לפני הכל, איזה עונג צרוף זה לחזור לחלקת האלוהים הקטנה שלי כאן בהופס, אותה אני אוהב כל כך! תודה לאל ולכל העוסקים במלאכה שהגענו עד לכאן, חמישה ימים לפני פתיחת עונת 22/23 בקולג' באסקטבול, כלומר עונת הסופמור שלי בתפקיד.

הפוסט הזה ישמש כמורה נבוכים לכדורסל המכללות, AKA ענף הספורט הכי רנדומלי, מבולגן ומוזר בעולם (ולכן עבדכם הנאמן כותב עליו). מאז הפוסט של ערן אי שם ב-2018 הרבה מים זרמו בנהר האיגוואסו, אז עכשיו הגיע הזמן לעדכון ותוספת על הבסיס היציב שהוא התווה אז.

נתחיל עם מילון מונחים קצר:

פרשמן: סטודנט-אתלט שנה א'. המוכשרים מהם מובילים את קבוצות העילית של הענף, השאר בדרך כלל מבלים את השנה הראשונה שלהם מחוץ לרוטציה ומתחשלים פיזית ומנטלית כדי לצלוח את המעבר בין כדורסל התיכונים לקולג'ים.

סופמור: סטודנט-אתלט שנה ב'.

ג'וניור: סטודנט-אתלט שנה ג'.

סיניור: סטודנט-אתלט שנה ד'. פעם הם היו השחקנים הותיקים ביותר בענף, עד ש:

סופר-סיניור: סטודנט-אתלט שנה ה'/בוגר תואר ראשון המנצל את שנת הזכאות הנוספת שה-NCAA התיר לשחקנים עקב עונת הקורונה שנקטעה לפני הטורניר הגדול. שחקנים עם מימד של בגרות פיזית ומקצועית, שממלאים תפקידי מפתח ברוטציות של קבוצותיהם.

טראנספר פורטל: זוכרים את הימים שבהם שחקן שרצה לעבור בין קולג'ים היה מחויב לשבת שנה בחוץ (שנת צינון/redshirt)? לא עוד. ה-NCAA התיר לפני מספר שנים לעבור בין מכללות בצורה חלקה ומאז המון שחקנים משתמשים באופציה הזו כדי להשתדרג ברמה המקצועית ובבאז התקשורתי סביבם- דאג אדרט עבר ממיד מייג'ור כמו סיינט פיטר'ס לאוניברסיטת בראיינט. הביגמן של הפיקוקס בשנה שעברה, קיי.סי נדפו, התקדם יחד עם מאמנו (שאהין פאקינג הולוואי) למכללה מוכרת בהיי מייג'ור- סיטון הול. ראוי לציין שמעבר חלק בין מכללות מותר רק בפעם הראשונה- מהפעם השנייה והלאה השחקן ישב שנה בחוץ.

טורניר המכללות: הדבר שהופך את כדורסל המכללות לענף הספורט הכי משוגע בעולם. 3 סופי שבוע, מאמצע מרץ עד תחילת אפריל, שבהם הכל יכול לקרות. 64 קבוצות עם חלום אחד, ורק זו שמנצחת 6 משחקים ברצף תזכה להתעורר מהחלום עם התואר בארון. ידוע גם בשמות אחרים- "הריקוד הגדול", "אליפות המכללות", "מרץ המשוגע/מארץ' מאדנס". כשנתקרב לחודש מרץ, נדבר על הטורניר עצמו- מי מעפילות וכיצד הן עושות כן, איך משבצים את המשחקים וניזכר בסינדרלות היסטוריות. וכן, מחזיקת התואר הכי חשוב בענף נקבעת בטורניר נוקאאוט.

קונפרנס: הסבר בהמשך…

פרסונל: חומר השחקנים של הקבוצה. חשוב להתאים את שיטת המשחק אליו (ולא להיפך!).

מכללות או קולג'ים?

טור זה יתייחס אליהן כאותו דבר. היינו הך. same same. חשוב לזכור שאנחנו מדברים על מכללות רק במובן הכדורסלני/מקצועי שלהן.

