הנה. אנחנו כאן. במרחק נגיעה מהתקופה הכי מסקרנת בשנה. השבוע השני של חודש מרץ מסמן את סיום העונה הרגילה בכדורסל המכללות, עם סיומם של טורנירי הקונפרנס הגורליים. כעת, אפשר להגיד שהדבר הרנדומלי, המטורף והאינטנסיבי שקרוי "העונה הרגילה במכללות" כבר מאחורינו (כמעט). הגיע הזמן, אומרת אימי, לשאת את עינינו לדבר האמיתי:

ראשית, האות לתחילת הטירוף תינתן ביום ראשון הקרוב, הלוא הוא סלקשיין סאנדיי, בו הועדה שאנשים אשכרה אוהבים תתכנס ותציג את הגביע הקדוש של כל מהמר ספורט- הבראקט לריקוד הגדול. לפני שנפצח במסורת אתגר הבראקטים של הופס, אנחנו צריכים להרכיב את המשקפיים הגדולים כדי שנוכל להביט ממעוף הציפור על עונת הקולג'ים הארוכה שעברנו (3 חודשים קסומים). בואו נעשה סיכום עונה אלטרנטיבי ונחלק תארים לקבוצות שקפצו מהמסך, באופן כזה או אחר, בעונת 2022-23 של הקולג' באסקטבול:

*כדי להתכונן לטורניר, נחלק את הפרסים לקבוצות שלא דיברנו עליהן בהרחבה העונה ושטובות מספיק כדי להשתתף בו.

הקבוצה המפתיעה: קנזס סטייט ווילדקאטס (23-7 כללי, 11-6 קונפרנס, מקום 4 בביג 12)

אחרי עוד עונה כושלת לחבורה בצד הסגול של קנזס, האנשים בחלונות הגבוהים החליטו להרעיד את הספינה. ברוס וובר, המאמן ב-10 השנים האחרונות (באמתחתו 5 הופעות בטורניר, העפלה אחת לעלית 8), נשלח הביתה לאחר כבוד והוחלף בעוזר מאמן מביילור, בחור חסר ניסיון בשם ג'רום טאנג. הפורוורד מפלורידה, קאיונטה ג'ונסון, שעבר מספר פציעות טראומטיות ושיחק 5 משחקים בשתי העונות האחרונות, נאסף מהשאריות של הטראנספר פורטל. התמהיל המוזר הזה, שכלל גם את הגארד הנמוך הכי טוב שתראו בענף, מארקיז נוואל, רץ כל הדרך ל-14 ניצחונות מ-15 המשחקים הראשונים והשוואת מספר הניצחונות מהעונה שעברה בשבוע הראשון של ינואר (!). מי שדורגה אחרונה בקונפרנס בסקר הפריסיזן עשתה קמפיין פשוט חלומי. ספק אם מישהו- מאמנים, שחקנים ואפילו אוהדים בקמפוס במנהטן (קנזס), דמיין שהווילדקאטס שלהם היו מנצחים את ביילור וטקסס (במשחק פסיכי שנגמר 116-103) בחוץ ואת הדרבי של המדינה בבית, כשהג'ייהוקס יורדים מובסים לאחר הארכה מותחת. החבורה של טאנג עבדה קשה במשך כל השנה כדי למצב את עצמה כאחת שתוכל לכפות משחק צמוד על כל יריבה- וזה מקום מסוכן להיות בו עבור פייבוריטיות.

הקבוצה שתהיה הכי מסוכנת כאנדרדוג: גונזאגה בולדוגס (26-5 כללי, 14-2 קונפרנס, מקום שני ב-WCC)

הקבוצה מספוקיין, וושינגטון אמנם איבדה את אליפות העונה הסדירה בקונפרנס החוף המערבי לסיינט מארי'ס הנהדרת (אולם שתיהן סיימו באותו מאזן), אך משהו אומר לי שמארק פיו והחבר'ה שלו לא לקחו זאת ללב. הישג השיא של פיו בקבוצה הוא הפסד בגמר (פעמיים!) וסביר להניח שהבולדוגס מעדיפים לבוא מלמטה הפעם (הפרשנים חוזים להם את המקום ה-3 באיזור שלהם) במקום להגיע כקבוצה הכי טובה בקולג'ים וליפול בצורה טראגית (2021 למשל). ההגנה הבינונית שלהם (88 באמריקה) היא זניחה למדי עקב ההצטיינות שלהם בצד השני של המגרש- הבולדוגס קולעים 123.9 נק' ל-100 פוזשנים, הנתון הטוב ביותר במכללות ביי פאר. 37.8% מהטריצות שלהם צוללות פנימה, כשראסיר בולטון (40.2%) והטראנספר מאלקיי סמית' (50%!) רושפים אש מבחוץ. גם ג'וליאן סת'רוטר מסוכן מאוד מכל טווח וכוכב הקבוצה דרו טימי, שהודיע שלא יחזור לקמפוס בשנה הבאה, נותן את עונתו הטובה והשקטה ביותר. אם הם ימנעו מאפסט בסופ"ש הראשון, רק חכו ותראו איזה צרות הם יעשו בסופ"ש השני.

