"השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 3 – נתוני הזוכים בתואר / מאנו

"השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 3 – נתוני הזוכים בתואר / מאנו

פרק 1

בפרק השני הצגנו את רשימת הזוכים בפרס השחקן השישי של העונה כמקור מידע לזיהוי ואיפיון שחקן שישי מצטיין; בחנו את פיזור הגילאים של הזוכים; הפרדנו בין שחקן שישי אמיתי, צעיר, מובחר ו"מזויף"; ובדקנו את המדדים הכמותיים שגיבשנו בפרק הראשון.

בפרק זה נמשיך בסקירת נתוני הזוכים בתואר השחקן השישי המצטיין של העונה, נשווה אותם לממוצע בליגה כולה, נסמן מאפיינים שונים של הזוכים, נשרטט פרופילים שונים של הזוכים, ונצביע על הבדלים ביניהם.

מספר נק' בממוצע למשחק

מספר הנקודות הממוצע למשחק של הזוכים הוא 16.3, וכך גם החציון.

האם זה הרבה? האם זה מעט?

כהרגלנו נבדוק את הממוצע בליגה כולה בעונת 2022 על מנת לקבל פרספקטיבה.

ובכן, 16.3 נק' במשחק מספיקות לאחוזון ה-88 בליגה בעונת 2022, כלומר רק 12 אחוז מהשחקנים בליגה קלעו למעלה מ-16.3 נק' בממוצע למשחק. מדובר ב-72 שחקנים בסך הכול, ואם נחלק אותם ל-30 קבוצות, אזי נגיע למסקנה שבממוצע בכל קבוצה יש בערך 2.5 שחקנים שקולעים 16.3 נק' ומעלה. המשמעות היא ששחקן שישי מצטיין ממוצע יהיה השחקן השני או השלישי בקבוצה במספר הנק' שלו.

לדעתי זו נקודה מעניינת שמצביעה על אחת "המשימות המרכזיות" של השחקן השישי – לייצר נקודות. לעתים הוא יצרן הנקודות המרכזי של היחידה השנייה, לעתים הוא יצרן נקודות משני בהרכבים שכוללים שחקני חמישייה, אבל כך או אחרת בדרך כלל השחקן השישי יהיה יצרן נקודות.

כמובן שגם בפרמטר זה נגלה מספר חריגים – ביל וולטון ובובי ג'ונס זכו בתואר למרות מספר חד ספרתי של נק' במשחק – ועדיין, מספיק להסתכל על הזוכים בעשור האחרון, שאותם אנחנו, ברובנו, מכירים וזוכרים, כדי לאושש את התובנה הזו – הירו, קלארקסון, הראל, לו וויליאמס, ג'מאל, אריק גורדון, ג'יי.אר סמית' וג'יימס הארדן – כולם יצרני נקודות. לא זו אלא אף זו – רובם ככולם לא נודעו במשחק הגנה משובח במיוחד.

אפשר לטעון שהנתון הנ"ל, של מספר הנק' הממוצע, אמור להשתנות לאורך השנים, לאור העלייה בקצב המשחק, העלייה בנפח השלשות וכדומה. בחינת מספר הנק' הממוצע לאורך השנים תומכת בכך גם אם לא בעוצמה מלאה – אמנם המגמה היא של עלייה, אבל מדובר בעלייה מתונה של כ-3 נק' לאורך 40 שנה, וכפי שניתן לראות להלן הגרף עצמו עולה, יורד, שוב עולה, ושוב יורד.

אחוז קליעה מהשדה – FG%

הממוצע הוא 0.48 מהשדה, והחציון נמוך קמעא, 0.47. ניתן לראות שיש הבדלים משמעותיים בין השחקנים השונים, ושהעלייה הדרגתית למדי. לא מפתיע לגלות שהשחקנים עם אחוז הקליעה הגבוה יותר, בצד שמאל של הגרף, הם בעיקר ביגז שחיים בצבע, בעוד השחקנים עם אחוז הקליעה הנמוך יותר הם גארדים שקולעים יותר מבחוץ.

מה שכן קצת מפתיע, אותי לפחות, הוא שהאחוזים של השחקנים בתחתית הרשימה, גארדים או לא גארדים, נמוכים מאד. ואפילו מאד מאד. אם נקפוץ שוב לבקר את הצמד חמד שלנו, ג'מאל ולו-וויל, אז האחוזים של ג'מאל מהשדה בשנות הזכייה שלו היו 0.449, 0.416 ו-0.404, והאחוזים של לו-וויל מהשדה הם 0.435, 0.425 ו-0.404. כדי לתת קצת קונטקסט למספרים הללו, אחוז הקליעה הממוצע בליגה כולה ב-2022 היה 0.43. כלומר ב-5/6 מהזכיות של ג'מאל ולו-וויל הליגה העניקה את פרס השחקן השישי לשחקן שקולע פחות טוב מהממוצע בליגה כיום! What gives???

אבל, לא על קליעות השדה לבדן יחיה השחקן השישי, וניתן לשער שהמרכזיות שלו בייצור נקודות תבוא לידי ביטוי גם בספיגת עבירות שיוליכו אותו לקו העונשין…

אחוז קליעה מהעונשין FT%

… ובכן, הממוצע ברשימה באחוז קליעה מהעונשין הוא 0.8 והוא שקול לאחוזון ה-64% בליגה כולה בעונת 2022, שזה לא מרשים במיוחד, אבל קל לראות שיש הבדלים משמעותיים בין השחקנים, וגם להצביע על קבוצות משנה ברורות יחסית – באופן טבעי הגארדים, ברובם, נמצאים בצמרת הרשימה, בעוד הביגז, ברובם, נמצאים בתחתיתה.

שוב נבדוק את צמד הדוגמנים שלנו – האחוזים של ג'מאל בשנות הזכייה היו 0.904, 0.866 ו-0.857, והאחוזים של לו-וויל 0.88, 0.876 ו-0.861. אפשר להניח שאחוזי הקליעה הטובים שלהם, ושל גארדים בכלל, מקו העונשין, מפצים במשהו על האחוזים הפחות טובים שלהם מהשדה, שראינו קודם לכן, ומסבירים מדוע בכל זאת נתבקשו לזרוק כל כך הרבה פעמים.

לא בדקתי את מספר זריקות העונשין הממוצע במשחק של הזוכים, אבל אם אני חייב להמר הוא גבוה מהממוצע בליגה הן מכיוון שכקלעים טובים הם מעוניינים ללכת לקו, והן מכיוון שהדומיננטיות שלהם במשחק ההתקפה מביאה לכך שמספר העבירות שיעשו עליהם גבוה יחסית למספר העבירות על שחקנים אחרים בקבוצתם.

אחוז קליעה "אמיתי" – TS%

על מנת לאמוד את היעילות הכוללת של הקליעה נשתמש ב-%TS, רק נציין שהמשחק השתנה משמעותית ב-40 השנים האחרונות והמדד הזה, ספציפית, נראה לי כמי שמנרמל את השינויים הללו במידה הפחותה ביותר, הרי פעם שחקנים בקושי זרקו לשלוש, (אדי ג'ונסון למשל, עם 33.5% ו-1.4 זריקות מהטווח בקריירה, או שרמפף עם 38.4% ו-1.1 זריקות), ואני מאמין שאם היו זורקים יותר משלוש ה-%TS שלהם היה גבוה יותר, אבל ניחא.

ובכן, הממוצע של הזוכים, וגם החציון, הוא 0.57 שזה גבוה מאד ושקול לאחוזון ה-87 בליגה כולה בעונת 2022! רק כדי לסבר את האוזן, דוגמאות לשחקנים עם 0.57 %TS בעונת 2022 – אנתוני דייויס, טייטום, מידלטון, בוקר, מוראנט, ג'יילן בראון, דונובן מיטשל ודונצ'יץ'.

אז כן, למרות הנתונים הנמוכים יחסית ב-%FG היעילות הכוללת של הקליעה של השחקן השישי היא גבוהה, חיזוק נוסף להערכתנו שהשחקן השישי, בדרך כלל, צריך לייצר נקודות.

בחינה של הגרף עצמו מראה שהביגז ממשיכים להוביל, אבל אי אפשר שלא להצביע על הנתון הגבוה ביותר – ה-0.66 של הארדן בעונת 2012 באוקלהומה. לכל מי שתהה איך החבורה הצעירה הגיעה עד לפיינלז, ולכל מי שתהה מה הטעות הגדולה ביותר בקריירה של פרסטי, אז התשובה, הנכונה, המלאה והמנומקת היא… 0.66. גם מאנו שלנו, האיש והאגדה, מצטיין כאן עם 0.612, כי גם הוא היה שחקן התקפה קטלני.

