בפרק הקודם סקרנו את יוסטון בתקופתו של ג'יימס הארדן. בפרק זה נסיים את סקירת אימפריות הכוכב הבודד במי שהיא אולי המתאימה ביותר להגדרה הזו, נכון לעכשיו – קבוצה צעירה יחסית שידעה בתולדותיה בעיקר כוכב היסטורי אחד (סבלנות לוקה, סבלנות) – הדאלאס מאבריקס של דירק נוביצקי הגדול.

View post on imgur.com

View post on imgur.com

פרקים 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14

העידן הקצר של מארק אגוויר

לאחר שהצטרפה לליגה בעונת 1981 דאלאס ידעה מספר שנים קשות, אך צברה רצף של בחירות דראפט גבוהות ובחרה מספר שחקנים מצוינים – מארק אגוויר 1/1981, רונלדו בלאקמן 9/1981, דייל אליס 9/1983, דרק הארפר 11/1983, סם פרקינס 4/1984, דטלף שרמפף 8/1985, ורוי טארפלי 7/1986 – שהכניסו אותה לרשימה לראשונה בשנת 1988.

אחרי שגברה בסיבוב הראשון על חאכים בלי סמפסון, ובסיבוב השני על דנבר של אלכס אינגליש, העפילה דאלאס לגמר המערב ושם נתקלה, כמו כולן, בשואו-טיים לייקרס. דאלאס הפסידה לאימפריה הזהובה-סגולה רק בשבעה משחקים קשים, והאמת שניתן היה לצפות שהקבוצה הצעירה תמשיך להשתפר ותאתגר את הלייקרס גם בשנים הבאות, אבל האשכול הזה הסתיים תוך שנה אחת בדיוק. מדוע?

ובכן, במהלך 1989 דטלף שרמפף עובר לאינדי, אבל בעיקר – הכוכב הגדול, אגוויר, נשלח לדטרויט עבור אדריאן דנטלי. הסיבה המרכזית המיוחסת לעסקה המפתיעה הזו היא שאגוויר לא הסתדר עם שאר חלקי המערכת ובכלל זה המאמן דיק מוטה ושחקנים מרכזיים כגון בלאקמן והארפר. כך או אחרת התברר שזו עסקה מצוינת לאגוויר ולפיסטונס, שזכו בשתי אליפות רצופות, אחת מהן מול הלייקרס, אבל עסקה פחות מצוינת עבור דאלאס, שמצאה את עצמה מחוץ לפלייאוף ב-1989.

גאולה דרך הביבים

ב-1990 המאבריקס שוב עושים פלייאוף, אבל מודחים בסיבוב הראשון, דנטלי בן ה-34 וסם פרקינס עוזבים. ב-1991 דאלאס שוב מחוץ לפלייאוף, והקבוצה מתחילה להתפרק – ג'יימס דונלדסון מוטרד לניקס במהלך 1992, רולנדו בלאקמן הולך גם הוא לניקס בקיץ 1992, ודרק הארפר מצטרף אליו במהלך 1994.

ככלל, רוב העשור הזה מתאפיין בטנקינג היסטרי שכולל מאזנים מחרידים וכל מיני עסקאות לא ברורות – שחקנים באים והולכים, חלקם גם נפצעים באמצע, וחוץ מג'מאל משבורן (4/1993 עד שעבר בטרייד למיאמי ב-1997), וג'ייסון קיד הצעיר (2/1994 עד שעבר בטרייד לפיניקס ב-1996), שגם הם הלכו משם מבלי להותיר חותם, קשה להצביע על אירועים או שחקנים משמעותיים.

כל הבלגן דלעיל הסתיים בגלל ביג בשם רוברט דשון טריילור, שהעמיד את עצמו לבחירה בדראפט 1998. מילוואקי חשקה במי שכונה "טרקטור טריילור" אבל חששה שהטרקטור כבר לא יהיה פנוי בבחירה ה-9 שעמדה לרשותה. מה עושים? טרייד אפ! הלכה מילוואקי לקבוצות שבחרו לפניה, ולבסוף הגיעה להסכמה על קבלת הבחירה ה-6, עבור שתי הבחירות שהיו לה, ה-9, כאמור, וה-19. ומי הסכימה? דאלאס.

בבחירה ה-9, בהעדר טרקטורים, קומביינים או משאיות כבדות על הלוח, בחרה דאלאס בשרוך גרמני לבנבן. השרוך הלזה, כך מתברר, גדל במשפחה של ספורטאים ייקים, וכילד שיחק כדוריד, כמו אביו לפניו, וגם טניס. אך, אוי-ווי-זמיר – גובהו הרב של ה(לא-כל-כך-)קליינע-קינדר הקשה עליו מאד להתרוצץ על מגרש הכדוריד, ו"לעלות לרשת" בטניס. על כן עבר הילד לשחק כדורסל, כמו אימו לפניו, התגלגל לקבוצת וירצבורג, ומשם הגיע לדראפט. כך הגיע לדאלאס דירק ורנר נוביצקי הראשון לשמו, שהתברר, בסופו של דבר, כשחקן כדורסל לא רע.

View post on imgur.com

View post on imgur.com

שכנראה לא החמיץ קריירה מופלאה כשחקן כדורגל… 😉

זה מה שיצא מהבחירה ה-9. ומה בנוגע לבחירה ה-19?

אז בבחירה ה-19 דאלאס בחרה את פט גאריטי, ומיד ארזה אותו בצלופן, הכניסה לארגז מהודר, בצוותא עם מרטין מוארספ, באבא וולס, ובחירת סיבוב ראשון ב-1999 שהפכה לשון מאריון, ושלחה את הכל בדואר אוויר לפיניקס. מתוך החבילה שהגיעה בתמורה מפיניקס קפץ סטפן ג'ון נאש הראשון לשמו.

אך הוגן היה זה מצד פיניקס לשלוח את נאש לדאלאס, לאחר שג'ייסון קיד עשה את הדרך ההפוכה ב-1996 – ככתוב "וכל המחליפים ביניהם פוינט-גארדים מצוינים הרי זה משובח".

יפה לא? במחי קיץ אחד של עסקאות, הצמיחה הביצה המעופשת של דאלאס שני פרחי לוטוס מיוחדים שכאלה.

View post on imgur.com

הקבוצה מתחילה להשתפר, וב-2001 דירק בן ה-22, ונאש בן ה-26, בצוותא עם מייקל פינלי וג'ואן הווארד בני ה-27, גוברים על יוטה המזדקנת של סטוקטון ומאלון 3-2 בסיבוב הראשון, ומפסידים רק בסיבוב השני לסאן אנטוניו של דאנקן ורובינסון. לא רע בכלל בנסיבות.

במהלך 2002 ניק ואן אקסל מגיע מדנבר עבור חבילה שכוללת את ג'ואן הווארד, אבל התוצאה בסוף העונה דומה – נצחון בסיבוב הראשון על מיניסוטה והדחה מול הקינגס.

2003 מסמנת עליית מדרגה, כשדאלאס דוהרת למאזן 60-22, זהה לזה של מוליכת המערב מסאן אנטוניו. בסיבוב הראשון נגד פורטלנד של בונזי וולז, ראשיד, דיימון סטודמאייר וזאק רנדולף, המאבריקס פותחים עם שלושה נצחונות רצופים, הבלייזרים מצליחים להשוות ל3-3, ורגע לפני שדאלאס הופכת לקבוצה היחידה שהצליחה לאבד יתרון 3-0 בסדרה… היא מכריעה את המשחק השביעי לטובתה. זה היה קרוב…

בסיבוב השני שוב מחכה סקרמנטו, שגם מפתיעה בניצחון חוץ במשחק הראשון בסדרה, אבל דאלאס משווה במשחק השני, גונבת נצחון חוץ בשלישי, שוב מגיעה למשחק שביעי, ושוב מנצחת, מעפילה לגמר המערב, ופותחת אשכול חדש.

את מי דאלאס פוגשת בגמר? את הספרס, שבשלב זה עדיין גדולים על דאלאס – טימי עם 28 נק', 17 ריב' ו-6 אס' מול דירק עם 25 נק', 11 ריב' ו-2 אס' – מנצחים 4-2, וממשיכים לאליפות השניה שלהם.

בקיץ 2003 אנטואן ג'יימיסון מגיע מגולדן סטייט עבור חבילה שכוללת בעיקר את ניק ואן אקסל, אנטואן ווקר מגיע מבוסטון, וג'וש הווארד נבחר בדראפט (29). לא נראה שהשינויים הללו מועילים במשהו, אולי להפך – דאלאס מסיימת את העונה במקום החמישי במערב, פוגשת בסיבוב הראשון, שוב, את סקרמנטו, והפעם מפסידה.

