בפרק הראשון שאלנו מיהו בעצם שחקן שישי, וגיבשנו שלושה מדדים כמותיים לזיהוי וסינון שחקנים כאלה, והם – שחקן שעולה בחמישייה ב-40%, לכל היותר, מהמשחקים בהם הוא משחק; משתתף לכל הפחות ב-60 משחקים בעונה; ומשחק בין 20 ל-30 דקות בממוצע למשחק. הסכמנו שאלו מרכיבים כמותיים שלא בהכרח מרמזים על איכותו של השחקן או על השפעתו על הקבוצה, ותהינו באלו מרכיבים איכותיים אפשר וכדאי להשתמש.
בפרק זה ננסה, בין השאר, להתמודד עם המרכיב האיכותי, (במגבלות הזמן, המקום והמידע הנגיש לנו), על ידי סקירת רשימת שחקנים שישיים מצטיינים; נתהה מי מהם לא רק מצטיין אלא גם "באמת" שחקן שישי; ונקיים בדיקת מציאות (ריאליטי-צ'ק) למדדים הכמותיים שגיבשנו.
המרכיב האיכותי
בכל הקשור למרכיב האיכותי נראה שיש כאן שתי אפשרויות תיאורטיות:
האחת היא להתייחס למדדים מתקדמים, שנבנו בדיוק על מנת להעריך את תרומתם הכוללת של שחקנים להישגי הקבוצה. הבעיה באפשרות הזו היא שנדרש להתייחס לכל השחקנים בתולדות הליגה, בכל העונות שלהם בליגה, לסנן אותם לפי שלושת המדדים הכמותיים שהגדרנו, למצוא את המדדים המתקדמים של כל השחקנים שעברו את הסינון, ואז לדרג אותם לפי מדדים מתקדמים אלו.
מאחר ומדובר באלפי שחקנים, (5095, אם ממש חשוב לכם לדעת, לפי בסקטבול רפרנס, ונכון לכתיבת שורות אלו), ומאחר ואין, למיטב ידיעתי, דאטאבייס שכולל את כל הנתונים הללו בקובץ אחד, אזי האפשרות הזו אינה מעשית.
השנייה היא לעשות מחקר מקורות שניוניים, אם אני משתמש במושג המדויק, כלומר לעשות מחקר שמתבסס על תוצאות של מחקרים אחרים, או במקרה שלפנינו – לאמץ את רשימת זוכי פרס השחקן השישי של העונה כ"רשימת מחקרים", מתוך הנחה שכל בחירה שכזו מבטאת את תוצאותיו של מעין "מחקר" שביצעה הליגה באותה עונה על מנת לבחור את השחקן השישי הזוכה.
בין יתרונותיה של שיטה זו ניתן לציין שאנחנו יודעים שהשחקנים שנבחרו אכן היו שחקן שישי מצוין, לפחות בעונת הבחירה, ושהרשימה קצרה הרבה יותר כך שיהיה קל יותר לבחון באמצעותה את המדדים שגיבשנו, כמו גם תובנות שנפיק בעתיד.
האם זה פתרון מושלם? כנראה שלא, מאחר ו, לפחות תיאורטית, יתכן שחקן שישי מצוין, שלא נבחר לרשימה בעונה ספציפית, וזאת למרות שתרומתו הכוללת, לאורך כל תקופתו כשחקן שישי, הייתה גבוהה יותר מאשר שחקן שכן נבחר לרשימה בעונה ספציפית. על מנת למזער את הסיכון לכך, גם אם לא להעלימו לחלוטין, יגענו ומצאנו מספר שחקנים שלא מופיעים ברשימה אך נחשבים לשחקן שישי מצוין, ונתייחס אליהם בנפרד בהמשך הסדרה.
רשימת הזוכים בפרס השחקן השישי המצטיין של העונה
הפרס הוענק לראשונה בעונת 1983, כך שנכון לעכשיו הרשימה כוללת 40 שנה.
כפי שניתן לראות להלן, בסקטבול רפרנס מציין מספר נתונים סטטיסטיים של הזוכים.
במחשבה שנייה, אני מניח שהפונט קטן מדי מכדי לקרוא בנוחות, אז ננסח מחדש – כפי שלא ניתן לראות לעיל, בסקטבול רפרנס מציין מספר נתונים סטטיסטיים של הזוכים, אבל אני, באדיבותי הרבה, אחלוק אותם עמכם.
התפלגות הזוכים לפי קבוצה
מאחר ומדובר בפרס אישי בעיקרו, ובתקופה של 40 שנה, חשבתי ש"הסטטיסטיקה תתיישר", אבל הופתעתי לגלות הבדלים משמעותיים בין הקבוצות השונות:
מדוע? האם יש משהו בקליפרס, בפיניקס או בבוסטון שגורם להן ספציפית לטפח שחקן שישי? ואם כן מהו?
ובכן, כפי שניתן לראות בטבלה להלן, מתברר שבחלק גדול מהמקרים הקבוצה זכתה בתואר מספר פעמים בתקופת זמן מוגדרת, במהלכה לעתים זכו מספר שחקנים שונים ולעתים שחקן אחד.
המקרה הבולט ביותר הוא של הקליפרס בעשור הקודם. למעשה, שחקן של הקליפרס זכה בתואר 5 פעמים בתקופה של 7 שנים בין 2014 ל-2020! נתון מדהים לדעתי. הסבר אפשרי לכך היה שהקליפרס הצליחו להחתים שחקן שישי מצוין ולשמר אותו בקבוצה שנים ארוכות, אבל האמת מורכבת יותר, מאחר ומדובר בלא פחות משלושה זוכים שונים – ג'מאל קרופורד (פעמיים), לו וויליאמס (פעמיים) ומונטרזל הראל. איך נסביר זאת? לדעתי אין זה מקרה, אלא מעשה ידי אדם, (בנוסף לקרופורד, וויליאמס והראל כמובן, כבודם במקומם מונח), ומדובר דווקא באנשים מושמצים למדי והם כריס פול, וויני דל-נגרו ודוק ריברס.
מעשה שהיה כך היה
כריס פול, השחקן השני בטיבו בהיסטוריה של אונ' וייק פורסט, מוצא את עצמו בקליפרס בקיץ 2011, פותח בחמישייה בצוותא עם האתלט הצעיר בלייק גריפין, הסנטר הקופצני דיאנדרה ג'ורדן, פורוורד וותיק בשם קארון באטלר, ואפילו צ'ונסי בילאפס המיתולוגי. החמישייה הזו פותחת בכל משחק שהיא משחקת בו בעונת 2012, וגם לא חוסכת בדקות – 36 לפול ולגריפין, 30 לבילאפס, ו-28 בממוצע לבאטלר הוותיק וג'ורדן הכבד.
מי שמככב הוא מו וויליאמס בן ה-29, גארד חביב שעולה מהספסל ב-51/52 משחקים, משחק כ-28 דקות וקולע 13 נק' למשחק, המספר הרביעי בגובהו בקבוצה, אחרי גריפין, פול וצ'ונסי. שחקן שישי קלאסי? לא נכחיש זאת.
בקיץ 2012 מוטרד מו וויליאמס ליוטה. האם יש בכך כדי ללמד שהקליפרס מוותרים על הקונספט של שחקן שישי מצוין? ההפך הוא הנכון – כחלק מאותו טרייד מגיע מדאלאס לאמאר אודום, מי שנבחר רק שנה קודם לכן, ב-2011, לשחקן השישי בשורות הלייקרס. לא זו אלא אף זו – באותו קיץ חותם בקליפרס ג'מאל קרופורד, שזכה בתואר השחקן השישי המצטיין בעונת 2010 בשורות אטלנטה. כלומר הקליפרס אמנם משחררים שחקן שישי מצוין אבל מחתימים לא פחות משניים כאלה במקומו! ואכן, בעונת 2013 ג'מאל משחק 29 דקות וקולע 16.5 נק' בממוצע במשחק, ואודום משחק 19 דק', קולע 4 נק' וקוטף 6 ריב'.
שרשרת האירועים הזו נראית לי ארוכה מכדי להיות מקרית, ואני נוטה לייחס אותה להבנה של דל-נגרו, ושל הנהלת הקליפרס, שבניית קבוצה תחרותית סביב שלישיית הכוכבים מחייבת גם ספסל חזק, כמו גם לנכונות של כריס פול, ושאר החמישייה, לאפשר לשחקני ספסל לזרוח – בעונת 2013 פול וקרופורד שוהים על הפרקט בצוותא לפחות 14 דק' בממוצע למשחק, וזאת למרות ששניהם שחקנים שצריכים את הכדור ביד. זה לא מובן מאליו.
בקיץ 2013 אודום פורש, ודל נגרו מוחלף על ידי דוק ריברס, אבל הקבוצה ממשיכה להסתמך על קרופורד, שגם אם הוא עולה בחמישייה לעתים קרובות (24/69 משחקים), משחק 30 דק', קולע 18 נק' למשחק ונבחר, בפעם השנייה בקריירה, והראשונה בקליפרס, לשחקן השישי של עונת 2014, ובגיל 33.
ב-2015 מפסיד ג'מאל את התואר ל…לו וויליאמס, אז בשורות טורונטו, אבל ב-2016 ג'מאל שוב זוכה בתואר בפעם השלישית בקריירה, והשנייה בקליפרס, כשהוא עולה בחמישייה רק ב-5/79 מהמשחקים, משחק 30 דק' וקולע 14 נק' למשחק בגיל 35!!!
ביוני 2017 מחליט כריס פול להצטרף לג'יימס הארדן, והחבילה שיוסטון שולחת לקליפרס כוללת בין השאר את לו וויליאמס ומונטרזל הראל. שלושה שבועות לאחר מכן קרופורד, כבר קשיש מופלג, מוטרד מהקליפרס לאטלנטה.
ושוב לדעתי אין מדובר בצירוף מקרים – למרות עזיבתו של כריס פול, והשינוי הכללי בקבוצה, המערכת של הקליפרס יודעת להפיק את המיטב משחקן שישי, וההחלפה של ג'מאל בוויליאמס מאפשרת את המשך השיטה, ולראיה – וויליאמס נבחר לשחקן השישי של העונה בשנתיים העוקבות (2018 ו-2019), וב-2020 מפסיד את התואר רק ל… חבר קבוצתו הראל.
מהשתלשלות העניינים דלעיל אני נוטה להסיק שהזכיות הללו של 3 שחקנים שונים של הקליפרס, בתוך 7 שנים, אינן מקריות אלא נובעות מתפיסה שהתגבשה בקבוצה בנוגע לשחקן שישי. התגבשות התפיסה גרמה לקבוצה לבחור שחקנים שהתאימו לתפיסה זו, הצלחתם של שחקנים אלו חיזקה את התפיסה, וחוזר חלילה.
במקרה או שלא, למרות השנים שחלפו מאז, ולמרות שגם וויליאמס והראל כבר אינם חלק מהקבוצה, ולמרות שריברס הוחלף בטיירון לו, גם היום הקליפרס מציגים הרכבים מתחלפים ומשלבים הרבה שחקנים במשחק. ניתן לייחס זאת לפציעות התכופות של קוואי ופול ג'ורג', אבל קשה לי להאמין שזו הסיבה היחידה, ואני נוטה להאמין שזו (גם) תרבות ארגונית שהשתרשה לה, ואם יורשה לי לומר, זו תרבות ארגונית יפה.
כפי שניתן לראות בטבלה דלעיל, דפוסים דומים, גם אם פחות ארוכים ומגוונים, ניתן למצוא בשנות ה-90 בפיניקס, בניקס, ובאינדיאנה, ובשנות ה-80 בבוסטון. במקרים הללו לא נברתי בפרטים, אבל אני נוטה להאמין שגם אצלן נוצר דפוס של שחקן שישי מצטיין, ולאחר מכן נשמר בקבוצה לתקופה מסוימת. בין אם מדובר באותו שחקן, דוגמת שרמפף באינדיאנה, ובין אם מדובר בשחקנים ש"החליפו זה את זה" דוגמת סטארקס ומייסון בניקס, ומקהייל ו-וולטון בסלטיקס.
הזוכה הממוצע
נתחיל מהממוצע של הרשימה כולה
השחקן השישי המצטיין הממוצע הוא בן 28, שיחק 75 משחקים בעונה (יותר מה-60 שהגדרנו כסף תחתון), פתח ב-29 מהם, המהווים 38% מסך המשחקים ששיחק בהם (כחוט השערה מתחת לסף העליון שהגדרנו – 40%), שיחק 29 דקות, (שוב כחוט השערה מתחת לסף העליון שהגדרנו – 30 דקות), קלע 16 נק', קטף 5 ריב', מסר 3 אס', חטף פעם אחת, וחסם חצי פעם במשחק, קלע 48% מהשדה, 30% משלוש ו-81% מהעונשין, וציון ה-WS/48 שלו הוא 0.154, (כשהממוצע בליגה הוא 0.1).
האמת? שחקן מצוין הוא השחקן השישי המצטיין הממוצע הזה, מה שאולי מסביר מדוע בכלל הוחלט להעניק את הפרס הזה, שבשונה מכל הפרסים האחרים, אינו עוסק בשחקן הכי טוב בפרמטר מוגדר (השחקן הטוב ביותר, שחקן ההגנה הטוב ביותר, מלך הסלים וכו'), אלא דווקא במישהו משני, שאומנותו היא להיות עזר כנגדם של אותם כוכבים הזוכים בפרסים האחרים. אז נכון, הוא אולי לא מספר 1, אלא מספר 6, אבל מספר 1 של מספרי 6 הוא פשוט שחקן מצוין.
אבל הממוצע, כידוע, הוא נתון חלקי בלבד, ולכן נסקור את הפרמטרים השונים עבור הרשימה כולה, נתחיל בגיל, ולאחר מכן נבדוק את הפרמטרים שהגדרנו לסינון וזיהוי שחקן שישי בפרק הראשון.
גיל
28 הוא גם הממוצע וגם החציון, והאמת שהגרף להלן "ממורכז" למדי – 75% מהזוכים זכו בתואר בטווח הגילאים 31-26, פחות או יותר שנות השיא של שחקן ממוצע, ועבור רוב הזוכים התואר הנ"ל היה הישג השיא (האישי) בקריירה שלהם, כך שנראה שלהיות שחקן שישי זה באמת סוג של התמחות.
ומה בנוגע לחריגים?
להבנתי הם מתחלקים לשלושה סוגים:
שחקן שישי צעיר
הסוג הראשון הוא שחקן צעיר שהצטיין. כמובן שאין לנו מה לבקר אותו על הצטיינותו בגיל צעיר כל כך, בין אם לא שיחזר את ההישג בהמשך דרכו (כן בן גורדון, אני מסתכל עליך), ובין אם נצפה ממנו לעשות זאת שוב בעתיד (כן טיילר הירו, אני מסתכל עליך).
האם עלינו להחשיב זכייה בגיל צעיר כמשפיעה יותר על הקבוצה מאשר זכייה בגיל מאוחר יותר?
תיאורטית כן, מאחר ושחקן בחוזה רוקי זול יותר מאשר החוזה הממוצע של שחקן איכותי בשנים המאוחרות יותר, כך שיחס התועלת/דולר של שחקן צעיר יהיה גבוה יותר, אבל הפרמטר המרכזי עבורנו הוא הישגי הקבוצה.
במקרה של בן גורדון ההישגים של שיקגו בעונת 2005 היו צנועים למדי – הדחה בסיבוב הראשון. קרוב לוודאי שהשפיע על התוצאות של שיקגו באותה עונה, אבל ההישגים של הקבוצה עצמה הם לא משהו שייחרט בזיכרונם של האוהדים, ולכן קשה יהיה להגן על הטענה שהוא "שחקן שישי משפיע", ובוודאי שלא נטען שהוא "המשפיע ביותר מאז ומעולם".
במקרה של טיילר הירו הישגי הקבוצה בתקופה שבה שימש שחקן שישי מרשימים יותר. בעונה בה זכה בתואר, 2022, מיאמי הפסידה רק במשחק השביעי בגמר המזרח, הישג נאה לכל דבר ועניין. גם בעונת 2020, שבה לא זכה בתואר, תרם הירו תרומה יפה לקבוצה שהגיעה לפיינלז. כך שלדעתי אפשר בהחלט לומר שהירו הוא "שחקן שישי משפיע". בשלב זה הקריירה הקצרה של הירו לא מאפשרת להתייחס אליו כמועמד לשחקן השישי "המשפיע ביותר מאז ומעולם", אבל אפשר לומר שאם טיילר, ומיאמי, ימשיכו להיות תחרותיים, יתכן שהוא יהפוך למועמד ראוי לתואר.
בסוגיית ההשפעה על הישגי הקבוצה נעמיק בהמשך הסדרה.
שחקן שישי "מזויף"
הסוג השני הוא שחקן ששימש כשחקן שישי רק לתקופה מוגבלת, ולטעמי לא משקפת, בקריירה שלו.
כך למשל מתברר שקווין מקהייל זכה בתואר השחקן השישי של העונה פעמיים, ב-84' וב-85'. מקהייל היה בן 26 ו-27, אבל תזכרו שאלו היו שנים בהן שחקנים השלימו 4 שנים בקולג', כלומר מקהייל עשה זאת בעונות הרביעית והחמישית שלו בליגה. כשזוכרים שהפורוורדים הפותחים של בוסטון באותן שנים היו לארי בירד וסדריק מקסוול, אין להתפלא על כך שמקהייל עלה מהספסל. אין לי סיבה לפקפק בכך שמקהייל אכן היה השחקן השישי הטוב בליגה באותן שנים, אבל עדיין לא אוכל לטעון ברצינות ש"קווין מקהייל הוא שחקן שישי לדוגמא".
מספיק מבט חטוף על הקריירה של ג'יימס הארדן, שנבחר לתואר השחקן השישי בעונת 2012 בשורות אוקלהומה, כדי להבין שגם הארדן אינו שחקן שישי לדוגמא. אמנם הארדן היה בן 22 בעת הזכייה, בדיוק כמו הירו, אבל הקריירה שלו המריאה למחוזות רחוקים מאד – MVP, מלך הסלים, שחקן חמישייה קבוע, אולסטאר קבוע, חוזה מקס, וכו' – שאינם מאפשרים, לדעתי, להתייחס אליו כשחקן שישי לדוגמא.
והדברים כוחם יפה גם בנוגע לצד השני של הקריירה – ביל וולטון בן ה-33 זכה בתואר השחקן השישי בעונת האליפות של הסלטיקס ב-86'. אז נכון שוולטון פתח רק בשני משחקים באותה עונה, אבל בחיאת – שבור, זקן, איטי, הכל נכון – זה עדיין ביל וולטון, ואי אפשר להצביע עליו כשחקן שישי לדוגמא.
סקירת הזוכים בתואר שגם נבחרו להיכל התהילה, להלן, מבהירה גם היא את העניין…
…השחקנים המודגשים בצהוב הם כוכבים, ובחירתם להיכל אינה קשורה רק, או אף בעיקר, לזכייתם בתואר השחקן השישי המצטיין, בעוד ששלושת האחרים הם, לטעמי, שחקן שישי "אמיתי". ואגב, בחירתם של האחרונים להיכל לא הייתה מובנת מאליה – קוקוץ' ומאנו נבחרו גם לאור הישגיהם מחוץ לליגה, ומאנו אמנם נבחר כפירסט באלוט, כלומר מיד כשחלף זמן מספיק מאז פרישתו, אבל קוקוץ' חיכה 15 שנים (?!?!?), ובובי ג'ונס, ללא קריירה בינלאומית, נאלץ לחכות 33 שנים… כלומר ג'ונס כלל לא היה קנדידט טבעי.
* נכון, מאחר וטרם פרש, הארדן טרם נבחר להיכל התהילה, אך הוא יגיע לשם. הטקס יקטע כאשר תימהוני מוקף כלבים יסתער על הבימה בניסיון לגזום את זקנו של השחקן, אבל שני שופטים גברתנים, וגננת צנומה אחת, ישתלטו על הברנש, והאירוע יסתיים ללא נפגעים.
שחקן שישי "מובחר"
החריג השלישי הוא הרלבנטי ביותר לענייננו כאן, ואנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס את ג'מאל קרופורד, הזוכה המבוגר ביותר בתואר, בגיל 35! שהוא גם הסגן של עצמו, עם זכייה בגיל 33! וכנ"ל ללו וויליאמס שזכה בגיל 32! לא לחינם ציינו אותם, ועוד נרבה לציין אותם בסדרה הזו – בניגוד ל"מזויפים" למיניהם, העובדה שג'מאל ולו-ויל הצליחו להיבחר בגיל חריג רק מחזקת את מעמדם כדוגמא לשחקן שישי. האם שניהם ייבחרו להיכל התהילה? לדעתי יש להם מקום שם, בדיוק בגלל ההצלחה שלהם כשחקן שישי, אבל נכון לעכשיו בבסקטבול רפרנס מעריכים את הסיכוי לכך כ-0%. נחיה ונראה.
אחוז משחקים בחמישייה
הממוצע הוא 14% מהמשחקים, והחציון נמוך ממנו במעט, עם 11% בלבד, אבל שניהם הרבה מתחת לסף העליון שהגדרנו (40%). עם זאת, כפי שניתן לראות בגרף להלן, גם כאן הפיזור בין השחקנים השונים משמעותי, ובעיקר שמתי לב שהעלייה בתחילת הגרף, בצד ימין, מתונה יחסית, אבל אחרי שהגרף מגיע לממוצע הוא מתחיל לטפס באופן חד יותר.
מה ניתן ללמוד מכך?
ראשית, שנראה שהליגה לא רגישה לאחוזי העלייה בחמישייה כפרמטר רלבנטי בשאלה מיהו שחקן שישי. יתכן והליגה מגדירה סף עליון מסוים, (אולי 50%?), כמו שעשינו גם אנחנו, אבל מי שמתחת לרף, בין אם הוא עלה בחמישייה ב-45% מהמשחקים ששיחק או ב-0% מהם, רשאי להתמודד על התואר שחקן שישי.
דוגמא יפה לכך הינם הצמד חמד שלנו, ג'מאל קרופורד ולו וויליאמס. בשלוש העונות בהן זכה ג'מאל בתואר, הוא עלה בחמישייה ב-35%, 6% ו-0% מהמשחקים בהם שיחק. הפרשים משמעותיים, אין ספק, ועם זאת, בכל שלושת המקרים הליגה השכילה להבין שללא קשר למספרים הללו ג'מאל הוא שחקן שישי. בשלוש העונות בהן זכה לו וויליאמס בתואר, הוא עלה בחמישייה ב-24%, 1% ו-0% מהמשחקים בהם שיחק, ושוב הפערים בהחלט גדולים, ושוב למרות זאת הליגה השכילה להבין שהבחור הוא שחקן שישי.
ובכל זאת, מדוע חלק מהזוכים מרבים לעלות בחמישייה ואחרים לא?
שאלה טובה, ואין לי תשובות טובות, אבל נראה לי שבחלק מהמקרים מדובר בשחקן שבהחלט כשיר לעלות בחמישייה, ולכן הוא עושה זאת כאשר יש צורך בכך. כך למשל בובי ג'קסון בסקרמנטו, אודום בלייקרס, מקהייל בבוסטון וכמובן גם מאנו בסאן אנטוניו, לא נפלו משחקנים שעלו בחמישייה, ולכן טבעי שימצאו את עצמם בחמישייה אם וכאשר הנסיבות מחייבות זאת, ולעתים, מה לעשות, הנסיבות אכן מחייבות זאת. וכאשר הנסיבות אינן מחייבות זאת, שזה כנראה ברוב המקרים, השחקן עולה מהספסל. בסופו של דבר אחוזי העלייה מהספסל, שהרבנו לעסוק בהם בפרק הראשון, נראים לי פחות קריטיים ממה שחשבתי בראשית המחקר.
מאותה סיבה אני חושב שבפרמטר הזה אין כל כך מה ללמוד מהחריגים – שלושה שחקנים שעלו בחמישייה ב-3-4% בלבד יותר מהסף העליון שהגדרנו, הם בגדר חריג סביר.
מספר משחקים בעונה
זהו הפרמטר הכמותי השני שהגדרנו קודם לכן, וגם כאן מתברר שהממוצע גבוה מאד, 75 משחקים בעונה, והחציון גבוה אף יותר, 79 משחקים! ואין זו הפתעה שהרוב המכריע של הזוכים נמצא מעבר, ואף הרבה מעבר, לסף התחתון שהגדרנו.
מה ניתן ללמוד מכך?
אולי שהליגה מעריכה את התרומה המצטברת של השחקן לאורך העונה כולה, ואולי, מזווית אחרת, שככל שהעונה מתקדמת הקבוצה "רואה כי טוב" ונותנת לשחקן לשחק בכל הזדמנות, וגם השחקן, מצידו, אולי רוצה לשחק בכל הזדמנות על מנת להראות את ערכו, ואולי אף על מנת לזכות בתואר השחקן המצטיין בסוף העונה.
וגם במקרה הזה אין כל כך מה ללמוד מהחריגים – שני שחקנים עם 59 משחקים בעונה, כלומר ש"פיספסו" את הסף במשחק אחד בלבד, ושחקן אחד עם 50 משחקים אבל במהלך העונה המקוצרת של 1999, הם לגמרי בגדר הסביר.
מספר דקות בממוצע למשחק
בפרמטר זה דווקא יש הבדל משמעותי בין המודל התיאורטי שגיבשנו לבין הנתונים של הזוכים בתואר – אנחנו הגדרנו בין 20 ל-30 דקות, בעוד שהממוצע בקרב הזוכים הוא 29 דקות, והחציון הוא 30 דקות. מספר הדקות הגבוה ביותר הוא 34 דקות, כלומר ההפרש מהסף העליון שלנו אינו עצום, אבל עדיין, כמעט חצי מהזוכים נמצאים מעל הסף העליון שהגדרנו, ו-35 דקות הן, כמו שנוכחנו לדעת כשבדקנו את הפרמטר הזה בליגה כולה, הסף העליון של כמעט כל שחקני הליגה (למעט 20 שחקנים יוצאי דופן המשחקים למעלה מ-35 דקות).
מה ניתן ללמוד מכך?
שכנראה שהליגה פחות רגישה למספר הדקות המקסימלי של השחקן, ואם מחברים זאת לחוסר הרגישות שזיהינו קודם בנוגע לאחוזי העלייה מהספסל, אזי אפשר לתהות מה בעצם מפריד בין שחקן שישי לבין שחקנים אחרים? רק העובדה שהשחקן שישי הוא שחקן שלא עולה בחמישייה ביותר מ-50% מהמקרים? לא ברור.
