לאחר שבפרק הקודם הצגנו את ההקבצה "אימפריות קצרות ימים" וניתחנו את סיאטל / אוקלהומה, בפרק זה נעסוק באימפריה מערבית וותיקה נוספת – הפורטלנד טרייל בלייזרס.
פורטלנד נוסדה ב-1970, וגייסה לא פחות מ-19 שחקנים בדראפט באותה שנה… אבל הבחירות הגבוהות ביותר היו 8 ו-25… היות שכך קשה לבנות קבוצה, פורטלנד לא מצליחה לעלות לפלייאוף בשש שנותיה הראשונות בליגה, וזוכה ברצף של בחירות דראפט גבוהות. מה יוצא מהן? ובכן, כאן – לראשונה ולא לאחרונה בתולדות הקבוצה – העלילה מסתבכת.
בדראפט 1971, בבחירה ה-2, נבחר סידני וויקס, פאואר פורוורד שנבחר לאולסטאר כבר בעונתו הראשונה בליגה, כמו גם בשלוש שאחריה, אך לא הצליח, לבדו, להביא את הקבוצה להישגים.
בבחירה ה-1 בדראפט 1972 בוחרת פורטלנד בסנטר בשם לה-רו מרטין. הברנש ישחק בקבוצה 4 עונות (14 דק', 5 נק' ו-5 ריב' בממוצע למשחק), לפני שיפלט מהליגה, ונחשב לאחד הבאסטים הגדולים בהיסטוריה. יתרה מזו, מדובר בדראפט שבו נבחרו גם בוב מקאדו (2) ומי שנודע לימים כדוקטור ג'יי (12). אפשר לייחס זאת לכל מיני פלוטקעס, שלא ממש הבנתי, בין הנ.ב.א לא.ב.א באותה תקופה, אבל את המחיר משלמת פורטלנד.
בדראפט ,1974, שוב בבחירה ה-1, נבחר ביל וולטון. הצטרפותו של סנטר ענק ועתיר הישגים שגדל אצל המאמן ג'ון וודן ב-UCLA בהחלט יכולה לשנות את מסלולו של מועדון….
….אבל גם וולטון, ומתן המושכות למיודענו מהפרק על סיאטל לני ווילקינס, לא מספיקים על מנת להגיע למאזן חיובי ב-1975 וגם לא ב-1976… יתרה מזו, בקיץ 1976 וויקס עוזב לבוסטון, ככל הנראה ללא תמורה של ממש.
ובכל זאת, איכשהו, פורטלנד מצליחה לזכות באליפות ב-1977… לא בדקתי, אבל לעבור ממאזן שלילי לאליפות בשנה העוקבת נשמע לי צירוף נדיר למדי בתולדות הליגה, ובמובן זה הוא בהחלט רלבנטי לענייננו כאן – האם ניתן לבנות קונטנדרית אינסטנט?
ובכן, התשובה היא כן, אבל בנסיבות ייחודיות ביותר – כחלק משילוב קבוצות הא.ב.א בנ.ב.א, מתקיים "דראפט א.ב.א" שבו קבוצות נ.ב.א בוחרות שחקנים מהא.ב.א, וגורר מגוון עסקאות שונות ומשונות (דוגמת המעבר של דוקטור ג'יי מהנטס לפילדלפיה, כפי שראינו בפרק 3).
בבחירה ה-2 במסגרת דראפט זה בוחרת פורטלנד את מוריס לוקאס מהקנטאקי קולונלז ומעבירה לאטלנטה, שככל הנראה הייתה זכאית לבחירה זו במקור, את ג'וף פטרי, שוטינג גארד מוצלח שקלע ב-1976 כ-19 נק' למשחק, ואת סטיב הוס שקלע כ-7 נק' למשחק.
הצירוף של לוקאס, ביג שכונה "האינפורסר", לוולטון הענק, יחד עם שיפור ביכולתם של הגארד ליונל הולינס והפורוורד בוב גרוס, מביאים את הקבוצה למאזן 49-33 ולמקום השלישי במערב, כשוולטון זוכה בתואר מלך הריבאונדים עם 14.4 למשחק. בסיבוב השני גוברת פורטלנד על הנאגטס בעלת המאזן העדיף, ובגמר המערב מוחצת את הלייקרס בסוויפ, כשוולטון ולוקאס חוברים ל-53 נק' מול 30 "בלבד" של קארים. בפיינלז פוגשת פורטלנד את פילדלפיה. הדוקטור (30 נק') ודאג קולינס (20 נק') לא הספיקו מול וולטון (19) ולוקאס (20), כשגם גרוס, הולינס וג'וני דייויס קולעים בדו-ספרתי, ופורטלנד זוכה באליפות הראשונה, האחרונה, והיחידה בתולדותיה.
דא עקא, שהאשכול שזה עתה החל, גם הגיע לכדי סיום.
הסיבה המרכזית לכך הינה פציעות קשות של ביל וולטון. אמנם ב-1978 פורטלנד מסיימת עם המאזן הטוב במערב, אבל וולטון שובר את כף רגלו בפברואר, ולמרות ניסיון לחזור בחצי הגמר האזורי, משחק רק 34 דק' במשחק הראשון, 15 דק' במשחק השני, ונודם.
פורטלנד ניגפת 4-2 בפני סיאטל, אבל חמור מכך, וולטון ככל הנראה מחריף את הפציעה, מאשים את הקבוצה בדיאגנוזה רשלנית ובטיפול רפואי בלתי הולם, ודורש טרייד. פורטלנד מסרבת, ועל כן וולטון לא משחק כלל בעונת 1979, ובקיץ 1979 חותם בקליפרס, לכאורה כשחקן חופשי, אבל בפועל עושים את הדרך חזרה שני שחקנים ובחירת דראפט.
שנים לאחר מכן יביע וולטון את צערו על התגלגלות העניינים, וגם אם ידע בעצמו לא מעט שנים קשות, ולא מיצה את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, לפחות הצליח, בערוב ימיו, לזכות באליפות נוספת בבוסטון. פורטלנד, לעומת זאת, צוללת לתחתית הליגה לשנים ארוכות, ויכולה רק לשער מה היה אילמלא נפצע ועזב.
בדראפט 1978 שוב בוחרת פורטלנד בבחירה ה-1, בפעם השלישית בתוך 6 שנים! הפעם הבחירה הראשונה מגיעה מאינדיאנה בטרייד עבור ג'וני דייויס. פורטלנד בוחרת את מיקאל תומפסון, ביג ששיחק 13 עונות בליגה עם ממוצע קריירה של 14 נק', 8 ריב' וחסימה למשחק. בדומה לוולטון, גם תומפסון נפצע ברגלו ונעדר לעונה שלמה…. אבל בניגוד לוולטון חזר לאיתנו, ושיחק בקבוצה שנים ארוכות.
תאמינו או לא, אבל אבא של קליי תומפסון מעולם, מ-ע-ו-ל-ם, לא זרק מחוץ לקשת במשחק נ.ב.א… שזה בסדר, המשחק השתנה והכל. מה שכן, תומפסון סיניור גם מעולם לא הפך לסופרסטאר, בניגוד לבחירה ה-6 באותו דראפט – לארי בירד – מה ששוב משאיר את פורטלנד עם תהיות "מה היה אילו" וטעם חריף של החמצה…
"הידעת? דראפט 1979 התחיל מסורת ארוכה של בחירות "כמעט" בפורטלנד, כשהקבוצה בוחרת את ג'ים (לא ג'ון) פקסון, מיקי (לא ריקי) פוקס, דריל (לא דייויד) רובינסון, ואת ריי אליס (לא אלן)"
בשנים הבאות פורטלנד הופכת לקבוצה בינונית שבדרך כלל מודחת בסיבוב הראשון של הפלייאוף. בדראפט 1982 נבחרים פט ליבר (11, שנתיים מאוחר יותר יהווה מרכיב מרכזי בחבילה שנשלחה לדנבר עבור קיקי וונדוואי), כמו גם מיודעינו לינטון טאונס (33), ואויב הציבור, עוכר ישראל, השטן הגדול מברצלונה – אאודי נוריס (37).
בדראפט 1983 אפילו פורטלנד בישת המזל מוצאת זהב משלה.
מעשה שהיה כך היה – שלוש שנים קודם לכן, ב-1980 התקיים טרייד בין פורטלנד לבין דנבר, שבמרכזו מעברו של T.R Dunn, ווינג חביב ותו לא, מפורטלנד לדנבר, וכלל, ככה על הדרך, גם הסכם להחלפת הבחירות של 1983. בסופו של דבר, כתוצאה מההחלפה, בדראפט 1983 פורטלנד קיבלה את הבחירה ה-14, ודנבר את ה-15.
הבדל של מקום אחד, בסוף הלוטרי, לא נשמע משמעותי, אבל במקרה הזה המזל סוף סוף האיר את פניו לבלייזרס. במקום ה-15 בוחרת דנבר שחקן בלתי מזוהה בשם הווארד קרטר, ששיחק בליגה 66 משחקים ונהנה מ-WS עגול במיוחד (0.0). הבלייזרס, לעומת זאת, רק מקום אחד קודם לכן, בוחרים את גדול שחקני פורטלנד בכל הזמנים – קלייד, דה-גלייד, דרקסלר.
הידעת? בבחירה ה-85 בדראפט 1983 פורטלנד בוחרת "כמעט" נוסף – טים דאנ….הם
ב-1984 דרקסלר הרוקי משחק 82 משחקים בעונה הסדירה, אבל קולע רק 7.7 נק' למשחק, והקבוצה, כהרגלה, מודחת בסיבוב הראשון של הפלייאוף. ועם זאת, כתוצאה מטרייד עם אינדיאנה ב-1981, פורטלנד זוכה בבחירה ה-2 בדראפט 1984….
…אבל, אבל ועוד פעם אבל… ראשונה בוחרת יוסטון, בחאכים אלאג'וואן, ואז… פורטלנד מצליחה לקבל את אחת ההחלטות העגומות ביותר בהיסטוריה של הליגה, ולבחור בסם בואי, תוך שהיא משאירה לאחרות את מייקל ג'ורדן (3), צ'ארלס בארקלי (5), וג'ון סטוקטון (16).
בעונת 1984 פורטלנד הופכת לקבוצה חזקה, בהובלתם של וונדוואי, תומפסון, ג'ים (לא ג'ון) פקסון, דרקסלר ואפילו סם (לא דייויד) בואי עם 10 נק' למשחק, ומפסידה רק בסיבוב השני של הפלייאוף ללייקרס המפלצתיים של מג'יק, קארים, וורתי, ביירון סקוט, ומקאדו.
הבחירה ה-24 בדראפט 1985 הופכת לטרי פורטר המוצלח עד מאד, אך הקבוצה מפסידה בסיבוב הראשון של הפלייאוף לנאגטס של אלכס אינגליש.
בדראפט 1986, שוב הבחירה ה-24, והפעם פורטלנד מבריקה, בצעד נדיר לתקופה, בבחירה בשחקן אירופאי, גאון וצעיר וענק, בשם ארווידאס סאבוניס, ואף מוסיפה לו, פעמיים כי טוב, את דראזן פטרוביץ' הבלתי נתפס (60). אבל לבחור אירופאים מוצלחים זה לא מספיק – דראזן ישאר ביבשת השנה 3 שנים נוספות עד שיצטרף לקבוצה… וארווידאס ישאר שם כעשור לפני שיעשה זאת…
מה היה קורה אילו ארווידאס ודראזן היו מגיעים לפורטלנד בעונת 1987? איך הייתה מתפתחת הקריירה שלהם בליגה? כמה רחוק פורטלנד הייתה מגיעה עם שניים מגדולי השחקנים האירופאים בכל הזמנים, בשיא כוחם, בשורותיה? מה הייתה השפעתה של הצלחה כזו על הליגה בהיבטים של סגנון משחק וקליטת שחקנים אירופאים? והאם גם בתרחיש כזה דראזן היה נוסע על אוטובאן 9 באותו אחר צהריים ארור ב-7 ביוני 1993 ומקפח את חייו? שאלות מסקרנות ביותר, והסיבה שמעולם לא התקבלה תשובה עליהן לא הייתה קשורה לפורטלנד, או לחוסר רצון מצד השחקנים עצמם, אלא נבעה, למיטב הבנתי, מחוסר רצון של מדינות הגוש הסובייטי לאפשר לשחקניהן לשחק בארצות הברית. חבל מאד מאד.
השנים הבאות מתאפיינות בקבוצה צעירה אך בינונית למדי שמקפידה להפסיד בסיבוב הראשון, ובבחירות דראפט שלא מותירות חותמן על הליגה.
האשכול השני נפתח רק ב-1990, לאחר שריק אדלמן ממונה למאמן בתום העונה הקודמת, ומוביל את פורטלנד למאזן 59-23, ולמקום השני במערב אחרי הלייקרס. בנוסף לדרקסלר בן ה-27 (23 נק', 7 ריב', 6 אס' ו-2 חט' למשחק), מובילים את הקבוצה גם הפוינט גארד פורטר בן ה-26 (17 נק', 3 ריב', 9 אס' ו-2 חט' למשחק), הסנטר קווין דאקוורת' שהגיע בטרייד מהספרס ב-1986, הפורוורד ג'רום קרסי (הבחירה ה-46 באותו דראפט ארור של 1984), באק וויליאמס, פאואר פורוורד ביריון, שהגיע בטרייד מהנטס עבור סם בואי ובחירת סיבוב ראשון… ואפילו דראזן הרוקי שהצטרף סופסוף לליגה.
בסיבוב השני גוברת פורטלנד 4-3 על הספרס של דייויד רובינסון, טרי קאמינגס, וגם שון אליוט ורוד סטריקלנד הצעירים, בשורותיה משחקים גם מיודעינו פרנק בריקובסקי ומייק מיטשל.
בגמר האזורי גוברת פורטלנד 4-2 על פיניקס של צ'יימברס, קווין ג'ונסון והורנאסק, ומפסידה רק בפיינלז, בג'נטלמן סוויפ, לילדים הרעים מדטרויט.
התוספת העיקרית לסגל בעונת 1991 הינה דני איינג' בן ה-31. בחורף מוטרד דראזן לנטס עבור וולטר דייויס בן ה-36 מדנבר, ונראה שהקבוצה מבקשת להוסיף ווטרנים מנוסים שיסייעו לה ברמות הגבוהות ביותר. העונה מסתיימת במקום הראשון במערב עם מאזן פנטסטי של 63-19.
בסיבוב השני מביסה פורטלנד את יוטה של סטוקטון-מאלון-ועוד מאלון (ג'ף) 4-1, ובגמר האזורי נתקלת בבעיה המרכזית של קונטנדריות המערב בעשור שחלף – השואו-טיים לייקרס… אז כן, קארים כבר פרש, אבל מג'יק, וורת'י, סם פרקינס, ביירון סקוט, דיבאץ' הצעיר, ו…מיקאל תומפסון הקשיש, כבר בן 36, חסר שינה וטרוט עיניים עקב הטיפול בבנו קליי בן השנה – כל אלה עדיין שם כדי לגבור על פורטלנד, להעפיל לפיינלז, ולהשתתף בטקס העברת השרביט מהלייקרס של שנות ה-80 לבולס של שנות ה-90.
מג'יק חולה באיידס ופורש, ופורטלנד, ללא שינויים משמעותיים בסגל, מסיימת את עונת 1992 ראשונה במערב (57-25), מוחצת את הלייקרס בסיבוב הראשון, גוברת על פיניקס בסיבוב השני, מנצחת את יוטה בגמר האזורי, ופוגשת בפיינלז את… הבולס.
מייקל, כידוע, לא הפסיד מעולם בפיינלז, ודרקסלר וחבורתו מצטרפים לרשימה ארוכה של פיינליסטיות מערביות שאיתרע מזלן לפגוש את שיקגו במעמד זה. רק שאצל פורטלנד גם עולה, שוב, השאלה, "למה לעזאזל לא בחרנו את מייקל באותו דראפט ארור ב-1984?"…
הידעת? מסתובב סיפור לפיו בובי נייט, שאימן את מייקל בנבחרת ארצות הברית ב-1984, הפציר במנג'ר של הבלייזרס באותה תקופה, ידידו סטו אינמן, לבחור את מייקל בדראפט. אינמן הסביר שהוא מחפש סנטר, ובובי נייט צעק עליו, "אז תשחק איתו כסנטר!"
פורטלנד שומרת על שחקניה המרכזיים גם בשנים הבאות, אבל מתחרותיה במערב מתחזקות, הקבוצה מתבגרת לאיטה, וחוזרת למסורת ארוכת השנים שלה – להפסיד בסיבוב הראשון של הפלייאוף.
לקראת עונת 1993 איינג' עוזב לפיניקס והקבוצה מחתימה את רוד סטריקלנד, אבל מסיימת רק רביעית במערב, מודחת בסיבוב הראשון על ידי הספרס של דייויד רובינסון, וכך בא האשכול אל סיומו.
בקיץ דאקוורת' מוטרד עבור הארווי גראנט, פורטלנד מסיימת את 1994 במקום ה-7 במערב ומובסת בסיבוב הראשון על ידי יוסטון של חאכים.
נראה שזה הקש ששובר את גבו של הגמל המעופף, ושדרקסלר בן ה-32 מעדיף למצוא פלטפורמה שסיכוייה לזכות בטבעת גבוהים יותר. דרקסלר אמנם פותח את עונת 1995 בשורות פורטלנד, אבל מוטרד ליוסטון לאחר פגרת האולסטאר, ופתיחת עונה חלשה של האלופה המכהנת, כששני הצדדים, יוסטון ודרקסלר, יוצאים נשכרים מההחלטה הזו. פורטלנד, לעומת זאת, מקבלת בתמורה בעיקר את אוטיס תורפ המבוגר, ומסיימת את העונה שלה, כרגיל, בסיבוב הראשון, הפעם נגד פיניקס של בארקלי וקווין ג'ונסון. בקיץ 1995 טרי פורטר מצטרף למיניסוטה שזה עתה גייסה את קווין גארנט, וקרסי עוזב לטורונטו בדראפט ההרחבה.
בשלוש השנים הבאות הקבוצה מגיעה לסיבוב הראשון, אך במקביל בונה את הקבוצה שתיצור את האשכול הבא – בקיץ 1995 סטריקלנד מוטרד לוושינגטון עבור ראשיד וואלאס הצעיר, וגם ארווידאס, כבר בן 31 אבל עדיין הביג הכי מבריק בהיסטוריה של הליגה עד הופעתו של יוקיץ', מצטרף סופסוף לקבוצה, כעשור (!!!) לאחר שנבחר בדראפט. בקיץ 1996 אייזיאה ריידר, שוטינג גארד, מגיע בטרייד ממיניסוטה. בקיץ 1997 בריאן גרנט, ביג, מגיע כשחקן חופשי.
ב-1999 המקוצרת החבורה שהתגבשה בפורטלנד מצליחה לסיים במקום השלישי במערב, אחרי הספרס של רובינסון, דאנקן ואליוט, ויוטה של סטוקטון-מאלון, ולפני יוסטון של חאכים-בארקלי-פיפן והלייקרס של שאקובי הצעירים. לאחר שהיא גוברת על פיניקס בסיבוב הראשון, פורטלנד מנצחת 4-2 את פינאליסטית השנה שעברה, יוטה, מעפילה לגמר המערב ופותחת אשכול חדש, אבל ניגפת בפני הספרס 4-0.
לטעמי, זהו הישג מרשים ביותר לקבוצה שאין לה שמץ מהסופרסטאר-פאואר או הניסיון של מתחרותיה, וכפי שניתן לראות בגרף להלן, פורטלנד עשתה זאת בעיקר באמצעות משחק קבוצתי ומאוזן.
בקיץ מוטרד השוטינג גארד אייזיאה ריידר, אחד מהשחקנים המובילים בקבוצה, יחד עם ג'ים פקסון, לאטלנטה, עבור סטיב סמית', גם הוא שוטינג גארד. סקוטי פיפן מגיע בטרייד מיוסטון עבור מספר שחקני משנה, וגם דטלף שרמפף, בן ה-37, מגיע כשחקן חופשי.
בעונת 2000 ראשיד וואלאס נבחר לאולסטאר, ופורטלנד מסיימת את העונה במקום השני במערב אחרי הלייקרס של שאקובי, גוברת על מיניסוטה בסיבוב הראשון, על יוטה בסיבוב השני, ופוגשת בגמר המערב את הלייקרס לסדרה מיתולוגית – ארווידאס המבוגר מול שאקיל הצעיר, פיל ג'קסון ורון הארפר מול סקוטי פיפן. הלייקרס מובילים 3-1, פורטלנד משווה ל3-3, ונכנעת רק במשחק האחרון. וואו.
בקיץ 2000 בריאן גרנט מוטרד עבור שון קמפ המבוגר. דייל דייויס מגיע מאינדיאנה, ואפילו רוד סטריקלנד חוזר במהלך החורף כשחקן חופשי, אבל הקבוצה מסיימת את עונת 2001 רק במקום ה-7 במערב, פוגשת, שוב, את הלייקרס, חוזרת למנהגה בקודש ומפסידה בסיבוב הראשון, והאשכול מסתיים. נחמא פורתא – בדראפט 2001 משכילה הקבוצה לבחור את זאק רנדולף (19).
הידעת? גם בבחירה ה-28 בדראפט 2000 פורטלנד בורחת "כמעט" – בארקלי. אריק בארקלי.
הקבוצה הזו רצה עוד מספר שנים, בעיקר סביב ראשיד וואלאס, סקוטי ודיימון סטודמאייר, אבל מפסידה בסיבוב הראשון ב-2002 וב-2003. הקבוצה סובלת מבעיות חברתיות שונות, מכונה ה"ג'ייל בלייזרס" עקב נטייתם של השחקנים להסתבך עם רשויות החוק, (אחת מהסיבות לכך שראשיד מוטרד לדטרויט), והולכת לבניה מחדש.
כתוצאה מכך, באופן חריג בהיסטוריה שלה, פורטלנד נעדרת מהפלייאוף משך 5 שנים רצופות בין 2004 ל-2008. תיאורטית, זוהי הזדמנות מצוינת לצבור בחירות דראפט גבוהות שישמשו בסיס לחזרה לצמרת אבל בפורטלנד, כמו בפורטלנד, העניינים מסתבכים. ב-2004 נבחר סבסטיאן טלפייר (13), וב-2005 מרטל וובסטר (6).
2006 עוברת בהצלחה – פורטלנד מבצעת טרייד אפ מוצלח מהבחירה ה-4 (טיירוס תומאס), לבחירה ה-2 ואף משכילה לבחור בה את למרקוס אולדריג', שחקן מצוין ובריא. הבלייזרס גם הופכים שחקנים אלמונים לרנדי פוי (7), ואת פוי לברנדון רוי (6). אבל זו לא, כך מתברר, תפנית של ממש בעלילות בחירות הצמרת של פורטלנד, אלא רק הפסקה זמנית.
ב-2007 פורטלנד זוכה בבחירה ה-1 ובוחרת את גרג אודן לפני קווין דוראנט. ואידך זיל גמור.
ב-2009, 2010, ו-2011 הקבוצה מפסידה, כרגיל, בסיבוב הראשון, מתמודדת עם פציעות חוזרות ונשנות של ברנדון רוי, ובוחרת בדראפט את פאטי מילס (2009, 55), רק כדי לוותר עליו זמן קצר לאחר מכן.
פרישתו של רוי מאפשרת, סופסוף, לקבוצה להעדר מהפלייאוף ולזכות בבחירות דראפט גבוהות יחסית בהן היא מצליחה מאד – דמיאן לילארד (6, 2012) וסי.ג'יי מקולום (10, 2013), מהווים את הבסיס לקונטנדרית הבאה של פורטלנד, שמסתפקת באשכול של שנה בודדת (2019), בעיקר בגלל פציעות, ונחיתות יחסית ליריבותיה.
מה אפשר ללמוד מההיסטוריה של פורטלנד?
ראשית התלות העצומה בבחירות הצמרת – כישלונות, וחוסר מזל שכזה, בבחירות צמרת, עלולים לחסום את דרכו של מועדון לאליפות, גם אם כל שאר ההיבטים מתנהלים באופן מקצועי.
4 פעמים זכתה פורטלנד בבחירה ה-1 בתקופת המחקר, וכולן הסתיימו בעוגמת נפש עקב פציעות, אכזבה מקצועית, או סתם בינוניות, והבחירה ה-2 ב-1984 היא ככל הנראה הבחירה העגומה ביותר בהיסטוריה של הליגה. גם אם ההימור על למרקוס מכניס קצת וורוד לתמונה השחורה הזו, אני לא חושב שיש מועדון נוסף בליגה ש"מתהדר" ברקורד עגום שכזה.
והלב קצת נחמץ, כי באמת שמדובר במועדון סימפטי להפליא, שמקפיד להתחרות בעוז כמעט כל שנה.
והתוצאה משילוב שני הגורמים הללו – התחרותיות המתמדת, וחוסר המזל – היא, יש להודות, בינונית. פורטלנד הגיעה לפלייאוף ב-37/45 עונות מאז האליפות של 1977, כ-82% מרשימים בהחלט, אבל הודחה בסיבוב הראשון ב-25/45 עונות, כ-55%. יתרה מכך, פורטלנד סיימה בן ארבע האחרונות רק 7/45 עונות, כ-15% בלבד, העפילה לגמר רק 3/45 (4%), וזכתה רק פעם אחת בלבד (2%).
לא יודע אם התמונה הזו היא שעמדה בפני מקבלי ההחלטות בפורטלנד כשהחליטו להטריד את מקולום במהלך עונת 2022 ולהכריז על "עונה פיננסית", אבל אני חושב שפעלו נכון בנסיבות.
בכל הקשור לדראפט אפשר לטעון שפורטלנד היא אולי הקבוצה היחידה שצריכה לקוות שלא לזכות בבחירה ה-1 בדראפט… אבל היות שהתרחיש הסביר עבורם הוא הבחירה ה-6, יש לקוות שהיא שוב תאיר להם פנים, תהווה שלב חשוב בדרכם חזרה לפלייאוף, והפעם אולי גם להצלחה ברמות הגבוהות ביותר.
בפרק הבא יגיע תורה של אימפריה קצרת ימים מערבית נוספת, והמדברית מכולן – הפיניקס סאנס
מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק
פינגבק: קונטנדרשיפ 5, אימפריות קצרות ימים – אוקלהומה – Hoops
Smiley
20 ספט 2022 07:34:49הקלישאה פה היא שהברק מסוגל להכות פעמיים… במיוחד בזמן הדראפט
asaf
20 ספט 2022 07:52:41ואף יותר מזה במקרה הספציפי של פורטלנד… תודה מאנו על הניתוח .
ירון, החלום
20 ספט 2022 10:21:28בס"ד
תודה מאנו.
קבוצה סימפטית, אבל חסר הגרוש ללירה שם.
Jonathan
20 ספט 2022 10:28:06תוך כדי קריאה חשבתי על מה היה קורה אם הבלייזרס, שהגיעו כבר ב-1990 לגמר למרות בחירה כמו סם בואי – היו בוחרים בג'ורדן… בתסריט האופטימי והלא מאוד בדיוני היינו מדברים על הבלייזרס לא כעל מועדון מצליח כמו הבולס של ג'ורדן – אלא מצליח כמו הסלטיקס של ביל ראסל…
.
תודה מיקי
עידו גילרי
20 ספט 2022 11:10:57זה תסריט מעניין עם השאלה – איך ג'ורדן ליד דרקסלר היה עובד? התשובה היא כנראה שקלייד היה עושה גלייד לסמול פורוורד והם היו משאירים את פאט ליבר מה שבאמת היה יוצר יופי של קבוצה עם קרסי הצעיר.
קצת כמו תסריט הביל וולטון לצד מוזס מאלון (דווקא בעידן הפוסט-אפ את זה היה יותר קל לי לראות).
Jonathan
20 ספט 2022 11:22:29גם אני חשבתי על קלייד בסמול פורוורד. טבעי עם הגובה שלו.
בהתקפה הוא יכל להיות מעין פיפן סופר משודרג.
רביד אראל
20 ספט 2022 11:00:37תודה מיקי, סדרה מצוינת.
הבלייזרס הם דוגמא מצוינת לקבלת החלטות הגיוניות בזמן אמת והתפוצצות שלהן בפרצוף לא מעט אחר כך.
בנוסף ג׳ים פקסון היה הרבה יותר טוב מג׳ון, וג׳ים ג'קסון עבר עם אייזאה ריידר ב1999
עידו גילרי
20 ספט 2022 11:07:30אמת. ג'ון פקסון המקולל היה האח הפחות מוצלח רק שהכל שאלה של לוקיישן וטיימינג.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
20 ספט 2022 11:12:41וואלה? לא הכרתי אותו. תודה רבה רביד.
עידו גילרי
20 ספט 2022 11:06:47הרבה מהסיפור של פורטלנד ואי היכולת להישאר בטופ לזמן ממושך זה חוסר מזל עם פציעות.
החל מפיטרי (הנייקי המקורי) אבל שם הם יצאו מזה טוב דווקא עם הדיל על לוקאס. ואז וולטון,בואי, רוי, אודן. כמעט כל שחקן טוב שהם לקחו הצליח להיפצע בצורה משנת קריירה (דיים – שרדת עד עכשיו אבל הישמר לנפשך…)
ממך כחובב וואט-איפים הייתי מצפה לא להתעלם ממי שהם בחרו בדראפט פירוק ה-ABA בנוסף ללוקאס. אם היו שומרים על מוזס מאלון אולי היו יכולים להתמודד יותר טוב עם הפציעות של וולטון. אבל זו בהחלט הייתה החלטה הגיונית לאור העובדה שוולטון היה בסיס הקבוצה אז.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
20 ספט 2022 11:14:07מסכים לגמרי בנוגע לפציעות, מועדון ביש גדא כזה טרם סקרנו. לא ידעתי שהם וויתרו על מוזס בדראפט ההפך מהרחבה ההוא. תודה רבה עידו.
עידו גילרי
20 ספט 2022 11:16:50הם לא ויתרו עליו – הם לקחו אותו…
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
20 ספט 2022 11:28:38אז לא הבנתי… אז למה הוא לא שיחק שם?
עידו גילרי
20 ספט 2022 11:30:42כי חודשיים מאוחר יותר הם החליטו שוולטון מספיק בריא והעבירו אותו לקליפרס (אז ברייבס) שמצידם העבירו אותו לרוקטס אחרי 2 משחקים כי היה להם את מקאדו.
עידו גילרי
20 ספט 2022 11:32:01צריך לזכור שהוא היה על חוזה גדול לתקופה
עידו גילרי
20 ספט 2022 11:16:27לגבי הדראפט של 1972 – מרטין היה פאשלה רצינית לא בגלל ד"ר ג'יי שכובר שיחק ב-ABA אלא בגלל בוב מקאדו (שהבלייזרס כנראה חששו לקחת מכיוון שלא השלים 4 שנים מלאות בקולג').
לגבי הוואט-איף על לארי בירד – קשה להאשים פה את הבלייזרס כולם ידעו שזה סיכון לקחת את בירד מכיוון שהוא הלך להישאר בקולג' והיה יכול לצאת שוב לדראפט שנה מאוחר יותר. היחידים שבאמת צריך היה לצפות מהם לקחת את הסיכון זה הפייסרס שפספסו כאן הזדמנות אדירה.
Yinon Yavor
20 ספט 2022 11:57:14יופי של סקירה.
תודה רבה.
מועדון ענק אבל ממש חסר מזל. לדעתי הקבוצה של 90 היתה בין הטובות שלא זכו בתואר
Eat Prey Ljos
20 ספט 2022 17:44:40אפינג איוב של הליגה שפאק, לוקי, אנאנסי, קיצונה וטיקולושה התחברו כדי להתעלל בה.
ואם בכל זאת, למרות כל הצרות היא הצליחה איכשהו להגיע למשהו מדי פעם – אז אין ממש תירוץ לאף קבוצה אחרת.
מצד שני היא קצת אנטיתזה לתזה שלך שצריך לטנקק בכל מחיר, לא?
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
20 ספט 2022 18:29:41שאלה מצוינת ליוש, לא יודע – נראה לי שאפשר לומר שאם אנחנו רוצים להגיע לפלייאוף אין צורך לטנקק כי אפילו פורטלנד, על כל צרותיה, הצליחה לעשות זאת בלמעלה מ80% מהמקרים. אם, לעומת זאת, אנחנו רוצים ליצור קונטנדרית, אז כאן הסטט' קצת פחות לטובתנו, עם 15% להגיע לארבע האחרונות, ואם אנחנו רוצים להגיע לגמר או אפילו לזכות באליפות, רחמנא ליצלן, אז האחוזים כבר ממש ספורים.
אבל לדעתי זה מקרה שקשה ללמוד ממנו בגלל כל ביש המזל שמלווה את הקבוצה, אם היה לפורטלנד קצת יותר מזל, הייתה יכולה להגיע להישגים גבוהים יותר גם עם הבחירות שהשיגה, ואז אולי היה קל יותר לומר שלא צריך לטנקק. בכל מקרה, המסקנה הברורה, גם אם הטרוויאלית לחלוטין… היא שצריך מזל בחיים… ובליגה 😉
Yinon Yavor
20 ספט 2022 19:54:58זה בעברית? אולי שמות של קוקטיילים או איים ביוון?
מה לעזאזל רשום כאן?!
Eat Prey Ljos
20 ספט 2022 20:17:34פאק זה הפייה הטריקסטרי מחלום ליל קיץ.
לוקי הוא האל הטריקסטרי מהמיתולוגיה הנורדית.
אנאנסי הוא עכביש טריקסטרי מהמיתולוגיה המערב אפריקאית.
קיצונה הוא שד שועלי מהמיתולוגיה היפנית.
טיקולושה הוא פייה טריקסטרי מהמיתולוגיה של הזולו.
איוב הוא הדמות מהתנ"ך.
אפינג זה גרסאת pg13 לפאקינג.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
20 ספט 2022 20:31:39:-)))))
Yinon Yavor
21 ספט 2022 12:22:03נהדר. רק צריך לדעת מה זה טריקסטרי, כמה זה עולה והאם יש לך את זה בוורוד פוקסיה?
golan
20 ספט 2022 22:20:11ניתוח מעניין. אחלה סדרת כתבות (קראתי הכל)
מומלץ, בנוסף לבחירה בדראפט, שיבחרו צוות רפואי טוב יותר / יבדקו יותר לעומק מצב בריאותי / יכינו את השחקנים יותר טוב לעומסים ואז נראה את האודן ורוי הבאים שלהם משחקים ביחד, אולי יפתחו איזה אשכול.
אני אוהב שהם לא עושים טנקינג מכוון. ומנסים להתחרות כל שנה למרות המשך קיומו של הסיבוב האשון.
Berch
20 ספט 2022 23:22:52קצת יותר מזל מהקליפרס. קצת
🤣
אחלה פרק על קבוצה מטלטלת ומטולטלת…..
tlv1983
20 ספט 2022 23:44:37יופי של סקירה.
קבוצה של כמעט. הם כמעט הרסו לבולס את השושלת כבחרו את בואי ולא את ג'ורדן
וכמעט הרסו ללייקרס את השושלת כשהובילו עליהם ה16 הפרש, רבע שעה לסוף במשחק 7 של גמר המערב ב2000 ואז נעלמו כאילו לא היו.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
21 ספט 2022 05:12:26תודה רבה tlv
.
הסדרה של 2000 בלתי נשכחת. כל כך התבאסתי שהרעים ניצחו.
thetroll
21 ספט 2022 00:55:29תודה מיקי לצערי פעם ראשונה שפיניתי זמן לקרוא (זה מרתק אבל פשוט קצת ארוך מידי בשבילי וגם דברים הסטוריים שפחות מוכרים לי).
כתוב טוב זורם וגם מלא מידע. חידשתי לי לגבי ביל וולטון לא ידעתי שהוא זכה באליפות גם בבוסטון חשבתי שיש לו רק את אותה יחידה בבלייזרס.
איכשהוא הקבוצה הזאת תמיד ליד וכמעט. אני עד היום לא מצליח להבין איך הם לא עשו הכל כדי להשאיר את למרכוס אולדרידג ולילארד ביחד. הבנתי שהיו שם קרבות אגו אבל הם היו חייבים לעשות הכל כדי שהם ימשיכו ביחד בעייני פיספסנו צמד שהיה יכול להיות הסטורי. הבנתי שלמרכוס פשוט הפך שחקן חופשי ועזב או משהו כזה עדין לדעתי הם היו צריכים לתפוס אותו באוזניים ההפסד הוא של כולנו.
תודה מיקי
thetroll
21 ספט 2022 01:07:04משלים – כל הליגה רדפה אז אחריו והוא בחר בספרס למיטב זכרוני הדלוח. לחשוב שהיינו רואים את לילארד סי ג'יי ואולרידג' ביחד. לדעתי זאת קבוצה לטבעת או שתיים לפחות. ממש חבל זוכר שממש התבאסתי על העזיבה שלו. אכן קבוצת הכמעט מזל שיש להם את האליפות ההיא עם ביל וולטון.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
21 ספט 2022 05:08:50תודה רבה טרול.
.
בעניין ההיסטוריה – גם לי הרבה דברים לא היו מוכרים/מובנים/זכורים כשיצאתי לדרך, אבל לדעתי זה דווקא החלק הטוב בכל הסיפור – כלומר, שאתה מזהה כל מיני הזדמנויות וגם בעיות שיכולות להיות רלבנטיות גם כיום, ואז ללמוד מהן. זה חשוב לי להמשך הקריירה שלי כמנג'ר בליגה…
😉
.
מסכים בעניין אולדריג' – אחת הבעיות שמאפיינות את ההקבצה הזו, ואת זו שאחריה, היא שהקבוצות לא מצליחות לשמור על הכוכבים שלהן אצלן, ואז קשה יותר ללכת עד הסוף.
thetroll
22 ספט 2022 00:26:52מעולה תודה. אני מגיש קורות חיים באופן רשמי כרגע לתפקיד של סקאוט מצפה לקבל מינוי מיד כשאתה מקבל מינוי ל GM.
🙂
מנחם לס
21 ספט 2022 03:44:17תודה מיקי. לפורטלנד הקבוצה – כמו לעיר בה היא משחקת – תמיד חסר משהו להיות בטופ. טוב להיזכר בהסטוריה
פינגבק: קונטנדרשיפ 7, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק א' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 8, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 9, אימפריות קצרות ימים – מיאמי (והניקס) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 10, אימפריות קצרות ימים – מיאמי (והניקס), חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 11, אימפריות הכוכב הבודד – מילוואקי – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 12, אימפריות הכוכב הבודד – קליבלנד (ו-וושינגטון) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 13, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת מוזס מאלון וחאכים – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 14, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת הארדן – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 15, אימפריות הכוכב הבודד – דאלאס – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 16 – אינדיאנה – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 17 – הבלחות ספורדיות – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 18 (ואחרון) – סיכום ותובנות – Hoops