הרול פלייר האהוב עלי – ברוק לופז / עומר בקאל

הרול פלייר האהוב עלי – ברוק לופז / עומר בקאל

יש שני נתונים היסטוריים שתמיד יפתיעו אותי מחדש בכל פעם שאני אזכר בהם, הראשון הוא שוויל בארטון הוא השחקן עם הכי הרבה שלשות בהיסטוריה של הנאגטס והשני הוא שברוק לופז מוביל את הפרנצ'ייז של הנטס בנקודות, עוד משנות ה60 כשהקבוצה הייתה נקראת The Americans ושיחקה בABA. משחקן מוביל בקבוצה שהתחרתה על הפלייאוף ו"דינוזאור" במגרש הכדורסל, אחד כזה שמתאים יותר לתקופה בה שחקנים ידעו למסור Entry pass לפוסט, הסנטר הוותיק הפך תוך מספר עונות לאחד השחקנים המשלימים היעילים ביותר שהליגה ראתה בשנים האחרונות בשני קצוות המגרש. אז קצת על החשיבות של רול פליירס בקבוצות שמתחרות על התואר, קצת על מי שהיה הנחליאלי של הגל החדש של הסנטרים המשלימים והרבה על קריירה שהשנתה ב180 מעלות.

מרגיש כמו קריירה אחרת לגמרי.

הזמן בברוקלין

אחרי עונת sophmor נהדרת בסטנפורד בה נבחר לחמישייה הראשונה בקונפרנס ואפילו הספיק לקלוע סל ניצחון על מרקט בסיבוב השני של טורניר הNCAA ברוק נרשם לדראפט של 2008 ביחד עם אחיו רובין, איתו חלק חדר הלבשה ונלקח עם הבחירה העשירית. אחרי ששיתף פעולה עם וינס קארטר בעונתו הראשונה בליגה ונכנס לחמישיית הרוקיז לופז מצא את עצמו כאופצייה הראשונה של הנטס כבר בעונה שבאה אחריה. צורת המשחק של לופז במדי הנטס הייתה ברורה מאוד והתמקדה בעיקר סביב הטבעת. הוא אהב לקבל את הכדור עם הגב לסל והיה גמיש בצורה מפתיעה ביחס לגודל שלו. עם מגוון של תנועות, hook shots, spin moves, יכולת נהדרת לסיים מקרוב מהפיק אנד רול ויד רכה מחצי מרחק לופז הפך לאחד השחקנים המסוכנים ביותר בליגה מתוך קו השלוש. ביחד עם דארון וויליאמס הם סחבו את הפרנצ'ייז לפלייאוף פעמיים והוא אפילו נכנס לנבחרת האולסטאר בעונת 12/13, אותה עונה בה הוא הוביל את הליגה בסלים שנקלעו במרחק של לפחות 2.5 מטרים מהסל.

השינוי הגדול החל כשקני אטקינסון נכנס למשרת המאמן בברוקלין והביא איתו בשורה חדשה. בריאיון לThe Glue Guys, אחד הפודקסטים המקומיים בניו יורק שעוקב אחרי הנטס, הסנטר סיפר שסגנון המשחק שקני אקטינסון הנחיל להתקפה של הנטס דרש ממנו לבלות הרבה מאוד זמן מחוץ לקו השלוש והרחק מאיזור הנוחות שלו בשביל שהקבוצה תוכל לשחק עם ריווח מקסימלי כשהכדור בידיים שלה. הוא קיבל הרבה מאוד ביטחון מצוות האימון להתאמן על הזריקה מבחוץ ולקחת אותם בזמן משחקים. למרות שהכדור לא נכנס כבר מהשנייה השינוי היה ברור, בששת העונות הראשונות שלו בליגה לופז קלע רק שלשה אחת (1/8), בשתי העונות שלאחר מכן, תחת ליונל הולינס, הוא עמד על 3/24 וכבר בעונה הראשונה תחת קני אטקינסון הוא שיגר 387 זריקות מחוץ לקשת ודייק ב34.6%.

טבלת הזריקות של לופז בין 09'-16' (למטה) ובארבעת העונות האחרונות במילווקי (למעלה).

הזמן במילווקי – חיבור מהסרטים

עונת הבכורה של לופז במילווקי הייתה מדהימה.

  • הוא היה מקום 17 בליגה בכמות השלשות שנכנסו (הסנטר היחיד שהצליח להיכנס ל50 המקומות הראשונים) בזמן שהוא היה גם מקום שלישי בכמות החסימות הכוללת לעונה.
  • הוא היה השחקן היחיד בתולדות הליגה לרשום מעל 2 חסימות ו2 שלשות לעונה (רשימה מצומצמת שפורזינגיס נכנס אליה ב2020).
  • הוא עמד על 61.3% מתוך קו השלוש, האחוז הגבוה ביותר בקריירה שלו עד לאותה נקודה.

השילוב בין יאניס ולופז היה מיידי. מצד אחד של המגרש, באד תמיד רוצה לשמור את יאניס חופשי, בלי מטרה ברורה, הוא לא רוצה להציב אותו מתחת לטבעת או לשמור באופן ישיר על הכוכב הגדול ביותר של הקבוצה השנייה אלא הוא רוצה לשים אותו על איזה סטרץ' 4 שמחכה לכדור בפינה וככה לשחרר את יאניס להיות מסוגל לעזור בכל רחבי המגרש כשהוא רואה לנכון לצאת מהעמדה שלו ולהיכנס למצב של עזרה. הנוכחות הישירה של לופז מתחת לטבעת, 2.4 חסימות למשחק ב2019, נתנה להגנה של מילווקי את האופציה לשים את יאניס בעמדה הזאת מבלי לוותר על סלים קלים מתחת לטבעת ועל הדרך סידרה ללופז מקום בנבחרת ההגנה השנייה של העונה.

בצד השני של המגרש ברוק נתן למילווקי את הגמישות ההתקפית שהיא הייתה צריכה. יאניס צריך שטח בתוך הצבע בשביל להגיע לסל? ברוק מוצב מחוץ לקו השלוש וקולע ב36.5% משם. צריכים רול מן שיסיים בפנים? הוא היה ב20% העליונים בליגה מבחינת סיומת ויעילות בפיק אנד רול. למרות שעונת 2018/19 נגמרה קצת יותר מוקדם מהצפוי בשביל מילווקי לכולם היה ברור שההנהלה תהיה חייבת לפתוח את הכיס בשביל הסנטר ששיחק על חוזה לעונה אחת על משכורת שקרובה למינימום במטרה לשקם את המוניטין שלו ברחבי הליגה.

אחת הדמויות האהובות במילווקי.

למרות שאותה עונת בכורה במילווקי הייתה העונה הטובה ביותר של הסנטר הוותיק בוויסקונסין הוא עדיין מצליח לשמור על תפוקה יציבה מאז. כשהשלשות לא נכנסות הוא מצליח לספק את הסחורה בתוך הצבע ומחצי מרחק וגם אם מספרי החסימות יורדים הוא עדיין מגן נהדר מסביב לטבעת. אחרי שהחמיץ את רוב העונה הסדירה הודות לפציעה בגב שספג במשחק הפתיחה, שגרמה לו לעבור ניתוח ותהליך שיקום, הוא חזר בזמן לפלייאוף והיה חלק חשוב בניצחון הגדול על הנטס כשסיים את הסדרה הזאת עם 11 נקודות למשחק על 50/40/100 מהשדה ביחד עם 2 חסימות. אבל הרגע הגדול שלו הגיע דווקא בגמר המזרח. אחרי שיאניס נפצע בברך בהיתקלות עם קאפלה מילווקי נשארה ללא הכוכב הגדול שלה לשני המשחקים המכריעים של הסדרה ובמשחק מספר חמש ברוק ניצל את ההזדמנות להזכיר לכולם שגם הוא היה אופציה ראשונה פעם. הוא סיים את המשחק עם 33 נקודות על 14/18 מהשדה, הוא שלט בצבע לחלוטין, סיים עם לפחות שישה דאנקים מהדהדים, ונתן לנו פלאשבק רציני לימיו בתור אולסטאר בברוקלין.

למה בחרתי בלופז? הסיבה הראשונה היא שאני מאמין שהוא שחקן מנצח שעושה הרבה דברים קטנים בצורה כל כך נכונה. הוא אתלטי מספיק בשביל למנוע משחקנים לסיים מסביב לטבעת מבלי לשלוח אותם לקו, גם בתור שחקן כל כך גדול (פיזית) הוא יודע מתי לעמוד מחוץ מקו השלוש ולחכות למסירה ומתי לחתוך פנימה ולקבל דאנק קל, העובדה שהוא עדיין יכול לתת לך סל אם תזרוק לו את הכדור עם הגב לטבעת. אבל הסיבה העיקרית שבחרתי בו היא כי הוא שחקן שהיה בצד השני של הספקטרום, שיחק בקבוצה שאף פעם לא הצליחה לעבור את הסיבוב הראשון אבל צבר בה נקודות בלי הפסקה וסגנון משחק שלא התאים לדרך שהכדורסל המודרני התקדם אליו. במקום להיעלם מהרדאר כמו כמות לא מבוטלת של שחקנים שהיו במצב דומה הוא הסתגל למצב החדש ושינה את המשחק שלו מקצה לקצה ובכך יצר לעצמו קריירה חדשה לגמרי.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. גם עלי הוא אחד האהובים מאז שהגיע לליגה.
    מוכשר וגם חמוד ביותר בפן האישי.
    שינה את המשחק שלו בצורה שלדעתי לומדים עליו בשיעוריי תחזוקת קריירה בעולם משתנה.
    מתאים פיקס לטור. רול פלייר מהמילון
    🙂

  2. תודה עומר. לופז הוא דוגמא מושלמת לשחקן שעשה התאמה מושלמת לרול פלייר. הוא הלך והתפתח לכיוון של יותר מזה כמו שציינת בכתבה בברוקלין ובמעבר לבאקס ידע להתאים את עצמו לתפקיד בהתאם לצורך הקבוצתי. יש לו חלק חשוב באליפות של הבאקס. אחלה אישיות גם.

  3. כתיבה אדירה עומר!
    שחקן שבאמת הסתגל למשחק המודרני לפני שהלילה עברה הלאה ממנו, והכניס עוד כמה דולרים לחשבון הבנק המרופד. הוא הדוגמה הראשונה שחושבים עליה בהקשר הזה.

  4. הוא לא רק רול פלייר איכותי, הוא גורם שמחבר קבוצות בחדר הלבשה ומנהיג חיובי שתמיד ייתן מילה טובה ויכוון את מי שצריך.
    יש בו גם גמלוניות כזאתי מצחיקה שכיף לראות.

  5. אכן ברוק לופז שינה את צורת משחקו ללא הכר והפך לשחקן משמעותי ביותר עבור הבאקס. ראינו שבתקופות שישב בצד עקב פציעות, הבאקס שחקו הרבה פחות טוב.
    והערה קטנה לגבי ההיסטוריה. הנטס אכן נקראו Americans כאשר נוסדו בניו ג'רסי ב 1967. משם עברו ללונג איילנד בניו יורק ונקראו ניו יורק נטס. ב 1976 הם הצטרפו ל NBA ועברו חזרה לניו ג'רסי ותחת השם ניו ג'רסי נטס. רק ב 2012 הם עברו לברוקלין ונקראים עד היום ברוקלין נטס.

  6. נהדר עומר תודה רבה.
    כתוב יפה אינפורמטיבי מעניין ומנומק.
    קשה מאד לא לחבב מאד את הבחור. קבוצתי חיובי נטול אגו ושחקן נשמה. זה נכון גם לשאר הבאקס. צנועים ולוחמים. מקווה שיגיעו לגמר השנה ושמידלטון יחזור לעצמו. גם קאזינס עשה שינוי בצורת משחקו אבל האופי של לופז זה קלאסה אחרת.

  7. מבחינת כדורסל ואיכות ההברגה בראש, הוא ללא ספק הלופז המוצלח, אבל את מה שרובין עשה למסקוטס של הליגה אף אחד לא יכול לקחת ממנו 🙂

  8. אחד השחקנים שעשה מהפך שלם במשחק שלו, ואפשר לומר שהפך את צורת משחקו עם השינוי בליגה שעברה להפציץ מרחוק ולרווח את המגרש.
    חשוב מאוד לבאקס עם הריווח שלו והיכולת להיות שחקן מטרה בפוסט שצריך.

  9. בחירה מצויינת. כתיבה מצויינת עומר. וואללה ששכחתי בכלל שהוא שיחק בנטס. רובין נראה כבנאדם חמוד. לוחם עז, אבל אטז מתקלחמ והופך לאיש נעים הליכות. הוא תמיד היה אנדרייטד!

  10. זה רול פלייר אמיתי
    . שחקן שאני מאד אוהב וכתבה מעולה

    שני פרטים שרציתי להזכיר.
    א. אולי הסנטר עם נתוני הריבאונד הגרועים בליגה פר דקה. אומרים שזה בגלל שהוא עושה המון בוקס אאוט לאחרים אבל בואו, זה לא תמיד נכון. ריבאונדר מזעזע
    ב. השנה חזר דווקא לשחק יותר בפנים יחסית.לשלוש השנים הקודמות ולכן גם היה מעולה כשחזר בפלייאוף

  11. עומר יופי של פוסט. לא השחקן הראשון שהיה עולה על דעתי אבל now that you mention…. נברתי קצת במספריו ואכן הם מרשימים יש לו ממוצע קריירה של 80% מהקו והשנה היה על 87%. השלשות לא היו כלל אבל הופיעו באיזה שהוא שלב לא מספרי סטף אבל מספרים לגיטימיים ואולי סופר לגיטימיים לשחקן בגובה שלו. זה מראה על נכונות ללמוד ועל גישה חיובית. בגלל שיש לנו מקרה נדיר של שחקן בליגה שיש לו בדיוק את אותם נתונים גנטיים (תאומו הזהה רובין) אז הסתכלות על מספריו של רובין מלמדים על 75% בקריירה מהקו יחד עם 0 מ 0 מהשלוש לאורך הקריירה מה שמלמד אותנו על הישגים שהגיעו אך ורק מהאופי החיובי והנכונות ללמוד ולהתקדם של הברוק שמושתת כאמור על אותן יכולת פיזיות של רובין רק שרובין עשה עם זה פחות. זה כמו שני נהגים על אותה מכונית של פורמולה 1 ואחד תמיד מנצח . תמיד יש אחד מוביל (נכון שפה זה גם תכונות פיזיות שונות בין שני הנהגים – אבל רוב התשתית שלהם 80-90 % נקבע על ידי המכונית כך שזה קצת דומה)
    תודה רבה פוסט נהדר

כתיבת תגובה

סגירת תפריט