בפרק האחרון סקרנו קונטנדריות שלא הצליחו להחזיר את עטרתן ליושנן, והצבענו על אסטרטגיות שונות לבניה מחדש – ריבילד מיידי, מיצוי תקופת הקונטנדרשיפ, גיוס סופרסטארים מבחוץ, ואף טנקינג – לכל אחת יתרונות וחסרונות בסיסיים משלה, ואף אחת אינה ערובה להצלחה. כמו כן, בחנו כיצד הלוחמים "צצו להם" לפתע ליצירת קונטנדרית נטולת זיקה היסטורית של ממש.

פרקים 1, 2, 3

בפרק זה נחקור קבוצה שהצליחה לבנות אימפריה נוספת, בסמיכות זמנים יחסית לקודמתה – עליה, שיא, ירידה, ושוב עליה, שיא וירידה – המהווה מקרה מצוין לניתוח שלנו, ולפיכך זוכה בהקבצה משלה.

ליייייייידיז אנדדדדד ג'נטלמןןןןןן

קקקקקקקבלו אותההההה

האחת והיחידההההה

דטרויטטטטטט פיסטונססססססס!!!!

View post on imgur.com

גרף ההישגים של דטרויט בין 1981 ל-2011, 31 שנה, נראה כך:

View post on imgur.com

גרף המשאבים של הקבוצה באותה תקופה נראה כך (הבחירה הגבוהה ביותר בכל עונה, לעתים גם הבחירה השנייה בגובהה עם רקע צהוב):

View post on imgur.com

אם שמים את הגרפים אחד על השני זה נראה כך:

View post on imgur.com

הקורלציה אינה מושלמת אך היא בהחלט קיימת.

מצד אחד, זה לא אמור להפתיע, שהרי על ה"סינוס" הזה בנויה כל שיטת הדראפט. מצד שני – כמובן שהסינוס אינו מדויק, גם עקב הסיבות שצוינו בפוסט הראשון בנוגע להישארותן של קונטנדריות "בסביבה", גם מאחר ובחירות גבוהות אינן ערובה להצלחה בבחירה עצמה, וגם מאחר ובחירות הדראפט מהוות מרכיב בטריידים, כך שבדרך כלל קבוצה לא תממש את כל בחירותיה המקוריות אלא תקבל ותיתן בחירות במהלך השנים.

בכל מקרה, לפי הגרפים נראה שבמקרה של דטרויט המציאות התאימה את עצמה לא רע למודל התיאורטי, ומעניין לבחון האם אכן כך היה.

מבירא עמיקתא לאיגרא רמא

למרות נוכחותם של בוב מקאדו בן ה-29, ומיודענו, לימים במכבי ת"א, הרוקי לי ג'ונסון, דטרויט 1981 הייתה קבוצה איומה שסיימה את העונה עם מאזן 21-61. בדראפט זכתה בבחירה ה-2, בה בחרה גארד נמוך ורזה בשם אייזיאה תומאס, כמו גם בבחירה ה-12 בה בחרה את קלי טרפיוקה. וויני ג'ונסון, המיקרוגל, הגיע בטרייד מסיאטל, ובמהלך העונה הצטרף ביל למבייר בטרייד מקליבלנד עבור שחקנים אחרים ובחירות. ב-82' הקבוצה הובלה על ידי טרפיוקה, תומאס ולמבייר וסיימה עם מאזן של 39-43.

View post on imgur.com

מתחמם. וויני ג'ונסון

על בסיס השלד הראשוני הזה, הקבוצה השתפרה לאיטה במהלך השנים, הגיעה לפלייאוף, והפסידה לבוסטון בחצי הגמר האזורי ב-85'. בקיץ הגיע ריק מהורן בטרייד מוושינגטון, בדראפט נבחר ג'ו דומארס (18), ודטרויט הפסידה להוקס של דומיניק ווילקינס בסיבוב הראשון. נראה שנדרש חיזוק על מנת להגיע לרמה הבאה, ובקיץ 86' נשלח טרפיוקה ליוטה עבור אדריאן דנטלי הצלף. בדראפט נבחרו ג'ון סאלי (11) ודניס רודמן (27).

View post on imgur.com

האשכול החל ב-87' כשהפיסטונס התגבשו לכדי קבוצה שלמה.

תומאס בן ה-25, עם 20 נק', 10 אס' ו-2 חט' למשחק, הוביל שילוב נדיר של וותיקים: דנטלי בן ה-31 (21 נק'), למבייר בן ה-29 (15 נק', 12 ריב'), וויני ג'ונסון בן ה-30 (15 נק', 4 אס'), וריק מהורן בן ה-28 (6 נק', 6 ריב'), וצעירים: דומארס בן ה-23 (12 נק', 5 אס'), רודמן בן ה-25 (6 נק', 4 ריב' [יותר נק' מריב'? איך זה קרה??]), וסאלי בן ה-22 (5 נק', 4 ריב').

View post on imgur.com

לאחר שב-87' נכנעו רק לגאונות של לארי בירד, בעונת 88' הגיעו שני סנטרים מנוסים – ג'יימס אדווארדס ודריל דוקינס – עבור מעט נכסים. בחצי גמר המזרח הפיסטונס היכו, ליטרלי, את ג'ורדן ואת סקוטי הרוקי 4-1. בגמר האזורי נקמו בסלטיקס 4-2, ובפיינלז הפסידו ללייקרס רק במשחק השביעי.

בעונת 89' אדריאן דנטלי, אחד השחקנים שעשו את הקבוצה הזו למה שהיא ב-3 השנים האחרונות, ובחירת סיבוב ראשון, נשלחו לדאלאס עבור שחקן דומה אך צעיר יותר, מרק אגוויר. לא נעים מדנטלי, וגם צעד שאינו נטול סיכון, אבל במקרה הזה ההימור השתלם – 3-0 על בוסטון בסיבוב הראשון, 4-0 על מילוואקי בשני, 4-2 על מייקל בגמר האזורי, ו4-0 מהמם על הלייקרס בפיינלז.

It doesn't get much better than this.

ג'ו דומארס. FMVP 1989

View post on imgur.com

ריק מהורן נאלץ לעזוב למיניסוטה במסגרת דראפט ההרחבה, אבל עונת 90' התנהלה באופן דומה, עם 4-3 אלים על הבולס בגמר האזורי, ו4-1 בפיינלז נגד פורטלנד של דרקסלר, קרסי, ופורטר (ודראזן).

View post on imgur.com

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

העלייה ההדרגתית הפכה לירידה הדרגתית – ב-91' מייקל וחבורתו כבר גברו על הפיסטונס 4-0 בגמר המזרח והאשכול בן ה-5 הגיע לסיומו. וויני ג'ונסון בן ה-34 עזב. ב-92' הפסד בסיבוב הראשון נגד הניקס, צ'ק דיילי עזב, וג'ון סאלי הוטרד למיאמי. ב-93' הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף, מגוויר בן ה-33 עזב, ודניס רודמן בן ה-32 הוטרד לסאן אנטוניו עבור שון אליוט. 94' כבר הייתה עונת טנקינג עם מאזן שלילי של 20-62, אייזיאה תומאס בן ה-32 ולמבייר בן ה-36 פרשו, שון אליוט הוטרד חזרה לספרס, ו….גרנט היל נבחר בבחירה ה-3.

View post on imgur.com

מבירא עמיקתא לאיגרא רמא 2.0

גרנט היל היה אמור להיות אבן הראשה של הפרויקט החדש שנבנה בדטרויט, ובמובנים רבים הוא גם היה – בשש שנותיו בדטרויט הממוצע שלו עמד על כ-20 נק', 7 אס', 8 ריב' וחטיפה וחצי למשחק. הבעיה הייתה, ככל הנראה, בשלד שסביבו, שכלל את דומארס בן ה-31, את אלן יוסטון הצעיר, ולא הרבה יותר מזה, לכן ב-95' המאזן עדיין שלילי.

ב-96', אוטיס ת'ורפ הצטרף, הקבוצה הגיעה לפלייאוף והפסידה בסיבוב הראשון לאורלנדו של שאקיל והארדוואי. בתום העונה, מסיבה שאינה ברורה לי, אלן יוסטון, שחקן של 20 נק' בערב, עזב כשחקן חופשי וללא תמורה. ב-97' שוב הדחה בסיבוב הראשון, ואוטיס ת'ורפ מוטרד למיניסוטה עבור בחירת סיבוב ראשון ב-2003.

ב-98' מאזן שלילי אבל ג'רי סטקהאוס מגיע בטרייד, ב-99' הדחה בסיבוב הראשון וג'ו דומארס בן ה-35 פורש, 2000 מסתיימת גם היא בהדחה בסיבוב הראשון, אחרי שגרנט היל נפצע במהלך הסדרה, במה שמתברר כמשחקו האחרון בקבוצה.

View post on imgur.com

כשחקן חופשי, היל ביקש לחתום באורלנדו (שמש? טי-מאק? חלומות על דאנקן? יתכן שכל התשובות נכונות), וקיבל את מבוקשו בסיין אנד טרייד.

תראו, ברור שעדיף לקבל משהו מאשר לשחרר ללא תמורה, אבל על פניו מדובר בתמורה שבוודאי לא יכלה למלא את החלל – הקבוצה מאבדת את שחקן הפרנצ'ייז שלה, אולראונדר מעולה, ומקבלת עבורו גארד של 12 נק' למשחק ששיחק בקרואטיה, בשם צ'אקי אטקינס, ואיזה סנטר גברתן שקלע בעונה הקודמת פחות מ-5 נקודות למשחק?? באסה לא נורמלית… ואכן, כצפוי, 2001 מסתיימת עם מאזן שלילי. ודומארס מתמנה לתפקיד ניהולי בכיר.

2002, הפתעה נעימה, דווקא טובה יותר, כשג'רי סטקהאוז מוביל את הקבוצה עד לחצי הגמר האזורי, (לראשונה מאז 1991 וההפסד למייקל), בו היא מודחת על ידי בוסטון של פירס. איך זה קרה פתאום? ובכן, אותו סנטר גברתן נטול קליעה שהגיע עבור גרנט היל, בן וואלאס (תודה גיא), נבחר לשחקן ההגנה של העונה, כשהוא מוביל את הליגה במדדי ההגנה DBPM, DWS ו-BLK%, ובממוצע הריב' למשחק. גם אטקינס משתלב עם 12 נק' למשחק.

View post on imgur.com

בקיץ 2002, אותו ג'רי סטקהאוז מוטרד לוושינגטון עבור גארד ותיק בשם יוברט דייויס וגארד צעיר בשם ריצ'רד "ריפ" המילטון. צ'ונסי בילאפס חותם כשחקן חופשי, ובבחירה ה-23 נבחר סמול פורוורד ארוך גפיים בשם טיישון פרינס.

ב-2003 ממוצע הנק' של דטרויט בעונה הסדירה – 91.4 – זהה לזה של קליבלנד, האחרונה במזרח, המטנקקת כדי לזכות בלברון בקיץ! רק שתי קבוצות בקונפרנס קולעות פחות ממנה למשחק! נשמע רע נכון? אבל כדורסל משחקים בשני צידי הפרקט, ובהגנה דטרויט מאפשרת ליריבותיה רק 87.7 נק' למשחק, הנתון הטוב ביותר בקונפרנס! ההפרש, פחות מ-4 נק' למשחק! עושה את ההבדל, והקבוצה מחזיקה במאזן הטוב ביותר במזרח (50-32). מטורף!

View post on imgur.com

בן וואלאס נבחר, זו הפעם השנייה ברציפות, לשחקן ההגנה של העונה, ואפילו לאולסטאר. ההתקפה אמנם לא מבריקה אבל מאד מאוזנת כשהמילטון מוביל את הקבוצה, עם כ-20 נק', בילאפס עם 16, קליפורד רובינסון, סנטר בן 36, וקורליס וויליאמסון, פורוורד בן 29 עם 12 נק' כ"א, ואחריהם 5 שחקנים עם כ-7 נק' והרוקי פרינס עם 3.

בסיבוב הראשון דטרויט מנצחת בשיניים, 4-3, את אורלנדו של טי-מאק. בסיבוב השני היא גוברת 4-2 על פילדלפיה של אייברסון, מעפילה לגמר האזורי, ופותחת אשכול חדש, אך מפסידה בו לנטס של ג'ייסון קיד,

בקיץ 2003, למרות ההצלחה היחסית בעונה החולפת, דטרויט מחליפה את ריק קרלייל בלארי בראון המנוסה מפילדלפיה.

בקיץ מתברר שהבחירה של מיניסוטה, זו שהתקבלה ב-1997 הרחוקה עבור אוטיס ת'ורפ, זוכרים? היא בחירה מספר 2!!! וזה, חברים וחברות, ממש שיחוק! קונטנדרית שמקבלת בחירה גבוהה יכולה להטריד את הבחירה עבור נכסים בעלי ערך מיידי, לבחור שחקן בעל פוטנציאל שיוכל לתרום כבר בעונה הראשונה, ו/או לבחור שחקן שצפוי להפוך לחלק חשוב בשלד העתידי של הקבוצה.

ורק לציין שמדובר בדראפט מבטיח מאד (תודה אבי) – אמנם לברון ג'יימס, המועמד הוודאי לבחירה הראשונה, לא היה על הלוח, אבל כרמלו אנתוני (3), כריס בוש (4), ודווין וויד (5) התבררו כסטארים. דייויד ווסט (18), בוריס דיאו (21) וליאנדרו ברבוסה (28) התבררו כשחקנים מצוינים. ואפילו היו שם גם כמה רול-פליירז לא רעים בכלל כמו לוק וולטון (32), זאזא פאצ'וליה (42), מאט בונר (45) וג'יימס ג'ונס (49) – כך שאני נוטה להאמין שדטרויט קיבלה הצעות מעניינות שיכולות היו לסייע לה לתגבר את הקבוצה בשחקנים שיכלו לתרום לה בעונה תחרותית נוספת.

ועם זאת, דטרויט החליטה שלא להטריד את הבחירה אלא לקטוף לעצמה את אחד מפרחי העתיד. החלטה שאינה נטולת סיכון, אבל אם יצא מזה סופרסטאר לשנים ארוכות, שיהווה בסיס לתקופת הקונטנדרשיפ הבאה, אז ניחא, אולי זה שווה את הסיכון, ולך תדע, אולי הכישרון הצעיר יצליח לתרום משהו כבר בהווה.

ואת מי בחרה דטרויט? את דארקו מיליצ'יץ'… זוכרים את השחקן הזה? אם לא – היא הנותנת שהבחירה התבררה כבאסט, ואם כן – אתם יודעים היטב שהבחירה התבררה כבאסט….

View post on imgur.com

תקלה.

תקלה גדולה.

תקלה גדולה מאד.

אבל…

בדטרויט, כמו בדטרויט, איכשהו אפילו התקלה הזו, שבהחלט יכלה לגזור את גורל הקבוצה לשבט, לא מנעה מדטרויט להצליח. איך זה קרה?

עונת 2004 התחילה בקול ענות חלושה, וכשהיא במאזן 33-22, אחרי פגרת האולסטאר, דטרויט הטרידה 4 שחקנים עבור גארד בשם מייק ג'יימס, וביג משוגע בשם ראשיד וואלאס.

תראו, כדורסל תמיד היה לו, לראשיד, אבל זה בא כחלק מחבילה כוללת שקשה היה לעכל:

כמה פעמים שמעתם על שחקן שנבחר בבחירה ה-4 בדראפט, נבחר לחמישית הרוקיז השנייה, ובכל זאת הוטרד מיד בתום עונת הרוקי?

כמה פעמים שמעתם על שחקן שנבחר פעמיים לאולסטאר במהלך תקופה שבה הקבוצה שלו מכונה הפורטלנד ג'ייל בלייזרס?

ואיזו קונטנדרית שמכבדת את עצמה, למען השם, תהמר במהלך העונה על שחקן שמחזיק בשיא העבירות הטכניות של הליגה (41, כלומר עבירה טכנית כל משחק שני)????

View post on imgur.com

אבל בדטרויט, כמו בדטרויט, איכשהו אפילו ההימור המופרע הזה, על השחקן המופרע הזה, שבהחלט יכול היה לגזור את גורל הקבוצה לשבט, לא מנע מדטרויט להצליח. איך זה קרה?

הקבוצה הפסידה רק 6 משחקים נוספים בהמשך העונה, וסיימה עם מאזן 54-28 במקום השני בקונפרנס. בסיבוב הראשון גברה דטרויט על מילוואקי 4-1 כשהאחרונה קולעת פחות מ-86 נק' בממוצע למשחק. בסיבוב השני נקמה דטרויט בנטס של קיד, ריצ'ארד ג'פרסון וקניון מרטין, על ההדחה בעונה הקודמת, 4-3, שהאחרונה קולעת פחות מ-84 נק' בממוצע למשחק. בגמר המזרח, גברה דטרויט על אינדיאנה של רון ארטסט, רג'י המקשיש ומאמן דטרויט לשעבר ריק קרלייל… 4-2. אני יכול לספר לכם בדיוק כמה קלעו שתי הקבוצות באותה סדרה, אבל אתם לא תאמינו לי, ובצדק, אז אני פשוט אשים כאן את התמונה מבסקטבול רפרנס.

View post on imgur.com

כן גבירותי ורבותי, שבעים וקצת נק' למשחק של 48 דקות. פשוט לא יאמן.

View post on imgur.com

בגמר, כידוע, דטרויט מחצה את השאקוביז 4-1, תוך שהיא קולעת רק 91 נק' בממוצע למשחק אבל לא מאפשרת לקבוצה המובלת על ידי שניים מהכישרונות ההתקפיים הגדולים בהיסטוריה לקלוע יותר מ-82 נק' בממוצע למשחק (ובאחד מהם רק 68 נק'!), ומותירה את קובי על eFG של פחות מ-40 אחוז!! פשוט לא יאמן.

FMVP 2004

ולא מדובר היה בתופעה חולפת או בהתעלות חד פעמית.

ב-2005 דטרויט, שצרפה בקיץ את אנטוניו מקדייס, הגיעה שוב לפיינלז והפסידה את התואר לספרס רק במשחק השביעי. לארי בראון עזב ופליפ סונדרס החליף אותו. ב-2006 דטרויט הפסידה רק לאלופה שבדרך ממיאמי בגמר האזורי. בן וואלאס עזב לשיקגו, ומיליצ'יץ הועבר בטרייד לאורלנדו. ב-2007 כריס וובר הצטרף בחורף אבל העונה הסתיימה בהפסד ללברון בגמר האזורי. ב-2008 הפסד לאלופה שבדרך מבוסטון בגמר האזורי וסופו של האשכול. פליפ סונדרס עזב ומייקל קרי החליף אותו.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא 2.0

בתחילת עונת 2009 בילאפס ומקדייס עברו לדנבר עבור אייברסון. דטרויט הפסידה לקליבלנד של לברון, ושל בן וואלאס, בסיבוב הראשון, וראשיד וואלאס עזב. עם הבחירה ה-15 דטרויט בחרה את אוסטין דיי, סמול פורוורד שלא הותיר חותמו בליגה, כשעל הלוח היו שחקנים כמו ג'רו הולידיי, ג'ף טיג, דארן קוליסון, עומרי כספי, טאג' גיבסון, פטריק בברלי, דני גרין ופאטי מילס. ב-2010 הקבוצה לא הגיעה לפלייאוף ובבחירה ה-7 נבחר גרג מונרו, כשעל הלוח היו גורדון הייוארד, פול ג'ורג' ואייברי בראדלי. ב-2011 שוב אין פלייאוף, המילטון עזב, ובבחירה ה-8 נבחר ברנדון נייט. וב-2012 עוד עונת טנקינג, שבסופה בן וואלאס, שהגיע לעונת פרישה, וטיישון פרינס, עזבו, אנדרה דראמונד נבחר בבחירה ה-9, אולי בניסיון ליצר תאומי מגדל עם מונרו, וקריס מידלטון נבחר בבחירה ה-39. בסוף 2013 ג'ו דומארס עזב את תפקידו בהנהלה. מידלטון ונייט עברו למילוואקי עבור ברנדון ג'נינגס.

נעצור כאן, ונגיד שמאז סוף האשכול ועד ימינו אנו, דטרויט לא הצטיינה בבחירות דראפט, העבירה הלאה שחקנים טובים שהיו ברשותה, והטרידה עבור כוכב שלא צלח בדמות בלייק גריפין.

מה אפשר ללמוד מהאימפריה כפולת הדבשת?

View post on imgur.com

תראו, הדפוס עצמו נראה ממש לפי הספר, וחפרתי ארוכות כדי למצוא את הטריק/פטנט/שיטה שאיפשרו אותו, אבל חייבים להודות שהמציאות שמסתתרת מתחת לדפוס המושלם הזה הייתה כאוטית לחלוטין, ואפילו הפוכה ממה שאפשר היה להניח.

אמנם הקורלציה (ההפוכה) בין הבחירות לבין ההצלחות נראית מצוין, אבל חייבים להודות שהקבוצה הצליחה להקדיח את רוב הבחירות הגבוהות שלה – אייזיאה תומאס (2), בהחלט הפך לשחקן היסטורי, אבל גרנט היל (3) לא הצליח להוביל את הקבוצה להישגים משמעותיים, החליט לעזוב, והתמורה שהתקבלה עליו לא נראתה מרשימה במיוחד, וכמובן שמיליצ'יץ' (2) הוא אחד מסיפורי הבאסט המבעיתים בהיסטוריה של הליגה, בעיקר בהתחשב בשאר השחקנים שהיו על הלוח. גם את אלן יוסטון (11) הקבוצה הצליחה לאבד ללא תמורה מסיבה שאינה ברורה לי.

קבוצה, בוודאי משוק קטן, שמפשלת ככה / סובלת מכזה חוסר מזל, לא אמורה להצליח, ובוודאי לא כפי שדטרויט הצליחה.

גם כשמנסים להצביע על הדברים שכן עבדו בדטרויט, המשימה אינה קלה, בעיקר אם אנחנו רוצים לנסח איזו הכללה שאפשר ללמוד ממנה. תובנות כגון "אם גרנט היל עוזב אותך תשקיע בסנטר הגנתי שקולע 5 נק' למשחק", או "אם כבר יש לך וואלאס בקבוצה, תביא עוד אחד, אבל יותר פסיכי" התבררו כנכונות במקרה של דטרויט, אבל קשה להפיק מהן איזו תובנה כוללת יותר. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז נציין מספר נקודות:

א. בחירות מוצלחות מחוץ לצמרת הדראפט דוגמת ג'ון סאלי ואלן יוסטון (11), ג'ו דומארס (18), ודניס רודמן (27). ליירט שני הול-אופ-פיימרז בבחירות מחוץ לעשיריה הראשונה זה בהחלט מועיל.

ב. טריידים מוצלחים דוגמת טרפיוקה שהפך לדנטלי שהפך למרק אגוויר, וסטקהאוז שהפך להמילטון, כמו גם הטריידים שהביאו את וויני ג'ונסון, ביל למבייר, ריק מהורן, בן וואלאס וראשיד וואלאס. לדעתי יש כאן יותר מאשר החלפת כישרון אחד בכישרון אחר – אני חושב שהקבוצה ידעה לסמן שחקנים שיתאימו וישתלבו במרקם הקבוצתי.

ד. הן בבחירות הדראפט והן בטריידים נלקחו הימורים נועזים על שחקנים… המממ.. חריגים, בואו נקרא לזה, מבחינת האופי האישי שלהם, שאיכשהו מצאו את מקומם בחברת החריגים האחרים של הקבוצה, והפיקו מעצמם, כיחידה, לא רק הרבה יותר ממה שניתן היה לצפות מכל אחד מהם בנפרד, אלא גם הרבה יותר ממה שניתן היה לצפות מ…המממ… איך לומר… בית משוגעים שכזה. הרשימה כאן ארוכה מכדי להיות מקרית – ליימביר, רודמן, והוואלאסים, לכל הפחות, הם לא טיפוסים נפוצים בליגה.

בית וואלאס. לוחמים

ה. סגנון משחק חריג – גם אם כמעט כל קונטנדרית תפגין הגנה אימתנית, שהרי אחרת תתקשה להגיע להישגים, לדעתי רמת ההגנה של הקונטנדריות של דטרויט, הפער בין רמת ההגנה לרמת ההתקפה, והמחויבות להגנה בקרב כל השחקנים, חריגים גם בקרב קונטנדריות. יתכן שצ'ק דיילי, ריק קרלייל, לארי בראון ופליפ סונדרס פשוט עבדו עם מה שהיה להם, והייתה להם המון הגנה, אבל אם אני חייב להמר הסגנון הזה קשור לא רק להעדפות של מאמנים או לכישורי השחקנים, אלא גם לאופי האישי של השחקנים ולאופי הקבוצתי שנוצר שם. לדעתי דניס רודמן ובן וואלאס הם שחקני הגנה עילאיים לא רק כי הם אתלטים אדירים שמבינים כדורסל, אלא גם כי משהו בין האוזניים שלהם לא מאפשר להם להיות אחרת.

View post on imgur.com

View post on imgur.com

ו. מסורת קבוצתית – אני מוצא הרבה נקודות דמיון בין שתי הקונטנדריות האדירות הללו שהיו מבוססות על שחקני "נשמה" אתלטיים ומשחק קבוצתי הגנתי וקשוח, ולדעתי, למרות הכאוטיות בתהליך הבניה עצמו, המודל של הקונטנדרית הראשונה השפיע על היווצרותה של הקונטנדרית השנייה. אפשר לייחס זאת לכך שבוגרי הדור הראשון, ברובם, נותרו בקבוצה משך שנים ארוכות גם אחרי השיא, וגם לכך שאחד מהם, ג'ו דומארס, שימש בתפקיד ניהולי בכיר בזמן בניית הקונטנדרית השנייה.

בסרטון להלן דומארס מסביר לבעלים של דטרויט מדוע ראשיד וואלאס יתאים לקבוצה:

מה צופן העתיד לפיסטונס? דטרויט אף פעם לא הייתה עיר סימפטית במיוחד, והמשבר הכלכלי של 2008, שהביא לעזיבת למעלה ממחצית תושבי עיר המכוניות, פגע בה עוד יותר, כך שהסבירות שהיא תהנה מהפופולריות של לוס אנג'לס או ניו-יורק בעתיד הנראה לעין היא מזערית.

אבל אי אפשר שלא להוריד את הכובע בפני הפיסטונס, ולקוות שאולי. אולי. אולי. הבחירה הראשונה ב-2021, קייד קנינגהאם, והבחירה הגבוהה הצפויה גם השנה, יהיו הבסיס לפרק המוצלח הבא בתולדות הקבוצה המופרעת הזו.

View post on imgur.com

בפרקים הבאים נסקור את הקבצה ד' הכוללת אימפריות קצרות ימים – קבוצות שעשו מספר סטרצ'ים בצמרת אך קצרים יחסית להקבצות הקודמות.

מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק