אחרי שהסתלבטנו קלות (או כבדות) על בית א׳, נשאר במזרח, שהוא בעצם המערב כי בייסבול, ועל כן המצפן מכוון לאמריקה. בית ב׳ הוא סוג של תיקון, בית שמורכב רובו מנבחרות שבאמת שייכות לאזור בו הן משחקות, דהיינו יפן, המארחת, האלופה האולימפית והמדורגת ראשונה בעולם, קוריאה, סין, אוסטרליה (שכנה, לוקח) וצ׳כיה שנמצאת באסיה כמו שישראל נמצאת באירופה, אבל היה חסר מקום אז יאללה, סעו לטוקיו. דבר נוסף שיש לציין, הוא שמדובר באחד הבתים היותר הומוגניים מבחינת היחס בין שחקנים המשחקים במדינה, שחקנים שהם אזרחי המדינה המיוצגת שמשחקים בארה״ב ואמריקנים שמשתתפים בנבחרת כי אפשר. ושוב צריך לציין, אלה חוקי הטורניר, מי שיכול, לבריאות. זה גם מאפשר ליותר שחקנים מהמייג׳ור ליג לשחק בטורניר, גם מעלה את הרמה הממוצעת של כל נבחרת, וגם מקדם את הנבחרת במדינה שלה. פה ספציפית מדובר בשתי נבחרות שלא צריכות טובות כי הבייסבול הוא הספורט הלאומי שלהן, שמה שנקרא, הגיעו בזכות ולא בחסד, ועוד שתיים שנחשבות ליעדים אסטרטגיים של הMLB. זה לא אומר שמדובר בבית חזק, חס וחלילה, אלא ששתי נבחרות פה הן מהשורה הראשונה של הבייסבול העולמי, ושלוש האחרות יתעסקו בעיקר בלנצח זו את זו ובשאיפה לא להפריע יותר מדי.

בית ב׳ ישוחק כולו באצטדיון הTokyo Dome, המכה של הבייסבול היפני וביתם של היוקיהירו ג׳איינטס. האצטדיון המכיל כ45,000 (אם כי כנראה שלא יותר מכ20,000 יותרו להכנס עקב תקנות קורונה) נפתח בשנת 1988 ומאז נחשב לאצטדיון הלאומי של יפן. האצטדיון סגור ומקורה והגג לא נפתח, ולכן הדשא בו סינתטי. בנוסף למשחקי בייסבול (מקומיים, בינלאומיים ואפילו של המייג׳ור ליג) מאחר הטוקיו דום גם אירועי ספורט אחרים, כמו למשל משחקי פוטבול, והוא האצטדיון שמארח את ה-אירוע של ההיאבקות היפנית, Wrestle Kingdom, ובנוסף גם היה המקום שבו אירע ההפסד הלא נתפס של מייק טייסון לאחד באסטר דאגלס שלא היה אמור לשרוד שני סיבובים מול הטייסון ולקח את כל הקופה. המשחקים ייערכו בין ה9 וה13 במרץ 2023, שני משחקים ביום. הראשון יערך בשעה 12 בצהריים שעון יפן (חמש בבוקר שעון ישראל) והשני בשעה שבע בערב (12 בצהריים שעון ישראל). המנצחת תפגוש את המקום השני בבית א׳, והנבחרת שתגיע למקום השני תשחק מול מובילת בית א׳ בשלב רבע הגמר שיערך גם הוא בטוקיו דום ב15 ו16 למרץ. במידה והיפנים יעלו לשלב רבע הגמר הם ישחקו במשחק השני ללא קשר למקום שממנו עלו. מלבד יפן ישחקו בבית נבחרות קוריאה, סין, אוסטרליה והרפובליקה הצ׳כית. נתחיל שוב עם המארחת.

חלוצי החלל

יפן היא לא רק המארחת והנבחרת מספר 2 בטורניר אחרי ארה״ב, היא גם אחת המועמדות הרציניות לזכות בטורניר, למרות שהיא מגיעה עם ״רק״ חמישה שחקנים שמשחקים מחוץ ליפן (כולם בארה״ב), ויעיד על כך הרקורד שלה, 23 נצחונות, 8 הפסדים, אלופת הWBC ב2006 ו2009, מקום 3 ב2013 ו2017. הסיבה היא כי אמנם כמעט כל השחקנים שלה משחקים ״בבית״, אלא שהבית הזה הוא הליגה השניה בטיבה בעולם. בNPB Nippon Professional Baseball, משחקות מאז 1950 כ12 קבוצות הפזורות ברחבי האיים היפנים, והספורט נחשב כיום לספורט הלאומי של יפן (אם כי רשמית הסומו הוא עדיין הספורט הלאומי האמיתי). השחקנים בנבחרת מגיעים מכל הקבוצות, וכמעט אין מועדון שלא מיוצג לפחות בשני שחקנים, שזו עוד דוגמה לרמה הגבוהה יחסית של הליגה. מצד שני, האופי המאוד יפני של הליגה, שמשחקת בגודל שונה של מגרשים, כדורים, מחבטים וכיוב. עושה צרות לשחקנים יפנים שרוצים לעשות את הקפיצה לאמריקה, ולכן המעבר הזה הוא נחלתם של פנומנים על דוריים כאיצ׳ירו סוזוקי, הידקי מאטסוי והבחור שתיכף נדבר עליו. בני תמותה יפנים לרוב עושים עונה שתיים בארה״ב וחוזרים הביתה עם כמה דולרים בכיס והרבה חוויות. זו הסיבה שקודאי סנגה שחתם השנה בניו יורק מטס מעדיף לא לייצג את הנבחרת, מחשש לפגוע לעצמו בפתיחת עונת הרוקי שלו באמריקה ולהפוך לעוד אחד שלא הצליח לעשות את זה.

אז מי ומי ביפן? נתחיל עם יושינובו יאמאמוטו (מי?) הMVP של הליגה כבר שנתיים רצוף. הפיצ׳ר (באסיה אוהבים לתת MVP לפיצ׳רים) הוביל את קבוצתו, האוריקס באפלו לאליפות בעונה שעברה, והוא מחזיק בERA בקריירה של 1.95(! אבל ביפן, כן?) אז בהצלחה למי שינסה לחבוט מולו. פיצ׳ר יותר מוכר הוא יו דארוויש, שב10 שנותיו בליגה זרק לERA של 3.50 ולגמרי הולך לעשות את המוות למי שיעלה מולו, בהתחשב בכך שבWBC לא יהיה שעון זריקות ודארוויש, הוא אוהב לזרוק ל-א-ט. כמו כן יחבטו סייאה סוזוקי, הכוכב העולה של השיקאגו קאבס שהגיע בקול תרועה וטרם הראה מה הוא יודע, ולארס נוטבאר, הרוקי סנטר פילדר של הסט. לואיס קארדינלס שמתברר שלמרות השם ההולנדי, אמא שלו יפנית. אבל כמובן שה-כוכב ה-גדול של יפן ובכלל הוא השחקן הבלתי יאמן, וה 2-way player האמיתי הראשון ב100 שנה האחרונות, שוהיי אוהטאני. המוצרט של הבייסבול הזה בחמש שנותיו בלוס אנג׳לס איינג׳לס זרק לERA של 2.96 עם 441 סטרייקאאוטס מחד, וחבט לממוצע של 286 עם 144 הומראנס מאידך. איך שלא מסתכלים על היכולת שלו, הוא שווה שני שחקנים במחיר אחד, והסיבה היחידה שהוא לא הMVP של 2022 היא שארון ג׳אדג׳ נתן עונה פנומנלית. יפן בלי אוהטני היתה אמורה לסיים את הבית ראשונה, איתו היא תעשה את זה בסטייל.

הדוד סם-סונג

דרום קוריאה, או ״הרפובליקה של קוריאה״, מאזן 15 נצחונות, שבעה הפסדים בWBC, מקום שני ב2006, שלישי ב2009, נחשבה במשך שנים כאחות הקטנה של יפן, ואם ביפן הבייסבול זכה לפופולריות במקום הסומו, הרי שבקוריאה אין ״במקום״. כלומר יש כדורגל, והטאיקוואנדו, אמנות הלחימה הקוריאנית, אבל אין משהו יותר אהוב מהבייסבול, שהגיע לקוריאה יחד עם הצבא האמריקני בשנות החמישים והפך לספורט האהוב תרבותית, ומאז שנות השמונים עם הקמת הKorean Baseball Organization, הKBO, גם מקצועית. הבעיה העיקרית של השחקנים הקוריאנים היא אותה בעיה של היפנים רק יותר משמעותית. מימדי השחקן הקוריאני הממוצע פשוט לא מתרגמים למשהו שאפשר למכור לאמריקנים, ולכן גם החובטים הגדולים של הקוריאנים לא מפתים את המועדונים בMLB. פה ושם מצליח מישהו לעשות את המעבר, למשל היון-ג׳ין ריו, שהצליח לתרגם את היכולת שלו כאייס בקוריאה לקריירה של אייס בלוס אנג׳לס דודג׳רס ואז בטורונטו בלו ג׳ייס, או ג׳י מאן צ׳וי שהביא גם יכולת התקפית וגם הגנתית וכל זה מספיק לו לקריירה של שחקן בסיס ראשון מחליף או בקבוצות תחתית. שניהם לא ישחקו בWBC.

