ואין כמעט שום דבר שאתה יכול לעשות כדי למנוע זאת. לא לחינם אפילו בויקיפדיה הבחור מופיע כפירוש אפשרי למילה מיקרוגל.
ומבחינת ההצלחה הקבוצתית אין שום "דיסאמביגיואציה" – במהלך 8 העונות הללו דטרויט הגיעה פעמיים לסיבוב הראשון, לסיבוב השני, פעמיים לגמר האזורי, לפיינלז, ופעמיים זכתה באליפות. נתונים מרהיבים לכל דבר ועניין.
היילייטס של המיקרוגל להלן. האיכות זוועה, אבל ממה שבכל זאת רואים, אפשר להבין איזו יכולת חדירה אדירה הייתה לו, וגם קליעה מבחוץ – מין זריקה מוזרה כזו שנראה לך שהוא לא יגיע גבוה, ולא יגיע לסל, ואיכשהו זה בלתי חסים ובפנים. מפלצת.
מייקל קופר
אחת ה"בעיות" עם השואוטיים לייקרס היא שגדולתם של קארים, מג'יק, ו-וורת'י האפילה על שחקנים אדירים אחרים שהיו שם, ומייקל קופר ביניהם, אז לכל מי שלא עקב או נולד אז, קבלו טיפ של אלופים, מתנה, חינם אין כסף – מייקל קופר היה שחקן אדיר.
הנתונים של העלייה מהספסל מופיעים רק מ-1982, כך שיש לנו נתונים על 9 עונות בלבד, אבל בהן קופר פתח ב-10/78 משחקים, והפגין 9 נק', 4 אס', 3 ריב' וחטיפה אחת ב-27 דקות בממוצע למשחק. ההישגים של הקבוצה בתקופתו כשחקן ספסל יוצאים מגדר הרגיל – 2 גמר אזורי, 3 פיינלז, ו-4 אליפויות.
מהדברים שפחות אפשר לראות בסטטיסטיקה, אבל כל ילד שאהד אז את הסלטיקס, כמוני, יכול לספר לכם – קופר היה צלף נדיר לשלוש, יחסית לתקופה כמובן, ושחקן הגנה אדיר שנבחר לשחקן ההגנה של העונה ב-1987, 4 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה, ו-3 פעמים לחמישיית ההגנה השנייה, וכל זאת, כאמור, כשהוא עולה מהספסל, ולכן למרות השורה הסטטיסטית הצנועה דלעיל, אני חושב שהוא בהחלט מועמד ראוי.
אהבתם? תעיפו מבט בהיילייטס:
המקרה הייחודי של ג'ון "הונדו" האבליצ'ק
למה ייחודי? שתי סיבות מרכזיות:
האחת היא שהוא שיחק בתקופה רחוקה מאד, וכנראה גם שונה מאד, וגם בקבוצה ייחודית מאד, יחסית לשאר השחקנים שסקרנו.
השנייה היא, ובכן, כי לעתים הוא נחשב לשחקן השישי הטוב ביותר בהיסטוריה, וכעת אפילו תואר השחקן השישי המצטיין נקרא על שמו.
למעשה, כשברוח הימים הללו שאלתי את דעתו של ChatGPT בסוגייה, התשובה הייתה כדלקמן:
האמת היא שאני לא מכיר מספיק טוב את האבליצ'ק, או את התקופה הזו בתולדות הליגה, ושהנתונים מאותה תקופה חלקיים להפליא, ושהמשחק השתנה מאז וכנראה שיש משתנים נוספים שמחייבים כוכבית, או לפחות הסתייגות וגילוי נאות, לפני שאנחנו משווים את האבליצ'ק לשחקנים מהעשורים האחרונים בליגה.
כל זה לא כדי להפחית בכבודו של הבחור, למעשה אפילו ההפך – אם אני חייב להמר, אז מה שאפשר ללמוד עליו היום, מהנתונים היבשים, לא באמת יצליח "לשים את האצבע" על מי היה האיש ומה פועלו, וקרוב לוודאי שהיה שחקן טוב יותר, וכנראה גם ייחודי יותר, ממה שניתן להתרשם היום.
אחוז המשחקים שבהם פתח האבליצ'ק בחמישייה אינו זמין בבסקטבול רפרנס מאחר ולא נאסף באותה תקופה. על כן לא נוכל להשתמש בו, לא בפני עצמו, ולא על מנת להבחין בין עונות בהן שיחק כשחקן ספסל לבין עונות בהן שיחק בחמישייה, (בהנחה שהיו כאלו), ונצטרך להתייחס לנתוני הקריירה כולה, במהלכה האבליצ'ק שיחק 79 משחקים בעונה, הרבה מעל לסף התחתון שהגדרנו (60), ותרם 21 נק', 6 ריב', 5 אס' וחטיפה אחת למשחק ב-36 דק' למשחק. נתונים מרשימים מאד, כמובן.
מבחינת דקות המשחק, הנתון של האבליצ'ק, 36 דק' כאמור, אמור לפסול אותו מלהיחשב כשחקן שישי, מאחר והטווח שהגדרנו הוא 20-30 דקות, וזו חריגה משמעותית. מצד שני, בימים ההם הלואד מנג'מנט לא היה מאד פופולרי, ואולי גם לא הייתה מודעות לסיכונים הכרוכים בלשחק מספר דקות גבוה בכל ערב, כך שלא בטוח ש-36 דקות אז "שוות" כמו 36 דקות היום.
אין לי ממש דרך להכריע בעניין, אבל זרקתי על הגרף את חלוקת הדקות של שחקנים שונים, בתקופות שונות לאורך הקריירה.
כפי שניתן לראות להלן, האבליצ'ק, בקו הכחול העבה, שיחק כ-27 דקות כבר בעונת הרוקי שלו, ומספר הדקות שלו הלך ועלה לאחר מכן, ואף הגיע, בשיאו, ל-45 (!!!) דקות. 45 דקות הן מסוג הדברים שלברון עושה כשהוא נשאר לבד מול גולדן סטייט בפיינלז ב-2015, או משהו ששחקן מוביל מגיע אליו במקרה הנדיר יחסית של הארכה במשחק נתון. אבל 45 דקות בממוצע לעונה??? זה נתון מטורף לחלוטין.
היתכן שאז נתון כזה לא היה כל כך נדיר? ובכן, כוכב הקבוצה, ביל ראסל, בחום בהיר, משחק אפילו יותר מהאבליצ'ק. נראה שהתופעה הזו מתמתנת עם השנים – בשנות ה-80 לארי בירד, בקו האפור, לא משחק יותר מ-40 דקות בממוצע למשחק, ובשנות ה-2000 טימי, באדום, גם הוא כוכב של קבוצה, נושק ל-40 אבל אחר כך יורד ל-35, בערך כמו היום, ואז ל-30 ואף ל-25 כשהוא מזדקן. כך שנראה שעם השנים פוחת מספר הדקות הממוצע של הכוכבים.
ומה בנוגע לשחקנים "רגילים" יותר? ובכן אם נשווה את מאנו, שחקן שישי קלאסי, לשחקן חמישייה יותר "רגיל", כמו פארקר למשל, נגלה שטוני משחק יותר ממאנו, הן בעונות שבהן מאנו פתח בחמישייה והן בעונות שבהן עלה מהספסל.
קשה להסיק משהו חד משמעי מהנתונים הללו, אבל לטעמי קשה להגדיר את האבליצ'ק כשחקן שישי – הרי גם אם לא פתח בחמישייה בעונה שבה שיחק 45 דקות בממוצע למשחק, איזו משמעות יש לכך שישב התקפה או שתיים על הספסל אחרי שריקת הפתיחה לפני שהחליף מישהו אחר?
על כן, חזרתי לידידי משכבר, ChatGPT, עם הפידבק להלן
בחינת הרקורד הכולל של האבליצ'ק, מראה גם היא ש"לא על זה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על שחקן שישי" – על חמישיית הרוקיז עוד אפשר "לסלוח לו", אבל מה עם כל השאר? 13 פעמים אולסטאר, 11 פעמים אול-נ.ב.א, 8 טבעות אליפות, FMVP בגיל 33, נבחר להיכל התהילה ולרשימת 75 האגדות של הליגה.
מישהו אפילו הגדיל עשות והישווה את הרקורד של האבליצ'ק למייקל…
ואם נשווה ללארי בירד נקבל את התמונה הבאה:
התאים הירוקים הם אלו שבהם לשחקן אחד יתרון על רעהו. כלומר, ב-3 פרמטרים האבליצ'ק שקול לבירד, ב-3 יתרון לבירד, וב-4 יתרון להאבליצ'ק. לטעמי הנתונים מעידים שהאבליצ'ק, בדומה לשאר אוכלוסיית העולם למעט חריג אחד, לא היה לארי בירד… וגם שבניגוד לבירד, ולמייקל, כנראה שהאבליצ'ק לא היה השחקן הטוב בליגה, או בקבוצה שלו, בתקופתו, אבל הם גם מעידים שהיה שחקן מעולה, עתיר הישגים אישיים, וחלק מרכזי בקבוצה היסטורית.
במובן זה, האבליצ'ק נראה לי יותר סוג של כוכב שני לביל ראסל, נוסח מקהייל/פאריש לבירד, פיפן למייקל או קליי לסטף, ופחות מתאים לשחקן שישי לפי ההגדרה שניסחנו במהלך הסדרה הזו.
על כן, כמו במקרה של מקהייל, ולמרות שהאבליצ'ק הוא, קרוב לוודאי, השחקן הטוב ביותר והמצליח ביותר שסקרנו בסדרה הזו, אנחנו נאלצים לפסול את האבליצ'ק כשחקן שישי.
שאלת בונוס – אם האבליצ'ק בכל מקרה שיחק 45 דקות, או אפילו "רק" 36 דקות במשחק, מדוע בעצם לא פתח בחמישייה? מה היה ההיגיון בלחכות כמה דקות לפני שנותנים לו לעלות לפרקט? אולי היה סוג של אולר שוויצרי, כלומר מישהו שיכל לשחק במספר עמדות, והסלטיקס היו עולים עם הרכב מסוים, מבינים "את מי הכי כדאי שהאבליצ'ק יחליף היום", ואז מכניסים את האבליצ'ק במקום השחקן שהכי פחות התאים למאצ' אפ? אין לי מושג. כל רעיון יתקבל בברכה.
סיכום הסיבוב הראשון
לאחר שסקרנו 33 מועמדים מהרשימה ו-4 מועמדים חיצוניים, ניתן לחלק אותם ל-4 קבוצות עיקריות, והן:
א. שחקנים שישיים "מזויפים" שהודחו מהתחרות מאחר והפרופיל שלהם אינו מהווה דוגמא לשחקן שישי, והם – מקהייל, וולטון, הארדן, מייק מילר, אנטואן ג'יימיסון, טארפלי, ו…האבליצ'ק.
ב. שחקנים שישיים "לגיטימיים", אותם נקבץ, לאור שקלול ההישגים הקבוצתיים והנתונים האישיים שלהם, ל-3 דרגים שונים:
דרג ג' – שחקנים שקבוצותיהם לא הגיעו להישגים בתקופתם כשחקני ספסל משמעותיים, והם: בן גורדון, קלארקסון, הראל, לו-וויל, ג'מאל, ג'יי.אר סמית', שרמפף, דל קרי, ג'ון סטארקס, דני מאנינג, דארל ארמסטרונג, רודני רוג'רס ואהרון מקי. אנו מודים לשחקנים אלו על תרומתם לליגה ולסדרה, ומכירים בעובדה שלפחות חלקם שחקנים מצוינים, אבל ענייננו כאן בהשפעה, ולכן בצער רב אנו נאלצים לבשר להם שהם לא ממשיכים איתנו לשלב הבא.
דרג ב' – שחקנים שהקבוצות שלהם הגיעו להישגים מוגבלים ו/או לתקופות קצרות יחסית, והם: אודום, ג'ייסון טרי, אריק גורדון, ברבוסה, בובי ג'קסון, קורליס וויליאמסון, אנתוני מייסון, ונכון לעכשיו גם טיילר הירו. שחקנים אלה, אף יותר משחקני דרג ג', הם שחקנים מצוינים וזכורים לטוב, שתרמו רבות לקבוצותיהם במהלך השנים, אך מאחר ומדובר בהישגים מוגבלים ו/או תקופות קצרות יחסית, אזי גם הם לא ממשיכים איתנו לשלב הבא.
דרג א' – שחקנים שהקבוצות שלהם הגיעו להישגים נאים מאד ו/או לתקופות ארוכות יחסית, והם: וויני ג'ונסון, ריקי פירס, מייקל קופר, אדי ג'ונסון, איגודאלה, קליפורד רובינסון, קוקוץ', מאנו ובובי ג'ונס. כל השחקנים שקראתי בשמם, (מימין לשמאל בתמונה להלן), מתבקשים להתפנות ממגרש המסדרים, ולעלות לאוטובוס שייקח אותם לסיבוב השני.
סיכום פרק 5
בפרק זה הוספנו לרשימת המועמדים 4 שחקנים מופלאים שלא זכו בתואר השחקן השישי המצטיין. הגענו למסקנה שהאבליצ'ק היה קרוב לוודאי השחקן הטוב ביותר והמצליח ביותר שסקרנו בסדרה, אך הוא אינו מתאים לפרופיל של שחקן שישי כפי שהפרופיל הוגדר במסגרת המחקר שלנו. החלטנו, עם זאת, ששלושת האחרים, כמו גם שישה מקרב הזוכים בתואר, ממשיכים איתנו לשלב הבא.
בפרק הבא – השישי, הארוך, והאחרון – נעמיק בחבורת החיילים האלמונים שהעפילה לשלבי ההכרעה, ננסה לכמת את הישגי הקבוצה במהלך תקופתם כשחקן ספסל משמעותי, נפתח מדדים לאומדן השפעתם היחסית על הצלחת הקבוצה, נציין מספר היבטים "רכים" יותר, ומדידים פחות, להכרעה ביניהם, ולבסוף, בברכיים רועדות מהתרגשות, נבשר לעם היושב בציון, ולעולם כולו, על הזוכה המאושר בתואר השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם. אל תחמיצו.
מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק
פינגבק: "השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 4 – הישגי הקבוצה – Hoops
מנחם לס
12 מרץ 2023 06:33:53נפלא!!!!!
כאחד שראה את כולם אני בוחר בהבליצ'ק כשחקן הששי הטוב מכולם. הם למעשה לא היה 'שחקן ששי' אבל היו אז לסלטיקס חמישה שחקנים בחמישייה שרד אורבך לא העז להוציא אף אחד מהם מהחמישייה. אבל כולם ידעו שברגע שמישהו מחטיא סל או שניים הוא יושב והבליצ'ק – הרי הוא הונדו – ניכנס.
מיקי/מאנו – – הייתה זו סידרת מאמרים שכל עתון או מגזין ספורט בעולם היה גאה להכיל אותו, והנה הופס הקטן הוא הוא שמאכלס את הסידרה הנפלאה הזאת.
Havlicek stole the Ball
12 מרץ 2023 11:32:55+1000000
.
מאנו, אתה ענק, ונכס, ונכס ענק. תודה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 מרץ 2023 19:57:34🙂
תודה רבה מנחם, תודה רבה האבליצ'ק
מנחם לס
12 מרץ 2023 06:35:04פתאום ראיתי שמחכה לנו עוד פרק. איזה כיף
יהלי אולמר
12 מרץ 2023 10:20:04מצוין מאנו
אין כמו פוסט ארוך ומושקע שלך כדי להעביר שיעור קשה באוניברסיטה על הבוקר. כן ירבו!
ד"ר פופרס
12 מרץ 2023 10:50:38וואו מאנו, תודה
החומר חזק ומעניין
התמונות מצחיקות
החכמתי
NBA בדם
12 מרץ 2023 11:06:16תודה רבה.🙂
עשיר ומוסבר בצורה מפורטת.
בדירוג שעשיתי, הבנתי כמה האבליצ'ק היה שחקן גדול, שאמנם התחיל את הקריירה שכחקן שישי (מעולה), ואז לקראת סוף שנות ה60 בוסטון היתה בהנהגתו הבלעדית והיה הכוכב הבלתי מעורער שלה
בעיני הוא טופ 15 בכל הזמנים. סקורר, ווינר, מגן על ולוחם בלתי נלאה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 מרץ 2023 20:02:31לא מספיק מכיר אבל על סמך מה שכן – מסכים. כנראה אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, זה גם בא לידי ביטוי בבחירות שלו לרשימת השחקנים הגדולים של הליגה לא פחות מ-3 פעמים !!! רשימת ה-35, ב-1980, רשימת ה-50, ב-1996, ולרשימת ה-75 ב-2021, ולא הייתי מהמר נגדו ברשימת ה-100 ב-2046 הבאה עלינו לטובה.
asaf
12 מרץ 2023 17:26:41נהדר מאנו. רחב ומוסבר היטב. את האבלצ'יק יצא לי כמובן לראות רק בסרטוני youtube ישנים ואפילו בהם הוא נראה כאחד מגדולי האולאראונד שהיו. בשני צידי המגרש.
אשך טמיר המקורי
12 מרץ 2023 17:28:03מעניין מאוד.
מאנו זוכה, כי לפי התמונה האחרונה לא רק שיש לו זוג ביצים גדול במיוחד, אלא גם זוג שדיים לא רע בכלל.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 מרץ 2023 20:03:09מאנו תמיד מפתיע… נעמיק בזה בפרק הבא
Berch
12 מרץ 2023 18:19:42לא נגמרת הסדרה המשובחת הזו??? ….
תענוג
🤓
עידו גילרי
12 מרץ 2023 19:09:06הונדו עלה מהספסל רק בשנים הראשונות כשהיינסון עוד היה בקבוצה. רוב הקריירה היה שחקן חמישיה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 מרץ 2023 20:04:09אדרבא ואדרבא.
ירון, החלום
12 מרץ 2023 22:04:27בס"ד
תודה מאנו, סדרת ענק.
אני בוחר אותך ל Mvp, של השחקנים השישים, חתיכת פרוייקט לקחת על עצמך.
NBA בדם
12 מרץ 2023 23:02:14+230
הציפור הנדירה
13 מרץ 2023 01:20:57הונדו ומקהייל הם כוכבי על ולא שייכים חרמה המקובלת של שחקני ספסל, אף הבכירים שבהם.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
13 מרץ 2023 05:17:45מסכים
פינגבק: "השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 6 ואחרון – שלבי ההכרעה – Hoops