לאחר שסקרנו ארוכות את סיאטל, פורטלנד ופיניקס המערביות, סקירת האימפריות קצרות הימים עוברת מזרחה ותתמקד במיאמי (והניקס). מדוע שתיים ביחד? ומדוע (הניקס) בסוגריים??
ובכן, בניגוד חריף לחברותיהן המערביות להקבצה, האימפריות קצרות הימים של המזרח דווקא נהנות משוק אטרקטיבי ומושך כוכבים. לפיכך, ניתן היה לשער שהמזרחיות תצלחנה יותר מהמערביות.
במקרה של מיאמי ההשערה נכונה – למרות שהצטרפה לליגה מאוחר יחסית, מיאמי השכילה ליצור 4 קונטנדריות שונות, שנכנסו לרשימה 8 שנים, הגיעו לפיינלז 6 פעמים, ואף זכו ב-3 אליפויות.
ומה לגבי (הניקס)?
ובכן, חברים, כאן העלילה מסתבכת….
נדמה לי שהנקודה ברורה, אבל בכל זאת – אם נדלג על האשכול בן 4 השנים בשנות השבעים, (שהחלטתי, שלא בצדק, לקרוא לו על שם פיל ג'קסון), הן מאחר והוא פחות מוכר לי, והן מאחר וחלפו מאז כמעט חמישים שנה, אנחנו נשארים עם שני אשכולות בני שנתיים – 1993-1994, ואחר כך 1999-2000.
כלומר, אלמלא אותו אשכול בשנות השבעים, הניקס היו מועברים אחר כבוד להקבצה האחרונה במחקר – הבלחות ספורדיות – השמורה לקבוצות שמגיעות לארבע האחרונות לעתים נדירות מאד ובמסגרת אשכולות קצרים להפליא.
אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז נאמר זאת כך
פטריק יואינג
סיפורם של הניקס מאז שנות ה-70 מתחיל בליל קיץ ניו יורקי מהביל, ה-18 ביוני 1985, עת מתקיים בעיר הדראפט השנתי, והניקס הנרגשים בוחרים בבחירה הראשונה בפטריק יואינג. האם הקומישנר דאז דייויד סטרן, עורך דין ניו-יורקי ממולח, רצה להחזיר את הניקס לצמרת הליגה אחרי למעלה מעשור? האם היה שם פויילעשטיק עם המעטפות? כנראה שלעולם לא נדע.
האם עדיף היה לניקס לבחור את קארל מאלון (בחירה 13)? כנראה שגם את זה לעולם לא נדע, והאמת היא ששני הבחורים המצוינים הללו סבלו מנחת זרועם של הג'ורדן בולס, אבל בכל מקרה, גם בדראפט מצוין שכזה (תודה גלעד), יואינג בהחלט מהווה בחירה ראויה.
15 עונות ארוכות משחק יואינג עבור הניקס, מגיל 23 ועד 38, והוא הציר המרכזי של הקונטנדריות של הניקס מאז שנות השבעים, גם אם חולפות שנים ארוכות עד שיואינג מצליח להעפיל לגמר האזורי. תאמינו או לא, אבל באותן שנים הניקס דווקא בוחרים לא רע בדראפט – מארק ג'קסון (18, 1987), רוד סטריקלנד (19, 1988), גרג, "אבא של קול", אנתוני (12, 1991), היוברט דייויס (20, 1992), צ'ארלי וורד (26, 1994), ואפילו מונטי וויליאמס (24, 1994).
יואינג נבחר לרוקי העונה ב-1986, הקבוצה מתחזקת לאיטה וב-1988 מסיימת שמינית ומודחת בסיבוב הראשון על ידי בוסטון של בירד. ב-1989 הקבוצה ממשיכה להשתפר, אך מודחת בסיבוב השני על ידי שיקגו של ג'ורדן. ב-1990 שוב הדחה בסיבוב השני, הפעם מול האלופה היוצאת, והנכנסת, מדטרויט, וב-1991 הדחה בסיבוב הראשון מול האלופה הנכנסת משיקגו.
פט ריילי
ב-1992, אחרי שלקח שנת חופש מאימון, חותם בניקס האיש שכבר אז היה אגדה, פט ריילי מהלייקרס. ריילי, שנולד וגדל במדינת ניו-יורק, מאמן עתיר ניסיון והישגים, ואדם חסר מורא, נראה היה, ובצדק לטעמי, כמי שיכול לקחת את הניקס, ואת יואינג, לפסגות חדשות.
אם מישהו ציפה שהניקס יהפכו לשואוטיים מזרחי נכונה לו אכזבה, אבל ריילי בהחלט ממקסם את מה שיש בניקס, ומגבש קבוצה הגנתית, קשוחה ולוחמת שעושה צרות לכל מי שנקלע לדרכה. הניקס גוברים על הפיסטונס בסיבוב הראשון, אבל בסיבוב השני מפסידים לג'ורדנים שהמשיכו לאליפות שניה ברציפות. לא מיותר לציין שהסדרה מתארכת לשבעה משחקים קשים.
בקיץ 1992 מארק ג'קסון מוטרד לקליפרס עבור דוק ריברס, צ'ארלס סמית ובו קימבל, כשהניקס גם שולחים בחירת סיבוב שני ב-1995 שבה נבחר מאוחר יותר מיודענו קונסטנטין פופה. בעונת 1993 הניקס מעפילה סופסוף לגמר המזרח ואשכול חדש נפתח לו, אך שם ממתינה לה, שוב, שיקגו. הניקס מצליחים לנצח בשני המשחקים הראשונים, בבית, אך מפסידים את כל ארבעת המשחקים הבאים, והבולס ממשיכים לאליפות השלישית שלהם.
בקיץ 1993 רעידת אדמה בליגה – מייקל מכריז על פרישה – והניקס, אחרי שהובסו על ידי שיקגו בשלוש העונות החולפות, מבקשים לנצל את החור שנוצר כך לפתע, על מנת להגיע להישגים חדשים. ובכן, זה עובד – בעונת 1994 בתום שבעה משחקים קשים הניקס מדיחים את שיקגו נטולת מייקל בסיבוב השני, מעפילים לגמר האזורי ומאריכים את האשכול לשנתיים. יתרה מזו, הניקס גוברים על אינדי של רג'י, שוב בשבעה משחקים, ומעפילים לפיינלז נגד יוסטון של חאכים. הניקס כבר מובילים 3-2 מול הרוקטס אך אבוי – מפסידים את הסדרה בשבעה משחקים.
בעונת 1995 הניקס שוב נתקלים באינדי, הפעם בסיבוב השני, רג'י מילר האיום עושה את זה:
והפעם אינדי היא זו שממשיכה לגמר המזרח בתום שבעה משחקים קשים, והאשכול הראשון של הניקס מסתיים.
אפשר היה בהחלט להאמין שהניקס ימשיכו לעבוד קשה ולהשתפר, אבל ריילי דווקא מתפטר למחרת היום.
בעונת 1996, לאחר תקופה לא משמעותית עם דון נלסון, מתמנה לתפקיד ג'ף ואן גנדי, אבל מייקל שחזר, והבולס, מדיחים את הניקס בסיבוב השני בדרכם לאליפות רביעית.
בתחילת עונת 1997 מצרפים הניקס את לארי ג'ונסון ואלן יוסטון, ונתקלים בחצי הגמר במיאמי היט תחת שרביטו של…פט ריילי. הניקס כבר הובילו 3-1 בסדרה לפני שאלטרקציה רבת משתתפים מסתיימת בהרחקתם של יואינג ואלן יוסטון מהמשחק השישי, ובהרחקתם של לארי ג'ונסון וסטארקס מהמשחק השביעי… והניקס, שוב, מפסידים בשבעה משחקים.
1998 מתחילה טוב יותר, כשהניקס מצליחים לנקום במיאמי בסיבוב הראשון, אבל שוב מפסידים לאינדי בסיבוב השני. בקיץ מצטרפים לטרל ספריוול ומרקוס קמבי בטריידים עבור ג'ון סטארקס ואוקלי בהתאמה.
את עונת 1999 המקוצרת מסיימים הניקס רק במקום השמיני, ובסיבוב הראשון מחכים להם, שוב, פט ריילי וההיט. כנגד כל הסיכויים, וללא יתרון ביתיות, מדיחים הניקס את מיאמי בסיבוב הראשון, את ההוקס בסיבוב השני, מעפילים לגמר המזרח, פותחים אשכול חדש, ואף גוברים על אינדיאנה על מנת להעפיל לפיינלז כנציגת המזרח ביום שאחרי מייקל. לא יאמן!!!
בפיינלז מחכה להם קבוצה שהגיעה למעמד לראשונה בתולדותיה כל הדרך מסאן אנטוניו. "אין הרבה ניסיון, אבל יש טימי ודייויד", מסבירים הספרס, וגוברים על הניקס בחמישה משחקים.
בעונת 2000 מדיחים הניקס את טורונטו בסיבוב הראשון, ואת ההיט בסיבוב השני, שוב, בשבעה משחקים, ממשיכים את האשכול אבל הפעם מפסידים בגמר המזרח לאינדיאנה. בתום העונה מסתיים עידן יואינג בטרייד של האחרון לסיאטל, גם האשכול מסתיים, ומאז ועד היום, עשרים שנים ארוכות לאחר מכן, הניקס לא חזרו לקונטנדרשיפ.
מה אפשר ללמוד מהסיפור של (הניקס)?
עוצמת התחרות – קצת בדומה לאחיותיה המערביות להקבצת האימפריות קצרות הימים, הניקס של עידן יואינג נתקלה בתחרות אימתנית מצד אימפריות גדולות ממנה, חלקן מנוסות יותר ובשלות יותר (בוסטון ודטרויט בשלהי האייטיז), וחלקן פשוט טובות יותר (שיקגו של ג'ורדן בניינטיז, הספרס ב-1999). כמו במערב גם במזרח, האימפריות קצרות הימים לא רק הודחו על ידי האימפריות הגדולות מהן, אלא גם הודחו, והדיחו, קונטנדריות מסוגן – הניקס הדיחו את מיאמי, וההפך, וגם את אינדיאנה, וההפך.
לאור כל זאת, למרות מסורת ארוכת שנים ורצון עז לדבוק בה, אני מתקשה לצחוק על הניקס… לפחות בעידן יואניג… ולקבוע שהם לוזרים. האמת היא שהם לא. הם היו קבוצה מצוינת, לוחמת, קשוחה ועיקשת, שעשתה לא מעט בכלל עם הכלים המוגבלים שהיו לה.
דברים אלה כוחם יפה בנוגע לרוב עידן יואינג, והאמת שאפשר לטעון שהניקס מתאימים יותר להקבצת אימפריות הכוכב הבודד שנגיע אליה בפרקים הבאים, אבל לטעמי יואינג לא היה מספיק דומיננטי, והקבוצה כן שיחקה מספיק טוב בלעדיו, על מנת להחליט להחריג את הניקס מהקבצת הכוכב בודד.
הסוגייה המעניינת יותר, לטעמי, היא WTF קרה לניקס מאז תום עידן יואינג??? עשרים שנה מחוץ לטבלה הן אירוע שאפשר להסביר כשאתה מיניסוטה או ממפיס – מועדונים חדשים בפריפריה האמריקאית – אבל עשרים שנה מחוץ לטבלה עבור קבוצה ותיקה בשוק גדול – מה זה גדול, אולי המקום הכי אטרקטיבי בעולם – זו תופעה שמחייבת הסבר.
ההשוואה למיאמי מחדדת זאת עוד יותר. מדוע מיאמי – שהצטרפה לליגה רק ב-1989, נטולת מסורת, בשוק פחות גדול – הצליחה להגיע להישגים רבים בעשרים השנים האחרונות, בעוד שהניקס רק הולכת מדחי לדחי??
ובכן, אני נוטה להאמין שהתשובה קשורה לאופן הניהול של שתי הקבוצות, אופן שמתגלם בשני אנשי מפתח – פט ריילי וג'יימס דולאן – ובהבדל התהומי ביניהם.
המעבר של ריילי מהניקס למיאמי גרר מגוון תגובות, רעשים והאשמות.
גם אם אנחנו לא יודעים בדיוק מה קרה שם, אפשר לציין שריילי התפטר יום לאחר ההפסד של הניקס במשחק השביעי בחצי הגמר האזורי נגד אינדיאנה ב-1995, וזאת למרות שהקבוצה הייתה תחרותית, ולמרות שנותרה שנה נוספת בחוזהו. כדאי להוסיף שריילי לא הודיע על התפטרותו בפגישה, או אפילו בשיחת טלפון, אלא באמצעות פקס (טכנולוגיה מפעם… כמו הודעת טקסט אבל יותר ארוכה… כמו אימייל, אבל על נייר… עזבו, לא משנה)…. עוד נציין שריילי הצטרף מיד למיאמי, בתפקיד כפול של מאמן ואחראי על פעילויות הכדורסל, נזכיר שהניקס האשימו את מיאמי בטמפרינג, ונחדד שיתכן שהיו דברים בגו' ואף הוכחות לכך, מאחר וההיט הסכימו בסופו של דבר לפצות את הניקס בבחירת סיבוב ראשון ומיליון דולר במזומן (חשבתי שדני איינג' המציא את הפטנט הזה ב"טרייד" של דוק ריברס לקליפרס, אבל מתברר שלא).
לאור כל הנ"ל אני נוטה להאמין שהניקס לא נתנו לריילי את הסמכות לנהל את המועדון לפי ראות עיניו, ריילי התעצבן (הוא לא נחשב לבחור רגוע במיוחד), והעדיף לקחת את ההיט – מועדון צעיר יותר, נחשק פחות, נטול סופרסטאר כמו יואינג, ובעיר פחות מהוללת, אבל כזה שכן העניק לו את הסמכות הזו – ולבנות אותו כראות עיניו.
כדורסל נטו, תוצאות נטו – כפי שראינו דלעיל העימותים הכבירים בין מיאמי של ריילי לניקס של יואינג הסתיימו בדרך כלל בניצחון של הניקס – כך שאפשר לטעון שלעזיבתו של ריילי לא היה משקל משמעותי כל כך בגורלם של שני המועדונים, ואפילו להוסיף שהניקס הסתדרו מצוין בלעדיו.
אבל אני, ברשותכם, בהחלט אטען שהיה לכך משקל משמעותי, ואסביר שההבדל, לדעתי, נעוץ לא רק בריילי המאמן, אלא גם, ואף בעיקר, בריילי כדמות המקצועית המובילה בקבוצה מ-1995 ועד ימינו אנו, משך כמעט 30 שנה! הזיהוי של ריילי עם הלייקרס כל כך חזק שקל לפספס את העובדה שהבחור מוביל את מיאמי משך תקופה ארוכה יותר מאשר פופוביץ' את הספרס… והתוצאות, של שני המועדונים, מיאמי והספרס, בהתאם.
ואם כבר הזכרנו את פופוביץ', אז אפשר לטעון שעם כל הכבוד לריילי, יש עוד כמה אנשים בליגה שמבינים כדורסל – אז העניין הוא לא רק המעבר של ריילי, אלא גם שהניקס לא ממש הצליחה למלא את הוואקום שנותר לאחר עזיבתו. ועם הקביעה הזו אני מסכים לחלוטין, אבל מדוע כך קרה?
ובכן, זה המקום לציין כי בשנת 1999, אחרי נטישת ריילי, וערב תום עידן יואינג, ג'יימס דולאן, יורש המיליונים, והבעלים של המדיסון סקווייר גארדן, הפך גם למנהל העיקרי של קבוצות הספורט המשחקות באולם המפורסם, והניקס, לדאבון הלב, ביניהן.
והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה – לא ג'ף ואן גנדי, לא איש משרשרת המאמנים שבאה בעקבותיו, לא איש משרשרת המנהלים שעברה בקבוצה מאז ועד ימינו, אפילו לא פיל ג'קסון, אדם שעשה לא מעט בליגה – אף אדם בעולם כולו לא הפך לדמות מקצועית מובילה בניקס.
האם מדובר בצירוף מקרים? האם "במקרה" כל המאמנים והמנהלים בניקס היו גרועים? אם היה מדובר בשנתיים או שלוש שחונות עוד יכולתי להסכים, אבל מדובר ביותר מ-20 שנה, ובמהלכן הניקס זכו, ללא עוררין, בתואר אלופי העולם בהחלפת מאמנים.
לכאורה, אפשר להסביר זאת בכך שהנהלת הניקס פשוט לא יודעת לגייס מאמנים מצליחים או בעלי פוטנציאל, אבל בחינת המאמנים שאימנו את הניקס מעלה לא מעט מאמנים שהצליחו, חלקם אפילו מאד, במקומות אחרים – לני ווילקינס בסיאטל, לארי בראון בפילי ודטרויט, מייק דאנתוני ביוסטון, פיזדייל במיאמי, תיבודו בבוסטון ובשיקגו – אז אין לי אלא לטעון שהם לא קיבלו את התנאים להצלחה בניקס של דולאן.
סיפורי ההצלחה הניהוליים בליגה קצת סובלים מכוכבית כזו של "האם ג'רי ווסט היה נחשב כמנהל מצליח כל כך אלמלא קובי וסטף?", או "מה היה גורלם של פופ וביופורד אם הספרס היו מקבלים את הבחירה השנייה בדראפט 1997?", ובצדק, כי באמת קשה לדעת, וקשה לעשות "אלוקציה" מדויקת של הקרדיט.
לעומת זאת, לדעתי, הכשלון של הניקס במאה ה-21 הוא נטול כוכביות לחלוטין. לאורך כל כך הרבה שנים אין אפשרות להאשים – את המזל, את השחקנים, את מי שבחר אותם או את מי שאימן אותם, שהרי כולם התחלפו כל כך הרבה פעמים, (אפילו לא את כרמלו) – ונותר רק לקבוע שקבוצה מדשדשת כל כך, בשוק אטרקטיבי כל כך, לאורך תקופה ארוכה כל כך, היא אות ומופת לכישלון הניהולי המהדהד ביותר בהיסטוריה של הליגה.
בפרק הבא נשלים את ההשוואה בין שתי המזרחיות בסקירה של מיאמי
מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק
asaf
26 ספט 2022 08:25:18תודה מאנו. נראה לי שנגעת בנק' המפתח בניקס מאז תחילת המילניום. הניהול תחת דולאן פשוט רע . למרות שבשנתיים-שלוש האחרונות רואים ניצוצות של משהו אחר קצת. ריילי הפך את מיאמי לפרנצייז' שכוכבים בלא מעט מקרים בחרו לבוא אליו (השיא היה תקופת הביג 3) ובעיקר יצר שם יציבות מדהימה. מהון להון ספולסטרה למשל שכולם חשבו שיהיה בובה על חוט של הביג 3 ולא יחזיק מעמד מעל עשור שם בזכות הגב של ריילי. (שאפשרה לו להתפתח לאחד המאמנים הטובים בליגה בפני עצמו)
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
26 ספט 2022 13:46:21מסכים לגמרי, תודה רבה אסף.
.
בנוגע לשנתיים שלוש האחרונות – גם אני הייתי בתחושה כזו, ואף הימרתי שהניקס יטחנו את אטלנטה בפלייאוף של 2021, אבל התבדתי… ומאז המצב שם חזר לסורו, אז אני חושש שזה יותר טעות שלי מאשר אינדיקציה חיובית להמשך הדרך שלהם.
שדות פופ לנצח
26 ספט 2022 10:06:16תודה מאנו, ניתוח שנות הבצורת הארוכה של הניקס הציבו באור הזרקורים שלך את פט ריילי האגדי. לדעתי שם טמונה התשובה לשאלה למה הניקס נכשלים מאז ואיך זה שמיאמי מצליחים. מנהיגות היא מצרך נדיר ובליגה כל כך תחרותית כל דבר שנותן לך יתרון קטן יכול להיות ההבדל (דריימונד גרין דיבר על כך בפודקסט שלו כשניסה להסביר למה הוא מתעסק עם השופטים ועם כל הטראש טוק כל משחק) …הקבוצות שהצליחו לגייס את המנהיגים הגדולים , אם ברמת השחקנים -ג'ורדן, לברון (סלח לי שמעון עוד מעט יום כיפור), מג'יק, בירד….ברמת המאמנים – פופוביץ , אורבך….או ברמת המנהלים – ריילי ( ואלו כמובן רק דוגמאות ספורות מעוד הרבה) הם אלו שהראו תחרותיות לאורך זמן ולא הבלחות …אולי בסקירה ההיסטורית שלך מה עושה קבוצה לקונטנדרית כדאי לצאת מרמת הארגון ולבדוק מי העובדים בליגה (בכל התפקידים) שהביאו להצלחה תחרותית בכל מקום בו הם היו….מאלו שהצליחו לעשות את זה במקומות שונים ולאורך זמן אני חושב שפט ריילי יוביל ברשימה ומקום גבוה גם לרוברט הורי (שטרם קיבל את הכבוד בסדרת השחקן המשלים הנהדרת שקצת דעכה פה לאחרונה)
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
26 ספט 2022 13:54:23כל מילה בסלע, תודה רבה פופ, נעמיק בזה גם בפרק על ההיט.
.
האמת שלמעט ריילי לא העמקתי בצד האישי של מנהלים (או מאמנים) ספציפיים. גם כי זה היה מאריך את העסק עוד יותר, וגם כי קשה לעשות אלוקציה מדויקת של הקרדיט. אבל במקרה של ריילי ודולאן זה כל כך בלט שלא יכולתי אלא להתייחס לזה.
.
בנוגע להורי – סוגיה מעניינת. אפשר לטעון שהוא פשוט היה ברגע הנכון במקום הנכון, ואפשר לטעון שאכן ניחן בסגולות יחודיות, הדיון יהיה מעניין בכל מקרה. אם בא לך, אתה מוזמן לכתוב משהו כזה, לשלוח לתיבת המייל שלנו, ונשמח לפרסם.
קפיץ
26 ספט 2022 10:20:50המקרה של הניקס הוא הקלאסי שבו אם היינו יורדים עוד של אחד למטה וכוללים קבוצות סיבוב שני באשכול, היית רואה כמה חזקים הם היו בתקופת יואינג. פשוט לא חזקים מספיק להתמודד עם הקונטנדריות האחרות של התקופה
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
26 ספט 2022 13:58:11מסכים לגמרי, לכן התייחסתי לעוצמת התחרות. מול קבוצות ברמה שלהם, דוגמת ההיט ואינדי, היה להם רקורד לא רע בכלל. הבעיה הייתה הסלטיקס והפיסטונס באייטיז ושיקגו של הניינטיז.
עידו גילרי
26 ספט 2022 11:28:55תודה מאנו. חבל שלא התייחסת לאשכול הראשון כי הוא דווקא מעניין מבחינת השילוב של בנייה של שחקנים מהדראפט והבאת חלקים נכונים מבחוץ. כמו כן גם בהיבט של שימור האשכול על ידי שינויים אמיצים. בתכלס זו הייתה קבוצה ללא סופרסטאר אמיתי.
אולי מנחם ירחיב קצת בהמשך.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
26 ספט 2022 14:04:33לגופו של אשכול אתה כנראה צודק, אבל לנוכח הדפוס הכולל של הניקס הם בכלל צריכים "להגיד תודה" שהתייחסתי אליהם כאימפריה קצרת ימים… והאמת שאלמלא ההשוואה לשאר חברות ההקבצה כנראה שאכן הייתי מדלג עליהם. הם כאן כדוגמא שלילית – תן את המיקום הזה לסיאטל, פורטלנד או פיניקס ותקבל, להערכתי, מעצמות על. תן את המיקום הזה לבעלים נורמליים – כנ"ל. מישהו צריך לשים קץ לעידן דולאן, זו ממש שערוריה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
26 ספט 2022 14:21:29לידיעת ה-FBI
לא התכוונתי באופן פיזי, וגם לא ניתן היה להבין זאת מדבריי. לפיכך, אין לי שום אחריות שילוחית, ביצועית או אחרת, למעשה הנמהר של אותו תמהוני מערד. האיש פעל באופן עצמאי וללא כל סימנים מוקדמים.
עידו גילרי
26 ספט 2022 11:31:10לא חושב שיש מיסתורין סביב מה קרה עם ריילי. הוא רצה שיתנו לו יותר כסף ויותר שליטה במועדון (את זה ספציפית הוא אמר בפועל עוד אז בזמנו). מיאמי הסכימו לתת לו את זה (וניהלו איתו מגעים אסורים במקביל) אז ההחלטה עבורו הייתה קלה.
עידו גילרי
26 ספט 2022 11:31:40בדיעבד די ברור מי צדק…
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
26 ספט 2022 14:05:26מסכים לגמרי
עידו גילרי
26 ספט 2022 11:36:04בהיבט של איך בונים קונטנדרית נראה שהבעיה של הניקס (חוץ מהחטא הקדמון של לשים אותה בידיים של אייזאה) היא כפולה וקשורה. מצד אחד הם לא הצליחו ליצר המשכיות וככה קשה לבנות בסיס ומצד שני הם לא הלכו לטנקינג אמיתי שבו הם אוגרים נכסי דראפט ומקום מתחת לתקרה בתמורה לסירחון של מספר שנים רצופות (זה לא הפריע להם להסריח באופן בלתי מתוכנן – קצת כמו מה שקרה לסאנס בעשור השני של שנות ה -2000).
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
26 ספט 2022 14:13:29לגמרי לא מסכים. תקרא שוב את הפוסט ותיגש למועד ב'.
😉
.
הטיעונים שאתה מעלה הם נכונים ברמה הטקטית, אבל לא יכולים להסביר כשלון כל כך ממושך.
.
אייזיאה הוא ללא ספק סוס טרויאני, אבל אפשר לומר זאת, וכך נעשה, במקרה של אינדי – בא, הרס, הלך והעסק השתפר. בניקס, לעומת זאת, הוא רק פרמטר אחד מיני רבים אבל העסק דפוק גם בלעדיו – לפניו, אחריו, מכל צדדיו, הוא העומד.
.
כנ"ל בנוגע להעדר טנקוק – גם כשכן טינקקו זה לא ממש עזר להם.
.
והעדר ההמשכיות הוא, לדעתי, נגזרת ישירה של דולאן – אם היה נותן לאנשים לעבוד היו מצליחים יותר ועוזבים פחות.
Berch
26 ספט 2022 15:14:07טור נהדר
נראה שדולאן הוא מסוג המנהלים שיודעים הכי טוב ולא משחררים סמכויות. יש הרבה כאלה.
מצד שני פאט ריילי.
איך הוא חמק לך מהרדאר….
האיש עובר קבוצות והופך אותן לקונטנדריות.
אפילו עם סטארקס כרכז ושאקיל בשלהי הקריירה בסנטר.
פאט קונטנדר ריילי
🤣
Eat Prey Ljos
26 ספט 2022 19:49:08ידענו שהניקס יהיו עלובים (במיוחד אם מתעלמים מהפעם היחידה שהם היו כיפיים), אבל לא ידענו כמה העליבות תהיה מהנה.
תודה, מאנו.
עגל
27 ספט 2022 10:51:22אני מסכים עם מאנו, ההבדל הגדול בין הניקס למיאמי הוא ריילי.
תודה שהזכרת לי את השנים ההן. אהדתי את מיאמי ואורלנדו כבנות חורגות כשהליגה גדלה, גם קצת את שארלוט עם אלונזו הגדול.
פינגבק: קונטנדרשיפ 8, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 10, אימפריות קצרות ימים – מיאמי (והניקס), חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 11, אימפריות הכוכב הבודד – מילוואקי – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 12, אימפריות הכוכב הבודד – קליבלנד (ו-וושינגטון) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 13, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת מוזס מאלון וחאכים – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 14, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת הארדן – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 15, אימפריות הכוכב הבודד – דאלאס – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 16 – אינדיאנה – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 17 – הבלחות ספורדיות – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 18 (ואחרון) – סיכום ותובנות – Hoops