ניקוד המינימום על מנת להיכנס לרשימה הינו +45

הנוסחה:

נקודות שמשתלבות עם %TS – כולל את כל תקופות הליגה

לדוגמא: שחקן שקלע 25 נק' ב-TS של 52%, מחלקים 52 ב-50 (שהוא ממוצע היעילות), ומקבלים את היחס 1.04, שבו כופלים 25 נק' שהשחקן קלע, ומקבלים 26 נק' בשילוב עם יעילות שמתווספות לחישוב הכללי. כנ"ל במקרה של %TS  שלילי – מחלקים ב-50, ומכפילים את היחס (השלילי) שמקבלים בנק' שקלע השחקן.

אסיסטים/איבודים

אסיסט שווה 2 נק' פוטנציאליות בסופו של מהלך מוצלח. (גם אס' לשלשה נחשב כ-2 נקודות מכיוון שהוא תלוי יותר ביכולת של השחקן הקולע מאשר באסיסט של השחקן המוסר, לעומת הקליעה לשתי נקודות שהיא יותר שוויונית).

על אותו עיקרון גם איבוד כדור שווה 2 נק' פוטנציאליות שלא התממשו, לכן אנו מפחיתים את מספר האסיסטים במספר האיבודים ואז מכפילים ב 2. (כנ"ל במקרים של יותר איבודים מאסיסטים).

לדוגמא: שחקן א' שמסר 8 אס' ואיבד כדור בודד : 7 = 1 – 8, לאחר מכן: 2*7= 14 נק' סה"כ.

שחקן ב' שמסר 10 אס' ואיבד 5 כדורים: 5=10-5, לאחר מכן: 2*5 = 10 נק' סה"כ.

** שחקן בעל יחס אס'-איב' טוב יותר, ייזכה לניקוד גבוה יותר.

בשנים שלא צויינו מספר האיבודים, מס' הדקות יתורגמו למספר האיבודים. (כל 10 דק' שווה לאיבוד כדור).

ככל שהשחקן שיחק יותר כך הוא יאבד יותר, אבל מי שאינו רכז יקוזז ממנו איבוד 1 לטובתו, מכיוון שהוא פחות מחזיק את הכדור בהתקפה ובכך ייפחתו סיכוייו לאיבוד כדור.

לדוגמא: רכז  שמסר 8 אס' ושיחק 41 דקות החישוב יתבצע כך: 3.9=8-4.1, לאחר מכן: 2*3.9= 7.8 נק'.

לשחקן שאינו רכז, דהיינו בעל 3.1 איב', החישוב יתבצע כך: 4.9=8-3.1, לאחר מכן: 2*4.9= 9.8 נק'.

ריבאונד הגנה והתקפה

ריבאונד התקפה מהווה פוזשן נוסף, ומכיוון שפוזשן נוסף שווה בקירוב לנקודה אחת, כל ריבאונד התקפה שווה נקודה. ריבאונד הגנה מביא גם הוא לפוזשן, אך מכיוון שקל יותר להשיגו וערכו נמוך מריבאונד התקפה, הוא יהיה שווה למחצית ממנו: דהיינו 0.5 נק'.

לדוגמא: שחקן קלט 8 ריב' הגנה ו2 התקפה יקבל 4 נק' על ההגנה + 2 נק' על ההתקפה. סה"כ 6 נק' על סך כל הריבאונדים.

** בשנים שלא צויינו פילוח הריבאונדים:

בהיעדר נתוני פילוח ריב' הגנה והתקפה ייחשב שעל כל 2 ריב' הגנה ייחושב ריב' התקפה אחד.

לדוגמא: שחקן הוריד 9 ריב' כללי, אזי הוא הוריד 6 הגנה (השווים 3 נק') ו3 התקפה (השווים 3 נק'). סה"כ: 6 נק' על סך כל הריבאונדים.

בתקופה הישנה (עד סוף שנות ה60) היו פחות שחקנים מסיביים וגבוהים, וכך נוצר מצב שמומחי ריב' (עצומים בכל תקופה), כמו ווילט וביל ראסל קלטו יותר ריב' בין היתר, מכיוון שלא הייתה להם מספיק תחרות בתחום.

למרות זאת, כשלעצמם הם מומחי ריבאונד שהיו בוודאות בטופ בתקופה זו או בכל תקופה אחרת, מכיוון שהם היו חיות צבע אתלטיות עם חוש נהדר לריבאונד, שגם אף אחד לא התקרב לממוצע הריב' שלהם בתקופתם כלל.

במקרה של השניים בלבד יקוזז מהם רבע מהריב' הכללי, כך שמצד אחד יורד להם ניקוד על תחרות נמוכה בתחום, אך ההורדה היא סבירה ומכיוון שהם ריבאונדרים איכותיים, הם עדיין ייזכו לניקוד גבוה המתאר את כישורם ההולם בתחום.

לדוגמא וילט/ראסל הורידו 20 ריב', מקזזים להם רבע ונשאר להם 15 ריב' כללי שאיתם מחלקים ב3 (ממשיכים מפה בשיטה הנ"ל שהוסברה לשאר השחקנים בתקופה זו). 10 ריב' הגנה השווים 5 נק' + 5 ריב' התקפה השווים 5 נק'. סה"כ: 10 נק' על סך כל הריבאונדים.

הגנה:

** אזכיר שמדד ההגנה חל על כל התקופות כאחד.

הגנה קשה "לכמת", הגם שיש שחקנים שחוסמים וחוטפים בכמות גבוהה, אך זה לא מעיד בהכרח על איכותם בהגנה. (כמו כן יש תקופות שניתן לחסום ולחטוף יותר, אך אין זה אומר שהם שחקני הגנה נעלים משחקנים ששיחקו בתקופות שפחות היה ניתן לחסום ולחטוף).

על מנת להעריך טיב של שחקן הגנה, בכלל לא מספיק להסתמך רק על בחירות לחמישיות ההגנה, אלא מחוייב להסתכל על התמונה הכוללת. לבחון זאת באופן "מקובע", יוצר לעיתים רבות עיוות של המציאות.

אני לוקח בחשבון מס' פרמטרים:

1. בחירות לחמישייה ראשונה ושנייה בשנים הקרובות להובלת השחקן את קבוצתו לתואר. (בלי "קיבעון" למספר בחירות מסויים ולתחימת זמן של הבחירות).

2. בדיקת הפרופיל הפיזי של השחקן – ניטור יכולותיו הפיזיות והאתלטיות, המשפיעות על האימפקט ההגנתי שלו.

3. הערכה עד כמה השחקן היווה את העוגן ההגנתי של קבוצתו.

4. חסימות וחטיפות אינם חזות הכל כלל, אבל כן אקח אותן בחשבון בצורה מושכלת ומידתית בעת הצורך.

5. תשומת לב לגילו / מצבו הגופני של השחקן. לא אתן ניקוד דומה לשחקן הנמצא במצב פיזי השונה מהתקופה שהיה בשיאו. במקרה זה אתן לאותו שחקן ניקוד בטיר שלפני הטיר המקורי שהוא היה בשיאו.

את הענקת הניקוד אחלק ל 4 טירים:

שחקן הגנה בינוני ומטה – שחקנים אלו לא ייקבלו ניקוד כלל.

שחקן הגנה טוב – שחקנים אלו יקבלו הוספה של 5 נק'. (לא מחוייב בהכרח בבחירות לחמישיות ההגנה בטיר זה על מנת ששחקן יקבל את הניקוד).

שחקן הגנה מצויין – שחקנים אלו יקבלו הוספה של 10 נק'.

שחקן הגנה עילית – שחקנים אלו יקבלו הוספה של 15 נק'.

** האימפקט ההגנתי של שחקן גבוה המגן על הטבעת גדול יותר מהאימפקט ההגנתי של שחקן פרימטר, ולכן יש לקחת זאת בחשבון.

רק הביגמן עם היכולות המצטיינות ביותר בתחום ההגנתי יכול להיחשב בטיר של "שחקן עילית", ולקבל את מקסימום הניקוד: 15 נק'. ביגמן ברמה אחת פחות ייסתפק ב 10 נק'.

שחקן הפרימיטר המצטיין ביותר בהגנה ייקבל הוספה של 10 נק'. שחקן פרימיטר ברמה אחת פחות ייקבל הוספה של 5 נק'.