יצליח לנקום? – מתכוננים למועמדים (5) – יאן נפומנישצ'י (חלק א) / אינדיאני

עוד חודש ויום לשריקת הפתיחה של תחרות המועמדים. אחרי שעשינו היכרות עם סרגיי קריאקין (שלא ישחק), טימור רדג'אבוב והיקארו נקמורה נתפנה להכיר את הפיינליסט בשנה שעברה יאן נפומנישצ'י' האיש בעל התסרוקות המעניינות ביותר בסבב. לאחר שניצח בתחרות המועמדים הקודמת עוד לפני הסיבוב האחרון הוא נכנס לאופרה אחרת מול אלוף העולם ומועמד רציני לתואר הסובייקטיבי משהו "השחקן הטוב בכל הזמנים". התוצאה הייתה ארבעה ניצחונות לקרלסן ושבע תוצאות תיקו שסיימו את הסיפור לאחר 11 משחקים כשבמקור היו אמורים להיות 14. ייתכן שכמות הזמן שקרלסן השקיע לצד חוסר התחרותיות מצד יריבו הוציאה לנורווגי את החשק לשמור על תוארו כאשר עדיין לא ברור אם יחליט לשחק על אליפות העולם הקרובה. נפומנישצ'י, שחווה שנה לא טובה במיוחד במונחים שלו והוא אמור לרדת למקום השביעי בעולם (עם פוטנציאל תיאורטי לרדת עוד נמוך יותר) ינסה להתעלם מהשנה האחרונה ולמצוא את הכוחות לשוב לדומיננטיות שהפגין בשנים האחרונות. היום נדבר קצת על האנדרדוגים בהיסטוריית אליפות העולם ובחלק השני נתמקד בסגנון המשחק שהביא אותו עד הלום, לטוב ולרע.

נעשה זאת לצלילי raising hell, האלבום המוכר ביותר של הרכב ההיפ הופ run-D.M.C שיצא היום לפני 36 שנים. עוד לפני שההיפ הופ מיצב את עצמו כמוזיקת מחאה הוא בעיקר שימש כאלטרנטיבה לדיסקו ששצף את ניו יורק בשנות השמונים וכלל לא מעט שירי מסיבה שמחים. חברי להקת run-D.M.C נשאלו פעם מה המטרה שלהם והתשובה הייתה פשוטה – "להיות מפורסמים". מדובר באחת הלהקות הראשונות שהובילו לפריצת ההיפ-הופ אל מעבר לרחובות ניו יורק, מהשיר my adidas שהוביל אותם לחתום על חוזה עם חברת הנעליים והשפיע על האופנה של הצעירים באותה תקופה ועד שיתוף הפעולה המפתיע עם איירוסמית' בשיר walk this way. תעשו לעצמכם טובה ותקדישו 40 דקות מזמנכם לאלבום הנפלא הזה. נוסיף גם שלוש חידות שחמט מהקל אל הקשה, תשובות יהיו בפוסט הבא (וכנראה גם בתגובות).

נתונים כלליים

גיל: 31

מדינה: רוסיה (ישחק תחת דגל פיד"ה)

דירוג פיד"ה: 2773 (מקום 6 בעולם)

דירוג שיא בקריירה: 2792 (שנת 2021, מקום רביעי בעולם)

הופעות קודמות במועמדים: 2020/1 (זכה במקום הראשון)

איך העפיל לתחרות: הפסיד באליפות העולם האחרונה מול קרלסן.

היחיד שאי פעם ירא מפניו, עד לשנה שעברה

עד לאליפות העולם בשנה שעברה, יאן נפומנישצ'י (להלן נפו) היה האדם היחיד ששיחק מול קרלסן כמות משחקים משמעותית לכל אורך הקריירה ונשאר במאזן חיובי. היריבות בין השניים, ילידי 1990, התחילה כבר מאליפות העולם מתחת לגיל 12 ב 2002 שהייתה צמודה לכל אורכה עד שבסיבוב האחרון קרלסן היה חייב ניצחון בשביל להישאר בתמונת הזכייה. נפו הגיע לעמדה זוכה במשחקו אבל לא הצליח לתרגם אותה לניצחון מה שהשאיר את קרלסן עם האפשרות לנצח ולזכות בתחרות. הוא השיג עמדה נוחה עם הכלים הלבנים מול דייויד האוול הבריטי ובעמדת הסיום של רצים באותו הצבע קרלסן עשה שגיאה חמורה שאיבדה את כל הייתרון שהיה לו. המשחק, שתואר על ידי אלוף העולם כ"אחד משלושת זכרונות השחמט הגרועים שהיו לי" הסתיים בתיקו והוביל לזכייתו של נפו בתחרות על חשבונו של קרלסן. מאז, האחרון הספיק לשלוט לחלוטין בענף ולהפוך לאלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה בעוד השחקן הרוסי התקדם בקצב איטי יותר הודות למוסר עבודה לוקה בחסר וסגנון משחק מסוכן מאוד. בשנת 2010 נפו הצליח לעבור את רף 2700 הנקודות של פיד"ה. שנה קודם לכן, קרלסן כבר נכנס למועדון ה 2800 ולא ירד ממנו ולא לרגע אחד עד לכתיבת שורות אלה. השוואה לקרלסן תציג כל שחקן בעולם באור שלילי אבל במקרה של נפו היא הגיונית לאור העובדה שמדובר בשחקנים בני אותו הדור כאשר בשלב מסוים היה אפשר לומר שנפו היה חזק מיריבו הנורווגי. ההשוואה ביניהם מראה עד כמה נפו בתחילת דרכו לא הצליח לעמוד בקצב הנדרש כדי להגיע אל הפסגה עד לשנה שעברה בה שיחקו השניים בדו קרב שהבטיח המון ואף קיים עד למשחק השישי בו הרוסי קרס ולא חזר לעצמו בהמשך ההתמודדות.

בכל ענף ספורט עולה השאלה אחת לכמה שנים – איך אפשר לנצח מול הבלתי מנוצח? אחד הדברים היפים באבולוציה של ספורט ובהפיכתו למרגש כל כך הוא היכולת שלו לייצר לכל דמות דומיננטית אנדרדוג שמצליח להקשות ובסוף לגבור על הבלתי מנוצח כנגד כל הסיכויים. עולם הטניס לא ממש ידע מה לעשות עם הדומיננטיות הבלתי מתקבלת על הדעת של רוג'ר פדרר עד שהגיע רפאל נדאל שגם בתקופות בהן לא היה השחקן הטוב בעולם הצליח להקשות פעם אחר פעם על הגאון השוויצרי. ה NBA שינתה את פניה בניסיון למצוא קומבינציה שתצליח לפצח את הכדורסל המושלם של הווריירס עם דוראנט, מה שהוביל לבנייתה של יוסטון של מורי שגם אם לא הייתה הטובה ביותר כמעט הצליחה לעקוץ את המכונה המשומנת מהמפרץ. מארק סלבי, דטרויט של 2004, לסטר של 2015/16, כל אלה היו רחוקים בזמנם מלהיות הטובים ביותר אבל הצליחו לייצר חיה משונה שהצליחה להתעלות על הדמויות והקבוצות הדומיננטיות של אותה התקופה. איך הם עשו את זה? כמובן שכל סיפור שונה באופיו אבל אני חושב שאפשר לומר באופן כללי שבכל המקרים האלה הקבוצות והשחקנים הבינו שיש רק דרך אחת לנצח מפלצת – להוציא אותה מהמגרש הביתי שלה. הדמויות הדומיננטיות בספורט מצליחות לא רק משום שהן טובות בכל אספקט אלא יותר מכך משום שהן יודעות למשוך את היריב לעבר אזור הנוחות שלהן ומשם הדרך לניצחון סלולה. מטרתו של האנדרדוג היא לא להתעלות על הבלתי אפשרי אלא לפתח סגנון הפוך לגמרי ולכפות על היריב כניסה לאזור שהוא לא מכיר.

חידה 1 (קל)
לבן נוסע וזוכה. רמז: מט ב 4 מהלכים

אנדרדוגים בשחמט

בשחמט, הדוגמאות רבות ומאלפות: בשנת 1927, תרחיש בו חוזה ראול קפאבלאנקה יפסיד משחק שחמט כלשהו היה שמור לסיפורי אגדות. האלוף הקובאני שנכנס לכל רשימת "עשרת הגדולים בהיסטוריה" היה בשיאו כשהפסיד לאחד מאלופי העולם השינויים ביותר במחלוקת אלכסנדר אלייכין. עד היום ישנם החושבים שאלייכין לא היה שחקן חזק במיוחד אבל סגנון המשחק שלו בקרב על אליפות העולם לצד מאבק פסיכולוגי עיקש הצליח לשבור את קאפא המושלם. לאחר מלחמת העולם השנייה מיכאל בוטביניק היה דוגמה לדומיננטיות שחמטאית עד שפגש שחקן התקפי שהעולם לא ידע עד אז בשם מיכאל טאל והפסיד לו את התואר. לפעמים קל לשכוח את הדומיננטיות של אנטולי קארפוב (שהובילה כנראה לכך שפישר לא הסכים לשחק מולו) עד שנתקל באנציקלופדיה ההתקפית של קספארוב. קספארוב עצמו גבר על כל מי שנקרא בדרכו עד שפגש את הגנת ברלין המתחדשת של וולדימיר קרמניק שעלתה לו בתואר אותו החזיק קרוב לעשרים שנה. היום, עולם השחמט מחכה לראות האם מתחבא לו איפשהו אדם שיוכל למצוא את נקודות התורפה הכמעט לא-קיימות של אלוף העולם הנוכחי. האליפויות של קרלסן עד השנה שעברה נערכו מול שלושה שחקנים סולידיים, כל אחד בסגנונו, שניסו את כוחם במשחק העמדתי בו קרלסן הרגיש בנוח. שניים מהם כמעט הצליחו לעשות זאת אבל קרסו בשובר השוויון המהיר. ככל שעברו השנים היה נראה שהדרך לשבור את אלוף העולם היא להעמיד מולו שחקן בעל סגנון משחק שונה בתכלית שיצריך את קרלסן למצוא פתרונות לבעיות שהוא לא נדרש אליהם בפעמים הקודמות. והנה, אלוהי השחמט סידר בשנה שעברה דו קרב של קרלסן מול השחקן היחיד שהצליח לעשות לו חיים קשים לאורך השנים. נפו היה אז מדורג רביעי בעולם ובמובנים רבים לא היה יכול לטעון על היותו השחקן השני בטיבו על הגלובוס. אבל דבר אחד היה לו וזה סגנון משחק ייחודי ומלא סיכונים (שנעמוד עליו בחלק הבא) שהשאיר את יריביו בתחרות המועמדים נבוכים פעם אחר פעם.

אלא שכבר מהמשחקים הראשונים של ההתמודדות היה אפשר לראות שיאן נפומנישצ'י שניצח במועמדים נשאר בבית. המשחק שלו באליפות העולם היה מהוסס ושמרני עם סיכונים מועטים והליכה על בטוח. בכמה מהמשחקים הוא היה יכול לטעון לעמדה עדיפה על ידי מהלכים שוברי עמדה ובעלי פוטנציאל אבל החליט תמיד לשמור על ההימור במסגרת הסביר ולא ללכת על כל הקופה. הגישה הזאת והשלכותיה קיבלו את הביטוי החזק ביותר משחק השישי שהיה מיקרוקוסמוס של ההתמודדות כולה ונתן לו את האפשרות הממשית הראשונה להשיג ייתרון בעמדה. בליגת הכדורסל הטובה בעולם צמד המילים game 7 טעון בהילה מסתורית מובנת שבסדרות רבות שינתה את מסלול ההיסטוריה. בשחמט, לעומת זאת, המילים שגורמות לחובבי הענף התרגשות ודריכות גדולה הן "משחק 6".

הקוסם מריגה

15 במרץ 1960, מוסקבה. משני צידיו של לוח שחמט יושבים שניים מטובי בניה של אימפריית השחמט הסובייטית. בצד הכלים השחורים התיישב אדם בן 49 העונה לשם מיכאל בוטביניק, מייסד האסכולה השחמטאית החדישה ואלוף העולם המכהן, אזרח נאמן של ברית המועצות. מולו התיישב עם הכלים הלבנים ילד בן 23 שמבחינה שחמטאית היה ההפך הגמור מיריבו המבוגר. מיכאל טאל הגיע לתחרות ובידו האפשרות להפוך לאלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה דרך גישה התקפית חסרת פשרות שמעולם לא נראתה (וכנראה שגם לא תחזור על עצמה כיום לאור כניסתו של המחשב). אם רוב שחקני השחמט מנסים להשיג כמה שיותר בהירות בנוגע לעמדה שלהם ולהיות בטוחים בנוגע לדרך בה הם הולכים, טאל עשה הכל כדי לסבך את העמדה עד למצבים בהם היא כמעט בלתי ניתנת לניתוח במהלך המשחק עצמו. לא מעט מתקיפים לאורך ההיסטוריה היו בעלי יכולת חישוב מדויקת וארוכת טווח שאפשרה להם לחשב קדימה ולהיות בטוחים באופן זה או אחר בהתקפה שלהם. במקרה של טאל המצב היה הפוך לגמרי – הדרך היחידה לשחק את העמדות אליהן הוא נכנס היא על ידי אינטואיציה וראיה "דרך" העמדה. צפייה במשחקים שלו מרגישה לפעמים כמו סצנת אימה מסרט בה מישהו גורר את יריבו למנהרה חשוכה כשהוא מחזיק ברשותו אמצעי לראיית לילה.

המשחק הראשון התחיל. בוטביניק בחר בהגנה הצרפתית האהובה עליו והכין הפתעה כבר בפתיחה לטאל הצעיר עם הקרבת שני רגלים בצד של המלך. לטאל היו כמה דרכים להימנע מכניסה לתוך המבוך התיאורטי שהיה מוכר לבוטביניק היטב אבל גם כשהייתה לו אפשרות ללכת על תיקו מהיר הוא המשיך להשאיר את כל האופציות פתוחות. לבסוף בוטביניק לא הצליח לממש את האיום שלו ומצא את עצמו עם המלך במרכז, עובדה שטאל ניצל כל הדרך לניצחון. כנגד כל התחזיות המשחק הראשון הסתיים בניצחונו של השחקן הצעיר שקיבל תשואות רמות בסיום המשחק. אלא שבניגוד לאליפויות העולם האחרונות שהתנהלו בפורמט של 12 או 14 משחקים, אליפות העולם באותה התקופה כללה לא פחות מ 24. ניצחון במשחק הראשון, מרשים ככל שיהיה, הוא רק שלב ראשוני במסע מפרך בו בוטביניק המנוסה היה עדיף על טאל הצעיר. ארבעת המשחקים הבאים הסתיימו בתיקו אבל בכולם בוטביניק החזיק ביתרון והיה נראה שזה רק עניין של זמן עד שטאל, שהתקשה מאוד פיזית ומנטאלית ככל שהתחרות התקדמה, יקרוס תחת ההכנות הקטלניות של יריבו. הכל היה מוכן למשחק השישי בו בוטביניק שיחק בכלים הלבנים ובנה מומנטום מספיק כדי להשוות את הסדרה. שום דבר לא הכין אותו למשחק בו הוא נאלץ בעל כרחו להיכנס לצד הלא נכון של ההיסטוריה. טאל זנח את פתיחת הקארו-קאן של המשחקים הקודמים ופתח עם ההגנה ההודית של המלך. המשחק התנהל באופן שגרתי יחסית כאשר היה נראה שטאל מתכנן התקפה רצינית בצד של המלכה. בוטביניק בנה הגנה סולידית אלא שאז, במהלך ה 21, התבצע על הלוח אחד המהלכים המפורסמים ביותר בתולדות אליפות העולם: טאל הקריב את הפרש שלו בצד של המלך ללא כל תמורה. האולם, המלא מפה לפה בשחמטאים סובייטים שקטים וממושמעים, התחיל להתמלא בלחישות שעד מהרה הפכו לצעקות ומחיאות כפיים. ככל שהתקדם המשחק והתבהרה תוכניתו המורכבת להפליא של טאל (שאגב "אובייקטיבית" לא הייתה נכונה אבל היה צריך לחכות עשרות שנים בשביל שהמחשב יוכל לאמת את זה), בוטביניק התחיל להאדים וביקש להעביר את המשחק לחדר אחר. טאל דווקא העדיף את הרעש של הקהל אבל במהלך ה 28 כבר לא היה אפשר להמשיך והשחקנים עברו להמשיך את המשחק בחדר צדדי. ההתקפה חסרת הרחמים של טאל, גם אם לא הייתה מדויקת בסטנדרטים של היום, הוציאה את אלוף העולם מאיזון והובילה, לאחר החלפת המלכות, לתוצאה שהייתה ברורה כבר מהרגע בו טאל הטיל את הפצצה משום מקום. בוטביניק אמנם הצליח להשיג כמה ניצחונות בהמשך ההתמודדות אבל זה לא היה מספיק וטאל נכנס לספרי ההיסטוריה כאלוף העולם השמיני בשחמט.

חידה 2 (בינוני)
שחור נוסע וזוכה בחומר. מתוך המשחק בין מקסים וושייה לגראב ללבון ארוניאן לפני ארבעה ימים

c4!!!!!!!!!!

12 שנים קדימה, ריקיאוויק, איסלנד. חודשים של חוסר וודאות הסתיימו ואליפות העולם המיוחלת בין בוריס ספאסקי לרוברט ג'יימס פישר סוף סוף יצאה לדרך. פישר, שבדרך לדו-קרב מול ספאסקי רמס כמה מגדולי השחמטאים הסובייטים של אותה התקופה, הערים קשיים על ארגון התחרות עם כל מיני דרישות מופרכות. ספאסקי, שהיה בעל מזג נוח מטבעו ורצה להיענות לאתגר לפגוש את פישר, הסכים לכל התנאים שהציב יריבו וכך הגיע לתחרות כשהאמריקאי מתחיל את ההתמודדות עם עליונות פסיכולוגית. זה לא מנע מפישר לעשות שגיאה חמורה מאוד במשחק הראשון בעמדה שוויונית לחלוטין ולהתחיל ברגל שמאל את התחרות. במשחק השני, באופן לא מפתיע, פישר פשוט לא הופיע למשחק. 2-0 ספאסקי. הקרב המיתולוגי בין הגאון הבודד למכונה הסובייטית עמד להגיע לסיום מאכזב. במשחק השלישי פישר הצליח לנצח, המשחק הרביעי הסתיים בתיקו והמשחק החמישי גם הלך לטובתו של פישר. למשחק 6 הגיעו המתמודדים כשהמצב שוויוני והבנה שהמשחק הקרוב יכול להיות מכריע.

למרות העובדה שהצליח לנצח כל מי שנקרה בדרכו, היה דבר אחד ברור לגבי בובי פישר: הפתיחה שלו. כל מי ששיחק מול פישר בכלים השחורים ידע שהגאון האמריקאי יתחיל עם המהלך e4. פישר היה מבקר חריף של פתיחות רבות ונשאר נאמן לרפרטואר מצומצם שלא אכזב. כשנשאל ספאסקי חצי בצחוק מה יקרה אם פישר יפתח במהלך d4 או c4 הוא ענה מייד: "אז אשחק את ווריאציית טרטקובר, ווריאציה שלא הפסדתי בה מעולם". מדובר בווריאציה יציבה מאוד של גמביט המלכה הנדחית שספאסקי שלט בה מכל הכיוונים. והנה, לאחר חמישה משחקים בהם פישר נאמן לצורת המשחק שלו, הוא הגיע למשחק השישי והכה את עולם השחמט בתדהמה: 1. c4. ספאסקי, כמו שאמר באותו ראיון, הלך על ווריאציה שפישר מעולם לא שיחק בטורניר מקצועני. פישר נענה לאתגר אליו הכניס את עצמו והתחיל התקפה על הצד של המלכה. העמדה נהייתה מתוחה עם פוטנציאל מהיר להתפוצצות עד שספאסקי החליט במהלך ה 20 לנסות לשחרר את הלחץ של פישר על המרכז וביצע שגיאה עמדתית חמורה. השגיאה הזאת הכניסה את פישר למוד של מחשב (רמת הדיוק שלו עד לסיום הייתה חסרת תקדים ועומדת בסטנדרטים של המחשבים היום) שהתחיל לחנוק את העמדה של יריבו ובמהלך ה 41 ספאסקי קם מכיסאו ויחד עם כל האולם מחא כפיים לתצוגת התכלית של פישר, שלא יכול היה להתמודד עם הסיטואציה ועזב מייד את האולם (לימים נקרא המשחק "the applause game"). היה זה המשחק הטוב ביותר באירוע השחמטאי החשוב ביותר של המאה ה 20 ואולי של ההיסטוריה כולה. המשחק הזה היה נקודת המפנה שלאחריה עולם השחמט שינה את פניו. היה זה הרגע בו הענף נולד מחדש והתקדם לרמה אחרת לגמרי של מקצוענות.

פרט נחמד: המשחק האחרון בסדרה "גמביט המלכה" בין בת' הארמון לבורגוב נעשה בהשראת משחק 6 בין פישר לספאסקי. הארמון, שמבוססת באופן ברור על דמותו של בובי פישר, מתוארת כשחקנית e4 קבועה אבל מפתיעה את יריבה ובמשחק החשוב ביותר פותחת דווקא ב d4. מחווה ברורה למשחק האייקוני הזה.

49 שנים לאחר מכן. דובאי, איחוד האמירויות. בצילה של הקורונה ישבו בחדר אטום מגנוס קרלסן ויאן נפומישצ'י לדו קרב על אליפות העולם. קרלסן הגיע לדו קרב מול יריב וותיק אבל לא צפוי וניכר עליו במשחקים הראשונים שהוא עדיין מנסה להבין את יריבו. חמשת המשחקים הראשונים הסתיימו בתיקו אבל נוצרה התחושה שנפו הגיע עם גישה שונה מזאת שנקט בה במועמדים. בשלושת המשחקים שלו בכלים הלבנים הוא בחר באותה הפתיחה ונמנע פעם אחר פעם מביצוע מהלכים שהיו נותנים לו ייתרון קטן ומסוכן, מהלכים שלבטח היה עושה בתחרות המועמדים. בשני המשחקים שלו בשחור קרלסן ניסה שתי פתיחות שונות בתכלית ולא הצליח למצוא דרכים לעקוץ את יריבו. למשחק השישי הוא הכין מעין-הפתעה עם ווריאציה יחסית נדירה ולמשחק שמעולם לא נראה על הלוח כבר מהמהלך השביעי. קרלסן הציע לנפו רגלי והלה סירב, מעדיף להשאיר את העמדה סולידית וסימטרית מבחינת מבנה הרגלים. נפו התחיל ללחוץ ובמהלך ה 23 קרלסן הציע לנפו את המלכה שלו בתמורה לשני צריחים. באופן תיאורטי שני צריחים עדיפים על המלכה אבל בעמדה שהייתה על הלוח הקביעה הזאת הייתה רחוקה מלהיות מדויקת. נפו, בניגוד גמור לסגנון המשחק המפורסם שלו, היסס. הוא ניסה לשפר את העמדה שלו בצורה שקטה וקיבל את ההזמנה של קרלסן רק שני מהלכים אחר כך, נצח במונחים שחמטאיים. ברגע זה היה ברור שהמשחק יכול ללכת לכל אחת משלוש התוצאות האפשריות ושיש סיכוי לא רע שנראה ניצחון ראשון בהתמודדות. המאבק התמקד בעיקר בצד של המלכה. נפו ביצע מהלך מסוכן שלא היה נכון טקטית ונתן הזדמנות לקרלסן להשיג ייתרון קטן אך משמעותי. אלוף העולם ביצע אף הוא שגיאה קטנה שנפו ניצל כמעט עד תום והוביל. היה חסר לו מהלך מסוים אחד כדי להשיג ייתרון ארוך טווח ולהדהים את עולם השחמט. הוא פספס אותה והחליט לחזק את העמדה שלו במקום לקחת רגלי חשוב. מכאן שני השחקנים, שהתקרבו למהלך ה 40 עם מעט זמן על השעון, החליפו מהלומות קטנות כאשר אף אחד מהצדדים לא מצליח לבנות מומנטום. נפו איבד שליטה על רגלי חשוב והמשחק הגיע לשלב האהוב ביותר על קרלסן – הסיום, בו נפו היה עם מלכה בלבד מול צריח, פרש ושני רגלים. נפו לא וויתר והצליח להגן באופן מרהיב אלא שתזוזה אחת לא מדויקת וקרלסן נכנס למצב המחשב המפורסם שלו והצליח משום מקום לקדם את הרגלים בדרך לניצחון. זה היה סופו של המשחק הארוך ביותר בהיסטוריה של אליפות העולם – 136 מהלכים שסחטו את שני השחקנים עד טיפת הזיעה האחרונה. קרוב ל 8 שעות של קרב עקוב מדם בו נפו היה קרוב מאוד לנצח עם הכלים השחורים. ההפסד הזה, לצערם של חובבי שחמט רבים מכל העולם, היה גם המשחק התחרותי האחרון בהתמודדות. נפו הלך על תיקו מהיר במשחק 7 אבל קרס לחלוטין במשחקים 8 ו 9 כשהוא עושה טעויות על ימין ועל שמאל. במשחק מספר 11 קרלסן לא נתן לנפו שום הזדמנות לסבך את המשחק ובמהלך ה 23 נפו עשה מהלך שאניש גירי העריך שנבע מ"רצון לא-מודע להפסיד במשחק". קרלסן היה המום מהשגיאה הטקטית האיומה של יריבו וסגר את הסיפור תוך עשרה מהלכים כשאת הסיום הזוכה שלו הוא תרגם לניצחון ללא קושי, כשנפו עושה עוד כמה מהלכים לפרוטוקול. בכך נסתם סופית הגולל על מה שהתחיל כהתמודדות מסעירה ונגמר בקול ענות חלושה.

חידה 3 (קשה)
תור לבן. רק מהלך אחד מוביל לניצחון – מהו?

סביר להניח שהמשחק השישי בשנה שעברה לא יצא לנפו מהראש עד סוף הקריירה. הוא היה קרוב מאוד לחלץ תיקו וכמעט ניצל לגמרי אפשרות ליתרון, מה שהיה יכול לשנות לגמרי את השתלשלות הדברים. הוא יגיע לתחרות בספרד אחרי הופעה רעה בתחרות החזקה שהסתיימה אתמול ברומניה – מקום שמיני מתוך 10 עם שני הפסדים וניצחון אחד. הוא לא צפוי לשחק שוב עד המועמדים בעוד חודש ויקדיש את כל זמנו להכנות לתחרות. הדרך היחידה לשכוח את אותו משחק אפי תהיה לזכות שוב בטורניר הקרוב ולשחק על התואר בפעם השנייה ברציפות. הפעם, לפחות, הוא יודע מה מחכה לו.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. תודה אינדיאני,
    אז מה ההימור שלך לגבי נפו במועמדים?
    אוהב את זה שעל הדרך אתה מספק סקירות מאירועי עבר בעולם השחמט.

  2. תודה אינדיאני.
    לגבי החידות – הראשונה באמת קלה, מט חנק.
    Nxf7+ Kg8 Nh6++ Kh8 Qg8+ Rxg8 Ng7#

    בחידה השניה המסע הזוכה הוא המסע Na4, שמאיים מט עם Rd8. הדרך היחידה של הלבן למנוע את המט היא Bc4 (כדי לחסום), והשחור פשוט לוקח את הרץ.

    בחידה השלישית אני לא בטוח, אבל אני חושב שהמסע המנצח הוא Ke3, עם כוונה לנוע על האלכסון a1-h8, ולתפוס נגדה.

        1. זאת חידה ממש קשה שדורשת זמן. סתם קפצתי מעל הפופיק כי זאת עמדה כביכול פשוטה אבל יש לה רק מהלך זוכה אחד והוא מנוגד לאינטואיציה

          1. עכשיו שאני חושב על זה זה די פשוט לא? המטרה היא לא לקדם את החייל אצל שני הצדדים אז מביאים את המלך הלבן מסביב ואיתו לוקחים את החייל.. לא יודע למה החלטתי שזה לא הפתרון בבוקר, אולי כי זה לא? 🙂

  3. הכתיבה שלך מרתקת אפילו לשחמטאי חובב לחלוטין כמוני.
    אני מבין שבפוקר מבט ישיר של מתחרה ישר לעיניו של יריבו יכול לגלות הרבה, אבל מה הסיבה למבט החודר של השחמטאי בתמונת השער על יריבו? הרי אין כאן כל עניין של 'רמאות'? אז למה המבט המרוכז והחודר הזה?

    1. תודה מנחם.
      יש הרבה דמיון בין שחמט לפוקר, שחמטאים רבים עוברים לשחק פוקר כי יש שם הרבה יותר כסף.
      כמו בכל קרב פנים אל פנים הפגנת חולשה נותנת יתרון ליריב. אם שחקן מפחד מיריבו הוא יעשה מהלכים פחדניים ולא מדויקים. לכל מהלך במשחק שחמט יש כוונה מסוימת – לפעמים היא ברורה על הלוח ולפעמים אפשר לראות אותה על הפרצוף של היריב. לרוב השחקנים בסבב יש מבט שיכול לגרום לי אישית להשתין במכנסיים. זה משפיע מאוד.

  4. תודה רבה.
    מעניין מאוד. תודה גם לעונים על החידות.
    לא ברור לי למה Kf3 לא פותר גם כן את החידה האחרונה. ברור שצריך להימנע מהורדת הפיון תוך הגעה לטור הצדדי h, אבל אפשר להשיג זאת גם בעזרת Kf3

  5. מרתק אינדיאני, תודה!
    בעקבות הבלגאן ברוסיה, מה הסיכוי שנפו יעלה לישראל? יש מצב?
    בחידה השלישית הפתרון הוא מז1. הסיבה לכך היא שההגנה של השחור מתבססת על קידום הרגלי ח'. הלבן חא יכול לקחת, אלא רק לקדם את הרגלי שלו ואז לאכול את הרגלי השחור עם המלך. אז אם המלך ב-ה3 הוא רחוק מדי

      1. אחרי מו3 שחור משחק ח3. לבן לא יכול להכות (רגלי בודד בטור ח' זה תיקו ודאי) אז הוא חייב לקדם את הרגלי.

        עכשיו… אם הוא מקדם את הרגלי ל ז3, המלך לא יספיק לאכול את הרגלי השחור בזמן לפני שהמלך השחור מגיע. ואם הוא מקדם אותו ל ז4 אז הוא כן יאכל אותו תוך שתי מהלכים, אבל המלך השחור יבלום את הרגלי הלבן

        אחרי מז1, כן השחור מקדם את הרגלי ל-ח3, הלבן משיב בקידום הרגלי ל-ז3 (ולא ל-ז4!). ואז המלך הלבן אוכל את הרגלי השחור ומתייצב *לפני* הרגלי הלבן מול המלך השחור. ככה המלך יכול לסייע לרגלי להגיע לנקודת ההכתרה

        זה קצת מסובך אני יודע.. גם לשחקנים מתקדמים זה קשה לבנה

        1. לא זכרתי אם התייצבות מאחורי הרגלי מספיקה לניצחון או לא.
          זכרתי שאם זה בטור הצדדי זה בכל מקרה לא מספיק

        2. "עכשיו… אם הוא מקדם את הרגלי ל ז3, המלך לא יספיק לאכול את הרגלי השחור בזמן לפני שהמלך השחור מגיע. ואם הוא מקדם אותו ל ז4 אז הוא כן יאכל אותו תוך שתי מהלכים, אבל המלך השחור יבלום את הרגלי הלבן"
          .
          לפי דעתי המלך השחור רחוק מדי בכדי לעזור במשהו בשני המצבים האלה..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט