יום רביעי שמח! ברוכים השבים לכל הקוראים והמגיבים הישנים והחדשים. היום, משחקי הביג איסט (הקונפרנס האנדרייטד ביותר בהיי מייג'ורס) יוצאים לדרך עם סיינט ג'ונס רד סטורם שמארחת את דהפול בלו דימונס. לכבוד המאורע, נעסוק בשתי הפייבוריטיות לזכייה באליפות הקונפרנס: המכללה האהובה על הישראלים- קונטיקט האסקיז, והמכללה האהובה ביותר על הקלעים- קרייטון בלוג'ייז. הרבה אקשן מחכה לנו היום, אז בואו נתחיל:

החממה מאומהה:

רקע: בעיר הבירה של מדינה המפורסמת בשדות התירס שלה, שוכנת לה קבוצת כדורסל. אני מדבר על נברסקה כמובן, שבירתה היא העיר אומהה. שם, שוכן הקמפוס של הבלוג'ייז, בו הם מארחים את משחקיהם הביתיים באולם CHI health center המכיל 17352 מקומות ישיבה. לפני שנתיים (2021) הם רשמו את הישג השיא שלהם בטורניר המשוגע של מרץ כשניצחו פעמיים, בדרך לסוף השבוע השני שבו הפסידו לבולדוגס מגונזאגה בסוויט 16. שנה אחת אחר כך, הם כמעט הפתיעו את קנזס בסיבוב השני וסובבו המון ראשים בעשותם זאת, אבל לא הצליחו להחזיק עד לסיום והאלופה העתידית המשיכה הלאה. העונה הם מחפשים לשחזר את היכולת מהשנה שעברה יחד עם ההישגיות מלפני שנתיים ועם מאזן של 6-3, כששני הפסדים באו לאריזונה (בהוואי) ולטקסס (בבית של הקבוצה הטובה במכללות), קרייטון יכולה להיות מעודדת מאוד. ההפסד השלישי הגיע בשבת האחרונה לנברסקה קורנהאסקרס, בדרבי של המדינה וגרר השלכות חמורות בדירוג AP (אותו תמצאו בסוף מדור זה).

המאמן: עם שם כמו גרג מקדרמוט, צפוי לך כישרון טבעי בפיתוח קלעים. עוד נגיע לקלעי התורן בסגל, אבל אבא של דאגי הגיע למקום התפור למידותיו- לקולג' שפעם העמיד מחקר על זריקת השלוש המושלמת וממנו יצא אחד מגדולי הקלעים הטהורים אי פעם, קייל קורבר. מתוך 13 עונותיו של מקדרמוט סיניור בבלוג'ייז, רק בעונה האחרונה הקבוצה קלעה לשלוש מתחת לממוצע המכללות והגיעה לטופ 10 באחוזים מעבר לקשת 4 פעמים (3 מהן ברצף). בקיצור נמרץ, מקדרמוט הוא מאמן התקפי שדוגל בריווח מקסימלי ובהשגת מצבי זריקה פנויים.

את קריירת האימון שלו החל ב-2002 בקולג' בו למד, צפון איווה, שם לקח את הפנת'רס 3 פעמים ברצף לריקוד הגדול. 5 שנים שם הספיקו לו לעבור לקולג' בכיר יותר במדינה, איווה סטייט, אותה אימן כ-4 שנים בינוניות ביותר, כולן בין 44 ל-48 אחוזי הצלחה. ב-2011 עבר לקרייטון יחד עם בנו השחקן ומאז הוא מביא את הכחולים לטורניר המכללות כל עונה שנייה. ב-2020 הם זכו באליפות העונה הסדירה בביג איסט ועל מעלליהם מאז ועד היום כבר דיברנו. שיפור הגנתי הורגש בשלוש העונות האחרונות, בהן הדיפנסיב רייטינג של קבוצתו הוא מתחת ל-93.

החמישייה:

אם יש שחקן שעלה לכותרות בשבוע שעבר באנביאיי זהו אנדרו נמבהארד. למקרה שפספסתם, הרוקי של הפייסרס קלע שלשת ניצחון בסוויש אדיר מעל ידו המושטת של שחקן, נראה לי שקוראים לו ג'יימס משהו, לברון ג'יימס, כן זה. עכשיו הגיע הזמן לדבר על אחיו, ריאן נמבהארד (1.83 מטר). הסופמור חולק מספר גנים משותפים עם אחיו, הגדול ממנו בשלוש שנים: גן יכולת המסירה הוא החשוב מביניהם ובעזרתו הקנדי מניע את התקפת הקבוצה (31.2% אחוזי אסיסטים, מקום 69 מבין שחקני הקולג'ים). גן הקליעה משלים את הגן הקודם, כשהוא קולע 25/30 מהעונשין (83.3%) ו-11/30 מדאונטאון (36.7%, מעל הממוצע) העונה. הרכז גם התברך בטאץ' יפייפה בשתי הידיים באיזור הפלואוטר, כשהוא מסיים בסיומות מוזרות בטבעת עם טיימינג שמטעה את הגבוהים שבאים לחסום אותו. בנוסף, ריאן הוא בין הרכזים הנמוכים הנדירים שלא מפחדים ממגע ומספרי זריקות העונשין שלו מראה זאת (+מוביל את הקבוצה בזריקות עונשין). לסיום, בואו לא נשכח שהוא כמעט ולא מאבד (רק ב-9.8% מהפוזשנים שלו, סופר נמוך לפוינט גארד) וסגנון המשחק שלו אינו נוטה לטעויות. נמבהארד הוא פשוט רכז מחושב, שאפשר לסמוך עליו.

בעמדת השוטינג גארד עולה טריי אלכסנדר (1.94 מטר), שחקן ההגנה המרכזי של הקבוצה בקו האחורי. הסייז שלו מאפשר הגנה ורסטילית על 3 עמדות, כשהוא מוביל את החמישייה הפותחת באחוזי חטיפות (2.4%) ושני לסנטר באחוזי חסימות (2.0%, נפלא עבור שחקן בגודל שלו). בהתקפה הסופמור מייצר לעצמו מעט מהמיד ריינג' וקצת לאחרים בפיקנ'רול אבל הוא משמש בעיקר כקלעי (9/22 משלוש) שיכול לשים כדור על הרצפה (אף פעם לא הבנתי למה אומרים את זה, כדורסל משחקים על פרקט בכלל), לסיים בטבעת/לסחוט עבירות וללכת לעונשין. אלכסנדר הוא שוטינג גארד קלאסי והשחקן שמקריב הכי הרבה (זריקות, נגיעות בכדור) כדי שהקבוצה תצליח.

הקלעי הכי טוב בקבוצה כבר הספיק לזרוק 56 פעמים מעבר לקשת העונה ואפילו לקלוע 22 מהן (כמעט 40%). זהו כמובן ביילור שאיירמן (2.01 מטר). הווינג הסיניור יטווח את היריבה מכל מצב- מהכדרור דרך פיקנ'רול, בידודים וקאץ' אנד שוט מכל מקום כשהוא מחזיק בטווח זריקה אימתני שעובר את קשת השלוש של האנביאיי. למרות זאת, יכולת הקליעה של הטראנספר מדרום דקוטה סטייט אינה סימן ההיכר שלו- אלא הריבאונד. שאיירמן לא גונב ריבאונדים לסנטר שלו ובכל זאת מגיע ל-8.4 ריבאונדים בהגנה למשחק (9.5 סך הכל), מספרים שכל הביגמנים היו רוצים (חוץ מאוסקר צ'יבווה) שמובילים את הבלוג'ייז ביי פאר. יש לו מיקום מצוין וטיימינג טוב יותר בו הוא משתמש כדי לקחת 30.3% מהכדורים החוזרים הפנויים בהגנה בזמן שהוא על המגרש, הנתון התשיעי בטיבו מבין יותר מ-2000 שחקנים, כסמול פורוורד! היכולת הזאת מתרגמת גם ברמה הקבוצתית- קרייטון לוקחת 80.1% מהקרשים מתחת לסל שלה, 7 בארה"ב. אם מסתכלים על אספקטים אחרים במשחקו, הווינג לא עושה דברים שהוא לא יודע (בעיקר שומר על הכדור היטב) וביניהם נציין את ההימנעות שלו מסיומות עם מגע, כשהוא זרק רק 7 פעמים מהעונשין ב-8 משחקים.

כשאתם תצפו בפאוור פורוורד של הקבוצה, ארתור קאלומה (2.01 מטר), הוא יזרוק אתכם (ואת הזריקות שלו) 20 שנה לעבר. הסופמור ידוע בהתקפותיו מאיזור האלבו/קו העונשין כשהוא מנצל את עבודת הרגליים הנפלאה שלו (מלך הג'אב סטפ) כדי ליצור מרווח שמספיק בדיוק לכדרור אחד ועלייה לזריקת מיד ריינג' מהירה. המהלך הזה לא יעיל במיוחד (הסופמור מחזיק באופנסיב רייטינג הנמוך ביותר בחמישיה בפער עצום) אבל הוא שימושי בייצור נקודות כשההתקפה נתקעת. כמו כן, הוא יכול להוביל יחידות ספסל, נקודת החולשה של הקבוצה בעיניי (שחקני החמישייה רק 25.1% מהדקות, מקום 308 ב-D1) ולהשאיר את הבלוג'ייז מעל המים עד שהחמישייה תחזור. אם הקליעה שלו תשתפר (29% שלוש, 68.2% עונשין) והההגנה הורסטילית חסרת הפשרות שלו תישמר, הוא חומר לאנביאיי, אבל לשפר קליעה זה תמיד טריקי ויש איזור אפור גדול בתהליך הזה. העונה עוד צעירה אז יש לו את הזמן בשביל זה.

אם יש שחקן אחד שמייצג את המהות של הקבוצה השנה זהו ריאן קאלקברנר (2.16 מטר). בואו נתחיל בזה שהוא קולע באחוזים אבסורדיים בתוך הקשת: 53/65, 81.5%, תשיעי בקרב שחקני הקולג'ים. אני אחזור על זה, 81.5% לשתיים! חוץ ממשחק הפוסט הנהדר שלו, בו הוא זורק מעל ביגמנים תמימים שלא יכולים לחלום על לחסום אותו, הוא מסיים בצורה עילאית בתנועה כשהוא מתגלגל בפיקנ'רול, שואב ריבאונדים בהתקפה, שומר חזק בלי לבצע עבירות מיותרות, מחזיק בטאץ'/"רגש" פנומנלי בטווח הפלואוטר המורכב כל כך ואם שולחים אותו לעונשין הוא לא מהווה בעיה מיוחדת (18/25)- קאלקברנר הוא ההגדרה של כוח בלתי עציר בפנים. והדבר הכי טוב- אלו בדיוק הדברים המאפיינים את הבלוג'ייז: הם בקושי מאבדים כדורים (14.1% מהפוזשנים שלהם הולכים ליריבה, מקום 10), בכלל לא שולחים את היריבות לקו (מקום ראשון במכללות בקצב זריקות עונשין של היריבה- הכי נמוך. בהתחשב שהטווח הכי יעיל לזריקה כמעט תמיד הוא מהעונשין, נראה לי שזה די חכם) וגם חוסמים וחוטפים (מקום 42 ו-29 בהתאמה באחוזי הפוזשנים שהסתיימו ככה. בלי קשר, קרייטון היא הקבוצה עם החמישייה הכי קלאסית שראיתי- רכז מוסר, קלעי שקולע, סמול פורוורד שעושה קצת (ולפעמים הרבה) מהכל, פורוורד שני שמצטיין בהגנה ובסקורינג וסנטר שמהווה עוגן בשני הצדדים. הבלוג'ייז הם אולד-סקול בליגה שכולה מנסה להיות מודרנית ורק על זה מגיע להם את המקום כאן.

הספסל:

אה כן, זוכרים מה אמרנו עליו? אז המצב לא מזהיר במיוחד. הטראנספר מ-TCU, פרנסיסקו פראבלו (1.91 מטר), לא משחק כמו עצמו מאז שהגיע לקבוצה. 20% מהשלוש לקלעי שאחוזי הקריירה שלו הם 40% זה לא מזהיר. נקווה שהסיניור הארגנטינאי יתחמם בהמשך, כי על המגרש הוא מאוד פאסיבי ומוותר על הכדור מהר מדי (עדכון- בהפסד לנברסקה קלע 16 עם 5 שלשות!). לצידו נמצאים 3 פרשמנים: הסנטר פרדריק קינג (2.08 מטר), אולי החוסם הטוב בקבוצה (7.8%) אך הפונקציה המרכזית שלו היא להביא טונות של אנרגיות ואמוציות למגרש. הוא עובד קשה מאוד על הפרקט וזה משתלם עד עכשיו. מייסון מילר (2.06 מטר), הבן של, הוא פורוורד גבוה ומכונת קליעה מהשלוש- 8 מתוך ה-12 שזרק מהטווח צללו פנימה. חוץ מזה, הוא כמעט בלתי מורגש. שריף מיצ'ל (1.86 מטר) משלים את הרוטציה ואת המחסור בגארד שלוחץ על הכדור, בקבוצה שכמעט אלרגית (14.8% מהפוזשנים של היריבה הולכים לידיים כחולות, רק 344 באמריקה).

פרובנציאליות ונוסטלגיה בסטורס:

רקע: סטורס היא עיירה מנומנמת במדינת קונטיקט שבארה"ב וגרים בה בערך 15 אלף איש. משהו בסגנון של אריאל בישראל. המשותף להן? האוניברסיטה שבשטחן. להאסקיז יש שתי אפשרויות עבור אירוח משחקיהם הביתיים: הגאמפל פאביליון המקומי והחם (10167 מקומות) או ה-XL סנטר מחוץ לקמפוס (אכן גדול יותר, 15564 מושבים). המכללה, הידועה במספר הישראלים ששיחקו בה, מחזיקה ב-4 אליפויות NCAA, כולן הושגו בין 1999 ל-2014. בשנה שעברה הם דורגו במקום החמישי באיזור שלהם בריקוד הגדול, אך למדורגת 12 ניו מקסיקו סטייט אגיז (בה משחק כעת ישראלי אחר, שחר לזר) היו תוכניות משלה ויוקון עפה הביתה מוקדם מהצפוי. כעת, הקבוצה מצויה ברצף נפלא עם 4 סימוני וי רצופים על קבוצות טופ 50 (אורגון, אלבמה, אייוה סטייט ואוקלהומה סטייט), כש-3 הראשונים הושגו במגרשים נייטרלים. היום בלילה היא תנסה לעלות למאזן 10-0 עגול ומושלם כשישחקו מול הגייטורס בפלורידה.

המאמן: דן הארלי, תכף חוגג חמישה עשורים, חצב את דרכו מהתחתית של כדורסל המכללות, אך תמיד נשאר במזרח המדינה. וואגנר תחילה, אחר כך רוד איילנד ולקונטיקט הוא הגיע ב-2018, כך שזו עונתו החמישית עם כחולי המדים. את הקבוצה הצעיד ל-2 ביקורים במרץ המשוגע (מתוך 3 טורנירים) עם הדחה בסיבוב השני וכאמור הדחה בסיבוב הראשון אשתקד. הארלי מרוויח את לחמו בעיקר בעצירת ההתקפה של הקבוצה היריבה, כשהקבוצות שלו תמיד מצניחות את האחוזים של היריבה לשתיים, מנפחות את אחוזי החסימה שלהן ואת אחוזי הזריקות של היריבה מעבר לקשת (קרי לכפות על היריבה כמה שיותר שלשות). האיטום ההרמטי הזה של הצבע מוביל לרייטינג הגנתי פנטסטי (88.8, 10 בארה"ב) ולעובדה שיוקון היא הקבוצה היחידה במדינה שנמצאת בטופ 10 ביעילות בשני הצדדים (9 ביעילות התקפית, כלומר 115.7 נקודות פר 100 פוזשנים).

רגע, עצירה מתודית.

אי אפשר לכתוב על יוקון בעברית בלי לציין את הקשר הישראלי. באמצע שנות התשעים, דורון שפר ניהל את המשחק וסידר זריקות לאחד, ריי אלן. כמה שנים מוקדם יותר היה זה נדב "היונה" הנפלד שהיה שחקן הגנה יוצא מן הכלל בעמדה 4. גם אורי כהן מינץ וגלעד כץ שיחקו בה. השנה, הקשר הישראלי למכללה התחדש פעם נוספת עם בואו של ירין חסון (2.07 מטר), פורוורד/ביגמן תוצרת ראשון לציון. הוא תפס את עיני הסקאוטים כששפך 33 נקודות מול מכבי תל אביב בנוער אשתקד ומתואר כשחקן שיודע לעשות הכל על המגרש. זה יקח שנתיים או שלוש אפילו אבל אני מאמין שהפוטנציאל שם, כשסבלנות היא מילת המפתח עבורו. בואו נכיר את יריביו לאימונים:

החמישייה:

כל קבוצה צריכה רכז אחראי שיוביל אותה (ע"ע נמבהארד מלמעלה) והשחקן שמאייש את העמדה הזו עבור יוקון זה טריסטן ניוטון (1.95 מטר). הסיניור בעל הסייז עוזר לאטום את הצבע ושם לחץ כשהוא מגיע לדאבל טים על הגבוה היריב בפוסט. כמו שחשבתם, הוא תורם רבות בריבאונד הגנה לקבוצה שמצטיינת בכך (מורידים 76.4% מההחטאות של היריבה, 42 במכללות). נעבור להתקפה, בה ההיררכיה בקבוצה ברורה- להאכיל את שני הסקוררים המובילים ואלו שיוצרים להם מצבים הם שאר שחקני הסגל בעיקר. ההאסקיז היא קבוצה ששופעת בפליימייקינג (64.8% מסלי השדה שלהם באים לאחר אסיסט, מקום 9 באמריקה) ובסיטואציה הזו ניוטון הוא בין הפליימייקרים המובילים (25.6 אחוזי אסיסטים, שלישי בקבוצה) וגם בין הסקוררים המובילים (11.4 נקודות פר משחק, שוב שלישי בקבוצה). אחרי 3 שנים אצל הפיראטים, הטראנספר ממזרח קרוליינה מאזן את משחקו- הוא זורק הכי מעט בממוצע לפוזשן ומתעל את הפוזשנים הנוספים עבור יצירה לחבריו. האיזון הזה הופך אותו לרכז נהדר, אחד שקונטיקט התברכה בו.

עכשיו, הצטרפו אליי לפלאשבק קצר למשהו שקרה מזמן מזמן: בשנת 1960, גארד צעיר, בוגר ווסט וירג'יניה ג'רי ווסט מצטרף לקבוצת הלייקרס באנביאיי שרק כעת עברה ממינסוטה הקפואה ללוס אנג'לס ההוליוודית. הוא חובר לאלג'ין ביילור, והשליטה שלהם, כל אחד בתחום המגרש שלו- ווסט מטווח קבוצות בקליעות מרחוק (הרבה לפני קו השלוש!) וביילור נוסק לשחקים כדי לסיים מקרוב, הקנו להם את הכינויים- מיסטר אינסייד ומיסטר אאוטסייד. 60 שנה בערך אחרי שווסט וביילור שיחקו יחד לראשונה, אני נרגש להודות שההיסטוריה חוזרת, ולחבורה מסטורס יש צמד כזה משלה. במקרה הנוכחי, מיסטר אאוטסייד הוא ג'ורדן הוקינס (1.96 מטר). אין דבר שהסופמור אוהב יותר מלזרוק מדאונטאון, משם הוא קולע 21 מתוך 53 הזריקות שלו העונה. הווינג הקפיצי משחרר את הזריקה כשהוא קופץ לשיא הגובה, כך שאת ההפרדה מהשומר שלו הוא יוצר באוויר- מה שהופך אותו לסופר מסוכן כשהוא רץ על חסימות בדרך לקליעות בתנועה. בניגוד לשחקן שהפך בעתיד ללוגו של האנביאיי, הוקינס מקבל נקודת בונוס על כל פעם שהוא קולע מעבר לקשת וזה יוצר נשק פרימטר קטלני עבור קואוץ' הארלי. בצד השני של המגרש הוא ממש טוב בלחסום זריקות כשהוא שומר על מובילי הכדור, ידיו הארוכות עוזרות לו לעשות כן וגם לבוא מהצד החלש ולצמצם שטחים במהירות כדי לחסום במצבים של עזרה בהגנה. אנשים פשוטים יקראו לו D&3 (וזה בהחלט התפקיד הצפוי לו בליגה שווסט הוא הלוגו שלה, אם וכאשר), אך כשרואים אותו בפעולה מבינים עד כמה סגנון המשחק שלו פשוט אך גאוני. נסיים עם העובדה שהוא שחקן די סטריקי, כמצופה מקלעי שלוש נפלאים. קבלו אותו מתחמם בפרצוף של אוקלהומה סטייט קאובויז, בדרך לשיא קריירה של 26 חיצים.

זה לא קורה הרבה היום, אבל אם תפתחו מילון (עב כרס, אחד אסלי) ותחפשו את ההגדרה של "אול-אראונד פלייר", תמצאו שם את אנדרה ג'קסון ג'וניור (1.98 מטר). יש לו ידיים אקטיביות שמסוגלות לחטוף או לחסום כל כדור, והוא מעמיד נתונים נהדרים בשתי הקטגוריות הללו (3.5% גניבות, 2.9% גגות) כדפנסיב פליימייקר מספר אחת בביג איסט. הגדרה אחרת שהוא עונה עליה היא "פוינט פורוורד", כשהארלי נותן לו את האור הירוק להוביל כדור, כולל בפיקנ'רול וליצור מצבי קליעה שונים ומגוונים. הג'וניור ינסה מסירות בחללים צרים אך לא יהסס לתת גם את המסירה הפשוטה שמקדמת את המהלך. זה מתבטא באחוזי האסיסטים הטובים בקבוצה (28.8%). את השנה הוא פתח בדעיכה מטווח השלוש, אבל יכול לחזור לאחוזים של שנה שעברה (36.1%) במשחקי הקונפרנס, בהם חרך רשתות בעונה שעברה (38.5%). שיפור כאן ישים אותו בתודעה של סקאוטרים כשחקן שידו בכל.

נכון יש סטריאוטיפים על פאוור פורוורדים גבוהים ולבנים? אז קבלו את אלכס קאראבן (2.03 מטר). טוב, הוא לא כל כך גבוה אבל הסטריאוטיפים עדיין תופסים. שחקנים כאלו בדרך כלל קלעי שלוש טובים: הפרשמן בינתיים פוגש את הרשת ב-36.8% מזריקות השלוש שלו (14/36). בנוסף, הם גם מאוד רכים- קאראבן שוקל רק 95 ק"ג, וכמו כל גבוה פרשמן גם הוא נדחף בפוסט, משחק עם בעיית עבירות תדירה וכמובן שהיריבים בורחים לו כשהוא מנסה לסגור אותם לריבאונד. אף על פי כן, המאמן נותן לו לשחק כדי ללמוד מהטעויות הללו, כשהוא משחק את מספר הדקות הגבוה בקבוצה. למרות שהוא לא שחקן מושלם, אחרי 9 משחקים זה מוקדם מדי לשפוט ונראה מה יהיה כשתקופת ההסתגלות לרמת הקולג'ים תהיה מאחוריו. כפרשמן, אולי הוא יכול ללהוט מבחוץ במרץ ולהביא להאסקיז ניצחון במו ידיו…

את החמישייה סוגר (סוגר? נועל!) האחד והיחיד, מיסטר אינסייד אדאמה סאנוגו (2.06 מטר). כמו בן ארצו עומאר באלו, עליו דיברנו לפני שבוע, גם המאלינזי מצטיין כשהוא עם הכדור כשגבו אל הסל ומשגע את היריבים עם מובס מכאן עד מאלי שהרשו לו לקלוע כבר 57 מתוך 88 סלים ל-2. בעזרת המסה שלו הוא מועך כל ביגמן שמנסה להתנגד לו וסוחט המון עבירות (33/40 מהעונשין, 82.5%). הוא יודע להוציא לקלעים כשהדאבל טים מגיע ומתנסה בלמסור מהטופ-אוף-דה-קי בפוזשנים שהוא לא שולט בצבע. רחמנא ליצלן, הוא אפילו משתשעש ברעיון של ריווח המגרש עם 7/16 מהשלוש העונה (בכללי המכניקה שלו מוזרה מאוד אבל עובדת מכל הטווחים, יש קלעים כאלה). הוא משלים את הפורטפוליו ההתקפי שלו עם משהו שלא מדברים עליו מספיק- הג'וניור לא מאבד הרבה עבור אופציה ראשונה בהתקפה. בכושר הזה, הוא הסנטר ההתקפי הכי מסוכן בקולג'ים בעונה בה בערך לכל קולג' יש גבוה נהדר משלו (נציין את דרו טימי, אוסקר צ'יבווה, ארמנדו בייקוט, טרייס ג'קסון דייויס, זאק אידי ואפילו טולו סמית' ממיסיסיפי סטייט). בהגנה הוא קופץ פחות לחסימות משתי העונות הקודמות, אך הסנטר דואג לפצות בעוצמה שלהן, כי כל חסימה שלו השנה שולחת מסר חד וברור לשחקן היריב (בקצרה: לך הביתה!). את הקפיצות הנותרות הוא דואג לשמור לריבאונד ההגנה, שם הוא משיג שיא קריירה באחוזים (22.7% מהחטאות היריבה נופלות לידיו) ובהסתכלות רחבה הוא תמיד מביא קשיחות ואנרגיה בצד האפור של הפרקט. אין שחקן שלם ממנו להיות החליל שהקבוצה זזה על פי מנגינתו בהתקפה. אנדקוטה קטנה לסיום- יש לו שני תארי שחקן השנה בביג איסט בשנתיים שלו שם ולפי איך שזה נמשך, לכו לוגאס לשים עליו את ההון שלכם לת'ריפיט. לא תתאכזבו.

הספסל:

למי יש את הרייטינג ההתקפי הטוב בקבוצה (132 עגול)? התשובה היא ג'ואי קאלקטרה (1.91 מטר) הסופר אנדרייטד. בוגר סאן דייגו הגיע לשנה האחרונה שלו בקולג' באסקטבול וגם אותה החליט לבלות על הספסל (לא פתח בחמישייה במשחק אפילו פעם אחת ב-112 משחקי קריירה!). הוא תורם לקבוצה הרבה שלשות (17/29, פשוט לוהט), קצת לחץ על הכדור שנגמר בחטיפות, אינטליגנציית משחק בשני הצדדים (בהגנה כמעט שלא מבצע עבירות) ואת הניסיון שנוזל ממנו. קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה (רמז: זה קשור במספריים ורשתות) מביאה טראנספרים מהסוג הזה. בשלוש השנים הקודמות שלו במכללות, אותן בילה בוירג'יניה טק, נאהיים אליין (1.93 מטר) דאג להעניש כשהשאירו אותו פנוי מבחוץ (38.7% הצלחה משם). העונה זה הולך קשה יותר לגארד (7/30 מהטווח) אך המוניטין שצבר בהיי מייג'ור כקלעי גורם לי להאמין שהסטטיסטיקה הזו תתיישר. בפרס הגארד שלוחץ את הכדור הכי טוב בטור של השבוע זוכה חסן דיארה, ג'וניור עם 1.88 מטר של זרועות מתפתלות לכל עבר. הטראנספר מטקסס A&M לא קולע טוב לגארד (מגרד בקושי 30% מעבר לקשת) ובעצם לא מבריק מאף טווח קליעה (זריקה?) אך נותן מנה הגונה של כפיית איבודים כשהוא נכנס לפרקט. מישהו צריך לתת אוויר לגבוהים בספסל הזה, ואת העבודה הזו עושה הפרשמן דונובן קלינגן (2.18 מטר). הנפיל, כמו ששיערתם משמו, משמיע הרבה קלינגים מהקו (16/29) אך נותן את שלו בשליטה ברחבות (31/45 מתוך הקשת, ווליום נפלא לביגמן פרשמן, 28.8% ריבאונד הגנה, 21.5% בהתקפה). משחקו דומה לשל זאק אידי צעיר שמביא תוצרת מיומו הראשון בסטורס. הפרופיל הסטטיסטי שלו דומה למספר ביגמנים בשנתם הראשונה בדיוויזיה הראשונה- אידי, מארק וויליאמס וריאן קאלקברנר (פשוט תגללו קצת למעלה אם כבר שכחתם מי זה). צפויות לו טובות ונצורות.

בונוס: Down BAD

המצב בצפון קרוליינה מתדרדר במהירות. הפיינליסטית בעונה שעברה, שנתנה ריצה היסטורית מהמקום השמיני, עומדת כעת בפני שוקת שבורה. למרות נסיבות מקלות (כמו שאף אחד מהמשחקים לא התקיים בקמפוס שבצ'אפל היל) הטאר הילס סופרים כבר 4 הפסדים רצופים- לאיווה סטייט, אלבמה, אינדיאנה ווירג'יניה טק (במשחק הראשון ב-ACC). כעיקרון, זו לא בושה להפסיד, בטח שלא לקבוצות הללו (כולן באיזור החיוג שלה), אך העובדה שכולן קיבלו את המספר שלה פעם אחר פעם (אחר פעם אחר פעם) היא זו שמעלה את מפלס הלחץ אצל התכולים. אחרי שניצחו 5 משחקים רצופים בטורניר וסגרו את השנה עם ההפסד הכי מכובד שיש (וגם הכי כואב, למען האמת), החבורה של יוברט דייויס מוצאת את עצמה במאזן חיובי בקושי של 5-4, כשהפסד לג'ורג'יה טק יילו ג'אקטס בשבת הקרובה יוריד אותם למאזן מאוזן ומזוויע.

בואו נצלול למה שלא עובד שם: הם מדורגים 11 ביעילות התקפית אבל רק 306 באחוזים מבחוץ (29.2% נוראיים), כשהקו האחורי- קיילב לאב ואר.ג'יי דייויס (אזהרת צפייה) מיידים לבנים עם 27/103 משותפות משם, אחראי על כמעט כל הנזק הזה. מה לגבי המחליפים שלהם? אין להם! כי רק 18.8% מדקות המשחק הקבוצתיות הולכות לספסל (359 במדינה של 363 קבוצות!!!)- לכן גארדים כמו סת' טרימבל (פרשמן) ודימרקו דאן (סופמור) בקושי משחקים, זורקים ומקבלים ביטחון.

יתר על כן, הגבוהים- נאנס וארמנדו בייקוט, לא מפסיקים לאבד כדורים (16.2% קבוצתי, 309 ב-D1) וזה לא שהקבוצה הזו טובה יותר מדי בלהניע כדור ולמצוא את השחקן הפנוי (40.1% אומללים מהסלים שלהם מגיעים לאחר אסיסט). כל הסימנים מצביעים על קבוצה שהיא ההפך מהמילה הזו- לא קולעת, מעיפה זריקות לא אחראיות (בטח בהתחשב בניסיון האדיר שיש לשחקניה), הנעת כדור היא מילה גסה אצלה ונקודות האור היחידות הן כפיית איבודים וזריקות עונשין מעטות של היריבה (שני פרמטרים שבהם הם בטופ 50). יש מספיק זמן לייצב את הספינה, אבל אם כל אחד לא יתחיל להתעורר על החיים שלו, חכו מה וירג'יניה המתחדשת יכולה לעשות להם בביתה, עוד חודש בדיוק מהיום.

דירוג AP מעודכן (שבוע 4, 5.12.22):

1. יוסטון קוגארס (-)
2. טקסס לונגהורנס (-)
3. וירג'יניה קבאלירס (-)
4. פרדו בוילרמייקרס (1+)
5. קונטיקט האסקיז (3+)
6. קנזס ג'ייהוקס (3+)
7. טנסי וולונטירס (6+)
8. אלבמה קרימסון טייד (3+)
9. ארקנסו רייזורבאקס (2+)
10. אריזונה ווילדקאטס (6-)
11. אובורן טייגרס (4+)
12. ביילור ביירס (6-)
13. מרילנד טראפינס (9+)
14. אינדיאנה הוז'יירס (4-)
15. דיוק בלו דווילס (2+)
16. קנטאקי ווילדאקטס (3+)
17. אילינוי פייטינג אילייני (1-)
18. גונזאגה בולדוגס (4-)
19. UCLA ברואינס (2+)
20. איווה סטייט צייקלונס (3+)
21. קרייטון בלוג'ייז (14-)
22. סאן דייגו סטייט (2+)
23. מיסיסיפי סטייט בולדוגס (כניסה חדשה, בפעם הראשונה מזה כמעט 4 שנים!)
24. TCU הורנד פרוגס (כניסה חדשה, בפעם הראשונה מזה 3 שבועות!)
25. אוהיו סטייט באקאייז (-)

הודעה חשובה:

עקב אילוצי לו"ז, לא יעלה פוסט "השבוע במכללות" בשבוע הבא, ה-14.12. המדור יחזור ב-21.12, עם הספיישל הראשון מתוך שלושה מתוכננים העונה. עד אז, תבלו.