בפרקים הקודמים הצגנו את עיקרי המודל, וסקרנו את ההקבצות של אימפריות מבוססות, אימפריות לשעתן, ואת האימפריה כפולת הדבשת מדטרויט.
בפרקים הבאים נתמקד בהקבצה ד' הכוללת אימפריות קצרות ימים – קבוצות שעשו מספר סטרצ'ים בצמרת אך קצרים יחסית להקבצות הקודמות. הקבצה זו כוללת את אוקלהומה, פורטלנד, פיניקס, מיאמי והניקס.
קבוצות אלו מאופיינות בסטרצ'ים קצרים יותר, ובתהילה פחותה, יחסית לאימפריות שסקרנו בפרקים הקודמים. באופן מעניין, זה דווקא הופך את הניתוח שלהן למורכב יותר – בצדק או שלא בצדק, כאשר בקבוצה משחקים מייקל וסקוטי, או שאק וקובי, אז קל לייחס את ההצלחה למייקל וסקוטי, או לשאק וקובי. לעומת זאת כאשר לקבוצה סגל פחות מהולל, או מאמן פחות ידוע, וגם ההצלחה שלה פחותה יחסית, אזי פחות ברור מדוע הקבוצה ניצחה כשניצחה, מדוע הפסידה כשהפסידה, ומדוע המגמה השתנתה כאשר המגמה השתנתה, ולא לפני, או אחרי, אותו רגע.
אוקלהומה
אוקלהומה, לשעבר סיאטל, מובילה את ההקבצה עם 4 אשכולות הכוללים בסך הכול 10 הופעות ברשימה – 6 גמר אזורי, 3 פיינלז ואליפות אחת. מרשים.
אשכול ראשון ואליפות מתוקה
ב-1975 סיאטל הובלה על ידי ספנסר הייווד ופרד בראון, תחת המאמן/מנהל ביל ראסל, והפסידה בסיבוב השני של הפלייאוף לאלופה שבדרך מגולדן סטייט. ב-1976 הייווד הוטרד לניקס, ושוב הפסד בסיבוב השני, הפעם לפיניקס שהגיעה עד הפיינלז. בבחירה ה-29 נבחר גארד ג'ינג'י חסון בשם דניס ג'ונסון. ב-1977 הקבוצה לא מגיעה לפלייאוף. גאס וויליאמס, גארד מוכשר, ומרווין וובסטר, סנטר צעיר, הצטרפו כשחקנים חופשיים, ובבחירה ה-8 נבחר סנטר בשם ג'ק סיקמה. ביל ראסל עוזב את שני תפקידיו, ובוב הופקינס מתמנה למאמן.
הידעת? ספנסר הייווד שיחק תפקיד משמעותי בכך ששחקנים יכולים לשחק בליגה לפני גיל 22 – כאן
1978 מתחילה עם מאזן של 5-17 והופקינס מוחלף על ידי לני ווילקינס שאימן את הקבוצה בתחילת שנות ה-70. הקבוצה משתפרת, והמאזן תחת ווילקינס הוא 42-18, אבל לאור הפתיחה החלשה המאזן הכולל הוא רק הרביעי בטיבו במערב, והמפגש בסיבוב הראשון – עם הלייקרס של קארים, ג'מאל ווילקס, והצעירים אדריאן דנטלי ונורם ניקסון – נראה בהחלט מאתגר.
סיאטל הצליחה לעבור את הלייקרס, בזכות שילוב של מרווין וובסטר ופרד בראון הוותיקים, עם תרומה יפה של וויליאמס, שחקן השנה השנייה, דניס ג'ונסון, וסיקמה הרוקי, שקלע במהלך העונה הסדירה 10 נק' למשחק, אבל הצליח, דווקא מול קארים, לקלוע 18 נק' למשחק במהלך הסידרה.
בסיבוב השני מחכה פורטלנד, האלופה המכהנת עם המאזן הטוב במערב, בהנהגתו של סנטר מיתולוגי נוסף – ביל וולטון. סיאטל מפגינה משחק קבוצתי למופת, כששלושת הוותיקים עם 17 נק', ושני הצעירים עם 14 נק' כל אחד, מנצחת 4-2 בסדרה, מעפילה לגמר האזורי ו"פותחת" את האשכול.
בגמר האזורי גוברת סיאטל 4-2 על דנבר של דייויד תומפסון, דן איסל ואפילו בובי ג'ונס טרום ימי פילדלפיה.
בפיינלז הקבוצה הצעירה מובילה 3-2 על וושינגטון של ווס אנסולד סיניור ואלווין הייז המנוסים, ומיץ' קופצ'ק הצעיר, גם בגלל 7 (!) חסימות של דניס ג'ונסון במשחק השלישי בסדרה, שיא כל הזמנים לגארד בסדרת פיינלז. ועם זאת, הקבוצה הצעירה מפסידה במשחק 6 ואחריו גם במשחק 7, בין השאר מכיוון שאותו דניס ג'ונסון "נחנק" והחמיץ את כל 14 זריקותיו מהשדה. מרווין וובסטר עוזב לניקס.
1979 ממשיכה את הקצב של סוף 1978 והקבוצה של ווילקינס מסיימת ראשונה במערב. דניס ג'ונסון וג'ק סיקמה נבחרים לאולסטאר, וג'ונסון גם לחמישית ההגנה של העונה. בסיבוב השני שוב ניצחון על הלייקרס, כשהפעם הצעירים – וויליאמס, דניס ג'ונסון וסיקמה – מובילים את הקבוצה, והוותיקים – פרד בראון וג'ון ג'ונסון – רק מסייעים בעדם.
בגמר המערב ניצחון בשיניים על הסאנס, כשסיאטל מנצחת בשני המשחקים הראשונים, מפסידה שלושה רצופים, ואז מנצחת פעמיים במשחקי הכרעה. דניס ג'ונסון מציג שורה סטטיסטית של 20 נק', 6 ריב', 3.5 אס', 1 חטיפה, ו-1.5 חסימות ב-37 דק' למשחק!
בפיינלז זו שוב וושינגטון, שמנצחת את המשחק הראשון אבל הפעם סיאטל עונה בארבעה רצופים וזוכה באליפות היסטורית, היחידה בתולדותיה. גאס וויליאמס עם 29 נק' ב-37 דק' למשחק, דניס ג'ונסון מתעלה עם 23 נק', 6 ריב', 6 אס', 1.8 חט' ו-2.2 (!) חס' ב-45 (!) דקות למשחק ונבחר ל-FMVP, וסיקמה עם 16 נק', 15 ריב', 1.2 חט', ו-3.2 (!) חס' ב-44 (!) דקות למשחק.
הישג מדהים לשלושת הצעירים (ממוצע גיל 24) מסיאטל.
1980 מתחילה באופן דומה, כשלסגל מצטרפות שתי בחירות דראפט גבוהות – ג'יימס ביילי (6), שהגיע כבחירה מניו יורק במסגרת הטרייד על ספנסר הייווד, ומיודענו מימי דטרויט העליזים, המיקרוגל, וויני ג'ונסון (7), שהגיע כבחירה של הנטס, דרך הניקס, כתמורה על מרווין וובסטר ב-1978.
הקבוצה מסיימת במקום השני במערב, דניס וסיקמה שוב באולסטאר, ובסיבוב הראשון לא מתקשה לגבור על פורטלנד, הפעם ללא ביל וולטון שעבר לקליפרס, כשדניס ג'ונסון עם 18 נק', 5 ריב', 4 אס', 3.7 חט' וחסימה אחת למשחק.
בסיבוב השני סיאטל גוברת, לאחר 7 משחקים קשים, על מילוואקי של בוב לניר, סידני מונקריף ומרקיז ג'ונסון ומעפילה, בפעם השלישית ברציפות, לגמר האזורי, כדי לפגוש, זה פלייאוף שלישי ברציפות, את הלייקרס, כשבשורותיה גם ספנסר הייווד. אלא שהפעם לדו-קרב הענקים בין קארים לסיקמה נוסף גם מפגש גארדים, שכשמול דניס ג'ונסון מציבה הלייקרס רוקי אדיר מימדים בשם מג'יק ג'ונסון. סיאטל מנצחת את המשחק הראשון בלוס אנג'לס, אבל הפעם זו הלייקרס שעונה בארבעה ניצחונות רצופים, מעפילה לפיינלז וזוכה באליפות.
פרידה מדי.ג'יי
בקיץ 1980 סיאטל מטרידה את דניס ג'ונסון לפיניקס עבור פול ווסטפאל, גארד מוצלח בפני עצמו, ובחירות, צעד מפתיע שמיוחס לכך שדניס הרבה להתעמת עם המאמן ווילקינס. בעונת 1981 ווסטפאל ממעט לשחק, הקבוצה כלל לא מגיעה לפלייאוף, והאשכול מסתיים.
ווסטפאל ו-וויני ג'ונסון עוזבים במהלך 1982. בקיץ 1982 דייויד תומפסון מגיע בטרייד מדנבר ואף נבחר לאולסטאר ב-1983, אבל הקבוצה מודחת בסיבוב הראשון. בקיץ 1983 טום צ'יימברס, בחירה 8/1981 מגיע מהקליפרס, יחד עם אל ווד, אבל הקבוצה שוב מודחת בסיבוב הראשון. בקיץ 1984 גאס וויליאמס, כבר בן 30, מוטרד ליריבתו משכבר הימים בוושינגטון, פרד בראון ודייויד תומפסון פורשים, ופוינט גארד בשם ג'רלד הנדרסון מגיע מהסלטיקס עבור בחירת הדראפט של סיאטל ב-1986 בה תבחר בוסטון בלן ביאס.
אשכול שני מבליח ב-1987 וניצנים לעתיד
בין 1985 ל-1986 הקבוצה לא מגיעה לפלייאוף, לני ווילקינס עובר לתפקיד ניהולי וברני בייקרסטאף מתמנה למאמן. בדראפט הקבוצה בוחרת את קסאבייר מקדניאל (4/1985), וגם את נייט מקמילאן (30/1986). בקיץ 1986 סיאטל נפרדת מג'ק סיקמה, בן ה-30, שעובר בטרייד למילוואקי עבור ביג בן 26 בשם אלטון ליסטר ובחירות. דייל אליס מגיע מדאלאס עבור אל ווד. דני וראנס וטים מקורמיק מוטרדים לפילי עבור בחירת סיבוב ראשון ב-1989.