מי כן ישחק? יש כמה, דבר ראשון הנבחרת מגיעה עם כל הכוכבים הגדולים שלה. אם בסיקור הקוריאנים לאולימפיאדה תהיתי למה השחקנים הגדולים לא התייצבו, הרי שפה כולם קיבלו צו 8, וזה אומר אוי-ג׳י יאנג התופס הוותיק של הNC Dinos, קוואן-היון קים, פיצ׳ר שנתן גם קדנציה בסט. לואיס קארדינלס (ERA 2.97), ג׳אן-הו לי, הMVP הטרי של העונה הקודמת, היון-סו קים, האאוטפילדר הותיק ואחד המנהיגים של הנבחרת, וג׳י וואן הו, שהוא שחקן הגנה מוכשר ברמות מאוד גבוהות. מעל כולם נמצא מי שהוא בעיני השחקן הקוריאני הטוב של תקופתנו ואחד הפיור היטרס הטובים שראיתי, סאנג-בום נא, רייט פילדר שחובט לממוצע קריירה של 313 עם 233 הומראנס ו906 RBI ב9 שנים בליגה, והסיבה היחידה שהוא לא חתום בארה״ב היא שכל זה הושג נגד זורקים קוריאנים. מהMLB יגיע אלינו הא-סיונג קים, השורטסטופ של הסאן-דייגו פאדרס שבעיקר עושה שמה הגנה (ממוצע 235) ואחד טומי אדמן, סקנד בייסמן של הסט. לואיס קארדינלס שמביא איתו ממוצע 269 עם 40 הומראנס כי אמא שלו קוריאנית. נבחרת קוריאה מדורגת רביעית בעולם והיא תתמודד על המקום השני.

אוי אוי אוי

מפה והלאה זה הולך ומתדרדר. אוסטרליה, 2 נצחונות, 10 הפסדים בWBC, מקום 9 ב2017 הם נבחרת שבאמת אין לי מושג מי משחק שמה, וזה הולכת להיות התימה של הפוסט הזה מפה והלאה. אוסטרליה היא בעקרון מדינה של קריקט, כדורגל, ומה שהם מכנים Aussie Rules Football שהוא גירסה די כיפית של ראגבי בלי מסירות ועם בעיטות לשער (צריך לראות כדי להבין, מומלץ!) שהוא הספורט הפופולרי באיבשת (אי-יבשת, אה?), אבל קברניטי הבייסבול בארה״ב מזמן סימנו את אוסטרליה כיעד. השילוב של אומה אנגלו-סכסית כמו הבריטים רק שלא טבולה במסורות בנות מאות שנים של ספורט כמו הבריטים נראה לאמריקנים כאופציה נהדרת להפיץ את בשורת המשחק, וב2009 הוקמה הAustralian Baseball League, שהחליפה את המפעלים הקודמים, כשת״פ עסקי של פדרציית הבייסבול האוסטרלית והMLB, כשהליגה מוכרת כליגת חורף של הMLB, רק שהחורף באוסטרליה הוא בעצם קיץ, אז שחקנים אמריקניים יכולים לשחק שם בתנאי קיץ בזמן האוף סיזן, ווין-ווין! אחרי עונת 2016 הועברה הליגה לבעלות מלאה של האוסטרלים וכיום משחקים שם 8 מועדונים. עוד אלמנט שמאוד חשוב לאוסטרלים הוא שמירה על הזהות האבוריג׳ינית כפי שאפשר לראות בסמל שעל החולצות של הנבחרת, שכולל מוטיב של בומרנג, שהוא גם רמז לdiamond של הבייסבול, עם השמש שהיא מוטיב אבוריג׳יני.

שמות מוכרים אין ממש לאוסטרלים, תשעה משחקני הנבחרת חתומים במיינור ליגס בארה״ב, כך שרוב הנבחרת עדיין בנויה על שחקנים ״מקומיים״, למשל טים את׳רטון הפיצ׳ר בן ה33 ששיחק כמה שנים במיינורס בארה״ב וכרגע נחשב ללידר של הנבחרת. עוד שם מעניין אך אלמוני הוא דאריל רוי ג׳ורג׳, הMVP של העונה הקודמת באוסטרליה שחזר אחרי כמה שנים במיינורס של קולורדו רוקיז ושחקנים כמו דאריל ג׳ורג׳ שבילה עונה ביפן יוכלו לסייע לחבריהם להתאקלם לתנאים בטוקיו דום. שמות יותר מוכרים לצופה הממוצע הם ווריק סאופולד, רליבר שזרק שנתיים בדטרויט טייגרס לERA של 4.98 (ועוד שנתיים כסטארטר בליגה הקוריאנית), ואולי ארון וויטפילד שקפץ לביקור במינסוטה טווינס ובלוס אנג׳לס איינג׳לס (שמונה משחקים, ראן אחד). דווקא השם הכי מעניין בנבחרת הוא זה של המנג׳ר, דייב נילסון. נילסון בילה 8 שנים בשנות התשעים במדי המילווקי ברוורס, חבט 284 עם 105 הומראנס, והיה יכול להיות הכוכב הגדול של הנבחרת אלמלא פרש ממשחק לפני 23 שנה אחרי קדנציה קצרצרה ביפן. אוסטרליה מדורגת עשירית בעולם ותתמודד על מקומות 3-4 בבית.

המסע הארוך

סין, 2 נצחונות, 10 הפסדים, מקום 11 ב2009, היא עוד יעד אטרקטיבי של הMLB להפיץ את בשורת הבייסבול בעולם. יש לכך כמה סיבות, למשחק כמו הבייסבול שהוא סטטי, contact-less, ובעל רמה גבוהה של קושי יש appeal מאוד גבוה בקרב העמים המזרח אסיאתיים, ותעד ההצלחה המסחררת של הבייסבול ביפן וקוריאה. סיבה נוספת היא כמובן הדמוגרפיה. סין, אומה של 1.4 מליארד איש, תמיד מהווה פיתוי לכל נסיון של ענף ספורט כלשהו לכבוש נתח שוק עולמי מסיבי. חדירה של 5 אחוז לשוק תתן לבייסבול יותר קהל משיש בארצות הברית כולה, אז התמריץ ברור (ובנוסף, השוק הענק השני, הודו, חנוק כולו בזרועות הקריקט). עם זאת, זה לא כזה קל. הסינים הם בעיקר עם של טניס שולחן (פינג פונג בסינית), כדורגל, בדמינגטון ותאמינו או לא, כדורסל. נכון להיום יש כ25 מליון איש שמשחקים בייסבול בסין, שזה נשמע המון, אבל באחוזים זה בערך כמו כמות האנשים שמשחקים בייסבול בישראל. הליגה הסינית בבייסבול הוקמה ב2002, נסגרה ב2010, נפתחה מחדש ב2014 ונסגרה שוב ב2016. ב2019 הוקמה הChina National Baseball League בשיתוף הMLB, והיא כוללת ארבעה מועדונים.

מכל זה לא מפתיע לגלות שאין לסינים ולו צדיק אחד בסדום המודרנית, הלא היא אמריקה. שני שחקני החוץ של הסינים משחקים לא רחוק מהבית, ג׳ו קוון זורק בליגה הקוריאנית, ויוסוקה מאסאגו שחובט בליגה היפנית ואפילו לקח שם אליפות ב2020. פה ושם יש שחקנים עם סיבוב באמריקה כמו האי-צ׳נג גונג, שבילה שנה במיינורס של הפיטסבורג פיירטס. עוד שם מעניין הוא ריי צ׳אנג, אמריקני ממוצא סיני שבילה 12 שנים כשחקן מיינור ליגס בכל הרמות מתחתית הA ועד לAAA, כולל כמה סיבובים בליגות העצמאיות. הוא אמנם פרש ב2017 וכיום מנהל את MLB China, אבל בשביל הנבחרת הוא תמיד מוכן לחזור לכושר גם בגיל 39. אפילו המנג׳ר של הנבחרת לא מביא כזה רקורד מרשים. דין טרינור שהיה אולי שחקן מזדמן במיינור ליגס, בעיקר בילה כמנג׳ר של קבוצות דאבל וטריפל איי של הפיטסבורג פיירטס והמיאמי מארלינס בעשרים שנה האחרונות ואז היה מאמן הבולפן במיאמי ב2017-2019. סין מדורגת 30 בעולם ותתמודד על מקומות 4-5 בבית.

מהפכת הקטיפה

את הרשימה הזו סוגרת צ׳כיה, הספיח מהמוקדמות שקיבלה את הזכות המפוקפקת לשחק בצד השני של העולם מכל הבחינות. הרפובליקה הצ׳כית מגיעה בפעם הראשונה בתולדותיה למפעל הזה אחרי שהצליחה לנצח את טורניר המוקדמות (וגם זה ב״בית הניחומים״ אחרי שהודחה בשלב חצי הגמר). הצ׳כים בעיקר אוהבים כדורגל והוקי קרח כך שבייסבול הוא ענף שולי, אם כי צ׳כיה השתתפה יחד עם עוד 8 מדינות באירוח גביע העולם ב2008, ועדיין סיימה במקום האחרון בבית שלה. אם ללמוד מההיסטוריה של הנבחרת הרי שהם נוהגים לנצח נבחרות אירופאיות, ולהפסיד לכל השאר. עוד דבר משמח הוא שישראל מחזיקה במאזן מושלם מול הצ׳כים בשנים האחרונות, כולל הנצחון בווק-אוף 3-2 באליפות אירופה האחרונה, משחק שהחל 8 דקות אחרי צאת יום כיפור והסתיים בנצחון בדקה ה90 אחרי שהצ׳כים הובילו כבר 2-1 במשחק.

אז מי ומי בנבחרת הצ׳כית? האמת אין לי ממש מושג. יש להם בחור אחד שמשחק בליגה האיטלקית, שניים בליגה הגרמנית, בחור בשם ווילי אסקלה שמשחק בSussex County Miners שזה נשמע כמו קבוצה בריטית, אבל לא, זה מועדון עצמאי (כלומר לא אפילייט של קבוצת מייג׳ור ליג) מאוגוסטה, ניו ג׳רזי שמשתתף בFrontier League, ליגה עצמאית עם אחלה שם, האמת. עוד שחקן צ׳כי בשם דניאל Padyšák (אין לי מושג אפילו איך להתחיל להגות את זה, פאדיז׳ק?) שבקבוצת הבאקנירס, לא טאמפה ביי, כי אם Charlston Southern University שנמצאת, שימו לב, בעיר North Charlston שבדרום קרוליינה. מבולבלים? גם אנחנו. עוד אחד עם שם לא ברור, בוריס וצ׳רקה (וזצרקה?) במיינורס של האריזונה דיימונדבקס. שמות קצת יותר מוכרים הם מרטין צ׳רונקה, שהיה קצ׳ר במיינורס של הקליבלנד אינדיאנס, וכמובן אריק סוגרד, Nerd Power, שחקן אינפילד שהתחיל את הקריירה באוקלנד את׳לטיקס ב2010 ומאז עבר בעוד חמישה מועדונים כשהוא בעיקר עולה מהמיינורס לסתום חורים עם ממוצע של 246 ו550 היטס ב11 שנה. הוא שוחרר מהקאבס ב2021 ומאז לא חתם באף מועדון. הצ׳כים מדורגים במקום ה15 בעולם (15! איך?) ובאמת שקשה לי לראות אותם מצליחים לגרד משהו מעל המקום ה4.

אז בית ב׳ הוא מחד בית הומוגני, כל הנבחרות בו מורכבות כמעט לגמרי משחקנים שמשחקים במדינה שאותה הם מייצגים, ומנגד, בית די סכיזופרני עם שתי נבחרות סופר לגיטימיות בכל קנה מידה, יפן וקוריאה, ושלוש… פחות. ושוב זהו המקום הקבוע לציין שעדיין, זה בייסבול, ובמשחק נתון הצ׳כים יכולים להפתיע אפילו את יפן, ועוד איזה פוקוסון והופ, סין ברבע הגמר. אבל מאחר וגם אם קרתה פאלטה לכל נבחרת יש עוד שלושה משחקים לתקן, והבדלי הרמות והעובדה שהיפנים משחקים בייסבול תחרותי ברמה הגבוהה ביותר בעולם שאינה המייג׳ור ליג בייסבול תגרום לכך שכל תוצאה פרט ליפן ראשונים וקוריאה שניים תהיה הפתעה ענקית. מחר נגיע סוף סוף לארץ המובטחת פיניקס, אריזונה, ולעוד בית שיש בו שווים, שווים יותר, ונבחרת ארה״ב.