שלום לכל המצטרפים והשבים ואיזה כיף שחזרתם לעוד שבוע של קולג' באסקטבול. עונת המכללות מתחילה להגביר את הקצב, כשמשחקי הקונפרנס הראשונים כבר מעבר לפינה ואתגר ה-ACC/ביג 10 (קבוצה מהקונפרנס האחד משחקת מול קבוצה בקונפרנס השני) בעיצומו (הלילה מחכה לנו דיוק מול אוהיו סטייט ואינדיאנה מול צפון קרוליינה). כאות הזדהות, גם אנחנו נגביר את הקצב, כשהיום נדון בשתי קבוצות שמשחקות בקצב סופר גבוה- אריזונה ווילדקאטס (75.8 פוזשנים למשחק, מובילה את דיוויז'ן 1), ואלבמה קרימסון טייד (72.3 פוזשנים, מקום 25 מתוך 363 קבוצות).

עכשיו, בואו נרוץ:

קיבוץ גלויות בטוסון:

רקע: הקמפוס של אלופת הפאק 12 המכהנת והקבוצה הטובה ביותר במדינת אריזונה ממוקם בטוסון, כשבמק'ייל ממוריאל סנטר, אולם עם 14644 מושבים, הם מארחים את משחקיהם. בארון הגביעים שלהם מונח תואר ארצי אחד- אליפות המכללות לשנת 1997, כשמייק ביבי וג'ייסון טרי הצעירים התרוצצו על הפרקט תחת הדרכתו של לוט אולסון האגדי. נוסף על כך, הם הגיעו לפיינל פור עוד 3 פעמים, כולן תחתיו: 1988, 1994 ו-2001. בעונה שעברה הם הודחו בסוויט 16 ע"י יוסטון. נכון להיום, הווילדקאטס מתפארים במאזן מושלם, 6-0, עם ניצחונות גדולים בטורניר מאווי בהוואי על סאן דייגו סטייט וקרייטון, קבוצות טופ 25 למי ששכח.

המאמן: מקובל לחשוב שמאמנים בשנה השנייה שלהם בתפקיד עדיין לא ברמה של הותיקים יותר, אבל טומי לויד מוכיח שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. לויד, עוד 3 שבועות בן 48, ינק את פילוסופיית המשחק שלו כשהיה העוזר של מארק פיו בגונזאגה. שניהם דוגלים בקצב משחק מהיר ושיטה התקפית שבה הגבוהים, ולא הגארדים, הם האמצעי המרכזי לייצור הנקודות, לרוב דרך פוסט אפ/משחק "היי-לואו" (גבוה אחד עומד בהיי פוסט ומכניס כדור לשני שמתמקם בלואו פוסט ומכאן השם). הם מאמינים בלרווח את המשחק אבל לא בכל מחיר (רק 31.7% מזריקות השדה שלהן נלקחות מרחוק, מקום 305) ובעיקר נותנים לביגמנים לעבוד בפנים. רק במקרה של דאבל טים הם מחפשים את האיש הפנוי מעבר לקשת.

כל העקרונות הללו מתורגמים על המגרש (בעזרת הפרסונל הנפלא והמגוון שהוא הביא לקמפוס) להתקפה השלישית במדינה- 118.1 אופנסיב רייטינג, שמצטיינת בלשים את הכדור בטבעת (מקום ראשון במדינה באחוזים אפקטיביים ובאחוזים בתוך הקשת- 67.4% מפלצתיים ומקום שלישי באחוזים מאחוריה- 45%), בקצב המשחק הרצחני (75.8 פוזשנים למשחק) ובשיתוף הכדור- 62% מסלי השדה שלהם באים מאסיסטים (25 בארה"ב). אפילו לפי הנתונים היבשים הללו, אפשר להבין שלויד הפך את הווילדקאטס למפלצת התקפית. הגיע הזמן להכיר את הברגים במכונה:

החמישייה:

קל להתבלבל ולחשוב שזה סטיב קר משום שקר קריסה (1.91 מטר) הוא שחקן שדומה מאוד למאמן גולדן סטייט כיום. להפציץ משלוש אוף דה דריבל/ממרחק גדול? צ'ק. להוות אופציה מצויינת גם בקאץ' אנד שוט/פלואוטר מקרוב? צ'ק. הייחוד במשחקו של האסטוני שהוא מהווה איום כפול בצד שבו קולעים- ליצור לעצמו ולקלוע מרחוק זה דבר אחד, אבל ליצור לחברים זה כבר אופרה אחרת. כמו מנצח ששולט בתזמורת, גם הג'וניור שולט בקצב של הווילדקאטס בחצי המגרש- קורא לפיקנ'רול ובו מוצא את הגבוה המתגלגל לסל, או את הביגמן השני שתופס עמדה בפוסט (דאק אין בלעז), או שבכלל את שחקני החוץ שמחכים בצד הרחוק/חותכים אל הסל. התנועה הזו של השחקנים ללא הכדור אכן פוגעת בריווח של הקבוצה, אבל מכיוון שלכל השחקנים יש סייז מצוין (גובה ממוצע של 1.97 מטר, מקום 8 באמריקה) ויכולת סיום טובה, אריזונה כותשת את יריבותיה בצבע. יכולת המסירה של הרכז שלה עוזרת לשאר השחקנים למצוא מבטים קלים יותר בין יער הידיים (כבר דיברנו על האחוזים שלהם מהטווח).

אפרופו ברגים במכונה, כל קבוצה טובה צריכה אקס פקטור, שבמקרה שלנו הוא מפתח שבדי. הג'וניור פל לארסון (1.96 מטר) הוא השחקן הזה אצל טומי לויד. הווינג מרווח את המגרש כשהוא מסוכן מאוד מדאונטאון (37.5% העונה, 39.8% קריירה). הגובה שלו מאפשר למאמן להוריד אותו אל האותיות, שם הוא זורק מעל יריבים קטנים יותר. בהגנה, השבדי מהווה נוכחות חזקה יותר מתחילת הקריירה שלו בעזרת, וול, החוזק שלו (94 ק"ג, הרבה מעל הממוצע לווינג בקולג'ים) עוזר לו לרשום שיא קריירה בריבאונדים (כמעט 5 למשחק), תחום אנדרייטד במשחקו.

את הקו האחורי משלים הטראנספר מטקסס, קורטני ריימי (1.91 מטר). הסופר-סיניור פתח את העונה רותח מהשלוש- יש לו כבר 10 קליעות מ-16 ניסיונות בלבד מהטווח (62.5%). הוא יתקרר בהמשך, אבל יחד עם המפתח השבדי, הוא אחראי על הריווח החיוני כדי שההתקפה תתפקד. חוץ מזה, הקומבו גארד עדיין לא הסתגל לשיטה הממוקדת בגבוהים, כשלפעמים הוא נוטה לקחת זריקות קשות מכדרור כשהמהלך הנכון זה להכניס את הכדור לפוסט, אך המומחיות שלו בלתת את המסירה הקטנה לביגמנים כשהוא חודר אל הסל נותנת לקבוצה נקודות קלילות. בהגנה הוא רושם שיא קריירה בחטיפות למשחק (1.3 כאלו) ומעמיד מספרי ריבאונד דומים לאלו של לארסון.

צמד הגבוהים הטוב ביותר במכללות מתחיל מאזולאס טובליס (2.10). יש לו טאץ' נפלא עם ההוק שוט השמאלי שלו, שמשולב יחד עם שחרור מהיר במיוחד שנותן לווילדקאטס נשק כמעט בלתי ניתן לעצירה. הג'וניור מעמיד נתוני שיא בריבאונד ההגנה ואת הכדורים הללו הוא יכול להוביל כל הדרך לצד השני של המגרש. כשהוא נמצא בהיי פוסט, הליטאי משגר מסירות חזקות וישרות אל הסנטר שלו (תכף נרחיב עליו) וכל אלה מייחדים אותו כאחד הגבוהים הורסטילים בכדורסל המכללות. הורסטיליות הזו שווה 71.2% אחוז לשתי נקודות (47/66), המיוצרות דרך היתרונות שיש לו על כל שחקן במדינה- גובה, חוזק וזריזות. הוא משלים את הסטייל היעיל שלו דווקא באמצעות הימנעות מהזריקה לשלוש (מצד שני, הוא קלע את שני הניסיונות שלו משם, אז מי יודע…).

עם מראה של כוכב דיסקו משנות ה-70 (כולל אפרו!), הסנטר עומאר באלו (2.13 מטר) עושה כל מה שבא לו בתוך הצבע. הג'וניור והמסה שלו (117 ק"ג) טוחנים דק דק כל גבוה אחר שינסה לדחוק אותו מהעמדה שלו, עמוק בתוך האיזור המסוכן. כשהוא מקבל כדור כשגבו לסל יש לו הוק שוט נחמד אבל המאלינזי בקלות יכול להתקרב עוד מטר או שניים ולקבל קרש-סל קליל מטווח אפס. מתוך 56 זריקות לשתיים העונה, הוא קלע 43 מהן! (76.8%, ביי פאר גבוה יותר מאחוזי העונשין שלו). אשתקד הוא היה רק מחליף נחמד של רבע שעה, העונה הוא פותח ומקבל 25 דקות למשחק ומפיק תוצרת מכל טוב- שיאי קריירה בריבאונדים בשני הצדדים (10 למשחק), שם המסה שלו עוזרת לו מאוד להיכנס באנשים ולהגיע לכדורים שלא אמורים להיות שלו. היא שימושית גם כשמנסים לסיים עליו בטבעת- חוסם 1.5 פעמים למשחק אך יריבים מנצלים את הנטייה של הגוף הגדול שלו לקפוץ וסוחטים ממנו הרבה עבירות. כשטומי לויד קיבל את המשרה באריזונה, הוא לקח איתו מגונזאגה את באלו. עכשיו אפשר להגיד בפה מלא שהתלמיד התעלה על המורה, שזקוק מאוד לביגמן עוצמתי כמו הג'וניור מספר 11 באדום-כחול.

הספסל: בין האמריקאים היחידים בקבוצה נמצא הסיניור סדריק הנדרסון ג'וניור (1.98 מטר). הטראנספר מקמפבל מרווח את המגרש עבור טובליס את באלו (43.8% מדאונטאון) והוא כן מסתגל יפה לשיטה החדשה שעליו ללמוד (וגם פתח ע"ח ריימי בחצי מהמשחקים עד עכשיו) ולתפקיד קטן יותר משהיה לו אצל הפייטינג קאמלס. אין קבוצת קולג'ים ללא ווינג ארוך ואתלטי וזה התפקיד של אדאמה באל (1.98 מטר) בכוח. הצרפתי מוצב לרוב על מובילי הכדור/הסקוררים המסוכנים של היריבות בקו האחורי ודואג להפריע להם ככל האפשר. בהתקפה, הסופמור צריך לשפר את הקליעה שלו אך הוא סוחט עבירות בקצה גבוה והולך לקו ולנקודות קלות. אם קורטני ריימי הוא סופר-סיניור, אז הרכז קילן בוסוול הוא סופר-פרשמן: הוא יחגוג יומולדת 18 באפריל (!), אחרי שתסתיים העונה. כשחקן הכי צעיר במכללות, הוא לא עושה יותר מדי על הפרקט אך כן נותן לקר קריסה כמה דקות של אוויר לנשימה על הספסל. התוצרת שלו תבוא עם הזמן. את הרוטציה סוגר הנרי וייסאר (2.13 מטר), הגבוה האסטוני (קריסה הביא אותו בקומבינה אסטונית?) המחליף שהיה שייך לריאל מדריד מביא גובה, ידיים ארוכות וקצת טאץ' במהלכי הפוסט שלו. גם הפרשמן הזה משתפשף בינתיים, אך בתפקיד משמעותי יותר- כי ללויד אין גבוה מחליף לגיטימי חוץ ממנו.

קבוצת NBA בתחפושת:

רקע: שחקני הקרימסון טייד של אלבמה לומדים וגרים בקמפוס שממוקם בעיר עם שם מגוחך- טוסקלוזה (שילוב של טוסיק ומירוסלב קלוזה). הקולמן קולוסיאום מארח את משחקי הבית, כש-15316 אוהדים יכולים לבוא לכל משחק ולראות את הקבוצה הבכירה באלבמה. הקולג', שידוע בזכות קבוצת הפוטבול שלו, הגיע לעלית 8 ב-2004, כל הדרך מהמקום השמיני ועדיין מחפש את הופעת הפיינל פור הראשונה שלו. בעונה שעברה החבורה האדומה-לבנה הפסידה לנוטרדאם של בלייק ווסלי (שנראה מבטיח בבכורה בספרס ואז נפצע) כפייבוריטית מהמקום השישי. את העונה הנוכחית היא פתחה מצוין- למרות הפסד ליוקון בחצי הגמר בטורניר הפיל נייט אינביטאיישנאל, היא ניצחה את מישיגן סטייט (מכללה לא פראיירית בעצמה) בשלב המוקדם ובמשחק על המקום השלישי בטורניר היא סימנה וי יוקרתי מאוד על המדורגת ראשונה במדינה, צפון קרוליינה, אחרי 4 הארכות (במשחק שלישי בארבעה ימים!)

המאמן: נייט אוטס בן ה-48 שואף גבוה העונה. את המשרה הראשונה בתחום הוא קיבל בבולס מבאפלו, אותם לקח לריקוד הגדול 3 פעמים ב-4 שנים. כעת, בשנתו הרביעית בקמפוס, הוא מחפש לשחזר את ההישג באלבמה (כי הטורניר ב-2020 בוטל). סגנון המשחק שלו ברור וידוע- פייס אנד ספייס: הקרימסון טייד רצים כל הדרך ל-72.3 פוזשנים למשחק (מקום 25 במדינה) ולמרות אחוזים טובים-אך-לא-נהדרים מבחוץ (35.6%, מקום 99 ב-D1), לקואוץ' יש 7 שחקני רוטציה (מתוך 9) שיודעים לקבור את העור הכתום ממרחק.

אפרופו רוטציה, שיטת המשחק של אוטס היא כל מה שתצפו לראות מכדורסל מודרני- הרבה פיקנ'רול גבוה, ריווח מקסימלי וכמה שיותר התקפות- אלבמה לוקחת 74.1% מהכדורים החוזרים מתחת לסל שלה (מקום 79 באמריקה) וטסה קדימה אחרי כל אחד מהם. מבחינת היררכיה, 3 היוצרים המרכזיים אחראים על יצירה לעצמם ולחבריהם לקבוצה. האחרונים הם הרול פליירס, שקולעים שלשות ועושים עבודה שחורה- מלחמה על הריבאונד, הגנה עם אנרגיות בלתי נגמרות וחיתוכים מתוזמנים.

החמישייה:

היוצר השלישי בחשיבותו בקבוצה הוא הרכז מארק סירס (1.86 מטר). בשנתו הראשונה בהיי מייג'ור, הטראנספר מאוהיו מצליח להיות בורג משמעותי במכונה ההתקפית בזכות הקליעה הנהדרת שלו ממרחק- 2.6 שלשות במשחק ב-41.2% הן מנת חלקו למאמץ הקבוצתי לטווח מעבר לקשת (45.4% מזריקות השדה שלהם מגיעות מחוץ לקשת, מקום 44 בארה"ב), כשהזריקה השמאלית שלו נראית פשוט נפלא. כמו כן, הג'וניור מחזיק ביכולת פליימייקינג איתה הוא יוצר עבור אחרים ואין הרבה רכזים בסייז שלו שלוקחים 5 ריבאונדים למשחק (אך גם הקצב הגבוה הוא פקטור כאן).

לידו פותח טראנספר אחר, הפעם עם ניסיון בהיי מיי'גור. הסופמור נימארי בארנט (1.94 מטר) היה שחקן רוטציה בטקסס טק אשתקד, אך לא יכל לקלוע גם אם חייו היו תלויים בכך (מתחת ל-40% מהשדה, 20% משלוש ו-32% אפקטיבי, איכס). השנה הוא משתפר בכל האספקטים ההתקפיים- החל מהזריקה מבחוץ (8/19) וכלה ביכולת החדירה לסל, בה הוא מנצל את האתלטיות והזריזות המפתיעה כדי לסחוט טונות של עבירות (25 זריקות עונשין ב-7 משחקים העונה לעומת 36 בשנה שעברה) וכך הוא משיג נקודות כשחקן חמישייה לגיטימי. בצד ההגנתי, הלחם והחמאה שלו כרד ריידר, הוא נשאר שומר ורסטילי שמסוגל לשמור את כל סוגי השחקנים בקו האחורי ולחפות על המגבלות ההגנתיות של היוצרים השונים. רק שימשיך ככה.

דיברנו כבר על ג'וניור וסופמור, אז הגיע הזמן שנדבר על פרשמן. הפרשמן הטוב במדינה, ברנדון מילר (2.06 מטר) ניצל עד תום את הפציעה של קווינרלי כדי להפוך לפנים החדשות של הקבוצה ולקבל את תפקיד היוצר המרכזי שלה. הפורוורד ענה לכל המקטרגים של הקליעה החשודה שלו בדרך ל-24/50 מדאונטאון, 48% חלומיים. גם בפרמטר השקט יותר של קליעה, זריקות עונשין, הוא מצטיין (80.6%) ובעיקר משתמש ביכולותיו האתלטיות כדי לסחוט עבירות ולהגיע לקו העונשין. הוא משלים את הפורטפוליו ההתקפי המודרני שלו עם 9.1% ריבאונד התקפה/3 כאלו פר משחק, נתון נהדר לפרשמן רזה (90 ק"ג) שמעיד על הרצון וההאסל שלו. כדי לעצור את הפרוספקט הלוהט, ההגנות שולחות אותו למיד ריינג' הטווח הלא משויף שלו (בכללי הוא נוראי בתוך הקשת) וכשהוא מסיים עם יד שמאל (החלשה שלו) זה נראה בוסרי מאוד. בצד האפור של המגרש, הפרשמן יכול לשמור על פורוורדים וסנטרים כאחד, כשהסייז וידיו הארוכות עוזרות לו להגן על הטבעת ולשנות זריקות (3.2% מהזריקות של היריבות נחסמות על ידו). בקיצור, מילר משלב אלמנטים מגוונים במשחקו ומתאים לגמרי בתור שחקן בכדורסל חסר העמדות של האנביאיי. כרגע זה נראה שהוא מתייצב כטופ 10 ודאי בדראפט, ואם ישפר את נקודות החולשה, קבוצה בת-מזל תוכל לקרוא בשמו כבר בבחירה השלישית (ויקטור וסקוט זה עולם אחר).

בפאוור פורוורד עולה נואה קלאוני (2.08 מטר). הפרשמן הוא אחד השחקנים הייחודיים ביותר בקבוצה: התרומה החשובה ביותר שלו היא בריבאונד- 35% מהריבאונדים הפנויים נאספים על ידו כשהוא על המגרש, שזה הנתון הטוב בקבוצה. לא מובן מאליו עבור פורוורד חסר ניסיון ורזה (95 ק"ג בלבד). תחום נוסף בו הוא דומה לחברו מילר הוא בחסימת זריקות (6.5%, מקום 107 בקרב 2295 שחקני דיוויז'ן 1). בצד הנוצץ של הפרקט, קלאוני כרגע זורק בווליום סביר מהשלוש (16 זריקות) וטוב מהקו (20) ואמנם קלע בינתיים רק פעמיים מבחוץ ו-11 פעמים מהקו, אולם כמות הזריקות שלו גורמות לי להיות בטוח בו, זה רק עניין של זמן עד שיכנסו. גם אם זה לא יקרה, התרומה שלו באיזורים האחרים של המגרש תשאיר אותו עם נתח דקות נכבד ברוטציה.

הבחור הגדול באמצע הוא הסופמור צ'ארלס בדיאקו (2.13 מטר). הקרימסון טייד מוצפים בפורוורדים ושחקני פנים שמשחקים כמו גארדים, אבל הסנטר נשאר נאמן לעמדה המסורתית שלו. הוא עושה עבודה נפלאה בניקוי הלוחות, בעיקר בהתקפה (הוא משיג 18.4% מההחטאות של חבריו, מקום 10 בארה"ב), מסיים מעולה באיזור הטבעת (19/29 לשתי נקודות) ובצד השני הוא משמש כשר ההגנה של הקבוצה, עם 8.5% אחוזי חסימה (51 במדינה), הנתון הטוב ביותר בקבוצה ארוכה ואתלטית (14.6% מזריקות היריבה נחסמות, 26 באמריקה). אך מה שנותן לבדיאקו ערך מוסף מעבר לסתם רול פלייר זה ההאסל שלו- הוא נוטה ליפול על הרצפה כדי לזכות בכדור אבוד (אפילו כשהוא השחקן הגבוה בקבוצה), לנסות להשיג כל ריבאונד אפשרי בשני הצדדים ולהגן על הפיקנ'רול באחריות ובמסירות, כי הביגמנים הטובים ביותר הם מאסטרים בהגנה של המשחק בין שניים. שחקן נשמה, שיכול להיות בטוח במקום שלו בחמישייה. פשוט אין שחקן אחר בסגל שיכול לעשות מה שהוא עושה.

הספסל:

תראו, ג'אבון קווינרלי (1.86 מטר) לא היה צריך להגיע עד הלום ולהיות במקום הזה בזמן הזה. אחרי שנפצע קשה באותו משחק כואב מול נוטרדאם, ההערכות היו שיחזור בסביבות הכריסמס, עם פתיחת משחקי הקונפרנס הדרום-מזרחי (SEC). כלוחם האדיר שהוא, הסיניור שב לפרקט מוקדם בהרבה, הספיק לשחק כבר 5 משחקים ואפילו שדרג חלק גדול במשחקו- יכולת היצירה לאחרים. הוא מוביל את הקבוצה באחוזי אסיסטים (42.3 מרשימים) ואם היה משחק מספיק דקות, נתון זה היה מספיק למקום ה-11 מבין שחקני הקולג'ים. הקליעה שלו (מכל הטווחים) עדיין חלודה, אך יש לו מספיק זמן להיכנס לקצב כאמור. בניצחון האדיר על הטאר הילס הוא נראה כמו השחקן שהיה אשתקד עם שיאים עונתיים של 21 חיצים, 8 אשכוליות ו-6 סוכריות ב-44 דקות (כשהשיא העונתי הקודם היה 19!) ומהלכים גדולים במשחק בו באמה הייתה צריכה אותו. ההתקפה שהוא, סירס ומילר מסוגלים ליצור נשמעת כמו פנטזיה מהחלומות הרטובים של המאמן שלהם. אם זה ימשיך להתחבר במהלך העונה ובעיקר במרץ, אלבמה יכולה לשאוף לפיינל פור, גם בספורט הנחות יותר בקולג'.

את הרוטציה סוגרים שלושת הרול פליירס הנוספים: כמו סינסיר האריס בשבוע שעבר, גם הפרשמן ג'יידן בראדלי (1.91 מטר) מביא את אותן איכויות למגרש- הגנת לחץ נפלא, סיומת אתלטית בקרבת הסל, סחיטת עבירות בשני הצדדים והגארד אפילו מוסיף לשולחן תבלין ייחודי בדמות יכולת מסירה חדה ומהירה. פרשמן אחר (יש להם הרבה, אולי זה מסביר את הדבקות בקצב הגבוה) הוא ריילן גריפין (1.96 מטר), ווינג שאוהב לזרוק מבחוץ רק שהכדורים שלו לא אוהבים להיכנס לחישוק (7/28 מדאונטאון), תורם קצת בריבאונד ובטווחי הקליעה האחרים. השחקן המנוסה בקבוצה הוא נואה גארלי (2.03 מטר), סוג של אנטון ווטסון המזרחי- ביגמן אפור שמתאים לשיטה של הקבוצה. גארלי, ששומר על המספרים שלו מהשנה שעברה, הוא בעיקר קלעי שלשות נאמן (אך לא אמין, 26.3% מעבר לקשת כקרימסון טייד) שעצם הרצון שלו לזרוק בפיקנ'פופ עוזר לפתוח את המגרש ליוצרים הנ"ל. לדעתי, האחוזים האלו צפויים לעלות, כי הטראק רקורד שלו בתחנה הקודמת שלו, פורמן, טוב מכדי שהסלאמפ הזה יימשך (34.4% כפלאדין).

דירוג AP מעודכן (שבוע 3, 28.11.22):

1. יוסטון קוגארס (1+)
2. טקסס לונגהורנס (2+)
3. וירג'יניה קבאלירס (2+)
4. אריזונה ווילדקאטס (10+)
5. פרדו בוילרמייקרס (19+)
6. ביילור ביירס (1+)
7. קרייטון בלוג'ייז (3+)
8. קונטיקט האסקיז (12+)
9. קנזס ג'ייהוקס (6-)
10. אינדיאנה הוז'יירס (1+)
11. ארקנסו רייזורבאקס (2-)
12. אלבמה קרימסון טייד (7+)
13. טנסי וולונטירס (7+)
14. גונזאגה בולדוגס (8-)
15. אובורן טייגרס (2-)
16. אילינוי פייטינג אילייני (-)
17. דיוק בלו דווילס (9-)
18. צפון קרוליינה טאר הילס (17-)
19. קנטאקי ווילדקאטס (4-)
20. מישיגן סטייט ספרטאנס (8-)
21. UCLA ברואינס (2-)
22. מרילנד טראפינס (1+)
23. איווה סטייט צייקלונס (כניסה חדשה)
24. סאן דייגו סטייט אצטקס (2-)
25. אוהיו סטייט באקאייז (כניסה חדשה)