סיכום פרק 2
בפרק זה התמודדנו עם המרכיב האיכותי באמצעות רשימת הזוכים בפרס השחקן השישי של העונה; סקרנו את הסיפור היפה של השחקן השישי בקליפרס של העשור הקודם; בחנו את פיזור הגילאים של הזוכים; הפרדנו בין שחקן שישי אמיתי, צעיר, מובחר ו"מזויף"; וכשבדקנו את המדדים הכמותיים שגיבשנו בפרק הראשון, התרשמנו שהליגה יותר סובלנית מאיתנו, ומקבלת שחקנים ששיחקו עד כ-50% מהמשחקים בחמישייה, אם לא יותר, וגם שחקנים ששיחקו למעלה מ-30 דקות במשחק.
בפרק הבא נמשיך בסקירת נתוני הזוכים בתואר השחקן השישי, נשווה אותם לממוצע בליגה כולה, נסמן מאפיינים שונים של הזוכים, נשרטט פרופילים שונים, ונצביע על הבדלים ביניהם.
מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק
פינגבק: "השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 1 – מיהו שחקן שישי? / מאנו – Hoops
Yinon Yavor
6 מרץ 2023 07:05:17הי.
עוד לא קראתי את הנוכחי אבל שכחתי לשאול משהו בעקבות הפוסט הקודם:
כמה שחקנים יצא לך שעומדים בקריטריונים? הקורא התמים יכול להאמין שאם יש 30 קבוצות שמשחקות בכל עונה, אז יהיו 30 שחקנים שישיים.
האם זה מה שיצא לך? לא זוכר שרשמת שם כמה שחקנים עומדים בקריטריונים
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
6 מרץ 2023 07:15:30לא בדקתי, בדיוק בגלל שיש, פוטנציאלית, הרבה שחקנים שיכולים להתאים. אני כן בודק את הקריטריונים האלה בפוסט הזה על רשימת הזוכים.
Yinon Yavor
6 מרץ 2023 07:23:22אבל לא סביר שיהיו 12 שחקנים שישיים בעונה. זה אומר שמשהו בקריטריונים שגוי. גם 80 נשמע מופרך לחלוטין. לדעתי זה מדד מצוין לבדוק האם הקריטריונים שלך שפויים והגיוניים
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
6 מרץ 2023 07:31:16אני חושב שאני לא מבין למה אתה מתכוון – איך הגעת ל-12 או ל-80? בכל מקרה, הקריטריונים שם כדי להגיד לנו מי יכול להיות שחקן שישי, זה לא אומר ש**כל** מי שעובר את הקריטריונים הוא שחקן שישי, אלא ש*רק* מי שעובר את הקריטריונים יכול להתאים, וגם זה מתברר כלא מדויק בפוסט הזה.
Yinon Yavor
6 מרץ 2023 07:48:06תודה. זה הגיוני יותר.
חשבתי שבניית הקריטריונים בפוסט הקודם נועדה לסנן את מי שאינו שחקן שישי ולהישאר עם קבוצת מחקר ספציפית שאותה בודקים
Yinon Yavor
6 מרץ 2023 07:30:53תודה על עוד פוסט נהדר.
אני חשבתי שאפשר להיעזר בנתוני ההצבעות לשחקן השישי, ולא רק לזוכה.
ככה אתה מייצר מין "ניקוד מצטבר" של שחקן, שגם אם לא זכה בתואר באותה שנה, עדיין מקבל קרדיט על הצטיינותו היחסית
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
6 מרץ 2023 07:35:36אתה צודק, לא חשבתי על זה, אבל אני נוטה להאמין שזה נפתר בדרך אחרת.
Berch
6 מרץ 2023 09:29:10טור תענוג מאנו….
אני מחכה לראות איך אתה מצייר את המטרה מסביב לג'ינובילי האליל
🙂
asaf
6 מרץ 2023 10:30:42נהדר מאנו. הסברים טובים .
מנחם לס
6 מרץ 2023 17:03:59ממש עבודת תיזה לתואר M.A. השקקעה נהדרת. השם של ג'מאל קראופורד מופיע כמועמד איזה 10 שנים. קרב ענקי בין ג'ינובלי לקראופורד. תודה ענקית על השקקעת זמן רב ואינטיליגנציה גבוהה
The Pro
6 מרץ 2023 19:22:27סליחה אבל אין מה להשוות לקרופורד,
מאנו ג'ינובילי היה ברוב שנותיו שחקן חמישיה שפתח על הספסל על חשבון נגרים בדמות מייקל פינלי או ברוס בואן.
כל אמריקאי נייטיב אחר ברמה שלו לא היה מקבל את זה.
The Pro
6 מרץ 2023 19:35:24מה שמשותף לרוב הנבחרים בבחירת השחקן השישי היא שפרט לקוקוץ',ג'נובילי וטרי רובם מגיעים מקבוצות מפסידות
ואף פעם לא הגיעו להישג קבוצתי פרט לקילמוטרז' הגבוה שלהם. הרבה יותר קל להביא מספרים מנופחים בקבוצות גרועות במיוחד בנבא שך היום. תשאל את וויל ברטון שעשה מזה קריירה,
כמובן שכדי לעלות את הסנטדרט צריך להוסיף גם את האספקט הזה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
6 מרץ 2023 19:43:30חד משמעית. נעמיק בזה בהמשך, בעיקר סביב שאלת ההשפעה. כלומר לא מספיק להיות שחקן טוב אלא צריך שהקבוצה תגיע להישגים, ושלשחקן יהיה חלק בכך.
אשך טמיר המקורי
7 מרץ 2023 06:55:20אבחנה יפה
ירון, החלום
6 מרץ 2023 21:57:23בס"ד
תודה רבה, ניתוח מרתק, מחכה לחלק הבא.
Havlicek stole the Ball
6 מרץ 2023 22:17:20מאנו, נהדר!
אפשר לינק לאמאזון עבור הזמנת הספרים?
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
7 מרץ 2023 05:16:58ידעתי שתשאל, והמשלוח כבר בדרך אליך
😉
נועמיקו
7 מרץ 2023 01:52:50תודה מאנו, פושט נהדר ומהנה!
.
איפה אפשר לתרום ליד דוד עמנואל?
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
7 מרץ 2023 05:18:31:-)))))
אשך טמיר המקורי
7 מרץ 2023 07:08:03תודה מאנו, מחכה כבר לתוצאות הסופיות ולקולות הימאים.
אישית אף פעם לא התלהבתי מסתם סקוררים מהספסל כמו קרופורד ו-וויליאמס (הדגמים הקלאסיים של השחקן השישי), שמספקים הרבה סטט' בזמן קצר אבל לאו-דווקא תרומה ממשית לנצחונות.
מעדיף את הדגם של מאנו, שמספק השראה, ווינריות, ותרומה בכל חלק סטטיסטי וגם כאלה שלא רואים בדף.
נראה שזה הדגם הפחות נפוץ בזוכים, וחבל.
אמנה מביניהם את מאנו, טרי, שרמפף, קוקוץ', וולטון, מקהייל – חלקם שיחק מספר דקות ניכר מכדי להיות "שישיים קלאסיים", וחלקם כאמור שחקני חמישייה קלאסיים ששיחקו מהספסל מוקדם / מאוחר בקריירה.
אני חושב שהצטמצמות לנבחרים בלבד תגביל מאוד את המבט.
צריך ליצור קריטריונים (לאו דווקא סטטיסטיים) משלנו ומבט כולל, גם על שחקנים שלא זכו.
אהבתי את הבדיקה שלך, לראות אם אני אכן קורא… 😉
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
7 מרץ 2023 07:58:32כל מילה. נעמיק בזה בהמשך הסדרה.
פינגבק: "השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 3 – נתוני הזוכים בתואר / מאנו – Hoops
דני האדום
8 מרץ 2023 11:47:11אלפחורס מבית סבתא חייבים להיות מצופים בשוקולד סליחה. ובטח לא בקוקוס כמנהג הישראלי ..עיין ערך אלפחורס "האוונה "
עניין אחר. הסטטיסטיקה באמת מרשימה אבל אולי שחקן שישי זו בכלל תכונה "התרשמותית"
או סיאה. שייכת יותר לתחום האמנות מאשר הפיזיקה? אולי. אני רק שואל . למשל ויני גונסון בשעתו כולם קראו לו השחקן השישי אפילו צאק דיילי המאמן שלו והוא עצמו עשה מזה קריירה . למשל פטרוביץ בפורטלנד .ואיגודאלה? ובובי גונס האגדי ואפילו ביירון סקוט בתקופה שהיה מחליף של גמאל ווילקס האגדי לא פחות בלייקרס או קליף לווינגסטון של הבולס ?
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
8 מרץ 2023 12:47:28צודק במאה אחוז (בעניין השחקן השישי, באלפאחורס אני פחות מבין…) – נעסוק בשחקנים שלא זכו, אבל הם בהחלט מועמדים, בפרק 5, כולל חלק מהשחקנים שציינת.
פינגבק: "השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 4 – השפעה על הישגי הקבוצה – Hoops
פינגבק: "השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 5 – שחקנים שלא זכו בתואר – Hoops
פינגבק: "השחקן השישי המשפיע ביותר מאז ומעולם" 6 ואחרון – שלבי ההכרעה – Hoops