ב-1987 השילוש של אליס, צ'יימברס ומקדניאל, מחזיר את סיאטל לרשימה, לאשכול מקוצר של עונה בודדת, כשהיא מודחת בגמר האזורי על ידי השואו-טיים לייקרס של מג'יק הוותיק, קארים הקשיש, וורת'י הצעיר. בדראפט נבחרים סקוטי פיפן (5), שמועבר לשיקגו בתמורה לאולדן פולניס (8) וחילופי בחירות ב-1989, וגם דרק מקיי (9).
ב-1988 הקבוצה מפסידה בסיבוב הראשון, ובתום העונה, צ'יימברס, בגיל 28 ובשיא הקריירה שלו, עוזב לפיניקס, מסיבה שאינה ידועה לי. למרות המכה הקשה הזו, ב-1989 אליס, מקדניאל ומקיי הצעיר מובילים את סיאטל עד לסיבוב השני, והפסד נוסף לשואו-טיים לייקרס. האם השארתו של צ'יימברס הייתה יכולה להספיק כדי להביס את הלייקרס? מאחר והסדרה הסתיימה בסוויפ, ולנוכח עוצמתם של הלייקרס, אפשר לענות על כך בשלילה, אבל עדיין מוזר לי שקבוצה תחרותית איבדה שחקן מוביל שלה ללא תמורה.
קיץ 1989 הוא אבן דרך משמעותית בהיסטוריה של סיאטל ומקרה מעניין של "כמעט ונפגע". ביוני 1989 סיאטל שולחת את הבחירה שלה ב"שנה הבאה", 1990, לגולדן סטייט, עבור הבחירה של הלוחמים בדראפט הקרוב, 1989, מה שמאפשר לה לבחור את דיינה בארוז (16/1989), בנוסף לשון קמפ (17/1989, בבחירה שהגיעה מפילי). אבל…חודשיים אחר כך, באוגוסט 1989, הבחירה של 1990 חוזרת מגולדן סטייט לסיאטל עבור הסנטר אלטון ליסטר.
בעונת 1990 אליס, מקדניאל ומקיי ממשיכים להוביל את הקבוצה, אבל העונה מסתיימת מחוץ לפלייאוף, כשהרוקיז בארוס וקמפ מרבים לשחק אבל ממעטים לתרום. בקיץ 1990 הבחירה שהלכה לגולדן סטייט וחזרה מתבררת כמספר 2 וסיאטל בוחרת את גארי פייטון… אוףףף איזה מזל…
עונת 1991 מביאה עימה שינויים רבים – ראשית, קיי.סי ג'ונס מחליף את בייקרסטאף בעמדת המאמן. מספר שבועות לתוך העונה, סיאטל מוותרת על קסאבייר מקדניאל, בן ה-27, לפיניקס עבור אדי ג'ונסון, בן ה-31, ושתי בחירות סיבוב ראשון, של 1991 ו-1994. מדוע? אין לי מושג. למיטב זכרוני הוא היה קצת טיפוס המקדניאל הזה, אבל גם שחקן מצוין, והדינמיקה המסתמנת, לאור המקרים של צ'יימברס ומקדניאל, של לוותר על שחקנים מובילים, בשיא כוחם, ועוד ליריבה ישירה בקונפרנס, אינה ברורה לי.
הסבר אפשרי לכך הוא שההחלפה של מקדניאל בג'ונסון נבעה מכך שסיאטל חשה שהגיעה לתקרה שלה בהרכב השחקנים הנוכחי, ושעיקר התמורה כאן הייתה שתי בחירות הדראפט. אישוש אפשרי להשערה זו הגיע מספר שבועות לאחר מכן, ב-15 בפברואר, כשגם דייל אליס, בן ה-30, מוטרד למילוואקי. מצד שני אליס הוטרד עבור ריקי פירס, שחקן מצוין בפני עצמו ורק בן 31. ההנהלה לא שוקטת על שמריה וב-20 בפברואר אולדן פולניס, האיש שעבורו וויתרו על סקוטי פיפן…מוטרד לקליפרס, עם שתי בחירות סיבוב ראשון, עבור בנויט בנג'מין, סנטר שנבחר בבחירה ה-3 ב-1985… בקיצור, רי-שאפל מאסיבי, אבל גם כזה שלא ברור האם ואיך הם יוצאים ממנו נשכרים.
כך או אחרת העונה הסתיימה בהפסד בסיבוב הראשון של הפלייאוף כשאדי ג'ונסון, ריקי פירס ובנג'מין הוותיקים, עם מעט עזרה מקמפ, לא מצליחים לגבור על פורטלנד של דרקסלר ואיינג'.
עונת 1992 מתחילה במאזן חצוי, קיי.סי ג'ונס עוזב וג'ורג' קארל מתמנה למאמן. הקבוצה עצמה מהווה שיפור קל של קודמתה, כשהצעירים ממשיכים להתפתח והעונה מסתיימת בהפסד בסיבוב השני של הפלייאוף ליוטה של סטוקטון ומאלון. דאג כריסטי נבחר בדראפט (17/1992).
במהלך עונת 1993, סם פרקינס מגיע מהלייקרס עבור דאג כריסטי הצעיר ובנויט בנג'מין הוותיק, האיש שעבורו וויתרו על האיש שעבורו וויתרו על סקוטי פיפן… הוותיקים שומרים על יכולתם, הצעירים משתפרים והקבוצה גוברת על יוטה של סטוקטון ומאלון בסיבוב הראשון, ועל יוסטון של חאכים בסיבוב השני, ופותחת אשכול חדש כשהיא מפסידה רק בגמר האזורי לפיניקס של בארקלי, קווין ג'ונסון, איינג' ו…טום צ'יימברס בן ה-33. בקיץ 1993 אדי ג'ונסון המבוגר ודיינה בארוז מוטרדים לשרלוט עבור שוטינג גארד צעיר בשם קנדל גיל, ודרק מקיי מוטרד לאינדיאנה עבור דטלף שרמפף בן ה-30.
1994 מתחילה מצוין – סיאטל מסיימת עם מאזן 63-19 והמקום הראשון במערב. סדרת הסיבוב הראשון, מול הקבוצה עם המאזן השמיני לא אמורה להוות בעיה, וסיאטל מנצחת בשני המשחקים הראשונים בבית, אבל הנאגטס של מוטומבו מנצחת שני משחקים בדנבר, ובמשחק החמישי והמכריע מנצחת גם בסיאטל באחת ההפתעות הגדולות בתולדות הפלייאוף.
בקיץ 1994 ריקי פירס בן ה-35 מוטרד לגולדן סטייט, עבור ביירון יוסטון ושרונאס מרצ'ליניוס. עונת 1995 מסתיימת עם מאזן 57-25 והמקום הרביעי בקונפרנס, אבל סיאטל שוב מקדיחה את התבשיל כבר בסיבוב הראשון כשהיא מפסידה ללייקרס של ניק ואן אקסל, דיבאץ' ואפילו סם בואי בן ה-33… לא נעים. בקיץ 1995 קנדל גיל מוטרד חזרה לשרלוט עבור הרשי הוקינס. ביירון יוסטון ומרצ'ליניוס טסים לסקרמנטו עבור מיודענו פרנק בריקובסקי.
1996, בניגוד לקודמותיה – מתחילה מצוין וממשיכה מצוין. עם מאזן 64-18 סיאטל מסיימת ראשונה במערב, כשהיא מציגה קבוצה מאוזנת להפליא – קמפ ופייטון עם 19 כ"א, שרמפף 17, הוקינס 15 ופרקינס 12 נק' בממוצע למשחק, והדיפנסיב רייטינג השני בטיבו בליגה.
הקבוצה מצליחה, סופסוף, לצלוח את הסיבוב הראשון, בניצחון על סקרמנטו של מיץ' ריצ'מונד, מביסה את האלופה היוצאת, יוסטון של חאכים ודרקסלר, 4-0 בסיבוב השני, וחוזרת לגמר האזורי לקרב אדירים עם יוטה של סטוקטון ומאלון. סיאטל מנצחת את שני המשחקים הראשונים בבית, מפסידה את השלישי, ומנצחת שוב ברביעי כדי להוביל 3-1 בסדרה, אבל מפסידה בבית, ולאחר מכן בחוץ, ומצליחה להכריע רק במשחק השביעי.
בפיינלז, לדאבון הלב, פוגשת סיאטל את קבוצת ה72-10 של הבולס, כולל הבחירה ה-5 שלה עצמה בדראפט 1987, סקוטי פיפן… שיקגו מנצחת את שלושת המשחקים הראשונים, סיאטל מצליחה לנצח שניים לפני שהיא מפסידה את הסדרה 4-2, והאשכול שהחל ב-1993 מסתיים.
ב-1997 סיאטל מסיימת שלישית במערב, עם מאזן של 57-25, גוברת בסיבוב הראשון על פיניקס של קווין ג'ונסון, רקס צ'פמן ודני מאנינג הוותיקים, ושני גארדים צעירים בשם ג'ייסון קיד וסטיב נאש, ומפסידה בשבעה משחקים בסיבוב השני ליריבתה משכבר, יוסטון של חאכים, דרקסלר והפעם גם בארקלי.
לטעמי, מדובר בתוצאה סבירה בהחלט, שאינה מצריכה שינוי משמעותי בסגל, אבל בקיץ שון קמפ האגדי, אחרי 8 עונות מוצלחות במועדון, מוטרד לקליבלנד עבור וין בייקר. שחקן רע הוא לא היה, מר בייקר, אבל כדורסל נטו כנראה לא יכול להסביר את ההחלטה הזו, שמיוחסת בעיקר לתסכול של קמפ על רקע החוזה הנמוך שלו, לדעתו, כמו גם לבעיות בחיים האישיים. בנוסף, הבחירה ה-23 בדראפט (בובי ג'קסון) עוברת לדנבר עבור ג'יימס קוטון, שלא הותיר חותמו, ובחירת סיבוב שני ב-1998 שתהפוך לרשארד לואיס.
גם בלי קמפ, ועם בייקר, כמו גם דייל אליס שחזר בגיל 37, סיאטל של 1998 היא קבוצה חזקה מאד עם מאזן 61-21, אבל כזה שמספיק רק למקום השלישי אחרי יוטה והלייקרס בעונתם השנייה של קובי ושאק בקבוצה. סיאטל גוברת על מיניסוטה של גארנט, גוגליוטה ומרבורי בסיבוב הראשון, אבל מובסת בג'נטלמן סוויפ על ידי השאקוביז בסיבוב השני.
הידעת? "הם היו הווריורס של שנות ה-90 אם מישהו היה יודע מה לעשות עם כל הטאלנט הזה. הם הצליחו לגרום לי להאמין שרוצח הטריניטי (רפרנס לדקסטר), ג'ורג' קארל הוא מאמן מדהים. ואהבתי את כולם: את דיינה בארוס הננסי שהשחיל אותם מרחוק, את דרק מקי שמרפקו לא הפלה אף גארד שחדר לצבע, את האקס מן שהיה שחקן עם פי 5 סוואגר מרוב כוכבי הליגה, אדי ג'ונסון שהיה החנון הממושמע עם קליעה רצחנית (לא חושב שאי פעם ראיתי ממנו החטאת עונשין), שהגיע בטרייד עם ריקי פירס, דייל אליס, סידל ת'ריט לפני המעבר ללייקרס, והכי חשוב שון קמפ לפני תקופת הקוק בצהריים, וגארי פייטון שפחות התחברתי לאישיות שלו, אבל שמחתי שהיה בצד שלי. אחר כך הצטרפו הרשי הוקינס ודטלף שרמף הגרמני הנהדר, שהיה פרוטוטייפ לכל הדירקים שהגיעו אחר כך, סם פרקינס שפיתח קליעה מבחוץ כסנטר לא מתוך חשיבה כדורסלנית, אלא משנאת מאבקי צבע, ובקטנה גם נייט מקמילן שהיה נודניק הגנתי, שכיום עושה חייל בליגה כמאמן שמשפר קבוצות עד שעולה על עצביהן. את תקופת ווין בייקר אני מעדיף לשכוח למרות שהיו כמה עונות מצוינות, והוא בהחלט היה אולסטאר. אך שון קמפ סימל כיף, קפיציות ונערות. בייקר הגיע עם עט חפירה וקופסת אוכל ממתכת. איש צעיר עם משחק של זקן" (ג'ון, שם)
ב-1999 הסגל כבר מזדקן – פייטון בן 30, שרמפף 36, אליס 38, ופוליניוס שחזר בגיל 34, והקבוצה לא מגיעה לפלייאוף.
בשנים הבאות רשארד לואיס מתפתח, אבל פייטון מזדקן, ובחורף 2003 מוטרד למילוואקי עבור ריי אלן ותוספות שלא תמיד מספיקות לפלייאוף ותמיד לא מספיקות לגמר אזורי.
הידעת? בדראפט 2006 בבחירה ה-53 סיאטל בחרה ביותם הלפרין אך הוא מעולם לא שיחק בקבוצה או בליגה.
תקופת אוקלהומה
ביוני 2007 סם פרסטי בן ה-29, מומחה הסקאוטינג של הספרס, מתמנה למנג'ר, ושלושה שבועות לאחר מכן בוחר בדראפט את קווין דוראנט, המשחק עונה אחת בסיאטל לפני שהקבוצה עוברת לאוקלהומה.
בתולדות אוקלהומה כבר חפרתי מספיק, יש שיגידו יותר מדי, אז רק נציין שהשושלת החדשה נוסדה סביב מספר בחירות דראפט גבוהות ומוצלחות להפליא – דוראנט (2/2007), ווסטברוק (4/2008), איבקה (24/2008) והארדן (3/2009). האשכול עצמו, בן 6 שנים, בין 2011 ל-2016, כלל 4 הופעות ברשימה, אחת מהן בפיינלז, והושפע מההחלטה להטריד את הארדן, מפציעות של דוראנט וראסל, ומיריבות אימתניות (מיאמי, ספרס, גולדן סטייט), לפני שהסתיים ב-2016 כשדוראנט החליט לעזוב את הקבוצה.
לאחר מספר עונות סביב ראסל ותוספות, בהן לא צלחה את הסיבוב הראשון, התפרקה הקבוצה מנכסיה, וכיום היא בעיצומו של תהליך טנקינג המבוסס על מספר חסר תקדים של בחירות דראפט שמהלכו, ומידת הצלחתו, יתאימו מאד לפרק עתידי בסדרה הזו.
מה אפשר ללמוד מהמקרה של סיאטל?
את תקופת האשכול הראשון התקשיתי לנתח, גם מכיוון שלא עקבתי אז אחרי הליגה, אבל גם מאחר והתקשיתי למצוא מה בדיוק "עשה" את הקבוצה הזו, שבספר שלי רשומה כקבוצה האחרונה ב-40 השנים האחרונות, למעט 2004, שהצליחה לזכות באליפות ללא סופרסטאר מובהק. מצד אחד, זה יפה לראות קבוצה שבמרכזה 3 אולסטארים בגיל ממוצע של 24 זוכה באליפות, מצד שני, אפשר בהחלט לייחס זאת לחולשת היריבות.
אליבא דמנחם, חוסר הבהירות הזה מאפיין לא רק את סיאטל של אמצע וסוף שנות השבעים אלא את הליגה כולה:
"בקיצור, מיש-מאש של אלופות, כל עונה אלופה בגלל משהו אחר, בלבול אחד שלם בליגה שהיא ללא כיוון, ללא כוכבי-על שימשכו אותה לכיוון מסוים, וללא הכוונה מלמעלה, ממשרדי הקומישנר שהיה חביב ומקובל ע"י כולם, אבל יותר מדי חביב ו'טוב', מלהיות קומישנר טוב" (מנחם, שם)
בכל מקרה, אפשר לציין מספר קווים מעניינים בהשתלשלות העניינים של הקונטנדריות השונות של סיאטל ובהם:
מקבץ בחירות דראפט מוצלחות במספר מועט של שנים – הבחירות בדי.ג'יי (29/1976) וסיקמה (8/1977), כמו גם בקמפ (17/1989) ופייטון (2/1990), וכמובן רצף הבחירות של פרסטי. נראה שלמועדון משוק קטן זה תנאי כמעט הכרחי, גם אם לא מספיק, מאחר ויכולתו להטריד עבור סופרסטארים מבחוץ, ובוודאי למשוך אותם כשחקנים חופשיים, נמוכה יחסית.
יריבות חזקות – סיאטל, ודי.ג'יי, הצליחו לפרוח בדיוק לפני שהלייקרס בחרו במג'יק ג'ונסון, ואחריו בוורת'י, ו"סגרו את המערב", הלכה למעשה, לכמעט עשור, כולל ניצחון על סיאטל עצמה בגמר המערב ב-1980 וב-1987. בשנות ה-90 יוטה, יוסטון ופיניקס היו גם הן קבוצות חזקות מאד, ולכן אפשר להחמיא לסיאטל על כך שגברה עליהן, כמו שאפשר גם להחמיא להן על כך שגברו על סיאטל. והדברים כוחם יפה גם בנוגע למיאמי, הספרס וגולדן סטייט של ימי אוקלהומה.
גארדים עם הגנה מפלצתית – לא ידעתי את זה, אבל נראה שדניס ג'ונסון היה סוג של פורץ דרך בכל הקשור ליכולות הגנתיות של גארדים. גם מג'יק אמר פעם שדי.ג'יי היה אחד השחקנים שהיה לו הכי קשה מולם. זה בוודאי נכון גם לגבי הכפפה, גארי פייטון, שמרר את חייהם של סטוקטון ומייקל. זה לא נכון לגבי ווסטברוק 😉
פיפן פקטור – אני לא יכול שלא לחשוב מה היה אילו סיאטל הייתה בוחרת במפלצת הגנה נוספת, סקוטי פיפן, בדראפט 1987 במקום להטריד אותו לשיקגו. איך הייתה נראית ההגנה של סיאטל עם פייטון ופיפן? איך הייתה נראית סדרה שבה מייקל צריך להתמודד עם ההגנה הזו? איך זה היה משפיע על ההישגים, הן של סיאטל, והן של שיקגו, במהלך שנות ה-90? והאם למרות הישגים רבים יותר עדיין הייתה מתקבלת החלטה לעזוב את סיאטל? לעולם לא נדע, ובהחלט יתכן שאם פיפן היה נבחר על ידי סיאטל היא לא הייתה זוכה בבחירה ה-2 ב-1990 ופייטון לא היה מגיע לקבוצה, אבל לטעמי זה אחד הוואט-איפס המסקרנים ומרובי ההשלכות הפוטנציאליות בסדרה הזו.
עזיבת שחקנים מובילים – מספר השחקנים המובילים שעזבו/הועזבו את סיאטל במהלך השנים אינו מבוטל – די.ג'יי, צ'יימברס, מקדניאל, אליס, קמפ, ודוראנט. מצד אחד, לאורך תקופה ארוכה כל כך משברים ושינויים הם דבר טבעי שקורה בכל מקום, אפילו בספרס עם קוואי… מצד שני אני לא משוכנע שזה היה קורה, בהיקף דומה, לקבוצות במיקום אטרטקטיבי יותר מסיאטל, ובוודאי יותר מאוקלהומה. במובן זה, גם אם אני לא יודע מה עמד מאחורי ההחלטה לעזוב את סיאטל, ולבחור באוקלהומה, אני לא משוכנע שזה היה צעד מועיל עבור הקבוצה.
בפרק הבא נעסוק באימפריה מערבית וותיקה נוספת – הפורטלנד טרייל בלייזרס
מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק
פינגבק: קונטנדרשיפ 4 – אימפריה כפולת דבשת / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי) – Hoops
עידו גילרי
18 ספט 2022 07:24:56מאנו נתחיל בלא נשכח ולא נסלח – חטא ההעברה של הסוניקס לא מאפשר לי לפחות להתייחס לשני המועדונים כאחד.
עידו גילרי
18 ספט 2022 07:30:05היו לך כמה קושיות בעלות אופי מדברי אז:
1. טום צ'יימברס עבר בגלל כסף. אם תרצה מעבר היסטורי – החתמת שחקן חופשי (לחלוטין) הראשונה בתולדות הליגה.
2. הדיל על מקדניאל קרה כי הסוניקס היו עדיין במוד של ריבילד והסאנס היו לחוצים בגלל שחווינו נפילה משמעותית אחרי העונה הקודמת. הסוניקס קיבלו שחקן טוב בתמורה ושתי בחירות סיבוב ראשון אז זה היה דיל מצוין עבורם (נעזוב בצד את זה שהם דפקו את הבחירות – או יותר נכון את הטריידים שהם השתמשו בהן עבורם). מקדניאל לא הסתדר גם אצלנו וגולגל שנה אחר כך לניקס.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
18 ספט 2022 08:34:30תודה רבה עידו, מעניין מאד, מה שאתה אומר על צ'יימברס – פיניקס הציעו לו יותר כי סיאטל הציעו לו פחות מהמקסימום שיכל לקבל? לסיאטל לא היו זכויות בירד עליו או שהיא פשוט לא ניצלה אותן?
עידו גילרי
18 ספט 2022 08:41:22היא לא ניצלה אותן. מעט מועדונים היו בפלוס באותן שנים. הם לא יכלו להרשות לעצמם (צ'יימברס קיבל את אותו שכר של לארי בירד).
Eat Prey Ljos
18 ספט 2022 15:24:47אתה טוען שצ'יימברס ובירד לא שחקנים שווים? למה אם לארי היה מגיע למכבי ב-95', הוא היה עושה יותר מטום?
עידו גילרי
18 ספט 2022 07:31:07ודבר אחרון – אני קצת מתייאש מלחזור על זה אבל הסוניקס לא היו בוחרים את פיפן כנראה – הם עשו את הבחירה בשביל הבולס כתוצאה מהטרייד.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
18 ספט 2022 08:35:27אתה כנראה צודק, ועדיין, זו שאלת וואט-איפ מאד מסקרנת לדעתי, בעיקר בגלל ההשלכות הפוטנציאליות שלה על מייקל ועל המעבר מסיאטל.
עידו גילרי
18 ספט 2022 09:16:41איזה השלכות על המעבר מסיאטל? זה הרבה בהמשך.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
18 ספט 2022 15:43:30נכון, אבל אם, נניח, שסקוטי בסיאטל של הניינטיז לוקח שלוש אליפויות, אני לא בטוח שזה לא "מעגן" את הקבוצה לעיר. נראה לי שקל יותר להעביר קבוצות שלא כל כך מצליחות. בכל מקרה, לא נדע.
asaf
18 ספט 2022 08:23:38תודה מאנו. אכן כמו שגילרי כתב חטא ההעברה מסיאטל ייזכר לעד ,מעבר לזה מועדון מעניין שהצגת נק' מעניינות דרכו.
Jonathan
18 ספט 2022 08:28:16לא בטוח לגבי חלק מהבחירות בקבוצות כאן.
תראה גם את הגרפים שאתה הכנסת – אוקלהומה-פניקס-פורטלנד – אכן יש משהו דומה בדפוס.
.
הניקס הם סוג של "דו דבשתי" כפי שהגדרת.
.
מיאמי לא קשורה פה. היא נכנסה לליגה בסוף שנות ה1980, ומאז היא טובה עד אלופה באופן די עקבי. התחילה בלונזו, לא עבר המון זמן בין האליפות של וייד+שאק ל-4 הגמרים של הגלקטיקוס ולביקור בגמר בבועה. היא כנראה יותר דומה לספרס בניהול המתמשך שלה מאשר לקבוצות שכתבת עליהן כאן.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
18 ספט 2022 08:39:30תגובה יפה מאד, תודה רבה ג'ונתן, מסכים איתך לגמרי בנוגע ל"הקבצות המשנה" שאתה מסמן. נעמיק בזה מאד בפרקים על מיאמי והניקס, אז עדיף ש"נדבר על זה" אז, בסדר?
שדות פופ לנצח
18 ספט 2022 08:56:50תודה מאנו, אם מנחם מתעד את הליגה בזמן אמת , אתה מסתמן כהיסטוריון ( אפילו כארכיאולוג) שלה. אהבתי לקרוא אודות הסופרניקס ואת הסעיפים הצדדים שהרחבת (ההפניה לסיפור של היווד ותביעתו נגד הליגה במיוחד) תודה רבה , רק הערה קטנה – איך אפשר לכתוב שאולי הם לקחו אליפות בגלל "חולשת היריבות" (בתחילת החלק של המסקנות), זו בעיני , אמירה אומללה…אין דבר כזה בספורט …כל אלופה היא ראויה ומגיע לה כל הכבוד על כך…
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
18 ספט 2022 09:10:24תודה רבה פופ.
.
בעניין חולשת היריבות – אין לי שום כוונה להפחית בכבודה של סיאטל, או של כל אחת אחרת, הכוונה הייתה, כפי שגם עלה באבחנה של מנחם, שכן זוכר את הימים ההם, שהסוניקס היו יותר מסוג האלופות שהן "ראשונות בין שווים" מאשר מסוג האלופות שהן "משכמן ומעלה". אני לא טוען לרגע שזו פחיתות כבוד, זה פשוט אחר. מזווית אחרת, כפי שצוין – זו הקבוצה היחידה בתקופת המחקר, למעט דטרויט 2004, שזכתה באליפות ללא סופרסטאר של ממש בשורותיה. שוב, לא פחיתות כבוד, אפילו להיפך, פשוט שונה מאד מהסטנדרט.
MBK
18 ספט 2022 09:45:53וין בייקר ושון קמפ פשוט דעכו שלא לומר נבלו במרוצת השנים
קמפ עם בעיות משחק
בייקר עם אלכהול
הקבוצה של שנות 90 הייתה שווה יותר מגמר אחד, ההפסד לדנבר היה פספוס אדיר
תודה על הפוסט
Eat Prey Ljos
18 ספט 2022 15:43:08תודה שוב, מאנו.
בעיקר למדתי שוב מחדש כמה שנות ה-70 לא מוערכות מספיק. לי הליגה הזו נשמעת מהנה.
אז מה שקרה לסיאטל זה שבכל פעם הם נתקלו בלייקרס עושה זינוק בעלייה, נתקעו עם ריב פנימי מיותר ושלחו את הכוכב החוצה תמורת תמורה שלא מספיקה? ידעתי שיש סיבה שאני לא מחבב את הלייקרס.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
18 ספט 2022 15:46:25חכה חכה חביבי, מספר הפעמים שהמילה לייקרס מופיעה בפוסט זה, ובשניים הבאים, קשה לעיכול גם לאוהד נייטרלי. מפלצת.
Dor
18 ספט 2022 15:47:55הכפפה וקמפ היו הסטוקטון ומאלון של הסופרסוניקס אבל איכשהו הם אף פעם לא נתפסו כקונטנדרים רציניים.
מאנו סחתיין זה פשוט פרויקט נהדר
עגל
18 ספט 2022 15:57:50תודה מאנו.
נדמה לי שמה שהסקירה ההיסטורית שלך הדגישה הוא את חשיבותה של הנהלה עקבית שמציבה מטרות בבניית הסגל, גם דואגת לקחת את ההימור המושכל כדי לממש את המטרות, וגם יודעת לשמור על הסגל שלה לאורך זמן (הבולס כדוגמא).
וכמובן את חשיבותה של המקריות, כדי לקחת כמה אליפויות צריך שהרבה דברים גרועים לא יתממשו (שוב הפרחים לבולס ולס"א)
מנחם לס
18 ספט 2022 16:14:45מאנו, אין כצמוך. השקעה אדירה. אה מחייה לי את ההסטוריה שחייתי בה אבל שנים שלא חשבתי על כל כך הרבה דברים שאתה מזכיר לי והם לפתע ה ופכים חיים לנגד עיני. גאס ויליאמס, דניס ג'ונסון, וסיקמה היו ה=TRIFECTA שלי אז, למרות שכרגיל רובי וכולי היו תמיד במזרח. סידרת כתבות לפנתאון
מנחם לס
18 ספט 2022 16:16:41מה שנשארה חידה בעיני עד היום הזה היא העובדה שצ'יימברס כה נכשל במכבי. אני יודע שהוא היה די מבוגר אבל משחק ן אדיר כזה להיות אפסי ממש במכבי? עד היום זוהי חידה בעיני.
MBK
18 ספט 2022 16:46:11צ׳יימברס הגיע ממש לפני תחילת העונה
הזר של מכבי היה רון אנדרסון, סווינג מן שהגיע פצוע
מכבי שיחקה עם צורציץ, הנפלד וציימברס וזה לא היה הרכב טוב
במשחק הראשון שלו הוא עשה 0 מ 14 מול ברצלונה והשאר היסטוריה
עידו גילרי
18 ספט 2022 17:13:16הוא לא היה כל כך גרוע – פשוט תמיד יש את המשחק ההוא יחד עם הציפיות ממישהו שהיה אולסטאר להיות סקורר משמעותי יותר כדי לחפות על הבור שהוא היה בהגנה.
MBK
18 ספט 2022 19:01:28נכון
וזוכרים לו את ה 0 מ 14 ואת סל הניצחון של עדי גורדון על הראש שלו בגמר הגביע
הוא הגיע לא בכושר, לא השתתף במחנה האימונים וההרכב של מכבי לא התאים לו
הוא היה זוכה להמון קריאות בוז בכל רחבי אירופה, כשם גדול שהגיע מה NBA
מכבי הייתה צריכה SF ולא את ציימברס שחתם כברירת מחדל וכשם שימלא את ההיכל
בעונה הקודמת הזר שלהם היה נוריס קולמן
בעונה שלאחר מכן החתימו את באק ג׳ונסון ורנדי וייט שהיו אחלה צוות
עגל
18 ספט 2022 22:20:50נכון.
הוא בכלל לא היה גרוע, אפילו כמעט טוב מאוד.
רלף קליין עשה לו עוול וזרק אותו למים הקרים מוקדם מדי בלי שהוא יודע באיזה כושר הוא, כאילו אמר "אתה מהנב"א? אז בוא תראה לנו מה אתה שווה וכולנו נסתכל".
Berch
19 ספט 2022 15:26:47אחלה פרק
דניס ג'ונסון הוא ה"גבות" המקורי.
רקומר
🤣
פינגבק: קונטנדרשיפ 6, אימפריות קצרות ימים – פורטלנד – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 7, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק א' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 8, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 9, אימפריות קצרות ימים – מיאמי (והניקס) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 10, אימפריות קצרות ימים – מיאמי (והניקס), חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 11, אימפריות הכוכב הבודד – מילוואקי – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 12, אימפריות הכוכב הבודד – קליבלנד (ו-וושינגטון) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 13, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת מוזס מאלון וחאכים – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 14, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת הארדן – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 15, אימפריות הכוכב הבודד – דאלאס – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 16 – אינדיאנה – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 17 – הבלחות ספורדיות – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 18 (ואחרון) – סיכום ותובנות – Hoops