עזיבת נאש

קיץ 2004 מבשר שינוי משמעותי כשנאש חותם בפיניקס כשחקן חופשי, אנטואן ג'יימיסון מוטרד לוושינגטון, וג'רי סטקהאוז עושה את הדרך ההפוכה. גם אנטואן ווקר מוטרד לאטלנטה, וג'ייסון טרי עושה את הדרך ההפוכה.

בהתחשב בכך שדאלאס הטרידה את שני השחקנים שהטרידה עבורם רק שנה קודם לכן, ואיבדה את הפוינט גארד הפותח שלה, ברור שקרה שם משהו, אבל מה?

אני לא יודע, אבל אליבא דנאש דירק, ווקר וג'יימיסון ישבו פחות או יותר על אותה משבצת, וגם רצו את הכדור… אז נאש מסר להם כאילו אין מחר ובקושי זרק בעצמו. לטענתו זה גרם לקיובאן לחשוב שאולי נאש כבר בסוף הקריירה או שהוא לא מספיק אגרסיבי או שהוא פשוט לא קולע מספיק, ולכן קיובאן הציע לנאש חוזה נמוך יותר מזה שקיבל בפיניקס בסופו של דבר.

אני לא רואה סיבה שלא להאמין לנאש, והטריידים בקיץ – שהוציאו מהקבוצה את ג'יימיסון ואת ווקר, היושבים על המשבצת של דירק, עבור קלעים משובחים כמו סטקהאוז וטרי – בהחלט מתיישבים עם ההיגיון שהוא מתאר.

אי אפשר לומר שהמהלכים הללו של קיובאן נכשלו – כפי שנראה מיד דאלאס הצליחה להעמיד קבוצה תחרותית בשנים הקרובות גם בלי נאש, ועדיין, אני חושב שבדיעבד לא יטען איש, אפילו לא קיובאן, שההחלטה לתת לנאש ללכת הייתה נכונה.

בעונת 2005 דירק מוביל עם 26 נק', 10 ריב', 3 אס', 1.2 חט' ו-1.5 חס' למשחק, כשפינלי הוותיק וג'וש הווארד הצעיר עם כ-15 נק' כל אחד, ושלושה שחקנים אחרים עם כ-12 נק' – סטקהאוז, טרי, וקית' ואן הורן שהגיע באמצע השנה ממילוואקי.

נראה שהשינויים בסגל מוכיחים את עצמם, ודאלאס מסיימת במקום השלישי במערב, הישג בהחלט מכובד אבל במקום הראשון מסיימת… נכון, פיניקס של נאש… בסיבוב הראשון דאלאס גוברת על יוסטון של טי-מאק ויאו מינג בשבעה משחקים קשים, ובסיבוב השני ממתינה… נכון – פיניקס של נאש… שגוברת על דאלאס 4-2, וגורמת לקיובאן, מן הסתם, להפטיר קללה עסיסית מתחת לשפם שאין לו. בקיץ 2005 מייקל פינלי עובר לספרס.

הגמר של 2006

עונת 2006 מסתיימת במקום השני במערב, אחרי הספרס ולפני פיניקס. בסיבוב הראשון דאלאס לא מתקשה למחוץ את ממפיס 4-0. בסיבוב השני, למרות חיסרון ביתיות, דאלאס מצליחה לגבור סופסוף על הספרס בשבעה משחקים צמודים, להעפיל לגמר האזורי ולפגוש שם את…. נכון – פיניקס של נאש… אבל זו העונה של דאלאס, והפעם הדירקים מנצחים את הנאשים 4-2, ומעפילים לפיינלז לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה.

View post on imgur.com

בפיינלז, כידוע, מחכה להם מיאמי, גם היא לראשונה בתולדותיה. המאבריקס מנצחים את שני המשחקים הראשונים בבית, אבל מפסידים את כל ארבעת המשחקים הבאים ולא זוכים בטבעת.

"כזכור", באירועים דומים אחרים שנתקלנו בהם במהלך הסדרה ייחסנו מהפך כזה, מ0-2 ל4-2, בעיקר לנוכחותו של סופרסטאר בקבוצה המתקאמבקת. האם זה המקרה גם כאן? שאלה טובה.

די-ווייד היה ענק זה לא מילה בסדרה – 35 נק', 8 ריב', 4 אס', 2.7 חט' וחסימה אחת בממוצע למשחק זה באמת מטורף. אמנם בגיל 24 אי אפשר לטעון שהיה סופרסטאר בשל ומנוסה, אבל מצד שני כשלברון ניצח את הפיסטונס ב-2007, בגיל 22, כן נתתי לו את הקרדיט. אולי שאקיל המנוסה בן ה-33? אבל השורה הסטטיסטית של שאק – 14 נק', 10 ריב' ו-3 אס' – רחוקה מלייצג מספרים של סופרסטאר. אפשר גם, במקרה הזה, שלא לייחס את הקאמבק הזה לסופרסטאר בשיא כוחו, ויותר למערכת המנוסה והמקצועית של מיאמי עם פט ריילי על הקווים, ושחקנים כגון שאקיל, ג'ייסון וויליאמס, גארי פייטון ואלונזו מורנינג בסגל. לא יודע.

אבל בכל מקרה הפוסט הזה הוא על דאלאס, אז נחזור לעניינים.

2007 עתירת התהפוכות

קיץ 2006 עבר ללא שינויים משמעותיים, ודאלאס התחילה את עונת 2007 עם ארבעה הפסדים רצופים, אבל התאוששה, והפסידה רק 11 משחקים נוספים בהמשך העונה, כל הדרך למאזן היסטורי של 67-15, הטוב בליגה, ולמקום הראשון במערב, כשדירק נבחר ל-MVP של העונה הסדירה.

לא בלתי רלבנטי לציין ש-3/15 ההפסדים היו לקבוצת אמצע הטבלה של גולדן סטייט. למעשה, הלוחמים סיימו את העונה במקום ה-8, במאזן 42-40, כך שאפשר לטעון ששלושת הנצחונות שלהם על המאבריקס הדוהרים בהחלט "העבירו אותם" ממאזן שלילי לחיובי, והעלו אותם לפלייאוף על חשבון הקליפרס שסיימו במקום ה-9.

אפשר לטעון שמכיוון ש"כל הנצחונות נולדו שווים" אזי שלושת הנצחונות הללו של הלוחמים על המאבריקס זהים בחשיבותם לכל שלושה נצחונות אחרים שלהם באותה עונה… ולהסיק מכך שזו אנקדוטה חסרת משמעות, אבל אני, חברים וחברות, יודע משהו שאתם לא יודעים… תופים בבקשה…

…שבסיבוב הראשון בפלייאוף, בין דאלאס הראשונה לגולדן סטייט השמינית, הקבוצה שניצחה, 4-2, היא דווקא גולדן סטייט… אז אולי אי אפשר לטעון שהכתובת הייתה על הקיר, אבל אפשר לטעון, (בדיעבד, אברי, בדיעבד), שלגולדן סטייט היה את המספר של דאלאס באותה עונה, ולא מיותר להזכיר שמאמנה של גולדן סטייט היה דון נלסון… שאימן את דאלאס בין 1998 ל-2005… והכיר את חסרונותיהם של המאבריקס לא פחות טוב מאף אחד אחר. כך או כך, ההפסד הבלתי צפוי הזה מביא לסיומו של האשכול השני.

2007-2010

אחרי קיץ נוסף נטול שינויים משמעותיים, בפברואר 2008 ג'ייסון קיד, כבר בן 34, חוזר לדאלאס, מניו ג'רזי, עבור מספר שחקנים שלא הותירו חותם, ושתי בחירות סיבוב ראשון. האם זה מספיק? הפעם לא, המאבריקס מסיימים את המערב במקום ה-7 ומודחים 4-1 בידי הצרעות מניו אורלינס תחת פיקודו של כריס פול בן ה-22 (גיימסקור של 25 במהלך הסדרה), עם דייויד ווסט, וגם… סטויאקוביץ' וטייסון צ'נדלר שעוד נפגוש בהם בהמשך הדרך.

קיץ 2008 עומד בסימן החלפת האיש על הקווים – אייברי ג'ונסון עוזב וריק קרלייל מחליף אותו, חלק מהסגל מזדקן (סטקהאוז, אריק דמפייר), וחלק מתפתח (ג'יי.ג'יי בראה), אבל ללא שינוי משמעותי, ועונת 2009 מסתיימת במקום השישי במערב. בסיבוב הראשון דאלאס מדיחים את הספרס נטולי מאנו הפצוע, אך מודחים בעצמם בסיבוב השני נגד דנבר של בילאפס, כרמלו וג'יי.אר סמית'.

View post on imgur.com

אחרי שלוש שנים ללא שינויים משמעותיים בסגל, ובתוצאות על הפרקט… המאבריקס מתחילים במהלכים רציניים יותר – בקיץ 2009 טרייד מרובה קבוצות ושחקנים "מחזיר" לדאלאס מטורונטו את שון מאריון, שנבחר במקור על ידי פיניקס בבחירה שקיבלה מדאלאס עבור נאש, אך דאלאס מוותרת על ג'רי סטקהאוז שעושה את דרכו לממפיס. בפברואר 2010 ג'וש הווארד מוטרד לבולטס, יחד עם דרו גודן, עבור קארון באטלר, ברנדון הייוארד ודשון סטיבנסון. האם זה מספיק? הפעם לא – אמנם הקבוצה מסיימת במקום השני במערב, ופוגשת, שוב, את הספרס, אבל הפעם מאנו משחק, והסדרה מסתיימת בנצחון הדורבנות 4-2.

2011

בקיץ 2010 טייסון צ'נדלר מגיע משרלוט עבור אריק דמפייר ותוספות, ובינואר 2011 פאז'ה סטויאקוביץ' מצטרף כשחקן חופשי. העונה הסדירה של 2011 מסתיימת במקום השלישי במערב אחרי הספרס והלייקרס, ובסיבוב הראשון דאלאס גוברת על פורטלנד של אולדריג' וברנדן רוי.

בסיבוב השני ממתינה האלופה המכהנת, הלייקרס של קובי, פאו, אודום, ביינום וארטסט. דאלאס מצליחה לעקוץ במשחק הראשון בלוס אנג'לס 96-94 ושלושה ימים אחר כך… עושה זאת שוב, והפעם באופן משכנע יותר 93-81. האם יתרון של 2-0 יספיק? עוד נצחון במשחק השלישי, הפעם בבית, ובמשחק הרביעי הלייקרס מניפים דגל לבן – 122-86 לדאלאס שמדיחה, בסוויפ, את האלופה המכהנת. כל הכבוד!!!

View post on imgur.com

בגמר האזורי ממתינה לדאלאס אוקלהומה המוכשרת אך הצעירה (דוראנט וראסל 22, הארדן ואיבקה 21). דאלאס מנצחת במשחק הראשון. הרעמים גונבים את המשחק השני. דאלאס מגיבה בשני נצחונות חוץ ובנצחון נוסף בבית, ועולה לפיינלז.

ושוב, בצד השני ממתינה לה מיאמי, כאשר לדי-ווייד, בוגר המפגש ב-2006, מצטרפים גם לברון ג'יימס וכריס בוש, בשנה הראשונה בצוותא של הביג-3. האם לדאלאס יש את מה שצריך כדי לגבור על הסופרטים האימתנית של ההיט? סוכנויות ההימורים העריכו שלא, עם פלוס 160 לדאלאס מול מינוס 180 להיט, ולפי המשחק הראשון נראה היה שהצדק עימן – מיאמי עולה ל1-0.

במשחק השני דאלאס חוזרת מפיגור 15 ומצליחה לעקוץ בנצחון חוץ 95-93, כשנוביצקי קולע את סל הניצחון 3 שניות לסיום ודי-וויד מחטיא מהצד השני. מהפך? לא כל כך מהר – במשחק הראשון בדאלאס דירק מחטיא אפשרות להשוות על הבאזר, וההיט מנצחים בשיניים 88-86, מחזירים לעצמם את הביתיות, ועולים ל2-1 בסדרה.

במשחק הרביעי זו דאלאס שמנצחת בשיניים, 86-83, משווה ל2-2, ואף מצליחה לעלות ל2-3 במשחק החמישי לפני שהסדרה חוזרת למיאמי. במשחק השישי, עם הגב אל הקיר, מיאמי לא מצליחה לקלוע 100 נק', ודאלאס מאבריקס זוכה באליפות הנ.ב.א לראשונה בתולדותיה. כל הכבוד!!!

View post on imgur.com

בתום עונת האליפות חלים לא מעט שינויים – בקיץ ג'יי. ג'יי בראה חותם במיניסוטה, דשון סטיבנסון בנטס, טייסון צ'נדלר עובר בטרייד לניקס אבל התמורה אינה משמעותית, ופאז'ה סטויאקוביץ הגדול פורש. ברנדן רייט, ו-ווינס קרטר בן ה-35 מצטרפים כשחקנים חופשיים.

במהלך העונה קורי בראור מוטרד לדנבר עבור בחירות עתידיות, ולאמאר אודום בן ה-32 מגיע בטרייד. כך או אחרת עונת 2012 מסתיימת רק במקום השמיני במערב, והאלופה המכהנת מודחת בסיבוב הראשון, בסוויפ, מול אוקלהומה. לא נעים בכלל. וכך הופך האשכול של עונת האליפות לאשכול של עונה בודדת.

מאז 2011 ועד פרישתו ב-2019 נוביצקי המזדקן ודאלאס לא הצליחו לחזור לרשימה, והקבוצה בדרך כלל הודחה בסיבוב הראשון. מצב עניינים עגום זה לא השתנה עד תום תקופת המחקר ב-2021, ועם זאת מקורותיי מוסרים לי שיתכן שעונת 2022 תביא בשורה חדשה לדאלאס. ימים יגידו 😉

מה אפשר ללמוד מהסיפור של דאלאס?

ראשית, על החשיבות העצומה של לשמור על הסופרסטאר בקבוצה – לאן הייתה מגיעה דאלאס של שנות השמונים אלמלא החתול השחור שעבר בין אגוויר לשאר הקבוצה? התשובה דומה לזו של דוראנט ואוקלהומה, קוואי והספרס, וכו' – לעולם לא נדע.

שנית, על החשיבות העצומה של לבנות נכון מסביב לסופרסטאר – לאן הייתה מגיעה דאלאס אלמלא הייתה מוותרת על נאש ב-2004? גם כאן אין לדעת, אבל אני חייב להודות שלהתרשמותי קבלת ההחלטות בדאלאס בתקופת דירק נפלה מזו של הספרס והלייקרס, ושהקבוצות סביב דירק, בדומה ללברון 1.0 בקליבלנד, נפלו בדרך כלל מהסגל של היריבות, באופן שפגע במידת התחרותיות של הקבוצה. הדברים נכונים, לטעמי, הן לראשית הקדנציה של דירק, והן לשנים שאחרי האליפות של 2011, שברובן הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון.

שלישית, לטעמי יש אלמנט של החמצה בכך שדירק הגדול זכה רק באליפות אחת ב-21 שנים בליגה, אבל גם, ומאותה סיבה, ההפרש בין 0 ל-1 מעולם לא היה גדול יותר מאשר במקרה של האליפות הבודדת של דאלאס ודירק – פשוט אירוע משמח בצורה בלתי רגילה לכל אוהד ניטרלי.

רביעית, שקבוצה שנחשבת נחותה יכולה לנצח פייבוריטית, ולא רק במשחק נתון אלא בסדרה של שבעה משחקים גם ללא פציעות – זה קורה לעתים נדירות, אבל עצם האפשרות לכך מגבירה מאד את מידת התחרותיות בליגה – גם כשהכול נראה "סגור" תמיד יש אפשרות להפתעה, ותמיד יש סיבה לקום בבוקר לצפות במשחקים 😊.

ובכל זאת – איך ומתי זה קורה? שאלה טובה, ששווה פוסט נפרד, אבל נדמה לי שלפחות מהמקרה של דאלאס אפשר ללמוד על חשיבות הסינרגיה הקבוצתית – כשרון נטו, קשה לי להאמין שיש מי שיחלוק על הקביעה שמיאמי 2011 הייתה עדיפה על דאלאס 2011, אבל מיאמי של 2011 עדיין הייתה קבוצה חדשה, שהייתה צריכה לסדר את כל החלקים ביחד, לעבור ביחד חוויה מעצבת או שתיים כדי להכיר יותר טוב, וכדומה. דאלאס, לעומת זאת, הסתמכה על שלד שרץ ביחד תקופה משמעותית (רק צ'נדלר וסטויאקוביץ' הצטרפו בעונת האליפות), ויתכן שהסינרגיה הזו פיצתה על הפרשי הכישרון בין הקבוצות.

חמישית, על ההערכה העצומה שרוחשים לדירק נוביצקי אוהדיו ויריביו כאחד:

שישית, ולא פחות חשוב – על ההערכה העצומה שרוחשים לדירק נוביצקי אוהדיו ויריביו כאחד:

שביעית, וחשוב אף יותר – על ההערכה העצומה שרוחשים לדירק נוביצקי אוהדיו ויריביו כאחד:

בפרק הבא נסקור את הקבצה ו' שכל כולה אינדיאנה

מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק