חזרתם אלינו אחרי 9 ימים של משחקי מכללות, אחרי שכל הקולג'ים כבר הספיקו לשחק שניים או שלושה משחקים. היום נדבר על צפרדעי הקרניים של TCU (והמשחק המשוגע שלהם מול ארקנסו פיין-בלאף) ועל משחק השבוע ב-D1 בין גונזאגה ומישיגן סטייט שהסתיים אחרי דרמה גדולה.

הצפרדעים מטקסס יהפכו לנסיכים?

רקע: מכללה נוצרית הממוקמת בפורת' וורת', טקסס (סמוך לדאלאס). הם עורכים את משחקי הבית שלהם בשולמאייר ארינה, אולם עם 6800 מושבים. הקולג' הגיע לטורניר המכללות 9 פעמים, כשהישג השיא הוא עלית 8 ב-1968. בשנה שעברה הם היו כפסע מלהדיח את אריזונה הפייבוריטית בסיבוב השני לפני שבנדיקט מאת'ורין עשה בהם שפטים בהארכה וגרם לכניעתם.

מאמן: ג'יימי דיקסון, בשנתו ה-20 במקצוע (בן 57) והשביעית אצל ההורנד פרוגס. הרגע הגדול בקריירה שלו היה לזכות באליפות ה-ACC עם פיטסבורג אי שם ב-2008. לאורך השנים, הקבוצות שלו הולכות המון להשיג את ריבאונד ההתקפה- בעונה שעברה הסגולים היו הראשונים באמריקה באחוזי ריבאונד ההתקפה (37.9% מפלצתיים).

החמישייה:

הרכז וכוכב הקבוצה הוא מייק מיילס ג'וניור (ג'וניור, 1.86 מטר). במשחק מול פיין-בלאף הוא נראה גבוה מגובהו הרשום, אך חשוב יותר, נראה שבקיץ הוא עבד חזק על הגוף שלו- המראה השרירי שלו ניכר לעין. הוא מנצל את גופו החזק שלו לחדירות אל תוך יער הידיים בצבע- החלק המרכזי במשחקו, כשהוא יכול לסיים ביניהם בכוח או לשחרר את הכדור לקלעים המחכים על הקשת.הוא לא בדיוק אתלט אקספלוסיבי כמו רכזים אחרים שחודרים פנימה (ווסטברוק, רוז, מוראנט) אלא אחד שמשתמש בגופו החסון ובזוויות חכמות כדי לעשות את הנזק ליריבה (קייל לאורי סטייל). הקליעה שלו בינונית לפוינט-גארד אך לא בדיוק יציבה, כשהרבה תלוי באיזה יום או מצב רוח ההגנה תופסת אותו. למשל, הוא היה חלש מבחוץ במשחק המדובר למעלה אך כן זרק שלשה פנויה במאני טיים שנכנסה בסוויש ונתנה לביתיים את היתרון, עליו שמרו עד לסיום. מיילס המועמד המוביל לשחקן השנה בביג 12, וזה גם בזכות ההיכרות שלו עם רוב שחקני הסגל, שרצים כבר שנה שנייה ביחד.

בעמדת הווינג פותח צ'אק א'ובנון ג'וניור (סופר-סיניור, 1.98 מטר), שהוא אחד השחקנים עם מכניקת הקליעה המוזרות האלו, שבהן הכדור עולה מעל הראש אך יורד בצורה צדדית מאחוריו, במה שיוצר מעין קטפולטה שכזו. למרות כל זה, או'בנון התייצב על 34.9% מעבר לקשת בשנתיים האחרונות בווליום סביר אז נוכל לקרוא לו קלעי ממוצע ומעלה. הוא גם מעמיד מספרי חסימות טובים אבל חוץ משתי עובדות רנדומליות אלו, הוא שחקן די משעמם ושקוף למדי.

לצידו שיחק בעונה שעברה הווינג דאמיון באו (סיניור, 1.91 מטר) אך הוא לא פתח בחמישייה במשחק הראשון השנה מסיבה ייחודית: בקיץ האחרון הוא בחר לצאת לדראפט ושכר את שירותיו של סוכן שחקנים, כמו כל שחקן אחר בשלב הזה בקריירה. אממה, מסתבר שהסוכן שלו לא היה ברשימת הסוכנים המאושרים של ה-NCAA (שחקן צריך לחתום איתם אם הוא רוצה לשמר את זכותו לחזור למכללה שלו בעונה הבאה). כשבאו ראה שהעניין בו מצד קבוצות NBA דועך, הוא החליט לחזור לקמפוס לעוד שנה, אך מכיוון שהעסיק סוכן לא מורשה, הוא כרגע מושעה מטעם ה-NCAA למספר משחקים לא מוגדר. כמה ימים אחרי שכתבתי את זה, התקבל עדכון- ההשעיה של באו היא למשך 6 משחקים. נכון להיום, הוא הספיק לרצות חצי מההשעיה ויחזור לפרקט ב-7 לדצמבר, מול ג'קסון סטייט.

האיש הבולט של הקבוצה בעמדות הפנים הוא עמנואל מילר (סיניור, 2.01 מטר). הבשורה הגדולה מצידו העונה היא הקליעה- מילר החליט להצטרף למהפכת השלשות שעוברת על הכדורסל בעשור האחרון ולהרחיב את טווח הזריקה שלו. מול פיין בלאף זה נראה טוב מאוד עם מגוון ג'אמפרים מחצי המרחק ומדאונטאון, נוסף על הנוכחות הקבועה שלו בריבאונד ההתקפה. בצד השני של המגרש הוא מגן ורסטילי שמביא אנרגיות וחטיפות ששולחות את הקבוצה לנקודות קלות בהתקפות מעבר. אני מצפה ממנו לעשות קפיצה (קטנה או גדולה) ביכולת העונה, כשהוא כאמור מכיר את הסגל מסביבו תקופה ארוכה.

מי שאחראי על עיקר הנתון הסטטיסטי שהוצג בפסקה על מאמן הקבוצה (37.9% ריבאונד התקפה) הוא לא אחר מאשר אדי לאמפקין ג'וניור (סופמור, 2.11 מטר) עב הבשר (136 ק"ג). בשנה שעברה דיברנו מספר פעמים על כמה גארדים קטנים נותנים למכללות את הגיוון בגדלי השחקנים, אך הסנטר שייך לקצה האחר של הסקאלה: עם משקל של יותר מפי 2 מאדם ממוצע, הסופמור דורג שישי בעונה שעברה מבין כל שחקני הקולג'ים באחוזי ריבאונד התקפה (17.1%, בערך פעם בשש החטאות של קבוצתו הוא לוקח את הריבאונד). כמו שיכולתם לשער, הוא חולק נקודות דמיון רבות עם סטיבן אדאמס, ביניהן הנגרייה שהוא פותח כל פעם שהוא עומד על קו העונשין (51.4% אשתקד) וגם, תופתעו לשמוע, הוא מסוגל קצת מסירות מההיי פוסט לשחקני החוץ החותכים פנימה. שחקן שמשחק עם רעב וכוחות שלא נגמרים, לא משנה אם בהארכה מול אחת הקבוצות הטובות במדינה במשחק נוקאאוט או בבכורה עונתית מנומנמת מול יריבה גרועה.

הספסל: הפותח בהיעדרו של דאמיון באו הוא גארד סופר-סיניור ששמו שאנאנדה וולס (1.83 מטר) שסופסוף מקבל תפקיד חשוב בהיי מייג'ור קולג' אחרי 4 שנים בהן חצב את דרכו לדיוויז'ן 1 ובהמשך להורנד פרוגס, אליהם הגיע אשתקד. הוא מוכיח שהוא שייך בשני המשחקים הראשונים עם תרומה בקטגוריות מגוונות. מיכה פיבי הוא ווינג (ג'וניור, 2.01 מטר) גדול שמצטיין בצד האפור של המגרש ויש לו קפיצים ברגליים. הוא לא מפחד ממגע וגם לא מלזרוק מבחוץ, אך כן יצטרך לשפר את הקליעה שלו. המחליף הראשון לגבוהים הוא אקסבייר קורק (ג'וניור, 2.06 מטר) שמלבד הראסטות הצבעוניות שלו הוא לא מועיל/מזיק יותר מדי. עוד שחקן שחייב לשפר את הקליעה המוזרה שלו מהשלוש הוא ג'קובי קולס (ג'וניור, 2.01 מטר) שזורק כשהוא נטוי לצד שמאל. כמו פיבי, גם הפורוורד יזכה ליותר הזדמנויות השנה מהספסל של ג'יימי דיקסון. מי שמשלים את היחידה המוזרה הזו הוא הטראנספר מאוקלהומה סטייט, רונדל ווקר (1.93 מטר) שעליו יש לי רק מילים חמות- גארד חכם ואחראי שמפעיל לחץ על מובילי הכדור בהגנה, בהתקפה הוא סבלני, נותן את המסירה הנוספת (extra pass בלעז) ואפילו קלעי לא רע (בשקלול אחוזי העונשין שלו). אחרי שנתיים אצל הקאובויז (בשנת הפרשמן שלו שיחק יחד עם קייד קאנינהגם) הוא מביא ניסיון חשוב ויתרום במשחקי הקונפרנס, על אף פתיחת עונה איטית לבינתיים.

רשמים מנושאת המטוסים:

בלילה שבין שישי לשבת האחרונים התקיים ה"פרתון ארמד פורסס קלאסיק" שחשיבותו זהה לכל משחק נו-קונפרנס זניח אך שתי הקבוצות ששיחקו בו הן כאלו בפרופיל גבוה כמו גונזאגה בולדוגס ומישיגן סטייט ספרטאנס אך החלק הטוב הוא שהמשחק משוחק באוויר הפתוח, על גבי אוניה נושאת מטוסים ענקית!

כמו כל הפקה אמריקאית מתוכננת היטב, היציעים המאולתרים סביב הפרקט נתנו אווירה נהדרת של כמה אלפי צופים למשחק ואנחנו חזינו בדבר שנעלם מהקולג' באסקטבול מאז 2011- משחק תחת כיפת השמיים!

ללא עוד הקדמות, קבלו את הרשמים שלי מהמשחק:

• לירוקים יש שני רכזים השייכים לקרם דה לה קרם של הענף- טייסון ווקר (סיניור, 1.83 מטר) ואייג'יי הוגארד (ג'וניור, 1.91 מטר): שניהם שולטים בקצב המשחק, מפעילים לחץ אדיר על הטבעת בחדירות העוצמתיות שלהם לאיזור הצבע (במיוחד במשחק הפיקנ'רול), שם הם מסיימים יפה והולכים אל הקו. ווקר הוא הקלעי הטוב מביניהם ומהווה אופציית מסירה החוצה כשהוגארד שולט בכדור. בגזרת הפליימייקינג, הם מסרו 9 אסיסטים במשותף (מתוך 11 קבוצתיים, ויותר מה-8 של כל גונזאגה)
• הלחץ על הטבעת של רכזי הספרטאנס בלט במיוחד בכל פעם בו הביאו את דרו טימי לפיקנרול. הכוכב הסיניור עושה את עיקר הנזק שלו בצד ההתקפי אך במשחק הזה הוא גם סייע להתקפה של טום איזו: ברגע שהגבוהים אנטון ווטסון (סיניור, 2.03 מטר) ואפטון ריד (סופמור, 2.11 מטר) הסתבכו בבעיית עבירות אחד אחרי השני וירדו לספסל, טימי נשאר כנוכחות היחידה בצבע. שני הגארדים הנ"ל חדרו עליו פעם אחר פעם ומצאו נקודות קלות (לעצמם או לביגמנים שחסמו להם) או סחטו המון עבירות (גם מווטסון וריד) והלכו לזריקות מהקו באחוזים גבוהים מאוד (1/2 לווקר, 8/10 להוגארד!)

• אחד מהביגמנים שחסמו להם היה הסנטר הפותח מאדי סיסוקו (ג'וניור, 2.06) שעשה שמות בגבוהי הזאגס במחצית הראשונה. הוא ביגמן אתלטי עם ידיים ארוכות, גוף גדול, סגנון משחק פיזי ושואב ריבאונד בששון. לקראת הסיום הוא יצא ב-5 עבירות (וכעס על עצמו בגלל זה) אחרי שרובן הודבקו לו במחצית השנייה. הוא יצטרך לשפר את הזריקה שלו מהקו (6/11 במשחק) כדי לעלות לרמה הבאה.
• בלי שום קשר, ג'וליאן סת'רוטר (ג'וניור, 2.01 מטר) הוא הדוגמה המושלמת לשחקן קולג'ים טיפוסי עם יסודות טובים (תחשבו ג'ייק כהן או אנג'לו קלויארו שהשלימו 4 שנים במכללות)- משתמש הרבה בקפיצות ועצירות על שתי רגליים, יודע להכניס כדור לגבוהים בפוסט, זורק פלואוטרים על שתי רגליים גם כן ולוקח קצת זריקות אולד-סקול מהמיד ריינג'. הוא לא הבריק במשחק אבל האגרסיביות שלו הייתה נכס לגונזאגה ביום שבו שאר הגארדים שלה לא עשו הרבה.
• אחד מיושבי הקו האחורי המדובר של מארק פיו הוא מאלקיי סמית' (ג'וניור, 1.94 מטר), הטראנספר מצ'טאנוגה. הוא נראה מעט מנותק מקבוצתו על הפרקט- הכריח זריקות (2/5 מהשדה זה לא נורא אך אלו היו זריקות קשות) ולא מסר אסיסט אך סיים עם 6 חטיפות נהדרות מהלחץ הנפלא שלו על הכדור בהגנה. כדי לשמור על איזון טוב יותר בין הגנה להתקפה, המאמן צריך לשמור אותו על הפרקט (וכך הוא יצור כימיה עם חבריו) כי הוא שומר הפרימטר הטוב ביותר בקבוצה.
• דרו טימי היה הברומטר של הבולדוגס- בתחילת ההתמודדות הוא החטיא ממצבים שמהם הוא קולע מתוך שינה, כשסיסוקו היה עליון עליו לאורך כל המחצית הראשונה, אותה הספרטאנס סיימו ביתרון 7. אחרי החזרה מההפסקה, היוצרות התהפכו- סיסוקו הסתבך בעבירות וטימי עשה בית ספר לפורוורדים מאליק הול (סיניור, 2.01 מטר) וג'ואי האוזר (סופר-סיניור, 2.06) באמצעות משחק הפוסט העוצמתי שלו ועבודת הרגליים המשויפת להפליא. גונזאגה הצליחה לחזור מפיגור 12 (זה לא נשמע וואו אבל במשחק כזה זה המון) בתריסר הדקות האחרונות, שמה מספר סלים מריבאונד התקפה והצליחה לשמור על 64-63 לזכותה אחרי שזריקת עונשין של מי אם לא טימי שברה את השוויון, כמעט שתי דקות לבאזר הסופי.
• מאז אף קבוצה לא קלעה והמשחק זרם באופן חריג לדקות קלאץ' מותחות שעברו כמעט ללא הפרעה או עבירות. אפרופו פאולים, כאלה היו גם היו במהלך המשחק- ראינו 50 זריקות עונשין משותפות לשתי הקבוצות. סיסוקו והאוזר יצאו ב-5 עבירות כ"א, כששלושה שחקנים אחרים הגיעו למכסה של 4 כאלו לראש.
• מישיגן סטייט הגיעה לפוזשן האחרון עם הכדור ביד, כשטייסון ווקר לא הצליח להוציא זריקה אז מסר את הכדור לג'יידן אייקינס (סופמור, 1.94 מטר) שעשה תנועה לכיוון הטופ אוף דה קי. עם שנייה לסיום, הוא מעיף שלשה שפוגעת בחלק האחורי של הטבעת, יוצאת החוצה וחותמת את הניצחון הצודק של גונזאגה.
• המשחק הזה היה משחק לא רגיל בין שתי קבוצות נהדרות בתחילת העונה, אך הוא עמד בכל הציפיות שלנו: מתח, קאמבקים, דקות טובות של שתי הקבוצות, אנרגיות ואגרסיות. דבר אחד בלט בהיעדרו:
• הקליעה!. אני מבין שתנאי המשחק היו שונים כשמשחקים באוויר הפתוח, אבל ראבק: 7/34 לשתי הקבוצות זה איום ונורא בכל קנה מידה, עם הרוחות של סאן דייגו או בלעדיהן. אפילו ג'ורדן ספרבר צייץ על זה שהקבוצה של טום איזו הלכה מתחת לחסימות בהגנת הפיקנ'רול כדי לתת לתנאי המשחק לעשות את שלהם:

פינה חדשה: מעקב מייצגינו בגולה!:

אז איך הישראלים המשחקים בדיוויז'ן 1 פתחו את העונה במכללות?

שחר לזר (ניו מקסיקו סטייט) עוד לא שותף לדקה אחת.

אייל ננקין (NJIT), ירין חסון (קונטיקט) וג'ובאן זלינבבה (נורת'ווסטרן סטייט) קבורים עמוק בספסל של קבוצותיהם השונות, כשתרומתם המשותפת בשבעת המשחקים של קבוצותיהם יחד עד עכשיו היא ריבאונד (ננקין) וחסימה (חסון).

מצבו של עמנואל שארפ מעט טוב יותר, כשבשלושה משחקים אצל הקוגארס מיוסטון (23 דקות סך הכל) הוא קלע 6/10 מהשדה, 3/6 מעבר לקשת ו-2/2 מהקו בדרך ל-17 נקודות בסך הכל. הוא הוסיף 5 ריבאונדים, אסיסט, חטיפה, 4 איבודים ו-5 עבירות בסיכום משחקים אלו. קלווין סמפסון בהחלט צריך לשקול לתת לגארד המוכשר עוד קצת הזדמנויות, אפילו אם ל-10 דקות במשחק.

השניים שממצבים עצמם ברוטציה הבכירה הם מיכאל מושקוביץ' (פנסילבניה) ורזיאל חיון (מנהטן). הראשון קלע רק 6 נקודות ב-4 משחקים, כולן במשחק האחרון שלו שהיה היום לפנות בוקר מול דרקסל (שם רשם גם 4 ריבאונדים ו-5 אסיסטים) כשהוא מקבל דקות משמעותיות בכל המשחקים ומקומו מובטח בעיקר בזכות ההגנה שלו (חטיפה ושתי חסימות היום). חיון מצליח להיכנס לחמישייה של הג'אספרס באמצעות יכולות ה-3&D שלו, עם 2/6 מדאונטאון כרגע (אחוז ממוצע לגמרי בקולג'ים) כשהוא מקבל 41 דקות עד עכשיו- הכי הרבה בממוצע לישראלים.

בונוס: בייט אחד של כישרון:

אחרי ההייפ המטורף, הריקלאסיפקציה המוקדמת, המדידות האתלטיות המביכות והשנה הכושלת בממפיס, אימוני בייטס, הנסיך שהובטח, חוזר למולדתו במישיגן והשנה משחק באיסטרן מישיגן איגלס. בייטס פתח את העונה בסערה ובא עם רצון אדיר להוכיח, לפחות לפי משחקו השני בקבוצה, בסוג של דרבי מול מישיגן: הסופמור להט עם 30 נקודות ויחד עם חבריו כמעט הצליח לגנוב ניצחון מהיי מייג'ור נחשב ומדורג כמו מישיגן וולברינס. הוא אפילו קבר כמה שלשות מטווח אנביאיי (בכל זאת המשחק נערך באולם של הפיסטונס) ממליץ בחום על הכתבה של ג'ון באותו נושא שפורסמה מוקדם יותר השבוע.

דירוג AP מעודכן (שבוע 1, 14.11.22):

1. צפון קרוליינה טאר הילס (-)
2. גונזאגה בולדוגס (-)
3. יוסטון קוגארס (-)
4. קנטאקי ווילדקאטס (-)
5. ביילור ביירס (-)
6. קנזס ג'ייהוקס (1-)
7. דיוק בלו דווילס (-)
8. UCLA ברואינס (-)
9. ארקנסו רייזורבאקס (1+)
10. קרייטון בלוג'ייז (1-)
11. טקסס לונגהורנס (1+)
12. אינדיאנה הוז'יירס (1+)
13. אובורן טייגרס (2+)
14. אריזונה ווילדקאטס (3+)
15. TCU הורנד פרוגס (1-)
16. וירג'יניה קבאלירס (2+)
17. סאן דייגו סטייט אצטקס (2+)
18. אלבמה קרימסון טייד (2+)
19. אילינוי פייטינג אילייני (4+)
20. מישיגן וולברינס (2+)
21. דייטון פליירס (3+)
22. טנסי וולונטירס (11-)
23. טקסס טק רד ריידרס (2+)
24. טקסס A&M אגיז (כניסה חדשה)
25. קונטיקט האסקיז (כניסה חדשה)