קבוצת המיד מייג'ור שלא תרצו להמר עליה בבראקט שלכם: סאן דייגו סטייט אצטקס (24-6 כללי, 15-3 קונפרנס, מקום 1 במאונטיין ווסט)

כל שנה אותו סיפור עם הקבוצה הזאת. מנובמבר עד תחילת מרץ הם עובדים קשה, כמו ילד קטן שהלך לים ובונה ארמון מפואר בחול. ההגנה הקשוחה (93.9 דפנסיב רייטינג, 11 במדינה) היא סימן ההיכר שלהם, בניצוחו של הסופר-סיניור ניית'ן מאנסה, אחד ממגני הטבעת הטובים ביותר בכל הענף. אבל כשאמצע מרץ מגיע ומתחילים לשחק על כל הקופה, האצטקים הולכים הביתה עוד לפני שהגזלן אומר "אני הולך!". עבדכם הנאמן בלע את הפיתיון בשנה שעברה והימר עליהם (מבעוד מועד) שידיחו את קנזס בסיבוב השני ובסוף כולנו יודעים מי גזרה את הרשתות בתחילת אפריל. אם נדייק, סאן דייגו סטייט אפילו לא הגיעה למאצא'פ המיוחל מול הג'ייהוקס כשנפלו לקרייטון בסיבוב הראשון. שנה קודם לכן הם הפסידו לסירקיוז כפייבוריטים וב-2018 גם לא עברו את הסיבוב הראשון (אולם קיבלו את יוסטון הלוחמנית והעדיפה). בסופו של יום, ב-6 השנים של בריאן דוצ'ר בסאן דייגו, קבוצתו מעולם לא עברה את הסיבוב הראשון. לפי התחזיות הם יקבלו את המקום ה-6 השנה באיזור ואם קבוצה מסוכנת תאייש את המקום ה-11 שישחק נגדם, אני אהמר על ההפתעה בלב שלם.

הקבוצה הכי נפיצה: ביילור ביירס (22-9 כללי, 11-7 קונפרנס, מקום 3 בביג 12)

נדמה שהקבוצה האהובה עלי הפכה את עורה לחלוטין השנה. הדובים של סקוט דרו אימצו לעצמם זהות הגנתית מובהקת לאורך השנים, אך העונה הם מחזיקים בהתקפה השנייה הכי טובה ב-D1, עם אופנסיב רייטינג של 121.6. נדבך מרכזי בהתקפה המצוינת הזו הוא יכולת הקליעה מדאונטאון- ביילור לוקחת 45% מהזריקות שלה מאחורי הקשת (מקום 26 במכללות, ביי פאר הגבוה ביותר בקדנציה של דרו) וקולעת 36.8% מכובדים מהניסיונות הללו (מקום 44 בקולג'ים). רק שלושת הגארדים, קאיונטה ג'ורג', אדם פלאגלר ואל.ג'יי קרייר קלעו 221 שלשות העונה, יותר מ-149 קולג'ים אחרים גם יחד! הקבוצה מוואקו (זאת לא בדיחה), טקסס אמנם לא הייתה הגורם המשמעותי ביותר במאבק על התואר בביג 12 (שהוא, להזכירכם, מרחץ דמים על בסיס חצי-שבועי והקונפרנס הכי חזק בפער מגוחך מהביג 10 ומהשאר), אך 11 ניצחונות ב-15 האחרונים החזירו אותה לתמונה ואם היא הייתה מנצחת את קנזס בחוץ לפני שלושה שבועות, המרוץ לאליפות היה צמוד אף יותר. זאת לא ביילור שלמדנו להכיר (ובמקרה שלי, גם לאהוב), אך ישנן דרכים רבות לנצח משחקים ובהינתן קליעה יציבה במרץ, הדובים יכולים להגיע רחוק, אפילו למעמדים שהם היו בהם לפני שנתיים.

הקבוצה עם סימני השאלה הגדולים ביותר/הפער הגדול ביותר בין רצפה לתקרה: ארקנסו רייזורבאקס (19-12 כללי, 8-10 קונפרנס, מקום 9 ב-SEC)

אתם בטח מסתכלים על המאזן של ההוגס וחושבים לעצמכם: "יהלי, אתה חושב שקבוצה עם מאזן קונפרנס שלילי ובלי ניצחונות מרשימים מדי (אם תעיפו מבט על הרזומה) טובה מספיק כדי להעפיל לדבר האמיתי?". התשובה היא כן ואפילו מהדהד, לו רק יכלו לנצח את משחקי החוץ המותחים שלהם בביילור, טקסס A&M (שסיימה שנייה בקונפרנס שלהם) וטנסי. כשאני מתבונן בסגל של קואוץ' אריק מאסלמן, מבול של סימני שאלה מופיע במחשבותי: האם אחד מבין ניק סמית' ג'וניור (גארד סקורר ופרשמן מוכשר) או ריקי קאונסיל (סקורר סופר ייחודי ואקספלוסיבי) יכול להוביל את הקבוצה ביעילות ולהפוך משחקים צמודים לניצחונות של הרייזורבאקס? האם אנת'וני בלאק, ווינג פרשמן עם סייז גדול ופליימייקר סופר מגוון, יוכל להיות היד היציבה שמובילה את הכדור (כרגע הוא מאבד יותר מדי)? האם תאומי המגדל, מאקהי ומאקהל מיצ'ל, יכולים לתת מספיק התנגדות ומלחמה בצבע לגבוהים מוכשרים כמו אידי, טימי, ג'קסון דייויס ואחרים? תשובות יתקבלו מסוף השבוע הבא והלאה.

הקולג' הישראלי- סיכום העונה של נציגינו ב-D1:

למספר 7 יש משמעות עמוקה בהיסטוריה היהודית: יום השבת הוא היום השביעי בשבוע, למנורה (המקורית!) בבית המקדש היו שבעה קנים ושניים משלושת הרגלים (פסח וסוכות) נפרשים על פני שבעה ימים. המספר המיסטי הזה אפילו מתקשר לחג הפורים שנחגג השבוע: המשתה שאחשוורוש ערך בתחילת מגילת אסתר נמשך שבעה ימים.

אז איך כל זה קשור לקולג' באסקטבול, אתם שואלים? כי העונה, 7 שחקנים באו כל הדרך מארץ הקודש כדי להגשים את החלום האמריקאי שלהם בדיוויזיה הראשונה וכולם, לכל הפחות, נמנו על סגל המכללה בה למדו. חלקם התייבשו על הספסל, אחרים התברגו במקומות מכובדים ברוטציות שלהם ואחד לא שיחק כלל בגין נסיבות שונות ומשונות. נסקור את העונה שהייתה לישראלים שמייצגים אותנו בכבוד בניכר לפי חלוקה לטירים (דרגות, אם תרצו):

אזכור כבוד:

זה לא היה הספתח לו פילל שחר לזר (ניו מקסיקו סטייט אגיז). הגארד האשדודי אפילו לא התלבש פעם אחת לזכות הקבוצה שהחזיקה במקום ה-13 בקונפרנס ה-WAC אך סיימה את העונה מוקדם מאוד בנסיבות מצערות: לפני מספר שבועות התגלתה שערוריית מין בקבוצה שלו והקולג' ביטל את שארית העונה שלהם במיידי. בראיון שנערך איתו כמה ימים לאחר מכן, לזר אמר שהוא לא ויתר על כדורסל המכללות וכולי תקווה שימצא קבוצה קצת פחות כאוטית לעונת 2024.

חיממו את הספסל:

גם ג'ובאן זלינבבה (נורת'ווסטרן סטייט דימונס) עבר שנה מאכזבת, אולם בנסיבות אחרות. הווינג הגיע לעונה אחרי 3 שנים בהם היה שחקן רוטציה סולידי עבור הדימונס, אך נמחק לגמרי מהרוטציה השנה וראה פרקט ב-10 משחקים בלבד, בהם קלע 8 נק' במצטבר. הסיבה לכך היא ככל הנראה החלפת מאמן- מייק מקונת'הי, הקואוץ' שהאמין בבן של אנדריי האגדי, סיים את עבודתו בקיץ האחרון לאחר 23 שנים בקבוצה! קורי גיפסון נבחר לאיש שיאייש את הקווים בעידן החדש של המכללה ולא ממש נתן אשראי לסיניור, בלשון המעטה. הדימונס רשמו עונה נהדרת עם מאזן 21-10 חיובי וכעת במקום השני בקונפרנס הסאות'לנד (שהוא אגב, הקונפרנס השלישי הכי חלש ב-D1) אז עושה רושם שמעמדו של גיפסון יציב בהחלט. בהנחה שירצה להמשיך לשנה חמישית, שווה לו לחשוב על הטראנספר פורטל.

