שלום וברכה לכל הבאים והשבים! חזרתם אלינו אחרי 16 ימים של משחקי מכללות בתקופה בה דברים מתחילים לקבל צורה: הטורנירים המסקרנים מתחילים (הצ'מפיונס קלאסיק היה נפלא) הרוטציות מתגבשות, פרשמנים וסופמורים שלא הרשימו עד עכשיו נשלחים לקצה הספסל ואנחנו מגלים עוד ועוד על הפרסונל החדש והישן של כל קבוצה.

היום נדבר על קנטאקי וג'ון קליפארי העומד בראשה בדרכם לתקן את המבוכה הגדולה מהריקוד הגדול שעבר ועל הקבוצה הצעירה והנלהבת שנבנית באילינוי של בראד אנדרווד. נכיר את הפרשמנים הרבים שהצטרפו לשתי הקבוצות, את הטראנספרים שיעשו לעצמם שם על הבמה הגדולה ואת השחקנים שנשארו בקמפוס לעוד שנה (ביניהם אחד רחב במיוחד).

קליפארי בלי צ'יפס:

רקע: הקבוצה הבכירה במדינת קנטאקי מארחת את משחקיה באולם "ראפ ארינה" בלקסינגטון, הקרוי על שמו של מאמנם לשעבר אדולף ראפ המנוח, שגזר את הרשתות 4 פעמים בין השנים 1948 ל-1958. אולם זה הוא אחד הגדולים ביותר בקולג' באסקטבול ובאמריקה בכלל עם תכולה של 20545 מושבים. בשנה שעברה הקבוצה הודחה בבושת פנים מול סיינט פיטר'ס הקטנטונת בסיבוב הראשון בריקוד הגדול והייתה למדורגת 2 הראשונה בהיסטוריה של ארה"ב שנפלה לרגלי המדורגת 15.

המאמן: עבור ג'ון קליפארי שבקרוב יחגוג 64 חורפים, העונה הנוכחית תהיה ה-31 שלו במקצוע (8 במסצ'וסטס, 9 בממפיס והשאר בווילדקאטס). באמתחתו מצויים 21 תארי מאמן השנה כלשהם מגופים שונים ומשונים (כמו הקונפרנסים שבהם אימן, AP וכדומה) ותואר אליפות NCAA אחד, שהושג בעזרתו האדיבה של הגבה של אנת'וני דייויס. קאל גם סחף את הקאטס לארבעה פיינל פורים, האחרון שבהם ב-2015 (עם אלכס פוית'רס ממכבי, כמו גם דווין בוקר וKAT), כשמאז הכחולים מנסים שוב ושוב אך אינם מצליחים לחזור לבמה המרכזית.

לדעתי, החוזקה הייחודית של קליפארי היא לא כמאמן טקטיקן- שמריץ תרגילים מתוכחמים ויוזם התאמות טקטיות, אלא בגיוס שחקנים. מדי שנה, הווילדקאטס נמצאים במירוץ לגיוס הפרשמנים הטובים ביותר שעתידים לבוא להיי מייג'ורס אחרי סיום התיכון שלהם, כך יעידו המון שחקני אנביאיי נהדרים ששיחקו את כדורסל המכללות שלהם בלקסינגטון- בוקר, AD ו-KAT כאמור, דמרקוס קאזינס, דיארון פוקס, SGA, קוויקלי, ג'וליוס רנדל, טיילר הירו, מקסי, מאליק מונק, ג'מאל מארי, פי ג'יי וושינגטון ועוד רבים וטובים. מי שניחן בעין חדה ישים לב שרוב הרשימה מורכבת משחקני קו אחורי, כשאחת הביקורות כלפי הקואוץ' היא שגארדים לא יכולים להציג 100% מכישוריהם בשיטה שלו. מאידך, הוא נותן לרובם שנת הכנה נהדרת למקצוענים, כי הם מוכשרים די והותר כדי לצאת לאחר שנה אחת לדראפט ולהמשיך הלאה, לחלק בקריירה שבו משלמים יפה יותר.

החמישייה:

אחד מהרכזים האחרונים מהסוג הישן בכדורסל של היום הוא הסיניור סאביר ווילר (1.78 מטר)- קומתו נמוכה אך אינטליגנציית המשחק שלו גבוהה. הוא מחזיק בכדור המון זמן וזה משתלם לחבריו כי הם יודעים שהוא יסדר להם מבטים פנויים מכל מקום במגרש. אזהרת מדגם קטן לפניך: אמנם אחוזי השימוש (usage) שלו בירידה (18.3 לעומת 20.3 בעונה שעברה) אך אחוזי האסיסטים שלו בעלייה גדולה (14% יותר העונה)- אני יכול לקנות את זה שהוא הפך לפליימייקר טוב יותר (או יעיל יותר). הוא מוצא את צ'יבווה הענק בצבע, מאכיל אותו כשגבו לסל וכשהוא מתגלגל לאיזור הצבע. את הקלעים הוא מוצא לרוב בדרייב אנד קיק ולעיתים באקסטרה פס מתוזמן. החולשה המרכזית שלו היא יצירת זריקות לעצמו (בבידודים בעיקר) והקליעה שיכולה להיות יותר יציבה מחוץ לקשת, כשאף פעם לא הגיע לממוצע D1 באחוזים מדאונטאון (27.7% בקריירה). שני אלו הם חסרונות מהותיים לרכז במשחק של היום אך בקולג'ים הוא עדיין שחקן תורם ויעיל כשהוא משתמש בחוזקותיו כדי להפוך את ארבעת השחקנים האחרים בצד שלו ליעילים יותר.

בשונה ממנהגו, השנה קליפארי הכניס לחמישייה שלו רק פרשמן אחד- קייסון וואלאס (1.94 מטר) שמו. הקומבו גארד, שדורג 8 בדירוג שחקני התיכונים של מחזור 2022, פתח נהדר את העונה כשהוא מראה את הגיוון במשחקו ותורם בכל אספקט: בהתקפה, הפלואוטרים שהוא מקשית מעלים זכרונות של ווילדקאטס אחרים שזרקו הרבה פלואוטרים בראפ ארינה (קוויקלי, פוקס) והוא קלעי אמין מהשלוש במצבי קאץ' אנד שוט (פתח עם 6/12 מהטווח). הפרשמן ניחן ביכולת מסירה טובה ביחס לקומבו גארד והמאמן שם לב לזה ודואג להפריד את הדקות שלו מאלו של וויהלר- שניהם משחקים יחד רק ב-3 מתוך 10 ההרכבים המשוחקים ביותר של הקבוצה. דה פקטו, וואלאס מתפקד כגארד/ווינג לצד וויהלר וכמוביל כדור/רכז בלעדיו. כל זה טוב ויפה, אך המקום שבו הפרשמן מרוויח את לחמו זה בהגנה- הוא מתפקד במעלה המגרש כשקנטאקי משתמשת בפריסת הלחץ על כל הפרקט, כשהאינסטינקטים שלו+מהירות התגובה שלו הם נוסחה מושלמת לחטיפות כדור: 5.5% אחוזים מהפוזשנים של היריבה מסתיימים בחטיפות שלו, כשבצ'מפיונס קלאסיק מול מישיגן סטייט הוא גנב 8 כדורים מהספרטאנס. גארדים יריבים נטרפים אימה כשהוא על המגרש.

עוד קלעי נהדר שנהנה מפתיחת עונה נהדרת הוא סי.ג'יי פרדריק (1.91 מטר). מבחינה פונקציונלית, הגארד/ווינג הוא המחליף של קילן גריידי (שסיים את לימודיו) בתפקיד הקלעי שזז ללא הכדור ורץ על חסימות. בקבוצה שעמוסה בחוסמים ומוסרים נהדרים הוא פורח ורושם שיאי קריירה באחוזים מהשדה, מהקו, באחוזי שימוש ובנקודות למשחק (14), כשבמיוחד הוא אוהב לרוץ לכנפיים במתפרצת ולירות משם לאחר מסירה מהירה מהגארדים הנ"ל. הטווח היחיד בו הוא רושם שיא קריירה שלילי הוא באחוזים מעבר לקשת (ונתון זה עומד על 40%!), אך הדבר בא יחד עם שיא קריירה בזריקות (6.3) וקליעות (2.5) למשחק. אחרי שלא שיחק בקבוצה אשתקד, הוא נותן עונת קריירה כסיניור, וגם הרבה ריווח עבור הביגמנים המוכשרים לצידו.

אחד מהגבוהים הללו הוא ג'ייקוב טופין (2.06 מטר). אח של אובי טופין, כמו שיכולתם לנחש, חולק איתו את האתלטיות העוצרת נשימה ואת סגנון המשחק שעולה מעל הטבעת (עם מבנה גוף פיזי למדי). אחרי שהיה שחקן רוטציה בשלוש עונותיו הראשונות במכללות, הסיניור סומן כאחד המועמדים לעשות את הקפיצה לכוכבות השנה- הוא עדיין לא שם אבל ניתן לראות צעדים ראשונים מבטיחים בתחום. נתחיל עם העובדה שהוא יותר אגרסיבי ובטוח בזריקה שלו מבחוץ עם 2 זריקות בממוצע למשחק מהשלוש (שיא קריירה) ורישיון ירי מכל מצב (כולל זריקות קשות בתנועה), כשהאחוזים עוד לא שם (2/8 עונתי) כרגע אך יש זמן לשפר. האספקט בו השיפור שלו ברור יותר נמצא בצד האפור של המגרש- האתלטיות והאקטיביות שלו, יחד עם הניסיון העשיר בקולג'ים, נותנות לו פרופיל ברור של פליימייקר הגנתי, כזה שמצטיין בתחומי החטיפות (1.3 למשחק) והחסימות (0.8). כשהקליעה תתייצב, אוהדים וסקאוטים כאחד יתקשו להתעלם ממנו.

השחקן האחרון בחמישייה הוא גם השחקן החשוב ביותר שלה- אוסקר צ'יבווה (2.06 מטר). כמו כדור באולינג שמתגלגל ומוריד את הפינים המחכים בסוף המסלול (באולינג משוחק על פרקט?), גם מספר 34 בכחול-לבן מוריד את הכדורים הניתזים החוצה מהטבעת אל הרצפה. לפעמים הוא מוסר החוצה/לרכז שיוביל את ההתקפה ולפעמים לוקח את הכדור למעלה ודואג שהוא יכנס לחישוק המתכת. המסה שלו (117 ק"ג של כוח טהור) עוזרת לו במאבקי הריבאונד ובמשחק עם הגב לסל, כשבעונה שעברה קלע 60% לשתיים, נתון נפלא בהתחשב בווליום ובריווח המוגבל במכללות. בימים אלו הסיניור הקונגולזי מתאושש מפציעה ארוכה, שספסלה אותו עד למשחק השלישי של העונה. בצמד המשחקים מאז חזרתו הוא הספיק לקחת 10 ריבאונדים בהתקפה, להשליט את הטרור הרגיל שלו מתחת לסלים ואפילו לקלוע את המיד ריינג' המזדמן (הוא טוב מדי מכדי לזרוק מבחוץ…). בהגנה הוא קצת יותר מוגבל, אבל אני לא ממליץ לחדור לטבעת כשהוא בסביבה- יש לו ידיים טובות וגדולות שעוזרות לו לחסום זריקות ומעטים האנשים שיצאו ללא פגע ממפגש אווירי עם גופו החסון. בעונה שעברה הוא זכה בפרס נייסמית' לשחקן המצטיין בקולג' באסקטבול והעונה הוא רוצה דאבל. המפלצת רעבה ואין באופק אף אחד שיכול לעצור אותה (אלא אם אתה שאהין הולוואי).

ספסל:

עם מכניקת זריקה שמזכירה לאוהדי הווילדקאטס עוד שחקן שאהב להפציץ משלוש, עמנואל קוויקלי, הסיניור אנטוניו ריבס (1.94 מטר) מטווח 7 זריקות מרחוק למשחק וקולע חצי מהן (!). בנוסף, הטראנספר מאילינוי סטייט יכול לשים את הכדור על הרצפה בדרך לסיומות בצבע. אחרי שנת פרשמן שקטה שבמהלכה נפצע והושבת, דאמיון קולינס (2.06 מטר) מתפקד כ-4 המחליף וכמו טופין, גם אצלו יש קפיצים ברגליים (הספיק כבר לחסום זריקה מהשלוש עם שתי ידיים, הוא פשוט הדף את הכדור, אלוהים ישמור!). הסופמור עדיין בוסרי ונוטה לאבד את הראש והכדור, אבל הפוטנציאל נוזל ממנו. לאנס וור (2.06 מטר) הוא הגיבוי לצ'יבווה. בהיעדרו של האחרון, הג'וניור פתח בחמישייה ונתן מספרי חטיפות (1.5) וחסימות (2.0) יפים, כשהוא מסיים באחוזים גבוהים באיזור הטבעת. שחקן נוסף שירווח את המגרש הוא הפרשמן כריס ליבינגסטון (1.98 מטר), כשהוא קולע יפה מבחוץ ותורם אינטליגנציית משחק והגנה מעמדת הווינג. הוא סומן כוואן אנד דאן, אך תקופה של שנתיים או שלוש במכללות יעשו ממנו רול פלייר ברמת המקצוענים.

בקצה הרוטציה מתחבאים שני שחקנים נחמדים שספק אם ימשיכו לקבל דקות: אוגונה אוניינסו (2.06 מטר) הוא סנטר מודרני שיודע לזרוק מבחוץ ולהגן על הטבעת, אך הפרשמן לא יזכה לראות הרבה פרקט מאחורי 4 ביגמנים מנוסים ממנו, שעליהם קואוץ' קאל סומך. אדו ת'יירו (1.98 מטר) הוא ווינג פיזי שנותן את הלב והנשמה בכל מאבק על ריבאונד או כדור אבוד, אך העמדה שלו עמוסה לא פחות וגם הפרשמן הזה יחכה לשנה הבאה/לטראנספר פורטל.

החבורה התוססת משאמפיין:

רקע: הקולג' הבכיר במדינת אילינוי ממוקם בעיר שאמפיין שבמזרח המדינה, קרוב לגבול עם אינדיאנה. הם מארחים את היריבות שבאות לשחק אצלם בסטייט פארם סנטר, המכיל 15544 מושבים. הם הגיעו הכי קרוב שאפשר לגביע הנחשק ב-2005 שם הפסידו בגמר הטורניר לצפון קרוליינה (עם דרון וויליאמס בתקופה שהיה מגניב לאהוב אותו) והוסיפו עוד 4 הופעות פיינל פור בהיסטוריה שלהם. בעונה שעברה, הפסידו בסיבוב השני למאצ'אפ קשה במיוחד- הקוגארס מיוסטון (שנראים פשוט אדיר עד עכשיו אבל לא על זה הגענו לדבר). השחקן הממוצע באילינוי מחזיק ב-1.21 שנות ניסיון בכדורסל המכללות, מקום 306 (מתוך 363) במדינה- כלומר, הם אחת מהקבוצות הצעירות ביותר בקולג'ים.

המאמן: בראד אנדרווד, כמעט בן 59, מאמן זו השנה העשירית בקולג'ים. חוץ מהשנים הראשונות אצל הפייטינג אילייני, הוא קצר הצלחות בכל מקום שבו היה- את סטיבן אף אוסטין הקטנה הוביל 3 פעמים רצוף לטורניר, כך גם עשה בעונתו הבודדת באוקלהומה סטייט ולאחרונה הוא החזיר את השליטה לאילינוי- היא זכתה בטורניר הביג 10 (2021) ובאליפות העונה הסדירה של הקונפרנס (2022), וחזרה לטורניר המכללות בפעם הראשונה מאז 2013, אחרי 8 שנים ארוכות. אנדרווד הוא מאמן של שיטה- ספרד אופנס (Spread Offense), שדורשת בעיקר גארדים/מובילי כדור דומיננטיים. הנה סרטון נהדר על השיטה, שמתמקד בקבוצות של הקואוץ', בין היתר:

החמישייה:

כשאתה רואה את הפרשמן סקיי קלארק (1.91 מטר) משחק כדורסל, הוא עושה רושם של רכז מודרני כמעט מושלם. הסייז שלו טוב יותר מהרוב המוחלט של הרכזים במכללות (90 ק"ג בנוסף לגובה שלו), הוא מסיים אמבידקסטרי באיזור הטבעת ולעיתים מסובב את הכדור אל הקרש כדי שיכנס לחישוק אפילו מהמצבים הקשים ביותר בקרבת הסל. קלארק יודע לקלוע מכל הטווחים, בעיקר מרחוק (6/14 בחמישה משחקים) ורק הפליימייקינג קצת לוקה בחסר. אז למה קלראק מאכזב אותי עד עכשיו? כי הוא לא לוקח על עצמו מספיק- רק 19 זריקות ב-5 משחקים, כלומר פחות מ-4 למשחק (מקום 8 מבין 9 שחקני הרוטציה!). לקבוצה יש אמנם יוצרים אחרים בעמדות השונות וההתקפה שלהם נראית נהדר (מקום 37 במדינה, 110 אופנסיב רייטינג) אבל בחייאת קואוץ' אנדרווד, תן לפרשמן שלך מקום להתבטא. כולם ירוויחו מזה.

הציפייה מאר.ג'יי מלנדז (2.01 מטר) בפתיחת העונה הייתה עונת פריצה. זה לא קרה עד עכשיו, אבל את התפקיד שלו הוא עושה היטב. כ-3&D, הפורטו-ריקני קולע 5/12 לשלוש העונה- הווליום נמוך אבל בקבוצה עם שני שחקנים דומיננטיים מאוד הוא מאפשר להם ריווח משמעותי. בצד השני, הסופמור נותן מספרים מצוינים בקטגוריות החטיפות (1.4) וחסימות (0.8) ומציג ורסטיליות מרשימה. גם אם פריצה אינה כתובה בכוכבים, יש לו את מה שצריך כדי לככב בתפקיד שלו.

אחד הסיפורים הכי טובים של עונת המכללות הוא של טרנס שאנון ג'וניור (1.98 מטר). הווינג לקח צעד אחורה אשתקד בטקסס טק ובמקום להיות כוכב הקבוצה, הסיניור (אז ג'וניור) התדרדר למעמד של שחקן חמישייה רגיל. דבר אחד חיובי מהתקופה שלו ברד ריידרס הם אחוזי השלוש שהשתפרו בהדרגה משנה לשנה, אך שאנון היה רעב לעוד. אחרי עונה עם ווליום בינוני ואחוזים טובים מאוד (38.4%), הוא קם ב-4:20 בבוקר בכל יום בקיץ האחרון כדי להגיע לאולם ברבע לחמש ולזרוק מבחוץ מצאת החמה עד צאת הנשמה. בסוף הנשמה יצאה, אבל הכדורים נכנסים: שאנון יורק אש מהשלוש עם 15/31 מהטווח, שיא קריירה בזריקות, קליעות (למשחק) ואחוזים (48.4 לוהטים)- שילוב נדיר של יעילות בווליום גבוה. הנתון הזה עוד יכול להתיישר, אך מבחן העין לא משק- הוא נמצא בכושר השיא בקריירה: פתאום רואים יותר חדירות לידו הימנית החלשה, יותר מעורבות בהגנה והרבה יותר אנרגיות. הוא נדבק בחיידק הלחץ ההגנתי שכל הגארדים הצעירים בקבוצה נושאים בדמם ונותן מעצמו בצד האפור של הפרקט, כולל סחיטת עבירות תוקף. ולסיכום, אם עדיין לא השתכנעתם שזו עונת הקריירה של שאנון, אז הוא משיג שיאי קריירה בדקות משחק, זריקות מהשדה ומשלוש, אחוזים מכל הטווחים (חוץ מהקו), ריבאונדים (בשני הצדדים ובכלל), אסיסטים (פי 2 מהשיא הקודם) ועבירות (הכי מעט). אלו אמנם חמישה משחקים, אבל נראה שהווינג האחר בחמישייה של הפייטיינג אילייני נתן את הקפיצה המיוחלת וזה דווקא האחד שלא ציפינו ממנו.

כמו מלנדז בקו האחורי, הטראנספר מביילור מת'יו מאייר (2.06 מטר) מביא את אותן היכולות לקו הקדמי. לעומת הסופמור, הסופר-סיניור זורק לבנים מטווח השלוש בינתיים (5/20 זוועתי) אך נקודת אור בהתקפה היא שיא קריירה באסיסטים (עם 1.6 סבירים). בצד השני הוא בעיקר שומר על גבוהים שחזקים ממנו בעזרת הקשיחות האופיינית והשפם האייקוני שלו. כשמרץ יגיע, הוא יהיה אחד השחקנים החשובים בסגל ואני סומך עליו שיתאושש מפתיחת העונה הקרה שלו.

סגנון המשחק של הסנטר קולמן הוקינס (2.08 מטר) מסמן איך הכדורסל השתנה לאורך השנים. עד לפני עשור לערך, הוא היה מתמקם באיזור האותיות וחופר את דרכו לנקודות, אך זהו אינו סט הכישורים של הג'וניור. במקום להיתקע בפנים, הביגמן יוצא החוצה ומבלה את רוב זמנו על המגרש בפרימטר- משם הוא מוסר לחותכים, מריץ האנדאופס ופיקנ'רול עם הגארדים והכי טוב- קולע מבחוץ. הוא קולע 7/17 מדאונטאון עד עתה (41.2%) ונותן למאמן שלו את האפשרות להריץ סטים מתוחכמים של 5 אאוט, בהם כל השחקנים מתמקמים מעבר לקשת והצבע נותר פרוץ. בהגנה הוא חוסם בינוני פלוס (1.4 גגות למשחק) ובעיקר נותן הרבה מאמץ משום שהוא לא סנטר קלאסי ולעיתים נמצא בנחיתות פיזית (אדם בונה מ-UCLA עשה לו צרות במשחק ביניהם). בסוף מסתבר שהיורש של קופי קובורן הוא השחקן הכי שונה ממנו.

ספסל:

אם חשבתם שהסיפור של טרנס שאנון הוא טוב, חכו שתשמעו על הנסיקה של דאין דאינג'ה (2.06 מטר). הביגמן, שבא עם מאייר מביילור, לא קיבל הזדמנויות אצל הדובים ושותף רק בשלושה משחקים בשנה שעברה, אך השנה היא סיפור אחר לגמרי. דאינג'ה הוא סנטר קלאסי ואת מה שאין לו בגובה הוא משלים ברוחב (122 ק"ג!), וסגנון המשחק שלו משקף זאת- המשחק שלו מתחיל ללא הכדור, כשהוא נועל ביגמנים יריבים באיזור האותיות והצבע ומשקיע רבות בעשותו זאת. אחרי שהוא תופס עמדה, המסירה באה אליו, לרוב כשהוא עם הגב לסל ומשם יש לו מובס יפייפים וזריזות בלתי נתפסת במשקל כזה להסתובב אל הבייסליין ולסיים עם הקרש, או עם הוק שוט מלא טאץ'. כל אלו מסתכמים ב-32/40 סלים לשתיים, 80 אחוז שהם לא מהעולם הזה- יעילות מזוקקת. בהגנה הוא מהווה נוכחות חזקה בהגנה על הטבעת ובאיסוף החטאות היריבה. דאינג'ה הוא שחקן הספסל הכי טוב שראיתי מימיי בקולג'ים, והפריצה המטורפת שלו הרבה יותר משווה את הפסקה שהקדשתי לו כאן.

חוץ ממנו, ג'יידן אפס (1.86 מטר) הוא גארד שקולע נהדר מעבר לקשת (37.5%) בווליום גבוה (כמעט 5 ניסיונות למשחק) ומרווח את המגרש לשאר חבריו ובכללי יודע ליצור נקודות בזמן קצר (הפרשמן הגיע ל-13 נקודות ומעלה ב-3 משחקים). גארד פרשמן אחר, סינסיר האריס (1.93 מטר), מזכיר לי את רנדי בראון- הוא נכנס לגופיות של מובילי הכדור היריבים (הפריע לטייגר קמפבל ולקיהיי קלראק בין היתר) וגורם להם להתאמץ רק כדי שיתחילו להריץ את ההתקפה של קבוצתם. הוא כמו עירוי אנרגיות לוריד של הקבוצה ויש לו חוש נהדר להסטות כדור/חטיפות, כש-2 כאלה שלו החלו קאמבק אדיר מול יריבה חזקה (ועדיפה?) כמו UCLA. את הרוטציה משלים ווינג ופרשמן שלישי, טיי רוג'רס (1.98 מטר), שמשחק כמו דני דין: רואה (דקות משחק, 17.4 להתמודדות) ואינו נראה (זרק 9 זריקות ב-5 משחקים, בקושי נוגע בכדור, לא תשימו לב כשהוא על הפרקט).

בונוס: רייזורבאק בשמיים:

אם תמונה אחת שווה אלף מילים, לכמה מילים שווה הסרטון הזה? הפותר נכונה יזכה בפוסטר שלמטה.

דירוג AP מעודכן (שבוע 2, 21.11.22):

1. צפון קרוליינה טאר הילס (-)
2. יוסטון קוגארס (1+)
3. קנזס ג'ייהוקס (3+)
4. טקסס לונגהורנס (7+)
5. וירג'יניה קבאלירס (11+)
6. גונזאגה בולדוגס (4-)
7. ביילור ביירס (2-)
8. דיוק בלו דווילס (1-)
9. ארקנסו רייזורבאקס (-)
10. קרייטון בלוג'ייז (-)
11. אינדיאנה הוז'יירס (1+)
12. מישיגן סטייט ספרטאנס (-)
13. אובורן טייגרס (-)
14. אריזונה ווילדקאטס (-)
15. קנטאקי ווילדקאטס (11-)
16. אילינוי פייטינג אילייני (3+)
17. סאן דייגו סטייט אצטקס (-)
18. אלאבמה קרימסון טייד (-)
19. UCLA ברואינס (11-)
20. קונטיקט האסקיז (5+)
21. טקסס טק רד ריידרס (2+)
22. טנסי וולונטירס (-)
23. מרילנד טראפינס (כניסה חדשה)
24. פרדו בוילרמייקרס (כניסה חדשה)
25. איווה הוקאייז (כניסה חדשה)