מהצד השני אנחנו יכולים למצוא שחקנים עם 52% כמו ג'יי.אר סמית' או 53% כמו ג'מאל, כלומר שחקנים שקולעים ביעילות נמוכה יותר, ובאופן מעניין אלה שחקנים שדווקא קל לקבוע שהם עולים לפרקט בדיוק בשביל לזרוק לסל, ודווקא אצלם היעילות נמוכה יחסית. או מהכיוון השני – אלו שחקנים שלמרות שהיעילות שלהם נמוכה יחסית לאחרים המשיכו לקבל דקות, קרדיט וכדור ביד. זה נשמע קצת מוזר, אבל כשתופעה כזו חוזרת לאורך עונות שלמות קשה לי להאמין שזה היה מקרי.

האם זה נובע, בין השאר, מכך שלעתים נאלצו לקחת זריקות גרועות? To some extent כנראה שכן, גם מאחר והיו יצרני הנקודות הטובים על הפרקט, ולכן האחוזים שלהם, גם אם היו נמוכים יחסית, עדיין היו עדיפים על האחוזים של האלטרנטיבות. גם היות שכאשר צריך היה לקחת זריקות של סוף שעון ואין ברירה הם היו אלו שעשו זאת, וגם מאחר וההגנות התמקדו בהם, ולעתים הצליחו למנוע מהם לקלוע או להגיע לקו.

מספר אסיסטים בממוצע למשחק

הזוכה הממוצע מוסר 2.9 אס' למשחק, השקולים לאחוזון ה-81 בליגה בעונת 2022, כלומר רק 19 אחוז מהשחקנים בליגה מסרו יותר מ-2.9 אס' בממוצע למשחק. מדובר ב-114 שחקנים בסך הכול, ואם נחלק אותם ל-30 קבוצות, אזי נגיע למסקנה שבממוצע בכל קבוצה כמעט 4 שחקנים שמוסרים למעלה מ-2.9 אס' למשחק. המשמעות היא ששחקן שישי מצטיין ממוצע יהיה השחקן הרביעי בקבוצה במספר האס' שלו.

לדעתי יש בכך כדי להוסיף על התובנה שהגענו אליה בסעיפים הקודמים – שהשחקן השישי, על פי רוב, הינו יצרן נקודות – ואף להרחיב את ההגדרה ל"יצרן מהלכים", כלומר, בחלקם הגדול, אלו שחקנים שמניעים את משחק ההתקפה, בין אם ייצרו את מצב הקליעה לעצמם או לשחקן אחר.

ושוב באופן לא מפתיע אנחנו מגלים קבוצות משנה לפי עמדות – מוסרי האס' המצטיינים ברשימה, כלומר אלו המרוכזים בצד שמאל של הגרף דלעיל, הם גארדים – דארל ארמסטרונג, לו וויליאמס, מאנו, הירו, ברבוסה ואחרים, בעוד שמרבית השמות בתחתית הרשימה, בצד ימין של הגרף, הם של ביגז דוגמת אנטואן ג'יימסון, רוי טארפלי, מקהייל, הראל ועוד.

מדדים מתקדמים WS/48

לטעמי, יתרונם של המדדים המתקדמים בעיקר בכך שהם מודדים תוצאות, כלומר את השורה התחתונה של השפעת השחקן על הקבוצה, ובכך, לפחות תיאורטית, משקללים גם "דברים שלא רואים בסטטיסטיקה" או דברים שרואים בסטטיסטיקה אבל לא מקובל ליחס להם חשיבות, וספציפית בכך שהם משקללים, באופן כזה או אחר, את התרומה ההגנתית של השחקן, שלטעמי קשה יותר למדוד אותה במדדים "רגילים" – פרמטרים כגון ריב' הגנה, חטיפה או חסימה לא מצליחים, לדעתי, להקיף את מכלול התרומה ההגנתית של שחקן.

ה-WS/48 מנסה לשקלל את התרומה הכוללת של שחקן לניצחון הקבוצה לכל דקה, והוא אחד משני הפרמטרים המתקדמים שבסקטבול רפרנס כללו בטבלת הזוכים, אז נתייחס אליו.

ראשית, כפי שניתן לראות בגרף להלן, הממוצע ברשימה הוא 0.15 והחציון הוא 0.16, ואלו נתונים גבוהים בהרבה מהממוצע בליגה שהוא 0.1. אם נשווה לעונת 2022 – 0.15 שקול לאחוזון ה-93 בליגה, כלומר רק 40 שחקנים בעונת 2022 השיגו את הציון הזה או גבוה ממנו. ואם נחלק אותם בין 30 קבוצות נקבל בממוצע קצת יותר משחקן אחד לקבוצה. המשמעות היא שהשחקן השישי המצטיין הוא, בממוצע, השחקן השני בתרומתו לקבוצה. בהחלט מרשים.

שנית, אפשר לראות שבניגוד לחלק גדול מהפרמטרים הקודמים שסקרנו, במקרה הזה אין הפרדה ברורה בין העמדות, ונמצא גארדים, פורוורדים וסנטרים באזורים שונים ברשימה, כמו גם נציגים של תקופות שונות בליגה.

שלישית, אפשר להתבשם מהציונים המרהיבים בצמרת הרשימה – מאנו ב-2008, קוקוץ' ב-1996 והארדן ב-2012 עומדים על 0.23, כלומר תרומתם לניצחון הקבוצה, לכל דקה, גבוהה יותר מפי שתיים מהשחקן הממוצע בליגה! ושוב אם נשווה לעונת 2022, הם נמצאים עמוק באחוזון ה-99, כשרק 5 שחקנים בליגה זכו בציון גבוה יותר והם יוקיץ' (0.29) יאניס (0.28), גובר ורוברט ויליאמס (0.26, ולדעתי קצת מפתיע), ואמביד (0.25). מי קיבל ציון נמוך יותר מ-0.23? תרשמו – באטלר, דוראנט, יאנג, סטף, לברון, מוראנט, ואפילו יאקוב פולטל. ממש מרשים.

רביעית, מעניין לציין שיש לא פחות מארבעה שחקנים ברשימה שציונם במדד נמוך מזה של השחקן הממוצע בליגה. זה לא מדויק, אבל אפשר להמחיש את זה ככה – קרופורד, אריק גורדון, בן גורדון וטיילר הירו נבחרו לשחקן השישי המצטיין למרות שהיו בערך 300 שחקנים עם ציון WS/48 גבוה יותר מהם! לכאורה, אין בזה שום היגיון – מדוע שהליגה תבחר כשחקן שישי מצטיין שחקן שתרומתו לניצחון הקבוצה נמוכה כל כך?!?!?

אני לא יודע, אבל נדמה לי שההסבר קשור באינטואיציה שהייתה לי קודם לכן, אבל עד עכשיו נסתרה על ידי הנתונים, אז לא העליתי אותה, אבל עכשיו אנצל את ההזדמנות הזו להציג אותה, והיא שהצורך של הקבוצה ביצרן נקודות לעתים גדול כל כך שהיא מוכנה לתת לשחקן השישי הרבה דקות, וקרדיט, גם אם התרומה הכוללת שלו, לפחות במדדים המקובלים, אינה גבוהה.

כך למשל ברור שקרופורד ולו-וויל אינם שחקני הגנה מצטיינים, אבל אני חושב שהמשימה שלהם לא הייתה להצטיין בהגנה, אלא להניע את משחק ההתקפה של היחידה השנייה, לסייע באיום על הסל כשהם משחקים עם שחקני חמישייה. ובהגנה? רק לעשות מה שאפשר. ואיכשהו, למרות שה-BPM של ג'מאל, למשל, לאורך הקריירה, הוא שלילי, זה השתלם.

מכאן אני מסיק שכנראה שיש דברים ש"לא רואים בסטטיסטיקה" אפילו במדדים המתקדמים, וגם זה בסדר.

התפלגות בין העמדות השונות

במרבית הפרמטרים האחרונים ראינו הפרדה ברורה יחסית בין העמדות השונות, ומעניין להבין כיצד השחקנים ברשימה מתפלגים ביניהן. נציין ששחקנים רבים ברשימה משחקים ביותר מעמדה אחת, ובמקרים אלו שקללתי את כל העמדות שצוינו בפרופיל שלהם בבסקטבול רפרנס.

בסופו של דבר, כפי שניתן לראות להלן, מתברר שלמעלה מ-50% מהזוכים הם גארדים (או גם גארדים), 40% פורוורדים, ופחות מ-10% סנטרים.

החלוקה הזו מתיישבת עם התובנה שהגענו אליה קודם לכן – שהשחקן השישי, על פי רוב, הינו "יצרן מהלכים". מכיוון שהגארדים, ולעתים גם הסמול פורוורדים הם, על פי רוב, "עושי המשחק", המהלכים יתחילו אצלם, בין אם על מנת לקלוע בעצמם, בחדירה או קליעה מרחוק, ובין אם באסיסט לשחקן אחר.