עוברים לניוארק, ניו יורק, שם אייל ננקין (NJIT היילנדרס) היה השחקן האחרון ברוטציה של קבוצתו. הסופמור ניסה לבנות על העונה שעברה, בה קיבל הזמנות יקרה ברוטציה במשחקי הקונפרנס האחרונים אולם לא הצליח לעבור את מחסום 3 הנקודות באף אחד מהם. כתוצאה מכך, העונה הוא לא עבר כלל את המחסום הזה בסך הכל, כשהנקודות היחידות שלו נקלעות במשחק חסר חשיבות מול סיינט אליזבת' (קולג' שאפילו לא ברמת ה-D1). הפורוורד טעם את הפרקט למשך 31 דקות תמימות העונה, מספר שהשחקנים הבכירים בכל קבוצה עוברים במשחק אחד בלבד. קשה לומר כל דבר אחר על העונה שלו חוץ מצעד אחורה.

מהרגע שירין חסון (קונטיקט האסקיז) ביטל את התחייבותו לדנבר והתחייב מחדש לקונטיקט, הוא ידע שדקות משחק הן לא דבר שהוא יראה. בזמן שההאסקיז נלחמו בביג איסט המתחזק, חסון לקח את השנה הזאת כשנת התחשלות במלוא מובן המילה. בראיון שנתן לערוץ הספורט לא מזמן, הוא ציין את רמת המתקנים בקמפוס בסטורס, ששיחקו תפקיד משמעותי בחיזוק הגוף שלו. צריך לזכור שהפורוורד הכישרוני שיחק אשתקד בנוער של ראשון לציון (חגג 18 קצת לפני תחילת העונה) ולדעתי השנה הזו, שבה התאמן והתרגל לסגנון המשחק האמריקאי תשבח אותו בטווח הארוך. הנער קיבל טעימה מהרמה ב-8 הדקות שלו על המגרש העונה שנפרשו על 7 משחקים ועדיין מחכה לנקודה הראשונה שלו ב-NCAA. נאחל לו הרבה כאלה בשנת הסופמור.

קיבלו מספר הזדמנויות אך לא יותר מכך:

הוא אמנם לא ישראלי (עדיין?), אבל בן שטוצלברג (קרייטון בלוג'ייז) יכול למצוא את עצמו ברוטציה של החבורה מאומהה בשנה הבאה. הגארד המוכשר קיבל הזדמנויות אמיתיות ב-4 משחקים (מעל 9 דקות בכל אחד מהם) ותרם בהם 21 נקודות בסה"כ. 13 מהן הגיעו בבלו-אאוט על הולי קרוס האיומה (328 במכללות באותו הזמן), ההופעה הטובה ביותר בעונה של הפרשמן. במשחקי הקונפרנס הוא לא שותף יותר מדי (12 דקות במשחק השיא מול מארקט, סיים ללא נקודה) אבל כמו שאמרתי בהתחלה, גרג מקדרמוט יכול להשתמש בו כשחקן קבוע ב-2024.

עוד שחקן שרשם מגמת ירידה העונה הוא מיכאל מושקוביץ (פנסילבניה/פן קוויקרס, לא להתבלבל עם פן סטייט נייטני ליונס). אשתקד, הפורוורד המגוון פתח בחמישייה בקביעות במשחקי האייבי (לא ג'יידן) ליג, תפקיד שהלם את הנטייה שלו לאקטיביות הרחק מהכדור- ריבאונדים בשני הצדדים, מסירות חכמות, מהלכי אנרגיה, יו ניים איט ומושקוביץ עושה את זה. הכל חוץ מלקלוע. עברה לה שנה והמאמן החליט להוריד את הסיניור לספסל, מהלך שאפקטיבית חיסל את מעמדו ברוטציה. לפעמים הוא קיבל את הדקות, לפעמים לא (גם בגלל בעיית עבירות) אולם בשני המקרים לא הצליח לשים את העור הכתום ברשת: מתוך 21 משחקים בהם עלה לפרקט, מושקוביץ עלה על לוח הקלעים רק בשישה מהם. כן כן, הוא לא קלע נקודה ב-15 משחקים שונים העונה! על אף שהוא לא מצטיין בלקלוע כידוע לכולם, הנתון הזה מסמן כמה התפקיד מהספסל אינו מתאים לו. שיאו העונתי בנקודות הוא 10 סבירות מול לאפייט בנון-קונפרנס.

היוו חלק אינטגרלי מהרוטציה כשחקני ספסל:

לא מדברים עליו מספיק, אבל רזיאל חיון (מנהטן ג'אספרס) הציג שנת פרשמן סולידית מאוד, בטח בהתחשב בתפוקה של שאר חבריו הישראלים לליגה. הקליעה שלו מבחוץ לא יציבה מספיק (20/66, 30.3%) אך ההתפוצצויות היו מרהיבות- 13 נק' (4 שלשות) מול פרובידנס בחוץ, במשחק הקשה ביותר של הקבוצה העונה (ועל אף התבוסה ב-40 הפרש) ומיד לאחר מכן שיא קריירה של 16 מול בראיינט (שם משחק דאג אדרט הזכור לטוב מסיינט פיטר'ס, סנסציית הטורניר שעבר). במבט כללי, האילתי הוא שחקן שלשות והגנה סביר שקיבל דקות משמעותיות כמעט בכל משחק העונה ואפילו פתח בחמישייה בתשעת משחקיו הראשונים בקריירת ה-NCAA. יש למה לצפות בשנה הבאה.

השחקן היחיד שכתבתי עליו העונה, כחלק מהפוסט על קבוצתו בכללי, זה האחד והיחיד עמנואל שארפ (יוסטון קוגארס). שארפ יזכה להיות הישראלי היחיד שלוקח חלק (טפו טפו טפו) בריקוד הגדול השנה, הראשון שעושה זאת מאז איגור קולשוב לפני מספר שנים אם אני זוכר נכון. מאז שדיברנו עליו ב-11 בינואר, הקומבו גארד המשיך לבסס את מעמדו כשחקן סיוע חשוב מהספסל של קואוץ' סמפסון ואף רשם משחק שיא בקריירה עם 18 נק' (4 שלשות) מול UCF (מכללת סנטרל פלורידה, טאקו פול האלמותי הוא אחד מבוגריה) בחוץ. מאז הוא ממשיך לירות מבחוץ, לעיתים ללא הכרה: 1/11 מדאונטאון במצטבר בשלושת המשחקים האחרונים עבור הבן של דרק. זה הוריד את האחוזים שלו מהטווח ל-35.8% בלבד, מעל הממוצע בקולג'ים אך לפני הסלאמפ הזה הוא היה על 39.2%. נחזיק אצבעות שישבור את קיר הפרשמן בו נראה שנתקל לאחרונה ויתעלה לגבהים חדשים, בהם לא ראינו שחקן מארץ הקודש כבר המון זמן.

דירוג AP מעודכן (שבוע 17, 6.3.23):

1. יוסטון קוגארס (-)
2. UCLA ברואינס (2+)
3. קנזס ג'ייהוקס (-)
4. אלבמה קרימסון טייד (2-)
5. פרדו בוילרמייקרס (-)
6. מארקט גולדן איגלס (-)
7. טקסס לונגהורנס (2+)
8. אריזונה ווילדקאטס (-)
9. גונזאגה בולדוגס (1+)
10. ביילור ביירס (3-)
11. קונטיקט האסקיז (3+)
12. קנזס סטייט ווילדקאטס (1-)
13. וירג'יניה קבאלירס (-)
14. מיאמי הוריקיינס (2+)
15. אקסבייר מוסקטירס (4+)
16. סיינט מארי'ס גאלס (1+)
17. טנסי וולונטירס (5-)
18. טקסס A&M אגיז (6+)
19. אינדיאנה הוז'יירס (4-)
20. סאן דייגו סטייט אצטקס (2-)
21. דיוק בלו דווילס (כניסה חדשה, לראשונה זה 8 שבועות)
22. TCU הורנד פרוגס (-)
23. קנטאקי ווילדקאטס (-)
24. קרייטון בלוג'ייז (כניסה חדשה, לראשונה זה שבועיים)
25. מיזורי טייגרס (כניסה חדשה, לראשונה זה 9 שבועות)

הבאות בתור (לפי סדר ההצבעה): אורל רוברטס גולדן איגלס, פלורידה אטלנטיק אוולס, יוטה סטייט אגיז, פרובידנס פראיירס, איווה סטייט צייקלונס, נורת'ווסטרן ווילדקאטס, ווסט וירג'יניה מאונטיינירס, טולדו רוקטס, פיטסבורג פאנתרס, צ'ארלסטון קוגארס, מישיגן סטייט ספרטאנס, וירג'יניה קומונוולת' ראמס, בויזי סטייט ברונקוס, איווה הוקאייז, USC טרוג'אנס, ואנדרבילט קומודורס, מרילנד טראפינס, ממפיס טייגרס, ארקנזו רייזורבאקס, נורת' טקסס מין גרין, דרייק בולדוגס