מהן הרמות השונות בכדורסל מכללות?

ה-NCAA מחולקת לשלוש דיוויזיות (או דיוויז'נס): 1,2,3, כשהרמה יורדת ככל שהמספר עולה. בדיוויזיה הראשונה, כל מכללה צריכה לתת לכל אחד משחקני הסגל מלגת לימודים מלאה (אני רואה את זה בתור התגמול שהשחקן מקבל על ייצוג האוניברסיטה בקבוצת ספורט). טור זה יעסוק כמעט אך ורק ב-D1, כשהרמות הנמוכות יישמרו לספיישלים פוטנציאליים.

יש גם גופים מארגנים אחרים ופחות רלוונטיים בענף כמו NAIA או JUCO (ג'וניור קולג') שם השחקנים לומדים ומשחקים שנתיים במקום ארבע שנים.

כמה קבוצות משחקות בכדורסל המכללות בכלל וב-D1 בפרט?

בהערכה גסה, ישנן 1700 מכללות המטפחות את קבוצת הכדורסל שלהן ברמות השונות שפורטו קודם. בדיוויזיה הראשונה משחקות 363 מכללות (נתמקד בהרבה פחות מהן כמובן) ונהוג לחלק אותה ל-3 רמות:

1. היי-מייג'ורס/פאוור 6: ששת הקונפרנסים הטובים ביותר במדינה, ששולחים יותר קבוצות לטורניר המכללות משאר הקונפרנסים- ACC, SEC, ביג 10, ביג 12, פאק 12, ביג איסט
2. מיד-מייג'ורס: רוב הקבוצות והקונפרנסים בדיוויזיה נמצאות שם ומייצגות את הרמה הממוצעת של כדורסל המכללות. קונפרנסים לדוגמה: WCC, אייבי ליג, קונפרנס USA
3. לואו-מייג'ורס: הרמה הנמוכה ביותר. קונפרנסים לדוגמה: ביג סאות', מיזורי ואלי, פטריוט ליג

אם קונפרנס משתייך לרמה מסוימת- כל הקבוצות שלו ישתייכו לאותה הרמה. לכן גונזאגה היא מיד-מייג'ור, ואפשר להסיק שיש חריגויות לכל צד- גונזאגה כמובן עדיפה על הרבה קבוצות היי מייג'ור כמו ג'ורג'יה טק, נברסקה ואחרות.

בהזדמנות זו נציין את 5 המצטרפות החדשות לדיוויזיה: לינדנווד ליונס, קווינס (שארלוט) רויאלס, סאות'רן אינדיאנה סקרימינג איגלס, סטונהיל סקייהוקס וטקסס A&M קומרס ליונס.

כמה משחקים יש בכל עונה?

העונה מחולקת לשלושה חלקים: משחקי חימום/נון-קונפרנס, משחקי הקונפרנס (וטורניר הקונפרנס בסופם אם משוחק) ולבסוף, הטורניר הגדול. יש כאן הרבה מקום לגיוון, כשכל מכללה יכולה לשחק מספר אחר של משחקים: אלופת השנה שעברה, הקנזס ג'ייהוקס, שיחקה 40 משחקים, בעוד שיו.סי דייויס אגיז שיחקה רק 24 משחקים. אלו כמובן היו שתי דוגמאות קיצוניות, כי רוב המכללות עולות לשחק 30 פעמים כל עונה (או יותר אם הן מעפילות לטורניר המכללות).

מי הן מכללות "הדם הכחול"?

הכוונה למכללות היוקרתיות ביותר עבור שחקן כדורסל (ולא בהכרח מבחינה אקדמית). כמו ערן לפניי, אני מונה את דיוק, קנטאקי, קנזס, UCLA, צפון קרוליינה, קונטיקט, לואיוויל ו-וילאנובה. 9 קולג'ים אלו מחזיקים ב-49 מתוך 83 תארי אליפות המכללות בהיסטוריה, כשהמינימום לקבוצה כאן עומד על 3. UCLA המובילה עם 11 תארים כאלו, קנטאקי עם 8 וצפון קרוליינה עם 6.

מיהם הישראלים שישחקו בעונה הקרובה בקולג'ים ומה מצבם המקצועי בקבוצותיהם?

ג'ובאן זלינבבה (נורת'ווסטרן סטייט, גארד סיניור): הבן של אנדריי נכנס לשנתו הרביעית בקולג', כשהוא משמש כגארד בינוני וסביר מהספסל של הדימונס (17 דקות למשחק, 5 נקודות). קלעי לא רע ולא הרבה מעבר.

מיכאל מושקוביץ' (פנסילבניה, פורוורד סיניור): מאוד מבוגר לסיניור- כבר בן 24! מקבל דקות יפות (22 פר משחק) ותורם בעיקר בהגנה ופליימייקינג. משחק באייבי ליג, ככה שהרמה האקדמית שלו גבוהה מאוד. בשנה פחות עמוסה כמו השנה האחרונה בתואר, הוא יוכל להבליט את יכולותיו.

אייל ננקין (מכון טכנולוגי ניו ג'רזי, פורוורד סופמור): היה שחקן קצה רוטציה בשנתו הראשונה, עם 9 דקות למשחק בלבד, בקבוצה די גרועה. נקווה שיקבל יותר הזדמנויות השנה אצל ההיילנדרס.

ירדן אשכנזי (קאלדוול, גארד פרשמן): גם אשכנזי יצא בגיל מבוגר (22) לקולג'ים, לאחר שסיים צבא ועכשיו מצטרף לקבוצה מ-D2.

עומרי וורוזיצקי (ספרינג היל, פורוורד פרשמן): אחד השמות היותר אנונימיים. בן 21, נראה אם הוא יוכל להפתיע אותנו כשיתחיל את הקריירה האמריקאית שלו ב-D2.

אלון קרמרמן (פרדוניה, פורוורד ג'וניור): הפותח הקבוע הראשון ברשימה (21 מתוך 25 משחקים) הוא סמול פורוורד שיש לו טווח 3 (39% בשנתו הראשונה, אך בווליום נמוך מאוד) אך קולע פחות מ-4 נקודות למשחק. מקווה בשבילו להתקדם מדיוויז'ן 3 אל הרמות הגבוהות.

אלון חיימוביץ' (פרדוניה, ווינג סופמור): בניגוד לאלון, חברו לקבוצה, האלון הזה לא הצליח למצוא את מקומו בחמישייה בכלל וברוטציה בפרט, כשקיבל רק 6.8 דקות בממוצע למשחק ושותף במספר חד ספרתי של משחקים בעונה האחרונה. נאחל לו קמפיין סופמור מוצלח יותר מהקודם.

מקסים רומנוב (רוקהארסט, פורוורד סיניור): אחד הסיפורים היותר מעניינים בגזרת אנשי ארצנו בגולה. רומנוב לא קיבל יותר מדי הזדמנויות בשנתיים הראשונות שלו במכללה מהדיוויזיה הראשונה (סאות'איסטרן לואיזיאנה) לכן החליט לעשות ירידה לצורך עלייה ובעונה האחרונה הוא מצא מקום אצל ההוקס, כשהוא פותח בכל 16 משחקיו ורושם 27 דקות נאות למשחק. מקווה שהוא יוכל לסגור/להמשיך את המומנטום החיובי בשנה זו.

רזיאל חיון (מנהטן, ווינג פרשמן): הבחור האילתי המוכשר מתחיל את הקריירה שלו ב-D1. אני זוכר אותו כאתלט משובח, תכונה שימושית מאוד בדיוויזיה הראשונה, שם הכדורסל איטי והגנתי. יכול להשתלב כ-3&D, אך לא אופתע אם הוא לא יקבל מקום ברוטציה של הג'אספרס.

אלי רוסו (הוואי-פאסיפיק, גארד סיניור): הסיפור המייאש ביותר כאן- לא קיבל דקה בשנתיים הראשונות והשתדרג בשנה השלישית לשחקן קצה רוטציה ב-D2. מי יודע אם ומה הוא החביא בשרוול בכל השנים האלו…

ועכשיו, לשלושת (הפרשמנים) הגדולים:

שחר לזר (ניו מקסיקו , גארד פרשמן): הסתובב בליגה הלאומית בשנתיים האחרונות לאחר שסיים גיל נוער בהפועל תל אביב. הלובוס שלו סיימו במקום התשיעי בקונפרנס המאונטיין ווסט בשנה שעברה ונקווה שלזר יצליח למצוא מקום קבוע ברוטציה של ריצ'רד פיטינו (לא קשור לריק פיטינו) ובכלל למצוא את הנישה שלו בסגנון כדורסל אחר.

ירין חסון (קונטיקט, סנטר פרשמן): בוגר מחלקת הנוער של מכבי ראשון לציון המהוללת. יהיה הישראלי החמישי בקונטיקט אחרי שפר, הנפלד, גלעד כץ ואורי כהן מינץ (אחרי שהתחייב למכללת דנבר וחזר בו), אם כי גורלו יהיה דומה לרוב הפרשמנים- שחקן קצה ספסל שבעיקר יקח את הזמן לבניית הגוף שלו והסתגלות למשחק קצת אחר. בהצלחה לו באימונים מול אחד המועמדים לשחקן השנה בביג איסט- הביגמן אדאמה סאנוגו.

עמנואל "אח של די ג'יי והבן של דרק" שארפ (יוסטון, רכז פרשמן): הישראלי הכי אמריקאי שישחק ב-D1 בעונה הבאה. לדעתי, גורלו כנראה יהיה זהה לזה של חסון, כשלפניו ברוטציה יהיו שמות כמו מרקוס סאסר וג'מאל שיד. חכו שנה שנתיים ואני בטוח שהוא יקבל הכרה בארה"ב, ועוד יותר בישראל.

ערן (דרך התכתבות במייל) מוסיף: "לגבי שארפ, לדעתי הוא יקבל דקות כבר השנה למרות הקו האחורי החזק (מאוד) של יוסטון (בעיקר אם יהיו פציעות). הוא מתאים למשחק המכללות (פחות ל-נבא כנראה), סקורר נהדר עם הרבה ביטחון, וגם הייתה לו שנה לשבת בחוץ ולהסתגל לרמה בזמן שהחלים מהפציעה שלו". עכשיו רק נותר לחכות לסוף העונה ולגלות מי מבין שנינו היה קרוב יותר למציאות…

מה המכללה האהובה על הכותב ומדוע?

אוקיי, השאלה הזאת לא הייתה בפוסט של ערן, אבל הרגשתי צורך להכניס אותה כדי לשתף אתכם בחווית האהדה האישית שלי מהספורט. רק בעונת 20/21 התחלתי להיכנס לעניינים ולהבין מה קורה ב-NCAA, כשביילור עשו את הריצה המטורפת שלהם לאליפות המכללות. התחלתי לאהוד אותם משתי סיבות: 1. ג'ארד באטלר: הרכז שיש לו מובס שלא מהעולם הזה, קליעה נקייה ורכה כחמאה וגם יכולת מסירה טובה. 2. ההגנה האגרסיבית, המציקה, שמכריחה את מובילי הכדור לסגת לצידי המגרש, מביאה טראפים, עזרה, מלחמה בריבאונד ההגנה, אנרגיות בלתי נגמרות, מאבק על כדורים אבודים- כל מה שאפשר לבקש מקבוצה כשמדברים על רצון לנצח המשולב עם טקטיקה המתאימה לפרסונל של הקבוצה. אגב, שחר דלאל כתב עליהם כאן.

הסיבה הראשונה פרשה כנפיים בשיא ועפה לדראפט 2021, ובינתיים הוא בחוזה דו כיווני בפורטלנד. הסיבה השנייה תמשיך איתנו, לפחות עד שסקוט דרו (המאמן הפותח את שנתו ה-20 בקבוצה) כבר לא יהיה כאן. בהצלחה לדובים הכי טובים במכללות, מי יתן ונניף עוד גביע ביחד.

ולבסוף, איזה קולג' אתם אוהבים ומדוע?

וזה הזמן לפרט בתגובות…

ועכשיו, זה הזמן לשאלות שלכם בתגובות!