ואם שוב נציץ ברשימת השחקנים מהעשור האחרון – הירו, קלארקסון, הראל, לו וויליאמס, ג'מאל, אריק גורדון, ג'יי.אר סמית' וג'יימס הארדן – אזי למעט הראל כולם גארדים, או לפחות גם גארדים, ורובם המכריע שחקנים שיודעים ליצור מהלכים.

האם בפרמטר זה חל שינוי בשנים האחרונות או שמא גם קודם לכן הגארדים היו דומיננטיים?

נבדוק זאת על ידי הצגה כרונולוגית של הזוכים, לאורך 40 שנה, לפי עמדה. הגרף קצת מסובך אז נסביר אותו מראש – כל עמדה מיוצגת על ידי "המספר שלה", כלומר אם שחקן הוא PG הגרף יראה 1, אם הוא SG הגרף יראה 2, וכן הלאה. במקרה ששחקן משחק בשתי עמדות, הגרף יראה את שתיהן.

כפי שניתן לראות בגרף המלא, להלן, משקלם של הגארדים עולה ככל שחולפות השנים מספר העמודות הקצרות יותר, של 1 ו-2, גדל בשנים המאוחרות יותר.

למעשה, מאז תחילת המילניום רק שחקן אחד שמשחק כסנטר (ליתר דיוק גם כסנטר), מונטרזל הראל, נבחר לשחקן השישי המצטיין. גם מספר הקווים הצהובים, של ה-PF, הולך ופוחת, מ-12 פעמים בין השנים 1983 ל-2003, ל-3 פעמים בלבד מ-2003 עד 2022. בהתחשב במגמות העומק במשחק – שלשות, ריווח, סמול בול, קצב משחק וכו' – אין זה מפתיע שמספר הביגז פוחת גם בין זוכי פרס השחקן השישי, אבל זה קורה בעוצמה גבוהה יותר ממה שחשבתי.

סיכום פרק 3

בפרק זה סקרנו את נתוני הזוכים בתואר השחקן השישי. בהיבט הכמותי נוכחנו לדעת שהם, ברובם, יצרני נקודות, ואף יצרני מהלכים, מצוינים; שהיעילות ההתקפית שלהם, כמו גם תרומתם הכוללת להצלחת הקבוצה על פי מדד WS/48, על פי רוב, גבוהה. לבסוף, מצאנו שבעשורים האחרונים עולה משקלם של הגארדים בעיקר על חשבון הביגז.

בפרק הבא נתחיל לבחון את מידת השפעתם של השחקנים השישיים המצטיינים על הישגי הקבוצות בהן שיחקו, הן בעונה בה זכו בתואר השחקן המצטיין, והן בעונות אחרות בהן היוו שחקן שישי.

מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. ניתוח מצוין, שמאשש את הסברה ההגיונית: הליגה מתגמלת בפרסים שחקנים בעיקר על סמך סטטיסטיקה.
    הייתי רוצה לראות מגיבים מעלים שמות שלא זכו, שלדעתם היו "שחקנים שישיים" לאורך השנים.
    שחקנים שכמו ה-MVP – הם הכי מועילים לנצחונות קבוצתם כשעולים מהספסל, ולאו-דווקא לשיפור הסטט' האישית שלהם.
    למשל – האם מקונל הוא השחקן השישי האולטימטיבי בשנים האחרונות?
    הוא מביא אנרגיה משנת משחק כמעט כל פעם שהוא עולה.

    1. השאלה האם אתה מתייחס גם לווין-שייר חלקי 48 כסטטיסטיקה אישית. להבנתי זה דווקא מדד שמתייחס לתרומה של השחקן להישג הקבוצתי, ולא לסטטיסטיקה האישית שלו. ולפי המדד הזה התרומה של השחקן השישי הממוצע היא גבוהה מאד – "ראשית, כפי שניתן לראות בגרף להלן, הממוצע ברשימה הוא 0.15 והחציון הוא 0.16, ואלו נתונים גבוהים בהרבה מהממוצע בליגה שהוא 0.1. אם נשווה לעונת 2022 – 0.15 שקול לאחוזון ה-93 בליגה, כלומר רק 40 שחקנים בעונת 2022 השיגו את הציון הזה או גבוה ממנו. ואם נחלק אותם בין 30 קבוצות נקבל בממוצע קצת יותר משחקן אחד לקבוצה. המשמעות היא שהשחקן השישי המצטיין הוא, בממוצע, השחקן השני בתרומתו לקבוצה. בהחלט מרשים".
      .
      בעניין ההיבטים הפחות מדידים, כמו אנרגיה, ושינוי מומנטום, ניגע יותר לקראת הסוף. אני מסכים איתך לגמרי שזו "דרישה חשובה" משחקן שישי.
      .
      מקונל עצמו, למרות שהוא אחלה, לא נכנס לרשימות בסדרה הזו, מאחר והקבוצות בהן שיחק לא הגיעו להישגים מרשימים במיוחד. נעמיק בזה בפרקים הבאים.

