בפרק הראשון הצגנו את עיקרי המודל – הגדרנו קונטנדרית כקבוצה שמגיעה לגמר האזורי וצפונה בעונה נתונה, חשוב להדגיש שההגדרה מתייחסת לתוצאה בלבד – כלומר ל-4 הקבוצות שהגיעו לגמרים האזוריים באותה עונה, ואינה מתייחסת לציפיות מהקבוצה לפני העונה או במהלכה. הפרדנו בין תקופות שונות של קונטנדרשיפ כאשר קבוצה נעדרה מרשימת 4 האחרונות למשך 3 עונות. את תקופת הקונטנדרשיפ הגדרנו כאשכול, ואת התקופה בין תקופות שונות של קונטנדרשיפ הגדרנו כפער בין אשכולות. לאחר מכן מימשנו את המודל על הקבוצות בליגה מ-1971 ועד ימינו אנו, ציינו את השושלות הארוכות ביותר, הצבענו על כך שקבוצות צעירות ומשווקים קטנים מצליחות פחות ביצירת שושלות ארוכות, וחישבנו שהממוצע לאשכול הוא 3 עונות. בנוגע לאורך הפער בין האשכולות, זיהינו שונות גדולה בין הקבוצות, כמו גם הבדלים משמעותיים בין הממוצע (9.2 עונות), החציון (7) והשכיח (3). גילינו שלקונטנדריות יש נטייה "להישאר בסביבה", ושיערנו שבין הסיבות לכך ניתן לציין את השמירה על שלד מבוסס סופרסטאר ועתיר שחקנים טובים, שצבר ניסיון, נהנה ממערכת מקצועית מנוסה, ומהנהלה שנוטה לתעדף את הטווח הקצר על פני הארוך.
בפרק זה, ובבאים אחריו, נבחין בין "הקבצות" שונות בליגה, המאופיינות בדפוסים שונים של הגעה, יציאה וחזרה לקונטנדרשיפ. ננסה להבין מהם הגורמים שגרמו לדפוסים הללו במקרים השונים ומה, אם בכלל, ניתן ללמוד מהם לעתיד.
החלוקה בהחלט אינה מושלמת, אבל נראה שאפשר לסמן את 7 ה"הקבצות" הבאות:
א. אימפריות מבוססות – המפגינות נוכחות ארוכת שנים ברשימה, הכוללת מספר גבוה יחסית של אשכולות, ופערים קצרים יחסית.
ב. אימפריות לשעתן – שעושות סטרצ'ים ארוכים בצמרת אבל אז נעלמות לחלוטין או מופיעות שוב רק לאחר זמן רב.
ג. אימפריה כפולת דבשת – שעלתה לה כמעט משום מקום, הותירה את חותמה, ירדה, ואחר כך עשתה זאת שוב.
ד. אימפריות קצרות ימים – שעשו מספר סטרצ'ים בצמרת אך קצרים, ומקוטעים, יחסית להקבצות הקודמות.
ה. אימפריות הכוכב הבודד – קבוצות שהקונטנדרשיפ שלהן התבססה בעיקרה על נוכחותו של כוכב אחד, אך לא הצליחו יותר מדי לפני ואחרי תקופתו בקבוצה.
ו. אינדיאנה – מכירים את זה שמישהו מתעקש להיות מיוחד וליצור קטגוריה משלו? אז אינדיאנה.
ז. הבלחות ספורדיות – של קבוצות שמבליחות פה ושם במעט אשכולות קצרים מאד.
הקבצה א' – אימפריות מבוססות
בהקבצה זו, בה נתמקד בפרק זה, אני מונה את הלייקרס, בוסטון ובמידה פחותה גם את הספרס. הקבוצות הללו מפגינות נוכחות ארוכת שנים ברשימה, הכוללת מספר רב יחסית של אשכולות, ופערים קצרים יחסית – הממוצע של הלייקרס הוא 4.5 שנים בין אשכול לאשכול, של הספרס 5.7, ושל בוסטון 6.25.
סיפורי ההצלחה של הקבוצות הללו ידועים ומוכרים, ולכן לא נאריך בסקירה יחסית לקבוצות שינותחו בפרקים הבאים.
הלייקרס
האשכול הראשון כולל את האליפות היחידה של ג'רי ווסט, בן 34 ב-72', שחבר לצ'מברליין בן ה-36. וילט שיחק שנה נוספת, ווסט עוד שנתיים, ולאחר פרישתם הקבוצה נשארה עם שחקן בשם פאט ריילי ועוד כמה אלמונים.
זרעיו של האשכול השני ניטעו ב-75' כאשר קארים החליט לעזוב את מילוואקי ויצר, במו ידיו הארוכות, שלד של אימפריה נוספת בלוס אנג'לס. ב-76' לא הגיע לפלייאוף, אך ב-77' הפסיד רק לוולטון והאלופה שבדרך מפורטלנד, כשהוא "פותח" את האשכול. ב-78' וב-79' הגיעה הלייקרס לפלייאוף, גם אם לא ל-4 האחרונות, ובקיץ 79' בחרה את הבחירה ה-1 בדראפט, כתוצאה מטרייד עם הג'אז שלוש שנים קודם לכן, והוסיפה לקארים את מג'יק…. חצי שנה מאוחר יותר הטרידה לקליבלנד מישהו בשם דון פורד ובחירת סיבוב ראשון ב-80' עבור מישהו בשם בוץ' לי ובחירת סיבוב ראשון ב-82' שהפכה לבחירה ה-1 בדראפט… שהפכה לג'יימס וורת'י… ובכך נוצר האשכול הארוך ביותר בהיסטוריה, המחזיק לא פחות מ-15 עונות. קארים פרש ב-89', אך האשכול עצמו הסתיים רק ב-92', לאחר פרישתו של מג'יק שחלה באיידס.
האשכול השלישי התחיל ב-98', בהפסד בגמר האזורי לסטוקטון ומאלון, בקבוצה שנבנתה סביב הסופרסטאר שהגיע מאורלנדו – שאקיל – והצעיר שהבהיר לכל העולם שהוא ישחק רק בלייקרס – קובי. ב-99' הפסידו השניים בחצי גמר המערב לספרס של דאנקן ורובינסון, לאחר מכן זכו בשלוש אליפויות רצופות, הפסידו שוב לספרס בחצי גמר המערב ב-2003, ולבסוף סיימו את האשכול בהפסד בפיינלז לדטרויט, לפני ששאקיל העדיף את הכסף של מיאמי על הפחות כסף שהציע לו באס, ואולי גם רצה להוכיח שהוא "יכול גם בלי קובי".
3 עונות בילה קובי מחוץ לרשימה, אך חזר לאשכול רביעי שכלל שלוש הופעות רצופות בפיינלז ושתי אליפויות. מי שתרם תרומה מכריעה להצלחת הקבוצה בשנים הללו הוא פאו גאסול שהגיע בטרייד מממפיס עבור אחיו הצעיר ובוטנים. האשכול הסתיים עקב הפסדים בשלבים מוקדמים לדאלאס ולאוקלהומה ובהמשך גם פציעתו של קובי.
האשכול החמישי הוא ה"אינסטנטי" מכולם – לברון ג'יימס בחר להצטרף לקבוצה בעונת 2019 ושכנע את אנתוני דייויס לעשות מעשה קובי ולהצהיר שהוא רוצה רק ללייקרס. הטרייד על דייויס כלל מגוון צעירים שנבחרו בבחירות גבוהות, פרי הפער מהאשכול הקודם, כמו גם בחירות עתידיות רבות, ובסופו נוצר שלד נוסף שזכה באליפות ב-2020, ומאז סובל מפציעות, ומטרייד מטופש על ווסטברוק.
מהם הגורמים להצלחה של הלייקרס?
הגורם הראשון הוא שסופרסטארים נמשכים ללייקרס כמו דובים לדבש – צ'מברליין, קארים, שאקיל, גאסול, לברון, דייויס ואפילו קובי הצעיר, טרם סופרסטאריותו, החליטו שהם רוצים לשחק בקבוצה. מדוע בעצם? אפשר לציין את מזג האוויר בקליפורניה, את מרכזיותה של לוס אנג'לס בתעשיית הבידור, וגם את הישגי העבר של הקבוצה. נראה שיש כאן מקרה של "העשירים מתעשרים יותר והעניים נהיים עניים יותר", כלומר ככל שיותר סופרסטארים רוצים להגיע ללייקרס, כך גוברות הצלחתו ויוקרתו של המועדון, שמצידן מושכות עוד ועוד סופרסטארים, שממשיכים את סיפור ההצלחה והיוקרה, וחוזר חלילה – מעגל קסם ללייקרס ולצפרירוס, מעגל אימה לקבוצות אחרות שאינן נהנות מהיתרון הזה.
הגורם השני – ותודה לג'רי ווסט, ביל שרמן, וכל מי שזה לא היה שם בהנהלה של הלייקרס בין 1979 ל-1982 – הוא שבעקבות טריידים ממולחים, הלייקרס השכילו לבחור פעמיים בבחירה הראשונה בדראפט, בתוך חלון הזמנים התחרותי, ולבחור בה היטב, ובכך איפשרו את האשכול הארוך ביותר בהיסטוריה.
האם הגורם השני – הטריידים המוצלחים ובחירות הדראפט המשובחות – היה מספיק גם ללא משיכת הסופרסטארים מבחוץ? האם, למשל, הלייקרס של מג'יק ו-וורת'י הייתה מצליחה גם בלי קארים? כנראה שכן, אבל כנראה שלא באותה מידה – קשה לי להאמין שהלייקרס היו זוכים באליפות ב-80' וב-82' עם מג'יק הצעיר "לבדו", וקארים המשיך להיות שחקן מרכזי בקבוצה גם אחרי הצטרפותו של וורת'י. האם פיל ג'קסון היה רוצה לאמן את קובי הצעיר גם ללא נוכחותו של שאק? האם קובי היה זוכה באליפויות ללא שאק, פאו או כוכב בסדר גודל דומה שהיה מגיע מבחוץ? יתכן שכן, חתיכת שחקן הוא היה, מר בריאנט, אבל שוב, לדעתי, לא היה מצליח באותה מידה.
הידעת? בין 1998 ל-2017, ב-16/20 עונות לפחות אחת משתי הקבוצות, הלייקרס או הספרס, הגיעה ל-4 האחרונות, וזאת אף שבחלק מהמקרים נפגשו זו עם זו לפני הגמר האזורי.
הידעת? 7/10 מהשחקנים המובילים בהיסטוריה של הליגה בניצחונות בפלייאוף שיחקו בלייקרס או בספרס תקופה כלשהי בין 1998 ל-2018. 2/3 מהאחרים הם סופרסטארים שבחרו להצטרף ללייקרס.
הסלטיקס
לאחר שזכתה באליפות האחרונה של עידן ביל ראסל, ששימש כמאמן-שחקן, ב-69', חוותה הקבוצה מספר עונות חלשות. חלק מהשחקנים מעידן ראסל נותרו בסגל, כולל האבליצ'ק ודון נלסון, אבל חלק מהחזרה לרשימה אפשר בהחלט לייחס לבחירה בדייב קאונס בבחירה ה-4 ב-70'.
האשכול הראשון בתקופת המחקר החל ב-72', כלל חמש עונות ושתי אליפויות, התבסס על שלד יציב יחסית, והסתיים רק ב-77' בהפסד בגמר המזרח לפילדלפיה העולה שזה עתה צירפה את הסופרסטאר דוקטור ג'יי. האבליצ'ק, כבר בן 36! שיחק עוד עונה אחת לפני הפרישה, וקאונס, בן 28, שיחק עוד שלוש.
במקביל, החלה בוסטון לזרוע את זרעי האשכול הבא – סדריק מקסוול בבחירה ה-12 בדראפט 77', ולארי בירד בבחירה ה-6 בדראפט 78' – ובעונת 79' צרפה את טייני ארצ'יבלד בן ה-30.
הידעת? בירד השלים שנה נוספת בקולג' לפני שהצטרף לסלטיקס, והסלטיקס לא בחרו בסיבוב הראשון ב-79', אלא רק מספר אלמונים בבחירות מאוחרות, כולל הבחירה ה-68 בה נבחר בוגר סיטון-הול, שבסופו של דבר לא שיחק בליגה, שחקן ממוצא יווני בשם ניקי גאליס…
האשכול השני החל בעונת הרוקי של בירד, 80', שהסתיימה בהפסד בגמר המזרח לפילדלפיה של הדוקטור. בירד ומקסוול הובילו את הקבוצה בנק' בסדרה, קאונס וארצ'יבלד הוותיקים סייעו בעדם, ומהספסל עלה "פיסטול פיט" מרביץ' בן ה-32 בעונת הפרישה שלו.
בדראפט 80' הבריק רד אורבאך את אחת מהברקותיו הגדולות ביותר, כשהטריד את הזכויות לבחירה ה-1, (לא ברור לי איך ומדוע בוסטון זכו בה), ולבחירה ה-13, לגולדן סטייט, עבור סנטר קודר בשם רוברט פאריש, והבחירה ה-3 באותו דראפט שבה בחר בקווין מקהייל.
לפיכך, ב-81' הסלטיקס היו טובים עוד יותר וזכו באליפות ראשונה באשכול. בירד, מקהייל ופאריש המשיכו לשמש כשלד של הקבוצה, והצטרפו אליהם דני איינג' בבחירה ה-31 בדראפט 81', דניס ג'ונסון הוותיק ב-84', ביל וולטון הוותיק ב-86', ואחרים. האשכול הסתיים רק ב-88' כתוצאה משילוב בין פציעות של בירד, התבגרות של שאר הסגל, ועליית הפיסטונס הצעירים.
ואז, משך קרוב ל-20 שנה, למעט הבלחה אחת ב-2002, הסלטיקס לא היוו התמודדו על התואר. למה ומדוע? למיטב הבנתי התשובה קשורה, לפחות בחלקה, לשני שחקנים – לן ביאס (בחירה 2, 1986, תודה מידן) ורג'י לואיס (בחירה 22, 1987, תודה גדי) – שנחשבו לשחקנים בעלי פוטנציאל עצום, אבל סיימו את חייהם באופן טרגי בגיל צעיר מאד.
הסלטיקס נכנסו לעשור חשוך מאד, והתחילו לראות את האור רק לאחר שבחרו את אנטואן ווקר (בחירה 6, 1996) ופול פירס (בחירה 10, 1998). גם הצמד הזה, למעט אותה הבלחה ב-2002, לא הצליח יותר מדי, והסלטיקס חזרו לתמונה רק אחרי שבקיץ 2007 הטרידו עבור ריי אלן מסיאטל, והצליחו לשכנע את קווין גארנט שמיניסוטה לא תתרומם, ושכדאי לו לעבור לסלטיקס.
התוספת של גארנט ואלן לפול פירס הוותיק ולרונדו הצעיר (21, 2006), החזירה את הסלטיקס לרשימה, והקבוצה פתחה באשכול בן חמש עונות שכלל 3 הופעות ברשימה, קרבות אדירים עם קובי ולברון, ואליפות אחת מתוקה. ב-2012, אחרי ההפסד למיאמי בגמר המזרח, ריי אלן חצה את קווים, הצטרף להיט, והאשכול הגיע לסיומו. בבוסטון אמנם כעסו על אלן, אבל גם איינג' הבין שהתקופה נגמרה, הטריד את פירס וגארנט לברוקלין ב-2013, כמו גם את רונדו לדאלאס ב-2014.
הנכסים שקיבל איינג' איפשרו בניה מהירה – הפער בין האשכולות היה 4 שנים בלבד – וכבר ב-2017 בוסטון חזרה לרשימה עם קבוצה שהתבססה על אייברי בראדלי (19, 2010, שהוטרד לאחר מכן עבור מרכוס מוריס), מרכוס סמארט (16, 2014), טרי רוזייר (16, 2015), ג'יילן בראון (3, מברוקלין, 2016), ג'ייסון טייטום (1, מברוקלין, שהפכה ל-3 מפילי, 2017), ג'יי קראודר (בטרייד מדאלאס עבור רונדו, 2014), כמו גם אייזיאה תומאס שהפך, עם קראודר ובחירה 8 של ברוקלין, לקיירי ארווינג, ושחקנים חופשיים שהצטרפו – אל הורפורד וגורדון הייוארד.
האשכול האחרון נמשך 4 שנים, והסתיים רק בעונה שעברה, אחרי שהקבוצה איבדה שחקנים רבים בשוק החופשי ללא תמורה (הורפורד, הייוארד, מוריס, קיירי, רוזייר), והיות שהשחקנים הצעירים שגייסה, הפעם ממקומות נמוכים יחסית, לא תרמו מספיק – רוברט וויליאמס (27, 2018), רומאו לנגפורד (14, 2019), גרנט וויליאמס (22, 2019), טיי ג'רום (24, 2019) וקארסן אדוארדס (33, 2019).
מהם הגורמים להצלחה של הסלטיקס?
מערכת כדורסל מנוסה, בראשותו של רד אורבאך, השכילה למנף את מה שנשאר מעידן ראסל (בעיקר האבליצ'ק ונלסון) לכדי מתמודדת על התואר בראשות קאונס, ולאחר מכן, תוך 3 שנים בלבד! לבנות על בסיס שאריות עידן קאונס מתמודדת על התואר בראשות בירד ומקהייל. אמנם עידן ראסל נותר מחוץ לתקופת המחקר, אבל למעשה מדובר כאן ביצירת שלוש מתמודדות על התואר בזו אחר זו, וזו מתוך זו, ששילבו את ותיקי הדור הקודם, עם בחירות דראפט מעולות, טריידים מצוינים, והוספת שחקנים חופשיים מתאימים. הישג ניהולי ומקצועי מרהיב!
והדברים כוחם יפה, גם אם בעוצמה פחותה, בנוגע לתקופת איינג' – הבניה של המתמודדת בראשות גארנט ופירס, כמו גם פירוק הנכסים שלה, שהצמיח, תוך 4 עונות בלבד, מתמודדת נוספת בתקופת בראד סטיבנס.
משיכת כוכבים – אמנם לא בכמות ובאיכות של הלייקרס, אבל טייני ארצ'יבלד וקווין גארנט רצו להגיע לבוסטון והרימו תרומה משמעותית להיווצרות הקונטנדריות שלה לאורך השנים. גם אולסטארים, דוגמת ריי אלן, אל הורפורד וגורדון הייוארד, בחרו בבוסטון על פני הקבוצות הלא רעות בכלל ששיחקו בהן לפני כן.
עם זאת, חשוב לציין שלדעתי מעמדה של בוסטון בהקשר של משיכת כוכבים הולך ודועך – בין אם זו תדמיתה של בוסטון כעיר שאינה אוהדת אפרו-אמריקאים, בין אם זה מזג האוויר הסגרירי, או ש"סתם" כוכבים מעדיפים ערים גדולות עוד יותר דוגמת לוס אנג'לס וניו-יורק – אפשר לציין את קווין דוראנט, קיירי אירווינג, אנתוני דייויס ,וכנראה גם את קוואי, כמי ש"פסחו" על האפשרות לשחק בבוסטון מרצונם.
ביש מזל – את תקופת החושך הארוכה אני נוטה לייחס בעיקר לטרגדיה של ביאס ולואיס – מהלומה שכזו, ובוודאי שתיים ברצף, בהחלט יכולות להסיג קבוצה לאחור לשנים ארוכות. זה יכול היה לקרות לכל קבוצה בליגה, לצערם של הסלטיקס זה קרה להם.
גאונות
הידעת? פילוסופים רבים עסקו בשאלה האם לארי בירד הוא מופע פרטיקולארי של תופעת הגאונות, או שמא ההפך הוא הנכון, וגאונות היא מופע פרטיקולארי של תופעת לארי בירד
התשובה, גם וגם, ידועה כפרדוקס פרטיקולארי בירד
הספרס
לספרס, גבירותי ורבותי, יש רקורד מרשים יותר משזכרתי, בעיקר בגלל ג'ורג' גרווין ודייויד רובינסון, שהובילו את הקבוצה בתקופות נפרדות לפני תקופת טים דאנקן, ובגלל קוואי שהוביל את הקבוצה מעט אחריה. שני האשכולות האחרונים של הספרס התקיימו בעבר הקרוב יחסית, אז לא אפרט עליהם, על תקופת גרווין אדלג, ובנוגע לדייויד רובינסון אסתפק בלומר שהקבוצה שנבנתה סביבו הייתה טובה, אך פחות מיוטה של מאלון ויוסטון של חאכים, וניגש ישר למסקנות.
מהם הגורמים להצלחה של הספרס בתקופת דאנקן?
תראו, הסיבות הגנריות שציינו בסוף פרק 1 – מערכת מנוסה ויציבה, שמירה על השלד המרכזי, ונוכחות של סופרסטאר – כולן תופסות, ואף ביתר שאת, במקרה של הספרס בתקופת דאנקן, שיכולים, במידה רבה, לשמש כמודל בקורס לניהול מועדון בליגה.
ועדיין, בקורס כזה, לפני כל המצגות, התמונות, הסרטונים, והניתוחים המפולפלים, צריך לדעתי לומר לתלמידים שתקופת דאנקן היא תוצאה של צירוף נסיבות נדיר להפליא – הפציעה של רובינסון שאיפשרה טנקינג חד שנתי; הזכייה בבחירה הראשונה בדראפט; האפשרות לבחור בשחקן טופ-10 היסטורי כמו דאנקן; הזיהוי של כישרונות במקומות נמוכים בדראפט (טוני 28, מאנו 57, קוואי 15); והיכולת לשמור על כל החתיכות ביחד, כולל המאמן – הסבירות לכל אחד מהתרחישים האלה נמוכה מאד, והסבירות שכולם יתממשו, אחד אחרי השני, כמעט ללא תקלות, במשך כ-20 (!) שנה נראית לי כמעט אפסית. במובן זה, עזיבתו של קוואי, מצערת ככל שהייתה, דווקא סבירה הרבה יותר מאשר "שרשרת הנסים" שקדמה לה.
על כן, לדאבון הלב, אני מעריך שהסבירות לכך שצירוף נסיבות ייחודי שכזה יתקיים שוב בעתיד הנראה לעין גם היא אפסית. הסיכוי לקבל בחירה ראשונה בדראפט בשנים הקרובות נמוך למדי. הסיכוי לקבל שתיים כאלה? ממש אפסי. הסיכוי לבחור שחקנים טובים כל כך, במקומות נמוכים כל כך, פחת משמעותית כשמנהלים וסקאוטים בליגה הפסיקו להפחית בערכם של שחקנים לא אמריקאיים, בין השאר כתוצאה ממה שטוני ומאנו עשו בליגה. כיום, הסבירות שכל השחקנים המובילים יישארו לאורך כל הקריירה שלהם באותו מועדון היא נמוכה, ובוודאי במיקום בלתי מושלם כמו סאן אנטוניו. הסבירות שכוכב ברמתו של מאנו יסכים כיום לעלות מהספסל במשך עשור גם היא קלושה.
ואני מאמין שלעולם, כן, לעולם, לא נראה מאמן נוסף בנ.ב.א שומר על תפקידו למשך רבע מאה.
אז למה אפשר לקוות? מה כן יכול לקרות?
במקרה הטוב – תקופות נוסח גרווין ורובינסון – סופרסטאר אחד, לא טופ-10 היסטורי, שצריך לנסות לבנות סביבו קבוצה שלא תתבסס על אולסטארים שנבחרו בבחירות 28 ו-57 בדראפט. בהנחה שהמגמות הקיימות בליגה, סביב יצירת סופרטימז ועדיפות לשווקים האטרטקטיביים, ימשכו, צריך לקוות שהסופרסטאר, לכשימצא כזה, לא ירצה לעזוב, וגם יצליח לשכנע את בני מינו להצטרף אליו, ולא ההפך. האם זה בלתי אפשרי? לא, ע"ע יאניס ומילוואקי. האם זה תרחיש בעל סבירות גבוהה? גם לא.
אז מה אפשר לעשות?
דעתי ידועה, אבל בואו נסתכל על מה הספרס עשו בפער שבין תקופת גרווין לתקופת רובינסון – 1983-1990. ובכן, הספרס היו חלשים מאד, מה שאפשר להם לבחור הן את רובינסון בבחירה ה-1 ב-87', והן בחירות צמרת אחרות בשנתיים לאחר מכן כשעדיין שירת בצי.
7 שנים רעות זה לא כיף גדול, כידוע, אבל אולי אפשר להתנחם בכך ש-4.5 עונות מתקופת פוסט-קוואי כבר מאחורינו? לא לגמרי, מכיוון שתקופת פוסט-קוואי, לפחות עד כה, התאפיינה לא בחולשה אלא בבינוניות, וכפי שניתן לראות בטבלה הבאה, יש לכך השפעה שלילית על גובהן של בחירות הדראפט
הבחירות ב-2022 ו-2023 הן כמובן הנחות שמבוססות על רמת הקבוצה כיום, אבל הן נראות לי סבירות למדי. אם אכן כך אזי בתום העונה השביעית, 2023, ההבדל בין שתי התקופות יהיה בעיקר 2 בחירות בצמרת הדראפט בתקופת 1984-1989, בהשוואה ל-6 בחירות בסיבוב ה-II בתקופת 2018-2023, כפי שניתן לראות להלן:
כלומר "במקום" דייויד רובינסון ושון אליוט אנחנו מקבלים שחקנים כמו צ'ימזי מטו, וקווינדרי וויתרספון ה(לא) בלתי נשכחים…טרה ג'ונס וג'ו וייסקמפ. גם חסידים גדולים של טרה ג'ונס, כמוני, יתקשו שלא להודות שהסיכוי שיצא ממנו בסוף שחקן ברמה של דייויד רובינסון או אפילו שון אליוט הוא נמוך להפליא.
סיכום
בפרק זה בחנו את האימפריות המבוססות של הליגה – הלייקרס, הסלטיקס והספרס. נראה שהגורם המשותף לכולן הוא ניהול מוצלח שמאפשר לבנות קונטנדריות, להאריך את משך חייהן, ולבנות מחדש לאחר שהסתיימו.
היכולת של הלייקרס למשוך סופרסטארים הינה מרשימה ואינה צפויה להשתנות בעתיד הנראה לעין, אבל היא כנראה לא רלבנטית עבור הרוב המכריע של קבוצות הליגה. הספרס, שאינם אטרקטיביים לכוכבים מבחוץ, הצליחו לבנות קונטנדרית תוצרת בית כתוצאה מצירוף נסיבות נדיר שהסבירות שיחזור על עצמו, בספרס או במועדון אחר, הינה נמוכה להפליא. הסלטיקס שילבו משיכת כוכבים, גם עם פחותה מזו של הלייקרס, עם יכולת בניה מצוינת נוסח הספרס. ברור שגם למזל, או להיעדרו, היה משקל בעלייתן, כמו גם בנפילתן, של האימפריות, כפי שראינו במקרים של ביאס ולואיס בבוסטון, ובמקרה של קוואי, יבדל"א, בספרס.
בפרק הבא נתבונן על הקבצה ב' – אימפריות לשעתן, קבוצות שעושות סטרצ'ים ארוכים בצמרת אבל אז נעלמות לחלוטין או מופיעות שוב רק לאחר זמן רב.
מקורות: בסקטבול רפרנס, ויקיפדיה, פייסבוק
פינגבק: קונטנדרשיפ 1 – המודל / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי) – Hoops
Jonathan
12 ספט 2022 08:03:31קראתי בשקיקה.
יהלי אולמר
12 ספט 2022 08:47:57מעולה מאנו.
פרטיקולארי בירד זה מדהים. פרדוקס נפלא.
מקווה שההנהלה של הספרס תתאפס קצת ונתחיל להפסיד בסיטונאות העונה. כבר קשה לדוג סופרסטארים בבחירה ה15 בכל שנה…
אבי טרכטמן
12 ספט 2022 09:02:24לא הספקתי להגיב על הכתבה הקודמת, אז אגיב כאן.
נפלא – באמת, יופי שמישהו מרים את הכפפה הזאת.
אציין שאני ממש רציתי להרים כפפה דומה בעצמי, אבל פשוט לא היה לי זמן (אולי בסוף העונה הקרובה). אבל כך או כך, בינתיים לפחות העבודה מרשימה מאד. מה הופך הנהלה טובה להנהלה טובה? מה הופך בחירה טובה לבחירה טובה? מה הופך החלטה טובה להחלטה טובה? כל השאלות האלה הן שאלות סופר מעניינות, ואני שמח שאתה שואל אותן.
asaf
12 ספט 2022 09:21:58נהדר מאנו. חתיכת עבודה והשקעה אתה נותן בפרויקט הזה (וזה רק תחילתו). מסכים עם אבי שאתה מעלה כאן שאלות סופר מעניינות לדיון.
עידו גילרי
12 ספט 2022 10:02:21תודה מאנו.
אם כבר נגענו במקומות האלה אז קצת על איך אוסקר רוברטסון "אחראי" לאימפריות של הסלטיקס והלייקרס בשנות ה-80.
העלת את השאלה אל איך לבוסטון הייתה את הבחירה הראשונה בדראפט של 1980. התשובה היא שרשרת של העברות שהאחרונה בהם נעצרת במה שעל הנייר נראה בצורה הכי יבשה שיש כבוב מקאדו לפיסטונס תמורת שתי בחירות סיבוב ראשון. אבל הקטע ההזוי באמת הוא שהעסקה הזו היא למעשה פיצוי לפיסטונס…
מה הסיפור? הכל מתנקז בסוף ל"אוסקר רוברטסון נגד ה-NBA" והאיחוד בין הליגות. נזכיר שכבר ב-1970 ה-ABA וה-NBA רצו להתאחד. מה שמנע את האיחוד הייתה התביעה של איגוד השחקנים וביג או בראשו נגד הליגה על פגיעה בזכויות ההעסקה שלהם. נקודת הליבה המרכזית הייתה העובדה ששחקנים פשוט לא יכלו לבחור איפה לשחק והקבוצה שבה שיחקו תמיד יכלה להחתים אותם בחזרה. ההחלטה של השופט ב-1975 לזכות השחקנים הייתה אבן דרך היסטורית בזכויות ההעסקה בספורט מקצועני אבל גם כזו ששינתה את המפה של איך עושים עסקאות.
התוצאה המרכזית של הפסיקה הייתה שכאשר שחקן חתם בקבוצה אחרת הקבוצה שאותה הוא עזב הייתה זכאית לפיצוי הולם. עכשיו מה זה פיצוי הולם? לאף אחד לא היה מושג… בקיצור זה הוביל לשימוש די נרחב בבחירות דראפט כפיצוי כשהאופציה השניה היא שחקנים מהסגל.
אז בעצם הטרייד על מקאדו לא היה הדבר המרכזי אלא פיצוי על זה שהסלטיקס החתימו את אם אל קאר שכיכב בדטרויט. הפיסטונס רצו את מקאדו שהיה אז עדיין במעמד של חצי-כוכב למרות שכבר התחיל להיפצע בסיטונות אז הפיסטונס זרקו שתי בחירות דראפט סיבוב ראשון כדי לקבל אותו. וזה היה אז מאד מקובל לבחירות דראפט להיות הפיצוי כמו שהיה במקרה של מג'יק שהבחירה עליו הגיעה לא כטרייד בפועל אלא כפיצוי על ההחתמה של גייל ג'ודריץ' במדי הג'אז.
כל זה המשיך עד לאמצע שנות ה-80 כאשר מה ששינה את התמונה (חוץ מחוק סטפיאן) היה העובדה שהשחקנים הצליחו להשגי את הזכות להיות חופשיים (וכך באה לה לעולם תקופת הפריי אייג'נסי). מי שידע לנצל את זה היו ההנהלות של הסלטיקס והלייקרס (כמובן שגם עם מנת המזל הדרושה) כדי לבנות שתי אימפריות. אבל בסופו של דבר כולם הרוויחו כי שתי האמפריות האלו הפכו את הליגה למוצר המצליח שהוא כיום.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 10:06:00תודה על ההסבר עידו, עזרת לי – במהלך המחקר הזה נתקלתי במספר אירועים שבהם שחקן עבר לשחק בקבוצה אחרת, שקיבלה עבורו כל מיני טובין, אבל זה לא נרשם כטרייד, ולא הבנתי למה, ועכשיו אני מבין.
עידו גילרי
12 ספט 2022 10:06:55זה מהפעם שחקרתי את כל ההיסטוריה של הפריי אייג'נסי…
asaf
12 ספט 2022 11:10:21פיסת היסטוריה מעניינת מאוד גילרי, האמת שאני מודה שכמה שאני לא מנסה להבין את כלל החוקים סביב חוזי וזכויות השחקנים אל מול הקבוצות תמיד מסתבך עם זה בסוף.. תודה על ההסבר לסוגיה הזו.
Eat Prey Ljos
12 ספט 2022 12:28:47מת על סיקורי מאבקי השחקנים האלה.
עידו גילרי
12 ספט 2022 13:05:22אתה כבר מכיר את זה.
Eat Prey Ljos
12 ספט 2022 14:35:52זה לא אומר שהפסקתי לאהוב אותו.
מנחם לס
12 ספט 2022 17:08:48עידו ההסבר שלך מרתק ממש. אולי תחשוב על פוסט שיסביר את ההסטוריה הזאת כי מעטים הם הגולשים שקוראים הסבר כמו שכתבת בתגובות, אבל יקראו בצמא כפוסט.
עידו גילרי
12 ספט 2022 17:10:18הוא כבר נכתב ופורסם מנחם…
רק שעברו כמה שנים מאז:
https://hoops.co.il/?p=93439
מנחם לס
13 ספט 2022 04:09:45עכשיו אני זוכר. זה לא היה כל כך מזמן!
Yinon Yavor
12 ספט 2022 10:57:41תודה. מעניין לקרוא. אהבתי את משפטי "הידעת?"
Eat Prey Ljos
12 ספט 2022 12:08:53קודם כל מגיע לך היי פייב על פרטיקולארי בירד. זה הכי חשוב.
סקירה מאוד מעניינת. לדעתי יש אלמנט גדול של מזל בהצלחות הרציפות של הלייקרס והסלטיקס. הניהול הטוב הביא אותם להצלחה בתקופה מסויימת, שלמזלם הייתה גם התקופה שבה הליגה התפוצצה והעניקה להם הון תרבותי עצום שהם מנצלים עד היום. תזמון זה חשוב.
כמעט עד היום, כי איכשהו הלייקרס מנסים לעשות הניקס לאחרונה ולהתבסס על זה שהם הלייקרס, הכל יסתדר נו. ודברים קצת אולי מתחילים להתפרק קלות.
הספרס היא באמת האנומליה מבין השלושה ומראה ליכולת שלהם להיות חדשניים בתקופה של שינויים בליגה, וגם להוביל חלק מהם.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 13:21:16מסכים לגמרי בנוגע לפרטיקולארי בירד
😉
ולא רק בצחוק – "הבעיה" עם השושלות הללו היא שבנוסף לניהול מוצלח, הן מבוססות גם על אלמנטים מאד פרטיקולאריים – מיקום, תקופה, מזל ודמויות חד פעמיות כמו קארים, מג'יק, לארי וטימי, ולכן קל להתפעל מהן, וכדאי ללמוד מהן, אבל קשה לנסח לקחים והמלצות כלליות על סמך המקרים שלהן. לכן גם "דחסתי" אותן יחד לפוסט אחד בהתחלה, ובפוסטים הבאים נקדיש יותר מאמץ לדוגמאות שנתפסות, אצלי לפחות, כקצת יותר ריאליות לחיקוי ושחזור.
.
אמירה יפה וקולעת בנוגע לניקס – נעסוק בזה ישירות בהמשך.
מנחם לס
12 ספט 2022 17:03:17מאנו, אני ממש נפעם מקריאת הפוסט שלך. אני מתאר לעצמי את השעות שהקדשת לפוסט הזה. אני, כבעל האתר, ממש גאה שישנם אצלנו פוסטיםמ כאלה. כל מגזין ספורט בעולם היה מכניס זאת ברצון ובכבוד, כולל ספורט אילוסטרייטד.
אולי פעם, כשאהיה בארץ ויהיה לנו זמן, תלמד אותי כיצד משתמשים ב-IMGUR.
הדבר הצורם לעין היחיד הוא רוברט הוריי ברשימת הגדולים. הוא היה בר מזל בן זונה להיות במקום הנכון בזמן הנכון, והוא גם גנב לסטיב נאש אליפות עם הפציעה שגרם לו.
מיקי, אני נותן לך ציון "10"
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 19:11:27תודה רבה מנחם, על המילים הטובות. כמו שאומרים החברים שלך מבני-ברק -מכל מלמדי השכלתי וממנחם יותר מכולם.
מנחם לס
13 ספט 2022 04:11:04תודה מאנו
אהרון שדה
12 ספט 2022 17:37:02מאנו אתה נהדר
חבל שאין לי הרבה זמן השבוע להגיב
מציע לך לקרוא את התגובות ביורובאסקט אתמול
מישהו שם פיקפק בהגעתו של מאנו להיכל התהילה ניסיתי לענות לו אבל כדאי שתהיה גם תשובה מקורית …..
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 19:12:39אנשים משוגעים אהרון, חום יולי אוגוסט חיסל את שאריות השפיות שלהם
😉
אהרון שדה
12 ספט 2022 20:20:01חחח
Wave Bull
12 ספט 2022 18:43:00מאסטר פיס על אמת מאנו. ברכות על ההצטרפות להיכל התהילה ותודה על ההשקעה!
Yinon Yavor
12 ספט 2022 18:45:48אני חושב שנתת משקל רב מדי ל what if של ביאס ולואיס. לגבי ביאס אני לא באמת יודע, אבל מי שעושה הרבה סמים בשלב הכניסה לליגה יהיה לו קשה להתבלט.
לגבי לואיס – זה שחקן טוב מאוד אבל לא שובר שיוויון. הוא שיחק כמה שנים בליגה בתור שחקן סף אולסטאר, לא בקליבר של דיוני mvp. לכן לדעתי היובש של בוסטון היה קורה בכל מקרה.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 19:16:51מסכים שזו לא הסיבה היחידה / לא יכול לשמש כתירוץ מוחלט, אבל אני בטוח שזה פגע בהם, גם אובייקטיבית, וגם סובייקטיבית, כלומר אם ביאס היה נפצע, כמו בנט/אודן, או סתם מתברר כבאסט, כמו מייקל ביסלי, אז ניחא – חמוץ מאד אבל ממשיכים הלאה, אבל כשהבן אדם פשוט מת, נראה לי שיש לזה אקסטרא אימפקט על השחקנים האחרים ועל המערכת. שלא נדע מצרות.
הקיפוד
12 ספט 2022 19:45:35כתבה מושקעת בטירוף וברמה אדירה אבל יש לי שתי הסתייגויות
1. קשה לי אם כל האהבה לשים את סאן אנטוניו יחד עם בוסטון והלייקרס, שתיהן הקונטנדריות התמדיות, ולכן הייתי שם את סאן אנטוניו יחד עם שיקאגו וגולדן בקטגוריה כי כולם מורכבות משושלת גדולה ומקונטנדריות בשנים אחרות של הקבוצה, סאן אנטוניו הייתה קונטנדרית הכי הרבה זמן רצוף, שיקאגו השושלת גדולה יותר (לפחות מבחינה השגית), וגולדן יותר קונטדנדרית בעשורים שונים
2. יש יותר מדי חשיבות ללן ביאס ורגי לואיס מה שהפיל את בוסטון זה בחירות חלשות ושהקבוצה לא היתה גרועה מדי כמו שאמרו חכמנו מה שהכי גרוע בNBA זה להיות בינוני
Berch
12 ספט 2022 20:43:50מטורף מאנו. שאפו על ההשקעה
מצויין ממש וכתוב קולח
מחכה לטור על פילי ואולי הופעת אורח של חולוניה בטור על האימפריות לרגע
🤣
Berch
12 ספט 2022 20:44:24שיט. הגבתי במקום הלא נכון…
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 20:03:40תודה רבה קיפוד, על התגובה המושקעת. ככלל – הסתייגויות זה מצוין! מעורר מחשבה ומפרה את הדיון. המשך כך.
.
בעניין הספרס התלבטתי ארוכות, ובסוף דחפתי אותם עם שתי הגדולות בעיקר בגלל שהקבוצות של אייסמן ורובינסון היו טובות משזכרתי, מה שבא לידי ביטוי, בין השאר, בפער קצר יותר בין האשכולות יחסית לסלטיקס למשל, וגם בגלל שגולדן ושיקגו, ושאר חברותיהן להקבצת האימפריות לשעתן, שתככב בפרק הבא, מנותחות בעיקר מהזווית של "למה לא חזרנו לגדולה" או "איך פתאום חזרנו אחרי כל כך הרבה שנים", והספרס פחות מתאימים לפרופיל הזה. אבל בגדול, אני מסכים איתך שהלייקרס והסלטיקס הרבה יותר מתאימות להגדרה של האימפריות המבוססות.
.
בעניין ביאס ולואיס – ע"ע התגובה לינון דלעיל – אני מסכים שזו בוודאי לא הסיבה היחידה, אבל אני בטוח שזה לא הוסיף, לא אובייקטיבית ובעיקר לא סובייקטיבית.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 21:07:49גם אני
זה לברץ'
😉
הקיפוד
13 ספט 2022 06:21:36תודה רבה על התגובה ואני אדגיש שזה אחת הכתבות הטובות שקראתי לאחרונה, אני יכול להבין למה שמת את הספרס בקטגוריה של האימפריות, עכשיו בדיעבד
Boston Ami
12 ספט 2022 20:47:26מרתק. כתוב בצורה ברורה וקריאה. אהבתי את כל החלקים, הגרפים, הידעת, ההומור והעומק של הניתוח.
אכן מנחם – אשרי אתר שבו יש כותבים כאלו.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
12 ספט 2022 21:08:31בשמחה
🙂
ירון, החלום
12 ספט 2022 22:57:05בס"ד
תו'ה מאנו.
פוסט מנצח, כמו מיקי…
נהדר ומחכים.
golan
13 ספט 2022 09:08:01באמת אחלה פוסט.
ניתוח מצויין.
מחכה להמשך
MBK
13 ספט 2022 22:38:45תודה רבה מיקי!
פינגבק: קונטנדרשיפ 3 – אימפריות לשעתן / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 4 – אימפריה כפולת דבשת / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 5, אימפריות קצרות ימים – אוקלהומה – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 6, אימפריות קצרות ימים – פורטלנד – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 7, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק א' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 8, אימפריות קצרות ימים – פיניקס, חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 9, אימפריות קצרות ימים – מיאמי (והניקס) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 10, אימפריות קצרות ימים – מיאמי (והניקס), חלק ב' – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 11, אימפריות הכוכב הבודד – מילוואקי – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 12, אימפריות הכוכב הבודד – קליבלנד (ו-וושינגטון) – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 13, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת מוזס מאלון וחאכים – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 14, אימפריות הכוכב הבודד – יוסטון, תקופת הארדן – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 15, אימפריות הכוכב הבודד – דאלאס – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 16 – אינדיאנה – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 17 – הבלחות ספורדיות – Hoops
פינגבק: קונטנדרשיפ 18 (ואחרון) – סיכום ותובנות – Hoops