יום רביעי שמח!

השבוע נלהג על קבוצה שלדעתי לא מדברים עליה מספיק. ה-UCLA (אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס) ברואינס היא אחת משתי הקונטנדריות המובהקות לזכייה בקונפרנס הפאק 12 (יחד עם אריזונה כמובן). בעונת קולג'ים סוערת, בה קבוצות מחליפות מקומות יותר מהר משקבוצות ליגת ווינר סל מחליפות זרים, היציבות של החבורה מלוס אנג'לס אינה מובנת מאליה. הברואינס יקבלו את ההערכה על היציבות הזו, כשהטור של היום מוקדש כל כולו אליהם:

(משאירים) אבק כוכבים:

רקע: למי ששכח, UCLA זכו ביותר אליפויות מכללות מאשר כל קבוצה אחרת. ליתר דיוק, 11 כאלו, כולם חוץ מאחד הגיעו בתקופת ג'ון וודן (המאמן היחיד שמונע מקואוץ' קיי להיות הגדול בכל הזמנים). כשמריצים את העניינים קדימה, מגלים שהפיינל פור האחרון שלהם הגיע לפני עונותיים, כששנה לאחר מכן, הם עפו בסוויט 16 בקרב קשוח מול צפון קרוליינה שנישאה על גבי מומנטום נהדר. משחקיהם הביתיים מתרחשים בפאולי פאביליון, אולם של 13,800 מקומות הסמוך לקמפוס בווסטווד, אל.איי, קליפורניה.

המאמן: זהו מיק קרונין. בן ה-51 קשר את עצמו לסינסינטי לאורך הקריירה שלו. כשהיה בן 18 ועמד לבחור את בחירתה של סופי (בשביל כל ילד אמריקאי) לגבי זהות הקולג' בו ילמד, הוא בחר את סינסי. לאחר הרבה שנים (וספתח לקריירת האימון שלו במארי סטייט), קרונין חזר לכור מחצבתו, הפעם כאיש על פיו ישק דבר. ב-13 שנים ארוכות בברקאטס, הוא הפך אותם לקבוצת טורניר קבועה, שאפילו הבליחה לסוף השבוע השני (קרי סוויט 16) לפני 11 שנים. כשסיים את תפקידו ב-2019, הוא עבר מיידית לשמש של המדינה המפורסמת ביותר בארה"ב (סורי, טקסס, תתנחמו בזה שדיברנו על יוסטון לפני שבוע), שם הוא נהנה מהחיים עד היום.

החמישייה:

מבחינתי, טייגר קמפבל (1.80 מטר, 81 ק"ג) הוא התגלמות הרכז הסיניור המושלם (והוא גם מופיע בתמונה הראשית כאן, שאפו לו). יש לו מן סגנון מיוחד כשהוא מכדרר במעלה המגרש, עובר את החצי ומקבל חסימות. האגרסיביות ההתקפית שלו השתנתה לאורך הקריירה- בשנתיים הראשונות שלו בווסטווד הוא איזן את נטיותיו לזרוק ולמסור, אך מתחילת השנה שעברה קמפבל נוטה לאיים על הסל קודם, נטייה שמביאה תוצאות (נתון קריירה באופנסיב רייטינג בשנה שעברה, למרות שירד בהרבה השנה). כאיום מקו השלוש (מתפיסה או מכדרור), יש לו גישה לכל בלטה במגרש, משם הוא לרוב מפנק את חבריו עם מסירות מהירות כחיצים (25.7%). עקב ניסיונו, הן בקושי חומקות החוצה (12.6% איבודים, גם שיא קריירה) לכן ברור למה "הבחור עם השיער שבגללו הוא לא רואה את המשחק" עושה עבודה פשוט נהדרת בתור המנוע של קבוצת עילית התקפית.

כדורסל המכללות מביא דוגמאות נהדרות לדרכים שבהן ניתן ליצור התקפות סופר יעילות גם עם שני גבוהים שהטווח שלהם הוא דאנק (פרדו!). הברואינס הם דוגמה טובה להתקפה כזאת, עם ריווח מינימלי וקשיחות מקסימלית (מקום 352 בתדירות זריקת שלשות למרות היותם במקום ה-47 באחוזים, מקום 6 באחוז הנקודות שמגיעות בתוך הקשת). האחראי על מירב הריווח המינימלי הוא השוטינג גארד דייויד סינגלטון (1.93 מטר, 95 ק"ג). בעלי הזיכרון החד יעלו בראשם שדיברנו עליו לפני כמה שבועות. הוא לא עצר מאז: הסופר סיניור טיווח 37 מתוך 78 ניסיונות מדאונטאון העונה ולעיתים יורה כשהוא עומד הרבה מאחורי הקו, כשרוב השלשות שלו באות ממסירות. האסתטיות שלו בהורדת הכדור לרצפה כמעט ואינה קיימת, אך שימוש בזוויות טובות עוזר לו כדי להגיע עד לסל. בהגנה הוא מעט כבד וחולמני אך משתלב יפה בסכמה הקבוצתית.

ג'יילן קלארק (1.95 מטר, 93 ק"ג) הוא סוכן כאוס. אחרי שנתיים מנומנמות, הג'וניור מיצב את עצמו כשחקן חמישייה פול טיים בזכות התרומה שלו בצד בו משחקים הגנה. לפעמים זה נראה שכל כדור שמכדררים לצידו הוא הזמנה מיוחדת לדיפלקשן, כשהחטיפות שלו נראות כמו אבסורד על הפרקט (למשל לרוץ את כל המגרש אחרי איבוד רק כדי לתת פליק ולגנוב את הפוזשן מידי היריבה). זה מתרגם ל-5.1% חטיפות, שבתורן נהפכות לנקודות קלילות (למרות הקצב האיטי משהו של UCLA- מקום 240 בפוזשנים למשחק, 66.8). נמשיך בהתקפה, שם הווינג שיפר את הזריקה הקשתית (מדי?) לרמת הסביר מדאונטאון ומהקו (34.1% מרחוק, 70.8% מהעונשין) ושימר את החוש שתמיד היה לו למסירות חכמות. בקיצור, קלארק הוא האיש למשימות מיוחדות.

הגו טו גאי של הצהובים-לבנים-כחולים הוא חיימה האקז ג'וניור (1.98 מטר, 99 ק"ג). נראה שהסיניור תמיד היה כאן- כבורג חשוב בקבוצת הפיינל פור לפני שנתיים, ככוכב אשתקד והעונה דברים נשארו כשהיו. המשחק של הפורוורד החסון דומה מאוד לכרמלו אנת'וני הצעיר, עם המון ג'אב סטפס ומהלכים המערבים עבודת רגליים וטאץ' באיזור הנכחד ששמו המיד ריינג' (בעיקר על האלבו, בשני קצוות קו העונשין). הוא פשוט סקורר שהולך להשיג את הסל שלו. העונה הוא יעיל מאי פעם (55%) באיזור המחייה שלו. הדבר שיהפוך אותו לנשק התקפי שלם הוא החזרה של הקליעה שלו בגרסת 2021, שנה בה הוא קלע יותר משלשה למשחק ב-39%. העונה הוא משליך אותן ב-30% וגם זה בקושי. מבחינת ווליום, הוא אף פעם לא באמת הפסיק לזרוק מהשלוש, רק הפסיק לקלוע. יש עוד זמן להשתפר כאן, למרות שקבוצתו מסתדרת לא רע גם בלי זה (15 בדירוג התקפי- 116.2 נקודות פר 100).

אם אתם זכרתם את אדם בונה (2.08 מטר, 106 ק"ג) מאליפות אירופה לנבחרות עתודה בקיץ, אוהדי הברואינס יזכרו אותו בזכות התרומה הסולידית להפליא שלו. כשהוא ממוקד, הסנטר הוא מגן טבעת נהדר (7.7%), אחד שיכול לשנות זריקות רק מההתנגשות של פלג גופו העליון עם החודר היריב. כיף לחזות בו משתלט על כדורים חוזרים באוויר, כשהוא לוקח 16.6% מהם בהגנה. בצד השני, המשחק שלו צפוי אך מגוון: כמו כל סנטר אירופאי הוא מכת מוות בפוסט, עם גוף מאסיבי שמועך את שומריו במצבי 1 על 1. יש לו ניידות מרשימה לגובהו (ורוחבו!), אותה הוא מנצל כדי להגיע עד לטבעת בגלגוליו לסל, שם מוצאים אותו לסלים קלילים (65.9%). הדאנקים שלו הם מחזה מרהיב ורב עוצמה, כי כל פעם שהפרשמן נתלה על הטבעת, היא מראה סימנים של חרדת נטישה (מהקרש כמובן). אני לא יודע אם הוא יצא לדראפט השנה, אבל הוא יכול לתת לכל סנטר בקולג'ים פייט הגון, במינימום האפשרי.

לפני שנעבור הלאה, ניתן רגע של כבוד לאמארי ביילי (1.96 מטר, 84 ק"ג). אחרי שהפרשמן עלה על הגל בסוף נובמבר ותחילת דצמבר, עם 4 משחקים רצופים בספרות כפולות, הרושם שנשאר הוא שקשיי ההסתגלות לרמה החדשה מאחוריו. מאז, העניינים שינו כיוון, עם 4 משחקים בהם לא קלע יותר מ-7 נקודות במשחק בודד, הווינג נפצע ועדיין לא חזר לליינאפ. בכל מקרה, אנחנו מאחלים לו חזרה מהירה למגרשים ולתחזיות הדראפט הקרובות. לכשיחלים, נראה מה בכוחו לעשות כדי להדיח את מחליפו, כלומר סינגלטון, מהחמישייה, שמתפקדת מצוין בלעדיו.

הספסל:

כמו הרבה קונטנדריות העונה, או מכללות שחושבות את עצמן לכאלה (קנזס, צפון קרוליינה, גונזאגה), הספסל של הברואינס לרוב לא יתן את הניצוץ והאנרגיה הדרושים משחקני הסיוע. דילן אנדרוז (1.88 מטר, 77 ק"ג) משאיר את כיסא הרכז הראשון חם עבור קמפבל. הפרשמן הוא דווקא ריבאונדר לא רע בכלל על אף גובהו ומשקלו. הקרדיט שלו מוגבל מאוד במשחקי הקונפרנס (עוד לא עבר 12 דקות באף אחד מהם) אך הוא נותן תוצרת יפה פה ושם. קנת' ניובה (2.08 מטר, 115 ק"ג) אמנם נראה כמו פרשמן, אך הוא נמצא בעיצומה של שנתו הרביעית בקמפוס. הביגמן, ילד לאגוס, ניגריה, נותן המון אנרגיה, קצת הגנה על הטבעת ובעיקר דקות מנוחה חשובות לבונה (שבעצמו נראה מבוגר אבל הוא פרשמן). הם כמו הפכים שמשלימים זה את זה.

בונוס: אלמנט ההפתעה:

אני במצב רוח נדיב היום, אז תתפנקו עם הדבר שכדורסל המכללות עושה הכי טוב- אפסטים:

לא אכפת לי שוילאנובה בשנה קשה תחת המאמן החדש קייל נפטון. זה לא מצדיק את ההפסד שלהם בבאטלר (79-71) בשישי בלילה, שהוריד אותם למאזן 2-5 שלילי בקונפרנס (מאז ניצחו את ההויאס של ג'ורג'טאון בבית). רק שלושה שחקנים עברו דאבל פרינגלס אצל התכולים: אריק דיקסון עם 22 ו-6 קרשים, קיילב דניאלס עם 21 וקאם וויטמור היה קצת פאסיבי עם 12 (על 5 זריקות מהשדה בלבד). גם בעונה קשוחה בביג איסט, נובה לא אמורה להיות במאזן שלילי עמוק בתוך משחקי הקונפרנס (עם הפסד מביך במיוחד לדהפול בחוץ).

כמה שעות לאחר מכן, קנטאקי המתדרדרת עשתה את הבלתי יאמן וניצחה בנוקסוויל את טנסי, 63-56. הווילדקאטס הלכו 25 פעמים לקו לעומת 10 בלבד של הביתיים, הפרש שעשה את רוב העבודה. צי'בווה דפק כרטיס כשרשם 15 ו-13 אשכוליות וצמד הקלעים, אנטוניו ריבס (מהספסל) וסי.ג'יי פרדריק עם 18 ו-13 בהתאמה. ההפסד הזה היה השני בסך הכל לחובתם של הוולס העונה, כשהוא שבר את מאזן הקונפרנס המושלם שלהם. הכתומים כבר הספיקו להתאושש עם ניצחון חוץ במיסיסיפי סטייט, והכחולים המשיכו במומנטום וסימנו וי בבית נגד ג'ורג'יה.

תהרגו אותי אם אני יודע איך, אבל עד הלילה האחרון (הפסד לוייק פורסט), קלמזון מצאה את עצמה במאזן 7-0 מושלם ב-ACC החלש-משהו-אך-תמיד-מסוכן. השיא של הרצף המשוגע הזה הגיע בניצחון על דיוק בבית, 72-64. הטייגרס כבר נקלעו לפיגור 44-36 קצת אחרי תחילת המחצית השנייה (22.7% לנצח במצב הזה), אבל ברחו לבלו דווילס בזמן, בהובלת פי.ג'יי הול (26 נק') וברווין גאלוואי (17 כאלו). דיוק תנסה להתאושש בשבת, כשתארח את מיאמי לקרב מסקרן.

גם הקבוצה הכי גבוהה בקולג'ים תקבל פסקה כאן (סוף סוף!). האורגון דאקס קרעו לגזרים את אריזונה המסכנה, 87-68 ביום ראשון. למרות הפתיחה הפחות ממושלמת למשחק, הירוקים-צהובים פתחו מבערים ו-20% לנצח, הם ניצחו ב-20 הפרש. לא רע בכלל. ג'רמיין קויזנארד היה בראש עם 27 ו-3 גניבות, נ'פאלי דאנטה (תסתכלו על הדאנק שלו למטה. אכזרי.) השיג 22 נק' ו-10 קרשים כשוויל ריצ'רדסון הכוכב נתן 14, 5 חלוקות ו-4 חטיפות.

אתם בטח זוכרים את פתיחת העונה הנהדרת של יוקון. נראה היה שההאסקיז חזרו לימים היפים שלהם, עם 14 נצחונות רצופים. אבל ככל שמשחקי הקונפרנס התמשכו, החורים החלו להיפער בקבוצה של דן הארלי. 4 הפסדים ב-5 המשחקים האחרונים, האחרון שבהם הוא גם המביך ביותר. 85-74 הייתה תוצאת הסיום, כשסיינט ג'ונס התגברו על יוקון בביתה. למרות 31 נקודות מדהימות של ג'ורדן הוקינס, שישה שחקנים של הרד סטורם בספרות כפולות יותר מהצדיקו את הניצחון: ג'ואל סוריאנו (שבשנה שעברה עוד שיחק בפורדהאם) עם 19 ו-13 כ"ח, פוש אלכסנדר ואיי.ג'יי סטור 14 לראש, רפאל פינזון ודילן אדה-ווסו 12 כל אחד (האחרון עם 4 חטיפות) ואנדרה קארבלו, הטראנספר מאילינוי, עם 10 מינימליות. היום, קונטיקט תחזור החוצה, למשחק מעניין אצל סיטון הול (ושאהין הולוואי!). סיינט ג'ונס ינסו להמשיך את הרצף מול וילאנובה בשישי.

אחד הסיפורים היותר טובים של השנה הוא מה שקורה בקנזס סטייט. אחרי שהיו הבדיחה של הביג 12 אשתקד, העונה העניינים נראים אחרת לגמרי עבור החבורה של ג'רום טאנג, מאמן רוקי (פרשמן?) שבא מהחממה של ביילור (אלא מי?). אין לזה שום הסבר הגיוני, אבל הסגולים צלחו את כל 4 ההארכות אותן כפו העונה, כשההצלחה האחרונה הגיעה לפני פחות מ-24 שעות, כמו שאפשר לראות במעורב האחרון של מנחם. הווילדקאטס אירחו את קנזס לדרבי של המדינה ויצאו ממנו עם ניצחון יקר מפז, 83-82 לאחר 5 דקות נוספות כאמור. הם עברו משוכה קשה מאוד בדמות 38 חיצים ו-9 קטיפות של ג'יילן ווילסון הרותח, אבל קאיונטה ג'ונסון עם 24 ושליש בריבאונד, כמו גם דזי סילס שתרם אותו מספר נקודות, היו שם כדי להשאיר את הניצחון במנהטן (עיר בקנזס, כמובן). הג'ייהוקס יחפשו לחזור את המומנטום החיובי מול TCU בשבת, הווילדקאטס יארחו את טקסס טק באותו מועד.

דירוג AP מעודכן (שבוע 10, 16.1.23):

1. יוסטון קוגארס (-)
2. קנזס ג'ייהוקס (-)
3. פרדו בוילרמייקרס (-)
4. אלבמה קרימסון טייד (-)
5. UCLA ברואינס (2+)
6. גונזאגה בולדוגס (2+)
7. טקסס לונגהורנס (3+)
8. אקסבייר מוסקטירס (4+)
9. טנסי וולונטירס (4-)
10. וירג'יניה קבאלירס (3+)
11. אריזונה ווילדקאטס (2-)
12. איווה סטייט צייקלונס (2+)
13. קנזס סטייט ווילדקאטס (2-)
14. TCU הורנד פרוגס (3+)
15. קונטיקט האסקיז (9-)
16. אובורן טייגרס (5+)
17. מיאמי הוריקיינס (-1)
18. צ'ארלסטון קוגארס (4+)
19. קלמזון טייגרס (כניסה חדשה, לראשונה זה שנתיים!)
20. מארקט גולדן איגלס (5+)
21. ביילור ביירס (כניסה חדשה, אחרי היעדרות מהדירוג של השבוע שעבר)
22. פרובידנס פראיירס (3-)
23. ראטגרס סקארלט נייטס (כניסה חדשה, לראשונה מזה כמעט שנתיים)
24. פלורידה אטלנטיק אוולס (כניסה חדשה, לראשונה בהיסטוריה של המכללה!!!)
25. ארקנסו רייזורבאקס (10-)

נשארו בחוץ (לפי סדר הצבעות): צפון קרוליינה סטייט וולפאק, סיינט מארי'ס גאלס, אריזונה סטייט סאן דווילס, ניו מקסיקו לובוס, אילינוי פייטינג אילייני, סאן דייגו סטייט אצטקס, מישיגן סטייט ספרטאנס, דיוק בלו דווילס, ויסקונסין באדג'רס, קרייטון בלוג'ייז, קנט סטייט גולדן פלאשס, בויזי סטייט ברונקוס, טקסס A&M אגיז, אוהיו סטייט באקאייז, מיזורי טייגרס, VCU ראמס, איווה הוקאייז, צפון קרוליינה טאר הילס.