  2. נגמרו לי מילות ההוקרה על רמת הניתוח, ויכולתך להראות הכל בדיאגרמות צמצויינות. אני תמיד רגיש לכמות הזמן שלוקחים הפוסטים השונים כח כולנו מתנדבים. שלך עומד בראש ךךא תחרות מבחינת השקעת זמן, והכל על רמה גבוהה במיוחד.
    פשוט כבוד לאתר המאכסן פוסטים משובחים כאלה.

  3. רק היום התוודעתי לסדרה. אחלה ניתוח
    .
    חבל שבטור הזה התייחסת פחות או יותר רק לפרמטרים התקפיים. נכון שגם הליגה בוחרת את השחקן הששי ברוב המקרים בזכות התרומה ההתקפית אבל כדורסל משחקים בשני צידי המגרש. בכל אופן נראה לי שהיה נכון לשקלל גם תרומה הגנתית.

    .
    אגב, מבחינתי הגדרת השחקן הששי כפי שהגעת אליה בטור הראשון (השחקן השני או שלישי באיכותו אבל עולה מהספסל) היא מעט בעייתית. מבחינתי השחקן הששי צריך להיות זה שאולי לא מספיק טוב להיות בחמישיה אבל האימפקט שלו על המשחק הוא מובהק. אני הייתי משתמש בקריטריון של השחקן שמשחק את מספר הדקות הששי בקבוצה. כך היינו נמנעים מתופעות כמו מאנו והארדן שהיו שחקני חמישיה לכל דבר ועניין, רק לא בשתי הדקות הראשונות של כל משחק.
    אני יודע שאני במיעוט כאן אבל גם גלילאו היה במיעוט…

    1. תודה רבה תומר.
      בעניין ההגנה – מסכים איתך, זו בעיה כללית, לא רק בהקשר של שחקן שישי. הווין-שייר חלקי 48 כולל גם הגנה, אבל רוב המדדים בכלל הם התקפיים. מדדים מתקדמים נוספים, שמשקללים הגנה גם הם, יצטרפו אלינו בהמשך הדרך.
      .
      בעניין הפרמטרים להגדרה – תסתכל בתגובות בפרק הראשון, אהרון הציע הצעה דומה, ומבדיקה קצרצרה שערכתי התברר שהזוכים לא מאד רחוקים משם – בערך מקום חמישי במספר הדקות.
      .
      בעניין שחקן חמישיה לכל דבר מעניין למעט שתי הדקות הראשונות – סוגיה מעניינת, בין השאר מכיוון שלא לגמרי ברור לי למה בעצם הדפוס הזה נוצר, כלומר למה לא להעלות אותם בחמישייה וזהו? מה מרוויחים משתי הדקות הללו על הספסל? לא ברור לי.

  4. תודה רבה.
    אני לא מכיר מצב סטנדרטי ששחקן מוחלף אחרי שתי דקות. זה קורה, לרוב, אחרי 8 או 9 דקות, ולכן הטענה לא ברורה.
    גם ההגדרה לפי מספר דקות שישי בקבוצה לא נכון בעיניי. למשל, תיתכן קבוצה עם "ועידת סנטרים" שכולם ברמה דומה ולא הכי גבוהה, ובמקביל עילוי בעמדת הגארד אבל כזה שיש לפניו שני פותחים. במקרה כזה, אין ספק שהגארד המחליף ישחק יותר דקות מהסנטר הפותח (ואולי גם יותר מהפאוור פורוורד). הוא עדיין יוגדר כשחקן שישי

  5. באופן כללי, אני חושב שנכון יותר להציג את הגרפים כרונולוגית (כמו שעשית בגרף האחרון). ככה אפשר ללמוד על מגמות שונות, ובמקרה שלך – בעצם להבין שיש שני סוגי פרס לשחקן השישי – עד שנת 2000 בערך, ופרס שני שמוענק לגארדים, מאותה שנה בערך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט