הפנים של המהפכה – מתכוננים למועמדים (3) – היקארו נקמורה (חלק א) / אינדיאני

את העיסוק בשחקן של השבוע נחלק לשני חלקים. כשסיימתי לכתוב הבנתי שיש עוד הרבה להוסיף ושיצא ארוך מאוד ולכן החלטתי לפרסם חלק אחד היום ואת החלק השני ביום ראשון. החלק הזה יתמקד בהשפעה של היקארו על עולם השחמט בעוד החלק השני יתייחס יותר אל סגנון המשחק שלו וסיכוייו בתחרות המועמדים הקרובה.

במדינת ישראל קיימת דת לא רשמית מתחת לפני השטח. מאמיניה מתרוצצים בכל רחבי הארץ ומחכים למוצא פיו של בחור צנום עם שיער ארוך וזעקה גדולה שנוגעת בלבבות רבים המוכנים להישבע בשמו. נכון להיום ישנם 2 זמרים ישראלים שאינם מוכנים להתראיין באופן גורף – הראשון הוא כמובן עומר אדם והשני, המוכר פחות הוא אביב גדג', מנהיג להקת אלג'יר הנצחית ואחת הדמויות המשפיעות ביותר על מוזיקת האינדי המקומית. היום לפני 13 שנים הוא הוציא את אלבום הבכורה האדיר שלו "תפילה ליחיד", שעה ו 12 דקות של מוזיקה מדממת שמזכירה לפעמים קצת את ניק קייב ששמענו בשבוע שעבר. יצא לי פעם להתווכח בהופעה שלו עם מישהו שטען שהוא המוזיקאי הטוב ביותר בעולם. לא ממליץ לכם לעשות את זה.

יותר מכמות האטומים ביקום

נדמיין לפנינו לוח שחמט סטנדרטי ריק מכלים. ניקח רגלי לבן ונציב אותו באחת המשבצות ה"חוקיות" עליהן הוא יכול לעמוד. כמה אפשרויות יש לנו? היות והרגלי (בכל צבע) לא יכול לעמוד בשורה הראשונה או האחרונה (אז הוא מכתיר והופך לכלי אחר) הרי שיש לנו 48 משבצות אפשריות בהן הוא יכול לעמוד. ניקח מלך לבן ונוסיף אותו למשוואה. המלך יכול להיות בכל משבצת על הלוח למעט המשבצת שבה כבר נמצא הרגלי ולכן יהיו לנו 63 משבצות אפשריות להניח את המלך. כמה קומבינציות אפשריות יש לנו עם הרגלי והמלך? מתמטיקה פשוטה: נכפיל את מספר האפשרויות של הרגלי במספר האפשרויות של המלך ונקבל את התשובה: 3,024. עכשיו נוסיף מלך שחור. המלך השחור יוכל להיות על כל משבצת בלוח למעט המשבצות בהן כבר נמצאים הרגלי והמלך והמשבצות אותן הם "תוקפים" (ראו בתרשים). בחישוב מהיר יוצא שהמלך השחור יכול לאייש 52 משבצות אפשריות. לכן, אם נוסיף למשוואה את המלך השחור יוצא שכמות הקומבינציות האפשריות עבור שני מלכים ורגלי לבן היא 157,248. היות ובכל עמדה שיוצאת לנו יש חשיבות לשאלה האם תור השחור או הלבן נכפיל ב 2 את כמות העמדות שיצא לנו: 314,496, כמות האפשרויות להציב מלך לבן, מלך שחור ורגלי לבן, העמדה הבסיסית ביותר בשחמט. אם נוסיף עוד רגלי שחור המספר יגיע ל 14,152,320. אם נוסיף עוד רגלי לכל צד – 26,776,189,440. המספר המדויק קצת יותר גדול אבל הרעיון ברור. עכשיו אפשר יהיה להוסיף עוד רגלי, ועוד אחד, ואולי גם עוד אחד, ופרש, רץ וכו'. נזכור גם שכל צד יכול להכתיר את הרגלים ולמצוא את עצמו עם 2 מלכות או שלוש, 3 פרשים ויותר…

שני מלכים ורגלי אחד מתוך 157,248 עמדות אפשריות. המלך השחור לא יכול להיות מוצב במשבצות שמוקפות באדום.

אני משתמש בתרגיל הזה לפעמים כדי להסביר לאנשים את המורכבות האינסופית של המשחק. דווקא בפתיחת המשחק לפעמים קשה לתפוס עד כמה האפשרויות של הכלים על הלוח הן בלתי נגמרות. הניסוי הקטן שערכנו כלל בסופו רק 6 כלים מתוך 32 איתם מתחיל כל שחקן על הלוח, כלים שיש להם הגבלת משבצות ברורה. מהי כמות האפשרויות של כל הכלים על הלוח? ההערכה היא שמדובר בכ 40^10 עמדות אפשריות. אם נוסיף עמדות "לא חוקיות" נגיע למספר גדול בהרבה – 133^10.  לשם ההשוואה, כמות האטומים ביקום הידוע לנו מוערכת בכ 82^10. במילים אחרות – כמות האפשרויות להציב 32 כלים (חלקם שונים) על לוח בן 64 משבצות גדולה פי 51^10 מכמות האטומים שהיקום הידוע לנו מכיל. מדובר במספר אסטרונומי (כלומר יותר מאסטרונומי) שהמשמעות שלו היא אחת – הסיכוי "להרוג" את משחק השחמט גם על ידי מחשב חזק עוד רחוקה מאוד. הטענה שהכניסה של המחשב תחסל סופית את התחרות במשחק ותצליח לפענח אותו עד הסוף כנראה לא לוקחת בחשבון את העובדה שאף מחשב כיום לא מתקרב ליכולת לזכור ולנתח כמות עצומה כזאת של אפשרויות. העובדה שבספר ההיסטוריה של השחמט נמצאים כבר מיליארדי עמדות ואולי אפילו מאות מיליארדים  (אם מוסיפים את המשחקים באינטרנט) היא עדיין לא מתקרבת לכמות העמדות החוקיות שאפשר להגיע אליהן עם שני מלכים ושלושה רגלים לכל צד (46,108,598,215,680 למי שמעונין). הגיוני מאוד להסיק שיש עמדות של מלך ורגלים בלבד שמעולם לא שוחקו על ידי האדם או המחשב. נעצור כאן ונשמור את העיסוק המורחב בנוגע למחשב בעוד שבועיים כשנגיע לפביאנו קרואנה, אבל אני מתעכב על הדברים כדי להתחיל לדון בשאלה הנצחית – איך לומדים לשחק שחמט? כיצד ניגשים למשחק כל כך מורכב ומלא אפשרויות ומחלצים ממנו עקרונות שמאפשרים להגיע לניצחונות עקביים?

לחשוב קדימה?

לא פעם אני שומע את המשפט הבא – "אני לא כל כך טוב בשחמט, אין לי את היכולת לראות כמה מהלכים קדימה". אין משפט שגוי יותר מזה כשמגיעים ללימוד של משחק המלכים. היכולת לראות כמה מהלכים קדימה ולעבור על כל האפשרויות שמורה למחשבים חזקים ברמה הגבוהה ביותר, וגם הם מוגבלים בנוגע ליכולת שלהם לעמוד על כל הנקודות האפשריות ככל שחושבים יותר מהלכים קדימה. מה שמבדיל בין שחקנים שונים זאת לא היכולת לחשב באופן מתמטי את כל ההסתעפויות של עמדה אלא ההבנה של "רוח העמדה" והנקודות החשובות בה. המבט השחמטאי, שהוא לפעמים יותר גאומטרי מאשר אנליטי מחייב יותר מכל ראייה מרחבית, זיהוי הזדמנויות ופרצות והבנת מאבקים סמויים ותהליכי עומק של העמדה. גם שחקן שיזכור את כל המשחקים ששוחקו אי פעם יגיע תוך כמה מהלכים לעמדה שלא הייתה מעולם. ה"ידע" שהוא צבר בתוכו יהיה חסר משמעות אם לא ידע להשתמש בו ולנצל אותו לטובת הבנה מעמיקה וחודרת של העמדה שלפניו. עולם השחמט ידע לא מעט שחקנים שהזיכרון הפנומנלי שלהם לא הצליח להיות מתורגם להבנה ויצירה של אינטואיציה שחמטאית מפותחת.

ג'רי סיינפלד, המוכר בעיקר כיוצר והשחקן הראשי בסדרה "סיינפלד" האייקונית, יצר סדרה בעלת פרקים קצרים בהם הוא פוגש בכל פעם קומיקאי אחר ויושב איתו על כוס קפה. באחד הפרקים המוצלחים ביותר הוא יושב עם מייקל ריצ'רדס, מי שמשחק בסיינפלד את "קריימר" האגדי שהקריירה שלו חוסלה עקב הערה גזענית שזרק לעבר אנשים באמצע מופע שלו. באמצע הפרק ריצ'רדס מתחיל לדבר על הקשר שלו למשחק השחמט ומקשר אותו לגישה הקומית שלו בנוגע למציאות. ריצ'רדס, שלפי דבריו נמצא באזור ה 2100 נקודות דירוג (דירוג גבוה לחובב, שווה ערך לאמן מתחיל) הסתובב פעם בהוליווד וראה דייר רחוב מחזיק בסט שחמט. כמו כל חובב שחמט מצוי הוא ניגש אליו וביקש לשחק מולו. "יש לי כלל" ענה לו אותו אדם, "אם אני מנצח אותך בשני משחקים אנחנו מפסיקים לשחק". ריצ'רדס הסכים והמשחק התחיל. עוד לפני שהוא הספיק להבין מה קורה הוא חטף מט תוך 2 דקות. המום הוא נכנס למשחק השני מרוכז יותר אלא שהמט השני שחטף היה מהיר יותר עוד מהראשון. ריצ'רדס כמובן ביקש לשחק עוד משחק אבל סורב על ידי דייר הרחוב שאסף את הכלים והמשיך הלאה. לאחר שאותו איש מסתורי הלך ריצ'רדס התקשר לחבר שלו, שחקן שחמט מקצועי. אותו חבר אמר לו שכל פעם שהוא בהוליווד הוא מחפש את דרי הרחוב האלה ומעולם לא הצליח לנצח מולם משחק. איפשהו בעולם מסתובבים אנשים שמסוגלים לאתגר כל שחקן בטופ העולמי וככל הנראה מעולם לא השתמשו במחשב או במורים כדי לנתח את העמדות שלהם. אני בספק רב אם פתחו פעם ספר על שחמט או ניסו לשנן מהלכים ועמדות.

עד לפני כמה שנים הייתה היררכיה מאוד ברורה בעולם השחמט. שחקנים בטופ העולמי עמדו בראש פירמידה שמורכבת ממדרגים שונים של רמות. אדם שהיה רוצה להיכנס לעולם השחמט היה צריך ללכת למועדון, ללמוד באופן מסוים ולעבוד קשה כדי להתקדם ולשחק מול שחקנים ברמה גבוהה יותר. הדרך היחידה "לשמור על קשר" עם עולם השחמט עברה דרך מגזינים וכתבות מצומצמות בעיתונים שסיקרו באופן מתומצת מאוד את הנעשה בעולם בתחום. בשביל להיות אוהד שחמט היה צורך בידע נרחב על המשחק וביכולת גבוהה של ריכוז כדי לעקוב אחרי המהלכים וניתוח עצמאי שלהם. כמו בלא מעט תחומים ההופעה של האינטרנט אפשרה לשבור את המחיצה וגרמה לצריכה של המשחק להיות פשוטה יותר. ועדיין, היה צריך להמתין עשורים למהפכה האמיתית שקורית ממש בשנים האחרונות, ושאחת הפנים המרכזיות שלה שייכת לשחמטאי אמריקאי ממוצא יפני שאין חובב שחמט שלא מכיר את שמו. לכן, אם אתם רוצים להיות חובבי שחמט כדאי שתזכרו את השם: היקארו נקמורה.

התאבדות מקצועית?

בטורניר הגראנד פרי שהתרחש לפני כחודש זכה היקארו נקמורה. לאחר אחד המשחקים בשלבים המתקדמים של התחרות היקארו חזר למלון שלו והדליק את המחשב. מה הוא עשה שם? רוב השחקנים בטופ העולמי נוהגים להתאוורר לאחר משחק, ללכת לאכול או לשבת בחדר ולהתכונן למשחק הבא. לא היקארו. השחקן בן ה 34 התיישב מול המחשב ושיחק בליץ בטורניר titled Tuesday שמתקיים אחת לשבוע באתר השחמט הפופולרי chess.com. מדובר בטורניר פתוח שבו משתתף כל מי שרק רוצה והפרס הכספי שלו זעום. זה לא מונע מהיקארו לשחק בו כמעט בכל שבוע ו"לבזבז את הזמן" על משחקים נגד שחקנים חובבים עם דירוג אינטרנטי של 2200.  כל שחקן רציני יגיד לכם שמדובר בניצול גרוע מאוד של הזמן, בטח כשברקע אחת התחרויות החשובות ביותר שמובילה לתחרות המועמדים. ובכן, לא עבור מי שהצליח להעפיל למועמדים לאחר שלא שיחק שנתיים משחק קלאסי על הלוח (מה שגרם ל"הקפאה" של הדירוג שלו אצל פיד"ה) ועשה זאת בקלילות מרשימה. הוא השתתף רק פעם אחת במועמדים לפני 6 שנים והגיע למקום השביעי מתוך 8, הוא מעולם לא הגיע לחצי הגמר של גביע העולם ובחלקים רבים מהקריירה היה נחשב מסוכן מחוץ לגבולות ארצות הברית רק בשחמט מהיר. ועדיין, למרות כל ההסתייגויות האלה הוא יכול למצוא את עצמו נאבק על אליפות העולם כנגד כל הסיכויים האפשריים. גם אם לא יעשה זאת אפשר לומר בוודאות שהשחקן האמריקאי, שכבר כמה שנים טובות לא דרך בטופ 10 העולמי, הוא שחקן השחמט המפורסם ביותר שלא עונה לשם מגנוס קרלסן. הסיפור הקטן לפני כן הוא חלק בפאזל די מורכב של אחד השחמטאים הכי לא שגרתיים שידע העולם בעשורים האחרונים ושאמון כמעט לבד על המהפכה העצומה שמתחוללת מחוץ לאולמות הסגורים והמעונבים של הטורנירים החזקים. היקארו הוריד את המשחק מהאולימפוס הרציני של הטיטאנים והנגיש אותו אל מיליוני שחקנים צעירים, חובבים וסתם אנשים שהמשחק מעניין אותם. למרות גילו המבוגר יחסית הוא הראשון שזיהה את הפוטנציאל הגלום באינטרנט והשתמש בו באופן שאיש לא דמיין שאפשרי. הפעילות הענפה שלו באינטרנט חלחלה גם לשאר השחקנים שמנסים באופן כזה או אחר לחקות אותו ולזכות במעט האהדה שהוא מקבל מכל העולם. אלא שמעבר לשינוי הקונצפטואלי שהיקארו מייצג, אני חושב שבאופן אירוני (ואולי גם לא מכוון) הוא הביא לעולם שיטה חדשה ללימוד המשחק, כזאת שיש מצב שבטעות תוביל אותו להתמודד עם קרלסן על אליפות העולם במה שיהיה לא פחות מאשר הישג סנסציוני. העפלה שלו אל המקום הגבוה ביותר שעולם השחמט יכול לייצר יכולה להוביל לשינוי תפיסה (שכבר עכשיו קורה) בנוגע לאופן הנכון בו המשחק צריך להילמד. נרחיב על כך לקראת הסוף (היות ומדובר בהשערה שלי בלבד) ונתחיל לקלף חלק מהשכבות של האיש שאלפי הבעות הפנים השונות שלו מרוחות בכל מרחבי הרשת. קבלו את הטינייג'ר הנצחי של הענף – היקארו נקמורה.

What do you say chat?

אתר האינטרנט "יוטיוב" הוקם בשנת 2005, כשהיקארו נקמורה היה כבר בן 17, שנתיים לאחר ששבר את שיאו המיתולוגי של בובי פישר והפך לאמריקאי הצעיר ביותר שהגיע לדרגת רב אמן. אליו הצטרף אתר הסטרימינג "טוויץ'" בשנת 2011, אז היקארו כבר היה בן 23 וזכה בתחרות טאטא סטיל החזקה שכללה ארבעה אלופי עולם (אנאנד, קרמניק, פונומריוב וקרלסן שזכה באליפות שנתיים לאחר הטורניר). אגב, הוא היה יכול לזכות בטורניר העל בבילבאו באותה שנה אלמלא היה הולך לשתות מיץ תפוזים בטיימינג לא נכון של המשחק. לשני האתרים הפופולריים האלה (טוויץ' עדיין לא קנה אחיזה גדולה בארץ אבל בעולם הוא מאוד חזק) לקח זמן להפוך לאימפריות שאנחנו מכירים היום. השימוש בהם נעשה באופן מוצלח בעיקר על ידי אנשים שגדלו עליהם וידעו להשתמש בהם בצורה חכמה. באותן השנים היקארו נקמורה היה עוד שחקן צעיר ומבטיח בעל סגנון משחק חד והתקפי ודומיננטיות שאין שניה לה בפורמט הזמן המהיר (מלבד קרלסן כמובן). עד שנת 2015 הוא זכה בארבע אליפויות ארצות הברית ולקח הרבה שיעורים אצל גארי קספרוב. באותן השנים המשחק באינטרנט התחיל לצבור תאוצה אבל עדיין לא היה משוכלל כמו היום ולא היה פלטפורמה של ממש ללימוד המשחק באופן מקצועי אלא בעיקר למשחקים שזמינים יותר לאנשים שאין להם את האפשרות להעמיד לוח רגיל. הקריירה השחמטאית של היקארו הייתה אמורה להיות פחות או יותר זהה לזאת של חבריו ובגיל 27 הצטרף למועדון ה 2800 עם 2816 נקודות, שני לקרלסן. הוא אמנם היה השחקן האמריקאי הבכיר אבל גם המעמד הזה היה בסכנה כשארצות הברית התחילה לייצר כמות עצומה של שחקנים חזקים ולבסס את עצמה כאחת המדינות החזקות בתחום. אלא שב 2017, כשהוא מתקרב לגיל 30 הוא פתח את חשבון הסטרימינג שלו GMHikaru שכיום הוא ערוץ היוטיוב והטוויץ' הפופולרי ביותר בעולם השחמט. לראשונה בהיסטוריה של השחמט הייתה לאנשים בבית גישה בלתי אמצעית לשחקן בטופ העולמי שמבלה שעות על גבי שעות במשחקים באינטרנט, משתף בידע שלו באופן חופשי ומגיב מייד לשאלות ששואלים אותו האוהדים. כל זה לצד משחקים ארוכים בפורמטים הזויים של שחמט, תגובות לסרטונים מצחיקים בתחום ודירוגים של השחקנים הטובים בהיסטוריה. הידע השחמטאי שהיה סגור בפני הקהל הרחב וכלל מגזינים וערוצים שהצפייה בחלקם דרשה ידע מוקדם נרחב נפרש בפני כולם בצורה אינטואיטיבית, מהנה ולא דידקטית במיוחד. עד לפני כמה שנים שחקנים שמרו את התיאוריות שלהם קרוב לחזה ולא מיהרו לפרסם את הידע והמסקנות שלהם בכזאת קלות. החשיבה המהירה ששירתה את היקארו במשחקי בליץ קיבלה אופן ביטוי אחר לחלוטין והביאה לעולם טעימה מהנעשה בחללים הסגורים והרציניים שבתוכם נולדים אגדות ורעיונות חדשים.

בסצנה האחרונה של הסדרה "גמביט המלכה" (שאני מקווה לחזור לעסוק בה בהמשך) בת' הארמון עוזבת את האולם בו ניצחה רק לפני רגע במשחק מול השחקן החזק בעולם וסיל בורגוב ונכנסת למכונית של השירות החשאי. לאחר כמה דקות של נסיעה היא מבקשת לרדת מהרכב ומסתובבת ברחובות מוסקבה, עושה את דרכה אל רחוב מלא בשולחנות שחמט לידם יושבים עשרות אנשים מבוגרים ומשחקים אחד נגד השני. לשחקנים המרוכזים במשחק לקח כמה שניות לזהות אותה ומייד היא מוצאת את עצמה מוקפת באנשים נרגשים שלוחצים לה את היד. אחד מהם, כנראה השחקן החזק ביותר של הרחוב, יושב ליד הלוח ומציע לה לשחק. היא מהססת לשנייה אבל אז מתיישבת, מסדרת את הכלים ומורידה את הכפפות, מישירה מבט אל יריבה ואומרת ברוסית: lets play.

הסצנה המקסימה הזאת, שמכילה בתוכה אמירה פוליטית סמויה, מדגישה את הפער שהיה בין האוהדים הלא-רשמיים של המשחק לכוכבים שלו. את אולמות הכדורסל ואצטדיוני הכדורגל מאיישים אנשים מכל הסוגים, עשירים ועניים, כאלה שמשחקים בזמנם הפנוי וכאלה שמעולם לא החזיקו כדור. לא צריכה להיות שום הלימה בין היכולת הספורטיבית של השחקנים על המגרש לבין אלה שצופים בהם ואוהדים אותם מסיבות מגוונות. בשחמט לעומת זאת, הקהל המועט שיושב בדממה מורכב בעיקר מאנשים עם מעמד סוציו-אקונומי גבוה שמסוגלים לשבת בסבלנות ולחכות 20 דקות עד שיתבצע מהלך. עד לפני כמה שנים לא הייתה אפשרות אחרת. בשנים האחרונות, לעומת זאת, האולם הממשי אמנם התרוקן בעקבות הקורונה אבל ברחבי האינטרנט צופים במשחקים מיליוני אנשים, מציעים מהלכים, מריעים ווירטואלית ושולחים גיפים שמתאימים לעמדה. המפגש היפהפה בין הארמון לבין שחקני הרחוב, מתרחש בכל שבוע ב titled Tuesday על ידי היקארו ועוד שחקנים צעירים בסבב כמו עלי-רזא ודניאל דובוב. היקארו מסתובב ברחבי ארצות הברית ומסריט את עצמו משחק מול אנשים ברחוב לבוש בחולצת האננסים המפורסמת שלו כשעל השעון שלהם יש 5 דקות ואילו לו רק דקה אחת. המחשבה של ילד בארצות הברית שהוא יכול במקרה לפגוש את אחד השחקנים הטובים בעולם מציתה את הדמיון ומוסיפה עוד ועוד קהל לענף. כמות שחקני הכדורסל המקצועיים שהסתכלו על מייקל, לברון וסטף קרי והחליטו שגם הם רוצים לנסות את מזלם מתחילה לגדול ברחבי הליגה. בשחמט לעומת זאת, משחק שהנגישות שלו רחוקה הרבה יותר, אני מאמין שנמצא בשנים הקרובות אלפי שחקנים חזקים שלא בהכרח גדלו על פביאנו קרואנה, דינג לירן, ווסלי סו או לבון ארוניאן. את הצעדים הראשונים שלהם הם עשו הודות למדורג 11 כיום שכמעט נטש לחלוטין את הטורנירים הגדולים ובילה שעות ארוכות מול המסך. האלופים של היום ראו בעיני רוחם את מגנוס קרלסן, אלה של המחר יהיו שייכים דווקא להיקארו נקמורה.

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. IDO

    5 מאי 2022 12:12:21

    אחלה אינדיאני.
    לערוץ היו טיוב שמלא בנקמורה , מתמודדות יפהפיות ילדים שעוד לא עשו בר מצווה אבל הם תותחים בשח והכל מלא בטראש אור וירידות מלוכלכות קוראים קופי צ'ס. שבע דקות גג והמשחק גמור . בידור כהלכתו

  2. Mishka

    5 מאי 2022 14:13:58

    אינדיאני תודה ענקית, יכול לקרוא ספרים שלך.
    יש לך סגנון כתיבה שפשוט אי אפשר להפסיק לקרוא ועוד על הנושא הכי מרתק שיש.
    נתקלתי במשוכה הזאת של איך ניגשים ללמוד שחמט בדיוק עכשיו.
    חזרתי לאחר שנים רבות לשחמט, והרגשתי שיש מליון קונספטים שפשוט לא הכרתי, מליון פתיחות, מליון רעיונות ולא הבנתי איך אני ניגש ללימוד הנושא. יש כמה ערוצי יוטיוב באמת נפלאים, אבל התחושה היא שבלתי אפשרי ללמוד שחמט באמת.
    הייתי שמח לקבל ממך בהזדמנות סוג של מדריך למתחילים, או המלצות לימוד.
    צופה בערוץ היוטיוב של Agamator הנפלא, ואמנם הניתוחים שלו קולחים ואפשר לראות סרטון אחר סרטון, זאת לא באמת דרך ללמוד את המשחק.
    זה מדהים אותי שהחל ממהלך 7-8 בממוצע משוחק משחק שחמט שמעולם לא שוחק. המשחק הזה פה לנצח.
    מי המציא אותו? מי הגאון שהביא לעולם משחק שלעולם לא ימצה את עצמו? מדהים

    1. Indiani

      5 מאי 2022 20:02:59

      תודה רבה, תמיד משמח ומרגש שלקרוא תגובות כאלה.
      בנוגע לשאלתך – הדבר מאוד תלוי בכמות הזמן שיש ברשותך ופורמט הזמן שאתה מעוניין להתחזק בו.
      באופן כללי כמו לא מעט תחומים אחת הדרכים הטובות היא פשוט לשחק. בכל האתרים המרכזיים יש אפשרות חינמית לנתח את המשחק שלך יחד עם מחשב כדי ללמוד מטעויות ולשפר את ההבנה. עם תשלום חודשי ישנה נגישות לסרטונים קצרים בכל התחומים שיוצעו לך לפי העמדות שאתה משחק והנקודות החלשות שלך במשחק. אם אתה מעוניין בקורסים מעמיקים יותר הפורמט האינטרנטי הרציני ביותר הוא chessable שמכיל אלפי קורסים ארוכים ומקיפים שניתנים על ידי השחקנים בטופ העולמי. מדובר בפורמט שמתיימר להחליף את הספרות וגם רבי-אמן חזקים משלמים על הקורסים שם כדי למצוא רעיונות חדשים בנוגע לפתיחות (בעיקר).
      אם אתה רוצה ממש להתמקצע כמובן שמועדון שחמט הוא הדרך האופטימלית ונותנת גישה לתחום בצורה המיטבית.
      בנוגע ללימוד לבד אני ממליץ מאוד להתחיל מלימוד של סיומים – מדובר בתחום לא מוערך מספיק שמקפל בתוכו לדעתי את הנשמה של המשחק. לימוד פתיחות רציני מומלץ רק ברמה גבוהה יותר והוא שימושי בעיקר מול שחקנים חזקים. לימוד סיומים יכול לחזק מאוד את ההבנה של המשחק ויכול להקנות כלים הגנתיים בכל השלבים של המשחק. ממליץ מאוד מאוד על הספר של דבורסקי שהוא סוג של תנ"ך בתחום. הרבה שחקנים כישרוניים לא נותנים את דעתם על לימוד סיומים ומפסידים משחקים עם עמדה מנצחת רק כי לא ידעו להפוך את הייתרון שלהם לניצחון כשמעט כלים נשארו על הלוח.
      יש כמובן עוד כיוונים ואשמח לענות על כל שאלה במסגרת הידע הדל שלי.
      בהצלחה!

    2. thejanitor

      6 מאי 2022 05:30:37

      שני הסנט שלי בקשר ללמידה: למידה נרכשת בעיקר באופן עצמאי, במובן של קורסים מומלצים או ערוצי יוטיוב מומלצים תביא אותך לכל היותר, אבל זה בסוף זה התשוקה הטהורה ללמידה שתוביל אותך בדרך כזו או אחרת ללמידה עמוקה, ועל הדרך גם אולי תיתקל בערוצים חדשים שלא הומלצו לך מלכתחילה.

  11. Eladkatz

    5 מאי 2022 23:05:10

    תודה רבה אינדיאני, מעולה.
    היה בעבר קצת שחצן, נקאמורה. נראה שהמעבר להיות סטרימר עזר לו גם מבחינה מנטלית.
    מה הסיפור עם מיץ התפוזים?

  13. Yinon Yavor

    5 מאי 2022 23:29:09

    נפלא.
    תודה.
    ברוח מה שכתבת:
    בטיול אחרי צבא עשיתי בין השאר קוסט טו קוסט בצפון אמריקה. בפורטלנד הגעתי לפארק חביב וראיתי שם שחקני רחוב כמו שתיארת. ביקשתי משחק. התגובה שלו היתה:
    "My board, my rules"
    ואז הוא פירט: "שים כאן דולר. אם אתה מנצח, קח אותו חזרה. אם אני מנצח, הדולר נשאר".
    בתום חוויה נהדרת של 20 דקות או חצי שעה, קמתי והלכתי, עם הדולר בכיסי.

  15. סכין בגב האומה

    6 מאי 2022 02:34:56

    מאמר מדהים תודה רבה אינדיאני! אולי אפשר לעשות אליפות הופס בשח, אני בטוח שיש פה מספיק שחקנים. אנייודע שאני אשמח להצטרף

  19. עמיחי קטן

    6 מאי 2022 09:35:02

    תודה אינדיאני. פוסט נהדר שכיף לקרוא.
    נדמה לי שערוץ השחמט הגדול ביותר היום, לפחות ביוטיוב, הוא הערוץ gothamchess של האמן הבינלאומי לוי רוזמן, אבל אין ספק שגם הוא תוצר של היקארו והמהפכה שלו.

  20. עידו גילרי

    6 מאי 2022 09:51:38

    נהדר וכיף לקרוא.
    אני קצת רוצה לצאת נגד ההצגה של מספר האפשרויות על לוח השח כאינדיקציה למורכבות המשחק (ולא שאני טוען לרגע שהוא לא סופר מורכב רק שזה חוטא לנקודה שאתה מנסה להעביר). קודם כל בספירה של מספר העמדות האפשריות על הלוח יש מלא שהן לא סבירות בעליל וגם הרבה מאד שהן פחות או יותר "שוות ערך" אבל זה זה לא רבלנטי למה שאני מנסה להגיד מכיוון שהמספר עדיין יהיה עצום בכל קנה מידה.
    כי מהנקודה הזו הלכת ל"אי אפשר לראות מספר מהלכים קדימה". עכשיו נכון הקישור לא נעשה במפורש אבל קשה להתעלם מההצגה המיידית אחד אחר השני. כי פה ההבדל הגדול – בעמדה נתונה מספר המהלכים האפשריים הוא הרבה יותר קטן ולראות נניח שני מהלכים קדימה(אחד לכל שחקן) את כל ההסתעפויות זה משהו שכל אחד יכול פחות או יותר ללמד את עצמו. העניין הוא שבאמת כמו שהדגמת בדוגמא זה הולך וגדל בקצב עצום ברגע שמנסים להגדיל את מספר המהלכים קדימה ופה הנקודה שהטיעון שלך שאי אפשר לראות את כל ההסתעפויות רלבנטית. מהבחינה הזו חלק מ"ראיית המשחק" הוא האינטואיציה (כמו גם ההבנה שניתן ללמוד את חלקה) של אלו הסתעפיות יהיו רלבנטיות ואילו אינן חשובות. בקיצור – אני חושב שאין לבטל את טיעון ה"רואה מהלכים קדימה".

    1. thejanitor

      6 מאי 2022 12:15:08

      לא מסכים אם טענתך. ייתכן ומספר ההסתעפויות גדל ומסתבך רק אחרי מספר מהלכים קדימה נגיד 7-8, ושכל סעיף יוצא מענף אחר לחלוטין, ככה שהטיעון של אינדיאני שאי אפשר לראות הכל קדימה עומד יציב.

      2. עידו גילרי

        6 מאי 2022 12:58:33

        נראה לי שלא קראת בעיון או שלא הבנת מה שכתבתי. לא נטען בשום מקום שאפשר לראות הכל קדימה בצורה יעילה.

    2. Indiani

      6 מאי 2022 13:49:00

      מסכים עם חלק מדבריך למרות שלא נראה לי שיש בינינו ממש מחלוקת. דווקא בעמדות עם המון כלים כמות האפשרויות, אפילו למהלך אחד לכל צד היא עצומה. בעמדה ההתחלתית כמות האפשרויות אחרי מהלך לכל צד היא 400 עמדות שעבור תאורטיקנים כל אחת מהן היא עולם ומלואו.
      החישוב בהתחלה (שאגב, חשבתי שאקבל ממך בראש על זה שהוא לא מדויק:)) נועד בעיקר להסביר את רוח הדברים. כמובן שחלק בלתי נפרד מהמשחק הוא לנסות לתכנן מהלכים קדימה ולהצדיק את המהלך שלך מול כל תגובה של היריב. הטענה שלי היא נגד אופן החשיבה וההנחה הרווחת שהחשיבה על עמדה היא סך כל האפשרויות השונות. החכמה היא לא לראות את כל המהלכים האפשריים אלא להבין אלו מהם רלוונטיים ויותר מכל לראות תמונה כללית של המצב באופן המיטבי, משהו שהמחשב עדיין לא מסוגל לעשות לגמרי היות ואופן החשיבה שלו לא מאפשר זאת (AI זה כבר סיפור אחר שמתחיל לצבור תאוצה אבל עדיין לא מפותח מספיק, אכתוב עליו בהמשך).
      והערה אחרונה- זה נכון שיש המון עמדות מופסדות ולא רלוונטיות אבל היופי בשחמט הוא שלפעמים ההבדל בין עמדה מנצחת למופסדת הוא בהזזת כלי משבצת אחת יותר מדי. אם המשחק היה "גס" יותר בגישה שלו היה אפשר למפות את העמדות המופסדות בצורה קלה יותר והטעם במשחק היה חלש יותר. השילוב בין משחק של אינסוף אפשרויות לבין הצורך בדיוק כירורגי בבחירת מהלכים מחזק את ההשערה שנכונו לנו עוד כמה עשורים או מאות עד שיהיה אפשר להכריז על מותו של השחמט

      1. עידו גילרי

        6 מאי 2022 14:09:08

        גם אני לא חושב שיש מחלוקת רק הפריעה לי דרך ההצגה. עמדה היא כן סך כל האפשרויות השונות הקיימות במצב נתון אבל גם במבט קדימה – כלומר איך סידורים שונים מתקשרים אחד לשני וזו עצם המורכבות הגדולה. וזה לטעמי מה שמתכוונים כשמדברים על 'רואה x מהלכים קדימה' כלומר היכולת להבין או להרגיש לאיזה 'איזור' של עמדות סט מהלכים מסוים יכול להוביל.
        עוד שתי נקודות קטנות:
        לגבי אי הדיוקים בהתחלה – זה ממש לא קריטי כשאתה מנסה לתת תחושה לסדר גודל כלשהו לכן אין טעם להכניס מורכבות מויותרת.
        כשדיברתי על עמדות לא סבירות הכוונה לא הייתה לעמדות מפסידות אלא לכאלה שלא סביר שמשחק שח יגיע אליהם.

        1. thejanitor

          6 מאי 2022 14:23:31

          זה אבל היופי בשח ומה שאינדיאני ניסה להצביע עליו: מס האפשרויות גם לסידורים שמתקשרים אחד עם השני הוא כה גדול, שייתכן והמהלך המנצח בסידור אחד לעומת סידור אחר הוא שונה לחלוטין ואת זה ניתן לקבוע רק אם אפשר לחשב קדימה הסתעפויוית רבות מידי לבן אנוש. ככה אני הבנתי מהכתוב.
          .
          ו-נ.ב לא לא הפריע כלל וכלל דרך ההצגה, ההפך אם כבר, לדעתי אינדיאני הציג באופן מאוד ברור ומספרי כמה משחק השח מט הוא מבריק, מסובך, ולא ניתן לפיתרון חישובי כרגע (על ידי שום כח חישוב מלאכותי שהמצאנו בני האנוש לבינתיים). אין לי אפילו שמץ של ביקורת, בוודאי ובוודאי כשמי אני בכלל.. ועוד יותר בוודאי בהבנה שלי בשח שהיא די גבוהה, אבל מניח שהרבה פחות מאינדיאני היקר שתפס את המשבצת הזו שנפתחה עם נעליים גדולות ובינתיים הוא ממלא אותן מעל ומעבר.
          .
          קיצר, תודה אינדיאני, זה מה שאני מתכוון בחפירה שלי.

  21. עידו גילרי

    6 מאי 2022 09:52:48

    ובגזרה היות חשובה – האלבום הזה של גדג' נפלא כמו גם מרחב היצירה המלא שלו. לא מאמין שכבר עברו 13 שנה…

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט