שוב שלום לכם!

אחרי פגרה של שבוע (כחלק מתקופת המבחנים), יום רביעי שוב איתנו וזה אומר שהגיע הזמן לדבר על כדורסל מכללות. היום נעסוק בקבוצה שעשתה לעצמה שם גדול כל כך עד שנהפכה לפנים של הקולג' באסקטבול – מי אם לא הדיוק בלו דווילס.

כשמסתכלים על המכללות ב-20 השנים האחרונות ממעוף הציפור, אפשר לראות מספר מגמות מעניינות. הבולטת שבהם היא עליית הפופולריות של הוואן אנד דאן (שנה אחת וזהו בשפת הקודש), שנגרמה בעיקר בגלל החוק של קומישינר ה-NBA לשבר דייויד סטרן ז"ל המאשר לפרוספקטים צעירים להירשם לדראפט של הליגה רק לאחר שנה אחת (ומעלה) מסיום התיכון שלהם. באופן מוזר למדי, העלייה הזו לא התבטאה בממוצע הניסיון החציוני של שחקן מכללות (1.52 שנות ניסיון נכון ל-2020, השנה האחרונה לפני כניסתם של הסופר-סיניורס, 1.42 ב-2007). בפשטות, השחקן הממוצע בקבוצה החציונית (מבחינת ניסיון/ותק של שחקניה) ב-2023 מנוסה יותר ברמת המכללות מאשר אותו שחקן לפני 16 שנים. מבולבלים? גם אני. ברשותכם, בואו נתמקד על הקבוצות שמשנות באמת: אלו עם סיכוי כלשהו להגיע רחוק במארץ' מאנדס.

את הדוגמאות הטובות לפופולריות של הניסיון הפוחת במכללות ניתן למצוא בקבוצות החזקות באמת- העונה, ביילור (1.77), קנזס (1.66), אלבמה (1.56), יוסטון (1.55) ופרדו (1.41) מעמידות סגלים צעירים יותר/מנוסים פחות מהקבוצה החציונית בממוצע הניסיון לשחקניה לקבוצה השנה (אם תהיתם, זוהי רוברט מוריס קולוניאלס עם 1.90, בקלות הממוצע החציוני הגבוה ביותר בכל הזמנים). כאמור, השחקנים כיום מחזיקים בניסיון עשיר מאי פעם, מכיוון שטונות של סיניורים "לוקחים את אופציית השחקן שלהם" וממשיכים לשנת הזכאות האחרונה שלהם בקולג'ים.

אין קולג' שהושפע מחוק הוואן אנד דאן כמו דיוק של מייק ששבסקי. הקבוצה מדורהאם, צפון קרוליינה, הייתה למקום משכנם של מספר כוכבים פרשמנים בעשור (וקצת) האחרון, כמו קיירי אירווינג (2011), ברנדון אינגרם (2016), ג'ייסון טייטום (2017), זאיון ואר.ג'יי בארט (2019), פאולו באנקרו אשתקד וזאת רק ההתחלה. למרות שהדבר השני שכל כך אפיין את הבלו דווילס מאז שהתפרסמו ברבים- נוכחותו של קואוץ' קיי האדיר על הקווים, כבר לא עמדה במבחן הזמן.

לגבי הפרשמנים- הם עדיין כאן. חמישה כאלה, ליתר דיוק, נמצאים בסגל של המאמן החדש, ג'ון שאייר. לאלו מביניכם שעדיין לא יודעים (או שסתם לא הייתם בסביבה בסוף העשור הראשון של המילניום), שאייר התחיל ליצור את המוניטין שלו כשחקן על הפרקט של הקמרון אינדור סטאדיום (9,314 מושבים). הוא העביר 4 שנים מתוקות לצד הקמרון קרייזיס (כלומר, אוהדי דיוק), אותן חתם באליפות בלתי נשכחת רק לפני 13 שנה. כמה שנים לאחר מכן, שכללו עונה ואזרוח ביזארי משהו במכבי תל אביב, הגארד גדע את קריירת המשחק שלו עקב פציעה.

מיד לאחר מכן, שאייר פתח פרק חדש ביחסיו עם המשחק כשמונה לעוזר המאמן של ששבסקי, שאימן אותו רק 3 שנים קודם לכן. לאט לאט, הוא נסק בסולם הדרגות בקרב סגניו של המאמן האגדי עם הזמן, עד שאפילו ניהל משחק כמאמן ראשי (ששבסקי היה חולה) לפני שנתיים, שהסתיים בניצחון על בוסטון קולג'. העבודה המוערכת שלו מאחורי הקלעים השיגה לו את המשרה הנחשקת מכל, אך גם התובענית מכולן- הזכות להיכנס לנעליים של מורו ורבו ולהיות המאמן הראשי של המכללה עם הדם הכי כחול באמריקה.

התוצאות שלו הן, ובכן, בינוניות פלוס. להישגים הגדולים של דיוק השנה יש מכנה משותף- כולם קרו בבית/במגרש נייטרלי (אגב, מאזנה בבית הוא 12-0), לראיה הניצחונות על אקסבייר, אוהיו סטייט, מיאמי והארכי-יריבה צפון קרוליינה (במשחק נהדר בשבת האחרונה). מצד שני, חוסר הניסיון משפיעה לרעה על הסיכויים שלהם לנצח בחוץ, כשהפסדים נרשמו בקלמסון, וירג'יניה טק, צפון קרוליינה סטייט ומיאמי, כמעט כולן מדורגות מעליהן בטבלת ה-ACC. הניצחון הכי מרשים של השדים הכחולים בחוץ היה 65-64 נגד בוסטון קולג', שבמקום ה-11 מתוך 15 באותו הקונפרנס. יכול להיות שלב ובו הדברים יתחברו יותר עבור "תינוקות שאייר", אך בכלל לא בטוח שזה לא יהיה השנה ובן ה-35 יצטרך לגלגל את הכדור אל ראש ההר פעם נוספת, עם ערימת פרשמנים חדשה שצריך לשלב לקבוצה מנצחת.

אבל אחרי הכל, מגיעות לו לפחות 3 עונות של חסד- לוקח זמן לרגליים הקטנות שלו לגדול לנעליים העצומות שמאמנו לשעבר השאיר לו. עם 24 משחקים לתוך הקריירה הצעירה שלו, דפוסי האימון, הרוטציות והשחקנים שהוא סומך עליהם כבר נראים על פני השטח (אם כי לא תמיד בבירור). בואו נראה את חומר הגלם איתו שאייר עובד. הגיע הזמן להכיר את תינוקות שאייר:

החמישייה:

לפני שמתחילים- החמישייה הנ"ל היא החמישייה שפתחה במספר הרב ביותר של משחקים העונה (12, בדיוק חצי). ראוי לציין כל השחקנים מלבד ג'ייקוב גראנדיסון הותיק קיבלו לפחות 2 הזדמנויות להוכיח את עצמם בחמישייה.

טייריס פרוקטור (1.96 מטר, 79 ק"ג) אמנם מזכיר את קיירי אירווינג, כרכז אמריקאי-אוסטרלי צבעוני שפותח בחמישייה של השדים הכחולים, אך הפרשמן (והשיער השופע שלו) מזכירים יותר אוסי אחר שמשחק בליגה של הגדולים, הלוא הוא ג'וש גידי. יכולת המסירה של פרוקטור היא ללא רבב, ממסירות לצד החלש עד לפרגונים לגבוהים שלו שיסיימו את העבודה בעצמם. יש לו את ראיית המשחק הטובה ביותר בקבוצה, אותה הוא מוביל באחוזי אסיסטים בצדק (אם כי גם בקושי, עם 18.9%). בעיית הקליעה שלו (28/99 מחוץ לקשת) עושה ליריבות את החיים קלים, כשהן יורדות מתחת לחסימה בפיקנ'רול ומזמינות אותו להיות סקורר מהכדרור. זה לא נגמר יפה בדרך כלל, כשהיעילות של האוסטרלי (באחוזים אפקטיביים) מהשדה היא הנמוכה ביותר מבין שחקני הרוטציה הכחולים. תחום אחר בו הוא מחפה על זה הוא בהגנת הפרימטר, כשהסייז והידיים האקטיביות שלו יוצרות לחץ על הכדור שבתורו הופך לנקודות קלילות לקבוצה שצריכה אותן. כמו כן, לעבור דרך חסימות זה הפורטה שלו (לא סתם קוראים לזה getting skinny), מיומנות חשובה ברמה הנוכחית והבאה כאחד.

השחקן היחיד בחמישייה הזו שכבר מכיר היטב את הפרקט של "מגרש קואוץ' K" הוא ג'רמי רואוץ' (1.85 מטר, 79 ק"ג), שחקן חמישייה בריצה האחרונה של ששבסקי לפיינל פור רק לפני שנה. לאחר שבאנקרו, איי.ג'יי גריפין ו-וונדל מור, גורמים משמעותיים בהתקפה של הקבוצה ההיא, עזבו את הקמפוס, הג'וניור קיבל את המפתחות להתקפה ואחוז השימוש שלו קפץ ב-4.5 (!). אולם, הקומבו גארד אכזב עם שיא קריירה שלילי ביעילות, למרות שיא קריירה חיובי באחוזים מ-3 (34.5%). צר לי להיות זה שמבשר רעות, אך רואוץ' לפעמים נוטה לכדררת יתר והסתבכות עם חדירות ששחקן בסייז שלו לא צריך לחשוב עליהן. זה לא שהאלטרנטיבה, שהיא זריקות מיד ריינג' סתמיות, טובה יותר. כל זה מסתכם בצניחה אדירה באחוזים ל-2, עם 41.4% בלבד. למזלו, יש לצידו מספיק שחקנים שצריכים את הזריקות שלהם כדי שהוא לא יעשה יותר מדי נזק. לא מה שציפיתם משחקן שקיבל ניסיון (מילת המפתח של הפוסט הזה) במעמדים גדולים.

נעבור לשחקן שדווקא עונה על הציפיות ממנו, מארק מיצ'ל (2.03 מטר, 99 ק"ג). החוזקה העיקרית במשחקו של הווינג החזק הוא החדירה לסל, כשהוא עושה את דרכו לשם בקצב איטי, דוחף את שומריו בכוח הכוח ומסיים באמבידקסטריות בקרבת הסל (למרות/בזכות זה שהוא שמאלי). שווה להתעכב על הכלים הפיזיים שלו- מבנה הגוף שלו מושלם עבור ווינג גבוה, עם ידיים ארוכות, פלג גוף עליון שרירי ומהירות צידית לא רעה. דברים כאלו גורמים לו להיות מגן כנף ורסטילי, שבדרך כלל מקבל את שחקן הפרימטר הטוב ביותר של היריבה. דבר אחד שנדרש מהפרשמן להמשך הוא הביטחון בזריקה מבחוץ, למרות שקלע 38.2% מרחוק העונה+73.3% מהקו, רק 34 שלשות הוטחו מידיו אל הכיוון הכללי של הטבעת. כדי להיות שחקן עילית גם בצד הזוהר של הפרקט, מיצ'ל חייב להגביר את הווליום.

על אף שנראה שלכל שחקן של שאייר יש סיפור בפני עצמו, הסיפור של קייל פיליפאוסקי (2.13 מטר, 104 ק"ג) הוא הטוב מכולם. דירוג שחקני התיכונים של 2022 מיקם אותו במקום הרביעי, מתחת לשותפיו לחדר ההלבשה דרק לייבלי ודאריק וויטהד שהגיעו לשני המקומות הראשונים (ניק סמית' ג'וניור מארקנסו דורג שלישי), אך הביגמן הוא ללא ספק הפרשמן הכי טוב של הבלו דווילס. כשהוא קולע בבידודים בחצי המרחק, עם הפנים או הגב לסל, אני חושב עליו כפאולו באנקרו הלבן. הדמיון ממשיך כשאני רואה את פילפאוסקי טוחן את יריבו והולך המון לקו (5 זריקות למשחק) או מתקשה מדאונטאון (28.7% בווליום גבוה) אך יכולת המסירה שלו לא באיזור החיוג של כוכב אורלנדו. הגבוה שומר את יכולות הפליימייקינג שלו לצד השני, עם 2.8% חטיפות ו-3.4% גגות, תוך כדי מאמץ ראוי להערכה בפעולות הקטנות (נגיד 25.2% כ"ח הגנתיים). שפת הגוף שלו וההתלהבות שלו על המגרש מראה בבירור שהוא הגו טו גאי של דיוק העונה והוא בדיוק מסוג השחקנים שיכולים להרוויח (תהילת עולם, לכל הפחות) אם ישארו עוד שנה או שנתיים בקמפוס.

כפי שהספקנו לראות, הפרשמנים החדשים בדורהאם עדיין חווים כאבי גדילה והתאמה לרמה החדשה יחסית של כדורסל אותה הם נדרשים לשחק. זה עוד כלום בהשוואה למה שדרק לייבלי השני (2.16 מטר, 104 ק"ג) עבר השנה. הסנטר הוא אחד ממגני הצבע הטובים שראיתי בחיי. לא מספיק שהוא חוסם מפלצתי ומעלה (14.4%, שלישי בארה"ב), אלא שהיכולת הזו, על אף שהיא עוד גולמית ונאה, עדיין גורמת לכך ששחקנים יריבים פשוט לא מעוניינים לפגוש את החזה החזק ואת ידיו הארוכות באוויר. שאייר שמר על הדקות שלו מינימליות משהו (משחק 16 דקות בערב בממוצע, עבר 4 פעמים בלבד את מחסום ה-20) ואף צמצם את תפקידו ההתקפי לחוסם בפיקנ'רול וריבאונדר בהתקפה (13.4% נהדרים) נטו, אך הפרשמן עדיין מוצא דרכים להשפיע על המשחק. 75% לערך מסלי השדה שלו הם הטבעות והפורטפוליו ההתקפי שלו ישתפר לאין ערוך ברגע שהוא יחזיר את הביטחון ואת יכולת הקליעה שלו מהתיכון. אני לא חושב שזה יקרה מהר כל כך, אבל אם כן, הוא השחקן המושלם לצד פיליפאוסקי בקו הקדמי והמנייה שלו בדראפט תעלה מהר יותר מכדור פורח שממולא באוויר חם.

הספסל:

על ריאן יאנג (2.08 מטר, 111 ק"ג) הסופר סולידי דיברנו לפני מספר שבועות, אז פשוט תקראו על השחקן הנהדר הזה פה.

הנפגע המרכזי מהרוטציות המוזרות של המאמן החדש הוא ג'ייקוב גראנדיסון (1.98 מטר, 92 ק"ג). הווינג, טראנספר מאילינוי, מחזיק בניסיון (אלא מה) עשיר של שנתיים בביג 10. כסופר סיניור, הוא יכול להשתלב בכל הרכב כשחקן שקולע (41.1% בפייטינג אילייני אך רק 32.8% העונה), שומר ומוסר (18.8% מפתיעים!). ביכולת המסירה שלו יש אלמנט שאני מזהה גם בסמול פורוורד אחר, גיא פניני (מכל האנשים)- הנכונות להעביר את הכדור בדרך הנכונה (דרך הרצפה, במהירות, במסירת לוב) לאיש הנכון במקום הנכון. כשהכדור נע, דיוק טובה יותר וגראנדיסון תורם הרבה לכך.

משהו מריח קצת מוזר בג'יילן בלייקס (1.85 מטר, 94 ק"ג). כרכז עגלגל עם פנים עגלגלות, הוא דווקא קלעי בינוני מעבר לקשת (36.6% על אף מכניקה מוזרה ו-65.7% מהעונשין). בתוכה, בלי דרך יפה יותר להגיד את זה, הוא פשוט לא יודע לסיים- 37% לשתי נקודות לשחקן מאסיבי וחזק יותר משומריו בדרך כלל. הסופמור כן יודע לחטוף (2.7%) ומחזיק באחלה יכולת מסירה אבל כמו הרכז שפותח לפניו, הוא יהפוך לשחקן הרבה יותר אפקטיבי אם רק ידע לקבור את העור הכתום לתוך החישוק.

נסיים עם דאריק וויטהד (2.01 מטר, 99 ק"ג), שפספס שליש מהמשחקים של הקבוצה. המדורג שני במחזור התיכונים האחרון הגיע לדורהאם כסקורר אקספלוסיבי שצובר נקודות בכל 3 האיזורים בהתקפה. כל עוד מדובר על קו השלוש והחוצה, הפרשמן נראה כמו דג במים עם 36.7% יפים. כשנכנסים לתוכו, מגלים שוויטהד למד דבר או שניים מה"וטרן המנהיג" ג'רמי רואוץ', כשהוא מעתיק את בחירת הזריקות של הג'וניור משם והתוצאות בהתאם (39.7% לשתיים, איכס). לשם ההגינות, ב-3 השבועות הראשונים של 2023 הוא נראה כמו שחקן חדש, שלגמרי התאושש מהפציעה הראשונה שעבר העונה (בעיקר האתלטיות שלו חזרה לעצמה) עד שהושבת שוב לפני שבועיים ומאז לא התלבש כלל. נחזיק אצבעות עבור דאריק, כי כשהוא נראה בעניינים, לדיוק יש מנייה התקפית בטוחה.

דירוג AP מעודכן (שבוע 13, 6.2.23):

1. פרדו בוילרמייקרס (-)
2. יוסטון קוגארס (1+)
3. אלבמה קרימסון טייד (1+)
4. אריזונה ווילדקאטס (1+)
5. טקסס לונגהורנס (5+)
6. טנסי וולונטירס (4-)
7. UCLA ברואינס (2+)
8. וירג'יניה קבאלירס (2+)
9. קנזס ג'ייהוקס (1-)
10. מארקט גולדן איגלס (4+)
11. איווה סטייט צייקלונס (2+)
12. קנזס סטייט ווילדקאטס (5-)
13. אקסבייר מוסקטירס (3_)
14. ביילור ביירס (3-)
15. סיינט מארי'ס גאלס (3+)
16. גונזאגה בולדוגס (4-)
17. TCU הורנד פרוגס (2-)
18. אינדיאנה הוז'יירס (3+)
19. מיאמי הוריקיינס (4+)
20. פרובידנס פראיירס (3-)
21. קונטיקט האסקיז (3+)
22. צפון קרוליינה סטייט וולפאק (כניסה חדשה לראשונה זה 4 שנים!)
23. קרייטון בלוג'ייז (כניסה חדשה, לראשונה מזה חודשיים)
24. ראטגרס סקארלט נייטס (כניסה חדשה, לראשונה מזה 3 שבועות)
25. סאן דייגו סטייט אצטקס (3-)

הבאות בתור (לפי סדר ההצבעה): פלורידה אטלנטיק אוולס, דיוק בלו דווילס, אובורן טייגרס, קלמסון טייגרס, פיטסבורג פאנתרס, אילינוי פייטינג אילייני, נבאדה וולפאק, ניו מקסיקו לובוס, מרילנד טראפינס, ארקנסו רייזורבאקס, איווה הוקאייז, מיזורי טייגרס, ווסט וירג'יניה מאונטיינירס, אורל רוברטס גולדן איגלס, נורת'ווסטרן ווילדקאטס, צ'ארלסטון קוגארס, VCU ראמס, יוטה סטייט אגיז, קנטאקי ווילדקאטס.