אחרי פגרה של שבועיים (של הטור, לא של הליגה), חזרתם אלינו לעוד יום רביעי של כדורסל מכללות. בשבוע הבא יחלו משחקי הקונפרנס בכמה מהקונפרנסים הגדולים (AAC, ביג 12, SEC, מאונטיין ווסט), כשבשאר הקונפרנסים המדוברים החגיגה נמשכת כבר מתחילת החודש (ביג 10, ACC, פאק 12, ביג איסט). כל דיבורי הקונפרנס יגיעו בזמנם, אל תדאגו, כי היום אנחנו נעסוק בגלו גאייז- שחקנים שנותנים לקבוצות שלהם בדיוק מה שהן צריכות, ולרוב גם בשני צידי המגרש. בואו נתחיל במסע הרול פליירס הגדול שלנו:

ברוק קאנינגהם (פורוורד, 1.98 מטר על 95 ק"ג, טקסס לונגהורנס, סיניור):

נתחיל עם הגלו-גאי האולטימטיבי. קודם כל, קאנינגהם הוא לא רק שחקן משפיע בשני צידי המגרש, אלא גם מהווה את החלום של כל ילד אמריקאי: לשחק בקולג' הגדול ביותר שהכי קרוב אליו לבית. הפורוורד מעולם לא יצא מהעיר אוסטין בה נולד, כשלמד שם בתיכון וקיבל מלגה מלאה אצל הלונגהורנס, שהאולם (החדש והפלאשי) שלהם מרוחק רבע שעה נסיעה מאותו תיכון.

על הפרקט ברוק הוא סוג של פי ג'יי טאקר (בוגר טקסס בעצמו אחרי ששיחק שם באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים). לסיניור יש עם התאמה ברורה לאתוס של הקבוצה- הוא מגן ורסטילי ששומר את כל עמדות הפנים (כולל להחליף ולשמור על סנטרים), ריבאונדר נהדר בכל צד (12.1% הגנה, 10.6% התקפה) שיכול לקלוע את השלשה המזדמנת (45% מבחוץ מתחילת העונה שעברה) או להקפיץ פעם/פעמיים בדרכו אל הסל ולסיים שם. כמו הפורוורד עב הבשר, גם קאנינגהם לא זורק בווליום גבוה (29 זריקות שדה ב-9 משחקים) ולא יוצר זריקות לעצמו/לחבריו, בהתאם ליכולתו המוגבלת, אם כי במערכת של המאמן כריס בירד זה מתבטא לטובה (רק 6% מהפוזשנים שהוא משתמש בהם הולכים לאיבוד). נסיים עם העובדה שהאופנסיב רייטינג של טקסס הוא הגבוה ביותר בפער מגוחך כשהוא על המגרש (149.1 נקודות פר 100 התקפות!!!, הנתון השלישי בטיבו לשחקן D1) ונקבל שחקן מגוון הגנתית שגם תורם בצד האחר של המגרש. למרות שאף פעם לא עלה בחמישייה ב-84 משחקיו בכתום, לקאנינגהם מגיע מקום של כבוד בחמישייה שתסגור את המשחק.

דחואן האריס (רכז, 1.86 מטר על 78 ק"ג, קנזס ג'ייהוקס, ג'וניור):

הפוינט גארד, יליד קולומביה, מיזורי, חצה את הגבול לקנזס כדי לשחק את כדורסל המכללות שלו אצל הג'ייהוקס. גם אצלו המכללה נמצאת במרחק סביר מהבית, כשעתיים וחצי ברכב, כמעט כלום במונחים של אמריקה העצומה.

את דחואן הייתי מתאר כמוביל כדור היברידי: מצד אחד, יש לו הרבה תכונות של רכז מהסוג הישן: הוא לרוב המוסר לחותכים/קלעים שמקבלים חסימות בהתקפה העומדת של ביל סלף. כשחוסמים לו, הג'וניור יחפש את המסירה לגבוה המתגלגל (הוא אמן של מסירת לוב) או את שחקני החוץ בצד הרחוק (הוא מוסר אסיסט ב-33.4% מהמהלכים שלו, דהיינו שליש וזה רק במהלכים שהמסירה מסתיימת בסל). כשהאריס חודר לטבעת יש לו מגוון של סיומות שמערבות את החלק הגבוה של הקרש ונראות פשוט נפלא עם הטאץ' החמאתי שלו (54% בתוך הקשת, נהדר לשחקן בגודל שלו). מעבר לקשת, הוא יכול לקלוע אבל לא זורק אם הוא לא פנוי בצורה מוגזמת (רק 4/11 משם) ובהגנה הוא נוטה להיות אקטיבי ומציק, כזה שלא ירפה מהמאצ'אפ שלו. הרכז מקנח בשיא קריירה בחטיפות כדור (4.2%).

מצד שני, מספר תכונות של רכז חדש מתבטאות אצלו: יכולת החיתוך שלו נהדרת והוא פעיל ביותר ללא הכדור כשהוא מקבל האנדאופס וחסימות כפולות בעצמו ויודע להעניש באמצעותם. במפתיע, דחואן הוא חוסם (זריקות) נהדר, השלישי הכי טוב בקבוצה מבחינת סטטיסטיקה (2.2%) כשהוא משיג את החסימות האלה בעיקר זכות השמירה המעולה שלו על מובילי הכדור. מחוץ למגרש, הוא אחד המנהיגים של קנזס, יחד עם המנהיג על המגרש/הגו-טו-גאי ג'יילן וילסון (שניהם הגיעו לקבוצה ביחד כג'וניורים). הרכז והפורוורד הם השרידים האחרונים מהרוטציה של הקבוצה שזכתה באליפות הקולג'ים אשתקד ומביאים ניסיון יקר מפז בשלבים האחרונים של הטורניר.

ריאן יאנג (סנטר, 2.08 מטר על 107 ק"ג, דיוק בלו דווילס, סיניור):

ראשית, נפתח בוידוי קצר: מסיבות שאינן מובנות לי, אני פשוט אוהב את השחקן הסימפתי הזה.

עכשיו ננסה להבין למה:

הביגמן הגיע לדיוק השנה אחרי 3 שנים במכללת נורת'ווסטרן המצוינת באילינוי. אצל הווילדקאטס הוא שימש כסנטר המחליף של פיט נאנס (שעבר בעצמו ליריבה השנואה מצפון קרוליינה) וכעת הוא מגבה את דרק לייבלי השני מהספסל, כך שהמעבר והתפקיד היו חלקים עבור הסיניור, שנותן תפוקה יקרה מפז עבור דיוק מיומו הראשון בדורהאם.

פשוט וקל, יאנג הוא סנטר סולידי להפליא. יש לו סייז גדול (אך לא מפלצתי כמו הביגמן שפותח לפניו) ובו הוא משתמש כדי לעשות בוקס-אאוט (סגירה לריבאונד בשפת הקודש) מתחת לכל טבעת שימצא, עם השוואת שיא הקריירה שלו באחוזי ריבאונד הגנה (18.7%) ושבירת השיא בכמעט פי 2 באחוזי ריבאונד ההתקפה (18.6% קומיים, שמספיקים למקום 6 מבין שחקני הקולג'ים!). אגב, הבלו דווילס היא הקבוצה מספר 1 במדינה כשמדובר באיסוף הריבאונד מההחטאות של עצמה (עם 40.5% פשוט פסיכיים). כסקורר, הוא מסיים יפה מאוד מתחת לסל, בטח בהתחשב במגבלותיו האתלטיות, בעוד תחום שהוא מוציא את המיץ את מה שאלוהים נתן לו (ובכן, גובה+רוחב) עד תום. הוא על 33/47 לשתי נק', 70% לערך, שזה יותר מ-10% משיא הקריירה הקודם שלו. העובדה שהוא איש ענק עוזרת לו גם לחסום מדי פעם (יותר נכון 3.6% שזרקות בזמן שהוא משחק). במשפט, הוא פשוט נותן תעודת ביטוח נאה שכלייבלי הפרשמן (שלא פתח את העונה מי יודע כמה) מסתבך בעבירות או צריך להסדיר נשימה. זה כל מה שקואוץ' שאייר (איזה מוזר!) צריך ממנו.

ליקי בלאק (פורוורד, 2.06 מטר על 93 ק"ג, צפון קרוליינה טאר הילס, סופר-סיניור):

הותיק שבחבורה. זוהי השנה הרביעית שהשומר הקשוח מתפקד כשחקן חמישייה במכללת דם כחול ואחרי שסיים את התואר שלו הוא חזר לתכולים לשנה אחרונה. כרגע, הווינג המוצק אולי ה-3&D הבכיר ביותר במכללות ולבטח המנוסה ביותר. על מי הוא לא שמר בבמה הגדולה? שחקנים גדולים כמו אוצ'אי אבאג'י, ג'וני ג'וזאנג ו-וונדל מור כבר פגשו את נחת זרועו בעונה שעברה ולכולם הוא גרם, לכל הפחות, להתאמץ הרבה יותר עבור הנקודות שלהם. בעונה הצעירה שלנו הוא עזר לשתק ווינגים נפלאים כברנדון מילר. שחקן השנה החמישית מצויד במהירות צידית מצוינת שעוזרת לו לסגור נתיבי חדירה במהירות ואינסטינקטים חדים שמסייעים לו לגנוב כדורים לפני שהשחקן היריב מבין מה קרה לו. כמו כל מגן פרימטר מוצלח (מצרך חשוב בקבוצה שבה קיילב לאב ואר.ג'יי דייויס משתוללים), הוא מהווה את קו ההגנה הראשון לפני שמובילי הכדור נכנסים לצבע, אותו ארמנדו בייקוט ופיט נאנס דואגים לנעול הרמטית. כשיש לך קו קדמי עצום כל כך (3 שחקנים מעל 2.06) זה טבעי שהטאר הילס יהיו בטופ 100 באחוזי הזריקות שחסמו ובריבאונד ההגנה.

בחלק המגרש הזוהר יותר, בלאק לא אקטיבי במיוחד (משתמש רק ב-10.5% מהפוזשנים שהוא על המגרש, מקום אחרון בפער ברוטציה) אך הוא יודע לקלוע את השלשה הפנויה- דבר שימושי ביותר בקבוצה שקולעת רק 31.5% מהשלשות שלה, מקום 251 במדינה (וזה אחרי שיפור בתחום במשחקים האחרונים). כשהקלוזאאוט סוגר עליו, ליקי נכנס אל החור שנפער וחודר לתוך הסל, שם הוא מסיים בצורה יסודית מאוד או נותן מסירה קטנה לנאנס/בייקוט שמשלימים את העבודה בעצמם. בסך הכל, בלאק הוא פועל שחור מצטיין בחמישייה נוצצת, אותה הוא משלים היטב.

דיוון קיימברידג' (ווינג, 1.98 מטר על 97 ק"ג, אריזונה סטייט סאן דווילס, סיניור):

אחרי ששיחק עם מגדלי התאומים, AKA ווקר קסלר וג'בארי סמית' בעונה שעברה, קיימברידג' החליט שהוא צריך התחלה חדשה. אז הוא ואחיו התאום דזמונד, ששיחק בנבאדה אשתקד, נכנסו לטראנספר פורטל ונחתו באריזונה סטייט, האחות הקטנה של הווילדקאטס הגדולים בשנים האחרונות. עד עכשיו, החיים תותים במדבר: דיוון ודזמונד הם שחקני חמישייה קבועים כשלצידם פותחים טראנספרים נוספים: הרכז פראנקי קולינס (שהציג מיני-פריצה במרץ המשוגע עבור מישיגן) והסנטר וורן וושינגטון, סבן פוטר שהגיע מנבאדה יחד עם דזמונד. יחד עם די.ג'יי הורן המקומי, הם משלימים חמישייה מופלאה עבור המאמן בובי הארלי (אלוף NCAA עם דיוק בשנות השיא של ששבסקי).

השינוי הכי גדול במשחקו של דיוון השנה הוא הקליעה מבחוץ: אחרי שפתח את קריירת המכללות שלו עם 34.2% ממוצעים להפליא כפרשמן, הוא צנח ל-28.7 ו-22.1 אחוזים בשנתיים העוקבות. שום דבר לא הכין אותנו לעונה הזאת,בה הוא יותר ממכפיל את האחוזים של שנה שעברה- מאזנו מהשלוש עומד על 13/29, 44.8%. אולי הרוח המדברית עוזרת לזריקה הצידית משהו שלו לצלול פנימה פעם אחר פעם. האתלטיות שלו הופכת אותו למסיים נפלא בטבעת- 63% בתוך הקשת, כשתמיד מריצים לו מהלכי לוב אסתטיים ממש. הוא מסוכן גם במתפרצות, כשהוא רץ את הכנפיים ואשתקד דפק כמה דאנקים אדירים על ראשם של ביגמנים (!). בהגנה הוא ארוך, ורסטילי והעונה גם רושם תדירות גגות גבוהה מאי פעם (3.6%). ההגנה הזו נותנת עזרה לסאן דווילס שמחזיקים ברייטינג הגנתי של של 90.4, 17 במדינה, כשהאחוזים מולם בתוך הקשת נמוכים להחריד (38.8%).

דייויד סינגלטון (ווינג, 1.93 מטר על 95 ק"ג, UCLA ברואינס, סופר-סיניור):

אחרי שהתבגר והתבשל, הקלעי הנפלא חווה עונת קריירה. הוא משתמש ביותר פוזשנים מאי פעם כשהוא על המגרש (14.2%, עדיין לא הרבה) אך מאבד הכי מעט (רק 6.9%) מבין 5 עונותיו במכללות. יליד לוס אנג'לס פשוט לא עושה דברים שהוא לא יודע ורבותיי, הוא יודע לעשות את מה שהוא יודע:

למרות מכניקה מוזרה משהו (ברמה שצריך לראות כדי להאמין) הוא קבר חצי מ-52 השלשות שלקח ב-11 משחקים עד כה. השילוב הזה של ווליום בינוני-גבוה ואחוזים אסטרונומיים נותן להתקפה של הברואינס כל כך הרבה ריווח לעבוד איתו. סינגלטון הוא לא מהקלעים שרצים על חסימות ומנסים להשתחרר מהשומר שלהם תמיד (אף על פי שהוא מסוגל לעבור על חסימות פה ושם) אלא פשוט כזה שטוב ברמה אבסורדית בקאץ' אנד שוט, כאילו שהוא לא יכול להחטיא. כל הקליעה הזו, בלי יכולת אחרת של ממש, נותנת לו את האופנסיב רייטינג הרביעי במדינה (אצל השחקנים כמובן)- 142.8 עוצר נשימה ולחבורה של מיק קרונין את השלישי בטיבו באמריקה- 117.5 פר מאה (רק אריזונה ופרדו מעליה). בקיצור, ספיישליסט במיטבו.